פסקי דין על דב פינקל | פסקי דין על רויטל לוי ורטין | פסקי דין על שלום לוי |

08/07 תאק 31-     20/01/2009




תאק 31-08/07 דב פינקל נ' רויטל לוי ורטין, שלום לוי








בית משפט השלום בהרצליה

תא"ק 31-08-07 פינקל נ' לוי ורטין ואח'



20 ינואר 2009





בפני

כב' השופטת
חנה קלוגמן

תובעים

1
.
דב פינקל



נגד

נתבעים

1. רויטל לוי ורטין


2. שלום לוי


החלטה



הבקשה שלפניי עניינה בקשת רשות להגן (להלן:"הבקשה") כנגד תביעת התובע מהנתבעים לשפותו במחצית מהסכום ששולם על ידו לבנק, מתוקף היות הנתבעים ערבים לחוב אשר שולם על ידו במלואו.
א. הצדדים:

התובע היה שותף לעסקים עם הנתבעים. (להלן: "התובע" ו- "המשיב").
הנתבעת שהינה בתו של הנתבע היתה בעלת 50% מהמניות של החברה אשר את חובה הנטען שילם התובע לבנק (להלן: "הנתבעת" ו- "המבקשת").
הנתבע היה השותף, למעשה, של התובע בניהול החברה אשר ניהלה בית אבות. (להלן: "הנתבע" ו "המבקש").
החברה :
החברה אשר את חובה הנטען שילם התובע לבנק היא עידן הזהב בע"מ 512956897. שמה הקודם של החברה היה יונית סיעוד 2000 בע"מ. מנהל החברה היה התובע ובעלי המניות היו התובע והנתבעת אשר החזיקו כל אחד ב-500 מניות רגילות, אך התובע החזיק גם במנית ניהול אחת. הנתבעת לא החזיקה באף מניה נוספת. (להלן: "החברה").
הבנק הוא בנק מרכנתיל דסקונט בע"מ סניף נתניה (להלן ולעיל:"הבנק").

ב. רקע כללי:
הנתבע ניהל במשך שנים בית אבות בנתניה בשם יונית (להלן: "בית האבות") משנת 94' ניהל הנתבע את בית האבות באמצעות חברת יונית חברה לניהול בתי אבות בע"מ , (להלן: "יונית ניהול") .
הנתבע נהג מדי פעם לקבל הלוואות מהתובע בין אם באופן ישיר ובין אם באמצעות חברה מטעמו. בשלב מסוים החליטו השנים על שיתוף פעולה עסקי ביניהם.
בשנת 1996 נטלה יונית ניהול הלוואה מהתובע בסך של 450,000$ אשר אמורה היתה להיות מוחזרת בתשלומים חודשיים לתובע.
בשנת 99' נקלע העסק של בית האבות לקשיים כלכליים.
ב 11/99 נכנס התובע כשותף ב 50% מהעסק של בית האבות (הן במבנה והן בפעילות העסקית).
עם הזמן, נעשה התובע דומיננטי בניהול בית האבות ומערכת היחסים שבין הצדדים עוגנה בשלושה הסכמים כמפורט להלן:
1. הקמת חברת יונית סיעוד 2000 בע"מ (להלן: "יונית סיעוד"), אשר בעלי המניות בה היו התובע והנתבעת.(להלן: "הסכם המייסדים"- נספח ד' לבקשה).
2. הסכם למכירת זכויותיה ונכסיה של יונית ניהול ליונית סיעוד- (להלן: "הסכם ההפעלה"- נספח ה' לבקשה).
3. הסכם למכירת מחצית מזכויות המבקש בחברה נוספת. (להלן: "הסכם המכר"; נספח ו' לבקשה).
חשבון הבנק של בית האבות שנוהל עד לאותו מועד בבנק לאומי, הועבר ביום 8.6.2000 לבנק אשר בו מנהל התובע את חשבונותיו.
הנתבעת חתמה באותו מועד על כתב ערבות לבנק.
יצוין כי התובע שעבד נכסים כבטוחה לבנק.
בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות הן בניהול בית האבות והן בניהול חשבון הבנק.
התביעה שלפניי עניינה חוב החברה לבנק וליתר דיוק דרישת התובע לשיפוי מהנתבעים לאחר שהוא שילם את החוב לבנק.
ביום 15.3.01 חתם התובע על מסמך המאשר כי החברה חייבת לבנק סכום של 983,770 ₪. (נספח ז' לכתב התביעה).
ביום 19.4.01 הודיעה הנתבעת באמצעות ב"כ דאז לבנק כי היא דוחה את דרישתו. (נספח כ"א לבקשה).
בשנת 2001 הגיש הבנק תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד החברה וביום 4.11.01 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה כנגד החברה על מלוא סכום התביעה (נספח ט' לכתב התביעה – להלן "התביעה").

ביום 27.7.05 שלח הבנק מכתב לחברה לסילוק החוב על פי פס"ד. (נספח י"א לכתב התביעה).
ביום 20.9.05 שילם התובע לבנק את סכום החוב הנטען שעמד אז על סך של 1,115,600 ₪. (נספח י"ב לכתב התביעה).
את מחצית הסכום הזה דורש התובע מהנתבעים בתביעה שלפניי.
האמור לעיל הינו תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת והרלוונטיות לענין הבקשה שלפניי,
וזאת מתוך מערכת היחסים המורכבת שבין הצדדים והכוללת נושאים רבים ומגוונים נוספים אשר הוזכרו בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים.

ג. תמצית טענות המבקשים :

לטענת המבקשים, התובע למעשה ניהל את החברה ובמיוחד את התנהלותה מול הבנק מבלי לשתף את הנתבעים ואף תוך כדי כך שהוא פועל בניגוד לדעתם. המבקשים טוענים כי בתוקף היות התובע
בעל זכות החתימה ומנהל החברה, ניהל הוא את מהלכיה הכלכליים מבלי שהנתבעים היו מעורבים או הסכימו לדרך ניהולו.
גם בנושא הספציפי הנדון בבקשה זו, ניהל התובע את ההתדיינות עם הבנק ללא מעורבותם וידיעתם של המבקשים. המבקשים לא ידעו על כתב התביעה של הבנק , לא ידעו על פסק הדין שניתן, ולא היו שותפים להכנת המסמך (ס' 69-71 לבקשה) בו אישר המשיב את נכונות הסכום הנתבע ע"י הבנק, ולא נתנו אישורם לאמור בו.

לטענת המבקשת, מכתב הדרישה של הבנק אליה לתשלום החוב מיום 6.3.01 (נספח יט' לבקשה) נענה על ידה באמצעות בא כוחה ביום 19.4.01 במכתב בו דחתה את הדרישה (נספח כ"א לבקשה).
התביעה הוגשה ע"י הבנק לאחר מכן באוקטובר 2001, מבלי שהמבקשים כאמור ידעו על כך.
לטענת המבקשת, היא אף איננה צד לתביעה שהגיש הבנק כנגד החברה. דרישת הבנק כנגדה מבוססת על כתב הערבות שחתמה עם פתיחת חשבון הבנק , אך לטענתה עשתה זאת מאחר והמשיב הבטיח לה כי נתן בטוחות לבנק לצורך תשלום חובות החברה אם יהיו כאלו, והיא לא תדרש לשלם חובות אלו כערבה (ס' 14 לתצהיר המבקשת). עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת, שהיא נעשתה בעלת מניות בחברה שווה בשווה עם התובע לדרישתו. התובעת היתה באותה תקופה בחורה צעירה בת 24 אשר נענתה לבקשת אביה ולדרישת המשיב תוך שהיה לה ברור שהניהול בפועל נעשה ע"י המשיב ואביה שהוא המבקש השני בבקשה זו. (פרוטוקול עמוד 3 שורות 3-8).
המשיב מבסס את דרישתו על סעיף 3 להסכם המחילה שבין הצדדים המצורף כנספח כה' לבקשה ונספח י' לכתב התביעה, ואשר נחתם ביום 21.10.01 ולפיו:


"זכותו של מר דב פינקל
לדרוש משלום לוי
השתתפות בכל תשלום שדב, באופן אישי, יחויב לשלם למי מנושי יונית סיעוד 2000 בע"מ ו/או בגין תקופת ניהולה.
בנוגע לרויטל, לדב זכות לדרוש ממנה השתתפות בכל תשלום שדב יחויב בו אישית בגין חובה של יונית סיעוד 2000 בע"מ כלפי בנק ברקליס דסקונט בנתניה הנובע מחשבונה המנוהל אצלו".
לטענת המבקשים, למרות שההסכם נחתם בחודש אוקטובר 2001 ולאחר שהוגשה התביעה ע"י הבנק, לא ידעו הם על קיומה של התביעה והמשיב לא טרח לעדכנם על כך במועד החתימה על ההסכם.
עוד מוסיפים וטוענים המבקשים כי המשיב לא נתן להם את ההזדמנות להתגונן כנגד התביעה , לבדוק את דרישת הבנק או להגיב בכל דרך אחרת לאותה תביעה שעתה נדרשים הם לשלם את מחציתה.
בנסיבות אלה טוענים המבקשים כי יש לקבל את בקשתם ולתת להם רשות להתגונן.

ד. תמצית טענותיו של המשיב:
לטענת המשיב, מדובר במקרה פשוט שהמבקשים ניסו לסבכו ולערב בו נושאים מנושאים שונים במטרה ליצור בפני
בית המשפט תמונה של מערכת יחסים סבוכה שיש לבררה בפני
בית המשפט.
לטענתו, הן מכוח חוק המשכון והן מכוח חוק החוזים ואף מכוח כללי הצדק, על הנתבעים לשפותו ולהשתתף במחצית מהסכום ששילם הוא עבור חובות החברה, אשר הם היו שותפים לה להלכה ולמעשה. המשיב מבסס את תביעתו כנגד המבקשת הן על כתב הערבות שחתמה לבנק עם פתיחת החשבון , והן על האמור בסעיף 3 להסכם המחילה. (ס' 17 לכתב התביעה).
את הדרישה כנגד המבקש מבסס התובע על הפסקה הראשונה של סעיף 3 להסכם המחילה.
לטענת המשיב, המבקשים ידעו על קיום ההליכים כנגד החברה והמבקש אף העיד באחד ההליכים בבית המשפט המחוזי בחיפה, כך שטענותיהם שכיבכול לא ידעו על קיום החוב הינם טענות סרק שאין לקבלם.

ה. דיון:

הלכה פסוקה היא מקדמת דנא כי בית המשפט רשאי שלא לתת רשות להתגונן "כשהשופט משוכנע לא רק שאין קיימת הגנה אלא גם שלא נתעוררה כל נקודה הגיונית שאפשר לטעון לטובת הנתבע (ר' לענין זה ע"א 534/61 חפציבה קבוצת פועלים להתישבות שיתופית בע"מ נ' לוי בן ארי פד"י ט"ז 699,694 וכך גם בע"א 169/82 כץ נ' מלינה בע"מ (בפירוק) פד"י ל"ט 1 (511) "די להראות כי הגנה

אפשרית בפיו ולו רק בדוחק, ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן. טענת הגנה בתצהיר שלא התמוטטה בחקירת שתי וערב השופט חייב להניח כי אמת היא".
נשאלת השאלה האם בהתאם לתנאים כפי שצוין לעיל, יש להיענות לבקשת המבקשים למתן רשות להגן.
באופן עקרוני, מסכימה אני עם טענת המשיב כי יש לחלק את ההפסדים שנגרמו לעסקים משותפים בין השותפים השונים לאותם עסקים בין אם מדובר בבעלי מניות , מנהלים, או שותפים גלויים וסמויים בכל דרך אחרת. (להלן: "השותף").
יחד עם זאת, גם כאשר קיימת החובה העקרונית לשיפוי או פיצוי, הרי שקיימות זכויות בסיסיות לאותו שותף הנדרש לשפות את שותפו מכוח ערבות או אף מעצם עובדת היותם שותפים. כוונתי, כי קיימת לכל שותף הזכות לדעת בזמן אמת על התביעה בגינה יידרש אולי לשלם את חלקו.
שותף המנהל תביעה באופן עצמאי, לוקח על עצמו סיכון ששותפו לא יסכים לשפותו בטענה כי לו היה יודע על התביעה מראש, היה יכול להתגונן כנגדה. או לפחות להקטין את הנזק.
אם בחר השותף לנהל את התביעה בעצמו, הרי שלפחות נתונה בידי שותפו הזכות שיישמע קולו בבית המשפט. בוודאי שאין זה המקרה בו ייסגרו דלתות בית המשפט בפני
מי שלא נתנה לו ההזדמנות להשמיע קולו ולהתגונן לא בפני
התביעה המקורית ולא לאחר מכן בפני
תביעת השיפוי. אין זה אומר כי לאחר שישמיעו הצדדים טענותיהם, לא אקבע כי צדק המשיב בדרך התנהלותו וכי על המבקשים לשפותו, אך זכותם של המבקשים כי קולם יישמע ותינתן להם האפשרות לטעון טענותיהם במסגרת תביעת השיפוי, שהיא למעשה התביעה שלפניי, וזאת במיוחד לאחר שלא נתנה להם הזדמנות זו במסגרת התביעה שהוגשה כנגד החברה.
מטעם זה בלבד, עלי לתת למבקשים את הרשות להגן.

טענו כי התובע ניהל למעשה את עסקי החברה, ובמיוחד את התנהלותה מול הבנק. טענה זו לא נסתרה והיא אף עומדת בקנה אחד עם הרשום המופיע ברשם החברות.
המשיב היה מנהל החברה והדבר בא לידי ביטוי הן ברישום ברשם החברות והן בחלוקת המניות שבין הצדדים , כאשר רק המשיב החזיק מנית ניהול, עובדה זו מחזקת ותומכת בטענת המבקשים שלא היו מעורבים בניהול חשבון הבנק הן בעת שפעל והן בהתייחס לתביעה.

התובע צירף לסיכומיו את פסק הדין תא (ח) 1005/05 פלמון איתן נ. ציגנלאוב אשר משה (הוצאת נבו) אשר קובע:
"כאמור, העיקרון המנחה להשתתפות החייבים בנטל החיוב, בהוראת סעיף 56 (א) לחוק החוזים, הוא עקרון השוויון" (סעיף 12 לפס"ד).
בהמשך פס"ד מפרט כב' השופט עמית את הדרך ליישום עקרון השוויון וכך הוא אומר:
"בבואנו ליישם את עקרון השוויון, בסעיף 56(א) לחוק החוזים על המקרה שלפנינו, עלינו לקבוע האם כל הערבים לחיוב נשוא המחלוקת שווים. האם הם זכאים,מבחינה משפטית או מוסרית, ליחס שווה? האם דין המערער כדין המשיב? האם דין המשיב כדין אביו המנוח? האם דין המערער כדין אשתו? וכו...."
גם לצורך בדיקה זו ולאור טענות המבקשים, יש לתת להם רשות להגן.

ו. סוף דבר:
לאור האמור לעיל ולאחר עיון בכתבי הטענות , הסיכומים ולאחר ששמעתי את המבקשים בדיון שהתקיים לפניי אני קובעת כי המבקשים עמדו בתנאים הנדרשים לקבלת הרשות להגן, ולכן אני מקבלת את הבקשה וקובעת את הדיון לקד"מ ליום 5.2.09 שעה 10:00.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לצדדים.







ניתנה היום,
כ"ד טבת תשס"ט, 20 ינואר 2009, בהעדר הצדדים.








הוקלד על ידי .......







תאק בית משפט שלום 31-08/07 דב פינקל נ' רויטל לוי ורטין, שלום לוי (פורסם ב-ֽ 20/01/2009)