פסקי דין על מירם מים ותשתיות בע"מ | פסקי דין על גלית בן שבת | פסקי דין על מיכאל בן שבת |

3048-04/08 תאמ     04/02/2009




תאמ 3048-04/08 מירם מים ותשתיות בע"מ נ' גלית בן שבת, מיכאל בן שבת








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בעפולה

תא"מ 3048-04-08 מירם מים ותשתיות בע"מ
נ' בן שבת ואח'


04 פברואר 2009



בפני

כב' הסגן נשיא
יוסף בן-חמו

התובעת
מירם מים ותשתיות בע"מ


נגד

הנתבעים
1. גלית בן שבת
2. מיכאל בן שבת


פסק דין

התובעת הגישה תביעה כספית נגד הנתבעים,
בסדר דין מהיר, על סך 2,182 ₪.

טענות התובעת
–
התובעת הינה חברה שעסקה באספקת שירותי ניהול, אחזקה, תפעול וחלוקה של מים, חשמל, טלפון, כבלים ואינטרנט, מכח הסדר עם הנהלת קיבוץ חמדיה.
הנתבעים צרכו בתקופה הרלוונטית לתביעה חשמל ומים בסכום כולל של 2,182 ₪, אך לא שילמו את חובם. התביעה מסתמכת על כרטסת הנהלת חשבונות שצורפה כנספח לתביעה.

טענות הנתבעים
-
לאחר תקופת מגורים של 4 שנים בקיבוץ, שהסתיימה ביום 1/6/06, ובה נהגו הנתבעים לשלם באופן שוטף וקבוע את חובותיהם לקיבוץ עבור השירותים השונים, פנו הנתבעים למחלקת הנהלת החשבונות בקיבוץ על מנת להסדיר את תשלום יתרת החוב לקיבוץ עבור השירותים השונים וסגירת החוב. על פי חישוב שערכה הפקידה בקיבוץ עמד החוב על סך 5,209 ₪, וחוב זה שולם במלואו בשלושה שיקים על סך 1,733 ₪ כל אחד, שנפרעו במועדם.
הנתבעים ניגשו גם למשרדי המועצה האיזורית ושילמו את החוב עבור מיסי מועצה שונים בסך 603 ₪. מאז לא היתה אליהם כל פנייה עד למכתב ההתראה מעו"ד התובעת, כשנה וחצי לאחר שעזבו את הקיבוץ,
שטען לחוב של 6,888 ₪. הנתבעים יצרו קשר עם עוה"ד, התברר שהדרישה מתייחסת לחוב לתקופה פברואר –מאי 2006. והנתבעים השיבו כי חוב זה שולם. בעקבות שיחה זו נאמר לנתבעים כי חלה טעות וכי סכום החוב עומד על סך 2,096 ₪.
הנתבעים טוענים כי הקפידו לשלם את כל חובם ולא נותרו חייבים דבר.

ראיות התביעה
–
מטעם התביעה העיד מר דוד רם – סמנכ"ל בחברה התובעת. על פי עדותו, עוסקת התובעת בניהול תשתיות מים וחשמל בישובים שונים – בעשרות ישובים.
בחודש 02/06 התבקשו ע"י הוועד הממונה בקיבוץ חמדיה לנהל עבורם את תשתיות המים והחשמל, לאחר שזרם החשמל לקיבוץ נותק בגין אי תשלום חוב. התובעת התבקשה לנהל את מערכת החיובים וגביית התשלומים בגין מים וחשמל שנצרכו בקיבוץ, על פי יפוי כח שהתקבל מהקיבוץ. הקיבוץ מסר לתובעת רשימה של הדיירים והנכסים, וכן את החיובים שיש לחייב "את מי לחייב ובכמה" [עמ' 1 ש' 15]. על פי הרישומים התברר שהנתבעים לא שילמו את החובות השוטפים. נשלחה לנתבעים התראה לפני ניתוק, אך אז הסתבר שהדייר כבר עזב את הקיבוץ. מאוחר יותר, התברר שהחוב שיוחס לנתבעים היה שגוי וכי הקיבוץ לא עדכן את התובעת על חילוף הדיירים בדירה, ולכן תוקן החשבון בהתאם ועומד היום על סך 2,180 ₪.
העד הצהיר כי אם יוכח לתובעת שטעתה בחישוב החוב, הם מוכנים לתקן אותו גם כיום [עמ' 1 לפרוט' ש' 21-22].
החוב הנטען מבוסס על הכרטסת שנמצאת אצל התובעת ומתייחס לתקופה מאז מרץ עד סוף מאי 2006. נתונים אלה אינם נתונים שהתובעת היא שהמציאה וערכה אותם, אלא נתונים שהתקבלו מהקיבוץ.
העד העיר בעדותו כי היה כאוס גדול מאוד בבסיס הנתונים [עמ' 2 ש' 1] וכי היו טעויות אך הוא טוען שכל הטעויות תוקנו. התובעת מנהלת את ענייני הקיבוץ בנושאים האמורים מאז פברואר 2006.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו שהעיד כי התגורר בקיבוץ יחד עם אשתו עוד מתקופת רווקותם, במהלך תקופה של 7 שנים. אשתו עבדה במערכת החינוך בקיבוץ כ – 8 שנים והוא היה עובד חוץ. ב- 22/5/06 הוא הודיע לגורמים האחראיים בקיבוץ שהוא עוזב את הקיבוץ בסוף אותו חודש, כפי שביצע בפועל. רק ב- 12/07, דהיינו כשנה וחצי לאחר שעזב את הקיבוץ הגיע אליו מכתב מטעם התובעת שטען שהוא חייב סך של 6,888 ₪, למרות שידוע לו שאיננו חייב דבר, הוא שילם את התשלומים לקיבוץ על בסיס חודשי, כולל הוצאות החינוך של הילדים. כשעזב הוא השאיר בקיבוץ
שיקים על מנת לסגור את כל החובות. הפקידה בקיבוץ ערכה חישוב של החוב והודיעה לו שהחוב עומד על סך של 5,300 ₪. הוא רשם לפקודת הקיבוץ 3 שיקים על סך 1,733 ₪ כ"א, ובכך סגר את החוב. הפקידה אמרה שנותרה יתרת חוב למועצה בסך של כ – 600 ₪ והוא שילם גם את הסכום הזה באמצעות כרטיס אשראי ישראכרט.
בעקבות קבלת המכתב הוא התקשר לעוה"ד ששלח את מכתב ההתראה ודרש שיבדקו את החוב. בתשובה נאמר לו שחלה טעות בחיוב והחוב עומד על סך 4,000 ₪. הוא ביקש פירוט של החוב, וכשקיבל את הפירוט התברר שהפירוט כולל חיוב של אנשים אחרים. שוב חזרו אליו ואמרו לו שאכן נפלה טעות והחוב הנכון הוא 2,090 ₪. הוא פנה לפקידה בקיבוץ שאמרה לו שבדקה את הנתונים והחוב עומד על 1,900 ₪, היה שם בלבול נוראי. הנתבע ציין כי הוא איננו מתנער מחובותיו וככל שקיים חוב אין לו בעיה לשלם, אלא שהוא סבור שהוא שילם את מלוא חובו. הנתבע ציין שאת התשלומים ששילם לקיבוץ הוא שילם לשתי פקידות , אחת בשם תמי והשנייה אריאלה, אחת מהן היתה פקידה מטעם הקיבוץ והשנייה אשת קשר של התובעת. הנתבע הציג את פנקס השיקים ובו הספחים של שלושת השיקים ששולמו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ושמעתי את העדויות, אני סבור שלא ניתן להסתמך על הנתונים באשר לחוב כפי שהוצגו על ידי התובעת. מדובר בנתונים שלא היא ערכה, אלא, לפי דבריה, מדובר בנתונים שהתקבלו בקיבוץ. בבסיס הנתונים חלו טעויות רבות, כפי שהעיד גם נציג התובעת וכפי שניתן להיווכח גם מהשינוי בדרישות התשלום השונות מהנתבע. על כן, התובעת לא הוכיחה את תביעתה ולא הוכיחה את החוב הנטען כלפי הנתבעים.

בתשובה לשאלת בית המשפט לא הצליח נציג התובעת להסביר כיצד ניתן לבודד את החיוב הנטען כלפי הנתבע, כאשר התברר שיש לייחס את החוב למס' דיירים, חלקם שקדמו לנתבע וחלקם שבאו אחרי שהנתבע עזב.
מנהל התובעת העיד "בחלק מהדירות יש מונה חשמל משותפים. בקיבוץ יש נושא של מדידה של צריכה מים וחשמל, לא תמיד מסודר".
מנהל התובעת לא יכל לומר בוודאות שהדיירים הנוספים שרשומים בהודעת החיוב, הינם דיירים שהיו במקביל לתובע ושחולק ביניהם חיוב החשמל, או שמדובר בדיירים קודמים לתובע, ששמם המשיך להופיע בהודעות החיוב.
כשהתבקש מנהל התובעת להתייחס לעובדה שהנתבע הציג אישורים על תשלום לקיבוץ לחודשים 8,10,11 לשנת 2006, השיב: "אצלנו בקיבוץ לא רשום שום תשלום. יש פה בלבול. הוא סגר חוב שלו מול הקיבוץ של חינוך שכירות. השיקים שולמו לחמדיה ולא למירם תשתיות. אני מסכים שהוא לא צריך לשלם גם לחמדיה וגם למירם". העד מציין שלא היה כאן כפל תשלום. הוא לא יודע שהנתבע שילם לחמדיה, הוא לא יודע מה הנתבע שילם לחמדיה, יכול להיות שהנתבע שילם על שכ"ד ויכול להיות שהוא שילם על חינוך, אך הוא לא ראה כל תשלום עבור צריכת חשמל ומים.

הנתבע ציין כי התובעת נכנסה לנהל את החיובים של הדיירים עבור הקיבוץ רק כחודשיים לפני שעזב, וכי הוא לא ידע על זה כשעזב, אלא רק בדיעבד כאשר שוחח עם חברים בקיבוץ ואלה אמרו לו שהקיבוץ נקלע לקשיים ויש חברה שמנהלת אותו.

הנתבע ציין בתשובה לשאלה בחקירה הנגדית כי הוא שילם עבור חינוך בתשלומים נפרדים וללא קשר לכרטסת. הוצאות החינוך לא נכללו בכרטסת. הוצאות החינוך שולמו ישירות למועצה איזורית עבור החינוך וגם את החוב הזה הוא שילם בנפרד ובנוסף לחוב שהיה כלפי הקיבוץ.

לאחר סיום הדיונים, הגישה התובעת בקשה לאפשר לה להציג "ראיה מפריכה". הראיה המפריכה אותה ביקשה התובעת להציג הינה עותק של כרטסת הנהלת חשבונות של הקיבוץ.
מדובר על כרטסת הנה"ח שיתרת הפתיחה שלה ב – 31/12/05 וסיומה ב – 10/10/06.


לאחר שעיינתי בראיה הנטענת ובתגובת הנתבעים, אני דוחה את הבקשה להצגת ראיה מפריכה. אין מדובר בראיה מפריכה, אלא במסמך שהיה בשליטתה של התובעת עוד לפני הגשת התביעה. אך לא רק זאת, החשוב יותר הוא שמסמך זה עומד בסתירה לנספח א' לכתב התביעה שהוא "תנועות פתוחות ללקוח מיקי וגילי בן שבת, שבראשו נכתב בכתב יד "כרטסת מעודכנת" . על פי הכרטסת המעודכנת שעליה מבקשת התביעה להסתמך, יש שם פירוט של חיובים גם עבור מים וגם עבור חשמל וגם עבור טלפון, וזאת בניגוד למה שמבקשת התובעת ללמוד מ"הראיה המפריכה" שהיתה בשליטתה שבאמצעותה היא מבקשת שבית המשפט יסיק שהחיובים בקיבוץ שעליהם שילם התובע התייחסו אך ורק עבור שכ"ד מיסים, וועד מקומי ואגרת ביטחון, אך לא לתשלומי חשמל, מים וטלפון.

"הראיה המפריכה" מפריכה גם את הראיה הבסיסית שעליה ביקשה התובעת עצמה להתבסס ושצורפה כנספח לכתב התביעה.

"הראיה המפריכה" לא הוגשה באמצעות עורכה, לא הוגש תצהיר שיצהיר על נכונות הנתונים המופיעים ב"ראיה המפריכה".

כפי שעולה מראיות הצדדים, ומעדותו של מנהל התובעת, חלו שגיאות רבות בחיובים, עד כדי כאוס. על כן, אין שום מקום לייחס משקל מכריע לנתונים שהתובעת טוענת שחלו בהם טעויות.

בנוסף לכך, העלה הנתבע בתגובתו מס' תמיהות באשר לנכונות תכנה של הראיה המפריכה, ולפחות חלק מהתמיהות אכן מעוררות סימני שאלה.

מאחר והגעתי למסקנה שהתביעה לא הוכחה, ודין התביעה להידחות לא מצאתי צורך לדון בשאלה האם התובעת היא ברת הפלוגתא של הנתבע, והאם יש לה אישית עילת תביעה נגדו, שכן לא הוצגו בפני
שום מסמכים המקנים לתובעת את הזכות לתבוע בשם הקיבוץ ולהיכנס לנעליו. העובדה שהיא הוסמכה לטפל בענייני השירותים של הקיבוץ, איננה מעידה בהכרח שהומחתה לה הזכות, באופן שהיא רשאית לתבוע באופן ישיר את הנתבעים, ולא כנציגה או שליחה של הקיבוץ.


אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעים, ביחד, הוצאות משפט בסך 500 ₪.

ניתן היום,
י' שבט תשס"ט, 04 פברואר 2009, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 3048-04/08 מירם מים ותשתיות בע"מ נ' גלית בן שבת, מיכאל בן שבת (פורסם ב-ֽ 04/02/2009)