פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על ענף תביעות מחוז ירושלים | פסקי דין על משטרת ישראל | פסקי דין על אלחנן גרונר בן דוד
9438/09 בש 22/10/2009
בש 9438/09 מדינת ישראל, ענף תביעות מחוז ירושלים, משטרת ישראל נ' אלחנן גרונר בן דוד
בעניין:
1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
ב"ש 9438/09
ב"ש 9439/09
בפני
: כבוד השופטת יהודית צור
- סגנית נשיא
בעניין:
מדינת ישראל
ענף תביעות – מחוז ירושלים
משטרת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אורן נאור
העוררת
נ
ג
ד
אלחנן גרונר בן דוד
, ת"ז 302828355
ע"י ב"כ עו"ד נפתלי ורצברגר
המשיב
החלטה
1.
לפניי ערר שהגישה המדינה (להלן – "העוררת"), על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 14.10.09 (כב' השופט רם וינוגרד בתיק ב"ש 3972/09), המורה על שחרורו של אלחנן גרונר (להלן – "המשיב") בתנאים הבאים:
א.
המשיב לא יצור קשר עם המתלונן באופן ישיר או עקיף במשך שישה חודשים ולא יתקרב למרחק של 300 מ' מביתו של המתלונן או ממקום עבודתו לתקופה זהה.
ב.
המשיב יחתום על התחייבות עצמית להבטחת תנאים אלה ויעמיד ערב צד ג' בסכום של 2,000 ₪, כל אחד.
המשיב מצידו הגיש אף הוא ערר על החלטת בית משפט השלום ושני העררים נדונו במאוחד.
2.
נגד המשיב הוגש כתב אישום על עבירה של הסגת גבול במטרה לעבור עבירה (סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, להלן – "חוק העונשין") ועל עבירה של איומים (סעיף 192 לחוק העונשין).
על פי האישום, ביום 12.10.09, בשעה 22:00 לערך, ברחוב אבן שמואל 25 בירושלים, ביתו של המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן (להלן – "המתלונן") הסיג המשיב גבול במטרה לעבור עבירה. על פי האישום, המשיב יחד עם רעייתו, הגיעו במועד הנ"ל אל ביתו של המתלונן בו הוא מתגורר יחד עם משפחתו. על פי האישום, המשיב דפק על דלת ביתו של המתלונן שפתח את דלת הבית וראה מולו את המשיב ואישה נוספת. על פי האישום, המשיב החל לאיים על המתלונן ובני ביתו במטרה להפחיד או להקניט את המתלונן ובני ביתו באומרו למתלונן ש"עליך להתבייש בכך שאתה מגרש יהודים מבתיהם". המתלונן שאל את המשיב והאישה האחרת מדוע באו דווקא אליו ובתגובה ענה המשיב: "כי בעבר גרמת להרחקת אחי, אריאל גרונר, מביתו שבאיו"ש ועכשיו גרמת גם להרחקתי מביתי, וכן להרחקת אחרים מביתם". על פי האישום, בהמשך לכך, פנה המשיב באיום כלפי ילדיו הקטינים של המתלונן, בני 8 ו-10, ואמר להם: "אתם צריכים להתבייש שיש לכם אבא כזה", והכל בכדי להפחידם או להקניטם. בשלב זה ביקש המתלונן מהמשיב והאישה האחרת לעזוב את המקום וברך אותם לשלום. בתגובה אמר המשיב למתלונן: "אין שלום לרשעים". על פי האישום, במעשיו אלו הסיג המשיב גבול ואיים בהתנהגותו, מעשיו ואמרותיו על המתלונן ובני משפחתו במטרה להפחיד ולהקניט את המתלונן ומשפחתו.
3.
עם הגשת כתב האישום הגישה התביעה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים ולחילופין לשחררו בתנאים מגבילים.
4.
ב"כ העוררת טוען כי בית משפט השלום טעה בכך שקבע כי אין ראיות לכאורה לעניין עבירה של הסגת הגבול. לטענתו, נקישה על דלת ביתו של אדם במטרה לעבור עבירה פלילית מהווה עבירה של הסגת גבול. ב"כ העוררת מוסיף וטוען כי בית משפט השלום טעה גם בכך שקבע שאין ראיות לכאורה בעניין עבירת האיומים כלפי המתלונן. לטענתו, עצם הגעה לבית של עובד ציבור, מתוך כוונה לפגוש בו ובבני משפחתו, מעבירה מסר מאיים בהתנהגות. לטענתו, טעה בית משפט השלום בכך שנתן משקל לעובדה שהמתלונן לא חש מאויים, שכן נקבע לא אחת שאין נפקא מינא אם דבר האיום הסיג את מטרתו אם לאו. ב"כ העוררת מוסיף וטוען כי טעה בית משפט השלום בכך שקבע כי הראיות לכאורה באשר לעבירת האיומים כלפי ילדי המתלונן הינן מוחלשות. לטענתו, בית משפט השלום טעה גם בכך שהורה על שחרורו של המשיב בתנאים מקלים במיוחד. לטענתו, היה על בית משפט השלום להרחיק את המשיב גם מעובדי ציבור אחרים אשר אמונים על אכיפת החוק בשטחי יהודה ושומרון וכן להטיל עליו הפקדה כספית.
5.
ב"כ המשיב טוען כי החלטת בית משפט השלום מוטעית ויש בהן פגיעה ערכית ועקרונית. לטענתו, פנייתו של המשיב למתלונן בביקורת על חלקו בפעולות כלפי יהודים ביהודה ושומרון הייתה לגיטימית ולא היתה בה כל פגיעה חוקית. לטענתו, גם אם ניתן לבקר את הפנייה כחסרת טעם וכחסרת נימוס, אין מדובר בעבירות פליליות. ב"כ המשיב מוסיף וטוען כי במדינה דמוקרטית, חופש הביטוי הוא ערך מרכזי והצגת המבקר כמסוכן לציבור אינה ראויה. ב"כ המשיב טוען כי בית משפט השלום התעלם מהעובדה כי העורר לא נחקר ולא הוזהר באשר לחשד בביצוע עבירה של הסגת גבול או איומים וכן טעה בהיעתרו לבקשת המדינה לעיין בחומר חסוי במעמד צד אחד. ב"כ המשיב מוסיף וטוען כי בית משפט השלום טעה בקביעותיו כי דברי המשיב, כפי שנאמרו למתלונן ולילדיו, היה בהם משום הטרדה או העלבה של עובד ציבור או הטרדה מאיימת. ב"כ המשיב טוען עוד כי טעה בית משפט השלום בקובעו כי קיימת במקרה זה עילת מעצר. מעבר לכך, לטענתו, לא הייתה הצדקה לתנאים המגבילים שבית משפט השלום החליט להטיל על המשיב.
6.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בהחלטת בית משפט השלום ובראיות שבתיק החקירה, הגעתי למסקנה כי דין ערר המדינה להתקבל חלקית ודין וערר המשיב להידחות.
הראיות
7.
הלכה היא כי בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים בוחן בית המשפט את מכלול חומר הראיות שבתיק החקירה "על פניו" והשאלה העומדת לדיון הינה אם ממכלול חומר זה ניתן יהיה להציג, בסופו של ההליך השיפוטי, תשתית עובדתית מרשיעה והאם קיים סיכוי סביר שמחומר החקירה יגובשו בסוף המשפט ראיות המבססות את אשמת הנאשם. בשלב זה של הדיון, בית המשפט אינו נדרש להכריע בשאלות של אמינות ומשקל הראיות ואלה ייבחנו ויוכרעו על ידי בית המשפט לאחר שישמע את העדים ולאחר שהעדויות יעמדו במבחן החקירה הנגדית.
8.
אשר לעבירה של הסגת גבול, עיון בחומר הראיות מעלה כי אין הצדקה לקבוע כבר בשלב זה, כי לא ניתן יהיה להרשיע את המשיב בעבירה של הסגת גבול. מחומר הראיות עולה כי המשיב נקש על דירתו הפרטית של המתלונן בנסיבות בהן לכאורה הייתה לו כוונה לבצע עבירה נוספת של איומים או למצער הטרדה או העלבה של עובד ציבור. נסיבות אלה יבחנו במדויק על ידי בית המשפט שידון בתיק העיקרי וישמע את העדויות, אולם בשלב זה ניתן לקבוע כי יש בהן בסיס סביר להוכחת העבירה של הסגת גבול.
9.
אשר לעבירת האיומים, בית משפט השלום קבע בצדק כי הדברים שנאמרו, לכאורה, כלפי ילדי המתלונן מהווים לכאורה עבירה של איום. עוד קבע בית משפט השלום כי: "לא ניתן להסכים בכל דרך שהיא עם פנייה לילדים רכים בשנים, שכל פנייה של אדם מבוגר ולא מוכר הנוקט בדברים קשים כלפי הוריהם נראית להם כאיום. ממילא סבור אני כי אם אכן הופנו הדברים המיוחסים למשיב אל ילדי המתלונן, כי אז מדובר בביצוע עבירה של איומים". מסקנותיו של בית המשפט בעניין זה מבוססות ונכונות. עם זאת, טעה בית משפט השלום בקובעו כי ספק אם הראיות בתיק החקירה מספקות לעניין זה. בתיק החקירה מצויה הודעתו המפורטת של המתלונן על הדברים הקשים שאמר לכאורה המשיב לילדיו ועל התוצאה שגרמו דברים אלה למצב הנפשי של הילדים. מנגד, קיימת הודעתו של המשיב, המכחיש מכל וכל כי פנה או אמר דברים כלשהם לילדי המתלונן. בית המשפט שישמע את העדויות בתיק העיקרי יקבע ממצאי אמינות בנוגע לעדויות אלה, אולם בשלב זה, די בהודעות שנגבו כדי לבסס ראיות לכאורה נגד המשיב לביצוע עבירה של איומים. יש לדחות את טענתו של ב"כ המשיב כי העבירות שיוחסו לו החוקרים בשלב החקירה הן שונות מאלה שבכתב האישום. החשוב לענייננו הוא שהמשיב נחקר על המעשה העובדתי וההתנהגות כפי שיוחסה לו בכתב האישום. מכל מקום, המשיב יוכל להעלות את טענותיו בעניין זה במסגרת ההליך שיתנהל נגדו בתיק העיקרי.
עילת מעצר
10.
בית משפט השלום קבע, בצדק, כי קיימת במקרה זה עילת מעצר של מסוכנות. יש לדחות את טענת המשיב, כי התנהגותו הייתה לגיטימית וכי היה בה מימוש לגיטימי של זכותו לחופש הביטוי. אכן, למשיב נתונה הזכות לחופש הביטוי ועומדת לו גם זכות ההפגנה והמחאה ואלה הוכרו כזכויות יסוד בעלות חשיבות מיוחדת. עם זאת נראה, לכאורה, כי המשיב בהתנהגותו חרג מזכויותיו הלגיטימיות להפגין בכך שהגיע לביתו הפרטי של עובד הציבור ואף הרחיק לכת, לכאורה, בפני
ותיו לילדיו הקטינים של עובד הציבור. בתי המשפט חזרו וקבעו כי הזכות לחופש הביטוי והזכות להפגין אינן אבסולוטיות וכי יש לעשות איזון ראוי בין זכויות אלה לבין זכויותיהם של עובדי הציבור. יש לזכור כי מדובר בביתו הפרטי של איש הציבור, בו הוא מתגורר עם בני משפחתו ובכלל זה עם ילדיו הקטינים וצדק בית משפט השלום בקובעו כי קיים שוני ממשי בין קיומה של משמרת מחאה שקטה מול ביתו של עובד ציבור לבין הגעה לדלת דירתו הפרטית, הקשה עליה בשעות הערב המאוחרות, ופנייה אליו ואל ילדיו הקטינים באמירות
שיכול להשתמע מהן איום ולמצער, הטרדה או העלבה. מהראיות עולה כי המשיב הגיע לביתו הפרטי של המתלונן לאחר שבירר את הכתובת מבעוד מועד, על רקע טרוניה אישית שהייתה לו כלפי המתלונן על מעשה שעשה במסגרת תפקידו.
מעשיו והתנהגותו של המשיב מהווים לכאורה עליית מדרגה אסורה בתכלית האיסור ופלישה שלא כדין לחייהם הפרטיים של עובדי הציבור ובני משפחתם. נסיבות הגעת המשיב לביתו הפרטי של המשיב בשעות ערב מאוחרות והאמירות הקשות שנאמרו לכאורה למתלונן ובמיוחד לילדיו הקטינים, מעידות על רמה מסויימת של מסוכנות. לפיכך בדין קבע בית משפט השלום כי קיימת במקרה זה עילת מעצר.
11.
אשר לעיון בית משפט השלום בחומר החסוי, צדק בית משפט השלום כשהחליט לדחות את ההתנגדות של ב"כ המשיב בעניין זה. אמנם אין התביעה רשאית להגיש לשופט, לאחר הגשת כתב האישום, חומר לעיונו בלבד, כאשר חומר זה מתייחס במישרין לעבירות המיוחסות לנאשם. עם זאת, הלכה היא כי כלל זה אינו חל ביחס למידע רלוונטי שאינו קשור במישרין להוכחת העבירות עצמן. לפיכך בדין עיין בית המשפט בחומר החסוי שהוגש לו. יצויין כי בבוא בית המשפט לתת משקל כלשהו לחומר חסוי, עליו להביא בחשבון את העובדה כי נבצר מהצד שכנגד לעיין באותו חומר ולהעלות טענות בנוגע אליו.
טענות המשיב בנוגע למעצרו לפני הגשת כתב האישום לא נדונו על ידי בית משפט השלום ואין בפני
נתונים בעניין זה שאינו נוגע ישירות לעררים שבפני
י. עם זאת, על התביעה לבדוק את טענותיו של המשיב בעניין זה ולהשיב לו בהקדם.
חלופת מעצר
12.
על פי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים),
התשל"ו-1996, על בית המשפט לשקול בכל מקרה אם קיימת חלופת מעצר או תנאים מגבילים שיש בהם כדי להבטיח את מטרת המעצר באמצעי שפגיעתו בחירות הנאשם פחותה.
13.
בענייננו קבע בית משפט השלום כי המשיב לא ייצור כל קשר עם המתלונן באופן ישיר או עקיף במשך שישה חודשים ולא יתקרב למרחק של 300 מ' מביתו של המתלונן או ממקום עבודתו במשך תקופה זהה. בנוסף הורה בית המשפט למשיב לחתום על התחייבות עצמית ולהעמיד ערב צד ג' בסכום של 2,000 ₪ כל אחד. נראה לי כי התנאים שקבע בית משפט השלום אינם מספקים ואינם מבטאים נכונה את הצורך להבטיח מפני הישנות המעשים.
14.
עם זאת, בקשת העוררת להרחיב את המגבלות על המשיב באמצעות הרחקתו מעובדי ציבור אחרים, נראית בשלב זה מרחיקת לכת ובלתי מידתית. מחומר הראיות עולה כי למשיב הייתה טרוניה קונקרטית כלפי המתלונן הנוגעת לטיפולו באחיו ובשלב זה העוררת לא ביססה את הצורך המיידי בהרחקתו של המשיב מעובדי ציבור נוספים, מה גם שמדובר בבקשה כללית ורחבה ביותר שיש קושי לממשה ולעקוב אחר ביצועה.
15.
בהתחשב במכלול נסיבות האירוע כפי שעולה מחומר החקירה, ובעובדה שעל פי עדות המתלונן הוא לא חש מאוים והאירוע הסתיים מיד עם בקשתו של המתלונן מן המשיב והאישה האחרת לעזוב את המקום, נראה לי כי יש מקום לקבל את הערר בחלקו ולהורות על הגדלה משמעותית של ההתחייבות העצמית וערבות צד ג' ולהעמידם על סכום של 20,000 ₪ כל אחד, זאת כדי להבטיח את מניעת הישנות המעשים המיוחסים למשיב. מעבר לכך לא מצאתי כי יש הצדקה להתערבות נוספת לחומרה בתנאי השחרור עליהם הורה בית משפט השלום.
16.
לאור כל האמור החלטתי לקבל בחלקו את הערר שהגישה המדינה כאמור לעיל, ולדחות את הערר שהגיש המשיב.
ניתנה היום ד' בחשון תש"ע (22 באוקטובר 2009), במעמד ב"כ העוררת וב"כ המשיב.
יהודית צור
, סגנית נשיא
אירית משה
בעניין:
מדינת ישראל
ענף תביעות – מחוז ירושלים
משטרת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אורן נאור
העוררת
נ
ג
ד
אלחנן גרונר בן דוד
, ת"ז 302828355
ע"י ב"כ עו"ד נפתלי ורצברגר
המשיב
נוכחים:
ב"כ העוררת - עו"ד אורן נאור
ב"כ המשיב - עו"ד נפתלי ורצברגר
ב"כ המשיב:
המשיב טרם התייצב ואני מבקש לשמוע את ההחלטה ואני מתחייב למסור לו את ההחלטה.
בש בית משפט מחוזי 9438/09 מדינת ישראל, ענף תביעות מחוז ירושלים, משטרת ישראל נ' אלחנן גרונר בן דוד (פורסם ב-ֽ 22/10/2009)