פסקי דין על המלט רפאל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1579/08 בל     03/11/2009




בל 1579/08 המלט רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה



03 נובמבר 2009

ב"ל 1579-08 המלט רפאל
(מרצ'נט ג'ואיש) נ' בטוח לאומי-סניף חיפה






בפני

כב' הנשיא
רמי
כהן

התובע
המלט רפאל


נגד

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי



פסק דין


1.
עניינו של מר רפאל המלט ("המערער") מובא בפני
בית הדין בגלגולו הרביעי, בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר בהחלטתה מיום 04.10.06 ומיום 20.12.06 קבעה למערער נכות רפואית יציבה בשיעור 30% ("הוועדה").

יוער כאן כי בעת הגשת הערעור לבית הדין, חלף המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה, אולם בדיון שהתקיים בפני
ביום 01.07.09, הסכימה באת כוח המוסד לביטוח לאומי
("המשיב") לחזור בה מהטענה לדחייה על הסף, ובדיון הוסכם לאפשר למערער לקיים דיון בערעור לגופו.

2.
הוועדה דנה בעניינו של המערער על פי

פסק דין
של בית דין זה (בל 4414/03, השופט מיכאל שפיצר;

פסק דין
מיום 14.11.04), בו הוחזר עניינו של המערער לוועדה ("פסק הדין הקודם") (נספח ב' לתשובת המשיב).

3.
להלן עיקרי עובדות המקרה,
כפי שפורטו בפסק הדין הקודם
:

המערער יליד 1964. ביום 17.02.98 אירעה למערער תאונה, אשר הוכרה כתאונת עבודה. עניינו של המערער הוחזר לוועדה תחילה בעקבות

פסק דין
מיום 18.04.01; ובשנית בעקבות

פסק דין
מיום 18.09.02. ביום 18.06.03 ניתן

פסק דין
שלישי בעניינו של המערער.

"8.
הוועדה שהתכנסה בעקבות פסק הדין השלישי, בדקה את הנפגע
(המערער – ר.כ.) וקבעה שתי אבחנות:

א.
ptsd
– שהינה תסמונת פוסטראומטית ממנה סובל הנפגע מאז קרות תאונת העבודה.
ב.

schyzu


affective disorder
– (להלן: "המחלה השנייה") שהתפרצה אצל הנפגע בשנת 2000, תוך שהוא סבל מגל פסיכוטי ובגין אבחנה זו אושפז פעמיים באותה שנה.

הוועדה התייחסה לאישור מיום 3/11/03, שניתן על ידי רופא פסיכיאטר המטפל בנפגע שאף הוא ציין שתי אבחנות אלו.

9.
הוועדה קבעה, כי מחלת ה-

ptsd
קשורה ללא ספק לתאונת העבודה.
באשר לאבחנת המחלה השנייה שהיא מחלה אנדוגנית פסיכיאטרית, קבעה הוועדה, כי זו פרצה אצל הנפגע בשנת 2000, עת שהיה בגיל שהינו גיל די נפוץ לפריצת מחלה זו וצויין מפורשות, כי אותה מחלה שנייה, לא נגרמת על ידי גורם חיצוני.

10.
הוועדה ציינה, כי אין באפשרותה להפריד את הנכויות בגין שתי המחלות ולכן קבעה, לנפגע נכות אחת בגין שתיהן יחדיו ואותה נכות כולה הוכרה כתוצאה מתאונת העבודה, לפי מועד תחולה, שככל הנראה בו פרצה המחלה השנייה"

.

4.
בפסק הדין הקודם הוחזר עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, אשר נתבקשה להבהיר "האם לתאונת העבודה הייתה כלל השפעה כלשהי לפרוץ מחלתו השנייה ה-
schyzu


affective disorder
ומה מידת השפעת התאונה על פרוץ מחלה זו? האם מידתה פחותה מהשפעת גורמים אחרים או אם לאו?

".

עוד נדרשה הוועדה להבהיר "האם אותה מחלה שנייה הינה מחלה בעלת אופי קונסטיטוציונלי והאם ניתן לראות בתאונת העבודה כמנוף לפרוץ אותה מחלה?

במידה ותקבע הוועדה, כי לא ניתן לראות קיומו של קשר סיבתי בין פרוץ מחלתו השנייה של הנפגע לבין תאונת העבודה, תנמק הוועדה את מידת השפעתה של המחלה השנייה על הנכות הנפשית הכוללת שנקבעה לנפגע, האם השפעתה של המחלה השנייה פחותה במידה ניכרת על הנכות הנפשית מהשפעת מחלת ה-

ptsd
או להפך?

"
.

במאמר מוסגר יוער כי בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על פסק הדין הקודם נדחתה (ברע 1706/04, השופט יגאל פליטמן; החלטה מיום 21.09.05) (נספח ג' לתשובת המשיב).

5.
הוועדה קבעה למערער נכות רפואית בשיעור 20%, לפי פריט 34(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("התקנות"), וביקשה להתייעץ עם ועדת רשות בשאלת הפעלת תקנה 15. ועדת הרשות המליצה להפעיל את תקנה 15 במלואה, הוועדה אימצה המלצה זו וקבעה את נכותו הרפואית של המערער בשיעור 30%.

6.
הלכה היא, כי משהוחזר תיק לוועדה על פי הנחיות הכלולות ב

פסק דין
, אין על הוועדה לדון אלא בהתאם להנחיות הכלולות בפסק הדין. לכן, לא ניתן לדון בטענות אשר מקומן היה טרם ההחלטה בפסק הדין הקודם.

7.
ב"כ המערער טוען שנפלו מספר פגמים בפעולתה של הוועדה:

(א)
הוועדה קבעה למערער 20% אחוזי נכות בהתאם לפריט 34(ג) לתקנות, בעוד שהמלצת ועדת הרשות לעניין תקנה 15 מעידה שהיה מקום לקבוע למערער נכות בשיעור 100% לפי פריט 34(ז) לתקנות. לפיכך, החלטת הוועדה עומדת בסתירה להמלצת ועדת הרשות.

(ב)
הוועדה אינה מוסמכת לקבוע אחוזי נכות בגין פגימות שלדעתה אינן קשורות לתאונת העבודה (לגבי המחלה השנייה), ובקביעה זו סיכלה את אפשרות המערער להגיש בקשה להחמרת מצב.

(ג)
אין הוועדה יכולה לשלול את הקשר הסיבתי בין המחלה השנייה לבין תאונת העבודה מבלי שערכה בדיקה מקיפה, ומשעה שציינה שגורם המחלה השנייה אינו ידוע.

(ד)
הוועדה יצרה הפרדה מלאכותית בין שתי המחלות, וקביעותיה עומדות בסתירה לממצאי אותה ועדה שהתכנסה ביום 10.12.03 וקבעה שלא ניתן להפריד את הנכויות ויש חפיפה של הסימפטומים שתי המחלות.

(ה)
היה על הוועדה להזמין את תיקו הרפואי של המערער מהמרכז לבריאות הנפש שער מנשה, בו היה מאושפז תקופות ממושכות.

8.
ב"כ המשיב בטיעוניה טוענת שהוועדה קיימה את שהוטל עליה בפסק הדין הקודם. לפיכך לא נפל פגם משפטי בהחלטתה ודין הערעור להידחות.

(א)
אין סתירה בין הפעלת תקנה 15 במלואה לבין השימוש בפריט 34(ג) לתקנות. תקנה 15 עוסקת, בין היתר, ב"מקצוע", בעוד שפריט 34(ג) לתקנות עוסק ב"כושר עבודה".

(ב)
הוועדה קבעה שאין קשר סיבתי בין המחלה שנייה לבין תאונת העבודה; השפעת המחלה השנייה על מצבו הנפשי של המערער גבוהה בהרבה מהשפעת המחלה הראשונה על הנכות הכוללת.
למערער נקבעו 30% נכות יציבה, ומכאן שאין מקום לטענה שנחסמה דרכו להגיש בעתיד בקשה להחמרת מצב.

(ג)
הוועדה קבעה שהמחלה השנייה פרצה מתוך תהליך אנדוגני, היינו מתוך הגוף עצמו, ולא מאירועים חיצוניים.

(ד)
פסק הדין הקודם הורה לוועדה להפריד בין השפעת שתי המחלות, וכך עשתה היא.

(ה)
פסק הדין הקודם לא הורה לוועדה לזמן חומר רפואי נוסף. לו סבר המערער שיש להביא בפני
הוועדה חומר נוסף, חזקה עליו שהיה מגישו בהליכים הרבים שקדמו לוועדה, וודאי בהיותו מיוצג על ידי עורך דין בכל הליכים הקודמים.

9.
הכרעה:

א.
על הוועדה הוטל לדון בקשר הסיבתי בין המחלה השנייה לבין תאונת העבודה ולהסביר את מידת השפעתה של התאונה על פרוץ המחלה השנייה.

ב.
בדו"ח הוועדה מיום 04.10.06, אנו מוצאים התייחסות למחלה הראשונה, תסמונת
ptsd
, לגביה קובעת הוועדה, כפי שקבעו ועדות קודמות, שהמחלה הראשונה קשורה בתאונת העבודה, ובגינה נקבעה למערער נכות רפואית בשיעור 20%.

ג.
הוועדה מוסיפה ומתייחסת למחלה השנייה, שאובחנה בחודש מרץ 2000, כשנתיים לאחר התאונה. היא בוחנת את השפעת התאונה על פרוץ המחלה השנייה, וקובעת, חד משמעית, שהמחלה השנייה אינה תוצאה מהתאונה, ובלשון הוועדה:

"התאונה לא מהווה גורם להיווצרות המחלה, מכיוון שמחלה זו היא מחלה מגורם בלתי ידוע – לא מגורם חיצוני – לפעמים מגורם גנטי – אנדוגני.
מחלה זו היא בהחלט מחלה קונסטיטוציונלית ואין לתאונה שום השפעה על מחלה זו"
.

ממצאיה הקליניים של הוועדה בעניין זה מביאים אותה למסקנה רפואית שהמחלה השנייה אינה קשורה לתאונה, ויתרת נכותו של המערער, 80% נכות, מקורה במחלה השנייה ולכן אינה קשורה לתאונה.

בכך למעשה הוועדה הסבירה כי השפעתה של מחלת ה-

ptsd
(המחלה הראשונה) על הנכות הנפשית של המערער פחותה במידה ניכרת מהשפעת המחלה השנייה.

ד.
אין הוועדה מסתפקת בשלילת הקשר הסיבתי בין המחלה השנייה לבין התאונה, וקובעת ש"אין לקשור השפעה בין מחלה ראשונה לשנייה. מדובר בשתי מחלות נפרדות שפגעו באותו אדם".

ה.
הוועדה קבעה את נכותו הרפואית של המערער בשיעור 20% לפי פריט 34(ג) לתקנות. בישיבתה הנוספת, מיום 20.12.06, אימצה הוועדה את המלצת ועדת הרשות, הפעילה את תקנה 15 במלואה, והעמידה את נכותו היציבה של המערער בגין התאונה בעבודה על 30%, מיום 21.03.00.

ו.
המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה קיימה באופן מלא את שהוטל עליה: גם בעניין התייחסות למידת השפעתה של התאונה על פרוץ המחלה השנייה – שללה קשר סיבתי בין התאונה לבין המחלה השנייה; קבעה שהמחלה השנייה בעלת אופי קונסטיטוציונלי;

דנה בהשפעת המחלה הראשונה על פרוץ המחלה השנייה; נימקה את מידת השפעתה של המחלה השנייה על הנכות הנפשית הכוללת שנקבעה למערער. גם בעניין אחוזי הנכות שיש להעניק למערער בגין הפגימה שהוכרה כתוצאה מהפגיעה בעבודה.


ההנמקה שהוועדה מנמקת את מסקנותיה מפורטת, ברורה ומאפשרת גם למי שאינו מומחה רפואי, להבין כיצד הגיעה למסקנותיה.

אשר לטענות ב"כ המערער באשר לחובתה של הוועדה לקיים בירור רפואי מעבר לזה שקיימה כדי להגיע למסקנה בעניין הקשר הסיבתי בין שתי המחלות מהן סובל המערער לבין התאונה בעבודה – מדובר בתחום המיומנות הרפואית של הוועדה. בעניין זה אין סמכות לבית הדין להתערב, שכן מדובר בסמכותה הבלעדית של הוועדה בתחום רפואי, היינו לקבוע ממצאים רפואיים ואת הדרך הנדרשת לטענה כדי להגיע לממצאיה הרפואיים.

לא מצאתי בסיס לטענת המערער שהיה על הוועדה להזמין חומר רפואי נוסף. הוועדה פירטה את הנימוקים להחלטתה בהסתמך על החומר הרפואי שהיה בפני
ה וכפי שהוטל עליה לעשות על פי פסק הדין הקודם.

משכך, יש לקבוע שגם בעניין זה לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

ז.
לסיכום: כאמור וכמוסבר לעיל לא נמצא פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר בסמכות בית הדין להתערב בו.

10.
לסיום אדגיש שמקובלת עלי טענת ב"כ המשיב בתשובתה, לפיה קביעת הוועדה אינה חוסמת את דרכו של המערער להגיש תביעה בגין החמרת מצב.

11.
סוף דבר:

לאור כל האמור, הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.

זכותו של המערער להגיש לשופט בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בקשת רשות ערעור על פסק הדין, במועד שנקבע בחוק.


ניתן היום,
ט"ז חשון תש"ע, 03 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.








בל בית דין אזורי לעבודה 1579/08 המלט רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 03/11/2009)