פסקי דין על אליהו שמש

4335/06 פ     20/10/2009




פ 4335/06 מדינת ישראל נ' אליהו שמש








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



20 אוקטובר 2009

ת"פ 4335-06 מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' שמש






בפני

כב' השופטת
הדסה נאור



בעניין:

1. מדינת ישראל



המאשימה



נגד



1. אליהו שמש
הנאשם




ע"י ב"כ עו"ד ניל סיימון



הכרעת דין


1.
אירוע שהתרחש בתאריך 7.12.04 וכתב האישום בגינו הוגש בחלוף כשנה וחצי בתאריך 25.6.06, מגיע לכלל גמר רק היום זאת בעיקר נוכח התנהלותו של הנאשם במהלך המשפט.
עם זאת לא אזקוף לחובתו של הנאשם את התנהלותו הבעייתית בתיק וזאת לאור חוות דעת פסיכיאטרית שהתקבלה בעניינו וממנה עולה, שהנאשם סובל, לפחות החל משנת 1991, מתופעות חרדתיות ודיכאוניות, שיכולות להסביר ולו במעט את הלך נפשו כשהגיע עם המאשימה להסדר טיעון וכשחזר בו ממנו.

2.
כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, על פי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), על כך שבתאריך 7.12.04 בשעות הצהרים, תקף את המתלוננת הגב' גסין מרינה (להלן: "המתלוננת") במכת אגרוף בפני
ה וביריקות לעברה, לאחר שעצרה את רכבה לפני הרמזור בצומת הרחובות אלוף שדה-כורזין בגבעתיים, ופתחה את חלון רכבה עליו דפק בחוזקה, בתגובה לכך שהמתלוננת עקפה אותו ברכבה, במהלך נסיעתה ברח' אלוף שדה, בעת שרכב על אופנועו.
עוד נטען כי משהצליחה המתלוננת לצאת מהרכב, חרף ניסיונותיו של הנאשם למנוע זאת ממנה, תקף אותה הנאשם פעם נוספת, בכך שהאיץ את אופנועו קדימה, פגע ברגלה עד שנפלה ארצה, ובעודה שוכבת על הארץ המשיך בנסיעה ופגע שוב ברגלה.
כתוצאה ממעשיו, נטען בכתב האישום, נגרמה למתלוננת נפיחות של העפעף העליון משמאל וכן בלחי עליונה והיא פונתה באמבולנס לבית החולים.

כמו כן מואשם הנאשם בביצוע עבירה של היזק לרכוש במזיד, על פי סעיף 452 לחוק העונשין, על כך שבמהלך האירוע, כדי למנוע מהמתלוננת לצאת מרכבה, הצמיד את האופנוע לדלת הרכב ובעט בה ובכך גרם לרכבה נזק שהתבטא בשפשוף קל בצבע בדלת משמאל וסימני בעיטה.

3.
הנאשם לא כפר בנוכחותו, בזמן ובמקום, הנטען בכתב האישום, וכי היה מעורב באירוע, שהתרחש בינו ובין המתלוננת, בעקבות עקיפתה אותו עם רכבה, בהיותו רכוב על אופנועו, אך כפר בכל העובדות המפורטות בכתב האישום והמייחסות לו את תקיפתה וגרימת החבלות כמו גם את גרימת הנזק לרכבה.

4.
לטענת הנאשם, כפי שמסר כבר בחקירתו במשטרה, בעת שנסע על אופנועו, במהירות של כ-40 קמ"ש, בנתיב השמאלי, ברח' אלוף שדה בגבעתיים, מכוון מזרח למערב והתקרב לצומת כורזין, עקף אותו לפתע, מימין, רכבה של המתלוננת, באופן שסיכן את חייו ודחק אותו לשולי הכביש עד לשפת אי ההפרדה.
לכן, כשעצר רכבה של המתלוננת ברמזור לפני הצומת, ניגש עם אופנועו לחלון הנהגת, מצד שמאל של הרכב, על מנת להתריע בפני
ה על אופן נהיגתה. לאחר שהתעלמה ממנו הקיש מספר פעמים על חלונה, ומשפתחה אותו החל ביניהם דין ודברים קשה בסופו ניסתה המתלוננת לצאת מהרכב, ובעשותה כן פגע המשקוף העליון של דלת הרכב במראת אופנועו הצידית ימנית, ועל מנת להימנע מפגיעה רצינית יותר באופנוע דחף עם ידו הימנית חזרה את הדלת והוליך את האופנוע אחורנית, כך שבשלב מסוים המתלוננת יצאה מהרכב, תוך כדי צעקות, נעמדה מול הדלת, כשלפתע אחזה במפשעתה, צעקה "משטרה פוגעים בי" ונשכבה על הארץ. בשעה שניסה להיחלץ מהמקום, כי חש שהמתלוננת עושה לו פרובוקציה, הניחה את רגלה הימנית ולאחר מכן השמאלית לפני הגלגל הקדמי של האופנוע, על מנת למנוע ממנו לעזוב, אך הוא הצליח להסיע את האופנוע קדימה וימינה, לצאת משם ולעזוב את המקום.
על גרסתו זו, ללא הבדלים משמעותיים, חזר הנאשם גם בעדותו בבית המשפט, מלבד העובדה שבעדותו הוסיף ותיאר שלאחר שהמתלוננת הפילה עצמה על הכביש והוא החליט לעזוב את המקום וגרר עצמו ואת הקטנוע אחורנית על מנת לצאת מהחלק האחורי של רכבה, החלה המתלוננת לזחול על הכביש לאורך הרכב עד שהגיע לאופנוע, "שלחה את רגלה הימנית מתחת לגלגל הקדמי של הקטנוע ובכך יצרה מגע בין הצמיד של הקטנוע, לרגלה ולכביש" .

5.
המתלוננת, היא תיארה בבית המשפט את הקורות אותה, במהלך האירוע, ואישרה בגרסתה את המתואר בעובדות כתב האישום, כשגם בגרסתה לא מצאתי סתירות או פרכות משמעותיות, מאלה שנמצאו בגרסת הנאשם.

6.
עומדות, אפוא לפניי, לכאורה, גרסה מול גרסה על נסיבות האירוע, כשהמתלוננת טוענת, כאמור, שהותקפה על ידי הנאשם - הן במכת אגרוף בפני
ה וביריקות עליה, בעת שישבה במושב הנהג, והן לאחר יציאתה מרכבה, כשהפילה עם אופנועו ופגע עם אופנועו ברגלה הימנית שעה שהייתה שרועה על הארץ - וכן שגרם נזק לרכבה – שריטות בדלת - בעת שמנע את יציאתה מהרכב, הן על ידי בעיטות חוזרות ונשנות בדלת, והן באמצעות אופנועו שהצמיד לדלת הרכב, בכל פעם שביקשה לפתוח אותה ולצאת, בעוד הנאשם מכחיש מכל וכל שתקף את המתלוננת במהלך האירוע או שגרם נזק לרכבה, כמתואר על ידה.

7.
הן המתלוננת והן הנאשם העידו בהתרגשות רבה, אף שחלפו כ-4 שנים מיום האירוע עד יום מתן עדותם.
המתלוננת, אישה מרשימה בגיל העמידה, רופאה בהכשרתה ופיזיותרפיסטית במקצועה, נראתה כמי שחווה פעם נוספת את האירוע, כשפרצה בבכי מספר פעמים במהלך עדותה.
כמו כן ניתן היה להתרשם שהנאשם, אף הוא אדם בגיל העמידה, מצוי בחרדה תהומית מעצם ניהול ההליך הפלילי נגדו, ומהצורך שלו להתעמת עם העובדות ולהעיד, מסר את עדותו כשהוא כולו אחוז רעד.

8.
לא נותר, אם כן, אלא לבחון את אמיתות גרסתם של כל אחד מהם, בהשתלבותם עם הראיות הנוספות שנאספו והוגשו ועל פי סבירותן והגיונן של הגרסאות.

9.
לחיזוק גרסתה של המתלוננת הובאה לעדות חברתה לעבודה, הגב' אלכסנדרוביץ לובה, אף היא רופאה בהכשרתה ופיזיותרפיסטית במקצועה, אשר נסעה עם רכבה, במועד האירוע, מאחורי רכבה של המתלוננת, הייתה עדת ראיה למתרחש ורשמה את מספר האופנוע של הנאשם, בטרם יצאה מרכבה לסייע למתלוננת.
העדה תמכה בעדותה בגרסתה של המתלוננת, הן, כשסיפרה שראתה את ידו של הנאשם בתוך רכבה של המתלוננת, עובדה, שהוכחשה על ידי הנאשם, הן כשתיארה את ניסיונה של המתלוננת לצאת מהרכב כשהנאשם מפריע לה בכך והן ובמיוחד כשתיארה את התנהגותו של הנאשם לאחר שהמתלוננת הצליחה לצאת מהרכב, כשלדבריה ראתה שהנאשם הפיל את המתלוננת באמצעות אופנועו על הרצפה, המשיך ונסע עם אופנועו קדימה ואחורה, כשתוך כדי מהלכו זה פגע במתלוננת, לכן, לטענתה, תפסה את אופנועו מאחור בניסיון למנוע ממנו לשוב ולפגוע במתלוננת, אך הנאשם זז עם הקטנוע אחורה לעברה, באופן שאילץ אותה לקפוץ למדרכה כדי להימנע מפגיעתו, ובעודו מותיר את המתלוננת שרועה על הכביש, פנה ימינה וברח.
לדבריה, לאחר שניסתה להרים את המתלוננת ולא הצליחה הזעיקה למקום את בעלה של המתלוננת ורק לאחר שהאחרון הגיע למקום עזבה ונסעה לעבודה.

10.
ב"כ הנאשם ביקש להתייחס בהסתייגות ובזהירות לעדותה של הגב' אלכסנדרוביץ, בהיותה חברתה של המתלוננת ומתוך חשש שמדובר בעדות מגמתית ומתואמת עם המתלוננת, והן משמצא אי דיוקים בין גרסתה במשטרה לעדותה בבית המשפט.
לא מצאתי שאי הדיוקים עליהם הצביע ב"כ הנאשם בסיכומיו פוגמים בתמונה הכוללת אותה הציגה העדה ובמהימנותה, כשניתן להבין שבעדותה במשטרה מסרה, בין היתר, את מסקנותיה ממה שראו עיניה בעוד שבחקירה הנגדית של ב"כ הנאשם ציינה את העובדות שהביאוה להסקת המסקנות.
עם זאת בחנתי, כמבוקש על ידי ב"כ הנאשם, בזהירות את עדותה, ועל אף היותה חברתה לעבודה של המתלוננת, לא מצאתי בסיס לחשד שהעלה ב"כ הנאשם, שמדובר בתיאום גרסאות, כשעלה שהמתלוננת פונתה מהמקום לבית החולים ושם מסרה את גרסתה ואילו העדה מסרה את גרסתה בשעה מאוחרת של אותו היום במקום עבודתה וכן לאור התרשמותי מהעדה, מהאופן הרהוט בו מסרה את גרסתה, מרצינותה, ומהאמינות ששידרה.

11.
אולם, גם אלמלא הובאה עדת הראיה לתמיכה בגרסת המתלוננת, מצויות לפניי ראיות נוספות התומכות בגרסתה, הכוללות תעודות רפואיות מחדר המיון בבית החולים תל-השומר, אליו הובהלה מיד לאחר האירוע, ואת עדותו של בוחן התנועה, רס"מ ג'קי נמר (להלן: "בוחן התנועה"), אשר הגיע לזירת האירוע, לאחר שהנאשם נמלט מהמקום והמתלוננת פונתה לבית החולים, ערך דו"ח בוחן על פי הממצאים שמצא בזירה וכן גבה את תלונתה של המתלוננת וחקר את הנאשם תחת אזהרה.
בתעודות הרפואיות מחדר המיון, צוין שהמתלוננת התלוננה על כך שנחבלה בברך ימין, בפני
ם, וקיבלה מכת אגרוף לעין שמאל, שגרמה לה לטשטוש בראייה ולתחושה של גוף זר.
על פי ממצאי הבדיקה הרפואית נמצאה "נפיחות של העפעף העליון משמאל וכן של לחי עליונה באזור החבלה".
ממצאים אלה תומכים בגרסת המתלוננת שהותקפה על ידי הנאשם במכת אגרוף בפני
ה.
מאחר שחלקה של התעודה הרפואית, המתייחס לבדיקת הכירורג את רגלה, לא ברור ולא ניתן לפענחו - אין בפני
י ממצא לפיו נגרמה למתלוננת חבלה ברגלה הימנית, למעט תלונתה המיידית בבית החולים על כך שנחבלה בברך ימין. איני נותנת כל משקל לתעודה הרפואית המאוחרת, מהמחלקה האורטופדית בבית החולים שיבא, ממנה עולה כי הנאשמת עברה ניתוח ברגלה, כשאין בפני
י חוות דעת על קשר סיבתי בין סיבת הניתוח לחבלה שנגרמה באירוע וכשהמתלוננת לא נחקרה על תוכנו של המסמך.


בוחן התנועה תיאר ב"דו"ח הבוחן" אותו ערך את פרטי הנזק שמצא ברכבה של המתלוננת, שנותר במקום ובהם - "נזק דלת קדמית שמאלית עקב בעיטות בדלת. סימני נעלים. סימן של רוק על שמשה קדמית שמאלית".

הבוחן אמנם לא עשה התאמות של הממצאים לטביעת נעליו של הנאשם או לדגימת רוק של הנאשם, אך הממצאים תואמים באופן מובהק את תיאורה של המתלוננת את מעשי הנאשם.

אמנם לשאלת ב"כ הנאשם אישר הבוחן שלא ניתן לקבוע על סמך טביעות הנעל שמצא על הרכב, אם מדובר בבעיטות או בהגנה עם הרגל שעה שהיה ניסיון לפתיחת הדלת. דא עקא שהנאשם אינו מאשר שהניח את רגלו על דלת רכבה של המתלוננת בניסיון למנוע את פתיחתה וחוזר ומציין שהרים את ידו הימנית ודחף את הדלת חזרה, כדי למנוע ממנה לפגוע בו בניסיונה לפתוח את דלת הרכב, כך שנותרה רק גרסתה של המתלוננת שתואמת את ממצאי הבדיקה החזותית של הרכב על ידי הבוחן.

גם העובדה שהבוחן ציין כבר במקום האירוע, בטרם שמע את פרטי האירוע ממי מהמעורבים, שהבחין בסימני רוק על השמשה של הרכב, אף שאינני מתעלמת מהעובדה שלא בדק בדיקה מדעית את סימני הרוק, מחזקת את גרסת המתלוננת, לפיה הנאשם ירק במהלך האירוע, כשהנאשם עצמו מכחיש זאת מכל וכל.

במהלך גביית תלונתה של המתלוננת הבחין בוחן התנועה, בחבלה בפני
ה של המתלוננת ומאוחר יותר אף חקר את הנאשם על כך.


ראיה נוספת העומדת לחובת הנאשם היא העובדה שנמלט/עזב את המקום, כשהמתלוננת שרועה על הכביש, מבלי להמתין לבואה של המשטרה ומבלי לדווח למשטרה על האירוע וכבר לשאלת החוקר במשטרה, לא היה לו הסבר להתנהגותו זו. טענתו של הנאשם, בעדותו בבית משפט, לפיה עזב את המקום כי סבר שכל האירוע היה לשם סחיטת כספים, אין לה על מה לסמוך, במיוחד שאין מחלוקת שהוא פנה למתלוננת ולא להיפך.

12.
אם לא די בכל אלה, כדי להוביל למסקנה שגרסתה של המתלוננת, הנתמכת ומחוזקת בראיות נוספות, שדי בהן כדי להביא להרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ראויה למלוא האמון, באה גם גרסתו, הלא סבירה והלא הגיונית של הנאשם, לפיה המתלוננת הפילה עצמה על הכביש, זחלה לעבר קטנועו על הכביש, מתוך פרובוקציה והכול כדי להפלילו או לסחוט אותו, כשאין כל ראיה שהגישה נגדו תביעה בגין האירוע, כדי לבסס באופן סופי את המסקנה המרשיעה.

13.
לסיכום, הגעתי למסקנה שהמאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם ולפיכך אני מרשיעה אותו בעבירות כדלקמן:
א.
תקיפה הגורמת חבלה ממשית על פי סעיף 380 לחוק העונשין.
ב.
היזק לרכוש במזיד, על פי סעיף 452 לחוק העונשין.

14.
לא אוכל לסיים הכרעת דין זו מבלי להוסיף את התרשמותי, לסיבות שהובילו את הנאשם, מי שהיה ביום ביצוע העבירות כבן 49, נעדר הרשעות קודמות, לביצוע העבירות.
לא הייתה, כאמור לעיל, מחלוקת שהמתלוננת עקפה בנסיעתה את הנאשם שרכב על אופנועו. הנאשם, על רקע מצבו הנפשי החרדתי, חש, כפי שתיאר, באופן סובייקטיבי, שבמעשיה סיכנה המתלוננת את שלומו ואולי אף את חייו.
תחושה קשה זו, הובילה אותו, על פי הערכתי, להגיב באופן שאינו מאפיין את התנהלותו בדרך כלל ולתקוף את המתלוננת, על פי תיאורה, אותו קיבלתי כמהימן, אך מתוך תחושת החרדה, התקשה גם להודות במעשיו.





ניתנה היום,
ב' חשון תש"ע , 20 אוקטובר 2009, במעמד הצדדים















פ בית משפט שלום 4335/06 מדינת ישראל נ' אליהו שמש (פורסם ב-ֽ 20/10/2009)