פסקי דין על גל יפה | פסקי דין על מועצה מקומית תעשייתית - רמת חובב

1401/02 א     19/10/2009




א 1401/02 גל יפה נ' מועצה מקומית תעשייתית - רמת חובב




בעניין:
141



בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד
א
001401/02


בפני
:
כב' השופטת מיכל וולפסון
תאריך:
19/10/2009





בעניין
:
גל יפה







התובעת

נ
ג
ד


מועצה מקומית תעשייתית - רמת חובב


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד בלטר משה

הנתבעת

פסק דין

1.
בפני
תביעה כספית על סך של 373,728 ₪ בגין הפרה של חוזה בין הצדדים שתוכנו "ניהול מערך תנאים סוציאליים" עבור הנתבעת ועובדיה. ההפרה היא העברת הקשר העסקי לסוכנות ביטוח אחרת, "תבונה סוכנות לביטוח (1988) בע"מ" (להלן:"תבונה").
התובעת טוענת כי היה לה חוזה שהבטיח לה בלעדיות ושבוטל שלא כדין. לעסקה מושא המחלוקת שני היבטים. שירות למעביד להבטחת התנאים הסוציאליים של העובדים שלו ובראש ובראשונה פיצויי פיטורים, באמצעות חברות ביטוח, וכן ניהול הפוליסות האישיות של העובדים בהקשר לתנאים סוציאליים ובראש ובראשונה ביטוח פנסיוני, כאשר נלווה לכך ניהול המערך של ההפקדות של העובדים והמעבידים. שני היבטים אלה מובטחים על ידי ביטוח מנהלים אישי לכל עובד. התובעת טוענת כי החל משנת 2000 חדלה הנתבעת להפנות אליה עובדים חדשים שנקלטו אצלה והחל משנת 2002 הודע לה על העברת התיק לתבונה.
על פי כתב התביעה, נטען כי לאחר מו"מ הוסכם בין הצדדים להאריך את הקשר עד סוף אפריל 2002 ולפיכך התביעה היא על ההפסדים של התובעת בגין העובדים שהצטרפו משנת 2000 ועד סוף אפריל 2002 שלא דווחו לה. כמו כן נתבעו סכומים נוספים שהם. נזקים עקיפים שטרם התגבשו, הוצאות בגובה 30,000 ₪ הכנת התביעה. נתבעה גם הזכות לתקן את סכום התביעה אם יתבררו נתונים חדשים ולפצל סעדים בגין נזקים עקיפים שטרם התגבשו.

2.
התביעה הוגשה כשהתובעת מיוצגת. ביום 5.5.04 עתרה באת כוח התובעת להשתחרר מייצוג וממועד זה ייצגה התובעת את עצמה. עד לתום המשפט לא הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה, הגם שממועד גלוי הנזק ועד לסיום שמיעת התיק חלפו מספר שנים. בסיכומיה הראשיים עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בגין הנזקים הבאים:

א.
פיצוי על הפסד הכנסה בסך של 424,929 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
ב.
לקצוב את פרק הזמן של ההודעה המוקדמת;
ג.

פיצוי על הוצאות בטרם הגשת התביעה בסך של 30,000 ₪.
ד.

פיצוי על נזקים לא ממוניים;
ה.

פיצוי של 100,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע;
ו.

שכר ראוי על מתן שירות במקום המנהלים רפי כהן וגבי דנה;
ז.

הוצאות, שכ"ט עו"ד והוצאות ייצוג עצמי ;
ח.

פיצול סעדים;
ט.

כל עילה נוספת.

ב"כ הנתבעת התנגדו לכל אורך הזמן של ניהול התיק להרחבת חזית וככל שזו הורחבה היא היתה בגלל שבית המשפט עמד על כך שמאחר והתובעת מייצגת את עצמה יש לתת לה מרחב תמרון מסוים. אולם אין בכך כדי להוות אישור להרחבת החזית. הנתבעת טענה לחוסר יריבות וכי היא התקשרה בשנת 1994 עם "איחוד סוכנויות לביטוח בע"מ" למתן השירות של ניהול המערך של התנאים הסוציאליים של עובדיה. לחלופין נטען כי הניהול עבר בשלב מסוים לסוכנות בשם "גלביט-יפה, ביטוח פנסיה ופיננסיים". הנתבעת חלקה על טענת הבלעדיות. כמו כן, נטען כי החוזה לא חודש אחרי דצמבר 2000 ובכל מקרה העסקה הוכחשה, והוכחשו הנזק והעילה.

3.
ביום 7.11.94 נחתם חוזה ניהול תיק פנסיוני בין
חברת "איחוד סוכנויות ביטוח בע"מ", סניף ב"ש באמצעות יפה גל לבין הנתבעת (להלן תכונה חברת איחוד סוכנויות ביטוח בע"מ:"איחוד") להלן: "החוזה". על פי החוזה התחייבה הנתבעת להעביר ל"איחוד" טפסים חתומים על ידי ב"כ המועצה וע"י עובדי הרשות למינוי "איחוד" כסוכן על פי סעיף 33 (א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (סעיף א' לחוזה). בסעיף א' הוגדר הקשר כמעמד של סוכן ביטוח הן לנתבעת והן לעובדיה, בניגוד לנטען בסעיף 10.4 בכתב ההגנה. בסעיף ג' סוכם על שורה של פעולות שיעשו על ידי איחוד כדי לשפר את התנאים הסוציאליים של העובדים והנתבעת, וגם הוסכם כי הנתבעת תעביר את התשלומים של העובדים למבטחים דרך איחוד. הוסכם כי איחוד תיתן שירות נאמן ל"מועצה ולעובדיה" (סעיף ג). בסעיף ד' הוסכם כי משך זמן קבלת התיק הפנסיוני לא יפחת מ-2 שנים. בסעיף ה', שכתוב בכתב יד, הוסף כי :"לאחר תקופה של שנתיים תתבצע בדיקה במועצה להמשכת הטיפול על ידי איחוד". בסעיף ו' שאף הוא בכתב יד, והוא הסעיף האחרון נקבע: "למען הסר ספק כל פוליסת ביטוח מנהלים לעובד חדש של המועצה תתבצע דרך איחוד סוכנות". על החוזה חתמה הנתבעת והתובעת חתמה בשם איחוד. מחמת מחלוקת בין התובעת לבין איחוד נפרדו דרכם ובפסק בוררות, שהנתבעת אינה צד לו, הועברו לידי התובעת כל תיקי הביטוח שנוצרו על ידה (מוצג נ/1). פסק הבוררות הוא מיום 19.6.96. תיקי הביטוח של הנתבעת ועובדיה נכללו בתיקים אלה.
התובעת החלה לפעול תחת שם פירמה "גלביט יפה ביטוח פנסיה ופיננסים". נחה דעתי כי התובעת הייתה סוכנת הביטוח ולא הפירמה. על פי פסק הבוררות חדל הקשר עם איחוד בשנת 1996. בנסיבות דומות אישר ביהמ"ש המחוזי בתל אביב כי מותר לזוכה להמחות את זכויותיו ואת חובות החייב גם ללא הסכמת החייב (ע"א 3403/00 (ת"א)
naui israel
נ' רוט
(לא פורסם, 25.9.03); סעיף 1(א) לחוק המחאות חיובים, התשכ"ט – 1969).

הצדדים המשיכו בקשר בתום השנתיים ממועד חתימת החוזה ללא בחינה מחדש, כעולה מעדותו של שלומי ברקאי, הגזבר של הנתבעת עד שהוחלף ע"י גבי דנה בשנת 2000 (עמ' 46 לפרוטוקול). אני מאמינה לעד ברקאי כי אחת לשנתיים חודש החוזה
עם התובעת. אני מאמינה לו שהוא ידע על הפירוד עם איחוד מפיה של התובעת, שגם הייתה סוכנת הביטוח האישית שלו.
העד ברקאי העיד גם כי בשנת 1999 חודש החוזה לשנתיים נוספות בישיבה בינו לבין דוד מילגרום, ראש המועצה הקודם שהוחלף על ידי רפאל כהן בשנת 2000. חידוש החוזה
נעשה, לפי עדותו לאחר ישיבת מליאת המועצה, מחמת תקלה של אי חידוש בישיבת מליאת המועצה, בשל היסח דעת.

מר רפאל כהן העיד כי לא ידע ולא דווח לו עם כניסתו לתפקיד כי לתובעת הסכם
עם המועצה עד 31/12/01 אשר מבטיח לה בלעדיות בכל הנוגע "לעשיית ביטוח מנהלים לעובדים חדשים אשר נקלטים לעבודה במועצה".

המחלוקת האם החוזה חודש בכלל, או עד דצמבר 2000, או עד דצמבר 2001, אינו רלבנטי לנוכח הודעת הביטול מינואר 2002 ואילך (מכתבו של מר דנה) שמהווה הסכמה לעצם קיום הקשר להבדיל מסוגיית הבלעדיות. מר כהן מאשר כי המועד של 01/01/02 הוארך עד 01/02/02 (סעיף 7 לתצהירו). מועד זה הוארך עד סוף אפריל 2002 במכתב עו"ד זימן, מטעם הנתבעת (נספח ט' לתצהירו של מר דנה).

בלעדיות


4.
הנתבעת טוענת כי לתובעת לא הייתה זכות לבלעדיות ובאופן מעשי היו עובדים שבוטחו שלא דרך התובעת. התובעת אינה חולקת על כך שעד שנת 2000, היו עובדים שלא בוטחו דרכה אך היא קיבלה מידע על כך כולל הסיבות.

בטרם אתייחס לפרשנות החוזה מיום 07/11/94, אקדים הערת רקע. לכאורה ישנם שני אינטרסים שעליהם נדרש מענה בהקשר לזכויות פנסיוניות, נכון למועד המחלוקת. האינטרס של המעביד להבטיח את חובתו על פי הדין לספק ביטוח תנאים סוציאליים שחלים על המעביד והאינטרס של העובד להבטיח את החיסכון הפנסיוני האישי שלו. במקום שאין הסדר תקציבי כגון פנסיה תקציבית, ניתן להשיג את שני האינטרסים תחת פוליסה אחת המכונה "ביטוח מנהלים". מכאן השאלה הבאה היא האם יש עדיפות לריכוז הוצאת פוליסות ביטוח מנהלים תחת סוכן ביטוח אחד אשר יכול לתת למעביד גם נתונים החשובים לו; דהיינו, היקף החיובים הכלכליים שלו בגין התנאים הסוציאליים של עובדיו, שהוא חב בהם על פי הדין, והסכומים העומדים לרשותו. דוגמא לכך מצויה בנספח 15 לתצהיר התובעת.

בנושא זה פנה עו"ד זימן, בא כוח הנתבעת, ביום 26/02/02, ללשכה המשפטית של משרד הפנים לקבלת חוות דעת.

השאלה שהוצגה על ידו הייתה האם הרשות המקומית חייבת לעשות ביטוח מנהלים או פנסיוני אחר אצל סוכני ביטוח לפי בחירת כל עובד ועובד, או שמא היא רשאית לבחור לה סוכן אחד שירכז את כל הביטוחים. עו"ד זימן הפנה את תשומת הלב ליתרון של הריכוז.
תשובת עו"ד מרגלית בוטרמן, מהלשכה המשפטית של משרד הפנים היתה הבאה:

"2. לעניות דעתי, מאחר והחובה המוטלת על הרשות המקומית היא לספק ביטוח פנסיוני לעובד, זכותה לבחור את סוכן הביטוח איתו היא מעוניינת לעבוד, והיא אינה חייבת לעבוד מול סוכן הביטוח של כל עובד ועובד, במיוחד לאור היתרונות שהסדר זה מעניק לה"
(מכתב מיום 03/03/02, נספח יא' לתצהירו של מר דנה).

מאחר ועניינה של מחלוקת זו היא בלעדיות לסוכן אחד ולא השאלה החוקתית שהונחה בשאלתו של עו"ד זימן (נספח י' לתצהירו של מר דנה), אמנע מלהביע עמדה בשאלה החוקתית, למעט להפנות לעמדת בית המשפט העליון, בעניין קולומביה [ע"א 901/90 נחמיאס נ' קולומביה סחר ותעשיה בע"מ, פד"י מז (1) 252 (1993) (להלן:"עניין – קולומביה")].
עולה מתשובת עו"ד ביטרמן כי לפחות ברמת הכדאיות הכלכלית, יש יתרון להסדר הבלעדיות. מאחר וראיה זו הוצגה על ידי הנתבעת נחה דעתי כי מה שנכון היה בשנת 2002 גם היה נכון בשנת 1994 בעת שנכרת החוזה עם איחוד.

הצדדים חולקים על תחולת החוזה שנכרת עם איחוד לאחר תום השנתיים שנקצבו בו, האם הוסכם על בלעדיות, והאם זכות זו שהיא גם חובה, הומחתה לתובעת.

אין מחלוקת כי בתקופה שבין 1994 ל- 2000 היו עובדים שלא בוטחו באמצעות התובעת. אני דוחה את הטענה שבכך התובעת ויתרה על בלעדיות או שזו הוכחה שלא הייתה בלעדיות מלכתחילה. אני מאמינה לתובעת שקיבלה את ההסברים המיוחדים של אותם עובדים מבלי לוותר על הזכות שלה.

העסקה בשנת 1994 עם איחוד הייתה מוגבלת בזמן לשנתיים (סעיף ד' לחוזה). כמו כן, הוסכם כי כעבור שנתיים המועצה תבחן האם היא רוצה לעבוד עם איחוד (סעיף ה' לחוזה).
הבחירה אם להמשיך או להפסיק הייתה חד צדדית, של הנתבעת בלבד. הנתבעת לא פנתה בכל שלב בין לאיחוד ובין לתובעת, עד לינואר 2002 ובכך בהתנהגות אישרה את המשך קיום החוזה.

סעיף הבלעדיות הוסף בכתב יד לחוזה שהוכן מראש והודפס. לשון הסעיף הוא "כל פוליסת ביטוח מנהלים לעובד חדש של המועצה תתבצע דרך אחוד סוכנות".

כפי שקבעתי לעיל, בפסק בוררות בין איחוד לתובעת הועברו אליה כל תיקי הביטוח שנוצרו על ידה (מוצג נ/1).
"בלעדיות"
היא ציפייה מסחרית הצופה פני עתיד המוגנת ע"י דיני עשיית עושר ולא במשפט אך מולה ניצבים אינטרסים ציבוריים של חופש העיסוק וההתקשרות (עניין – קולומביה). לכן סעיף של בלעדיות יש לפרש על פי נסיבותיו, וסבירות ההסדר.
כפי שראינו לעיל, לפחות מבחינת העמדה המשפטית של משרד הפנים, ההסדר לכשעצמו סביר מחמת יתרונותיו הכלכליים (שלא פורטו בין במכתב הפניה של עו"ד זימן ובין בתשובת עו"ד בוטרמן – מ' ו').

הנתבעת טענה, כי היה זה סביר להתקשר עם סוכנות גדולה כמו איחוד, להבדיל מסוכן ביטוח בודד, מה גם שהתובעת גם הייתה סוכנת ביטוח חדשה (סעיפים 38-40 לסיכומי ב"כ הנתבעת). לטיעון זה לא הייתה תשתית ראייתית. עדי הנתבעת מר דנה ומר כהן
לא התייחסו לעבר בתצהירים שלהם. הם גם לא עבדו בנתבעת באותו זמן ולא היו צד לשיקולים שבגללם התקשרה הנתבעת עם איחוד. מי שיכול היה להאיר בין על ההתקשרות עצמה ובין על השיקולים לעשות כן, ובהמשך על הקשר עם התובעת היו קודמיהם, דוד מילגרום ושלומי ברקאי, אך הם לא הוזמנו להעיד מטעם הנתבעת.

התובעת שמופיעה בכותרת לחוזה כנציגת איחוד, שכנעה אותי כי זכתה בבוררות וזיכתה את האיחוד בקשר עם הנתבעת נשוא החוזה, מכוח כישוריה ויכולותיה ולא ההפך. בהעדר ראיה נוגדת, השתכנעתי כי סניף איחוד בבאר-שבע היה התובעת עצמה.

בכל מקרה, גם אם מלכתחילה סברה הנתבעת כי יטב לה להיות קשורה בסוכנות גדולה, בהתנהגותה על פני 6 שנים של המצאת מידע שוטף לתובעת על עובדים חדשים ובמחדלה לבחון מחדש את הקשר העסקי על פני שנים, היא ויתרה על הטענה, כי היה חשוב לה מי הסוכן ומה גודל הסוכנות. הנתבעת אישרה איפוא את הקשר העסקי שהועלה על הכתב בחוזה.

בכתב ההגנה נטען, כי תנאי בלעדיות יש להעניק במפורש בהתקשרות חוזית (סעיף 6.2 לכתב ההגנה). כמפורט לעיל השתכנעתי כי כך אכן נעשה.
נטען כי הענקת הבלעדיות הייתה כפופה להסכמת עובדי הנתבעת ובהעדר הסכמה אין נפקות משפטית לטענה (סעיף 6.1.1 לכתב ההגנה). הנתבעת הציגה ראיה הסותרת טענה זו (חוות הדעת של עו"ד בוטרמן).
טענה נוספת שהועלתה ע"י הנתבעת כי מתן בלעדיות היא בבחינת התליית שירות בשירות (סעיף 6.3.2 לכתב ההגנה) נדחית לנוכח מעשי הנתבעת כפי שהוכח בהתקשרותה עם
תבונה .
בחנתי את יתר הטענות בכתב ההגנה בהקשר לסוגיית הבלעדיות ואת הראיות ולא מצאתי במכלול לתמוך בטיעוני ההגנה של הנתבעת שנסתרים ע"י מעשיה אל מול תבונה.

העולה מהמקובץ הוא שלתובעת הייתה הבלעדיות להוציא פוליסות ביטוחי מנהלים לעובדים חדשים של הנתבעת.

כמפורט לעיל, הוסכם, כאמור ברישא לכתב התביעה, לקבוע את המועד של הבלעדיות עד 30.4.02. לנוכח הסכמה זו, אין רלוונטיות לטענה שהתובעת נתנה שירות לקוי כעולה מכתב ההגנה, וחוות הדעת של מר עופר כהן (מוצג נ/6), ויש להצטער שב"כ הנתבעת גררו את הדיון לכיוון זה שכן לא מעט שעות דיון התבזבזו בסוגיה זו, הגש שהמועד לסיום הקשר החוזי הוצע ע"י משרד עורכי הדין של הנתבעת והתקבל ע"י ב"כ התובעת (רישא לכתב התביעה).

הנזק – עובדים שהתקבלו בשנת 2001 וביטוח ע"י "תבונה
".

5.
הפיצוי שנתבע ע"י התובעת בכתב התביעה התבסס על ההנחה ששכרם הכולל של העובדים שהתקבלו בפרק הזמן הרלוונטי עד סוף חודש אפריל 2002 עמד על 1,440,000 ש"ח (סעיף 14.1 לכתב התביעה).
לפיכך הפסדה של התובעת חושב על פי הנוסחה של שכר שנתי כפול 22% בניכוי 30% כפול 155% סך הכול: 343,728 ₪.
ביום 21.11.04 המציאה הנתבעת, על פי צו בית המשפט, את רשימת העובדים שהתקבלו עד 24.2.02 , על שכרם בחודשים ינואר עד אפריל.
המומחה מטעם הנתבעת פירט בנספח 3 לחוות דעתו (מוצג נ/6) רשימה של 15 עובדים.
בסיכומיו הציע ב"כ הנתבעת להסתייג מאותם נתונים הגם שהם מפורטים בחוות הדעת של המומחה שלו (סעיף 82 לסיכומיו).
התובעת הוכיחה, כי החל משנת 2000 היו עובדים שלא בוטחו דרכה ולא מטעמים עניינים.

הזכות של התובעת מעוגנת בחוזה משנת 1994, לבטח את עובדי הנתבעת בביטוח מנהלים. הסדר המורכב מ 8.33% פיצויי פיטורים, 5% תגמולי המעביד, הנתבעת, ו – 5% תגמולי העובד (להלן: "הבסיס") (נספח 13 לתצהיר התובעת
;
נספח 66 לתצהיר התובעת
;
נספח 3 לחוות הדעת מטעם הנתבעת, מוצג נ/6)
לגבי 15 עובדים.
נתוני השכר של העובדים שלא בוטחו דרך התובעת, נמסרו לבית המשפט ע"י ב"כ
הנתבעת באופן חלקי (ינואר – אפריל 2002). התובעת ביססה את החישוב שלה על הנתונים בנספח 3 לחוות הדעת מטעם הנתבעת (מוצג נ/6) לגבי 15 עובדים. התובעת הוסיפה להפרשות הבסיס הפרשות נוספות שאינן הבסיס המפורט לעיל (אובדן כושר עבודה 2.5% ע"י המעביד ועוד 1.17% תוספות ע"י העובד). החוזה שנכרת בין הצדדים אינו מתייחס לתוכן התיבה "ביטוח מנהלים". המומחה מטעם הנתבעת קבע בחוות דעתו כי התוספות לביטוח הבסיס הגדיל את עמלתה של התובעת.

הנטל חל על התובעת להוכיח, כי החוזה שחייב את הצדדים כלל גם את אותם השלמות מעבר לבסיס. בהעדר ראיות נוגדות, ובהתבסס של ההלכה כי יש לצמצם את תחולת הבלעדיות (עניין – קולומביה), אני מעמידה את זכות התובעת לעמלות על הבסיס בלבד.

המומחה מטעם הנתבעת קבע, כי הטבלה שהכינה התובעת (בנספח 66 לתצהירה) שגויה כי איננה לוקחת בחשבון מרכיבים חשובים, כגון: עובדים שכבר עזבו את המועצה, עובדים ארעיים, שאינם מבוטחים ע"י המועצה, הנחות מקובלות, סטטיסטיקת שיעור הביטולים של הפוליסות. הוא הציע הסדר עמלות מקובל בהתבסס על חלוקה שונה כמפורט בנספחים לחוות הדעת שלו והגיע לתוצאה, ברוטו, של 78,500 ₪.

הבחינה של החלוקה בנספחים, שנבנו לכל עובד מהרשימה, מלמד כי החשוב מתבסס על השלמות של ביטוחים, שיש בהם כדי להקטין את עמלת הסוכן. הפער בינו לבין התובעת הוא שלדעתו ההשלמות שבחרה התובעת מגדילים לה את העמלות ואלו ההשלמות שהוא בחר מגדילים את הפיצוי לעובד על חשבון העמלות.

יחד עם זאת, המומחה, בנספח 3(א) לחוות דעתו, כולל נתון של היקף העמלה על הפוליסה היסודית (הבסיס) שהיא מושא ההסכמה לבלעדיות, לפי גובה העמלה עד 8 שנים ומהשנה ה-9 ועד 25 שנים. התובעת לא הציגה נתונים סותרים. לפי נתונים אלה, העמלה על
8 השנים הראשונות עומדת על 9.04% ומהשנה ה-9 עד גיל הפנסיה על 3.14%.

לפי נתוני השכר ורשימת העובדים מחוו"ד הנתבעת, השכר השנתי לכל ה-15 העובדים שהתקבלו ושהתובעת כללה בחישוביה, שאין להם הסדרים אחרים הוא בסך של 1,541,028 ₪. העמלה לפי 9.04%
ל – 8 שנים הראשונות = 139,308.93 ₪.
היוונתי את השכר השנתי שישולם בעוד 8 שנים לפי מקדם היוון 0.7894 = 1,216,487.50 ₪. סכום זה הכפלתי ב – 3.14% מגיע לסך של 38,197.70 ₪. סך הכול: 177,506.63 ₪, למועד הגשת כתב התביעה.

לא חישבתי את אחוז הביטולים. למועד הגשת חוות הדעת של מומחה הנתבעת חלפו בין 4 ל-2 שנים ממועד ההעסקה ועד לחישוב. על אף חלוף הזמן הוא לא מפרט נתונים של עובדים, מתוך הרשימה, שביטלו את הביטוח.
לפיכך, אני מניחה שהם לא נכללים באחוז הסטטיסטי של המבטלים. לפיכך, אני מעמידה את הנזק בראש הנזק של הפסד עמלות על 177,506.63 ₪ ליום הגשת כתב התביעה.

עלויות משפט

6.
התובעת עותרת לשלם לה 30,000 ₪ עלויות השקעתה להכין את המשפט, מעבר לשכ"ט עו"ד. התובעת זכאית להוצאות משפט ריאליות, שהם בשיקול דעת בית המשפט. בעל דין רשאי לעתור לשומת הוצאות, אך עליו להגיש לכך ראיות. התובעת לא הציגה ראיות המבססות את תביעתה ל- 30,000 ₪, ולפיכך בראש נזק זה אפסוק לה לפי הערכתי את השקעתה בניהול המשפט, בשים לב למחלוקות שהועלו ולניהול המשפט עצמו. ברכיב ההוצאות יחושב גם שכ"ט על הגשת התביעה וניהול הליכים מקדמיים, כי באותו שלב יוצגה התובעת.


נזקים עתידיים/ פיצול יעדים

7.
העתירות נדחות. על בעל דין למצות את עילתו לגבי נזקים שניתן לגביהם לתבוע למועד הגשת התביעה.
ההפסד של התובעת הם העמלות שלא שולמו לה בגין ביטוח העובדים בביטוח מנהלים -הבסיס. הביטוחים הנוספים שניתן היה להציע לעובדים ולבני משפחותיהם וחבריהם אינם נופלים בגדר החוזה והזכות של איחוד שהומחתה לתובעת בפסק הבורר.


סעדים נוספים בסיכומים


8.
בסיכומים הוסיפה התובעת עוד סעדים: פיצוי על נזקים לא ממונים, על הוצאות דיבה, שכר ראוי על מתן שירותים לנתבעת וכל עילה נוספת.
העילות והסעדים מוכתבים ע"י הצדדים בכתבי הטענות. הדרך להוסיף עילות וסעדים הוא לבקש לתקן את כתב התביעה, לא ניתן לעשות כן בדיעבד בשלב הסיכומים. לכן סעדים אלה נדחים.

סיכום

9.
התובעת הגישה תביעה לעמלות בהתבסס על הצעה מטעם ב"כ הנתבעת ליתן לה עד סוף אפריל 2002 לקבל עמלה על פי החוזה. בחנתי בעיון את מכתבו של עו"ד זימן ממשרד עו"ד בלטר, גוט, אלוני ושות' והאמור שם הוא, בין היתר. "… החליטה מרשתנו להודיע פעם נוספת, על סיום ההתקשרות עם אחוד סוכנויות ביטוח בע"מ, ו/או עם "גלביט – יפה, יעוץ פנסיוני ופיננסים", ו/או עימך באופן אישי, תוך שהיא מאריכה את מועד סיום ההתקשרות וקובעת אותו לתום 30 ימים מיום קבלת מכתב זה". המכתב אמנם מכותר "מבלי לפגוע בזכויות", אך למועד זה התובעת לא הייתה עורכת דין ולא ייצגה אלא את עצמה.

על יסוד הסכמה זו הוגשה התביעה (כמפורט בכותרת לתביעה). במקום לצמצם את המחלוקת בין לעובדים הנופלים בגדר פרק הזמן הרלוונטי ובין לעמלה המגיעה לתובעת, הוגש כתב הגנה הפותח את היריעה מהעדר יריבות ועד אישומים ששרותיה של התובעת לעובדי הנתבעת היו לא טובים (חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת, מוצג נ/6), כאשר על כתב ההגנה חתום אותו משרד עורכי הדין. דבר שגרר את המשפט להרחבה מיותרת ללא הצדקה. מנגד, התובעת בחרה לתקוף את ה"ה גבי דנה וכהן רפאל בהיבטים אישיים, ללא צורך תוך גזילת זמן שיפוטי יקר.


חקירתה של התובעת, לפי מכלול הטיעונים בכתב ההגנה משתרעת על 30 עמודי פרוטוקול ועל שתי ישיבות בית המשפט. בהתאם, חקירת עדי ההגנה ע"י התובעת משתרעת מעמוד 49 ועד 139. בתיק התקיימו ישיבות הוכחות בימים 30/5/05, 7/6/05, 22/12/05, 15/6/06, 21/2/07. סיכומי התובעת הוגשו באחור של 9 חודשים ושל הנתבעת כעבור 6 חודשים, במקום 3 חודשים, ברשות, בשים לב לאחור של התובעת. התובעת הגישה תשובה קצרה חודש לאחר מכן בינואר 2009.


בשלבים הראשונים של ניהול המשפט, הציע המותב הקודם, כי הצדדים יפנו לגישור. האווירה במהלך כל ניהול המשפט הייתה לא נעימה, ברוח כתב ההגנה של הנתבעת.


מתוך כל הראיות עלה שכאשר מר גבי דנה נכנס לתפקידו כגזבר המועצה הוא לא ביקש מלכתחילה חוות דעת משפטית למעמדה של התובעת. הוא בחן בהזדמנות הראשונה כיצד להשיג לנתבעת מה שנראה לו כתנאים כלכליים יותר טובים, באמצעות סוכן ביטוח שהוא פגש במילואים. לנוכח העמדה, כי האינטרס של חופש ההתקשרות, ואי הגבלת הסחר החופשי הם הדוקטרינות העדיפות, היה מקום לעמדתו של מר דנה, אולם לא לשיטתו, שהייתה חד צדדית. כתב ההגנה נכתב בהתבסס על חסר של נתונים שניתן היה להשיג אלו מר דנה ומר כהן היו משוחחים עם מר מילגרום ומר ברקאי.

10.
לאחר ששקלתי את מכלול התמונה שהתפרשה בפני
ובשים לב לנתונים לעיל תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי כדלקמן:
(א)
סך של 177,506.63 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 15/7/02, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
(ב)
50% מאגרת בית המשפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
(ג)
שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בצרוף מע"מ כדין ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל, כי התובעת שכרה שירותים של עו"ד בשלב הראשון של ניהול התיק.
(ד)
1,000 ש"ח הוצאות הכנת המשפט. הסכום הופחת לאור חקירות ארוכות, ניהול הליך ארוך ומיותר המתמקד בחקירות לא ענייניות ומיותרות של העדים רפאל כהן וגבי דנה, כאשר אף אחד מהם לא היה יכול לתרום לברור האמת באשר לתוכן העסקה עם התובעת, כי הם נכנסו למועצה בשנת 2000.

11.
הנתבעת איננה מזוכה בשכ"ט מחמת גרירת המחלוקת למחוזות רחוקים, תוך טיעונים מרחיקי לכת , ובהתעלם מכך שהצעת משרד עוה"ד גוט, בלטר, אלוני ושות' התקבלה ע"י התובעת, וכל שנותר היה זה למנות מומחה שיחשב את העמלות. תחת זאת לובתה אש המחלוקת, כאשר מירב חוות הדעת המומחה (מוצג נ/6) מתמקדת בטעויות התובעת באשר לביטוחים המשלימים. אלמלא התובעת גררה את ההליך כפי שעשתה היה מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות לדוגמא.

ניתן היום א' בחשון, תש"ע (19 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי באר שבע.
מיכל וולפסון
, שופטת



001401/02א
139 סיגל ביטון






א בית משפט שלום 1401/02 גל יפה נ' מועצה מקומית תעשייתית - רמת חובב (פורסם ב-ֽ 19/10/2009)