פסקי דין על סיאח עזי | פסקי דין על משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים

239/07 וע     05/02/2009




וע 239/07 סיאח עזי נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים








בית משפט השלום בחיפה

ו"ע 239-07 סיאח עזי
נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים


05 פברואר 2009



בפני

כב' השופט סגן נשיא בדימוס
רפאל חרסונסקי
פרופ' א. פלדי – חבר הועדה
מר ד. לוקוב – חבר הועדה


מערער



סיאח עזי


נגד


משיב

משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים




פסק דין

כללי
:
1.
תביעתו של המערער להכרת זכות לפי חוק הנכים תגמולים ושיקום, נדחתה ביום 6.3.07 בגלל שהחבלה בשורש כף יד ימין נגרמה במהלך חופשת מחלה ולא עקב מילוי מטלה במסגרת תפקידו במשטרת ישראל, כך סבר ק. התגמולים.

2.
המערער מוכר כנכה צה"ל בשיעור כולל של 66%, מהם 50% זמני בגין פגימה פוסט-טראומטית בה לקה בעת ועקב שירותו הצבאי הקרבי במשמר הגבול, עקב שירותו בשטחים.

3.
ביום 6.10.04 שהה המערער בביתו בחופשת מחלה עקב פציעתו, שהוכרה בסיכומו של דבר כמי שנגרמה בעת ועקב שרותו.

4.
ביום 6.10.04 טרם שוחרר המערער משירות ושהה בביתו במסגרת חופשת מחלה בגין פגימתו המוכרת. במועד שקדם לתאריך זה פנה רפ"ק מגן מתתיהו, יועץ פסיכולוגי משטרתי, למערער על מנת שיבקר וילווה פקוד שלו לשעבר בשם מוחמד חרב שלקה אף הוא בפוסט טראומה. העובדה היא כי במועד פנייתו של הקב"ן רפ"ק מתתיהו מתתיהו אליו, ידע המערער על מצבו של פקודו לשעבר.

טוען המערער, כי כחלק מתפקידו הפיקודי נדרש המערער ע"י הקב"ן רפ"ק מתתיהו מגן ללוות את פקודו מוחמד חרב בעת אשפוזו בתקופת החלמתו, כתוצאה מאירוע טראומטי שארע לו.



5.
ביום 6.10.04, כאמור לעיל יצא המערער את ביתו בשפרעם, בשעות הבוקר לכיוון בית ג'אן, שם שהה פקודו בחופשת מחלה בביתו.
לטענתו, הרי זמן מה לאחר צאתו לדרך ברכבו המשטרתי שהועמד לרשותו, לאחר שהתניע את הרכב, נזכר כי שכח בביתו את הסיגריות. לכן, עצר את הרכב ואף לא דומם את המנוע, נכנס לביתו, לקח את קופסת הסיגריות שהייתה על השולחן ליד פתח הבית ויצא לרכב חזרה.
בדרכו להיכנס לרכב דרך המערער על אדמה בוצית שהייתה במקום, וכשהגיע למדרכה על מנת להיכנס לרכב, החליק כתוצאה מהבוץ ונפל על ידו הימנית, אשר למעשה ספגה את כל משקל גופו.
כבר בסמוך לאירוע הנ"ל חש המערער כאב חד, ראה את היד זזה למעשה ממקומה.
המערער ירד לכיוון ביתו של אחיו, מסרו לו את דבר האירוע והוא הסיע אותו לבי"ח בנצרת הסמוך ביותר למקום מגוריו.
עם הגיעו לחדר המיון בבי"ח בנצרת, נערכו למערער בדיקות ואובחן שבר בשורש כף יד ימין.
המערער טוען כי הפציעה בשורש כף ימין, נגרמה תוך כדי ועקב שירותו הצבאי עפ"י חוק הנכים תגמולים ושיקום. ק. התגמולים כאמור דחה את תביעתו.

6.
המערער טוען כי טעה המשיב בדחותו את תביעת המערער להכרת זכות לפי חוק הנכים תגמולים ושיקום בגין פגימת שרש כף יד ימין, וכן כי הפציעה המפורטת בתצהירו ארעה עקב דרישה למילוי מטלה, מעקב וליווי של פקוד, מוחמד חרב, והפועל היוצא מכל הנ"ל הוא כי המערער פעל עפ"י דרישת גורם צבאי והיה בתפקיד תוך כדי החופשה על כן פציעתו בכך היה, היתה תוך כדי ועקב השירות הצבאי.

7.
בתצהיר עדותו הראשית מסביר המערער בלשון זו:
"הגם שסיימתי את תפקידי באותה עת, עדין לא סיימתי באופן רשמי את תפקידי כמפקד בגזרת חברון ואף למיותר להוסיף ולציין כי טרם שוחררתי משירותי המשטרתי במשמר הגבול. כחלק מתפקידי הפיקודי, נדרשתי ע"י הקב"ן רפ"ק מתתיהו מגן ללוות את פקודי מוחמד חרב בעת אשפוזו בתקופת החלמתו כתוצאה מאירוע טראומטי שארע לו.
כך ביום 6.10.04, כאמור לעיל יצאתי את ביתי בשפרעם, בשעות הבוקר לכיוון בית ג'אן, שם שהה פקודי בחופש מחלה בביתו".

8.
אומר העד מטעם המשיב, הקב"ו מתתיהו כפי שב"כ המערער מצטט:
"הסביר ביחס למצבו הקב"ן העד מגן ממתיהו כי "לאחרונה השיחות הן קצת קשות, לא תמיד הוא מבין, הוא כנראה במצב לא טוב, בעבר הוא היה איש מיוחד אצילנו, הוא היה עם אינטליגנציה בכיר. אני הזדעזעתי שראיתי אותו בצורה כזו.
היחסים ביני לבין אנשי מקצוע בצבא, זה שהם לא נותנים פקודות. המילה שלהם היא יותר חזקה מפקודה, הרופא והקב"ן כשרופא נותן גימל לא שואלים שאלות. כשקב"ן אומר משהו אין ויכוחים, כשמפקד מעלי נותן פקודה אין להתווכח או לשנות, אני ומתי היינו קרובים הוא היה מבקש דברים והבקשה שלו זה לביצוע גם אם לא היינו חברים, אין על בקשתו ויכוח, לא אחת ביקש לשחרר מישהו לכמה ימים אפילו היה כותב על זה מזכר ובזה נגמר הסיפר.
ש. כשאתה כותב נדרשתי הוא לא נתן פקודה, הוא ביקש בצורה חברית ואתה הבנת שזה יכול לעזור למוחמד חרב ולכן זה מה שעשית?
ת. כשהוא פונה אלי זה משהו לביצוע לא לויכוח".

9.
טוענת ב"כ המשיב בסיכומיה והדברים שהיא אומרת מדויקים לאמור:
"נתחיל בשאלה העובדתית שהזכרתי לעיל – בעניין זה חשוב להזכיר את העובדות שאין לא שנויות במחלוקת ועולות גם מחקירתו הנגדית של המערער ומהחומר שהוא צרף לכתב הערעור שלו:
1. ב-15.11.02, המערער נפצע ובעצם מאז ועד שחרורו ממג"ב כעבור מספר שנים הוא שהה בחופשת מחלה .
2. רפ"ק חרב אושפז ביום 2.3.04 לעניין זה מפנה למכתב של אשתו של רפ"ק חרב שצורף כנספח ד' לכתב הערעור.
3. השיחה של מתתיהו מגן עם המערער בה הוא ביקש שיבקרו, היתה אחרי האשפוז של רפ"ק חרב. לעניין זה מפנה לסעיף 4.2 לתצהיר המערער וכן לסעיף 5 בתצהירו של הקב"ן מתתיהו מגן. לגבי סעיף זה לא נחקר הקב"ן נגדית.
4. המערער ביקר את רפ"ק חרב עוד לפני אשפוזו ולטענתו היה זה שהוביל לאשפוזו של רפ"ק חרב. מפנה לעמ' 8 שורות 1 עד 5 לפרוטוקול.
5. המערער המשיך לבקר את רפ"ק חרב גם אחרי שחרורו מן האשפוז, מפנה לעדותו ולמכתב של אשתו של רפ"ק חרב נספח ד' לכתב הערעור.
6. המערער ממשיך לבקר את רפ"ק חרב ולקיים קשר עם משפחתו, גם כיום וזאת למרות שהוא משוחרר מן השירות מזה מספר שנים. מפנה לנספח ד' לכתב הערעור וכן לעמ' 8, שורות 26 עד 28 לחקירת המערער.
7. האירוע נשוא הערעור התרחש ביום 6.10.04, כלומר 7 חודשים אחרי השיחה שבה ביקש הקב"ן מתתיהו מהמערער לבקר את רפ"ק חרב.
8. המערער נשאל על ידי בחקירה נגדית אם הוא עדין מבקר את רפ"ק חרב והוא ענה "אני בשבילו עדין מפקד". שאלתי מדוע הוא עדין בקשר עם חרב והוא השיב "יש לנו משהו משותף שאין לי עם אחרים". כשביקשתי שהוא יסביר, הוא אמר "יש לנו דברים שעברנו שם ואף אחד לא יכול להבין אותם ורק שניהם יכולים להבין את זה". מפנה לעמ' 8 שורות 26 עד 32. אסכם את השאלה העובדתית. העובדות מלמדות שהמערער ביקר את חרב ונמצא איתו בקשר שלא בעקבות הפנייה של הקב"ן הוא ביקר את חרב עוד לפני שהקב"ן פנה אליו ולפני האשפוז הוא המשיך לבקר את חרב וממשיך לבקרו עד היום מזה שנים. כולל לאחר שחרורו ממג"ב.


הוא הסביר שהוא שומר איתו על קשר בגלל המשותף לשניהם. האירוע הפציעה ביד, ארע 7 חודשים אחרי בקשת הקב"ן. גם אם נניח שלגבי ביקורים שהיו סמוכים לשיחה בראשית חודש מרץ 2004 היינו יכולים שבעקבות השיחה, או שיש קשר סיבתי עובדתי בין השיחה לביקורים, הרי שאחרי שחלף כל כך הרבה זמן, לא ניתן לומר שיש קשר סיבתי עובדתי בין הביקור ביום הפציעה לבין הבקשה שהיתה 7 חודשים לפני כן.
אזכיר שהמערער העיד שהוא נהג לבקר את חרב הרבה הוא היה זה שקבע את תדירות הביקורים, הוא זה שקבע את משך הביקורים מפנה לעמ' 9 שורות 1 עד 9.
לכן, כבר במישור העובדתי אין קשר בין הביקור המתוכנן ב-6.10.04 יום הפציעה, לבין השיחה עם הקב"ן שהתרחשה 7 חודשים לפני כן.
כפי שאמרתי בפתח דברי, ברגע שתשובה לשאלה העובדתית הזו שאין קשר סיבתי עובדתי בין הפנייה של הקב"ן לבין הביקור, די בכך כדי לדחות את הערעור.
השאלה השנייה שהצגתי היא בין הנחה שיש קשר סיבתי עובדתי בין הביקור המתוכנן ביום הפציעה לבין השיחה עם הקב"ן, האם זה הופך את זה לביקור במסגרת תפקיד, להבדיל לביקור במסגרת חופשה. הפסיקה קובעת כי כאשר פגיעה מתרחשת במהלך חופשה, אזי נדרשת הוראה מפורשת של מפקד לבצע מטלה על מנת שחבלה שארעה תוך כדי, תוכר כחבלה במסגרת התפקיד. אין די בכך שלצבא יש עניין לעודד פעילות כזו כדי שהאירוע יוגדר כאירוע במסגרת התפקיד.
ב

פסק דין
של ביהמ"ש העליון מדובר ע"א 510/73 ק. התגמולים נ' מזרחי – במקרה הזה כמו בענייננו המשיב היה חייל בחופשה ונסע לבקר חייל פצוע הנסיעה בוצעה בג'יפ צבאי, באישור המפקד של החייל, בדרך קרתה תאונת דרכים והמשיב נחבל. הוא טען שהנסיעה לביקור אותו חייל חולה היתה במסגרת התפקיד וביהמ"ש העליון דחה את הטענה קיבל את הערעור של ק. התגמולים וקבע שאין מדובר בחבלה בתפקיד אלא בחבלה בחופשה ולכן המשיב אינו זכאי לתגמולים אני מצטטת קטע מפסה"ד בעמ' 115....
מפנה לע"א חיפה 3133/06 נחמני נ' ק. התגמולים – כאן מדובר במערער שנפגע במהלך משחק קט-רגל בשעות הערב בזמנו החופשי במתקן ספורט לא צבאי, המשחק היה הכנה למבחן בר אור והמערער הביא את היוזמה לארגון המשחק למפקד וזה לברכתו של המפקד. ביהמ"ש דוחה את ערעורו ואני מצטטת מפסה"ד...
מפנה לע"נ 150/06 בן אליהו נ' ק. התגמולים – מדובר בחיילת בשירות קבע שנסעה לאירוע בר מצווה של איש קבע אחר ובדרך הותקפה מינית ונגרמו לה נזקים נפשיים. נשמעו עדויות שהיחידה עודדה השתתפות בפעילויות כאלה, הוועדה דחתה את הערעור שלה ואני מצטטת מפסה"ד...
בקשה לבקר פקוד חולה על אף שהיא ראויה ורצויה, אינה הופכת זאת לחובה לבקר".

10.
עם כל הצער שבדבר, סבורים אנו כי אין לקבל את הערעור. אנו מאמצים במלואם את דברי ב"כ המשיב כחלק מפסה"ד וקובעים כי המערער ביקר בביתו של חרב לפני השיחה שלו עם הקב"ן וגם אחריה, ולמרות שהמערער וגם הקב"ן הסבירו כי באספקלריה של המערער בקשתו של הקב"ן התקבלה אצל המערער כפקודה, אין אנו יכולים להכיר בכך עובדתית, שכן הביקור של המערער אצל מר חרב היה 7 חודשים אחרי השיחה עם הקב"ן ואין לראות בביקור כקיומה של אותה בקשה לפני 7 חודשים. לכן הביקור של המערער שהיה נכה צה"ל בעצמו בחופשה אצל חברו מר חרב, היה בזמנו החופשי ולמטרה פרטית של עידודו של מר חרב, אך אין לראות בביקור הנ"ל כביצוע הוראה בתפקיד המזכה אותו בתגמולים בגין התאונה שארעה לו עקב הפציעה (ראו גם ע"א 510/73 פ"ד כ"ט (2)).

11.
זאת ועוד, גם הרכב כב' השופט גריל בביהמ"ש לערעורים בחיפה, בע"א 3133/06, במקרה דומה לזה שבפני
נו, קבע במפורש כי חייל שהשתתף במשחק קט-רגל שזכה לעידודו ולברכתו של המפקד, עידוד זה אינו מהווה הוראה שיש לבצעה במידה ועשויה לגרום לכך שחבלה בתוך המשחק תחשב כחבלה שקרתה עקב השירות ובתוך תקופת השירות.

עמדה כזו שתקבע שאם מפקד מעודד פעילות שכזאת, יש לראותה כהוראה מחייבת, הינה ראייה מרחיקת לכת ואין מקום לקבל עמדה שכזאת.

12.
דעה דומה הובאה בועדת ערעור 150/06 מיום 6.3.08 ע"י הרכב כב' השופט פאלח, שם השתתפה חיילת באירוע מסוים שנטען שהשתתפות בו מהווה פעילות לגיבוש ונופש צבאיים. ההרכב הנ"ל קבע כי הפגיעה שבה נפגעה המערערת באותה השתתפות לא היתה עקב השירות ותוך כדי השירות, ולא היה בעובדות אלה כדי להקים עילה שתצדיק מתן תגמול לפי חוק הנכים תגמולים ושיקום.

13.
ב"כ המערער הדגיש בפני
נו כי המערער היה עדיין בשירות והיה נכה מוכר ע"י ק. התגמולים, וכן הדגיש ואף הביא בפני
נו פסיקה של וועדת ערעורים בחיפה (הכוונה לע"נ 459/02) בהרכב כב' השופטת פרידמן. שם הוחלט כי חייל שנסע במהלך חופשתו ברכב צבאי לביתו למחנה ובמהלך הנסיעה ארעה לו תאונת דרכים,
והנסיעה היתה למחנה כדי להצטרף לנסיעה מאורגנת של קציני היחידה לאירוע שנערך ע"י הסמג"ד (ברית מילה של בנו), ובדרך כאמור ארעה תאונת דרכים, יש לראות באותה נסיעה שבה נפגע המערער במקרה ההוא כאירוע שנגרם עקב השירות ותוך כדי השירות. יש להבחין בין המקרה ההוא לבין המקרה שלנו, בכך שבמקרה שלנו המערער ביקר את חברו מר חרב גם לפני השיחה עם הקב"ן וגם לאחריה, כשהשיחה היתה 7 חודשים לפני התאונה שארעה לו למערער, שעה שביקש לנסוע אל ביתו של מר חרב.

14.
כמו כן, לא התעלמנו מפסיקת ביהמ"ש העליון שהביא בפני
נו עו"ד פסקל בע"א 55/69 ק. התגמולים נ' שפירא, פ"ד כ"ג, 527. במקרה ההוא נדון עניינה של חיילת שנפגעה תוך כדי חופשה מהצבא לצורך חופשה ללא תשלום, ובחופשתה היא ביצעה פעילות שלצבא היה עניין בה, ולכן למרות שהיתה בחופשה ללא תשלום, קבע כב' הנשיא זוסמן ז"ל, כי משום שלצבא היה עניין בפעילות הצבאית שביצעה החיילת אז בעת חופשתה, הרי יש להכיר במקרה זה כי החבלה שנחבלה החיילת תוך כדי ביצוע התפקיד הנ"ל, לא מנתקת את הקשר הסיבתי.

מסקנה
:
15.
כפי שאמרנו קודם לכן, צר לנו על המערער. אולם, מערער זה המתין למעלה מ -7 חודשים בין ביצועה של השיחה שלו ושל הקב"ן מר מתתיהו ובין ביצוע הביקור. מי לידינו יתקע כי הביקור של המערער אצל מר חרב היה במסגרת הביקורים הרגילים שהחלו קודם לשיחה והמשיכו אחריה. אילו היה המערער מבצע את בקשתו של הקב"ן באופן מיידי, או ימים ספורים לאחר מכן, היינו רואים בכך קשר, דבר שלא קרה בפועל.

16.
בנסיבות אלה, יש לדחות את הערעור. אולם אין אנו פוסקים הוצאות.


ניתן היום,
י"א שבט תשס"ט, 05 פברואר 2009, בהעדר הצדדים.






רפאל חרסונסקי
, שופט
(ס. נשיא בדימ')
יו"ר הועדה

פרופ' איתן פלדי
חבר הועדה

מר דוד לוקוב
חבר הועדה







וע ועדת הערעורים לפי חוק הנכים 239/07 סיאח עזי נ' משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים (פורסם ב-ֽ 05/02/2009)