פסקי דין על יוסף (אסי) בן פליקס אבוטבול | פסקי דין על גבריאל בן סרג' עשור ואח' |

1049/07 פח     21/10/2009




פח 1049/07 מדינת ישראל נ' יוסף (אסי) בן פליקס אבוטבול, גבריאל בן סרג' עשור ואח'




מדינת ישראל

המאשימה:
נגד

הנאשם 1: יוסף (אסי) ><בן ><פליקס ><אבוטבול

על-ידי בא-כוחו - עוה"ד ניר פלסר

הנאשם 3: גבריאל ><בן ><סרג' ><עשור><
על-ידי באי-כוחו - עוה"ד יצחק קריטנשטיין ודנה אשל
הנאשם 5: דוד ><בן ><ממוס ><זוארץ
על-ידי באי-כוחו - עוה"ד אביגדור פלדמן וחיים יצחקי
הנאשם 14: עידן ><בן ><דוד ><זוארץ
על-ידי באי-כוחו - עוה"ד אביגדור פלדמן וחיים יצחקי

המשיבים:
1: קארין אביטל
2: שירלי אביטל
על-ידי בא-כוחן - עוה"ד ניר פלסר

3: סוניה אשור
4: סרג' אשור
על ידי באי כוחם- עוה"ד יצחק קריטנשטיין ודנה אשל
5: יוכבד סאסי
על ידי באי-כוחה-עוה"ד שמואל אריאלי וירון נוח
משיבים פורמליים (טוענים לזכות)

החלטה

מבוא
1. זוהי בקשה לחילוט רכושם של ארבעת המשיבים אשר הורשעו על ידינו בעבירות לפי חוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן-חוק המאבק או החוק) וחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן- חוק איסור הלבנת הון) כל אחד לפי חלקו.
פרטי העבירות בהן הורשעו הנאשמים פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ואין צורך שנשוב ונפרטם גם כאן. להלן, יבואו מתוך הכרעת הדין רק אותם פרטים הנדרשים לדיון בבקשת החילוט המונחת בפני
נו כעת.

2. עם זאת, ראוי להזכיר גם כאן, כי המשיבים יחד עם הנאשמים האחרים פעלו לאורך זמן יחדיו בשיטה קבועה ותבניתית לביצוע פעולות סחיטה, כמתואר בהכרעת הדין. מצאנו כי הפעולות המתוארות נסיבותיהן ואופיין עונים על יסודות הגדרת "ארגון פשיעה", בסעיף 1 לחוק המאבק. הארגון, כך עלה מן הראיות שהובאו בפני
נו, פעל כנגד מספר מטרות במקומות שונים בארץ ובחו"ל, ושמו של העומד בראשו, הנאשם 1, הטיל אימה, זרה פחד והצמית את המתלוננים למקומם, כשהם אחוזי פחד וחרדה עמוקה ונכונים לעשות כל מה שהתבקשו.
לצדו של הנאשם 1 פעלו, במבנה ההיררכי של הארגון, הנאשם 3 שניהל את פעילות הסחיטה מול אנשי עסקים מצרפת, והנאשם 5 שהיה "איש הכספים" והאחראי על הפעילות הכספית של הארגון. הנאשם 14 הוא בנו של הנאשם 5 שהתערבב גם הוא בפעילות הארגון.

3. ביום 22.6.09 נגזר דינם של המשיבים והנאשמים האחרים לעונשי מאסר בפועל. בטיעוניה לעונש ביקשה המאשימה את בית המשפט להיתן צו חילוט חובה כנגד רכושם של המשיבים כמפורט בבקשתה, וזאת מכוח עילות החילוט בחוק המאבק ובחוק איסור הלבנת הון. בימים 15.6.09 ו- 18.6.09 שמע ההרכב בראשות סגנית הנשיא השופטת ברכה אופיר-תום את טיעוני המשיבים בתגובה לבקשה, כולל טיעוניהם של הטוענים לזכויות ברכוש נשוא הבקשה.
הוחלט אז שלא להכריע בגזר הדין אם לדון בבקשת החילוט עצמה באותו שלב, או שמא להעבירה למסגרת של הליך אזרחי, בהתאם לסעיף 13 לחוק המאבק. הצדדים התבקשו להגיש לנו טיעונים מסודרים לענין חילוט הנכסים האמורים, לגבי כל נכס בנפרד, ולגַבּוֹת טיעוניהם בכל המסמכים והראיות הרלוונטיים לבקשה.

4. ב"כ הנאשם 1, עו"ד פלסר, כמו גם ב"כ הנאשם 3, עו"ד קריטנשטיין, סברו כי העברת הדיון להליך אזרחי תאפשר למשיבים ולטוענים לזכות למצות את זכויותיהם הדיוניות, לרבות הצגת ראיותיהם באופן מלא וסדור וחקירה ראשית ונגדית של העדים הנוגעים בדבר.
לא כך סברו באי כוחה של המאשימה, שטענו כי אין המדובר במקרה זה בבקשה סבוכה יתר על המידה, שכן, מימלא גוברות זכותם של הנאשמים ברכוש וזכותה הנגזרת של המדינה לחלטו על זכותם של הטוענים לזכות, גם אם זו תוכח במסגרת ההליך האזרחי.

5. הסמכות להעביר דיון בחילוט לפי פרק ג' לחוק המאבק, שעניינו חילוט רכוש לאחר הרשעה בהליך פלילי, למסגרת של הליך אזרחי, קבועה בסעיף 13 לחוק המאבק, שזו לשונו:
"ראה בית המשפט כי בירור הטענות בדבר החילוט עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי, רשאי הוא, מטעמים שיירשמו, לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי בבית משפט מחוזי" (ראו, ההוראה הדומה בסעיף 21(ה) לחוק איסור הלבנת הון).
התכלית המגולמת בסעיף היא "יעילות הדיון" והכלל הקבוע בו הוא כי המותב הדן בהליך הפלילי יידון בבקשת החילוט, תוך מתן זכות טיעון לכל צד מעוניין, ובכלל זה לנידון, לבעל הרכוש, למחזיק בו ולטוען לזכות לגביו.
העברת הדיון להליך אזרחי היא החריג ותיעשה במצב שבו הדיון בבקשה ייקשה על המשך ההליך הפלילי ומטעמים שיירשמו.
עולה, כי שני היבטים של יעילות הדיון צריכים להישקל בנוגע להעברת הדיון, האחד היכרות המותב הדן בתיק הפלילי את מסכת הראיות על בורייה, המושך להותרת הדיון בבקשה בפני
ו; והשני הקושי למצות את הבירור בטענות הצדדים בבקשת החילוט תוך כדי ניהולו של משפט פלילי, המושך להעברת הדיון להליך אזרחי.

6. בענייננו עם מתן גזר הדין הסתיים ההליך הפלילי, ולכאורה, כעת הנימוק להעברה לפי סעיף 13 איננו קיים עוד.
במצב דברים זה, הוחלט, לאחר עיון בטיעוני באי כוח הצדדים ובמסמכים שצורפו, לקיים דיון נוסף לצורך חקירה נגדית של הטוענים לזכות גב' שירלי אביטל, אחותו של הנאשם 1 ובני הזוג סוניה וסרג' אשור, הוריו של הנאשם 3 (ראו, החלטתה של השופטת מרים סוקולוב
מיום 12.8.09).

7. ביום 7.9.09 התקיים הדיון בפני
ההרכב בראשות השופט ג'ורג' קרא
, זאת לאחר פרישתה של השופטת ברכה אופיר-תום לגמילאות. בסיומו של הדיון, לאחר חקירתה הנגדית של גב' שירלי אביטל, הודיעונו הצדדים כי הגיעו להסכמה באשר לחילוט כספי מכירת מכונית bmw מ.ר. 5885016 הרשומה על שמה. ההסכמה קבלה תוקף של

פסק דין
(ראו, עמ' 29 לפרוט' הדיון ביום 7.9.09, וכן הפיסקתא בעניין שהוגשה ונחתמה על ידנו ביום 15.10.09, כמו גם החלטתנו בעמ' 75 לפרוט' הדיון באותו היום).
בדיון ביום 15.10.09 הודיענו הצדדים על הסכמה נוספת הנוגעת לחילוט שתי החנויות הרשומות על שמו של הנאשם 3, ואשר הוריו, בני הזוג סוניה וסרג' אשור, טענו לזכותם בהן. לנוכח ההסכמה, התייתר הצורך בחקירת בני הזוג אשור, והסכמת הצדדים קבלה תוקף של

פסק דין
(ראו, עמ' 74 לפרוט' הדיון מיום 15.10.09, והפסיקתא שהוגשה לחתימתנו באותו היום).

8. החלטתנו באשר לחילוט שאר הרכוש נשוא הבקשה תיתן, איפוא, על סמך טיעוני הצדדים בע"פ בדיונים בימים 15.6.09 ו- 18.6.09, סיכומיהם בכתב והמסמכים שצורפו להם, הכל כפי שיתואר בהמשך הדברים בדיון שיתייחס לכל נאשם ונאשם, בנפרד.
בטרם נבוא לדיון פרטני זה, תובא המסגרת הנורמטיבית הצריכה לבקשה זו.

המסגרת הנורמטיבית
9. עילת החילוט העיקרית בבקשת המאשימה היא זו הקבועה בסעיף 5 לחוק המאבק, לפיו בית המשפט יחלט רכוש של אדם שהורשע בעבירות לפי סעיפים 2, 3 או 4 לחוק, בנוסף לכל עונש, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט או שקיימים טוענים לזכות ברכוש שזכותם גוברת על זכות המדינה לחלטו.
רכוש "בר חילוט" לפי סעיף זה הוא "רכוש הקשור לעבירה שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של הנידון" (סעיף 5 (1) לחוק המאבק) או "רכוש של הנידון שהוא שווה ערך לרכוש הקשור לעבירה" (סעיף 5(2) לחוק המאבק).
סעיף 1 לחוק המאבק מגדיר "רכוש הקשור לעבירה" כרכוש שנתקיים בו אחד מאלה:
"(1) נעברה בו העבירה, שימש לביצוע העבירה, איפשר את ביצוע העבירה או יועד לביצועה;
(2) הושג במישרין או בעקיפין כשכר ביצוע העבירה, יועד להיות שכר ביצוע העבירה או שהושג כתוצאה מביצועה".
עולה מסעיפי החוק הנ"ל כי הכלל הוא מתן צו חילוט, ורק נימוקים מיוחדים מצדיקים הימנעות מחילוט. התכלית היא למנוע מן העבריין להינות מפירות העבירה ומהרווח הכלכלי אשר לשם הפקתו בוצעה העבירה, וזאת בנפרד ובנוסף לענישה.

10. בע"א 8679/06 ולדימיר חביץ ו-233 אח' נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם) (מצוי במאגר "נבו") (להלן-פרשת גרגורי לרנר) פרט בית המשפט מה הם הנימוקים המצדיקים הימנעות מהחילוט:
"ניתן יהיה להכיר ב"נימוקים מיוחדים" המצדיקים מניעת חילוט מקום שבו התכלית הרחבה מוגשמת דווקא על-ידי אמצעים אחרים ולא על-ידי חילוט. הסדרי חילוט ככלל מהווים אמצעי רב עוצמה במסגרת המאמץ לביעור תופעה עבריינית. הסדר החילוט בחוק משרת תכלית זו באמצעות שלילת הרווח - במובנו הרחב - שמפיקים עבריינים מפעילותם העבריינית בבחינת "הוצאת בלעו של גזלן מפיו". שלילת הרווח יוצרת הרתעה כלפי עבריינים פוטנציאליים, ויכולה לשמש לעיבוי מערך האכיפה..."

11. לפי סעיף 18 לחוק המאבק, בית המשפט יימנע מלחלט רכוש, אם בחילוט לפי סעיף 5(2) לחוק הוכיח הטוען לזכות את זכותו ברכוש, ובחילוט לפי סעיף 5(1) בנוסף לתנאי זה, התקיים גם אחד מהתנאים הבאים:
(א) הטוען לזכות הוכיח שהרכוש נרכש לפני ביצוע העבירה והציג ראיות שלא ידע או לא הסכים שהרכוש יהיה הקשור לעבירה. ספק בענין זה, פועל לטובת הטוען לזכות.
(ב) הטוען לזכות הוכיח כי רכש את הרכוש אחרי ביצוע העבירה אך זאת בתמורה ובתום לב.
בפרשת גרגורי לרנר, הוסבר כי "טוען לזכות ברכוש" הוא "בעל זכות
קניינית או למצער זכות בנכס מסוים היוצרת זיקה בין "הטוען לזכות ברכוש" לבין הנכס".
משמע, בחילוט לפי סעיף 5(2) לחוק של רכוש שווה ערך לרכוש הקשור לעבירה יכול הטוען לזכות להוכיח כי הנידון אינו הבעלים של רכוש זה, וכי הוא בעל הזכות הקניינית בו או בעל זיקה אליו. בחילוט לפי סעיף 5(1) לחוק של רכוש הקשור לעבירה המצוי בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של הנידון, בנוסף לתנאי הקודם על טוען לזכות להראות כי רכש את זכותו ברכוש עובר לביצוע העבירה מבלי לדעת על הקשר בינו ובין העבירה, או בתום לב לאחר ביצועה.

12. סעיף 9 לחוק, קובע חזקה לפיה "כל רכוש שנמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו של הנידון הוא רכושו, אלא אם כן יוכח אחרת".
משמע, רכושו של הנידון כולל לא רק רכוש הנמצא בבעלותו, אלא גם רכוש הנמצא בחזקתו, שליטתו או חשבונו של הנידון, והטוען אחרת עליו הראיה.
ודוק, הרישום הפורמאלי של הבעלות ברכוש אינו מכריע והבחינה הנדרשת היא בחינה מהותית. כך נקבע בבש"פ 10015/07 שירלי אביטל ואח'

נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, מצוי במאגר "נבו"):
"בכל הנוגע להליך החילוט הפלילי, צריכה שאלת הבעלות ברכוש להיבחן, ..., בבחינה מהותית שנועדה לזהות את בעליו ה"אמיתי" של הרכוש הנדון, כאשר הרישום הפורמאלי של הבעלות משמש לכל היותר כאינדיקציה ראייתית ראשונית לזיהוי..."

13. בבקשתה התייחסה המאשימה לעילות חילוט נוספות בחוק המאבק. סעיף 6 לחוק קובע חילוט רשות לאחר הרשעה מתוך רכוש של אחר שהנידון מימן או נתן בלא תמורה. במידה שאין בידי הנידון די רכוש על מנת לממש את צו החילוט, ניתן לממש את הצו מתוך
רכוש של אחר שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה. אם המימון או ההעברה בוצעו לפני ביצוע העבירה ניתן יהיה לחלט רכוש של אחר אך ורק אם הוכח שהמימון או ההעברה נעשו במטרה למנוע את החילוט.
סעיף 8 לחוק רלוונטי לנאשם 1 שהורשע בעבירה לפי סעיף 2(א) רישא - כ"עומד בראש ארגון פשיעה". הסעיף קובע כי בית משפט רשאי לחלט את רכושו של הנדון הקשור לעבירה אחרת שנעברה במסגרת הארגון או שווה ערך לרכוש כזה, כמו גם רכוש של ארגון הפשיעה שבראשו הוא עומד.
המאשימה התייחסה בבקשתה גם לעילות החילוט בחוק איסור הלבנת הון הכולל הסדר דומה להסדר הקבוע בחוק המאבק בנושא החילוט. במרכזו של ההסדר בחוק איסור הלבנת הון עומד סעיף 21, הקובע כי בית המשפט "מוסמך" לחלט רכוש בהתקיים התנאים הבאים:

1. המתנגד הורשע בעבירה לפי סעיף 3 או 4 לחוק איסור הלבנת הון;
2. הרכוש הוא רכושו של הנדון;
3. הרכוש הוא בשווי של הרכוש שנעברה בו עבירה, בשווי הרכוש ששימש לביצוע העבירה;
בשווי של רכוש שאיפשר את ביצוע העבירה או שיועד לכך או בשווי של רכוש שהושג כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה או שיועד לכך.

14. סעיף 10 לחוק המאבק קובע את הדרך הפרוצדורלית בה יש לפעול בבקשת חילוט:
"בקשת תובע לחלט רכוש לפי פרק זה, ופירוט הרכוש שאת חילוטו מבקשים או שווי הרכוש שלגביו מבקשים צו חילוט, יצוינו בכתב האישום...".
עם זאת, אם נתגלה לאחר הגשת כתב האישום רכוש נוסף שלדעת התביעה ראוי לחלטו, היא רשאית לתקן את כתב האישום בכל שלב עד למתן גזר הדין, ולבקש את חילוטו.

לאחר שהנחנו את היסודות המשותפים לדיון בבקשת החילוט, נפנה לבחינת הבקשה בהתייחס לכל נאשם ונאשם, בנפרד. הבחינה תיערך במספר שלבים, תחילה יוצגו שווי הרכוש הקשור בעבירות בהן הורשע הנאשם והרכוש הנדרש לחילוט. לאחר מכן ייערך דיון בטענות הצדדים; ולבסוף, תקבע הכרעתנו בבקשת החילוט.

הנאשם 1
שווי הרכוש הקשור בעבירות
15. נאשם זה כמפורט בהכרעת הדין, הורשע בשורה ארוכה של עבירות במספר אישומים שהעיקרית שבהן היא העבירה בסעיף 2(א) לחוק המאבק כמי שעמד בראש הארגון. לטענת התביעה שווי הרכוש שנקשר בעבירות בהן הורשע הנאשם 1 נאמד במליוני שקלים. עם זאת, בקשת החילוט נוגעת לשני אישומים בלבד, הם, האישומים 12 ו-14.

באישום 12, שווי העבירה הוא 900,000 ₪ כספי הסחיטה בפועל ממר יונה גליקסמן, הבעלים של חברת "גליקסמן שיווק ביצים 1994" העוסקת בשיווק ביצים, בחודש ספטמבר 2005; וכן 1,050,000 ₪ כספי הסחיטה מאדם זה בינואר-פברואר 2006.
הרקע לסחיטה תואר בהכרעת הדין ולא מצאנו לשוב ולתארו גם כאן.
יוזכר, עם זאת, כי ברקע הסחיטה סכסוך כספי שפרץ בין חברת גליקסמן ובין הנאשמים 23 ו-24, הבעלים של חברת "ארבל הגליל", העוסקת אף היא בתחום שיווק הביצים, שנבע מחוב כספי של מיליוני שקלים שחבה האחרונה לראשונה.
לפי גירסתו של הנאשם 2, יד ימינו של הנאשם 1, הצליח לגבות 900,000 ₪ ממר גליקסמן בחודש ספטמבר 2005 עבור נאשמים 23 ו-24. הסקנו מן העדויות שהונחו בפני
נו, כי הצ'יקים שנגבו הוצאו לטובת צרכי האִרגון, וכי נאשם 2 לא פעל לטובת עצמו אלא בשמו של הארגון והעומד בראשו.

16. בכך לא תמה סחיטתו של מר גליקסמן על ידי הארגון. בסביבות חודשים ינואר - פברואר 2006, כך לפי הכרעת הדין, התקיימה פגישה בבית-קפה במתחם הבורסה, בה נטלו חלק נאשם 2, עו"ד אופיר שהיה מעורב בהתקשרות העסקית בין חברת "גליקסמן" לחברת "ארבל הגליל" ומר יונה גליקסמן. במרחק של כ-15 מטר מהם ישב נאשם 1 עם אדם לא מזוהה. בפגישה ניהל עו"ד אופיר עם נאשם 2 משא ומתן על החוב. מר גליקסמן שחש מאוים התחייב באותו מעמד, בלית ברירה, לשלם , סכום נוסף של 1,050,000 ₪ אותו נקבו בפני
ו הנוכחים האחרים, לאחר היוועצות עם נאשם 1. הסכום הועבר במספר צ'קים, כל צ'ק בסכום נקוב של 35 אלף ₪.

17. באישום 14 שווי העבירה הוא 70,000 יורו כספי הסחיטה בפועל מרונן נדב, חבר ולקוח של נאשם 4.
איננו רואים להיכנס לפרטי העברת הכספים בסך 220 אלף יורו מלונדון, דרך ישראל, לרומניה, המתוארת באישום 14, ואשר בוצעה במחצית שנת 2006 לבקשת נאשם 4. יוזכר רק, כי הכסף לא הגיע ליעדו, ו"נעלם" בידי נציגו של אחד בשם יוסי מלכה שקבל בישראל מידיו של ישראל לוי, בעל חנות להמרת כספים בירושלים, סכום של 200,000 יורו, מבלי שסכום דומה הועבר לרמוניה, כמתוכנן.
יוזכר גם זאת, כי לאחר היעלמות הכסף, בקש נאשם 4 מרונן נדב להעביר לרומניה סך 200,000 יורו, וזה עשה את מבוקשו. בהמשך העביר נאשם 4 לרונן נדב סכום של 40,000 יורו בלבד, ויתרת חובו של הנאשם 4 לאדם זה הסתכמה ב-160,000 יורו.
בהכרעת הדין קבענו מפורשות, כי נאשם 2 נטל לעצמו 70,000 יורו שהיו מיועדים לרונן נדב, בגין החוב הזה, ללא זכות, ובכוח "מעמדו" ואיומיו.

הרכוש לחילוט
18. מלכתחילה, ביקשה המדינה לחלט ארבע נכסים השייכים לגירסתה לנאשם 1. לאחר ההסכמה בנוגע לחילוט כספי מכירת מכונית bmw הרשומה על שמה של אחות הנאשם, גב' שירלי אביטל, נותרו לדיון שלושת הנכסים הבאים:
א. רכב ג'יפ ממוגן מסוג שירוקי מ.ר. 324326c34n58gw4j1 (להלן-הג'יפ).
ב. סכום של 200,000 ₪ שהפקיד הנאשם 1 במסגרת תיק פלילי שנוהל נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 2077/06 ב"ש 7126/06).
ג. כספי מכירת מכונית bmw מ.ר. 5878816 הרשומה על שם קארין אביטל אשת הנאשם 1 (שווי של 165,338 ₪) (להלן-הרכב של קארין).

טענות הצדדים ודיון
19. רכב הג'יפ מסוג שירוקי ננטש במעבר גבול נהר הירדן ונתפס על ידי רשות המיסים. שנתיים לאחר התפיסה, ביום 27.6.07, פנה עו"ד עובייד ממשרדו של עו"ד דרעי אל הרשות והצהיר בפני
הם כי הנאשם 1 הוא הבעלים של הרכב ששימש אותו בעת שהותו בפראג.
המאשימה הסתמכה על הצהרה זו בטענתה כי הג'יפ היה בחזקתו ובשליטתו של נאשם 1.
מנגד, הכחיש הנאשם 1 בדיון ביום 18.6.09 את בבעלותו בג'יפ, וספר כי הג'יפ נשכר על ידו בארה"ב בתמורה לדמי שכירות של "אלפיים דולר ביום" (עמ' 8612-8611 לפרוט' וכן בעמ' 8621 לפרוט'). לטענת הנאשם ובא כוחו, עו"ד פלסר, המידע שמסר עו"ד עובייד לרשות הוא כוזב ומעולם לא הוסמך עורך הדין למסורו בשם הנאשם. לגישת עו"ד פלסר, לנוכח הגרסות הסותרות של הנאשם, מחד, והתביעה, מאידך, מוטב שהמחלוקת תיתברר בהליך אזרחי.
לא נוכל לאמץ גישתו זו של עו"ד פלסר. סיפורו של הנאשם נעדר כל פירוט הנדרש בנסיבות העניין, ולא נוכל להסתפק בהצהרתו הסתמית בפני
נו כי הרכב נשכר על ידו. הנאשם לא הציג מסמכים בעניין זה, ואף לא נקב בשמו של המשכיר ובנסיבות השכרת הרכב בארה"ב והבאתו בדרך לא דרך לישראל. בהעדר פירוט וראיות, אף לא ראיות לכאורה בעניין זה, מה טעם בהמשך הדיון במסגרת הליך אזרחי.
העובדה כי מאז 18.6.07 לא טרח הנאשם 1 או באי כוחו לפנות לרשות בבקשה לתקן את הצהרתו של עו"ד עובייד מפריכה את הטענה העולה עתה שההצהרה שקרית.

20. במסגרת התיק הפלילי בירושלים (ת"פ 2077/06 ב"ש 7126/06). הפקיד הנאשם 1 הפקדה עצמית בסכום של 200,000 ₪ לשם הבטחת תנאי שחרורו ממעצר.
בדיון ביום 18.6.09 טען הנאשם כי מקור הכספים הוא בהלוואה שקבל מבני משפחתו בצרפת-לילאן וסימו סופיר. כך בלשונו:
"דוד מצרפת בא מצרפת והביא לי את הכסף בשביל לשחרר אותי" (עמ' 8611 לפרוט').
גם אימו, גב' אבוטבול
, ספרה בדיון :
"זה דוד, דוד שלו שלח מפריז, והחשבון בנק, לחשבון הבנק שלי כדי לשחרר אותו למעצר הבית. הדוד רוצה את הכסף ואני יכולה להביא את הקבלה, כי זה לא כסף לא של אסי ולא שלי" (עמ' 8620 לפרוט').
לשאלה האם העברת הכסף בוצעה בסמוך להפקדת הערבות, השיבה גב' אבוטבול
: "בתאריך מתאים, באותו יום, באותו רגע. אני מוכנה להביא את זה" (שם).
המאשימה ערערה אחרי אמיתות טענת הלוואה, והפנתה לשיחה מס' 1679 מיום 13.11.06 שנקלטה בהאזנת סתר בעמדה 31636 (עמדה ת/199) בין נאשם 2 ובין אחד המכונה "הקוסם" שהועמד לדין יחד עם הנאשם 1 בתיק בירושלים. באותה שיחה אמר הנאשם 2 כי הוא זה ש"אירגן" את הכספים עבור הנאשם 1 לצורך ההפקדה העצמית (ראו גם שיחה מס' 1764 וכן שיחה 1810 שנקלטו באותה עמדה).
עוד טענה המאשימה, כי בסופו של יום לא הוצגו המסמכים המצביעים על העברת הכספים הנטענת מצרפת.
בהקשר זה העיר עו"ד פלסר, כי פנה ביום 22.6.09 לבית המשפט בבקשה כי המאשימה תציג ראותיה לכאורה, בטרם יגיש הוא את המסמכים מטעמו. בית המשפט בהחלטתו בעניין ביום 30.6.09 קבל עמדתו, אך המאשימה הציגה את ראיותיה רק ביום 5.7.09 במסגרת סיכומיה לבקשת החילוט. עו"ד פלסר מצדו הגיש במסגרת עיקרי הטיעון מטעמו מסמכי בנק שונים.

21. נראה לנו, כי הצדדים נתפסו לויכוח עובדתי מיותר, שכן גם אילו היה עולה בידי הנאשם להוכיח טענתו שמקור הכספים בהלוואה, לא היה בכך להועיל לו. בצדק טענו באי כוח המאשימה כי גם כספים שמקורם בהלוואה נתפסים כרכושו של הנאשם לצורך החילוט הפלילי.
גישתו האחרת של עו"ד פלסר הייתה, כי כספי הלוואה אינם כספים של הלווה, מאחר והמלווה דורש את פרעון ההלוואה ואינו מוותר על זכותו הקניינית בכספו.
גישה זו, על אף הגיונה הכלכלי, נדחתה בפסיקת בית המשפט העליון בפרשת יוסף סיטבון (בש"פ 6817/07 מדינת ישראל
נ' יוסף סיטבון (טרם פורסם, מצוי במאגר "נבו") בכל הנוגע לחילוט כספים שמקורם בהלוואה. באותה פרשה קבעה השופט ארבל כי "מקום שלנאשם חוב כספי כלפי צד שלשי, אך אותו צד שלישי לא קנה לו זכות קניינית בנכס מסוים של הנאשם ומבקש הוא להיפרע את חובו, המסגרת הנכונה לעשות כן היא על דרך של הגשת תביעה אזרחית נגד הנאשם. במצבים אלה עצם העילה האזרחית של צד שלישי כלפי הנאשם לא די בה כדי לבסס התנגדות לחילוט או בקשה להחרגת כספים ממנו".

22. אשר לרכבה של קארין, אשת הנאשם מס' 1, הפנתה המאשימה להצהרתו של הנאשם 1 במהלך הדיון ביום 30.6.09, לפיה, יש לשלם את החוב לחברת קמור בגין רכב זה ובגין הרכב של גב' שירלי אביטל וההפרש בין שווי החוב לשווי הרכבים ניתן לחילוט. כך בלשונו:
"לגבי המכוניות הם צריכים לשלם את ההפרש לקמור ולהסתדר, ולקחת את ההפרש שלהם. אין ספק" (עמ' 8611 לפרוט', וראו הויכוח בין הנאשם לבא כוחו בעניין זה, בעמ' 8612 לפרוט').
המאשימה הסבירה מצדה, כי היא מבקשת להכנס לנעליו של הנאשם 1 במחלוקת בינו ובין חברת קמור בנוגע לחובו של הנאשם כלפיה בהליך המתנהל בבית משפט זה בפני
השופט מודריק (ב"ש 91623/07).

23. המאשימה הצביעה על מספר ראיות המוכיחות שהרכב של קארין נמצא בחזקתו ובשליטתו של הנאשם 1.
א. הודעתה של קארין במשטרה, ת/422, בה מסרה כי הנאשם 1 טיפל ברכישת הרכב.
ב. כפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם 1 דאג לתשלומי הביטוח בגין הרכב באמצעות הנאשם 4 (עמ' 37 שורה 13 להכרעת הדין).
ג. מסמכי שידרוג הרכב מחברת קמור (ת/117ב').
ד. הרכב שהחזיקה קארין בטרם שודרג לרכב נשוא הבקשה, נרכש על ידי הנאשם 1 בשלושה שיקים דחויים של חברת גליקסמן בסך 30,000 ₪ כל אחד (עמ' 302 שורה 25-23 להכרעת הדין, וכן ת/117ה').
ה. הרכב שודרג בסכום של 120 אלף ₪ ששולמו בארבעה שיקים של 30,000 ₪ כל אחד שנמשכו מחשבונו של אחד בשם אלמוזלינו ואשר נקבע לגביהם בהכרעת הדין, כי שימשו להוצאות הארגון (עמ' 37 שורות 1-7 להכרעת הדין).
חרף הצהרת מרשו במהלך הדיון ביום 30.6.09, עמד עו"ד פלסר על הטענה כי רישום הרכב על שם קארין אינו רישום פיקטיבי, ואין בראיות התביעה להצביע על אי נכונות הרישום. מה גם, שנכונות הרישום מתיישבות עם קביעותיו העובדתיות של השופט מודריק במסגרת הבקשה לסעדים זמניים (ב"ש (ת"א) 91623/07 מדינת ישראל
נ' אבוטבול
יוסף ואח'

דינים מחוזי כרך לה(3) 233).
לטענת עו"ד פלסר, ראוי שההכרעה בשאלת הבעלות ברכב תיעשה בהליך אזרחי לאחר שמיעת עדותה של קארין.

24. די בראיות עליהן הצביעה המאשימה כדי להראות כי הבעלות המהותית ברכב של קארין היא של הנאשם. קארין מסרה בחקירותה כי לא טיפלה ברכישת הרכבים או בשדרוגם. בהכרעת הדין קבענו כי קארין כלל לא נשאה בתשלומי הביטוח שטופלו על ידי איש הכספים של הנאשם 1 הוא הנאשם 5.
המדובר ברכוש משפחתי, ובמעורבות משמעותית של הנאשם 1 ברכישת הרכב, בשדרוגו ובטיפול השוטף בו, כך שאין מניעה לראותו כרכושו שלו לצורך סעיף 5 (2) לחוק המאבק בארגוני פשיעה.
מעבר לצריך, יוער, כי מימלא עילת החילוט לפי סעיף 6 לחוק קובעת, כאמור, כי בית המשפט רשאי ליתן צו חילוט לגבי רכושו של אדם אחר אם "הנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה".

צו חילוט חובה של רכוש הנאשם 1
25. לאור האמור, אנו רואים להפעיל את סמכותנו, מכח סעיף 5(2) לחוק המאבק, ולהורות על חילוט הנכסים הבאים בהתאם לבקשת המאשימה: רכב הג'יפ מסוג שירוקי, סכום ההפקדה העצמית בסך 200,000 ₪, כספי מכירת רכב bmw של קארין אביטל. אנו מוצאים לקבוע, כי החלטתנו לאמץ את הסכמות הצדדים לגבי רכבה של גב' שירלי אביטל, וצו חילוט זה בנוגע לרכבה של גב' קארין אביטל, כפופים לטענות שמעלה חברת קמור לעניין הרכבים, אשר נדונות בהליך הנפרד בפני
השופט מודריק (ב"ש 91623/07).

הנאשם 3
שווי הרכוש הקשור בעבירות
26. המאשימה הציגה את שווי העבירות המיוחס לנאשם זה בשלושה סוגי מטבעות: 147,900 יורו, 62,000 ₪, ו-253,000 דולר. בהערכה גסה, המדובר הוא בסכום בשקלים של בערך 1,800,000 ₪.
זהו סכום מצטבר של כספים שהופקו מפעולות הסחיטה בהן היה מעורב נאשם זה, ואשר הופנו כלפי אנשי עסקים מצרפת.
באישום 3 שווי העבירה שבה הורשע הנאשם 3 הוא 22,000 יורו כספי הסחיטה מאיב ביסמוט, איש עסקים צרפתי.
המאשימה הסתמכה בקביעת השווי על עדותו של ביסמוט בבית המשפט, בה סיפר, כי שילם לנאשמים סך של כ-22,000 או 24,000 יורו (עמ' 3082, ש' 22-25), בתשלומים של 4,000-5,000 יורו, כאשר חלק שולמו בארץ וחלק בפריז (עמ' 3083, ש' 6-13).
איננו רואים להרחיב בסיפור סחיטתו של ביסמוט המובא במלואו במסגרת אישום 3 להכרעת הדין.
יוער, עם זאת, כי בהמשך עדותו טען ביסמוט על הדוכן שאיננו זוכר במדויק מהו הסכום אותו שילם (עמ' 3087, ש' 29). לנוכח "זכרונו העמום", הונחו בפני
נו אמרותיו במשטרה וכלל סתירותיו - והעד הוכרז כ"עד עוין" (עמ' 3111) לפרוטוקול.

27. באישום 4 שווי העבירה הוא 13,000 יורו (12,000 +1,000) ועוד 20,000 ₪ כספי הסחיטה ממר סולטן אוליביה (להלן: "פאפו") עולה חדש מצרפת.
פאפו סיפר בעדותו בבית-המשפט על חוב כספי בסך 20,000 יורו לאדם בשם איב ביסמוט. השניים לא דיברו ביניהם, ואז נכנס לתמונה הנאשם 2 שביקש להסדיר את החוב (עמ' 676, ש' 26-33). בחקירתו במשטרה ציין פאפו כי מתוך 20,000 יורו שדרשו ממנו באיומים הנאשמים שילם רק 12,000 יורו ועוד 1,000 יורו (ת/292, עמ' 19,20).
ביום 14.10.06 הוצת רכבו של אותו פאפו בשעה שחנה בחניית ביתו בנתניה. לאחר ההצתה התקשר פאפו אל נאשם 2 וזה דרש ממנו סכום של 20,000 שקל. פאפו שילם את הכסף הנדרש (ת/292, עמ' 31).
יוער, כי התביעה התייחסה בבקשתה ככל הנראה בטעות לסכום של 40,000 ₪, בשונה מהסכום הנקוב בהכרעת הדין.

28. באישום 7 שווי העבירה הוא 12,000 יורו כספי הסחיטה מארלדו פריסי איש עסקים, תושב נהריה, אשר עלה לארץ לפני שנים ספורות מצרפת.
כמתואר בהכרעת הדין, במסגרת עסקיו בצרפת, פרץ בין פריסי ובין אחד בשם פרנק מטודי סכסוך עסקי. פריסי לא מוכן היה להכיר באחריותו לחוב הכספי כלפי אותו פרנק מטודי. האחרון דרש את כספו, ומשבקשתו לא נענתה הוכנסו נאשמים 2 ו-3 לתמונה.
לאחר דין ודברים, שאין צורך לשוב על פרטיהם כאן, הועמד החוב על סכום של 12,000 יורו, ששולם על ידי אלדו פריסי במספר העברות כספים, כמפורט בהכרעת הדין.

29. באישום 9 שווי העבירה הוא 22,000 ₪ כספי הסחיטה מיוסף דיין איש עסקים בשטח הפרסום, שעלה ארצה מצרפת. בשלהי שנת 2006 נקלע יוסף דיין לדרכם של נאשמים 2 ו-3.
לפי עדותו בבית-המשפט, בסביבות חודש ספטמבר 2006 חיפשו אחריו נאשמים 2 ו-3, בטענה שהוא חייב סכום כסף גבוה, "מיליון דולר, משהו כזה", למרות שהוא עצמו לא ידע על חוב כזה (עמ' 2920-2921). בעקבות כך יצר יוסף דיין קשר עם נאשם 2 (עמ' 2923, ש' 12-16).
ביום 11.10.06 פגש דיין את נאשמים 2 ו-3, ואלה מסרו לו הפעם כי הוא חב סכום של 800,000 אירו. דיין השיב לשניים שאינו חייב דבר, אך כדי שינחו לו היה מוכן לשלם סכום של 20,000 אירו. לאחר מו"מ הסכימו לקבל מידיו סכום של 40,000 אירו. התשלום בוצע למחרת, בפגישה נוספת בתחנת הדלק ביציאה מירושלים, במהלכה כתב דיין שני צ'קים על-סך 22,000 ₪ כל אחד. בהמשך, ביום 15.10.06 בקניון בתל-אביב, מסר דיין לנאשם 2 שמונה צ'קים דחויים נוספים על-סך 22,000 ₪ כל אחד. הצ'קים נמשכו מבנק לאומי, סניף מס' 901. הצ'ק הראשון נפרע, והצ'ק השני הופקד, אך חולל.

30. באישום 10 שווי העבירה הוא 253,000 דולר ועוד 100,000 יורו (סה"כ כ-300,000 יורו) כספי הסחיטה מפרנק חג'ג' אזרח צרפתי לו עסקים בצרפת, ואשר נהג לבקר לעיתים בארץ.
כמובא בהכרעת הדין, סיפור סחיטתו של חג'ג' סופר על ידי מספר מעורבים.
המתלונן עצמו, חג'ג', סיפר כי נאשם 1 או נאשם 2 שלחו לחנותו בפריז אדם בשם "מישל" שהציג עצמו כשותף של נאשם 1 ודרש ממנו 300,000 יורו (ת/440נט, ש' 70-71).
פרנק מטודי סיפר בחקירתו במשטרה כיצד הוצאו 300 אלף היורו באיומים מחג'ג'. 100,000 יורו מסר חג'ג' בפריס לאלה שהגיעו לחנותו (ת/440ג, עמ' 104 באמצע) ו-200,000 יורו, שהם כ-250,000 דולר, הוצאו מחשבונו של פרנק חג'ג' בבנק דיסקונט בנתניה, במזומן, בחודש אוקטובר 2006, ונמסרו לנאשמים 2 ו-3 על-ידי פרדי ג'אמי וסטפן פרג'ון מכרים משותפים של חג'ג' והנאשמים 1-3 (ת/440ג, עמ' 103-104 ות/440יב, עמ' 58-60, וכן ת/122א-ו, מסמכים של בנק דיסקונט לישראל, כיכר העצמאות 14, נתניה, המעידים על העברת המזומנים בסך 253,580 דולר, שהם 200,000 יורו לידי פרדי ג'אמי ביום 27.10.06, על-סמך הוראה טלפונית של חג'ג' מיום 25.10.06).
סיפור משיכת הסכום של 253,580 דולר מסניף ככר העצמאות של בנק דיסקונט והעברתו לנאשמים 2 ו-3 אושר על ידי פרדי ג'אמי (ת/302, ס"ק 3 ו-4, המזכר שערך רס"מ ציון זהות בעקבות חקירתו של ג'אמי ביום 4.4.07) ובעדותו של סטפן פרג'ון בבית המשפט (עמ' 952-951).

31. באישום 11 שווי העבירה הוא 900 יורו כספי הסחיטה מברונו ואקי. ברונו ורונית ואקי, הינם עולים חדשים מצרפת המתגוררים בעיר אשדוד. רונית ואקי עבדה במשרדו של נאשם 19, משרד שעסק בתחום הפרסום.
בשלב מסוים, פיטר נאשם 19 עשרות עובדים וביניהם את רונית ואקי, כשהוא נותר חייב לה סכום כסף עבור תקופת עבודתה. רונית ואקי, העידה בבית-המשפט, כי החוב עמד על סך של שלושת אלפים יורו (עמ' 2604, ש' 11-13).
במקביל, כך המשיכה וספרה רונית ואקי, לאחר שעזבה את עבודתה אצל נאשם 19, הקימה עסק עצמאי משלה באותו התחום, והעסיקה בו חלק מהעובדים שעבדו אצל נאשם 19. כך, נוצר חוב של 900 יורו לנאשם 19 עקב כספים שהרוויחה מלקוחות, שהיו בעבר לקוחותיו של נאשם 19 (עמ' 2606, ש' 1-21).
בגביית חוב זה עסק, לפי עדותה של רונית ואקי, הנאשם 3 וחבריו, ש"עשו בלאגן" בסמוך למשרדה וברחו (עמ' 2607-2606).

הרכוש לחילוט
32. מלכתחילה ביקשה המאשימה לחלט שלושה נכסי מקרקעין הרשומים על שם הנאשם 3. לאחר ההסכמת הצדדים באשר לשתי החנויות, נותרה לדיון בקשת המאשימה בנוגע לדירה בנתניה, ששוויה עומד על סכום 1,091,690 ₪ (ת/414).
טענות המשיב (הנאשם 3) ודיון
33. כטענה מקדמית, טען עו"ד קריטנשטיין, בטיעוניו בעל פה בישיבת 15.6.09 כמו גם בטענות המשלימות שהוגשו לנו בכתב, כי המאשימה לא עמדה בחובה המוטלת עליה בסעיף 10 לחוק המאבק ולא פרטה בכתב האישום מהו שווי הרכוש שהתקבל בעבירה, כנדרש באותו סעיף. הסעיף, כך לשיטתו של עו"ד קריטנשטיין, מטיל חובה על המאשימה ליידע את הנאשם הן מהו "שווי העבירה" אותו נדרש החילוט להשיב, והן מהו שווי הרכוש הדרוש לצורך ההשבה. ללא פרוט כזה בכתב האישום לא יכול הנאשם לדעת מהו הסכום שאותו מבקשת המדינה לחלט, ואין ביכולתו להתגונן כראוי במהלך המשפט כנגד טענות המדינה.

34. בסופו של כתב האישום שהוגש לנו בתיק זה צורפה בקשת חילוט חתומה על ידי פרקליטת המחוז. כפי שהוסבר לנו על ידי עו"ד הרוש, בא כוח המאשימה, לאחר הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לסעד זמני חתומה גם היא על ידי פרקליטת המחוז ובה פירוט הרכוש שנדרש לחילוט.
"שווי העבירה" המיוחס לנאשם אינו סכום קלוט מן האויר, אלא הוא נסמך על חומר החקירה שנפרס בוודאי במלואו בפני
הנאשם, האמור להתגונן מול הראיות והעדויות כנגדו.
בקשת החילוט מוגשת לאחר שלב הכרעת הדין, בה קובע בית המשפט את ממצאיו על סך הראיות והעדויות שהונחו בפני
ו, כך גם ביחס לשווי העבירות, כמתואר לעיל. הבקשה נסמכת על ממצאי הכרעת הדין באשר לשווי העבירות, אז מתגבשת התמונה במלואה, ואז גם יכול הנאשם לטעון כנגד הסכומים הנקובים בבקשה.
סעיף 10 לחוק המאבק עצמו מאפשר למאשימה לתקן את כתב האישום בכל שלב עד למתן גזר הדין, ולבקש לחלט רכוש נוסף שהתגלה לאחר גיבושו של כתב האישום.
מסקנתנו היא שגם אם נפל פגם פרוצדוראלי כלשהו בהעדר פירוט שווי העבירות בכתב האישום, פגם זה לא גרע מיכולתו של הנאשם להתגונן כנגד המיוחס לו בעניין השווי, ובטח שאין בו לסכל את החילוט, כנטען.

35. לגופה של בקשת החילוט, טען עו"ד קריטנשטיין כי גישת המאשימה המייחסת את מלוא כספי הסחיטה לנאשם 3 היא מוטעית ביסודה. המאשימה עצמה טענה כי מרבית הכספים שהתקבלו מביצוע העבירות הגיעו לידיו של העומד בראש הארגון הוא הנאשם 1 ולא לכיסו של הנאשם 3. לשיטת המאשימה, ביצע הנאשם 3 את העבירות יחד עם שותפיו בארגון, ופירותיהן חולקו בינו ובינם.
במצב דברים זה, אין זה ראוי לפרוע מכל אחד מהשותפים בנפרד את מלוא הסכומים אשר נקבע שנסחטו מן הקורבנות, שהרי במסגרת הארגון השיג כל אחד מן השותפים חלק מהסכומים. המאשימה צריכה הייתה לפרט ולבקש לחלט אך ורק את הסכומים שקיבל כל אחד מן השותפים בפועל מן הארגון. אולם, במקרה זה, מבקשת המאשימה להתעשר על חשבון הנאשם 3 ולזכות בסכומים הגבוהים פי כמה מהסכום שקבל לידיו. המאשימה, כך עו"ד קריטנשטיין, איננה יכולה לחלט מהנאשם 3 לבדו את מלוא הנזק שנגרם על ידי כל האחרים. התוצאה עשויה להיות שיחולט רכוש של כל אחד החברים בשווי העולה על השווי של העבירות שביצע הארגון.

36. בצדק ביקש עו"ד קריטנשטיין להמחיש בטיעונו זה כי הסדר החילוט הפלילי אינו חלק מהעונש בגין העבירה אלא נועד לשלול את הרווח שהפיק העבריין מביצוע העבירה, בבחינת "הוצאת בלעו של גזלן מפיו".
עם זאת, לא מצאנו לאמץ את גישתו כי החילוט נועד להוציא מכיסו של כל עבריין הפועל במסגרת ארגון פשיעה במדויק את הסכום ששלשל לכיסו בביצוע העבירה.
גישה זו אינה עולה מלשונו של סעיף 5(2) לחוק המאבק המדבר על רכוש של הנידון שהוא שווה ערך לרכוש הקשור לעבירה בה הורשע, ולא על רכוש שווה ערך לרווח של הנידון.
הצפייה שהמדינה תעקוב אחר אופן חלוקת הכספים הפנימית בין אנשי הארגון היא לא סבירה ומופרכת מיסודה.
נאשם הפועל במסגרת ארגון פשיעה מודע ומסכים לפעול במסגרת ארגונית אחת עם שותפיו לשם קידום המטרות המשותפות לו ולהם ולשם שירותו של העומד בראש. אחריותו של נאשם כזה בגין ביצוע העבירה במסגרת הארגון נגזרת ממכלול המעשים המגבשים את יסודותיה, גם אם הוא עצמו לא נטל חלק מלא בכולם. כך לצורכי הרשעתו בדין, וכך גם בקביעת שווי העבירה לצורכי חילוט רכושו.
"שווי העבירה" הוא שווי אחד לכל הצדדים המעורבים בה, והעובדה כי הכספים שהופקו מביצועה הופקדו ב"קופה המשותפת" של הארגון וחלקו במודע ובהסכמה ביניהם אינו משנה. שכן, אין הבדל, בין התועלת שמפיק הנאשם משימוש בכספים שהופקו מביצוע העבירה לצריכתו הפרטית ובין התועלת של נאשם הרוצה לעשות שימוש בכספים בדרך של חלוקתם לחבריו או בדרך של העברתם לאדוניו.

37. אשר לדירה בנתניה יש להזכיר עוד, כי נאשם 3 חתום על חוזה רכישתה מן הקבלן דניאל קראדי (ת/412) הוא זה שילם את המיסים בגין רכישתה (ת/413, ת/418) והקבלות מהקבלן בתמורה לתשלומים נרשמו על שמו (ת/409).
בישיבת יום 15.6.09, הופיע מטעמו של הקבלן, מר קראדי, עו"ד גשרי, שהבהיר לנו, כי הקבלן הוא למעשה הבעלים הרשום של הדירה בנתניה. הדירה, אומנם, נרכשה על ידי הנאשם 3, אך העסקה טרם הושלמה ברישום, בשל חוב של 250,000 ₪. בנוסף, דורש הקבלן פיצוי מוסכם לפי ההסכם בסך 100,000 ₪, וסך הכל החוב של הנאשם 3 לקבלן קראדי עומד על סכום נומינלי של 350,000 ₪.
יוער, כי עו"ד גשרי התקשה להסביר הכיצד, על אף החוב, נמסר המפתח של הדירה לגב' סיטבון, רעיית הנאשם 2, המחזיקה בחוזה שכירות, בצוואה וביפוי כוח בלתי חוזר בקשר לדירה (עמ' 8494 לפרוט').

ב"כ המאשימה הבהיר מצדו, כי המדינה מבקשת להיכנס לנעליו של הנאשם 3, כך שטענותיו של מר קראדי ימשיכו להתברר לאחר החילוט בהליך נפרד, ואין אנו נדרשים למחלוקת זו במסגרת הבקשה שבפני
נו.

צו חילוט חובה של רכוש הנאשם 3
38. לאור האמור, אנו רואים להפעיל סמכותנו, מכח סעיף 5(2) לחוק המאבק, ולהורות על חילוט הדירה בנתניה, כמבוקש.

הנאשמים 5 ו-14
שווי הרכוש הקשור לעבירה
39. כמפורט בהכרעת הדין, הורשע הנאשם 5 במסגרת אישום 21 בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון יחד עם סעיף 3 לחוק מאבק.
הנאשם 14 הורשע במסגרת אותו אישום בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון אך זוכה מעבירה לפי סעיף 3 לחוק המאבק.
עניינו של אותו אישום, יש להזכיר, בחמישה חשבונות בנק בהם גולגלו מליוני שקלים. שני חשבונות נפתחו על שם בני משפחתו של הנאשם 5 - אחד על שם בנו, נאשם 14, בבנק הפועלים סניף 612, מ.ח. 386884 (להלן: "חשבון א'"); והשני על שם רעייתו, נאשמת 15, בבנק מרכנתיל סניף 647, מ.ח. 2261615 (להלן: "חשבון ב'").
חשבון נוסף שקשרה התביעה בנאשם 5, נפתח על שם הנאשם 17, בבנק הפועלים, סניף 516, מ.ח. 342274 (להלן: "חשבון ג'").
שווי הרכוש הקשור לעבירה נגזר לגישת המאשימה מסכומי הכסף שהופקדו בחשבונות האמורים.
שווי הרכוש בחשבון א' שיוחס לנאשמים 5 ו-14, עמד על סכום של 1,050,000 ₪. לנאשם 5 יוחסו בנוסף הסכומים שהופקדו בשני החשבונות האחרים- בחשבון ב' סכום של 720,000 ₪ ובחשבון ג' סכום של 407,000 ₪.

שווי הרכוש לחילוט
40. המאשימה ביקשה לחלט את סכום התשלומים המצטבר, סך של 72,320 ₪, ששולמו לחברת הבינלאומי ליסינג בע"מ (להלן- חברת הליסינג) בגין חכירת רכב מסוג טיוטה לנד קרוזר (להלן-הרכב).
הרכב המצוי בבעלות חברת הליסינג נשכר בדצמבר 2003 על ידי מוקד אדיר שמירה והבטחה בע"מ (נספח א' לסיכומי הטוענת לזכות). זכות השכירות הוסבה ביום 6.12.05 לטובת הגב' יוכבד סאסי, גיסתו של נאשם 5 (נספח ב' לסיכומי הטוענת לזכות).

בבקשתה הסבירה המאשימה, כי הרכב נתפס בטרם שולמו כל התשלומים לחברת הליסינג, כך שטרם נרשם על שם השוכרים. המאשימה תפסה סכום של 72,310 ₪, סכום התשלומים ששולמו עד מועד התפיסה במסגרת הסעד הזמני, ובקשתה היא ליתן לגבי סכום זה צו חילוט.

טענות הצדדים ודיון
41. טענת המאשימה היא כי הרכב נרשם על שם גב' יוכבד סאסי, אך הרישום היה פקטיבי והראיות בתיק מצביעות כי הנאשמים 5 ו-14 הם שהחזיקו ושלטו ברכב. הנאשם 14, על פי דבריו בחקירתו במשטרה וכמו שנקבע בהכרעת הדין, נהג ברכב באופן "חופשי" (ת/89, ובהכרעת הדין בעמ' 519 ש' 23). כך גם עולה משיחה שיחה מס' 2327 מיום 22.3.07 שעה 14:05 שנקלטה בהאזנת (ת/206). נאשם זה החזיק בייפוי כוח לטפל בכל ענייני הרכב (ת/453) ועשה כן בפועל. פוליסת הביטוח נרשמה על שם נאשם 14 ויוכבד סאסי (ת/453). פוליסת הביטוח, כפי שנקבע בהכרעת הדין, שולמה מכספי הארגון בכספים שקיבלו הנאשמים מחברת "נ.ל.ן שיווק בע"מ", חברה לייצור ושיווק מוצרי בשר בבעלות נתן שדה (עמ' 36 להכרעת הדין) ושולמה יחד עם פרמית הביטוח לרכבה של גב' אבוטבול
, אימו של הנאשם 1 (ת/115ז', עמ' 518 להכרעת הדין). הנאשם 14 היה מעורב בתאונת דרכים בעת שנסע ברכב וקיבל הוא עצמו את הפיצויים בגין הנזקים מחברת הביטוח (ת/517).

42. לא כך סבר, עו"ד אריאלי, בא כוחה של גב' סאסי, שטען כי תנאי ראשוני לחילוט הוא כי הרכוש שייך לנידון, במקרה זה הרכב לא שייך לא לנאשמים וגם לא לגב' סאסי, אלא לחברת הליסינג. הכרעת הדין לא קבעה כי זכות השכירות ברכב שייכת לנאשמים 5 או 14, והקביעה היחידה היא כי גב' סאסי היא בעלת הזכויות ברכב (עמ' 517 להכרעת הדין).
גב' סאסי שילמה יותר מ-40 תשלומים בגין השכירות, ואם חלק כלשהו שולמו בשיקים של נ.ל.ן, אין בכך מאומה לצורך החילוט. כך גם העובדה כי פרימת הביטוח למשך שנה אחת נרשם על שמה יחד עם נאשם 14 שהוא אחיינה ושולמה מכספי חברת נ.ל.ן. מימלא כספי נ.ל.ן אינם כספי הארגון, ואין קביעה בהכרעת הדין כי פוליסת הביטוח שולמה מכספי הארגון.
אין כל מאומה גם שהנאשם קיבל לידיו את כספי הביטוח בגין נזק שנגרם לרכב כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב. הנאשם שילם עבור תיקון הרכב ו"סביר ורגיל" שהוא יגבה את דמי הביטוח בגינו.

43. אכן, הרישום הפורמאלי אינו מכריע והבחינה הנדרשת היא בחינה מהותית של נסיבות המקרה. בעיקר דרושה בחינה כזו במצב שבו קיימים יחסים מיוחדים בין בעל הזכות הרשומה ובין הבעלים בפועל של הנכס.

הראיות שהונחו בפיננו מטעם המאשימה מצביעות, כי הנאשם 14 עשה שימוש "חופשי" ברכב ונטל על עצמו את הטיפול השוטף בו. תשלום חלק מן התשלומים בגין שכירת הרכב ופרמית הביטוח מתוך כספים של חברת נ.ל.ן שעברו בחשבונו של הנאשם 14, רישום הפרמיה גם על שמו וקבלת הפיצויים לכיסו, מחזקים גם הם את ההנחה כי רישום זכות השכירות על שמה של גב' סאסי אינו ראייה אקסלוסיבית להוכחת השליטה או החזקה בנכס.

44. למעט טענותיו של עו"ד אריאלי, לא הונחו בפני
נו ראיות מטעמה של גב' סאסי שהיא זו שילמה את מרבית התשלומים, כנטען. גב' סאסי לא הגישה מטעמה תצהיר ואף לא נכחה בדיון בנושא החילוט.
בסיכומי הטוענת לזכות בבקשת החילוט טען, עו"ד אריאלי, כי הגב' סאסי רשומה כעדת תביעה ועל המאשימה היה לזמנה לעדות. בכל מקרה בקשת החילוט מבוססת אך ורק על ממצאי הכרעת הדין, כך שמימלא אין צורך בעדותה של הגב' סאסי בשלב זה.
בטיעוניו בע"פ טען עו"ד אריאלי כי הגב' סאסי לא זומנה לדיון בשל צוק העיתים בין מועד שימוע הכרעת הדין ובין מועד הטיעונים בעניין החילוט שלא אפשר לו להעירך לעדותה (עמ' 8633 לפרוט'). פעם טען עו"ד אריאלי כי אין צורך בעדותה של גב' סאסי ופעם טען אחרת כי לחץ זמן הוא זה שלא אפשר לו להערך לעדות כזו.
אילו היה עו"ד אריאלי מצביע על ראיות לכאורה להוכחת טענותיו, אפשר שהיה מקום להורות על העברת הדיון להליך אזרחי, כפי שביקש. אך במצב הדברים הקיים שכל מה שמונח בפני
ננו הן טענותיו של עו"ד אריאלי לא מצאנו טעם בהעברת הדיון.

45. אשר לשווי הרכוש הקשור בעבירה, טען עו"ד אריאלי, כי העובדה שבחשבונות נשוא אישום 21 התגלגלו סכומים כאלה ואחרים אינם מלמדים כי הסכומים קשורים בעבירות בהן הורשעו הנאשמים 5 ו-14. הנאשמים לא הורשעו בכך שהכספים בחשבון שייכים לארגון או הולבנו, ואף לא בכך שהושגו שלא כדין. בהעדר קביעה בהכרעת הדין מהו הרכוש הקשור לעבירה לא ניתן לחלט רכוש בשווי הרכוש הקשור לעבירה.

סכום הכסף לחילוט המבוקש לגבי הנאשמים 5 ו-14 מבטא אחוז נמוך מן הכספים שהתגלגלו בחשבונות שנכרחו בנאשמים, ולנוכח קביעותינו בהכרעת הדין שווי הרכוש הקשור לעבירות גבוה הרבה יותר מסכום זה.

צו חילוט חובה של רכושם של הנאשמים 5 ו-14
52. עילות החילוט לגבי הנאשם 5 הן, בגין הרשעתו בעבירות לפי סעיף 2 ו-3 לחוק המאבק, חילוט לפי סעיף 5(2) לחוק; ובגין הרשעתו בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, עילת חילוט נוספת, מעבר לצריך היא לפי סעיף 21 (א)(1) לחוק איסור הלבנת הון.
לאור האמור, אנו רואים להפעיל את סמכותנו בסעיפי החילוט הנ"ל.
עילת החילוט לגבי הנאשם 14, שהורשע בעבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון אך זוכה מעבירה לפי סעיף 3 לחוק המאבק, היא לפי סעיף 21(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון.
לאור האמור, אנו רואים להפעיל את סמכותנו בסעיף החילוט הנ"ל.
לפיכך, יחולט סכום התשלומים המצטבר, בסך של 72,320 ₪, ששולמו לחברת הליסינג בגין חכירת הרכב, ואשר נתפסו במסגרת הסעד הזמני.

ניתנה היום ג' בחשון, תש"ע (21 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.
דוד רוזן
, שופט

מרים סוקולוב
, שופטת

ג'ורג' קרא
, שופט- אב"ד
??

??

??

??

1
בתי המשפט
פח 001049/07
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
21/10/2009
תאריך:
כב' השופט ג'ורג' קרא
- אב"ד
כב' השופטת מרים,סוקולוב
כב' השופט דוד רוזן

בפני
:









פח בית משפט מחוזי 1049/07 מדינת ישראל נ' יוסף (אסי) בן פליקס אבוטבול, גבריאל בן סרג' עשור ואח' (פורסם ב-ֽ 21/10/2009)