פסקי דין על בסיר מחאמיד |

8131/09 בשפ     22/10/2009




בשפ 8131/09 בסיר מחאמיד נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 8131/09


בבית המשפט העליון


בש"פ 8131/09



בפני
:

כבוד השופט
י' דנציגר


העורר:
בסיר מחאמיד



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 2045/09 מיום 1.10.2009 שניתנה על ידי כבוד השופט א' אברהם.

תאריך הישיבה:
ג' בחשון התש"ע (21.10.2009)
בשם העורר:
עו"ד ויסאם לידאוי

בשם המשיבה:
עו"ד רחל זוארץ-לוי


החלטה


ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט
א' אברהם
) בב"ש 2045/09 מיום 1.10.2009 בו נדחה הערר שהגיש העורר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת מיום 23.9.2009 במ"ת 3510-09-09 שלפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות לפי כתב האישום

1.
ביום 3.9.2009 הוגש כנגד העורר, יחד עם שני נאשמים נוספים, כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבת מקנה [לפי סעיף 393א לחוק העונשין, התשל"ז-1977
(להלן:
חוק העונשין)
], הסגת גבול כדי לעבור עבירה (לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין), היזק בזדון (לפי סעיף 452 לחוק העונשין), קשירת קשר לביצוע פשע (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין), הסתייעות ברכב לביצוע פשע [לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן:
פקודת התעבורה
)], נהיגה ללא פוליסת ביטוח [לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970], נהיגה ללא רישיון נהיגה (לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה), שיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין), הדחה בחקירה (לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין), קבלת רכב גנוב (לפי סעיף 413י לחוק העונשין), החזקת מכשירי פריצה (לפי סעיף 409 לחוק העונשין), נהיגה ברכב עם הודעה על איסור שימוש ברכב (לפי סעיף 57 לפקודת התעבורה) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק העונשין).


על פי המתואר בכתב האישום ביום 19.6.2009 הגיע העורר, יחד עם שני הנאשמים הנוספים, לדיר בכפר טמרה. השלושה חתכו את הגדר המקיפה את הדיר וגנבו ממנו 36 כבשים בשווי של כ-60,000 ש"ח. הכבשים הובלו ברכב בו נהג העורר, כשהוא ללא רישיון נהיגה בתוקף, אל סעיד הייבי (להלן:
סעיד
) שקנה את הכבשים הגנובות תמורת סכום של 34,000 ש"ח. כעבור מספר ימים נתגלה דבר הגניבה ונפתחה חקירת משטרה בעניין. בעקבות חקירה זו נעצר סעיד. כשבוע לאחר מעצרו של סעיד, וכשהוא עדיין נתון במעצר, הגיע העורר לביתו של סעיד ודרש מאשתו לומר לו מה מסר סעיד בחקירתו ומה מספר הפלאפון של עורך דינו. בחודש אוגוסט 2009 נחקרו העורר ושני הנאשמים האחרים באשר לאירוע. במהלך החקירה נתבקש העורר לערוך עימות עם סעיד. במהלך העימות, שעה שנותרו העורר וסעיד לבדם, סימן העורר לסעיד שלא לדבר ולא לומר דבר במהלך העימות. בנוסף פנה לסעיד ואמר לו כי הנאשם 2 הודה בתיק וכי הוא עצמו לא קיבל תשלום מסעיד תמורת הכבשים הגנובות.


כתב האישום מייחס לעורר גם גניבת טלאים מדיר כבשים בכפר מע'אר. לפי כתב האישום ביום 12.8.2009 הגיע הנאשם לדיר, פתח את שערו ובסיוע של אדם נוסף הוציאו 20 טלאים מהדיר והעמיסו אותן על הרכב.


בנוסף מואשם העורר כי במהלך החודשים הראשונים של שנת 2009 קיבל לידו כלֵי רכב לשימושו, תוך שהוא יודע כי מדובר בכלֵי רכב שנגנבו ולוחיות הזיהוי שלהן "שוכפלו" על מנת להקשות על איתורם. לפי כתב האישום העורר נהג בכלֵי רכב אלו מבלי שיש לו רישיון נהיגה בתוקף וכמו כן ביום 22.8.2009 נהג העורר ברכב חרף העובדה כי הרכב הורד מהכביש וכי לו עצמו אין רישיון נהיגה בתוקף. משסימנו לו שוטרים לעצור, ניסה העורר לברוח מהם באמצעות הרכב, אך אלה עצרו אותו סמוך לצומת יגור.




הליכים קודמים

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה לבית משפט השלום בנצרת בקשה לעצור את העורר עד לתום הליכים המשפטיים נגדו.
ביום 23.9.2009 התקיים דיון בבקשה ובו החליט בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט
ח' סבאג
) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום וכן כי קמה עילת מעצר כנגד העורר וזאת בשל המסוכנות הנשקפת ממנו לשלום הציבור ולביטחונו לאור המעשים המיוחסים לו. כמו כן קבע בית המשפט כי עולה חשש לשיבוש הליכי משפט ולהתחמקותו של העורר מהליכי שפיטה ומאימת הדין, דבר המהווה גם כן עילת מעצר בעניינו. בית משפט השלום בחן האם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר וקבע כי המסוכנות הטמונה בעורר בצירוף החשש האמור משיבוש הליכי משפט והימלטות מהליכי משפט מובילה למסקנה כי אין כל חלופת מעצר שבכוחה להשיג את מטרת המעצר.

3.
על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי חזר על הקביעה שלפיה בידי המשיבה מצוי חומר ראייתי רב הקושר לכאורה את העורר לכל אחת מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. עוד נקבע כי בית משפט השלום נתן את דעתו ביחס לשאלת שחרורו של העורר לחלופת מעצר ובכך קיים את מצוות המחוקק. בית המשפט המחוזי קבע כי אכן אין כל חלופת מעצר שביכולתה להתמודד עם עילות המעצר העולות בעניינו של העורר ולהגשים את תכלית המעצר. כמו כן ציין בית המשפט כי אין כל אפשרות ליתן אמון בעורר לאור מעשיו וניסיונותיו לכאורה לשבש הליכי משפט.

טענות העורר

4.
העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד ויסאם לידאוי
– טוען כי שתי הערכאות הקודמות טעו משלא בחנו את חומר החקירה בהיבט כולל וקבעו כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האשמה כלפי העורר וזאת על אף שלטענתו לא קיימת בתיק ולו עדות ישירה אחת וגם עוצמת הראיות הנסיבתיות יחד איננה מספקת. לטענת העורר אין בחומר הראיות הקיים כדי לבסס את התשתית הראייתית המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. לטענת העורר בית משפט השלום התעלם מהראיות התומכות בעמדתו ושיש בהן, לטענתו, בכדי לכרסם בתשתית ראיות התביעה.


העורר חוזר על הטיעונים אותם העלה בפני
הערכאות הקודמות ומפרט בהתייחס לכל אחד מן האישומים מדוע לטעמו לא קיימת לגביו תשתית ראייתית לכאורית. בין היתר מעלה העורר טענות לגבי אופן זיהויו באישום הרביעי, המייחס לו גניבת טלאים מדיר בכפר מע'אר. לדבריו היה צורך בעריכת מסדר זיהוי, דבר שלא התבצע ומעיד לטענתו על מחדלים שאירעו בחקירתו. כמו כן יוצא העורר כנגד הקלטת עליה מתבסס האישום החמישי. לדבריו קלטת זו אינה יכולה להעיד על המיוחס לו בכתב אישום זה. בנוסף הוא יוצא כנגד האישום השני המייחס לו שיבוש הליכי משפט וטוען כי בעניין זה ישנו ניסיון של המשיבה להכשיר ראיות שאינן קבילות שכן מדובר לטענתו בעדות מפי השמועה. כמו כן הוא טוען כי אין כל קלטת המעידה כי הוא הגיע לביתה של המתלוננת.


טענה נוספת אותה מעלה העורר היא שלא ניתן לכלול במסגרת כתב האישום דנן את האישום השישי המייחס לו עבירה של קבלת רכב גנוב. לדבריו הוא נעצר ונחקר בגין אישום זה כמה חודשים לפני המעצר הנוכחי ואף הוגשה הצהרת תובע ביחס לאישום זה, אך הוחלט לבסוף שלא להגיש כתב אישום. לטענתו לא התווספו ראיות נוספות המאפשרות את צירופו של אישום זה לכתב האישום הנוכחי שבגינו הוא נעצר עד תום ההליכים.


העורר טוען גם לאפליה בינו לבין סעיד. לדבריו סעיד הוא המעורב העיקרי באישום הראשון, הוא קנה את הרכב וכן שילם עבור הכבשים שידע שהן גנובות מחיר הנמוך ממחיר השוק שיש לשלם עליהן. לטענת העורר בעוד שהוא יושב במעצר, סעיד שוחרר ולא הוגש נגדו כתב אישום.


לחילופין, ומבלי להודות בקיומן של ראיות לכאורה, טוען העורר כי בעניינו לא קיימת עילה למעצר. כתב האישום מייחס לעורר עבירות רכוש ולדבריו אין עבירות מסוג זה מעלות, כשלעצמן, לא עילת מעצר ולא חזקת מסוכנות. העורר מעלה גם טענת חוסר סמכות כלפי בית משפט השלום בנצרת. לדבריו אין לבית משפט זה סמכות מקומית לדון באישומים המיוחסים לו, מלבד באישום החמישי.


בנוסף טוען העורר כי טעה בית משפט השלום כשלא בחן את שחרורו בתנאים מגבילים. העורר מציע חלופת מעצר שלדבריו הינה ראויה בנסיבות העניין ושיש בה בכדי להשיג את מטרת המעצר ולמנוע שיבוש הליכי משפט. לפי הצעתו הוא ישהה במעצר בית בפיקוחם של אחיו, אביו, אמו וגיסתו. לאור כל זאת מבקש העורר מבית המשפט לקבל את הערר ולהורות על שחרורו, ולחילופין על שחרורו בתנאים מגבילים אשר יש בהם כדי להשיג את מטרת המעצר.

טענות המשיבה

5.
המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד רחל זוארץ-לוי
– מתייחסת תחילה לטענת חוסר הסמכות המקומית אותה העלה העורר. לדבריה לבית משפט השלום בנצרת סמכות לדון באישום החמישי ומכאן, מכוח סעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:
חוק סדר הדין הפלילי)
, שהוא בעל סמכות נגררת לדון בשאר האישומים המיוחסים לעורר בכתב האישום.


המשיבה טוענת כי הצהרת תובע אינה מחייבת בהכרח הגשת כתב אישום, ואין כל מניעה מצירופו של האישום השישי לכתב האישום הנוכחי. לדבריה בזמנו לא סברה המשטרה שיש מקום להגיש כתב אישום בגין עבירה זו, אך לטענת המשיבה נחקר העורר פעם נוספת בגין האירועים נשוא האישום השישי והוא לא נתן מענה סביר לטענות שהועלו נגדו ומשכך הוחלט שניתן להעמידו לדין גם בגין עבירה זו. המשיבה מוסיפה כי גם אם תתקבל טענתו של העורר ביחס לאישום זה, די באישומים האחרים בכתב האישום כדי לדחות את הערר ולהורות על המשך מעצרו עד תום ההליכים.


לדברי המשיבה אין ממש בטענתו של העורר לאפליה בינו לבין סעיד שכן בימים אלו נבחנת אפשרות העמדתו לדין של סעיד על ידי פרקליטות מחוז חיפה אליה הועבר התיק בעניינו.


המשיבה מתייחסת לטענתו של המשיב בדבר אי קיומן של ראיות לכאורה בעניינו ומציינת כי בשלב זה יש לבחון האם קיים פוטנציאל הרשעה בלבד, ואין צורך לבחון את מהימנותן של הראיות לכאורה. לדבריה כך עשו שתי הערכאות הקודמות לפני שקבעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב באישומים המיוחסים לו. לטענת המשיבה קיימת גם עילת מעצר שכן מהעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום ומחומר החקירה עולה חשש לשיבוש הליכי משפט וכן חשש להימלטותו של העורר מן הדין. בנוסף ניתן לדבריה ללמוד על מסוכנותו של העורר הן מהעבירות נוספות בהן הואשם והן מהעובדה כי תלויים ועומדים נגדו תיקים נוספים המתבררים בבתי-משפט שונים.


דיון והכרעה

6.
באשר לטענתו של העורר שלפיה בית משפט השלום בנצרת אינו אוחז בסמכות המקומית המאפשרת לו לדון באישומים המיוחסים לו (פרט לאישום אחד), אפנה לסעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי הקובע כי:

"צורפו אישומים בכמה עבירות או הואשמו כמה נאשמים בכתב אישום אחד, מוסמך לדון בענין כל בית משפט אשר לו השיפוט, לפי סעיף 6, באחת העבירות או על אחד הנאשמים".



אין מחלוקת, וגם בא-כוחו של העורר מסכים לכך, כי בית משפט השלום בנצרת הוא המוסמך לדון באישום החמישי המיוחס לעורר. עובדה זו מובילה למסקנה כי הסמכות המקומית אכן נתונה לבית משפט השלום בנצרת והוא מוסמך לדון בתיק כולו.

7.
לגופו של עניין, בערר שלפניי טוען העורר כנגד מעצרו עד תום ההליכים. כידוע, בשלב זה בית המשפט בוחן את הראיות לכאורה, ראיות שמטבען הינן ראיות גולמיות שטרם עברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי. במהלכה של בחינה זו, על בית המשפט לשאול את עצמו האם ישנו סיכוי כי ראיות גולמיות אלה, לאחר בחינתן על ידי הערכאה הדיונית, תהפוכנה לראיות המבססות את אשמתו של הנאשם מעל לספק סביר. עוד נקבע כי נקודת מבטו של בית המשפט בשלב זה הינה כוללת ועליו לעיין בחומר החקירה כולו, לרבות חומר החקירה התומך בעמדתו של הנאשם [ראו: בש"פ 8087/95
זאדה נ' מדינת ישראל

, פ"ד(נ) 133].


בית משפט השלום בנצרת, בהחלטה מפורטת, סקר את חומר החקירה וקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות לעורר. לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו, שמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי ועברתי על חומר החקירה שהוגש על ידי המשיבה הגעתי לכלל מסקנה כי בדין קבע בית משפט השלום את שקבע. בנוסף, התרשמתי כי בית משפט השלום בחן את מכלול הראיות והתייחס בהחלטתו גם לגרסאותיו של העורר ביחס לאישומים המופיעים בכתב האישום. הטענות אותן העלה העורר לפניי אינן יוצאות כרסום מהותי בתשתית הראייתית הלכאורית. למותר לציין כי טענות אלה תיבדקנה במסגרת ההליך שיתקיים לפני הערכאה הדיונית, שתבחן גם, כפי שצויין לעיל, את מהימנותן של הראיות לכאורה, את המשקל שיש להעניק להן, אם בכלל, והאם יש בהן כדי להוכיח את אשמתו של העורר מעל לספק סביר.

8.
סבורני כי בעניינו של העורר קמה גם עילת מעצר. טענתו של העורר שלפיה מדובר אך בעבירות רכוש שאינן מקימות עילת מעצר אינה יכולה להתקבל, זאת בשל העובדה שכתב האישום מייחס לו בנוסף לעבירות אלה עבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה המקימות מעצם טבען עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:
חוק המעצרים
). יתרה מכך, בית משפט זה קבע כי "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור
" [בש"פ 5431/98

פרנקל נ' מדינת ישראל

, פ"ד נב (4) 268 (1998); ראו גם: בש"פ 6440/09
אבו רידה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 18.8.2009).
נסיבות המקרה דנן, בו מיוחסות לעורר מספר לא מבוטל של עבירות רכוש שחלקן, כך על פי הנטען, בוצעו לאחר תכנון ועם שותפים נוספים מקימות
מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים חז
קת מסוכנות המהווה אף היא עילת מעצר בעניינו של העורר.

9.
ברצוני לציין, ומבלי שיהיה בכך משום הבעת דעה, כי טענתו של העורר שלפיה לא התווספו ראיות חדשות המצדיקות את צירופו של האישום השישי לכתב האישום שהוגש נגדו תיבדק במסגרת ההליך שיתקיים לפני בית משפט השלום. יחד עם זאת אין בדברים אלו כדי להשפיע על קביעתי בדבר קיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר.

10.
בהתייחסן לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר קבעו שתי הערכאות הקודמות כי "אין חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את החשש לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מאימת הדין". קביעה זו מקובלת עליי. מעשיו של העורר, כפי שאלו עולים מחומר החקירה ומכתב האישום, מלמדים לכאורה על ניסיון שיטתי כמעט לחבל בחקירת המשטרה. לכך יש להוסיף את האישום השביעי שלפיו ניסה העורר לברוח מניידת משטרה שסימנה לו לעצור. כל אלו מעלים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין באם לא יִוותר העורר מאחורי סורג ובריח.

11.
אשר על כן, הערר נדחה.


ניתנה היום ד' בחשון התש"ע (22.10.2009).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09081310_w01.doc

נג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






בשפ בית המשפט העליון 8131/09 בסיר מחאמיד נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 22/10/2009)