פסקי דין על לוין ברזל בע"מ | פסקי דין על האחים בוחניק | פסקי דין על בשארי טל | פסקי דין על מתנה דורון ואח' |

738/07 א     06/05/2007




א 738/07 לוין ברזל בע"מ נ' האחים בוחניק בע"מ, בשארי טל, מתנה דורון ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון
א
000738/07


בפני
:
בפני
כבוד השופטת דליה גנות

סגנית נשיא


06/05/2007





בעניין:
לוין ברזל בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד לוין עדו

התובעת

נ
ג
ד


1 . האחים בוחניק בע"מ
2 . בשארי טל

3 . מתנה דורון
4 . יהב אלי
5 . אומסי יצחק
6 . פרקליטות מחוז המרכז



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד מזרחי יגאל

הנתבעים



החלטה


1.
בפני
בקשה לדחיית התובענה כנגד הנתבע 5 על הסף. הבקשה הוגשה על ידי מר יצחק אומסי (להלן: "המבקש" או "הנתבע 5") ועל ידי מדינת ישראל (משטרת ישראל) (להלן: "המבקשת" או "הנתבעת 6") במסגרת תובענה אשר הגישה כנגדם לוין ברזל בע"מ
(להלן: "המשיבה" או "התובעת").

העובדות הצריכות לעניין:

2.
התובעת הנה חברה פרטית העוסקת בשיווק פלדה ועיבוד מוצרי פלדה. לטענת התובעת התקשרה זו עם האחים בוחניק בע"מ
(להלן: "הנתבעת 1") אשר הציגה את עצמה כחברה העוסקת בעבודות ניקוי חול וצביעה תעשייתית, בעסקה לממכר פלדה. מר טל בשארי (להלן: "הנתבע 2") הנו מנהל הנתבעת 1 ובעל המניות בה ומר דורון מתנה (להלן: "הנתבע 3") הוא שייצג את הנתבעת 1 אל מול התובעת בעריכת העסקה.
התובעת טוענת כי התקשרה עם הנתבעת 1 בשתי עסקאות שונות. במסגרת העסקה הראשונה מיום 12.2.06, סיפקה התובעת לנתבעת סחורה, אשר תמורתה התקבלה באמצעות שיק מעותד, לפרעון ביום 35.5.06 על סך 95,131 ₪. הנתבע 2 חתם בגב השיק כערב לפרעונו. במסגרת העסקה השנייה התחייבה התובעת לספק לנתבעת 1 סחורה, תמורתה קיבלה סך של 15,000 ₪ במזומן ושיק מעותד, לפרעון ביום 2.6.06 על סך 59,984 ₪. בנוסף חתם הנתבע 3 על כתב ערבות אישית להבטחת חובות הנתבעת 1 כלפי התובעת.

3.
לדברי התובעת, מה שהיה כך היה.
ביום אספקת הסחורה במסגרת העסקה השנייה התעורר חשדו של נהג התובעת כי זו הפכה לקרבנו של תרגיל "עוקץ". החשד התעורר כשנודע לנהג כי אל מקום אספקת הסחורה המוסכם במושב שתולים מתעתדת להגיע מטעם הנתבעים משאית להעברת הסחורה למקום אחר. נסיבות אלו עוררו את חשדו של הנהג משום שהובלת סחורה מהסוג המדובר יקרה היא עד מאוד ואיננה נחוצה שכן התובעת הסכימה להוביל את הסחורה לכל מקום אליו תבקש הנתבעת 1 להובילה.
משכך מיהר נהג התובעת להודיע למנכ"ל התובעת על חשדו, וזה מיהר ליצור קשר עם הנתבע 3 על מנת לברר את החשד, והשניים נדברו להיפגש במשרדי הנתבעת 1. אלא שהנתבע 3 לא המתין למנכ"ל התובעת במשרדי הנתבעת 1, והגיע אל השטח בו נפרקו הסחורות. מנכ"ל התובעת המשיך לנסות ולהידבר עם הנתבע 3 והשניים אף נפגשו במשרדי התובעת בניסיון להסדיר את החששות באמצעות תשלום במזומן אלא שבאותו הזמן הבחין נהג התובעת שהמתין במושב שתולים במשאית מטעם הנתבעת 1 שהגיעה במטרה להעמיס את הסחורות כדי להעבירן] ליעד אחר. בשלב זה מיהר מנכ"ל התובעת להגיע למקום ואף הזמין ניידת משטרה.

4.
בניידת המשטרה אשר הגיעה למושב שתולים נמצאו הנתבע 5 ביחד עם שוטרת נוספת. בשלב זה ניסה מנכ"ל התובעת להגיע להסכמות עם הנתבע 2 לביטול העסקה והשארת הסחורות בשטח ואף הסכים לשלם סכום של 18,000 ₪ לנתבעת 1 על מנת שזו תסכים לביטול העסקה אלא שהנתבע 2 סירב והתעקש על העברת הסחורה מן המקום. בייאושו פנה מנכ"ל התובעת אל הנתבע 5 וביקש ממנו סיוע בהשארת המצב על כנו ואף הציע לאחסן את הסחורה במקום ניטראלי עד לבירור העניין, אלא שהנתבע 5 סירב לסייע בידו. בשלב זה הגיעה ניידת משטרה נוספת ובה שוטרים נוספים ובהם גם השוטר מר פסח צ'יבוטרו אשר היה אדיב אך הסביר כי לא יוכל לסייע למנכ"ל התובעת ללא הסכמתו של הנתבע 5. לטענת התובעת היה ניכר כי הנתבע 5 והנתבע 2 הכירו זה את זה ואף היו מיודדים.
לבסוף משלא עלה בידו של מנכ"ל התובעת לשכנע את הנתבעת 1 להותיר את הסחורה במקום, נלקחה הסחורה בידי אנשי הנתבעת 1 בסיוע הנתבע 5. שני השיקים המעותדים אשר מסרה הנתבעת 1 לתובעת חוללו בהגיע מועד הפירעון.

5.
לאחר תום האירוע המדובר המשיכה התובעת לנסות ולפעול להחזרת הסחורה באמצעות פנייה לנתבעת 6 והגשת תלונה אלא שהנתבעת 6 התמהמהה בחקירת האירוע ורק חלק מן הסחורה הושב אל התובעת. משכך, הגישה התובעת תובענה זו כנגד הנתבעים המפורטים לעיל ונגד מר אלי יהב (להלן: "הנתבע 4") אשר בחצרו נמצאו חלק מסחורות התובעת בתאריך מאוחר יותר.

6.
בעקבות הגשת התובענה הגישו הנתבעת 6 והנתבע 5 הודעה על חסינותו של הנתבע 5 ובקשה למחיקת התובענה כנגדו, היא הבקשה אשר בפני
י. התובעת הגיבה על בקשה זו ופרטה את הסיבות להתנגדותה למחיקת התובענה כנגד הנתבע 5. המבקשים הגישו תשובה על תגובה זו.


דיון:

7.
אחריותו של עובד ציבור בנזיקין מוגדרת בפקודת הנזיקין (תיקון מספר 10), התשס"ה -2005 (להלן: "הפקודה"), הקובעת בסעיף 7א (א):

"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשיוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

תיקון מס' 10 לפקודת הנזיקין אימץ גישה התומכת בהרחבת חסינותם של עובדי ציבור, גישה אשר לפיה ראוי לצמצם את אחריותם של עובדי ציבור במישור הנזיקי, בהתייחס למעשים שנעשו במסגרת מילוי תפקידם. מטרת הצמצום הנה מניעה של הרתעת עובדי הציבור ממילוי תפקידם והפעלת שיקול דעתם באופן יעיל וראוי בשל החשש מפני הסיכון שמא יתבעו לדין בגין מילוי תפקידם. בנוסף נועד התיקון להתמודד עם החשש שמא יהיה מי שיפעיל לחץ על עובד ציבור בדרך של הגשת תביעות אישיות בלתי מוצדקות או איום בהגשתן, דבר העלול לשבש את עבודת הרשות הציבורית (ראה הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובדי הציבור) התשס"ג-2002 ה"ח 6, (30.10.02) עמ' 134;

ת.א 19466/06
הראל ירמיהו נ' בן ארויה ניסן ואח'

(טרם פורסם)).
היישום המעשי לגישה זו נקבע בסעיף 7ב לפקודה הקובע:

"(א) הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה, וטענה המדינה בהודעה לבית המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה, תצורף המדינה להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת.
(ב)
ביקשה המדינה, בהודעתה לפי סעיף קטן (א), כי תידחה התובענה נגד עובד המדינה - תידחה התובענה נגדו, ויראו את התובענה כאילו הוגשה נגד המדינה מכוח אחריותה למעשהו של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14, ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו."

סדרי הדין להגשת הודעת החסינות האמורה נקבעו בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו- 2006
(להלן: "
התקנות
").
ואכן בהתאם לאמור בחוק ובתקנות הגישו המבקשים הודעה על חסינותו של המבקש ובקשה לדחות את התובענה כנגדו. התובעת בתגובתה לבקשה הביעה את התנגדותה לדחיית
התובענה כנגד המשיב על הסף. משמסרה המבקשת הודעה על קיומה של חסינות על מעשהו של המבקש אין לתובעת דרך להשיג על הבקשה כאמור, אלא בהתאם להוראת סעיף 7ב(ג) לפקודה, בבקשה נפרדת הערוכה בהתאם לתקנה 10 לתקנות (ראה: ת"א (רח') 1596/06

עו"ד פסטרנק יצחק נ' עודי אילנ
ה
(טרם פורסם); ת.א 19466/06
הראל ירמיהו נ' בן ארויה ניסן ואח'

(טרם פורסם)). המועד להגשת בקשה כאמור קבוע בתקנה 7(א) לתקנות והוא עומד על 14 ימים מן היום בו הומצאה הבקשה לדחיית התובענה על הסף, והוא חלף זה מכבר. אלא מאי? מתברר כי איש מהצדדים לא הקפיד לפעול על פי מצוות התקנות, ואבאר:
תקנה 6(א) קובעת כי הודעת החסינות תוגש
יחד
עם הגשת כתב ההגנה מטעם המדינה.

מבדיקת העובדות נשוא הבקשה עולה כי הודעת החסינות הוגשה ביום 26/3/07, בדיוק חודש ימים לפני הגשת כתב ההגנה מטעמה, אשר הוגש ביום 26/4/07. כזכור, היה על המבקשת להגיש את הודעתה בצוותא חדא עם הגשת כתב ההגנה ואשר על כן, לעניות דעתי, יש למנות את מועד 14 הימים להגשת הבקשה הנגדית שעניינה התנגדות למבוקש, בהתאם להוראות סעיף 7ב(ג) לפקודה, 14 ימים לאחר הגשת כתב ההגנה, ולא 14 ימים לאחר הגשת הבקשה שהוגשה כאמור טרם זמנה.

חישוב פשוט יובילנו למסקנה כי מועד 14 הימים ממועד הגשת כתב ההגנה טרם חלף, ואשר על כן נותר הסיפק בידי המשיבה להגיב לבקשה כיאות, ולהגיש בקשה בהתאם להוראות סעיף 7ב(ג) לפקודה, ובהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

זה המקום לציין כי ברגיל אינני נוטה להקפיד עם בעלי הדין בנוגע למילוי מצוות הפרוצדורה, אלא שבמקרה דנן, איש מבעלי הדין לא פעל בהתאם להוראות הדין, והימנעות זו עלולה בהכרח לפעול לחובת המשיבה, דבר שאינו ראוי או צודק. בשלב זה לא ברור האם בסופו של יום תתקבל הבקשה או שמא תידחה, אולם דומני כי אך צודק הוא שההחלטה בבקשה תושתת על אדנים יצוקים היטב, נכונים וצודקים, ואל לה למבקשת להיבנות מטעויות פרוצדורליות של המשיבה, מקום שהיא עצמה "חטאה" בטעויות דומות, ויפים לכך דברי כב' השופט ברנזון בע"א 263/65
יעקב שרייטר נ' חלץ בע"מ
, תק-על 1966(1), 5 אשר קבע כי:

"לעולם אין לשכוח כי סדרי הדין אינם אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט, ובכל מקרה על בית-המשפט לחתור במלוא כוחו להכניס את בעלי-הדין לטרקלין המשפט ולמצוא פתרון צודק לבעיותיהם. בסופו של החשבון לא פחות חשוב לגלות גמישות נאותה בנסיבות המיוחדות של כל מקרה, מאשר לשמור על פורמאליות ועל סדרים נוקשים, העלולים לעיתים להיות לרועץ לעשיית משפט צדק".

8.
אי לכך ובהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הנני קובעת כי ניתנת בזאת למשיבה ארכה בת 14 ימים מיום המצאת החלטה זו להגשת בקשה בהתאם לסעיף 7ב(ג) לפקודה, ובהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
באם לא תוגש בקשה כאמור תדחה התובענה כנגד המבקש.


ניתנה היום י"ח באייר, תשס"ז (6 במאי 2007) בלשכתי.



דליה גנות
, שופטת

ס. נשיא


000738/07א
126 אורלי ש.







א בית משפט שלום 738/07 לוין ברזל בע"מ נ' האחים בוחניק בע"מ, בשארי טל, מתנה דורון ואח' (פורסם ב-ֽ 06/05/2007)