פסקי דין על משה אסולין | פסקי דין על חברת החשמל לישראל בע"מ ואח'

6706/05 א     07/02/2009




א 6706/05 משה אסולין נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה

ת"א 6706-05 אסולין נ' חברת חשמל-תחנת הכוח ואח'



07 פברואר 2009



בפני

כב' השופטת
אילת דגן

התובע
משה אסולין



-נגד-

הנתבעים
1. חברת החשמל לישראל בע"מ
2. חברת התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ
3. אינה אפרת
4. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים


ובענין

הנתבעת 4/המודיעה
קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים


-נגד-

הצדדים השלישיים
1. אינה אפרת
2. חברת התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ

החלטה


התביעה והמחלוקת
התובע, יליד 1955, עותר לחייב את מי מהנתבעים בנזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 30.8.04.


בזמנים הרלבנטים לתביעה, עבד התובע בשירות נתבעת 1 (להלן: "חברת חשמל") במתחם שבהחזקתה, הידוע כתחנת הכוח בחוף שמן בחיפה (להלן: "המתחם") ושימש כמפקח חדר האוכל שבמתחם.

נתבעת 2, (להלן: "חברת התאמה") היא חברת כוח אדם שספקה עובדים וציוד לרבות כלי שינוע לצורך ניקיון המתקנים במתחם.
נתבעת 3 (להלן: "גב' אפרת") היתה עובדת של חברת התאמה, שימשה כמפקחת על הניקיון במתחם, ונהגה בכלי מסוג
par car
בעת התאונה, הכל כפי שיפורט להלן.

ב-30.8.04 ביקש התובע להגיע לאזור מסוים בתוך המתחם וביקש את גב' אפרת להסיעו.

לטענת התובע נסעה גב' אפרת במהירות ומשביצעה פניית פרסה חדה הוא הועף מהכלי ונחבל.
מפאת הספק אם מדובר ב"רכב מנועי" כהגדרתו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") אם לאו, הוגשה התביעה נגד המעביד, חברת החשמל, נגד הנהגת גב' אפרת ונגד חברת התאמה מעבידתה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ובאופן חלופי נגד קרנית, לפי חוק הפיצויים, ככל שיקבע שעסקינן בתאונת דרכים שהחוק חל עליה.

קרנית מצידה הגישה הודעת צד שלישי נגד גב' אפרת וחברת התאמה למקרה שיקבע שמדובר בתאונת דרכים שחוק הפיצויים חל עליה.

הדיון בתביעה פוצל לשם הכרעה תחילה בשאלה אם על התאונה חל חוק הפיצויים.


ראיות הצדדים
ביחס לנתוני הכלי העיד מר שלמה מורלק, נציג היבואן. תמונות הכלי הוגשו וסומנו ת/1. על פי עדותו של מר מורלק מדובר בכלי מדגם
p4e
והוא מוגדר ככלי רכב תפעולי בקונפיגורציה של נהג ונוסע עם ארגז שרות אחורי ופועל באמצעות מצברים. לכלי יש הגה, בלמים דוושות מעצור יד, מראות פנסים וכד'. הוא משמש בעיקר למפעלים, קיבוצים, אוניברסיטאות, בתי עלמין ככלי שנע במהירות נמוכה עד 14 מייל לשעה (כ24 קמ"ש).

ע"פ עדותו, הכלי פטור ממספר רישוי בהיותו רכב תפעולי, עם זאת יש צורך באישור של אגף הרכב כדי לייבא אותו. ולטענתו לא חייב בביטוח.

התובע העיד כי המתחם גדול, עשרות דונם לפי טענתו, ובו מבנים רבים, מעברי חציה ורמזורים, חדרי אוכל מוסכים ומשרדים. במתחם אף נוסעים רכבים והתובע נסע בעצמו בתוך המתחם עם רכבו הפרטי (עמ' 14 לפרו' ש' 19-20). במתחם פועלים מעל 10 כלים כמו הכלי נשוא התביעה, והנסיעה בכלי באותו יום לא היתה פעם ראשונה שנסע בו.


מטעם חברת התאמה הוגש תצהירו של מר חגי סער (נ/4). על פי עדותו הכלי הובא למתחם באמצעות משאית והכלי נסע רק בתוך המתחם ומעולם לא מחוצה לו. המתחם הוא אתר תפעולי סגור שאליו מותרת הכניסה לגורמים מורשים בלבד והוא לא פתוח כדרך ציבורית לקהל הרחב. ע"פ הנחיית חברת התאמה, הנסיעה בו מותרת רק לשני אנשים: גב' אפרת ואדם נוסף האחראי על חלוקת נייר טואלט לניגוב ידיים. לטענתו מהירות נסיעת הכלי לא עולה על 15 קמ"ש (אם כי אין לייחס משקל לעדותו זו שכן מסתבר שקביעתו זו מבוססת על הערכה שעה שהלך ברגל לצד הכלי).

לפי עדותו משניסה לבטח את הכלי נמסר לו ע"י סוכנות הביטוח כי לא נדרש ביטוח חובה.
ביחס לשטח המתחם מעיד מר סער כי המתחם לא מצריך רכב כדי להגיע ממקום למקום לאור מרחקי הנסיעה הקצרים בתוך המתחם שלא עולים על כ- 500 מ'. עוד העיד כי יש שתי דרכים סלולות בתוך המתחם ולאורכן מפרצי חניה לרכבי העובדים המגיעים לעבודה בהם חונים מידי יום כ-150 רכבים. התמרור היחיד הוא תמרור עצור בכניסה למתחם.

מצב נורמטיבי והחלתו על ענייננו
סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר רכב מנועי כ
:" רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות"
. מדובר בהגדרה בסיסית שעליה נוספו התנאים המרבים והתנאים הממעטים. תחילה יש לבחון את ההגדרה הבסיסית. וראה ע"א 5846/96 חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח ואח'
פ"ד נ(3) 819.


בעניננו, הוכח כי מדובר ברכב הנוסע במהירות של כ-24 קמ"ש, מוּנַע בחשמל, בעל 4 גלגלים, הגה, הילוכים בלם יד, מקום לנהג ונוסע לצידו, והוא נוסע על פני הקרקע ממקום למקום. בנתונים אלו לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר ברכב , כי הוא נע בכוח מיכני (להבדיל מכוח פיזי), וכי הוא נע על פני הקרקע (להבדיל מבאוויר או בים). נמצא אפוא, כי הכלי עונה על שלושת התנאים הראשונים בהגדרת "רכב מנועי". אין חולק שהכלי בעניננו לא נכלל במצבי המיעוט (כסא גלגלים, עגלת נכים,ומדרגות נעות) ועל כן המחלוקת היחידה היא אם יעודו לשמש לתחבורה יבשתית ואם כן האם זה יעודו העיקרי (מבחן כפול).



על פי הפסיקה, ההכרעה בשאלה אם כלי רכב משמש לתחבורה יבשתית אינה תלויה בנסיבות המיוחדות שבהן הופעל הכלי בעת התאונה. בחינת היעוד נעשית לפי טיבו של הכלי דהיינו למה הוא נועד לשמש בדרך כלל. מסקנה זו מתחייבת לאור התכליות שעמדו בבסיס הוספת הרכיב "עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית" להגדרת "רכב מנועי", במסגרת תיקון 4, ותיקון 8 לחוק הפיצויים, וראה רע"א 613/95 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום ואח'
פ"ד נא(4) 659 ופרשת החברה הישראלית לקירור, עמ' 830 לפסה"ד. במילים אחרות, בשלב הראשון יש לבחון את הסיכון התעבורתי שבהגדרת "רכב מנועי" באספקלריית הסיכון הטמון אינהרנטית ברכב. השאלה אם הסיכון שהתממש הוא סיכון תעבורתי, תיבחן רק בשלב הבא, במסגרת בחינת מרכיבי ההגדרה הבסיסית של המונח "תאונת דרכים" ("למטרות תחבורה")" וככל שיקבע כי הכלי עונה על הגדרת "רכב מנועי".


בשאלת התחבורה היבשתית נקבע בפרשת החברה הישראלית לקירור כי הובלת אנשים (או מטענים) בחלקיו השונים של מקום גיאוגרפי אחד אינו תחבורה יבשתית, ובמילותיו של בית המשפט: "
עניין לנו בשני מקומות גיאוגרפים רק כאשר המעבר מהאחד לשני יוצר סיכון תעבורתי. סיכון כזה אינו קיים במסגרתו של מקום גיאוגרפי אחד
".


לטענת קרנית, המתחם של חברת חשמל הוא איזור גיאוגרפי אחד ועל כן אין מדובר בסיכון תעבורתי.

אין בידי לקבל את הטענה. אכן, הגדרת מקום גיאוגרפי אחד וקביעת גבולותיו היא בעיה פרשנית לא פשוטה. כך לעיתים גם מתחם אחד סגור יכול להיות כה גדול עד שההגעה ממקום אחד לשני יחשב מקומות גיאוגרפים שונים. וראה למשל קביעת בית המשפט בת.א 130125/98 זאדה נ' קרנית (מאגר נבו), כי השוק הסיטונאי הגם שהוא מתחם גיאוגרפי אחד, יש בו שינוע ומעבר בין אזורים גיאוגרפים בתוך המתחם היוצרים סיכון תעבורתי.

וכך בעניננו, הכלי נע ככלי רכב רגיל על הכביש שבמתחם. יש לו 4 גלגלים, הגה, הוא מיועד להוביל נוסע ואף שניים וכן מטענים בארגז ממקום למקום.
שטח המתחם גדול והמרחקים בין מבנים שונים הם מאות מטרים ואף למעלה מקילומטר באופן שניתן לדבר על אזורים גיאוגרפים שונים, שכן אילו היו המרחקים היו קטנים יותר, לא היה צורך בכלי רכב לשינוע חומרי ניקוי וניתן היה להסתפק בעגלה המונעת באופן פיסי ידני.
העובדה לפיה נזקקים לרכב לשינוע בתוך המתחם והעובדה לפיה התובע הועף מהכלי, הגם שמהירות הנסיעה איטית, עשויה להעיד על כך שהכלי אינו יציב ויוצר סיכון תעבורתי בנסיעתו. מטעמים אלו נראה כי התקיים יסוד התחבורה היבשתית והסיכון הטמון בכלי.

אני קובעת אפוא כי הוכח היעוד התעבורתי של הכלי. נותרה השאלה אם קיימים יעודים נוספים ואם כן, האם עיקר יעודו של הכלי לשמש תחבורה יבשתית.

בעניננו, להבדיל ממלגזות המשמשות לעיתים גם למינוף, ונָעוֹת אף באופן ורטיקאלי, הכלי נוסע רק על משטחים יבשתיים ואינו סב סביב צירו.
זאת ועוד, למעשה לא הובאה כל ראיה לפיה לרכב יש בכלל יעוד נוסף זולת היעוד של הסעת אנשים ו/או מטענים ממקום למקום והמסקנה היא כי יעודו הבלעדי של הכלי הוא לתחבורה יבשתית, ולמצער זהו יעודו העיקרי.

השאלה של "כשירות נורמטיבית" לנוע בכבישים על פי דיני התעבורה, תבחן רק ככל שיש צורך לדון בחלופה המרבה של "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש" שעה שהכלי לא עונה להגדרה הבסיסית ואולם אם המסקנה היא כי עיקר היעוד הוא תחבורתי, כפי שקבעתי בעניננו, כי אז אין צורך להיזקק ל"כשירות הנורמטיבית" ולשאלת הרישוי והרישום לפי תקנות התעבורה. (ראה פרשת נחום סעיף 16, עמ' 671 לפסה"ד) ושאלה זו אינה רלבנטית.


בענין זה יֵאַמר, למעלה מן הצורך כי הטענה לפיה מדובר ברכב תפעולי המיועד לנסיעה באזור תפעולי סגור בלבד, לא הוכחה במידה הנדרשת. לא הוכח בפני
י, לא בתעודת עובד ציבור ולא בדרך אחרת, כי מדובר ב"איזור רכב תפעולי" כהגדרתו בתקנה 95א לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 וכפועל יוצא לא הוכח, מלבד אמירתו הכללית של היבואן, כי הכלי פטור מחובת רישום ורישוי על פי פקודת התעבורה.

בשאלת עריכת ביטוח לכלי, אין מחלוקת שהכלי לא בוטח בביטוח חובה. העובדה שלא בוטח אינה מלמדת בהכרח כי אין חובת עריכת ביטוח. אף אחד מהצדדים לא הביא ראיות בענין זה חוץ מאמירה כללית סתמית ולא מפורטת של מר סער והמהווה עדות שמיעה, כי כך מסרו לו מסוכנות ביטוח כלשהי. תקנה 95ד (3) לתקנות התעבורה קובעת חובת ביטוח בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי לגבי רכב תפעולי, ולא הוכח כי אין חלוּת לתקנה זו.

אשר על כן אני קובעת כי מדובר ברכב מנועי, כי על התאונה חל חוק הפיצויים וכי דין התביעה נגד נתבעת 1 להדחות. התובע ישא בשכ"ט עו"ד נתבעת 1 בסך 2,500 ₪ + מע"מ. התביעה לפי פקודת הנזיקין נגד נתבעות 2,3 נדחית ואולם הן נותרות כצד שלישי בהודעת קרנית. הואיל וקבעתי כי חל חוק הפיצויים, תחייב קביעת המל"ל לצורך תביעה זו. התובע יודיע לבית המשפט ולצדדים הנותרים תוך 20 יום אם המל"ל קבע נכות ואם כן מה גובהה, כדי שניתן יהיה להמשיך לקדם את התיק.


התיק יובא בפני
י לעיון/החלטה בדבר המשך התנהלות ב-1.3.09

ניתנה היום,
י"ג שבט תשס"ט, 07 פברואר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 6706/05 משה אסולין נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 07/02/2009)