פסקי דין על ירדנה מזרחי | פסקי דין על בנק דיסקונט למשכנתאות | פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל |

1018/09 ברע     21/10/2009




ברע 1018/09 ירדנה מזרחי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ




בעניין:

1


בתי המשפט

1

בבית המשפט המחוזי בירושלים
בר"ע 1018/09

לפני:
כב' השופט יצחק ענבר

21/10/2009




בעניין:
ירדנה מזרחי
ע"י עו"ד י. קרמר ואח'





המבקשת


נ ג ד



1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ


על-ידי ב"כ ד. לנגה ואח'

2. בנק דיסקונט לישראל בע"מ





המשיבים

החלטה

1.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) מיום 27/7/09, בתיק בש"א 5918/09 (ת"א 7766/09), שבה נדחתה בקשת המבקשת לצו מניעה זמני, המורה למשיבים להימנע מלפעול לחילוט ערבות בנקאית שמספרה 0000001-184845-00-0670-159.

2.
ביום 27/8/02 הוציא משיב 2, לבקשת המבקשת, כתב ערבות, המופנה לטובת משיב 1, שלפיו מתחייב משיב 2:
לתשלום כל סכום עד לסך מרבי של 1,000,000 ש"ח (במילים מליון ש"ח בלבד) (להלן: "סכום הערבות") כשהוא מוצמד לעלייתו בלבד של המדד באופן המפורט להלן, המגיע ו/או שיגיע לכם מאת מזרחי ירדנה (להלן: "החייב") בקשר למימון פרויקט 38 יחיד במעלה אדומים 07 מתחם 8498 לחב' א.ג.י".

3.
חברת א.ג.י הנ"ל הנזכרת בכתב הערבות (להלן: "החברה") לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי משיב 1, הוא הבנק המלווה של הפרויקט, ולא השלימה את בניית הפרויקט. על רקע זה נקט משיב 1 בהליך למימוש אגרת חוב/שעבוד, ובא כוחו מונה כונס נכסים של הפרויקט. נוכח חובה של החברה דרש משיב 1 ממשיב 2 לחלט סכום חלקי של 550,514 ש"ח מהסכום מושא כתב הערבות הנ"ל. משנודע הדבר למבקשת היא הגישה לבית משפט קמא בקשה לצו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מלפעול לחילוט הערבות הבנקאית (בהמשך הוגשה תביעה כספית ולמתן צו מניעה קבוע). המבקשת טענה, בין היתר, שאין לה כל קשר עם הפרויקט, שהיא אינה חייבת כספים למשיב בגין מימון פרויקט הבנייה, ושהיא לא הייתה צד לכל הסכם עם משיב 1, שיש בו כדי להטיל עליה חבות כלשהי כלפיו בקשר למימון הפרויקט. בנסיבות אלו לא קיימת ערבות בת תוקף ולא מתקיים התנאי ההכרחי לחילוטה. מאחר שהערבות ניתנה, על פי לשונה, להבטחת חובותיה של המבקשת ולא של החברה, אין אפשרות לחלטה בגין חובות של החברה. משיב 1 השיב שכתב הערבות לא ניתן להבטחת חובותיה של המבקשת כלפיו אלא להבטחת חובותיה של החברה כלפיו. מאחר שבגין חוב של החברה הוגשה הבקשה לדרישה לחילוט הערבות, הוא זכאי לממש את הערבות בלא קשר לעסקת היסוד בהיותה ערבות בנקאית אוטונומית.

4.
בית משפט קמא החליט לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני. הוא קבע כי "במקרה דנן לא ערבה כלל המבקשת לפרויקט אלא העמידה ביטחון לבנק שהנפיק את הערבות הבנקאית". בהחלטתו הדגיש כי מדובר בערבות אוטונומית, ובתור שכזו אין צורך לבדוק את הקשר של המבקשת לפרויקט או האם המבקשת חבה כספים למשיב 1. בנסיבות העניין לא מתקיימים החריגים לעיקרון העצמאות של הערבות הבנקאית (חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות), ועל כן אין מניעה מלחלטה. מטעמים אלו הבקשה לצו מניעה נדחתה. בעקבות החלטתו ביטל בית משפט קמא את צו המניעה הזמני שהוצא עד למתן ההחלטה.

5.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. ביני לביני הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה למתן צו מניעה זמני עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור, שהתקבלה (בש"א 8856/09).

6.
בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי משקבע בית משפט קמא שהיא אינה ערבה לפרויקט, היה עליו להיעתר לבקשתה, משום שכתב הערבות אינו יכול ליצור חיוב יש מאין. בהעדר עסקת יסוד המטילה על המבקשת חיוב מסוים, נעדר כתב הערבות כל תוקף. עוד טוענת המבקשת כי מאחר שאין התאמה בין הבקשה לחילוט כתב הערבות – אשר הוגשה בגין חובה של החברה – לבין כתב הערבות – אשר נועד כלשונו להבטחת חובות המבקשת ולא להבטחת חובות החברה – לא ניתן לחלט את כתב הערבות.

7.
משיב 1 חזר על עמדתו ותמך בהחלטתו של בית משפט קמא.

8.
בהסכמת הצדדים הוחלט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, וכן לראות בבקשה ובתגובה לה סיכומים בכתב. לגוף העניין החלטתי לקבל את הערעור, ולהלן אפרט את טעמיי.

9.
בבוא בית המשפט ליתן סעד זמני, עליו לשקול שני עניינים: האחד – האם התובענה מגלה לכאורה עילת תביעה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. העניין השני – מאזן הנוחות בין הצדדים: האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני, אם לא יינתן הסעד, גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש. בדיקת קיומו של תנאי זה נעשית על דרך של איזון בין אינטרסים, ובעניין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור. בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת (רע"א 6382/09 הקרן הקיימת לישראל נ' דימנט-יוסף).

10.
במקרה דנן, סבר בית משפט קמא כי אין ממש בעילתה של המבקשת ושדי בכך כדי להצדיק את דחיית בקשתה לסעד זמני. כפי שיפורט להלן עמדתי שונה.

11.
ערבות בנקאית אוטונומית היא התחייבות של הבנק לשיפוי המוטב מקום שבו החייב, לקוח של הבנק, אינו עומד בהתחייבותו למוטב על-פי עסקת היסוד שביניהם. על שני עקרונות מושתתת ערבות בנקאית אוטונומית: "עיקרון העצמאות", אשר נועד להגן על מוטב הערבות, ו"עיקרון ההתאמה", שייעודו להגן, ככלל, על מזמין הערבות. על-פי עיקרון העצמאות, עסקת הערבות היא עסקה בעלת מעמד עצמאי, והיא מנותקת מעסקת היסוד, שהערבות באה לתמוך בה ולחזקה. עיקרון זה מקנה ביטחון למוטב, שבהתקיים התנאים הנקובים בכתב הערבות, הוא יוכל לממש את הערבות מבלי שיהיה תלוי בהכרעה במחלוקות אשר מקורן בעסקת היסוד. לצד עיקרון העצמאות, ניצב בבסיסה של הערבות בנקאית עיקרון ההתאמה. תנאי מוקדם למימוש הערבות הוא קיומה של התאמה מלאה בין הפרטים המוצגים לבנק לשם קבלת תשלום הערבות, לבין הפרטים הנדרשים בכתב הערבות. עיקרון ההתאמה נועד, על דרך הכלל, להגן על מבקשי הערבות, אולם הוא מבטא גם אינטרס של הבנק. עקרון ההתאמה פוטר את הבנק מקבלת החלטה, האם תוכן הבקשה למימוש הערבות תואם, מבחינה מהותית, את תנאי הערבות הבנקאית ומצמצם את שיקול הדעת המופעל על ידי הבנק לבדיקה טכנית פשוטה של ההתאמה בין המסמכים (ע"א 7168/03 חבר נ' עו"ד צוריאל לביא בתוקף תפקידו כנאמן של נגה אלקטרוטכניקה בע"מ).

12.
במקרה דנן, לב המחלוקת בין הצדדים היא המטרה שלשמה ניתן כתב הערבות. המבקשת טוענת, כי כתב הערבות הוצא להבטחת חובותיה שלה כלפי משיב 1 בגין הפרויקט, ומאחר שלא קיימת "עסקת יסוד" בינה לבין משיב 1, ואף אין התאמה בין כתב הערבות לבין בקשת החילוט – הרי שלא ניתן לממש את כתב הערבות. לעומת זאת משיב 1 טוען, כי כתב הערבות הוצא להבטחת חובותיה של החברה כלפי משיב 1 בגין הפרויקט. לשיטתו של משיב 1, בנסיבות אלו קיימת התאמה בין כתב הערבות לבין בקשת החילוט, ומאחר שמדובר בערבות בנקאית אוטונומית למימוש אין קשר לעסקת היסוד.

13.
נוסח כתב הערבות תומך, לכאורה, בעמדתה של המבקשת. על פי כתב הערבות התחייב משיב 2 לשלם למשיב 1 סכום שיגיע לו "מאת מזרחי ירדנה (להלן: "החייב") בקשר למימון פרויקט 38 יחיד במעלה אדומים 07 מתחם 8498 לחב' א.ג.י". מכאן עולה, לכאורה, כי הערבות ניתנה להבטחת חובותיה של המבקשת-החייבת, ושלה בלבד, בקשר עם מימון הפרויקט שניתן לחברה. דרישתו של משיב 1 למימוש הערבות, המתייחסת לחובות של החברה ולא לחובות של המבקשת, עניין שלא נכתב מפורשות בכתב הערבות, אינה מקיימת לכאורה את עקרון ההתאמה וחורגת מתחום התפרשותו של כתב הערבות. בנסיבות אלו בקשתה של המבקשת מעלה לכאורה סוגיה רצינית, הטעונה ליבון, ואינה משוללת יסוד על פניה. בהעדר מחלוקת ממשית לכך שמאזן הנוחות נוטה לעברה של המבקשת, יש הצדקה לעכב את מימוש הערבות בשלב זה.

14.
אני מקבל, אפוא, את הערעור, ומבטל את החלטת בית משפט קמא. צו המניעה הזמני שניתן ביום 31/7/09 יעמוד בתוקף עד למתן

פסק דין
בתביעה העיקרית. הערבויות שניתנו על ידי המבקשת בקשר לצו הזמני יוותרו על כנן.

משיב 1 ישא בהוצאות המבקשת ובשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח ומע"מ. הפיקדון יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בחשוון, תש"ע (21 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.


יצחק ענבר
, שופט








ברע בית משפט מחוזי 1018/09 ירדנה מזרחי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/10/2009)