פסקי דין על ישראל וילמובסקי | פסקי דין על רחל וילמובסקי | פסקי דין על בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ

133/07 ער     19/10/2009




ער 133/07 ישראל וילמובסקי, רחל וילמובסקי נ' בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ








בית משפט השלום בנתניה



19 אוקטובר 2009

ע"ר 133-07 וילמובסקי
נ' בנק עצמאות סניף משרד ראשי






בפני

כב' השופטת
גלית ציגלר


מערערים

1
.
ישראל וילמובסקי
2. רחל
וילמובסקי


נגד


משיבים

1. בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ


פסק דין

מבוא

1.
ביום 23.9.2002 הגיש המשיב, בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ
(להלן: "הבנק") מספר תביעות כספיות בסדר דין מקוצר כנגד המערער ואחרים (ת.א 7428/02, ת.א 7430/02 ות.א 7431/02), ותביעה אחת כנגד שני המערערים
ואחרים (ת.א 7432/02). בכל התובענות האמורות (להלן: "התובענות") ניתנו כנגד המערערים פסקי דין בהעדר הגנה.

2.
הרקע לתובענות הינה תכנית הרחבת היישוב שער אפרים תוך הפשרת קרקעות מינהל מקרקעי ישראל לבניה במקום (להלן: "פרויקט שער אפרים"), כשבמועד הרלוונטי שימש המערער כגזבר ומנהל פרויקט ההרחבה. במסגרת הפרויקט נטלו משתכנים שונים הלוואות מן הבנק לשם רכישת מגרשים, כאשר המערער
חתם על כתבי התחייבות לטובת הבנק ובמקרים מסוימים שימש כערב ללווים.
בנסיבותיהן של התובענות, הלווים לא השיבו
את הכספים, ועל כן
תבע אותם הבנק יחד עם המערערים להשבת הכספים שניטלו ממנו כהלוואות לצורך רכישת המגרשים כאמור.


3.
המערערים הגישו בקשות לביטול ארבעת פסקי הדין שניתנו כנגדם בהעדר הגנה, והעלו טענות באשר לתוקף ההמצאה שבוצעה לידי בנם וסיכויי טענות הגנתם.

4.
ארבעת הבקשות התבררו במאוחד בפני
כב' הרשמת כהן, אשר
קבעה בהחלטתה מיום 29.8.2007 (להלן: "החלטת הערכאה קמא"), כי אין לפסול את ההמצאות שבוצעו ואין הצדקה לביטול פסקי הדין מכח חובת הצדק. עם זאת, ותוך שציינה כי הדבר נעשה לפנים משורת הדין, בחנה כב' הרשמת גם את טענות ההגנה שהעלו המערערים, והאם יש מקום לביטול פסקי הדין מכח שיקול דעתו של בית המשפט.

מסקנות כב' הרשמת היו כי בכל הקשור לת.א 7428/02 ו- ת.א. 7431/02, מבוססת עילת התביעה כנגד המערער על כתב התחייבות בלתי חוזרת עליה חתם לטובת הבנק, ומשלא נמצאה לו הגנה מספקת הרי שדין בקשות הביטול להידחות.

בכל הקשור לת.א 7430/02, שעילת התביעה שבו מבוססת בין היתר על חתימתו של המערער על כתב ערבות להסכם הלוואה לטובת הבנק, טען המערער כי הבנק הפר חובותיו כלפיו ועל כן הוא פטור מן הערבות, וכב' הרשמת קבעה כי תינתן לו רשות להתגונן בטענות הקשורות בהיותו ערב יחיד, ביטלה את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה וקבעה כי ההליך ידון בסדר דין רגיל.

בכל הקשור לת.א 7432/02 בו נתבעו המערערים שניהם - המערער כלווה של
שתי הלוואות שנטל מן הבנק לשם רכישת זכויות במגרשים, והמערערת מכח היותה ערבה להלוואות אלה- קבעה כב' הרשמת כי המערער לא כפר בחתימתו על הסכמי ההלוואה הרלוונטיים, כי אין ממש בטענותיו לעניין תוקף ההלוואה והעברת כספי ההלוואה לידי המושב, וכי המערער נטל על עצמו התחייבות ועליו לעמוד בה. עוד קבעה כב' הרשמת, כי טענות המערערת לעניין היותה ערבה מוגנת או יחידה, לא תעמודנה לה מאחר ומדובר בבת זוגו של המערער. לפיכך, דחתה כב' הרשמת את הבקשה לביטול פסק הדין בתיק זה.

5.
על החלטה זו הוגש הערעור שבפני
;

דיון והכרעה

ביטול פסקי הדין מכח חובת הצדק


6.
המערערים טוענים כי טעתה כב' הרשמת בהחלטתה כי פסקי הדין שניתנו בהעדר הגנה אינם פגומים ואין לבטלם מכח חובת הצדק.

מכח הוראת תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") רשאי צד לעתור לביטול החלטה שניתנה כנגדו במעמד צד אחד, כאשר קיימת אבחנה בין שני סוגי מקרים בהם יבוטל

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה, האחד כאשר פסק הדין שניתן פגום, היינו מחובת הצדק; והשני מכח שיקול דעתו של בית המשפט.

ביטול מחובת הצדק יתאפשר כאשר פסק הדין שניתן הינו פגום בהעדר המצאה כדין, ודי בכך כדי להוות עילה מספקת לביטול ההחלטה. [ראה למשל לעניין זה ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ. כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז (4), 485 (1983), ובש"א (ת"א) 19615/05
cordan investment llc
ואח' נ. שרון ואח'
, תק-מח 2007(1), 10979 (2007)].

כאשר נמצא כי פסק הדין שניתן אינו פגום, יוכל בעל הדין לבקש ביטולו של פסק הדין מכח שיקול דעתו של בית המשפט. במקרה זה, יבחן בית המשפט את סיבת מחדלו של המבקש להתגונן ואת סיכויי הצלחת הגנתו, כאשר למבחן השני משקל רב יותר [ראה למשל לעניין זה ע"א 64/53 כהן נ. יצחקי, פ"ד ח 395, ובש"א (ירושלים) 6793/07 נגה אלקטרוטכניקה בע"מ (בפירוק) נ' בן אבו חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (בפירוק זמני) ואח', תק-מח 2007(4), 5902 (2007)].



כשרות ההמצאה

7.
טוענים המערערים כי טעתה כב' הרשמת בהתעלמה מטענתם כי "כתב התביעה לא הומצא לידם ו/או לידי בנם" (ראה סעיף 12 לכתב הערעור).

אלא שכב' הרשמת לא התעלמה מטענות המערערים לעניין זה, נהפוך הוא. היא קבעה מפורשות כי ההמצאה בוצעה לבנם של המערערים בהתבסס על אישורי המסירה החתומים.

זאת ועוד, מעיון בתצהירים שצורפו על ידי המערער לתשובות לתגובות לבקשות לביטול פסקי דין, הצהיר המערער כי
"כתב התביעה ו/או טופס הזמנה לדין" לא הומצאו לו, למרות שקיימת חתימה "הנחזית" כחתימת בנו על אישורי המסירה, כשפרט לכך לא הועלתה טענה כלשהי בדבר אותנטיות חתימה זו. מכאן שעל פניו קיים אישור מסירה חתום על ידי בנם של המערערים.

8.
מוסיפים המערערים וטוענים בכתב הערעור כי באישורי המסירה נפלו פגמים
טכניים וחסרים בהם פרטי כתב התביעה ומקום ההמצאה.
בחנתי את אישורי המסירה ולא מצאתי בהם פגמים כנטען, מה גם שאם תתקבל טענה זו משמעותה היא שבכל מסירה יידרש תצהיר מפורט המתאר את נסיבותיה, ודרישה זו אינה סבירה.

9.
לאור העובדה שהמערערים לא הכחישו שבנם חתם על אישור המסירה, ומשלא נדרש תצהיר המוסר על מנת להוכיח ביצועה של ההמצאה על פי התקנות, ובשעה שהמערערים לא ביקשו לזמן את מוסר ההזמנה לחקירה, הרי שהמסקנה היא שמבחינה טכנית בוצעו המצאות לבנו של המבקש, ואין מקום להתערב בקביעה זו.




האם ההמצאה פגומה מחמת אי כשירות המקבל
?

10.
טוענים המערערים כי יש לפסול את ההמצאה מאחר וזו בוצעה לבנם אשר לקה בסכיזופרניה ואפליפסיה, ויש להניח כי הוא לא מסר לידם את התובענות, כשמצבו
הרפואי יוצר "חזקה" כי לא פעל ליידע את הוריו בדבר המצאת התובענות.

המערערים לא טענו ובוודאי לא הוכיחו, כי מצבו של בנם הביא לכך שהוא לא מסר לידיהם את כתבי התביעה. הם אף לא טענו ולא הוכיחו כי בנם אינו כשיר מבחינה משפטית, והצגת דוחות המוסד לביטול לאומי וקביעת נכות מטעמו, אינם תחליף או בסיס לקביעת אי כשירות משפטית.

תקנה 481 לתקנות קובעת:
"באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים... ".

תוקף ההמצאה לא הותנה על ידי המחוקק בכך שבן המשפחה שלו נמסר כתב בי הדין יהא בן למעלה מ- 18 שנים, אלא שהמחוקק ביקש שלא להכביד בדרישות הראיה עם המוסר ונדרשת אך "מראית עין" באשר לגילו של המקבל.

באופן דומה, לא ניתן לדרוש ממבצע המסירה לעמוד על מצבו הנפשי של מקבל כתב בי הדין, ודי בכך שמדובר בבן משפחתו של הנמען אשר מתגורר עימו במען ההמצאה, ונחזה כבגיר אשר גילו מעל 18 שנים.

בנסיבות אלו בהן לא הניחו המערערים בפני
בית המשפט תשתית עובדתית מספקת התומכת בטענה כי בנם אינו כשיר מבחינה משפטית, או אינו מסוגל מטעם כלשהו ליתן עדות, ונמנעו מלצרף תצהיר של בנם בקשר למסירה, לא מצאתי כי המסירה פגומה בשל היות המקבל חסר כשירות משפטית.

יצויין, כי טענה זו היא טענה עובדתית או חלופית הסותרת לטענת המערערים
לעיל, לפיה לא בוצעה כלל המצאה.

11.
זאת ועוד, המערער הצהיר כי כתבי התביעה לא הומצאו לידי המערערים ו/או כי בנם לא יידע אותם על כך. ומאידך, באותה נשימה הצהירו המערערים כי כאשר ידעו (בלי לציין איך ומתי) כי "עורבו" כלשונם ב"הליכים משפטיים" פנו לעו"ד סונדרס מטעם הבנק, והוא הבטיח להם כי הליכים אלה יבוטלו.
גם זו טענה עובדתית חלופית אשר אינה מתיישבת עם שאר הטענות.

12.
גם טענותיהם של המערערים כי לא קיבלו את טופס ה"הזמנה לדין" איננה מתיישבת עם יתר הטענות. שכן, אם לא קיבלו את המסירה הרי שלא קיבלו דבר – ולא רק את הטופס, ואם קיבלו התובענות ללא הטופס הרי שטענתם כי לא קיבלו דבר אינה אמיתית, וכיצד אם כן ניתן לבחור מבין שלל הגירסאות את הגירסה הנכונה????

13.
לטענת המערערים פסקי הדין אשר ניתנו פגומים ויש לבטלם מחובת הצדק
אף מאחר והבנק לא המציא לידי המערערים את בקשותיו למתן

פסק דין
ואת פסקי הדין.
גם טענות אלו אין להן על מה שתסמוכנה, שכן ממילא בקשות כאלה מוגשות רק במעמד צד אחד, ובשעה שברור כי הם יודעים על קיומו של פסק הדין ובשעה שהבנק לא טען לאיחור בהגשת בקשות הביטול, אין מקום לדון בכך.

14.
סיכומו של דבר, ניתן לראות כי המערערים העלו כל טענה אפשרית, טכנית ומהותית, לגבי כשרות המסירה בנסיון לפסול אותה. אלא שהפגמים להם טענו לא נמצאו, כפי שגם הפסיקה אליה הפנו לא היתה רלוונטית, ונכונה החלטת כב' הרשמת לפיה בוצעה מסירה כדין, וכי אין לבטל את פסקי הדין מכח חובת הצדק.



ביטול פסקי הדין מכח שיקול דעת בית המשפט

15.
טוענים המערערים כי טעתה כב' הרשמת בהחלטתה כי אין מקום לבטל את פסקי הדין שניתנו בהעדר הגנה, אף מכח שיקול דעת בית המשפט.


לעניין סיבת מחדלם של המערערים, נטען כי בנם לא המציא להם את כתבי התביעה עקב מצבו, וכן כי הסתמכו על הבטחת עוה"ד סונדרס מטעם הבנק כי "ההליכים נגדם יבוטלו".

כאמור, טענות המערערים סותרות זו לזו בשעה שמחד הם טוענים כי לא ידעו על הגשת התובענות, ומאידך גורסים כי הסתמכו על הבטחת עו"ד סונדרס כי אלה תבוטלנה.

עו"ד סונדרס נחקר בפני
כב' הרשמת, אשר מצאה כי עדותו היתה מהימנה בעיניה וכי לא הובטח למערער כי לא ינקטו כנגדו הליכים


בעתיד – כאשר ההליכים ננקטו לאחר הפגישה בין המערער ועו"ד סונדרס, וכידוע אין המקום להתערב בקביעה זו.

יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, היתה כב' הרשמת מוכנה לצאת מן ההנחה המקלה עם המערער, לפיה ניתן לראות בהסברים סיבה למחדל: "אם כי טענה זו לא נאמרה במפורש בתצהירים" (ראה עמ' 4 להחלטת הערכאה קמא).

ואכן, עיון בתצהירי המערערים שצורפו לתשובותיהם לתגובות לעניין בקשות הביטול מעלה כי הם הצהירו בלשון רפה מאד, שבנם לא מסר את כתבי התביעה או הזמנות לדין לידיהם.
אולם בשעה שההלכה מקלה עם מבקש ביטול

פסק דין
אשר הציג סיבה למחדלו, לא טעתה כב' הרשמת בהחלטתה לבחון גם את סיכויי הגנתם של המערערים.


סיכויי ההגנה

16.
באשר לסיכויי הגנתם, טוענים המערערים בכתב הערעור כי יש בידם סיכויי הגנה טובים בקשר עם
להליכים שנקט נגדם הבנק. כב' הרשמת בחנה את טענות ההגנה של המערער בכל הקשור לכתב ההתחייבות הבלתי חוזרת (ת.א 7428/02, ולת.א 7431/02),
וקבעה כי למערער אין הגנה טובה בגינן, ולפיכך אין לבטל את פסקי הדין שניתנו בהעדר הגנה בתיקים אלה.

המערער טען בערעור כי כב' הרשמת טעתה בקבעה כי המערער נתבע מכח התחייבותו הבלתי חוזרת כלפי הבנק וכי התחייבות זו היתה אישית, וכן בהתעלמה מחובת הזהירות החלה על הבנק.

לגישת המערער, עילות התביעה כנגדו מסתכמות בתכתובת בין הבנק לבין האגודה, במסגרתה התחייבה האגודה להשיב לבנק את הסכומים אשר הועברו אליה בהמשך להסכמי ההלוואה, באם לא ייחתמו חוזי פיתוח בין המשתכנים לבין מינהל מקרקעי ישראל.

לעומתו, טען הבנק בעיקרי הטיעון לערעור מטעמו, כי למערער אין הגנה לעניין זה מאחר ואין הוא מכחיש את חתימתו על כתבי ההתחייבות, אלא טוען כי אלה אינם מחייבים אותו.

17.
זאת ועוד, בהשלמת עיקרי הטיעון מטעם הבנק, הוצג בפני
פסק דינה של כב' השופטת ד"ר רבינוביץ ברון לעניין ת.א 7429/02 (להלן: "ההליך הנוסף"), הליך אשר אף הוא מבוסס על כתב התחייבות בלתי חוזרת עליו חתם המערער.
במסגרת ההליך הנוסף, נתבעו המערער ואחרים על ידי הבנק להשבת יתרת כספי הלוואה שנטלו מתיישבים נוספים בפרויקט שער אפרים מן הבנק.
אף
בהליך הנוסף ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה כנגד המערער, אך פסק הדין בוטל בהסכמת הצדדים אשר ניתנה לה תוקף של החלטה ביום 16.10.2006.

עיון בכתב התחייבות המערער לטובת הבנק אשר צורף לכתב התביעה בהליך הנוסף (נספח ד' לכתב התביעה בהליך הנוסף), והשוואתו לכתבי ההתחייבות אשר צורפו לתביעות הבנק כנגד המערער בת.א 7428/02 ובת.א 7431/02, מעלה כי מדובר בהתחייבויות בעלות נוסח זהה.

טענות המערער כנגד הבנק הועלו בהליך הנוסף במסגרת תצהירי המערער (ראה אישור המערער לעניין זה בפרוטוקול הדיון בפני
כב' השופט קינר מיום 24.1.2006, עמ' 24), כתב הגנה שהגיש כנגד הודעת צד שלישי מטעם הלווים בתיק הנוסף וכן במהלך הבאת הראיות בתיק.

בפסק הדין בהליך הנוסף נדונו כל טענות המערער
- הזהות לטענות שהועלו כנגד התובענות נשוא תיק אזרחי 7428/02 ו-ת.א. 7431/02, לפיהן כל התחייבויותיו בקשר עם כתבי ההתחייבות נעשו במסגרת תפקידו, מתוקף ההרשאה שניתנה לו על ידי ועד המושב ועל ידי מינהל מקרקעי ישראל; כי בזמן החתימה על ההסכם עם הלווים היה מודע הבנק למצב המשפטי של פרויקט שער אפרים, ובכל זאת בחר להעניק ללווים הלוואה; וכי יש לייחס משמעות לכך שהכספים לא הגיעו לידי המערער ישירות אלא לידי האגודה (ראה סעיף 8 לפסק הדין בהליך הנוסף).

בית המשפט קיבל את תביעת הבנק ודחה את כל טענות המערער לענין כתב ההתחייבות, ופסק כי מדובר בהתחייבות אישית וכי טענותיו לעניין פרשנות המסמך ואי סבירותו אינן מתיישבות עם הכתוב (להלן: "פסק הדין").

פסק הדין הפך חלוט, לאחר שהצדדים הגיעו להסדר פשרה לאחר מתן פסק הדין ומטעם המערער לא הוגש ערעור. לטענת הבנק פסק הדין מהווה השתק פלוגתא בין הצדדים לאור זהות טענות המערער בהליך הנוסף ובהליכים נשוא התובענות, ומשכך נסתם הגולל על סיכויי הגנתו של המערער כנגד התובענות.

18.
לאור העובדה שפסק הדין ניתן במהלך הדיון בערעור, ניתנה למערער אפשרות להשלים טיעוניו, אך הוא בחר שלא לעשות זאת, והסתפק בהודעה לפיה אין הוא סבור כי פסק הדין שניתן בהליך הנוסף מייתר את הדיון בערעור.
המערער לא טען בערעור זה טענות כלשהן באשר לסיכויי הגנתו בתובענות או לעניין השתק פלוגתא לאור מתן פסק הדין.

19.
בבחינת העובדות הרלוונטיות בין ההליכים בתובענות שבפני
לבין ההליך הנוסף, מתברר שמדובר בפלוגתאות זהות. ולאחר שכל הראיות נבחנו וניתנה הכרעה לגופו של עניין ופסק הדין הפך חלוט, הרי שנוצר השתק פלוגתא כנגד המערער, ואין בידו טענות הגנה המצדיקות ביטול פסקי הדין שניתנו בהעדר הגנה בת.א 7428/02 ובת.א 7431/02, וברי כי
החלטת כב' הרשמת תעמוד על כנה.

20.
המערערים לא הבחינו בערעורם ולא טענו טענות מיוחדות במסגרת הערעור, באשר לסיכויי ההגנה בת.א 7430/02 ומתוקף היות המערער ערב להלוואה בנסיבות תיק זה.
על מערער מוטלת החובה לפרש את נימוקי הערעור ואין די בערעור כללי אשר אינו מפורש.

למעשה, המערערים לא טענו דבר וחצי דבר כנגד קביעות הערכאה קמא, אשר תמציתן בקביעה כי פסק הדין אשר ניתן בהעדר הגנה בתיק זה מבוטל, וכי למערער תהא רשות להתגונן בטענות מכח היותו ערב יחיד.

בנוסף, בעיקרי הטיעון לערעור מטעם הבנק הובעה עמדתו כי אינו מערער על קביעות הערכאה קמא לעניין זה.

לפיכך, אני קובעת כי החלטת הערכאה קמא לפיה פסק הדין אשר ניתן בהעדר הגנה בת.א 7430/02 מבוטל וכי למערער תהא רשות להתגונן בטענות מכח היותו ערב יחיד, תעמוד על כנה.

21.
המערערים לא טענו טענה כלשהי באשר לסיכויי ההגנה בת.א 7432/02 והסתפקו בטענות שפורטו בכלליות באשר לכלל התובענות דנא. בהליך זה כאמור, נתבעו המערערים על ידי הבנק בקשר עם הלוואות שנטל המערער ולהן ערבה המערערת. משנדחו טענות המערערים בדבר ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה מכח חובת הצדק ומשלא ערערו המערערים לעניין סיכויי הגנתם בתיק זה, אני קובעת כי החלטת הערכאה קמא לפיה פסק הדין בת.א 7432/02 לא יבוטל תעמוד על כנה.

22.
לאור כל האמור לעיל דין הערעור להידחות, והחלטת הרשמת תעמוד על כנה.

אני מחייבת את המערערים, יחד ולחוד, בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, כשהסכום צמוד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום בפועל.













ער בית משפט שלום 133/07 ישראל וילמובסקי, רחל וילמובסקי נ' בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/10/2009)