פסקי דין על גוב דורון | פסקי דין על גוב ביאטריס | פסקי דין על רפאל רוסו | פסקי דין על ורד רוסו | פסקי דין על רחום מאיר | פסקי דין על גלעד רצור | פסקי דין על ציון חברה לביטוח |

5925/97 א     14/12/2003




א 5925/97 גוב דורון, גוב ביאטריס נ' רפאל רוסו, ורד רוסו, רחום מאיר, גלעד רצור, ציון חברה לביטוח בע"מ




15
בתי המשפט

א 005925/97
בית משפט השלום חיפה
14/12/2003
תאריך:
כב' השופטת אריקה פריאל

בפני
:
1. גוב דורון

2. גוב ביאטריס

בעניין:
התובעים
פרייליך

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. רפאל רוסו

2. ורד רוסו

3. רחום מאיר

4. גלעד רצור

5. ציון חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים
1 - מאדי

3 - בן דור

4 - שנהב

5 - קוק

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
כללי
1. ביום 3.2.97 התמוטט חלק מקיר תומך אשר הוקם בין מגרשים גובלים בשכונת מגורים ביקנעם עילית אשר במועד הרלוונטי לתובענה היתה בהתהוותה. כן התמוטטה מסלעה אשר הוספה מעל החלק שקרס. כתוצאה מההתמוטטות נגרם נזק לקיר עצמו, למסלעה וכן לבית התובעים ולאביזרים שהיו בחצר. הגורמים לקריסת הקיר ואחריותם של המעורבים השונים כמו גם היקף הנזק עומדים במרכז ההליך דנן.

הצדדים
2. התובעים (להלן: גוב) היו בעלי זכויות במגרש 13. הנתבעים 1 ו-2 )להלן: רוסו) היו בעלי זכויות במגרש 39 ואילו לנחשון אלנקווה (להלן: נחשון) היו זכויות במגרש 40. שלושת המגרשים גובלים ובשל המבנה הטופוגרפי של האזור קיימים ביניהם הפרשי גובה.

3. הנתבע 3 (להלן: רחום או הקבלן) עבד באותה עת כקבלן שלד. לטענת גוב התקשר עמו בחוזה להקמת שלד ביתו ולאחר מכן בחוזה נוסף להקמת הקיר התומך. רחום טוען לעומת זאת כי פעל באמצעות חברת מאיר רחום ובניו בע"מ (להלן: החברה) בה היה אחד מבעלי המניות ועמה התקשר גוב בחוזים להקמת שלד הבית והקיר התומך, כך שאין יריבות אישית עמו.

4. הנתבע 4 (להלן: רצ'ר) הנו מהנדס בניין שהתקשר עם גוב בחוזה לתכנון האלמנטים הקונסטרוקטיביים של שלד הבית והיה גם אחראי על פיקוח עליון. תכנון הבית כלל גם קיר תומך בגובה 2.50 מטר. לא ברור אם רצ'ר קיים חלק זה בחוזה, מכל מקום לבקשת גוב הכין בהמשך סקיצה של אב-טיפוס אשר התאימה להקמת קיר בגובה 3.90 - 4.50 מטר ומסר אותה לגוב שמסר אותה לקבלן.

5. הנתבעת 5 (להלן: ציון) הנה חברת ביטוח אשר ביטחה במועד הרלוונטי לתובענה את הבית של גוב בביטוח נכסים.

הקיר התומך
6. המגרשים ממוקמים באזור הררי. מגרשו של גוב גובל כאמור במגרשם של רוסו ונחשון ונמוך ב- 5.00 מטר בערך מהמגרש של נחשון וב-2.50 מטר בערך ביחס למגרש של רוסו. בשל מבנה טופוגרפי זה היה צורך בהקמת קיר תומך. הבנייה במגרש של נחשון הסתיימה ראשונה והוא דאג להקמת קיר תומך בין מגרשו למגרש של גוב בגובה 5.00 מטר. לפי היתר הבנייה נדרש גוב להקים קיר תומך בגבול עם רוסו בגובה 2.45 מטר. על מנת ליצור אחידות הסכימו בעלי המגרשים הגובלים (גוב, רוסו ונחשון) כי המשך הקיר בגבול גוב-רוסו יוקם בגובה 5.00 מטר. היות שגוב בנה את ביתו אחרון, קיבל על עצמו לטפל בהקמת הקיר.

7. כאמור, תוכנית הקונסטרוקציה של הבית כללה קיר תומך בגובה 2.45 מטר. רצ'ר לא תכנן קיר זה, שכן בשלב מסוים מסר לו גוב כי יש כוונה להקים קיר תומך בגובה 3.90 מטר בערך. אין חולק כי נוכח היחסים הטובים ששררו בינו לבין גוב גם בשל היכרותו את גיסו של גוב, מהנדס הבניין יצחק אלון (להלן: אלון) הכין רצ'ר לבקשת גוב וללא תמורה סקיצה של אב-טיפוס של קיר כובד-דבש אשר התאים לגבהים שונים עד 4.50 מטר (מוצג נ/9 וכן נספח ב' לחוות דעת ד"ר גלזמן ת/1) מתוך הנחה שאלון יכין תכנית מפורטת ויפקח על הקמת הקיר.

8. בהיותה אב-טיפוס לא צוינו בסקיצה פרטים הדרושים כדי שתוכל לשמש תכנית ביצוע. בין היתר, לא צוינו הצורך בחומר מילוי מאחורי הקיר וסוגו. בשלב מאוחר פנה גוב לרצ'ר שוב ומסר לו כי נשקלת אפשרות להקים קיר תומך בגובה 5.00 מטר. על כן הכין סקיצה נוספת, שלא הוגשה כראיה ולא נעשה בה שימוש, בה הוסיף רשת מברזל שכן קיר בגובה רב יותר צריך היה להיות לדעתו מבטון מזוין.

9. עם הסקיצה הראשונה (מוצג נ/9) פנה גוב לרחום והשניים סיכמו כי האחרון יבנה קיר תומך בגובה 5.00 מטר. לעומת החוזה להקמת שלד הבית (ת/9) אשר נערך בכתב סוכם על הקמת הקיר התומך בעל פה. על פי הסיכום בין בעלי המגרשים הגובלים נשא גוב במחצית עלות הקמת הקיר ורוסו ונחשון נשאו כל אחד ברבע ממנה. לגרסת גוב גובה הקיר ושיעור ההשתתפות של כל אחד מהם היו בהסכמת השלושה ואילו רוסו טוען כי ההחלטה על הקמת קיר בגובה 5.00 מטר היתה של גוב לבדו, שלאחר מכן דרש את השתתפותם בעלות. במחלוקת זו, אף כי אינה בעלת חשיבות מיוחדת להכרעה בהליך דנן, עדיפה עליי גרסת גוב. הקמת הקיר בגובה רב יותר באה לשרת בראש ובראשונה את בעלי המגרשים הגבוהים יותר. העובדה שרוסו הוסיף לאחר מכן מסלעה, מה שלא יכול היה לעשות לולא הגבהת הקיר, רק תומכת במסקנה זו. כמו כן, לו נעשתה הגבהת הקיר על דעת גוב בלבד ולצרכיו אין הסבר מדוע הסכימו רוסו ונחשון לשאת בחלק מהעלות.

10. בניית הקיר הסתיימה בחודש נובמבר 1995. כחצי שנה לאחר השלמתו הוסיף רוסו מעל חלק הקיר הגובל עם המגרש של גוב תוספת בגובה 3.00 מטר אשר היוותה מעין מסלעה. לאחר מילוי המרווח שנוצר בין הקיר התומך לאדמה הטבעית המשופעת שתל בו דשא וצמחייה אחרת.

11. ביום 3.2.97 ירדו באזור יקנעם בין 25 ל-30 מ"ל גשם (ראה בעמוד 4 לת/1 וכן עמ' 5 פסקה 5 לחוות דעת נ/13). באותו יום התמוטטו המסלעה וקטע הקיר התומך עליו עמדה. סלעים, אדמה ופסולת בניין נפלו בחצר ביתו של גוב ולתוך הבית וגרמו לו נזק כבד.

ההליך בבית המשפט
12. גוב הגיש נגד רוסו, רצ'ר ורחום תובענה כספית לתשלום פיצויים בגין הנזקים, הממוניים והבלתי ממוניים, שנגרמו לו, לטענתו, עקב רשלנותם, בגינה קרס הקיר התומך. כן הגיש תובענה נגד ציון לתשלום תגמולי ביטוח. לדעתו התמוטטות הקיר מהווה מקרה ביטוח המכוסה על ידי פוליסת הביטוח אשר היתה בתוקף במועד הרלוונטי.

13. רוסו הגיש תביעה שכנגד נגד גוב לפיצוי בעד הנזק שנגרם לו עקב הריסת המסלעה שכן לטענתו האחריות להתמוטטות הקיר מוטלת עליו. תובענה זו נזנחה למעשה על ידו שכן לא הביא ראיות להוכחת הנזק הנטען.

14. רחום טוען כאמור כי אין עילת תביעה אישית נגדו. עם זאת שלח הודעה לצד שלישי נגד רוסו הנושא לדעתו במלוא האחריות להתמוטטות הקיר התומך בשל תוספת המסלעה ואין קשר סיבתי בין התרשלות אפשרית מצדו לבין הנזק. הדיון בהודעה לצד שלישי והתובענה העיקרית אוחד.

15. רצ'ר כפר בחבות כלשהי מצדו לקריסת הקיר ולנזק בעקבותיה. לדעתו לא זו בלבד שלא הכין תכנית להקמת הקיר וממילא לא היה עליו לפקח על הקמתו ולא פיקח בפועל אלא שלו נבנה הקיר לפי הסקיצה שהכין לא היה קורס.

אחריות אישית של רחום או אחריות החברה
16. רחום סבור כי אין עילת תביעה נגדו שכן החוזה להקמת שלד הבית כמו גם להקמת הקיר נכרת בין גוב לבין החברה. לפי גוב כל ההסכמות הושגו בינו לבין רחום ובשום שלב לא הציג רחום את עצמו כמי שפועל בשם חברה. גרסה זו, שלא נסתרה, נתמכת בתוכן החוזה להקמת שלד הבית (ת/9) בו אין זכר לחברה. לו נערך חוזה עם החברה סביר להניח שהיתה הקפדה על רישום פרטיה בכל מסמכי ההתקשרות בין הצדדים.

17. לא זו אף זו, חרף העובדה שלגרסת גוב היה הסיכום בינו לבין הנתבע מאיר רחום בחר האחרון שלא להתייצב לדיון וגרסתו נמסרה על ידי בנו, שלא נטל חלק בכריתת החוזה. המנעות מהבאת ראיות אשר היו בהישג ידו פועלת לרעת רחום. אין אלא להסיק כי לו העיד בעצמו היה בעדותו כדי לתמוך דווקא בגרסת יריבו.

18. אמנם לתצהיר בנו של רחום, נ/7, צורפה חשבונית מס על התשלום שנתקבל מגוב בעד הקמת הקיר התומך ברם אין בה כדי ללמד על הצדדים לחוזה שהרי החשבונית הונפקה ביום 23.1.96 לאחר השלמת העבודה אשר הסתיימה בחודש נובמבר 1995.

19. גם הטענה, כי אין נפקות לחוזה ת/8 שכן נכרת עם גוב בלבד ואילו חוזה הקמת הקיר נכרת עם גוב, רוסו ונחשון, אינה יכולה לסייע לרחום. גם אם כל בעלי המגרשים הגובלים היו צד לחוזה להקמת הקיר הרי בכריתתו השתתפו רחום וגוב בלבד, כאשר האחרון פעל בשמו הוא ובתור שלוח של רוסו ונחשון (מן הסתם בשליחות גלויה) כך שכל פרטי החוזה, לרבות מי הצדדים לו, סוכמו עמו.

20. אשר על כן אני קובעת כי הוכחה כדבעי עילת התביעה האישית נגד רחום.

הסיבות לקריסת הקיר
21. כל אחד מבעלי הדין הביא מומחה מטעמו בנוגע לסיבות ההתמוטטות. המומחים הגישו חוות דעת ונחקרו עליהן. מטעם גוב נתן חוות דעת המהנדס ד"ר עמי גלזמן (להלן: ד"ר גלזמן); מטעם רוסו הוגשה חוות דעת המהנדס באסם חאזן (להלן: המהנדס חאזן); מטעם רחום חיווה את דעתו המהנדס אברהם קרמר (להלן: המהנדס קרמר) ומטעם רצ'ר מהנדס הקרקע אברהם שני (להלן: המהנדס שני) והמהנדס האזרחי והשמאי יוסף גולדקלנג (להלן: המהנדס גולדקלנג).

22. לדעת ד"ר גלזמן שלושה גורמים אפשריים לכשל הקיר ולהתמוטטותו וכל אחד מהם לבדו יכול היה לגרום לתוצאה. הראשון, ליקויים תכנונים שכן בתכנית לא צוין סוג המילוי מאחורי הקיר, היסודות שתוכננו לא התאימו לגובה הקיר ולא הביאו בחשבון את סוג הקרקע - חוור - הסובלת מתפיחה ועלולה לזחול ולפגוע ביציבות הקיר. השני, ליקויים בביצוע שכן הקיר הוקם בגובה 5.00 מטר, חומר המילוי מאחורי הקיר היה מאדמת חוור ופסולת בניין במקום חומר גרנולרי מנקז, כמו כן אף כי נעשו פתחי ניקוז לא נבנו שקי חצץ מאחוריהם והניקוז ממילא לא היה יעיל. בשל כך הופעלו על הקיר עומסים אופקיים שהקיר לא היה מסוגל לשאת בשל הלחץ ההידרוסטטי של המים, כמו כן היחס בין בטון לאבן לא היה נכון וכמעט לא נמצא בטון מה שגרם להחלשות הקיר, גם אם לא היה הגורם לקריסתו. השלישי, הקמת המסלעה אשר הוסיפה עומס אופקי נוסף על הקיר שלא תוכנן לשאת בו.

23. המהנדס חזאן קיבל את קביעותיו של ד"ר גלזמן בנוגע לליקויים התכנונים ובביצוע הקיר ברם לפי האמור בחוות דעתו לא גרמה תוספת המסלעה להתמוטטות. עם זאת בעדותו לפניי הסכים כי הוספת המסלעה השפיעה על העומס המוטל על הקיר והסכים למעשה כי יתכן שהיוותה גורם לקריסתו. לדעתו לו נבנה הקיר כהלכה היה מסוגל לשאת בעומס הנוסף של המסלעה ובכל מקרה היה מביא להתמוטטות החלק העליון של הקיר בלבד ולא הקיר כולו כפי שאירע בפועל.
24. המהנדס קרמר סבר כי תוספת המסלעה היוותה הגורם הבלבדי להתמוטטות הקיר. לדעתו משלא נעשתה בדיקה מעבדתית אין אפשרות לקבוע כי היחס בין הבטון לאבן לא היה נכון וכי כמות הבטון לא היתה מספקת. לעניין העדר חומר מילוי מתאים אין לבוא לדעתו בטרוניה אל הקבלן אשר בנה בהתאם לתכנית שקיבל ואם היה ליקוי בתכנית האשמה אינה שלו אלא של המתכנן. כמו כן משהתמוטט כל הקיר אין אפשרות לקבוע שהיו חסרים כיסי ניקוז, ולפי מה שנמסר לו על ידי הקבלן נעשו כיסי חצץ אותם הביא אלון אישית. כן חלק על הקביעה כי בסיס הקיר לא התאים לגובה 5.00 מטר. לדעתו, העובדה שהקיר עמד על תלו פרט למקום בו הוספה המסלעה מעיד על חוזקו של הקיר.

25. המהנדסים שני וגולדקלנג הסכימו עם חוות דעת ד"ר גלזמן הן בנוגע לליקויים בביצוע (הקמת הקיר בניגוד לתכנית וכמות בטון בלתי מספקת) והן בנוגע להשפעת המסלעה. עם זאת חולקים על קביעתו ביחס להעדר חומר מנקז מאחורי הקיר, שלדעתם לא הוכח ובכל מקרה נוכח ממצאיו של ד"ר גלזמן בדבר העדר פתחי ניקוז פעילים ממילא אין נפקות לליקוי אפשרי זה. לפי עדות המהנדס שני הקרקע במקום חרסיתית ואינה חוורית כגרסת ד"ר גלזמן. הוא גם הוסיף בחקירתו החוזרת כי אין מניעה להשתמש בקרקע המקומית כחומר מילוי וכי בפועל נעשה שימוש בה בקירות תומכים רבים שהוקמו באזור.

הוספת המסלעה
26. למעשה כל המומחים למעט המהנדס חאזן תמימי דעים כי תוספת המסלעה היוותה גורם ממשי לקריסת הקיר ואף הוא לא יכול היה שלא להסכים כי בנייתה בעלת השפעה על התוצאה (ראה עדותו בעמ' 52 ש' 3 ועמ' 54 ש' 21 - 24). מסקנת המומחים נתמכת בעובדה אשר אינה שנויה במחלוקת כי התמוטט רק קטע הקיר עליו עמדה המסלעה. גם העובדה שהמסלעה הוספה ללא יעוץ הנדסי ומבלי שנבדקה השפעתה על הקיר והאם היה מסוגל לשאת בלחץ הנוסף של משקל המסלעה והכוחות הנוספים המופעלים עליו תומכת במסקנתם. 60221

מעמד רצ'ר
27. כאמור רצ'ר טען כי לא תכנן את הקיר אלא הכין סקיצה בלבד ואף בהמשך הכין סקיצה נוספת המתאימה לקיר בגובה 5.00 מטר אשר לתדהמתו לא נעשה בה שימוש, כך שלמעשה אינו חולק כי לא היה תכנון נאות של הקיר. רצ'ר סבור כי אינו אחראי לתוצאה היות שלא תכנן ולא פיקח על הקמת הקיר, כך שדי היה בהתייחסות לשאלת קיומה או אי קיומה של אחריות מצדו. עם זאת נוכח עמדה שהושמעה בעיקר על ידי המומחים מטעמו יהא מקום להתייחס בהמשך גם לתכנון עצמו והליקויים שבו.

28. מעמדו של רצ'ר. רצ'ר מהנדס בניין אשר היה אחראי על הקונסטרוקציה של בית גוב, כך שהיחסים בין השניים היו מקצועיים (גם אם תחילתם ביחסי רעות). מכאן, כאשר הכין סקיצה עשה כן כמתכנן ולא כידיד המשפחה שהרי הבקשה להכנתה לא היתה בעת מפגש חברתי כדי להראות כיצד אמור להראות קיר תומך אלא על מנת להשתמש בה. לפי גרסת רצ'ר עצמו בהתאם לחוזה בינו לבין גוב היה עליו לתכנן קיר תומך בגובה 2.45 מטר והכין סקיצה על מנת שגיסו של גוב, אלון, יכין על בסיסה תוכנית ויפקח על הקמת הקיר.

29. העובדה שלאחר מכן הכין סקיצה נוספת כאשר מסר לו גוב כי הועלה רעיון להגביה את הקיר רק מחזקת את המסקנה כי רצ'ר הכין סקיצה על מנת שיעשה בה שימוש גם אם לא קיבל תמורה בעד עבודתו זו. אחרת ניתן היה לצפות ממנו כי יפנה את גוב לגיסו אלון, כדי שהוא יכין תכנית מתאימה לקיר בגובה זה. למותר לציין כי לא ברור מדוע נזקק אלון לסקיצה של רצ'ר שהרי גם אלון מהנדס בניין בעל כישורים זהים לכאורה לאלה של רצ'ר לתכנון קיר תומך.

30. גרסת רצ'ר כי לא תכנן וממילא לא סוכם עמו על פיקוח בעת הקמת הקיר אינה מתיישבת עם גרסת רחום לפיה נכח רצ'ר בשלביו השונים של הבנייה ואף אישר את הקיר עם השלמתו. הן רצ'ר והן רחום, כל אחד לצרכיו הוא, הנם מעונינים בתוצאות ההליך כך שיש להתייחס לגרסתם במשנה זהירות.

31. גרסת רחום נתמכת במידה מסוימת בגרסת רצ'ר עצמו אשר העיד כי באחד הימים כאשר נכח באתר הבנייה במסגרת פיקוח עליון של שלד הבית נקרא על ידי רחום על מנת לבדוק שלב הכנת בסיס הקיר, הוא ניגש, בדק ומצא כי רגל הקיר נבנתה הפוך. בעקבות זאת נתן הנחיות לתיקון הטעות. לולא התחייב לפקח על שלבי הקמת הקיר מדוע יתערב במקום להפנות את רחום לגוב או לאלון שלפי העדויות נכח לעתים מזומנות באתר הבנייה. עצם התערבותו תומכת אף היא במסקנה כי הכין סקיצה על מנת שיעבדו על פיה, שהרי אם אלון אמור היה להכין תכנית לביצוע מדוע יתערב הוא בעבודתו מבלי שאף יברר אתו שמא יש סיבה כלשהי לביצוע כפי שהיה באותו שלב.

32. ברם גם אם לא היתה הסקיצה אמורה לשמש תכנית ביצוע ואף אם לא סוכם עם רצ'ר על פיקוח על הקמת הקיר הרי עצם התערבותו בשלב הבנייה מבלי שהתעניין אפילו לפי איזו תכנית מוקם הקיר, מה גובה הקיר שעתיד להבנות מביא לכלל מסקנה כי רצ'ר התרשל בין בשל מעשיו ובין עקב מחדליו כמתואר לעיל.

ליקויים בתכנון
33. אין חולק כי בסקיצה לא צוין סוג חומר המילוי הנדרש. לדעת כל המומחים, לדעת רצ'ר ולדעת רחום יש צורך במילוי חומר גרנולרי מנקז מאחורי הקיר. אין בחוות דעת שני וגולדקלנג (מטעם רצ'ר) התייחסות לסוג החומר הנדרש או לזה שהונח בפועל מאחורי הקיר. הם הסתמכו על קביעת ד"ר גלזמן (מטעם גוב) כי לא נמצאו כיסי חצץ מאחורי פתחי הניקוז שהופיעו בסקיצה והגיעו לכלל מסקנה כי לא היה בסוג המילוי כדי להשפיע על כושר הניקוז (במילים אחרות, כי אין קשר סיבתי בין המחדל האפשרי בתכנון לבין התוצאה). בעדותו הסכים שני כי נדרש חומר גרנולרי. בנוגע לסוג הקרקע לא נאמר בחוות דעתם ברחל בתך הקטנה כי הקרקע אינה חוורית. נוכח דבריו בעדותו כי בין יתר תפקידיו שימש גם כיועץ משרד הבינוי והשיכון ביקנעם עילית והכיר היטב את סוג הקרקע ותכונותיה ניתן היה לצפות כי עובדה זו תופיע בחוות הדעת.

34. בעדותו ציין המהנדס שני כי האדמה חרסית ולא חוורית והיא בעלת תכונות זהות לאלה של קרקע חוורית (עמ' 96 ש' 16). חרף זאת בחקירה החוזרת מצא המומחה לנכון לציין כי אדמת חרסית מתאימה לשמש כחומר מילוי. עובדה חשובה זו, שהיה בה כדי לתמוך במסקנה כי לא היה פגם תכנוני, ראוי היה שתופיע בחוות הדעת. אזכורה רק בחקירה חוזרת (ואף לא בחקירה הנגדית) מעמידה בספק את אובייקטיביות קביעתו.

35. תכונת האדמה החוורית - תופחת וזוחלת - אושרה למעשה בחוות דעת המהנדס שני אך לדעתו אין בה כדי להשפיע על סוג היסוד הדרוש לקיר. ד"ר גלזמן סבר כי יש צורך בכלונסאות ואילו המהנדס שני לא ראה פגם ביסוד עובר כפי שבוצע בפועל שכן הקיר לא היה חלק ממבנה הבית (אז היה צורך בכלונסאות). נוכח האמור בסעיף 34 דלעיל עדיפה עליי חוות דעתו של ד"ר גלזמן על פני חוות דעת המהנדס שני. עם זאת ראוי לציין כי גם ד"ר גלזמן לא ראה בסוג היסודות גורם להתמוטטות אלא של החלשות הקיר בלבד.

36. על האמור לעיל יש להוסיף כי גם אם האדמה במקום מתאימה לשמש חומר מילוי גם אז קיים פגם באי-ציון סוג המילוי בתכנית. מחוות דעת ד"ר גלזמן, שלא נסתרה, עולה, כי מאחורי הקיר נמצאו האדמה המקומית שהוחזרה וגם פסולת בניין שאינה מנקזת גם לדעת המהנדס שני (עמ' 96 ש' 26 - 27). המחדל בתכנית אפשר אפוא שימוש בחומר אסור בתכלית לשימוש.

37. הסקיצה שהוכנה על ידי רצ'ר התייחסה לקיר בגובה שלא הוברר כדבעי. החישובים בתחתיתה מעידים כי התכנון התייחס לקיר בגובה עד 4.00 מטר. בפועל נבנה קיר בגובה 5.00 מטר ולא הוברר מהו רוחב הבסיס (לאחר הקריסה היתה הגישה למקום בלתי אפשרית ואין נתונים בשל העדר תכנית ראויה, העדר פיקוח וחוסר ידיעה של הקבלן). ברם אין למעשה מחלוקת כי רוחב הבסיס לא התאים לקיר בגובה שנבנה שהרי רצ'ר עצמו העיד כי הכין סקיצה נוספת בה הוספה רשת ברזל לחיזוק על מנת להמנע מהרחבת הבסיס (עמ' 84 ש' 11 - 15). מכאן, שרצ'ר עצמו סבר כי קיר שבסיסו ברוחב שהוקם אינו יכול לעמוד לאורך זמן.

38. המהנדס שני ערך חישובים שונים לפיהם הגיע למסקנה כי הקיר כפי שהוקם היה מסוגל לשאת בעומסים המוטלים עליו (בהנחה כי הניקוז פעל כהלכה) ברם חישובים אלה מניחים כי רוחב בסיס הקיר היה כנדרש ואינם מתיישבים עם עדות רצ'ר ממנה עולה כאמור כי הרוחב המתוכנן התאים לגובה רק בתוספת רשת ברזל.

39. אני קובעת אפוא כי רצ'ר התרשל בתכנון הקיר בכך שלא ציין את סוג המילוי הנדרש ועל ידי כך הותיר את ההחלטה בידי הקבלן, בכך שלא הכין תכנית מפורטת כולל התייחסות מפורשת לעובי רגל הקיר או לחיזוקים הנדרשים (זיון או אחר). כן התרשל רצ'ר בכך שלא בדק האם אלון הכין תכנית לביצוע, לא פיקח על הקמת הקיר ואף לא ווידא כי אלון עושה כן.

ליקויים בביצוע
40. שלושה ליקויים עיקריים יוחסו לביצוע - חומר מילוי בלתי מתאים, העדר כיסי חצץ וכמות בטון בלתי מספקת. בעדותו לפניי טען בנו של רחום לראשונה כי חומר המילוי לא הונח על ידי הקבלן אלא נותר חלל מאחורי הקיר שמולא על ידי מאן דהו. זו גרסה כבושה שאין לה זכר בכתבי הטענות או בתצהיר עדות ראשית, לא הוצגה לבעלי דין אחרים בעת חקירתם ומהווה למעשה שינוי חזית ואין לקבלה. לו היה יסוד לטענה זו סביר להניח כי היתה מועלית בהזדמנות הראשונה והדבר לא נעשה כאמור. אני קובעת אפוא כי המילוי נעשה על ידי הקבלן.
41. כפי שנקבע לעיל לא הונח חומר מילוי גרנולרי מנקז. אף כי אי-ציון סוג המילוי בתכנית מהווה ליקוי תכנוני אין לפטור את הקבלן מאחריות. לדבריו, היה רחום קבלן מנוסה בהקמת קירות תומכים, כך שהיה עליו לדעת כי יש צורך בחומר גרנולרי (ולפי עדות בנו בפועל כן ידע) והיה עליו לדעת שהתוכנית טעונה השלמה. לכן מחובתו היה לפנות לרצ'ר בבקשת הבהרה והשלמת התכנית. משלא עשה כן התרשל. חוות דעת המהנדס קרמר לפיה על קבלן לבנות לפי התכנית וכי "הוא לא צריך להיות חכם" (עמ' 101 ש' 1- 15) אינה מתיישבת עם מבחן ההגיון ועם ההתנהגות הצפויה מקבלן סביר. רחום התרשל אפוא בכך שהניח חומר שאינו גרנולרי ולא עשה מאומה כדי לקבל הנחיות מרצ'ר בנוגע לסוג המילוי המתאים.

42. כמו כן קביעת ד"ר גלזמן כי מאחורי פתחי הניקוז לא היו כיסי חצץ מבוססת כדבעי. לפי עדותו, שלא נסתרה, לא ניתן היה להבחין בסימני זרימת מים דרך פתחי הניקוז, כפי שהיה צפוי בקיר אשר עמד על תלו בחורף שקדם לקריסתו. גם בכך התרשל רחום.

43. בנוגע לכמות הבטון אין חולק כי מי מהמומחים לא ביצע בדיקה מעבדתית אשר יכולה היתה לתת תשובה מדויקת ביחס בין בטון לאבן. עם זאת מקובלת עליי עדותו של ד"ר גלזמן, בה תומכים המהנדסים שני וגולדקלנג, לפיה די היה בבדיקה ויזואלית כדי להווכח כי כמות הבטון היתה נמוכה באופן משמעותי מהנדרש. ד"ר גלזמן ראה את ההריסות זמן קצר לאחר קריסת הקיר ובהיותו מהנדס מנוסה היה ביכולתו להבחין בחסר, מה עוד שהכמות החסרה לא היה דבר של מה בכך. גם אם לא נקב ביחס המדויק ניתן להסתמך על הערכתו. גם בכך קיימת התרשלות אף כי לדעת המומחים חוסר בטון החליש את הקיר אך לא היווה גורם להתמוטטותו.

הקשר הסיבתי
44. עצם הקביעה כי הליקויים בתכנון ובביצוע כמו גם הקמת המסלעה היוו התרשלות אינה מספקת כדי לקבוע את אחריותם של המעורבים לגרימת הנזק. במילים אחרות יש לבדוק האם הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. כאמור לעיל היוותה המסלעה את הגורם הממשי לנזק. בנוסף לכך הוכחה התרשלותם של רחום ושל רצ'ר בתכנון ובביצוע הקיר וכן הוכחה התערבות גורם מידי שמיים (ירידת גשמים).

45. חרף כמות הגשמים שירדה באותו יום קיימת סבירות גבוהה למדיי כי לולא המסלעה לא היה הקיר מתמוטט באותו מועד. אין צורך לומר כי גורם הטבע (גשם) הנו צפוי וכי גם אם באותו יום ירדה כמות גשמים מרשימה אין לומר כי חרגה מהרגיל לאזור ולעונת השנה. קיר תומך נועד בין היתר להתמודד עם גורם הטבע.

46. השאלה הנה האם הקמת המסלעה היוותה הגורם היחיד להתמוטטות והיתר נותרו בגדר גורמים היפותטיים, כטענת רחום ורצ'ר, או שמא המדובר בריבוי מעוולים בו כל אחד תרם לתוצאה, כטענת גוב. בהנחה כי המדובר בריבוי מעוולים מתעוררת השאלה האם ניתן לקבוע את חלקו של כל אחד מהם או שמא גם אם תרומתם וודאית לא ניתן לקבוע את חלקו של כל אחד בשל קיומו של נזק ראייתי המונע את הבירור.

47. היות שמעורבים מעוולים אחדים לא ניתן להסתייע במבחן "הסיבה שבלעדיה אין" (מבחן אלמלא) לקביעת הקשר הסיבתי בין התרשלות כל אחד מהמעורבים לבין הנזק. אם נסתמך על מבחן "הדיות", קרי, האם די היה באחד הגורמים לבדו כדי לגרום לנזק, ניתן לומר כי קיים קשר סיבתי בין הגורמים השונים לבין הנזק שהרי הוכח כי כל אחד מהם (ליקויים בתכנון ובביצוע מצד אחד ותוספת המסלעה מצד שני), יכול היה לבדו לגרום להתמוטטות הקיר או להשפיע על היקף הנזק.

48. ראוי לזכור כי לא רק המסלעה קרסה אלא גם הקיר כולו עד היסוד כך שאין לשלול אפשרות, ובנקודה זו מקובלת עליי דעתו של המהנדס חזאן, כי לולא הכשלים הרבים בקיר עצמו - העדר ניקוז עקב חומר מילוי בלתי מתאים והעדר כיסי ניקוז שימנעו צבירת מים בתוך הקיר, בסיס ברוחב בלתי מתאים לגובה הקיר, כמות בטון בלתי מספקת, יסודות בלתי מתאימים - ניתן להניח כי רק החלק העליון של הקיר היה מתמוטט ולא הקיר כולו.

49. מכל מקום עקב רשלנותם של הנתבעים, כולם ביחד וכל אחד בנפרד, נפגעה יכולתו של גוב להוכיח רשלנותו של מי מהמעורבים גרמה לנזק או תרמה להתעצמותו. בנסיבות אלו לפיהן גרמו הנתבעים נזק ראייתי בגינו אין אפשרות לקבוע במידה הדרושה במשפט אזרחי מה חלקו שכל אחד מהם מן הראוי להטיל אחריות על כל המעורבים ביחד ולחוד.

50. נוכח התמוטטות הקיר יחד עם המסלעה ניתן לקבוע במידת סבירות גבוהה כי הקמת המסלעה היוותה גורם ממשי לנזק. עם זאת עקב חוסר יכולת לבדוק כדבעי את הקיר ובהעדר נתונים מספיקים (חוסר תכניות, חוסר רישום מצד הקבלן וחוסר יכולת לסמוך על זכרונו, העדר פיקוח שאינו מאפשר לדעת מה נעשה בפועל) אין אפשרות לקבוע האם יתר הגורמים נותרו בגדר גורם היפותטי גרידא או האם תרמו לתוצאה. רוסו, רחום ורצ'ר יישאו אפוא באחריות לקריסת הקיר בחלקים שווים.

תרומת רשלנות של גוב
51. גוב הזמין מרחום את הקמת הקיר שעה שלא היתה בידיו תכנית של ממש ומן הסתם מתוך רצון לחסוך בהוצאות הזמין מרצ'ר סקיצה בלבד ולאחר מכן לא הסתמך עליה והזמין קיר בגובה רב יותר מהמתוכנן בסקיצה. לאחר מכן לא דאג לפיקוח נאות מצד רצ'ר או מצד גיסו ולכן הקים הקבלן קיר שנועד להתמוטטות. כמו כן לאחר שהבחין בהוספת המסלעה, חשש שמא סלע ידרדר ואף הוזהר הן על ידי מנהל העבודה של רחום והן על ידי נחשון לבל ישלים עם המסלעה לא עשה מאומה להפסקת הבנייה או להסרתה המיידית.

52. על כן יש לייחס לגוב תרומת רשלנות לקרות הנזק אותה אני מעריכה בשיעור 20% ובהתאם לכך יופחת גובה הפיצוי.

הנזק
53. כתוצאה מקריסת הקיר נגרם נזק הן לקיר עצמו והן לחלק המזרחי בביתו של גוב ולמערכות שונות בהן מערכת מיזוג אוויר והבריכה. ד"ר גלזמן בחוות דעתו העריך את עלות פירוק שרידי הקיר ופסולת, הקמת הקיר מחדש ותיקון הנזק שנגרם למבנה הבית עצמו בסך 159,000 ₪ בצירוף מע"מ. משתוקנו הנזקים עד למועד הדיון אין להערכה זו נפקות כיום.

54. בהתאם לחשבוניות מס וקבלות שצורפו לתצהיר גוב, ת/7, הגיעה עלות פינוי ההריסות לסך של 11,700 ₪ כולל מע"מ נכון ליום 18.6.97 ועלות שיפוץ והקמת הקיר מחדש הגיעה לסך של 45,630 ₪ כולל מע"מ נכון ליום 7.9.97. לטענת גוב שילם לקבלן המבצע סכום נוסף במזומן בסך 48,000 ₪ עליו לא קיבל קבלה. טענה זו אינה נתמכת בראיה אובייקטיבית כלשהי. ההלכה הפסוקה הכירה באפשרות לפיצוי בגין אבדן הכנסות או הוצאות שנגרמו ועליהן אין אסמכתא בהעדר דיווח לרשויות המס. עם זאת מידת הוכחה הנדרשת גבוהה יותר.

55. אף כי סביר להניח כי היה ביכולתו של גוב להציג ראיות נוספות הסתפק בעדותו בלבד. לגרסתו לצורך התשלום נאלץ למכור רכב שהיה בבעלותו. חרף זאת לא הציג מסמכים המעידים שאכן היה לו רכב, כי מכר אותו ובאיזה סכום. זאת ועוד, גם אם שולם סכום בכסף "שחור" סביר להניח כי נוכח גובהו היה מותיר גוב אישור כלשהו בידיו. כמו כן יכול היה לזמן לעדות את הקבלן המבצע. גוב לא הביא ראיות אלו והמנעותו פועלת לרעתו.

56. למותר לציין כי בנסיבות, עצם התשלום בכסף "שחור" תמוה למדיי שהרי בעת ביצוע התיקון היתה בידי גוב חוות דעת ד"ר גלזמן וההליך דנן היה תלוי ועומד כך שהוא ידע היטב כי עליו להוכיח את נזקיו.

57. לפיכך אני קובעת כי גוב שילם בעד הקמת הקיר מחדש סך של 57,330 ₪ אשר יוצמד מאמצע התקופה (1.8.97).

58. לגוב נגרם נזק נוסף בשל הצורך להתאים את הבית לשימוש ארעי לפני התיקון (התקנת קיר גבס בעלות 1,170 ₪ כולל מע"מ נכון ליום 11.6.97); עבודות מסגרות שונות (1,872 ₪ ו-5,148 ₪ נכונים ליום 9.11.97); הוצאות שונות (215 ₪ נכון ליום 13.6.97, 108 ₪ נכון ליום 13.6.97); תיקון מערכת מיזוג אוויר (7,790 ₪ נכון ליום 1.6.97, 5,382 ₪ נכון ליום 1.11.97) תיקון דוד בחדר הסקה (23,253 ₪ נכון ליום 10.11.97 וסך של 8,365 ₪ נכון לאותו מועד); שיקום הגינה (4,960 ₪ ביום 28.9.97 וסך של 5,850 ₪ ביום 18.7.97).

59. נוכח היקף הנזק הסכומים סבירים. מועדי התיקונים אף הם סבירים שהרי בשל חסרון כיס נבצר מגוב לבצע את כל העבודות בסמוך לאחר האירוע. כן תובע גוב סכומים נוספים לגביהם אין בידו קבלה - ריקון בריכת השחייה ומילויה מחדש ושאיבת המים שהצטברו במרתף בסך כולל של 10,000 ₪. נוכח היקף הנזק סביר להניח כי עבודות אלו בוצעו ברם בשל העדר ראיה בלתי תלויה איני רואה מקום לפסוק את הסכומים הנטענים ואפסוק מחצית מהסכום בלבד. שכרו של ד"ר גלזמן מהווה חלק מהוצאות המשפט ולכן לא יובא בחשבון בשלב זה.

60. גוב תובע פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. אין ספק כי אירוע קריסת הקיר הנו טראומטי בפרט נוכח העובדה ששרידי המסלעה ופסולת הקיר פערו פתח בקיר הבית וחדרו לתוך החדרים ביניהם חדר אחד מילדי המשפחה. כמו כן מעדותו שלא נסתרה עולה כי עקב חסרון כיס לא התאפשר להם לבצע את התיקון בסמוך לאחר קריסת הקיר כך שבני המשפחה נאלצו להתגורר בחלק מהבית בלבד כשחלקו האחר פרוץ. ניתן להניח כי העובדה שבית משפחת גוב רחב ממדים הקלה במקצת על האי-נוחות שהיתה ללא ספק מנת חלקם באותה עת. ברם, המדובר בהקלה חלקית בלבד שכן נבצר מהם להשתמש כאמור בחלק מהבית.

אני מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 25,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

אחריות המבטחת - ציון
61. בהתאם לפוליסה מספר 1250528/96 אשר הוצאה על ידי ציון מבוטח בין היתר מבנה הדירה. בהגדרת "דירה" בסעיף 1 לפרק א' אינו מוזכר מפורשות "קיר תומך" אלא מצוין "שערים וגדרות". על כן סבורה ציון כי הקיר אינו בבחינת "דירה" ומטעם זה אין כיסוי ביטוחי.

איני מקבלת פרשנות זו. הגדרת "דירה" בפוליסה הנה כללית וכוללת את "מבנה של הדירה או הבית הנזכרים במפרט". הקיר התומך תוחם את גבולות הבית ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. נכון כי בהמשך מובאת רשימה של מתקנים וחלקים המהווים חלק מהדירה ברם יש לפרשה כבאה להבהיר ולהרחיב את תחולת הפוליסה ולא לצמצמה. על כן יש לקבוע כי הקיר התומך הנו חלק מהרכוש המבוטח. בכל מקרה, גם אם יש להגיע למסקנה אחרת, מבנה הבית שניזוק כלול בגדר הרכוש המבוטח ללא עוררין.

62. סעיף 2 לחלק א' מגדיר מהו מקרה ביטוח וצוין נזק אשר נגרם כתוצאה מגשם או סערה. לדעת גוב קיים כיסוי ביטוחי היות שהנזק נגרם עקב גשם או סערה. כפי שנקבע לעיל הנזק נגרם כתוצאה מרשלנותם של רחום, רוסו ורצ'ר כאשר הגשמים אשר ירדו באותו יום יתכן שהשפיעו על עתוי ההתמוטטות אך לא היו הגורם לה. על כן אין המדובר במקרה ביטוח.

אשר על כן התובענה נגד ציון דינה להדחות.

סוף דבר
63. אני קובעת כי הנזק שנגרם לגוב הנו כדלקמן: 64,140 ₪ נכון ליום 1.8.97 (53,330 ₪, 4,960 ₪ ו-5,850 ₪ לגביהם השערוך הוא מאמצע התקופה); 9,283 ₪ נכון ליום 1.6.97 (1,170 ₪, 215 ₪, 108 ₪, 7,790 ₪); 49,020 ₪ נכון ליום 1.11.97 (1,872 ₪, 5,148 ₪, 5,382 ₪, 23,253 ₪, 8,365 ₪, 5,000 ש"ח); 25,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

64. הנתבעים 1- 4 ישלמו אפוא לתובעים ביחד ולחוד 80% מהסכומים הללו (לאחר ניכוי 20% בגין תרומת רשלנות) כפיצוי בעד נזקיהם הנובעים מהאירוע הנדון.

ביחסים בין הנתבעים לבין עצמם יישא כל אחד בשליש מסכום הפיצוי (הנתבעים 1 ו-2 נחשבים כנתבע אחד בלבד).

לפיכך בהליכי צד שלישי אם ישלם רחום מעבר לחלקו היחסי ישיבו לו הנתבעים 1 ו-2 בהתאם לחלקם היחסי.

התביעה שכנגד נדחית.

התובענה נגד הנתבעת 5 (ציון) נדחית

הנתבעים 1 - 4 יישאו ב-80% מהוצאות התובעים כפי שיישום אותן המזכיר הראשי או רשם בית המשפט. כן ישלמו שכר טרחת עורך דין בשיעור 15% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ט בכסלו, תשס"ד (14 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.

אריקה פריאל
, שופטת

005925/97א 110 עליזה שפר








א בית משפט שלום 5925/97 גוב דורון, גוב ביאטריס נ' רפאל רוסו, ורד רוסו, רחום מאיר, גלעד רצור, ציון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/12/2003)