פסקי דין על משה דוד בן אבו | פסקי דין על רון יניב | פסקי דין על יעקוב קופנהגן | פסקי דין על משה דוד בן עבו ואח' |

15995-09/09 רעצ     28/10/2009




רעצ 15995-09/09 משה דוד בן אבו נ' רון יניב, יעקוב קופנהגן, משה דוד בן עבו ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



28 אוקטובר 2009

רע"צ 15995-09-09 יניב נ' לוי ואח'





מספר בקשה:6

בפני

כב' השופט
משה סובל

מבקש
1
.
משה דוד בן אבו


נגד

משיבים
1. רון יניב
2. יעקוב קופנהגן
3. משה דוד בן עבו
4. בן ציון לוי
5. יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ
6. מירב לויעד בן אבו
7. דן גיורא
8. מועתז גאבר
9. מנשה ששון






פסק דין



1.
זוהי בקשתו של המבקש (החייב בתיק ההוצל"פ) ליתן לו רשות ערעור על החלטתו מיום 18.8.09 של כב' רשם ההוצל"פ יובל גזית לפיה נדחתה בקשתו להארכת מועד לפדיון דירתו ולאשור מתווה הפדיון שהציע.


המבקש טוען כי הצעתו לכל הפחות זהה ולמעשה משופרת בהרבה מהצעת הרכש של המציעים הן בסכום הפדיון והן בתנאי הפדיון.


ההחלטה נשוא הערעור הינה המשך להחלטות קודמות בהליך המימוש של הנכס ולמבקש טענות גם כנגד ההחלטות הקודמות, ואולם יובהר כבר עתה כי אין בכוונתי להתייחס להחלטות קודמות אשר אין הערעור שבפני
י מתייחס להן במפורש. על החלטות קודמות צריך היה המבקש לערער, ככל שלא ערער במועד.

2.
בהתאם להחלטתי הוגשה תגובה של כונס הנכסים וכן תגובה של המציעים.

המציעים ביקשו להתיר להם המצאת ראיות בתצהיר והשלמת טיעון בתשובה לבר"ע והתרתי השלמת טיעון בלבד.


הוגשה תגובה בכתב של המבקש לבקשת המציעים המתייחסת לראיה הנוספת ולהשלמת הטיעון של המציעים.


המציעים טענו כי המבקש הטוען להארכת מועד השתית בקשתו בעיקר על השיק הבנקאי שהוחזק בידי פרקליטו בסכום ההצעה של המציעים במסגרת טיעונו כי הצעתו משופרת מזו של המציעים.


ואולם, השיק הוחזר למשיב יותר סוכנות לבטוח (1989) בע"מ אשר מימנה למבקש את הרכישה בתנאים שנקבעו לכתב נאמנות.


בתגובת המבקש נאמר כי בשעתו הוחזר השיק למשיב ואולם כדי לאשר את אמצעי המימון הוצא שיק בנקאי חלופי המוחזק בידי ב"כ המבקש לפי תנאי כתב נאמנות שתנאיו דומים במהותם לתנאי כתב הנאמנות המקורי.


המשיב לא הגיש מטעמו תגובה כלשהי ולטעמי כלל לא היה צריך לצרפו לבקשה שכן איננו במעמד של "משיב".


המשיב איננו צד למחלוקת ולכאורה אין לו אינטרס בתוצאה.

המשיב הינו המממן של המבקש ויחסיו הינם עם המבקש בלבד.

החלטתי לדון בבקשה כבערעור עצמו, בין היתר, כדי להכריע במחלוקת ללא דחייה נוספת.

3.
להלן אתייחס להליכים שקדמו להחלטה נשוא הערעור, ככל שמצאתי אותם רלוונטיים למתן החלטה, כפי שפורטו בבקשה על פי מה שנקבע בהחלטה.

בתאריך 10.9.08, נתנה החלטת הרשם ולפיה נדחתה התנגדות המבקש למכר אך נתנה לו אורכה של 7 ימים לפדות את הנכס בסכום ההצעה הזוכה.

עוד נקבע כי אם תוצע הצעה גבוהה מזו הזוכה תערך התמחרות בין המציעים.

בדיון מיום 3.11.08, הגיעו הצדדים להסכמה אשר לעניינינו קבעה כי המבקש יוכל ליטול חלק בהתמחרות בין המציעים ולפדות את הדירה בסכום ההצעה הזוכה.


הוסכם במפורש כי זכות הפדיון הניתנת למבקש הינה למשך 14 יום מיום שיוודע
לו על ההצעה הזוכה.


ביום 7.12.08 הודיע הכונס כי החל מניין 14 הימים לפדיון הנכס, דהיינו עד 22.12.08, המבקש הודיע כי בכוונתו לפדות את הנכס בדרך של המשך תשלום המשכנתא ותשלום ההפרש על ידי קבלת משכנתא משלימה והכונס יידרש ליתן מכתב כוונות לבנק בקשר לדירה ובקשר לדירה נוספת שאמורה גם היא לשמש בטוחה לבנק המלווה.

4.
בהתאם להצעה הנ"ל, הגיש המבקש ביום
31.12.08 בקשה לפדות הנכס ולמתן הוראות לכונס, לאחר קבלת עמדות הצדדים נתנה ביום 22.1.09, החלטת הרשם ולפיה מאושר פדיון הנכס בתנאים שפורטו בהחלטה ותוך קביעה מפורשת כי הפדיון יבוצע בתוך 21 ימים מיום שב"כ המבקש יקבל את ההחלטה.


המבקש מאשר כי ההחלטה התקבלה ביום 3.2.09, ומכאן שהיה עליו להשלים את הפדיון עד ליום 24.2.09.


ביום 1.3.09 (לאחר חלוף המועד לפדיון) הודיע המבקש על פדיון הנכס ולאחר קבלת תגובות המציעים והכונס החליט הרשם בתאריך 24.3.09 לדחות את הודעת המבקש על פדיון הנכס ועל החלטה זו הוגשה בר"ע לביהמ"ש המחוזי בת"א.


בדיון הבר"ע ביום 7.6.09, המליץ ביהמ"ש למבקש למחוק הבר"ע ולהגיש לרשם בקשה להארכת מועד לפדיון הנכס בהתאם למתווה שיהיה מקובל על הכונס ואפשרי לבצוע מבחינה מעשית.

5.
עפ"י המלצת ביהמ"ש הגיש המבקש ביום 14.6.09 בקשה להארכת מועד ומתן אורכה לפדיון הנכס והוגשו תגובות המציעים והכונס.

בהתאם להמלצת הרשם נפגשו הצדדים כדי לנסות ליישב את המחלוקת ואולם לא עלה בידם להגיע להסדר ומשכך נתנה החלטת הרשם ביום 17.8.09, היא ההחלטה נשוא הבקשה שבפני
י.


מההחלטה נשוא הבקשה ראוי לציין את הקביעות הבאות:
א.
המבקש לא עמד במועד הפדיון והתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 3.11.08, ולא פדה את הנכס בפרק הזמן של
14 יום שניתן לו.

ב.
בהחלטת הרשם מיום 22.1.09 נתנה למבקש אורכה חדשה של 21 ימים לפדיון הנכס, אורכה בה לא עמד.

ג.
בהחלטתה מיום 23.3.09 נקבע כי הואיל והמבקש לא עמד בתנאי ההחלטה מיום 22.1.09, אושר המכר למציעים בהתאם להצעה שזכתה.


ההחלטה בדבר אשור המכר למציעים הינה החלטה חלוטה (הבר"ע על החלטה זו נמחקה) והמכר אושר למציעים באופן חד משמעי וללא כל סייג.


6.
עיקרי נימוקי הבקשה הינם:
א.
האורכות שנתנו לפדיון של 7,14,21 יום לא מספקות בתנאי השוק למציאת מימון.

ב.
הצעת המבקש גבוהה כדי מאה אלף ₪ מהצעתם של המציעים ויש ליתן משקל לסכום הרכישה.

ג.
אחור בהגשת הצעת הפדיון איננו שיקול יחידי לדחיית הבקשה לאורכה ויש לשקול את השיקולים הנוספים.

ד.
לנושים וגם לחייב תצמח תועלת רבה יותר מאשור הפדיון מאשר אשור המכר למציעים.

ה.
הצעתו של המבקש משופרת ועניינה על זו של המציעים כפי שהוצג בטבלה במסגרת הבקשה.

ו.
מימון הפידיון ע"י מוסד מלווה לא שונה מהצעתם של המציעים לממן חלק מהתמורה בהלוואה וכפי שהמציעים יקבלו מכתב כוונות מהכונס גם המבקש זכאי לקבל מכתב כוונות זהה.

ז.
במסגרת הבקשה מועלות טענות שונות על אופן התנהלותו של כונס הנכסים.

יצוין כבר עתה שלא מצאתי פגם כלשהו בהתנהלותו של הכונס ובמלוי תפקידו עת הינו פועל בהתאם להחלטות הרשם.


יש להצטער על כי בעת בירור מחלוקת לגיטימית מוצא המבקש צורך להכפיש, שלא בצדק, את מי שפועל מטעמו של רשם ההוצל"פ ועל פי הוראותיו. כל הטענות המופנות כלפי הכונס נדחות על הסף.

7.
כונס הנכסים מציין בתגובתו
כי בשעתו תמך בבקשתו של המבקש להאריך לו המועד שכן סכום הפדיון היה גבוה במאה אלף ₪ מהסכום שהציעו המציעים וסבר כי רשם ההוצל"פ רשאי ומוסמך בנסיבות העניין
להאריך למבקש את המועד שקבע לפדיון הדירה, כפי שנוהג בביהמ"ש להאריך מועדים למען עשיית הצדק וההגינות.


עמדתו זו של הכונס השתנתה עתה בשל העובדה כי הובא לידיעתו שהשיק הבנקאי שנועד לפדיון הדירה הוחזר למשיב וכי הציע לב"כ המבקש לדאוג לקבלת שיק חלופי.


מתגובתו של המבקש לבקשת המציעים להגשת ראיה נוספת עולה כי ברשותו של פרקליטו שיק חלופי, כפי שכהר פרטתי לעיל.


במצב דברים זה ניתן להבין כי כונס הנכסים תומך בבקשתו של המבקש, כפי שסבר קודם שיש להאריך למבקש את המועד לפדיון הדירה, ככל שאכן בידיו הכספים לתשלום.

8.
בתגובתם מפרטים המציעים את השתלשלות העניינים שקדמה למתן ההחלטה נשוא הבקשה ואת ההזדמנויות שנתנו למבקש לפדות את הנכס ולא עמד בהן.


באשר להחלטה בבר"ע בביהמ"ש המחוזי מציינים המציעים כי בהחלטה נאמר כי על פני הדברים לא ראה ביהמ"ש כי נפלה טעות כלשהי
בהחלטת הרשם כפי שנתנה.


נטען כי עפ"י ההלכה אישור המכר ע"י הרשם מהווה מחסום המונע מהחייב את פרעון החוב ובטול הליכי המכירה. אין לחייב זכות מוקנית לפדות את הנכס, לאחר שניתן אשור סופי של המכירה, אשור הנותן בטוי משפטי לסיום הליכים של המכר הכפוי.


עוד הובא מהפסיקה כי נקודת האיזון באינטרסים המנוגדים שבין החייב לרוכש לגבי אינטרס ההסתמכות של הקונה הינה אשור הרשם למכר.

עוד נטען כי מחיקת הבר"ע במחוזי הפכה להיות סופית וחלוטה ומהווה מעשה בית דין, ואין אפשרות משפטית לבחון אותה מחדש.


עוד נטען כי זמן קצר לפני הגשת הבקשה לכינוס משך המבקש שיקים בסכום של כשני מליון ₪ לפקודת המשיב בידיעה כי לא יפרעו במטרה להפוך את המשיב לנושה הגדול וכל זאת באופן פיקטיבי כאשר לשווי הדירה טוענים המציעים כי הגישו את ההצעה הגבוהה ביותר מבין כל ההצעות ב- 25% יותר מההצעה השנייה בגובהה
ואולם אין התייחסות לטענתו של המבקש כי הצעתו גבוהה ומשופרת מזו של המציעים.

9.
כונס הנכסים פועל מטעמו של ביהמ"ש כאשר על ביהמ"ש באמצעות הכונס לאזן בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים, ובעניינינו למעשה בין המבקש המעוניין לפדות את דירתו לבין המציעים שהצעתם זכתה ואושרה על ידי הרשם.


טענות הצדדים הובאו בהרחבה ולמעשה אין מחלוקת עובדתית של ממש בין הצדדים.


אין חולק כי המבקש לא עמד במועד שנקבע בהחלטה מיום 22.1.09 לפדיון הנכס, אורכה של 21 יום שנתנה לו.

את בקשתו להארכת מועד הגיש המבקש ביום 1.3.09, סך הכל 5 ימים מתום האורכה, לאור טענתו כי קיבל את ההחלטה מיום 3.2.09.


בהחלטה מיום 23.3.09, הדוחה את הבקשה למתן אורכה אין התייחסות לעובדה כי הבקשה הוגשה רק ימים ספורים לאחר תום האורכה עפ"י ההחלטה הקודמת.


באשר להחלטה בבר"ע בביהמ"ש המחוזי, ראשית לא נתנה החלטה לגופא שכן הבר"ע נמחקה עפ"י הצעת ביהמ"ש ולכן ספק בעיני אם ניתן לומר כי מדובר במעשה בית דין.


בהחלטה מצוין, בין היתר, כי המבקש הגיש הצעה חדשה לפדיון הנכס (אין התייחסות להצעה לגופא) ולא נראה "לפחות על פני הדברים" כי נפלה טעות בהחלטת הרשם.


טרם ההחלטה נרשם מפי ב"כ המבקש כי היתה המלצה של ביהמ"ש לפנות לרשם בהבהרה ולעכב החתימה על הסכם המכר.


נראה כי המלצת
ביהמ"ש המחוזי למבקש היתה לחזור בו מהבר"ע, מבלי שנדונה והוכרעה לגופא, ולחדש בקשתו בפני
רשם ההוצל"פ.

10.
מתוכן ההחלטה נשוא הערעור עולה כי לא הובאה בפני
הרשם הגשת הבר"ע במחוזי ותוצאותיה ומכל מקום אין התייחסות לכך בהחלטה.


בהחלטה נרשם כי הבקשה הוגשה ביום 14.6.09 בחלוף 3 חודשים מההחלטה של חודש מרס ובהמשך כי הדרך להשיג על אישור המכר הינה בהגשת בר"ע ולא בקשה למתן אורכה לפדיון הנכס.


יצוין כי הבקשה הוגשה 7 ימים לאחר החלטת ביהמ"ש המחוזי בבר"ע, וכי הוגשה גם הוגשה בר"ע בגין ההחלטה מיום 24.3.09.


מההחלטה נשוא הערעור ניתן להבין כי הבקשה נדחתה בשל האחור בהגשתה לאחר שהמכר כבר אושר בהחלטה ומבלי שנכתב דבר לגבי הצעתו של המבקש לפדיון, האם אכן ההצעה טובה ומשופרת מזו של המציעים והאם הינה ברת ביצוע מעשי.


התנהלות המבקש ואי עמידתו במועדים הינם רק אחד השיקולים שיש לשקול האם ראוי, בנסיבות העניין, להאריך לו את המועד לפדיון הנכס, שכן קיימים שיקולים נוספים שדומני שלא נשקלו כגון השוואת הצעתו של המבקש לעומת זו של המציע הזוכה באשר נטען כי מדובר בתוספת של מאה אלף ₪.


בעניין זה אחזור ואזכיר כי כונס הנכסים תמך בבקשה להארכת המועד שכן ראה במחיר הגבוה יותר המוצע ע"י המבקש טעם מוצדק להיעתר לבקשתו, לתועלתם של הנושים.


נראה כי הבר"ע שהגיש המבקש במועד לביהמ"ש המחוזי לא נדונה ולא היה לו למבקש יומו בביהמ"ש שבקשתו למתן רשות ערעור תידון לגופא.

ניתן להניח כי המבקש נעתר להמלצת ביהמ"ש למחוק את הבר"ע בשל הפנייתו לחזור ולהעלות טענותיו והצעתו המשופרת בפני
הרשם, בקשה שבסופו של יום לא נדונה עפ"י כל הטענות ומכל מקום לא היתה בהחלטה התייחסות לכך.

11.
באשר לפסיקה אליה הפנה ב"כ המציעים בתגובתו אכן משאושר המכר מנוע החייב מלהגיש לאחר מכן בקשה לפדיון, אלא אולי במקרים חריגים
ומוצדקים, ואולם לא זה המצב בעניינינו.


בקשתו של המבקש לפדות הנכס ולשם כך להאריך לו המועד הוגשה עוד טרם ההחלטה המאשרת את המכר ולכן לא חל כלל ההסתמכות של המציעים. הטענה בדבר חוב פיקטיבי איננה רלוונטית
ולא יכולה להתברר בהליך זה.

12.
אני סבור שיש לקבל את הערעור ולהחזיר את המחלוקת שבין המבקש לבין המציעים, בהשתתפותו של כונס הנכסים, לבירור יסודי וענייני בפני
הרשם.

בין היתר יש לברר האם אכן הצעתו של המבקש גבוהה ומשופרת מזו של המציעים וברת ביצוע עפ"י המבוקש, בהשוואה לדרכי התשלום של המציעים.


במידת הצורך יש לאפשר למציעים לשפר הצעתם, אם ירצו בכך, ולאפשר למבקש את זכות הפדיון במחיר הגבוה ביותר שיוצע.


בנסיבות העניין דומני כי פרק זמן של
14 יום לביצוע הפדיון הינו זמן סביר אך הרשם מוסמך לקבוע כל מועד אחר שימצא לנכון.


אין ספק כי המבקש זכאי לקבל מהכונס מכתב כוונות זהה בתוכנו למה שמבקשים המציעים לקבל.

ניתן אף לשקול נסיון נוסף להסדר לפיו מי שלא יזכה בדירה יפוצה על ידי הצד הזוכה בפיצוי הוגן.

13.
הערעור מתקבל ומבוטלת ההחלטה מיום 17.8.09.


הרשם הנכבד יקיים דיון בפני
ו וישקול את כלל השיקולים באינטרסים של כל הצדדים על מנת ליתן החלטתו המנומקת.


אין צו להוצאות בערעור.


יש להשיב למבקש את הפקדון או הערובה שהפקיד במסגרת הבקשה.


ניתן היום,
י' חשון תש"ע, 28 אוקטובר 2009, בהעדר הצדדים.










רעצ בית משפט שלום 15995-09/09 משה דוד בן אבו נ' רון יניב, יעקוב קופנהגן, משה דוד בן עבו ואח' (פורסם ב-ֽ 28/10/2009)