פסקי דין על עפר יולי | פסקי דין על עידית עמר - יולי | פסקי דין על דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

4080/04 ערר     24/06/2007




ערר 4080/04 עפר יולי, עידית עמר - יולי נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ





בעניין: עפר יולי

עידית עמר - יולי

העוררים
- נ ג ד -

דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

ע"י עוה"ד יהודה רווה ואח'

המשיבה

פ ס ק – ד י ן

העובדות וטענות הצדדים
1. במועדים הרלוונטיים לערר היו העוררים בעלים רשומים במשותף ברכב מס' 1719810 (להלן "הרכב").

2. המשיבה, בעלת הזיכיון ע"פ חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – 1995 (להלן "החוק"), חייבה את העורר בחיובי פיצוי והחזר הוצאות, כמשמעותם בחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל)(אכיפת תשלומים), התשנ"ט – 1999 (להלן "תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובים בגין נסיעות שבוצעו ברכב בכביש האגרה.

3. בכתב הערר מבקשים העוררים שחיובי ה"קנסות", היינו חיובי הפיצוי והחזר ההוצאות, שהושתו על העורר יבוטלו.
בנוסף לערר הגישו העוררים בקשה להארכת המועד להגשת הערר ובהחלטתו מיום 21.11.05, נעתר יו"ר וועדת תל אביב דאז לבקשה.
4. ביום 25.7.06 התקיים דיון בערר (להלן "הדיון"), אליו התייצבו העוררים ובא כוח המשיבה. במהלך הדיון העידו העוררים בפני
נו.

דיון
5. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, המפורטות בכתבי הטענות ואת אשר הוסף עליהן במהלך הדיון, החלטנו לקבל את הערר. להלן נימוקינו.

6. אין הצדדים חלוקים על כך שביום 15.3.04 נוצר קשר בין המשיבה לבין מי מן העוררים או מי מטעמם. לטענת העוררת, היא זו שיצרה את הקשר לאחר שלא קבלה לידיה חשבוניות מן המשיבה. מרישומי המשיבה ("דו"ח ריכוז בקשות שירות לפי חשבון", נספח 1 להודעתה מיום 18.5.06) ניתן ללמוד על קיומו של קשר כנ"ל, אלא שאין ברישום זה פירוט כלשהו לגבי מהותו של הקשר או תוכנו.
כפי שלמדנו לדעת במקרים אחרים, המשיבה מקליטה את השיחות המנוהלות על ידה עם לקוחותיה. במקרה דנן, המשיבה בחרה שלא להגיש לוועדה הקלטה או תמלול של השיחה הנ"ל. המשיבה לא טענה לכך שקיימת בעיה טכנית מצידה להציג את הראיות הללו ומשכך יש להניח כי היה ביכולתה להגישן לוועדה.
טענותיה העובדתיות של העוררת לגבי תוכן השיחה הנ"ל הינן בעלות משמעות רבה במקרה דנן ובכך שהמשיבה נמנעה מלהביא ראיות שלכאורה מצויות תחת ידה בעניין זה, יש כדי להעמיד את החזקה לפיה אילו היו הראיות מובאות הן היו פועלות נגד המשיבה. כמו כן, עדותה של העוררת היתה אמינה בעינינו ואנו מקבלים טענותיה העובדתיות, בקשר עם תוכנה של השיחה הנ"ל, לפחות ביחס לאשר הבינה היא ממנה.

7. יש, לפיכך, לקבל טענת העוררת לכך שבשיחה הנ"ל היא מסרה לנציגת המשיבה כתובת מעודכנת לצורך משלוח החשבוניות וכי נציגת המשיבה לא הסבה את תשומת ליבה לכך שאין בכוונת המשיבה לשלוח החשבוניות לכתובת שנמסרה, אלא להוסיף ולשולחן לכתובת הרשומה ברשות הרישוי. כן, יש לקבל טענת העוררת לכך שהמשיבה לא הפנתה אותה לעדכן כתובתה ברשות הרישוי. כן, יש לקבל טענת העוררת לכך שבמסגרת השיחה הנ"ל מסרה לה נציגת המשיבה כי המשיבה נוהגת לשלוח את החשבוניות אחת לכמה חודשים.

8. לטעמנו, המשיבה לא יכולה הייתה להתעלם מהודעת העוררת. בעבר (ראה למשל ערר 2088/04 בעניין קרן הנדסה) נקבעו על ידינו הכללים כדלקמן:
א. ככלל, על המשיבה לשלוח את החשבוניות לכתובת הרשומה ברשות הרישוי, בהתאם לתקנה 6 לתקנות האכיפה.
ב. על חייב המבקש להסתמך בפני
ועדת הערר על כך שהודיע ישירות למשיבה על עדכון כתובתו, להוכיח באופן מפורש וברור שעשה כן.
ג. אם קיבלה המשיבה מחייב הודעה ברורה על שינוי כתובת, חובת תום הלב המוטלת עליה אינה יכולה להתיישב עם התעלמות מהודעה זו. על מנת לעמוד בחובת תום הלב המוטלת עליה, על המשיבה, לכל הפחות, להודיע באופן מפורש וברור לחייב על כך שהחשבוניות מוסיפות להישלח לכתובת הרשומה ברשות הרישוי ולהבהיר לו כי ככל שהוא מעוניין שהחשבוניות תשלחנה לכתובת אחרת, עליו לדאוג לעדכונה של כתובת זו ברשות הרישוי. את הודעתה זו על המשיבה לשלוח גם לכתובת העדכנית שציין החייב.
ד. במידה ולא תודיע המשיבה לחייב את ההודעה הנ"ל, שוב לא תהיה זכאית לתשלומי פיצוי והחזר הוצאות בגין אי תשלומן במועד של חיובים הכלולים בחשבוניות ששלחה לכתובת שברשות הרישוי. כמו כן, עד למתן ההודעה הנ"ל, תישלח המשיבה את החשבוניות, או העתקן, לכתובת שמסר לה החייב.
בוועדת תל אביב (2) נקבעו זה מכבר דברים שתוצאתם דומה ולאור בהירותם ראוי להביא אותם כלשונם:
"המשיבה טוענת שוב ושוב, כי אסור לה לשלוח דואר לכתובת שונה מזו הרשומה במשרד הרישוי. טיעון זה, אינו מקובל עלינו כלל. ראשית, מעבר לחובה הקבועה בחוק, הרשות בידי המשיבה לשלוח דבר דואר לכל כתובת אחרת, כפי שיש בידה רשות להקל עם כל חייב מעבר להוראות החקיקה. יתר על כן, אם במשרד הרישוי עצמו יכול כל אדם יכול לשנות מענו בטלפון, איננו רואים סיבה מדוע פרוצדורה הנהוגה במשרד ממשלתי לא תהיה יפה למשיבה לפחות לצורך מילוי חובת האיתור. שנית, מתקין התקנות עצמו הכיר באפשרות העקרונית של הודעה של נוסע, ישירות למשיבה עצמה, כאמור בתקנה 11( ב) לתקנות האכיפה, העוסקת בשינוי מען. אמנם, התקנה עוסקת רק בחודש הראשון שלאחר שינוי המען, אולם ברור ממנה שהמשיבה חייבת להיות ערוכה עקרונית, לקבלת שינויי מען גם שלא באמצעות משרד הרישוי.
אכן, החוק, התקנות והסדר הטוב מחייבים, כי מי שמשנה את מענו יודיע על כך למשרד הרישוי ולא יסתפק בהודעה למשיבה. אדם שלא מילא את חובתו, ייזקף לו הדבר כמחדל. מנגד עומדת חובתה של המשיבה לשלוח חשבונות לחייבים על פי כתובתם הרשומה, אולם, כאשר חוזרים דברי הדואר באופן סדרתי, מחוייבת המשיבה לנקוט בפעולות לאיתור החייבים (כאמור בבר"ע 1173/04 הנ"ל).
אנו סבורים איפוא, שמשעה שהחייב מוסר למשיבה כתובת לקבלת דברי דואר, הרי שכתובת זו מצויה מעתה ואילך בידיעתה. החייב חסך למעשה למשיבה את מלאכת האיתור ומסר לה ללא טורח ועמל את כתובתו. מרגע זה ואילך, מחייבת חובת תום הלב את המשיבה לעשות שימוש בכתובת זו לצורך מילוי חובת האיתור ולצורך יידוע הנוסע על חובותיו. אולם, אם המשיבה מתעלמת מהכתובת הנכונה, וממשיכה לשלוח דברי דואר לכתובת שממנה ברור שהדואר יחזור, כי אז מדובר בעצימת עיניים שאינה עולה בקנה אחד עם חובות תום הלב, המוטלות על המשיבה." (ערר 642/04 בעניין מאיר מלכה)

9. אכן, כטענת המשיבה, לכאורה על פי תקנה 5 לתקנות האכיפה, בחשבוניות שחזרו לידיה בלוויית הערת רשות הדואר כי דבר הדואר "לא נדרש", יש לראות כאילו נמסרו לנמען. בפני
נו נמצאות שלוש חשבוניות כאלה ופרטיהן צורפו בנספחים ה', ו', ח' לתגובת המשיבה, כמו גם פלטי רשות הדואר הרלוונטיים (הפלט המתייחס לחשבונית נספח ו' צורף המהלך הדיון).
אין חולק ששלוש החשבוניות הנ"ל נשלחו לעורר לפי הכתובת "רחוב בן יהודה 14 3 ירושלים" (להלן "הכתובת בבן יהודה"), כאשר הראשונה שבהן הופקה ביום 28.5.2004. כתובת זו, כך העיד העורר, הייתה כתובתו טרם נישואיו לעוררת, כאשר עם נישואיהם, בסוף חודש ספטמבר 2003, עברו הם להתגורר ברחוב הרב חן 10 בירושלים (לכתובת זו נשלחה חשבונית שהעתקה צורף לערר ואשר מתייחסת לרכב אחר שהיה בבעלותו של העורר). העורר הוסיף וטען כי במהלך התקופה שלאחר המעבר, הוא היה ניגש מידי פעם לכתובת בבן יהודה על מנת לבדוק אם יש דואר עבורו. העורר ציין כי אין לו הסבר לכך שהחשבוניות הנ"ל חזרו מן הטעם "לא נדרש".
בהתחשב בעדותו של העורר, שאף היא היתה אמינה בעינינו, יתכן וניתן למצוא פשר להערות הנ"ל. שכן, מעצם העובדה שהעורר חזר, כפי טענתו, משך שנה, לבדוק אם הגיעו מכתבים עבורו לכתובת בבן יהודה, ניתן להסיק כי הייתה קיימת אפשרות שדואר אכן יגיע ואף יימסר בכתובת זו עבורו – אם משום ששמו הוסף להתנוסס על תיבת הדואר, אם משום ידיעתו של מחלק הדואר במקום ואם משום כל סיבה אחרת. הצד השווה הוא שבהחלט יתכן, לאור זאת, שהודעות על דואר רשום הושארו עבור העורר בכתובת שבבן יהודה ועל כן, מנקודת ראייתה של רשות הדואר, דברי הדואר אכן לא נדרשו.
נעיר בהקשר זה, כי קשה להבין את העובדה שהחשבונית הראשונה שנשלחה לכתובת בבן יהודה בדואר רשום, נספח ג' לתגובת המשיבה, חזרה לידי המשיבה מן הטעם "נמען לא ידוע", ואילו השלוש הנ"ל שנשלחו לאחר מכן, חזרו מן הטעם "לא נדרש". מכל מקום, גם אם היה בסיס להחלתה של חזקת המסירה ביחס לשלוש החשבוניות הנ"ל, הרי שבהתחשב בקביעתנו לגבי חובתה של המשיבה לשלוח את החשבוניות לכתובת שנמסרה לה על ידי העוררת בשיחה מיום 15.3.04, שנערכה טרם הוצאתן, הרי שאין בכך כדי לשנות את המסקנה, לפיה המשיבה היא זו שעליה לשאת בתוצאות אי המסירה. ראוי להוסיף שכל עוד לא הוכיחה המשיבה אחרת, יש לצאת מנקודת הנחה, לפיה אילו הייתה המשיבה שולחת את החשבוניות לפי הכתובת שנמסרה לה, הן היו מגיעות לידי העוררת.

10. בהתחשב בהתרשמותנו מן העוררים ובהתחשב בעובדות שהובאו בפני
נו, השתכנענו שהעוררים בוודאי שלא ניסו להתחמק מתשלום ובוודאי שאינם נמנים על ציבור ה"משתמטים" שעליו ביקש המחוקק להשית את חיובי הפיצוי והחזר ההוצאות. כאמור, העוררת היא שיזמה שיחה עם המשיבה כבר ביום 15.3.04 וכחודש וחצי בלבד לאחר שבוצעה ברכב הנסיעה הראשונה בכביש האגרה. בסופו של דבר, ביום 19.10.04, וטרם הגשת הערר, שולם כל החוב כולו, לרבות חיובי הפיצוי והחזר ההוצאות שהעוררים כופרים בחובה לשאת בהם.

11. התוצאה היא שהערר מתקבל. המשיבה תחזיר לעוררים את כל הסכומים ששולמו על ידם כפיצוי והחזר הוצאות והכלולים בחשבוניות שפרטיהן צורפו לתגובת המשיבה.
המשיבה תישא בהוצאות העוררים בסך כולל של 500 ₪.

ערעור על

פסק דין
זה טעון רשות של בית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור יש להגיש בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום: ח' בתמוז תשס"ז, 24 ביוני 2007, בהעדר הצדדים.
עו"ד לילך נחמיה

עו"ד מנחם שח"ק
עו"ד שמרית שלומוביץ-שטיין
חברת הועדה

יו"ר הועדה

חברת הועדה
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר מס' 4080/04
(כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995


1
ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ירושלים, ערר מס'
(כביש ארצי לישראל התשנה) - 1995









ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 4080/04 עפר יולי, עידית עמר - יולי נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/06/2007)