פסקי דין על איריס וייס | פסקי דין על דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

1292/05 ערר     04/08/2008




ערר 1292/05 איריס וייס נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ






העוררת: איריס וייס
-נגד-
המשיבה: דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יהודה רווה ואח'
פסק דין
1. בכל המועדים הרלוונטיים לערר הייתה העוררת הבעלים הרשום של רכב מס' 4684589 (להלן "הרכב").

2. המשיבה, בעלת הזיכיון עפ"י חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), חייבה את העוררת בחיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן "פו"ה"), כמשמעותם בסעיף 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה") עקב אי תשלומם במועד של חיובי אגרת נסיעות בגין נסיעות שבוצעו ברכב בכביש האגרה.

3. בכתב הערר שהוגש ביום 22.8.04 מבקשת העוררת מן הוועדה לבטל את תשלומי הפו"ה (הקרויים בפיה "קנסות") בגין חיובי נסיעות שלא שולמו במועד, והמוצאים ביטויים בחשבוניות נספחים ב', ד', ו' לתגובת המשיבה. 3 חשבוניות אלו כוללות חיוב בגין אי תשלום במועד של חשבוניות א', ג', ה', (בהתאמה) אשר הינן חשבוניות בהן חיוב בגין הנסיעות.

4. לטענת העוררת, מעולם לא נתקבלו אצלה בדואר חשבונות לתשלום, וכל הפניות לבירור התשלום ופירעונן המיידי של החשבוניות נעשו ביוזמת העוררת, וזאת לאחר שנוכחה כי החשבוניות לתשלום עבור נסיעות שביצעה בכביש בוששו מלהגיע.

5. לטענת העוררת בכתב הערר, בשיחה יזומה על ידה למשיבה במהלכה הוסדר התשלום, ביקשה גם לעדכן את כתובתה אצל המשיבה כך שהדואר "יגיע בבטחה" כלשונה, לתא דואר הנמצא ברשותה. העוררת מודה כי אכן באותה השיחה, הומלץ לה ע"י נציגת המשיבה לשנות גם את כתובתה במשרד הרישוי, אך היא לא הבינה כי זהו למעשה הכרח עד אשר שוב בוששו החשבוניות מלהגיע ושוב פנתה למשיבה, אז הבינה כי לא ניתן לשנות את הכתובת רק "מול החברה", וכי השינוי צריך להתבצע מול משרד הרישוי בלבד.
העוררת מוסיפה ומעידה על עצמה, כי הסדירה את התשלומים בגין הנסיעות ללא הקנסות וכי אינה מתחמקת מתשלום.

6. מנגד, טוענת המשיבה, כי שלחה את החשבוניות למענה הרשום של העוררת, בעלת הרכב, במשרד הרישוי וכי אין מחלוקת לעניין מענה הרשום המחייב של העוררת בערר זה, שהיה במועד הרלוונטי: "רח' קרן היסוד 12 רעננה".
כמו כן טוענת המשיבה כי חשבוניות הפיצוי והחזר הוצאות אשר נשלחו לעוררת בדואר רשום נמסרו לה, בין בפועל (חשבונית ד') ובין מכוח החזקה הקבועה בתקנה 5 (ג) לתקנות האכיפה, הקובעת כי דבר דואר רשום לגביו קיימת הערת פקיד הדואר כי "לא נדרש", יחשב כדבר דואר אשר נמסר ליעדו (חשבוניות ב', ו').
עוד מוסיפה המשיבה וטוענת, כי החובות נשוא הערר חלוטים זה מכבר, בין היתר מחמת שהעוררת שילמה חיובים כבר במרץ 2004 ו/או מחמת שהופנתה לוועדת הערר כבר ביולי 2004 וממילא מחמת שקיבלה את החשבוניות שנשלחו אליה בדואר רשום. מכאן, לשיטתה, כי אין להידרש לערר בשל האיחור הגדול בהגשתו.

7. הדיון בערר נקבע ליום 06.02.08. בבוקרו של אותו היום, נתקבלה במזכירות וועדת הערר הודעתה של העוררת לפיה בשל מחלתה היא מבקשת לדון בערר שהגישה שלא בפני
ה, וכי היא מסכימה שההחלטה תינתן על סמך החומר הכתוב שהגישה. כמו כן הוסיפה העוררת והודיעה, כי ידוע לה שהמשיבה רשאית לטעון טענותיה בדיון בהיעדרה.
בנסיבות אלו, אפשרנו לב"כ המשיבה לשטוח טענותיו לגוף הערר.
בהחלטה שניתנה בסיום הדיון, קבענו כי בהתחשב בהודעת העוררת ומתוקף סמכותנו, יועבר התיק למתן

פסק דין
ללא שמיעת העוררת, וכך נעשה.

8. עיון בנספחי כתב התשובה מטעם המשיבה, מעלה, לכאורה, כי נסתרה טענת העוררת לפיה היא מעולם לא קבלה את החשבוניות בדואר, שכן לפחות ביחס לחשבונית אחת (נספח ד' לתגובת המשיבה) יש בפני
נו אינדיקציה של רשות הדואר לפיה החשבונית נמסרה לנמען. זאת ועוד, חשבוניות נספחים ב', ו' אשר נשלחו בדואר רשום לאותה הכתובת חזרו למשיבה בציון הכיתוב: "לא נדרש", אשר יש בו כדי ללמד לכאורה על כך שהכתובת אליה נשלחו הנה טובה למשלוח דברי דואר, וכי העוררת היא זו שנמנעה מלדרוש את הדואר לאחר שקיבלה הודעה על קיומו של דואר רשום. לכאורה, די בכך כדי להביא לדחיית גרסתה של העוררת והערר בכללותו, הן מחמת סתירת טענתה המרכזית בדבר אי קבלת החשבונות והן מחמת האיחור בהגשת הערר. כאמור, יש לראות בעוררת כמי שקיבלה את שלוש החשבוניות שבמחלוקת: את נספחים ב' ו – ו', שלא נדרשו על ידה, יש לראותה כמי שקיבלן ארבעה ימים ממועד הוצאתן. על פי רישומי רשות הדואר חשבונית ב' חזרה לידי המשיבה ביום 1.4.04 וחשבונית ו' חזרה ביום 15.7.04. חשבונית ד' נמסרה בפועל לידי העוררת לכל המאוחר ביום 21.3.04 אז דווח בסניף הדואר דבר מסירתה, הינה כי כן, ביחס לשלוש החשבוניות שבמחלוקת, הערר, שהוגש ביום 22.8.04, הוגש לאחר שחלפו שלושים הימים שקוצב לצורך כך ס' 12ב לחוק.

9. נציין, כי דו"ח בקשות השירות שהגישה המשיבה תומך במידה מסוימת בטענת העוררת לכך שתשלומי הנסיעות בוצעו על ידה בשתי הזדמנויות, בעקבות שיחות שיזמה למשיבה, וכי במהלכן של שיחות אלו עלה גם ענין הכתובת. (ראה תיעוד מיום 28.3.04 ו- 13.7.04).
בנקודה זו ממש, עומדת לעוררת לרועץ בחירתה שלא להתייצב לדיון ואף לא לבקש את דחייתו למועד אחר בגין מחלתה, אלא כי הערר ידון בהיעדרה.
בהיעדר העוררת, לא נסתרה ההנחה לפיה הכתובת ברח' קרן היסוד ברעננה (אליה נשלחו חשבוניות המשיבה) היתה כתובת טובה למשלוח ולמסירת כתבי דואר.
בהיעדר העוררת, לא ברור מתי ובאילו נסיבות ביצעה שינוי של כתובתה במשרד הרישוי, ולא למותר לציין כי כתובתה שעל גבי כתב הערר שונה מן הכתובת אליה נשלחו החשבונות.
בהיעדר העוררת, אף לא קיימת בפני
נו כל התייחסות מטעמה לסוגיית האיחור בהגשת הערר, ואף לא בקשה להאריך את המועד להגשת הערר ומאילו נימוקים..

10. בנסיבות אלו, אין לנו אלא לדחות את הערר. יכול ופני הדברים היו שונים אילו היתה העוררת מתייצבת לדיון ושוטחת טענותיה, ומגבה בעדות את טענותיה העובדתיות, אך כאמור, בפני
נו לא היה אלא החומר הכתוב.
התוצאה הינה, איפוא, כי העוררת חבה בתשלום פיצוי והחזר הוצאות כבא לידי ביטוי בחשבוניות ב', ד', ו' שצורפו לתגובת המשיבה.

11. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.
ניתן היום: ג' אב תשס"ח, 04 אוגוסט 2008, בהעדר הצדדים.

עו"ד אורלי סליקטר

עו"ד מנחם שח"ק
עו"ד אינגריד הר-אבן
חברת הועדה

יו"ר הועדה

חברת הועדה
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה תל אביב, ערר מס' 1292/05
(כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – 1995


1
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר מס'
(כביש ארצי לישראל התשנה) - 1995









ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 1292/05 איריס וייס נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/08/2008)