פסקי דין על נוראלדין איברהים | פסקי דין על איברהים סלים | פסקי דין על איברהים נהאד | פסקי דין על המועצה המקומית אבו גוש | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח ואח' |

10703/04 א     08/09/2009




א 10703/04 נוראלדין איברהים, איברהים סלים, איברהים נהאד נ' המועצה המקומית אבו גוש, מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'




1



בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים
א 010703/04


בפני
:
כב' השופט כרמי מוסק
-סגן נשיא


09/09/2009


בעניין:
1 . נוראלדין איברהים

2 . איברהים סלים

3 . איברהים נהאד





התובעים

נ ג ד


1 . המועצה המקומית אבו גוש

2 . מגדל חברה לביטוח בע"מ




הנתבעות

נ ג ד

1. איברהים סלים

2. איברהים נהאד


הצדדים השלישיים


פסק דין


1. לפני תביעתו של קטין באמצעות הוריו לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב כך שנפל מגובה של מספר מטרים מחצר ביתו, במדרון לכביש שסללה הנתבעת 1 (להלן: המועצה).

2. נתבעת 2 היא המבטח של המועצה.

3. בין הצדדים מחלוקת בשאלת ארוע התאונה, היינו כיצד ארעה התאונה, בשאלת האחריות, היינו האם רובץ אשם כלשהו על המועצה, ולבסוף בשאלת הנזקים שנגרמו לתובע, לרבות נכותו הרפואית, הפגיעה התפקודית וכנגזר מכל אלה, כימות נזקיו ואומדנם הכספי.

א. העובדות
4. התובע יליד 3/9/98. התאונה ארעה ביום 12/11/01.

5. מהעדויות שנשמעו לפני עלה כי התובע שהיה כבן 3 בעת ארוע התאונה יצא מפתח ביתו כדי לשחק בחצר הבית.

6. הוריו של התובע היו ערים לסכנה העורבת לתובע עקב המדרון שקיים באזור בית התובע, עליו ידובר בהמשך, ולפיכך אביו של התובע גידר חלק מחצר הבית כדי למנוע מהתובע ואחרים המשחקים בחצר ליפול במדרון.

7. כמו כן, הותקנו בבית התובע דלתות יציאה כפולות כדי לפקח ביתר שאת על היוצאים מהבית ולמנוע מצב בו יצא התובע ללא השגחה ופיקוח מהבית.

8. חרף כל זאת, כך לטענת התובע והוריו, יצא התובע עם קטין נוסף מפתח הבית לכיוון החצר, ללא השגחת אמו שהייתה באותה שעה בבית. הדלתות הושארו נעולות באופן תמידי.

9. התובע, על פי טענת התובעים, ככל הנראה יצא את האזור המגודר, התדרדר במסדרון ונפגע באופן קשה.

10. המצב הטופוגרפי והמדרון - במהלך הדיונים נשמעו עדויות והוגשו תצהירים ביחס למצב השטח והמדרון שנוצר. מסתבר כי המועצה הפקיעה חלק מקרקע שהייתה שייכת לסבו של התובע כדי לבצע במקום עבודות תשתית לרבות סלילת כביש. במקום נבנה קיר תמך, שעד לפני כ-3 חודשים - לא הושלם במלוא גובהו. מהתמונות שהוגשו עלה כי מצב הקיר, נכון למועד התאונה היה כך שגובהו הגיע עד גובה פני קרקע המדרון.

11. רק לפני 3 חודשים הוגבה הקיר על ידי עובדי המועצה ונבנה מעקה.

12. על פי התמונות, מצב הקיר ביום התאונה, לא יכול היה למנוע מאדם שנופל או מתגלגל במדרון מבית הורי התובע לכיוון הכביש, נפילה לכל אורך גובה הקיר ישירות למדרכה ולכביש שנבנו מתחת לקיר התמך.

13. אין חולק, כי בית הורי התובע שוכן בנקודה גבוהה יחסית למקום קיר התמך וקיים מדרון, מכיוון הבית לכיוון קיר התמך.

14. על המצב הטופוגרפי הנ"ל הוגשו תמונות ותשריט. (ראה תמונות נ/1, נ/2, נ/3). כמו כן העיד סבו של התובע, שהוא בעל המקרקעין, מסר תצהיר ונחקר חקירה נגדית. מעדותו עולה כי הוא התריע לפני הנתבעת על כך שהקיר לא הוגבה כראוי עוד לפני התאונה נשוא התביעה.

15. ניתן לסכם ולומר כי לאור התמונות שהוגשו, התשריט והעדויות שנשמעו, עבודות המועצה בשטח, יצרו מצב מסוכן, של מדרון תלול ואחר כך קיר תמך שלא הושלם ולא מנע נפילה במדרון.

16. חובת המועצה - אין צורך להכביר במילים כי המועצה חבה חובת זהירות כלפי תושביה, בפרט לאחר שהקרקע הופקעה על ידה, העבודות בוצעו על ידה, היא שיצרה את סיכון, היא שלא השלימה את העבודות כראוי.

17. מהראיות עלה כי המועצה הייתה ערה לסיכון שנוצר, אולם מסיבות שונות לא הושלם הקיר.

18. הוצגו לפני מכתבים שונים ששלחו באי כח משפחת התובע למועצה. מכתב אחד שנשלח על ידי עו"ד הרפז התריע כי לא הושמו גדרות רשת על הקיר התמך.

19. אמנם במכתב מדובר על גדרות רשת לצרכים אחרים, אך לדידי אין הדבר מעלה או מוריד, משום שגם מכתב זה התריע על סכנה בשל העובדה כי הקיר לא הוגבה.

20. גם לאחר התאונה הייתה התכתבות ערה בעניין, אולם רק בשנת 2009 תוקן המפגע.

21. העיד לפני ראש המועצה הנכבד, שטען כי הכפר כולו בנוי בשטח טופוגרפי קשה של עליות ומורדות, ויש בו קירות תמך רבים. לדבריו, היה צורך לבנות עשרות אלפי מטרים של קירות תמך מוגבהים ועליהם מעקות כדי למנוע סכנות אפשריות. הדבר לא נעשה בכל רחבי כפר אבו - גוש, מחוסר בתקציב.

22. לטעמי, מדובר בטענה שלא הוכחה. לא הובא לפני פירוט התקציב מאז שבוצעה ההפקעה ונבנה הקיר החלקי ועד שנת 2009, או לפחות עד למועד התאונה. לא הוסבר באופן ממשי מדוע לא נמצא תקציב להשלמת הקיר, כאשר מעדותו של ראש המועצה עלה כי מדובר בהוצאה של בין 20,000 ₪ ל-40,000 ₪ לכל היותר. מדובר בהוצאה זעומה יחסית לנזק שנגרם לתובע, כפי שעוד יפורט בהמשך. לפיכך, היה מוצדק לעשות כל מאמץ לבצע את קיר התמך כראוי ולמנוע סכנה כה גדולה לנפילות ופגיעות חמורות, בפרט כאשר בבית שבראש המדרון מתגוררים ילדים קטנים.

23. זאת ועוד, מהתמונות עלה כי קיר התמך המוגבה, עם גדר, נבנה עד לחלקת בית הורי התובע. היינו לשכני הורי התובע בוצע קיר מוגבה עם מעקה, לכך נמצא תקציב ודווקא לקיר התמך הנדון, לא היה תקציב. גם לעניין זה לא ניתן על ידי המועצה הסבר הגיוני, שהרי ממילא קיימים פועלים שעובדים ובונים את הקיר, מה ההיגיון להפסיק את העבודה באמצע, ולהשלימה שנים לאחר מכן, כאשר הדבר כרוך בעלויות גבוהות יותר?

24. סיכומו של דבר - לא מצאתי הצדקה כלשהי להתרשלות המועצה בכך שהותירה מפגע כה חמור משך שנים ולא טרחה לתקנו גם לאחר אירוע התאונה.

25. כיצד ארעה התאונה - למעשה, העד היחיד שהעיד בדבר נפילתו של התובע, הוא עד התביעה איברהים יעקוב. מעדותו עלה כי ביום הארוע החנה את רכבו ליד בית הורי התובע. הוא גר בסמוך להורי התובע. לפתע שמע צעקות של עובד חברת החשמל שהיה באזור "שהילד נפל". העד הגיע מיד למקום הנפילה עם מכוניתו, וראה את התובע שרוע על המדרכה הגובלת בקיר התמך המדובר.

26. העד נחקר ארוכות בבית המשפט והסביר חזור והסבר את המיקום המדוייק של בית ההורים, היכן החנה בתחילה את רכבו, היינו מעל בית ההורים, כיצד נסע עם רכבו למקום הנפילה. כמו כן הסביר את הטופוגרפיה של האזור, הסכנה הטמונה באזור.

27. בידי הנתבעת אין ראיות כלשהן שיש בהן לסתור עדותו של עד זה שהייתה מפורטת, מדוייקת ואמינה.

28. לפיכך, אני מקבל את עדותו, ממנה ניתן להסיק בוודאות כי התובע נפל במדרון מגובה רב ונמצא שוכב על המדרכה, בתחתית המדרון וקיר התמך.

29. אין ספק כי אילו קיר התמך היה מוגבה מפני הקרקע, ועליו מעקה, התאונה הייתה נמנעת.

30. אחריות ההורים - אביו של התובע הגיש תצהיר עדות ראשית והעיד לפני. מעדותו עלה כי בשטח האדמה של המשפחה הסתובבו ילדים. הוא ואשתו היו ערים לסכנה, לעובדה שקיר התמך אין בו כדי למנוע נפילה. לפיכך, נקטו בשני אמצעי זהירות, הותקנה דלת כפולה ביציאה מבית המגורים, שהייתה נעולה, חלק מהגינה גודר כדי לאפשר לילדים הקטינים לשחק בתוך החלק המגודר.

31. האב העיד כי לא היה לו כסף כדי להשלים לבדו את קיר התמך או לשים עליו מעקה.

32. האב העיד כי ביום התאונה, כך שמע מאשתו, התובע היה בבית ככל הנראה, הצליח לפתוח את דלת הבית ולצאת החוצה. התובע היה מספר דקות בחוץ ללא השגחה, והתדרדר במדרון.

33. משך הזמן שהתובע הלך באזור המדרון, עד שנפל הוא 3-4 דקות, לכל היותר 5 דקות, כך עולה מעדות האב.

34. סבורני, כי ההורים שהיו ערים לסכנה, היו אמורים לנקוט באמצעי זהירות חמורים וקפדניים כדי למנוע מצב כלשהו שהתובע ייצא לבדו מהבית.

35. יודגש, כי אמו של התובע לא הגישה תצהיר עדות ראשית, ולא זומנה להעיד בתחילה. היא ביקשה לעשות כך רק לאחר שעדי התביעה נחקרו בחקירה נגדית ומשהוגשו תצהירי הנתבעת ועדים נוספים. לפיכך, לא הותר לתובעים להעידה בשלב כה מאוחר ולאחר שהטענות היו ברורות, גם באשר לאחריות ההורים.

36. יש אפוא לקבוע מהו חלקם של ההורים כגורם התאונה. הצדדים הגישו פסיקה או התייחסו לפסיקה העוסקת במקרים בהם הוטל אשם על הורים בעת שהבן הקטין נפגע בתאונה. במקרה שלפני מדובר באי מניעת התאונה בכך שלא ננקט אמצעי זהירות, פשוט יחסית של נעילת דלת היציאה מהבית באופן שהתובע, שהיה אז בן 3, לא יוכל לפתוח את הדלת. לטעמי, מנעול פשוט, היה די בו כדי למנוע אפשרות זו. נראה כי מי שהשגיח על התובע באותה עת לא עשה מלאכתו כראוי, או לא דאג לכך שהדלת תהיה נעולה.

37. בנסיבות אלה, סבורני כי יש להטיל על ההורים אחריות לארוע התאונה בשיעור של 33%, ואילו על הנתבעת להטיל אחריות בשיעור של 67%.

38. הנכות הרפואית - הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות בתחום הנפשי. התובע הגיש חוות דעת של הפסיכולוג ד"ר נאשף והנתבעת של הפסיכיאטרית ד"ר מיטרני. בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את הפסיכיאטר פרופ' טיאנו.

39. המומחה, בדק את התובע, כאשר היה בן 7, היינו 4 שנים לאחר התאונה. המומחה מצא הפרעה בריכוז, הפרעה קוגנטיבית ביכולת הפשטה וניתוח מצבים מורכבים. קושי בפתרון בעיות בחשבון. המומחה נפגש עם אמו של התובע, שתיארה את מצבו של התובע לאחר התאונה והטיפולים הפסיכולוגיים שקיבל. המומחה הגיע למסקנה כי מדובר בהפרעה פסיכו-אורגנית.

40. בחוות הדעת הדגיש המומחה כי התובע נפל בגיל 3 מגובה 6 מטר. נגרם לו שבר מצחי ימני. במשך השנים התלונן על כאבי ראש, חוסר ריכוז, עבר טיפולים פסיכולוגיים, קיבל טיפול בריטלין, בעברו מתוארות הפרעות קוגניטיביות. היו לו ציונים נמוכים בבית הספר, ומוטיבציה חלקית.

41. גם תעודות מאוחרות יותר מבית הספר שהוגשו מלמדות על קשיים בלימודים במקצועות מסויימים ופערים משמעותיים מול מקצועות אחרים.

42. המומחה קובע כי התובע סובל מקשיי למידה, הסתגלות, ריכוז והוא מטופל בריטלין כדי לאזן את קשיי הריכוז.

43. המומחה דן בחוות דעתו בקשר בין הממצאים האמורים לאירוע התאונה. הוא לא מצא סימנים לחשוב כי מדובר בהפרעה מולדת. המומחה קבע כי עד לתאונה התפתחות התובע הייתה תקינה לחלוטין, הוא נחבל בתאונה בראשו והיו סימנים לזעזוע מוח. בדו"ח הנוירופסיכולוגי צויין כי תפקודי האונה הימנית במוח נמוכים מתפקודי האונה השמאלית, הדבר תואם את מקום הפגיעה בתאונה.

44. המומחה הבחין בין שתי תקופות, זאת כדי להעריך את מצבו הרפואי של התובע. התקופה הראשונה היא מיד לאחר התאונה, והשניה, לאחר הטיפול הפסיכוטראפי שעבר. לפיכך קבע המומחה נכות זמנית של 25% למשך 3 שנים מיום התאונה לפי סעיף 34, בין ג' -ד', לפי תקנות המל"ל ו-20% לצמיתות לפי סעיף 34ג' לתקנות המל"ל.

45. המומחה קבע כי התובע יזדקק לתמיכה פסיכוחינוכית עקב ליקויי הלמידה במהלך כל שנות לימודיו בבית הספר היסודי.

46. הצדדים לא חלקו על חוות דעתו של המומחה, לא ביקשו לזמנו לחקירה. יש לקבל את חוות דעתו של המומחה כמי שבדק אחרון את התובע, לנגד עיניו עמדו חוות הדעת מטעם הצדדים ומלוא הבדיקות הרפואיות. לפיכך החלטתי לקבל את חוות עת המומחה באופן מלא.

47. הנכות התפקודית - הנכות שקבע המומחה מדברת על הגבלות בתחום החברתי והכלכלי. מדובר על קטין, שטרם החל את חייו וכבר עתה הוא נתקל בקשיי לימודים שאינם קלים, קשיי הסתגלות וקשיי ריכוז. אין ספק כי נכותו זו תשפיע על חייו לעתיד ותגרום לו לקשיי השתכרות. בנסיבות אלה, סבורני כי ראוי לקבוע שהנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית היינו בשיעור של 20%.

48. הנזק והפיצויים
א. כאב וסבל - כאשר באים לקבוע פיצוי בראש נזק זה יש להביא בחשבון את הנכות שנגרמה לתובע, ימי האשפוז והטיפולים הרבים שעבר המלמדים על הסבל שנגרם לו. במכלול שיקולים אלה אני קובע פיצוי של 120,000 ₪ .

ב. פיצוי בעבור הפסד השתכרות בעתיד - לאור העובדה כי הנכות התפקודית הועמדה על 20%, זכאי התובע לפיצוי עבור הפסד חודשי של 20% מהשכר הממוצע במשק, זאת מגיל 18 ועד גיל 67, בהנחה שהתובע לא היה מתגייס לצה"ל, ובהיוון כפול מהיום ועד גיל 18, היינו משך 7 שנים. השכר הממוצע במשק עומד היום על סך של 8,400 ₪, מקדם ההיוון למשך 49 שנים הוא 307.86 ומקדם ל"היוון כפול" לסכום שיתקבל עוד 7 שנים הוא 0.8131 ₪. לפיכך במכפלת נתונים אלה מתקבל סך של 421,000 ₪ (במעוגל).

ג. עזרת צד ג' - לאור חוות דעתו של פרופ' טיאנו, הנתמכת בעדות ההורים, שגם דיווחו על תקופות של אלימות מוגברת, סבורני כי לתקופה של 3 שנים לאחר התאונה יש לפסוק סכום של 1,000 ₪ לחודש, נכון להיום, היינו סך של 36,000 ₪. לתקופה של 58 חודשים, ראוי לפסוק סכום של 700 ₪ לחודש, היינו 40,000 ₪, ובסך הכל לעבר סך של 76,000 ₪. לעתיד ראוי לפסוק סכום גלובלי של 100,000 ₪. לפיכך, בסך הכל בראש נזק זה אני קובע פיצוי של 176,000 ₪.

ד. תמיכה פסיכו-חינוכית - בין הצדדים מחלוקת באשר לעלות תמיכה זו. התובע טוען כי עלות כזו היא לפי 30 ₪ לשעה 15 שעות בשבוע, היינו 450 ₪ לשבוע. פרופ' טיאנו לא העריך מהי כמות העזרה שיזדקק לה התובע. נראה לי כי מדובר בהערכה מופרזת של 3 שעות ביום. כמו כן טוען התובע כי הוא יזדקק לפסיכולוג מלווה שהרי תמיכה פסיכו-חינוכית מורכבת הן ממורה פרטי ללימודי בית הספר והן מפסיכולוג מלווה. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי חלק מהטיפול הפסיכולוגי ניתן לקבל במסגרת הרפואה הציבורית ואיש לא קבע אחרת במקרה זה. לאור כל זאת, ובהתחשב בעובדה כי מדובר בעזרה לתקופת בית הספר היסודי בלבד, כפי שקבע פרופ' טיאנו, אני קובע סכום גלובלי של 80,000 ₪.

ה. הוצאות שונות - אין ספק כי נגרמו לתובע והוריו הוצאות שונות בגין נסיעות לטיפולים, תרופות, הוצאות שתהיינה גם בעתיד. על כן אני קובע סכום גלובלי של 10,000 ₪.

49. סכום הפיצוי - התובע דרש פיצוי בעבור ראשי נזק נוספים כגון, פיצוי להורים עבור הפסדי שכר, ראש נזק שלא הוכח כלל ונכלל לטעמי במסגרת הפיצוי עבור סעוד והוצאות. לפיכך, יעמוד סכום הפיצוי הכולל על סך של 807,000 ₪.

50. ניכוי אשם ההורים - ב"כ התובע המלומד הצביע לפני האמור בסעיף 68(א) לפקודת הנזיקין וטען כי לאור האמור שם ניתן לייחס אשם תורם אך ורק לנפגע בתאונה, היינו הקטין, מאחר והטענה כאן אינה מופנית ל"אשמו של הניזוק" , אלא להוריו לא ניתן כלל לנכות סכום כלשהו מהפיצוי המגיע להוריו.

51. ב"כ התובע מפנה לפסיקה בענין ע"א 4192/95 אבישג אברהם נ' ש.ר.ב. וע"א 1819/03, אבישג אברהם נ' ש.ר.ב. בשני פסקי דין אלה התייחס בית המשפט העליון לסוגיה זו וקבע כי לא ניתן לנכות מהפיצוי המגיע לקטין בשל אשמו של הורהו. בהמשך יושמה הלכה זו במספר פסקי דין.

52. בית המשפט העליון קבע כי המסגרת הדיונית הנכונה היא הגשת הודעה לצד שלישי כנגד ההורים, וגביית החלק היחסי מהפיצויים שיפסקו, מההורים. מילים אחרות תחילה ישלם המזיק לניזוק הקטין את מלוא הנזק ואחר כך יגבה מההורים את חלקם לאור האשם התורם שיקבע.

53. ההורים נקבעו כמעוולים יחד עם הנתבעת, היא המועצה. האשם חולק ביניהם בחלקים שנקבעו, היינו יש לייחס למועצה 67% מהאחריות לארוע הנזק ולהורים 33%.

54. על פי וראות סעיף 11 וסעיף 84 לפקודת הנזיקין עולה כי הנתבעת כמזיק ומעוול במשותף עם ההורים ועליה לתבוע שיפוי מההורים, זאת לאור העובדה שאכן הגישה הודעת צד שלישי כנגד ההורים.

55. סוף דבר - אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע באמצעות הוריו סך של 807,000 ₪, בצרוף הוצאות המשפט, לרבות שכר המומחים ששולם, משוערך להיום וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 160,000 בצרוף מע"מ. ההורים – הצד השלישי, ישלמו לנתבעת סך של 266,000 ₪ בצירוף שליש מההוצאות שנפסקו לעיל וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 53,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אני מורה כי הסכומים שיוותרו, לאחר ניכוי שכר הטרחה וההוצאות יושקעו לטובת התובע - הקטין בחשבון נאמנות נושא פירות, בהתאם להנחיות האפוטרופוס הכללי. ב"כ התובע יוודא כי ההשקעה לטובת התובע אכן בוצעה.
המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום י"ט באלול, תשס"ט (8 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.
כרמי מוסק
, שופט
סגן נשיא














א בית משפט שלום 10703/04 נוראלדין איברהים, איברהים סלים, איברהים נהאד נ' המועצה המקומית אבו גוש, מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 08/09/2009)