פסקי דין על נאדר סב לבן | פסקי דין על דעאא אבו רמילה | פסקי דין על שר הפנים

8270/08 עתמ     08/11/2009




עתמ 8270/08 נאדר סב לבן, דעאא אבו רמילה נ' שר הפנים




בעניין:


1
בתי המשפט



בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
עת"מ 8270/08


לפני כב' השופט י' נועם







בעניין:
1 . נאדר סב לבן

ת.ז
25805219

2 . דעאא אבו רמילה

ת.ז. 903781599


ע"י ב"כ עו"ד ל' צמל
העותרים


נ
ג
ד


שר הפנים


באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
המשיב

פסק-דין


העתירה והרקע להגשתה
1.
העותרים מלינים על סירובו של משרד הפנים להעניק לעותרת 2 (להלן –
העותרת
), שהִנה תושבת אזור יהודה ושומרון (להלן –
האזור
), מעמד של תושבת ארעית בישראל, על-פי אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, במסגרת ההליך המדורג של איחוד משפחות עם בעלה, עותר 1, תושב ישראל (להלן –
העותר
).

הרקע
המשפטי
2.
אסקור תחילה את הרקע המשפטי הנוגע להליך של איחוד משפחות, ואת המגבלות שהוטלו – בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 ( להלן –
חוק הוראת השעה
), ובהחלטת הממשלה 1813 מיום 12.5.02 שקדמה לו (להלן –
החלטת הממשלה
) – על האפשרות לקבל מעמד בישראל בגדדו של ההליך האמור. בהקשר זה אפנה לסקירת הרקע המשפטי, כפי שהובא על-ידי בפסקי-דין קודמים (ובין השאר לאחרונה בעת"מ (י-ם) 8759/08
עראמין נ' משרד הפנים
(5.11.09)).

3.
הקניית מעמד בהליך של איחוד משפחות
נעשית בהליך המכונה "
ההליך המדורג"
, שהותווה בנהלים שהוציא משרד הפנים. הליך זה מסדיר בקרה ופיקוח לאורך זמן ובשלבים, ונפרש על-פני תקופה כוללת של שהייה בישראל, על-פי היתרים ואשרות, למשך חמש שנים ושלושה חודשים. נקבעו בו קריטריונים המחייבים, בין-השאר, בדיקת כנות הקשר שבין המזמין למוזמן, מרכז החיים של המזמין (ולאחר תחילת ההליך – אף מרכז חייו של המוזמן) והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית. הקריטריונים האמורים נבחנים עם הגשת הבקשה ולאורך כל תקופת ההליך המדורג – הן במעבר משלב אחד למשנהו והן במשך כל שלב ושלב

(בג"ץ 3648/97

סמטקה נ' שר הפנים
,
פ"ד נג(2) 728, בעמ' 787-788).

4.
בהתאם לנוהל ההליך המדורג, עם אישורה של בקשה לאיחוד משפחות, מונפקים לבני המשפחה המוזמנים היתרים ואשרות לשהייה בישראל לתקופות ביניים. בתום תקופת שהייה מצטברת של חמש שנים ושלושה חודשים, על-פי ההיתרים והאשרות, אמור להסתיים ההליך המדורג במתן מעמד של תושב קבע בישראל למוזמן. בכל הנוגע למוזמנים שהִנם תושבי האזור, קבע הנוהל, עד לשנת 2002, שלוש תקופות ביניים למתן ההיתרים.
בתקופה הראשונה
מונפק למוזמנים אישור לקבלת היתר מהמפקד הצבאי, על-פי תחיקת האזור, לשהייה בישראל. היתר זה מכונה "היתר מת"ק" (ממינהלת התיאום והקישור של האזור), והוא ניתן בשלב ראשון לשנה.
בתקופה השנייה
ניתן למוזמנים היתר מת"ק לתקופה של חמישה-עשר חודשים נוספים.
בתקופה השלישית
, בתום תקופות שהייה של עשרים ושבעה חודשים בישראל על-פי ההיתרים, אמורים המוזמנים לקבל אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לתקופה של שלוש שנים, על-פי הוראת תקנה 6(ה) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974. בתום תקופת שהייה מצטברת של חמש שנים ושלושה חודשים, על-פי ההיתרים והרישיונות הנ"ל, אמור להסתיים ההליך המדורג במתן מעמד של תושב קבע בישראל, דהיינו – בהענקת אשרה ורישיון לישיבת קבע מכוח סעיף 2(א)(4) לחוק הכניסה לישראל (על שלבי ההליך המדורג ראו: בג"ץ 2208/02
סלאמה ואח' נ' שר הפנים

, פ"ד נו(5) 950, 954).
כפי שיפורט להלן, על שדרוג המעמד בשלבים השונים הוחלו מגבלות החל מחודש מאי 2002, תחילה – בהחלטת ממשלה, ובהמשך – על-פי חוק הוראת השעה.

5.
החלטת הממשלה מיום 12.5.02, וכן חוק הוראת השעה שבא בעקבותיה ואשר נכנס לתוקף בחודש אוגוסט 2003, אינם מתירים מתן רישיונות לישיבת ארעי או לישיבת קבע בישראל לתושבי האזור, או על שדרוג מעמד שניתן לתושב האזור ערב החלטת הממשלה, זאת בכפוף לחריגים שנקבעו בחוק הנ"ל.

6.
בשורה של פסקי-דין שניתנו בשעתו בבית-המשפט לעניינים מינהליים, נפסק כי חוק הוראת השעה חוסם אפשרות לשדרוג מעמד מעבר למעמד שהיה למבקש ערב החלטת הממשלה, וכי גם שיהוי בטיפול בבקשה מצד משרד הפנים, שהביא לעיכוב החלטה מעבר למועד החלטת הממשלה, אינו יכול להקנות למבקש מעמד שהוא מנוע לקבל על-פי חוק (עת"מ (י-ם) 434/03
דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין
(21.8.03); ועת"מ (י-ם) 660/05
קיפוהי נאצר נ' שר הפנים

(30.11.05))). עם זאת, במקרים חריגים נאות המשיב לשדרג את מעמדם של המבקשים, כאשר הללו היו זכאים לשדרוג המעמד עוד לפני המועד הקובע. בחלק מהמקרים עשה זאת המשיב בעקבות הגשת עתירות לבג"ץ (בג"ץ 1512/06
זידאת נ' משרד הפנים
(5.7.06)), או הגשת ערעורים לבית-המשפט העליון כנגד דחיית עתירות בבית-המשפט לעניינים מינהליים (עע"ם 9003/06
אג'רב נ' משרד הפנים
(17.12.07)).

7.
במצב המשפטי, בכל הנוגע לאפשרות שדרוג המעמד, חל שינוי בפסיקה עם מתן פסק-הדין מיום 2.6.08 בעע"ם 8849/03 ועע"ם 8676/06
דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין
. נפסק, על-דעת המשיב, כי "
ניתן יהיה לשדרג מעמדו של מבקש גם אם מעמדו לא שודרג לפני המועד הקובע, וזאת אם אי-השדרוג נבע מטעות או מחמד עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב
"; וכי השאלה, אם מבקשים נכנסים בגדרו של קריטריון זה, אמורה להיבחן על-יסוד עובדותיו של כל מקרה ומקרה.

8.
בקשת העותרים לשדרוג מעמדה של העותרת במסגרת הליך איחוד המשפחות הוגשה למשרד הפנים רק בחודש אוקטובר 2007, לאחר שהללו שכרו את שירותיה של באת-כוחם דהיום, עו"ד ל' צמל
, בהמשך לייצוגם על-ידי עורכי-דין אחרים בעבר. משלא קיבלה ב"כ העותרים מענה לפנייתה בכתב, בבקשתה לשדרוג המעמד, חרף משלוח תזכורות חוזרות ונשנות, הוגשה על-ידה העתירה דנן ביום 6.4.08. לאחר הגשת העתירה השתנה כאמור המצב המשפטי, בעקבות מתן פסק-הדין בעע"ם 8849/03 בעניין
דופש
.

הרקע העובדתי
9.
להלן הרקע העובדתי העולה מכתבי הטענות על נספחיהם.

העותר, יליד 1974, הִנו תושב קבע בישראל. רעייתו, העותרת, ילידת 1978, היא תושבת האזור. השניים נישאו ביום 29.10.95, ולהם חמישה ילדים – שנולדו בירושלים ואשר רשומים במרשם האוכלוסין בישראל.

את בקשתם לאיחוד משפחות הגישו בני הזוג ביום 10.6.96. הבקשה סורבה ביום 30.4.97, הואיל והעותרים לא המציאו מסמכים להוכחת מרכז חיים, והודעת הסירוב נשלחה אליהם באמצעות הדואר.

10.
ביום 1.3.99 נתקבל במשרדי המשיב ערר מטעם העותרים כנגד ההחלטה לסרב לבקשה לאיחוד משפחות. המשיב שלח שאילתות למשטרה, לשב"כ ולמוסד לביטוח לאומי, ובמקביל קיבל מידי העותרים, ביום 23.6.99, מסמכים נוספים מטעם בא-כוחם דאז. המשטרה המליצה למשיב באותה תקופה לדחות את ההכרעה בבקשה עד לסיומם של הליכים פליליים בעניינם של העותרים.

11.
העותרים הגישו ביום 8.7.99 עתירה לבג"ץ (בג"ץ 4565/99), כנגד אי-מתן תשובה סופית בבקשה לאיחוד משפחות (להלן –
העתירה הראשונה
). חרף המלצת המשטרה אותה עת, לדחות את ההכרעה בבקשה לאיחוד משפחות עד לתום ההליכים המשפטיים, הודיעה הפרקליטות
ביום 17.10.99 לב"כ העותרים דאז, עו"ד מ' תאבת, כי הוחלט לאשר את הבקשה, ומשכך חזרו בהם העותרים מהעתירה.

12.
משאושרה הבקשה לאיחוד משפחות, שולבו העותרים בהליך המדורג וקיבלו ביום 18.10.99 הפנייה לקבלת היתר מת"ק למשך שנה, עד ליום 17.10.00.

13.
הבקשה הראשונה להארכת היתר המת"ק, נשלחה למשיב על-ידי העותרים באמצעות בא-כוחם דאז, עו"ד מ' תאבת, ביום 5.11.00. על-פי נהלי משרד הפנים, וכפי שנרשם בהיתר המת"ק עצמו, היה על העותרת לפנות למשרד הפנים לקבלת היתר מת"ק נוסף, זאת כחודשיים לפני תום תקופת ההיתר הקודם. ואולם, בקשת העותרת הוגשה כאמור ביום 5.11.00, לאחר שפג תוקפו של היתר המת"ק הראשון שהיה ברשותה. לבקשה צורפו מסמכים להוכחת מרכז חייהם של בני-הזוג בירושלים. במהלך חודש נובמבר 2000 נשלחו על-ידי המשיב שאילתות לגורמי הביטחון ולמל"ל, וכן נשלחה דרישה לב"כ העותרים להמצאת מסמכים נוספים. בסמוך לסוף חודש דצמבר 2000 ובתחילת חודש ינואר 2001 נתקבלו בידי המשיב עמדות הגורמים השונים, וכן מסמכים נוספים שהומצאו על-ידי ב"כ העותרים (נספחים י"ב-ט"ז לכתב-התשובה). ביום 13.3.01, ניתן לעותרת היתר מת"ק לתקופה של עשרה חודשים נוספים.

14.
כאמור, על העותרים היה לפנות למשיב כחודשיים לפני תום תקופת ההיתר השני, קרי – עד ליום 13.1.02, בבקשה להמשך הסדרת המעמד. עד למועד החלטת הממשלה מיום 12.5.02 לא נתקבלה אצל המשיב כל פנייה מטעם העותרים להארכת היתר המת"ק או לשדרוג המעמד.

15.
ביום 30.7.02 הגישו העותרים עתירה לבית-משפט זה בתיק עת"מ 689/02 (להלן –
העתירה השנייה
). בגדרה של העתירה טענו, כי פנו למשיב מספר פעמים לצורך הגשת בקשה שנייה להארכת אשרת שהייה עבור העותרת, אך לא קיבלו כל מענה לפנייתם. מבדיקה שערך המשיב עלה, כי לא נמצאה כל בקשה כאמור בתיקם האישי של העותרים. נוכח העובדה, כי לא הוגשה כל בקשת ארכה מטעם העותרים, נמחקה העתירה השנייה בהסכמת הצדדים, תוך הסכמה כי המשיב יזמן את העותרים לצורך הגשת בקשה להארכת היתר המת"ק.
16.
ביום 24.9.03, המציא העותר למשיב תצהיר באשר לנסיבות שבעטיין לא הגיש בקשה לחידוש היתר המת"ק. וכך ציין העותר בתצהירו, שנערך ואושר על-ידי בא-כוחו דאז, עו"ד מ' תאבת:

"
2.
הנני מצהיר כי ביום 6.3.01 אושרה הבקשה לאחמ"ש ומשרד הפנים הנפיק עבור אשתי אשרת שהייה בישראל לפי ההסדר המדורג, לתקופה בת 12 חודשים.
3.
הנני מצהיר כי לקראת חודש כחודשיים לפני תום תקופת השנה, כאמור לעיל, פניתי לעו"ד בשם [ע'] וביקשתי ממנו לטפל עבורי ובשמי בכל הקשור להגשת בקשה להארכת תוקף הבקשה לאחמ"ש.
4.
הנני מצהיר כי עוה"ד [ע'] הסביר לי כי הגיש את הבקשה כאמור לעיל וכי עליי להתאזר בסבלנות עד לקבלת החלטה בבקשה. הנני מצהיר כי העברתי לעוה"ד [ע'] את המסמכים הדרושים לצורך הגשת הבקשה.
5.
בחלוף מספר חודשים ומשלא קיבלתי תשובה ממשרד הפנים ניסיתי מספר פעמים לפנות ללשכה האזורית למנהל האוכלוסין באמצעות הטלפון, התקשרתי עשרות פעמים אך לשווא. בנוסף, ניסיתי לשלוח פקסים ולבקש לזמן אותי לבירור בעניין הבקשה לאחמ"ש אך גם ללא הצלחה. ניסיתי לעמוד בתור ולהיכנס למשרד הפנים אך גם לא הצלחתי.
6.
הנני מצהיר לבסוף ולאחר שנואשתי פניתי לעו"ד מונעם ת'אבת וביקשתי כי יגיש בשמי עתירה מנהלית. הנני מצהיר כי עד לקבלת תגובת משרד הפנים, הייתי בטוח כי הוגשה מטעמי בקשה להארכת תוקף אשרת השהייה של מרשתי [הכוונה ל'אשתי' – י' נ'] בישראל.
7.
ביום 30.7.02 הגשתי לבית המשפט המחוזי בירושלים עת"מ 689/02 ובה טענתי כי בקשתי להארכת תוקף אשרת השהייה של אשתי לא טופלה.
8.
הנני מצהיר כי לאחר בירור בין ב"כ עו"ד תאבת לבין הגב' חגית וייס במשרד הפנים, התברר לי כי עוה"ד

[ע'] כלל לא הגיש את הבקשה להארכת תוקף האחמ"ש
" (פסקאות 2-8 לתצהיר).


17.
בחודש פברואר 2004 שלח ב"כ העותרים דאז, עו"ד מ' תאבת, מכתב למשיב, שבו ביקש כי מרשיו יוזמנו ללשכת מינהל האוכלוסין לשם המשך הטיפול בבקשה לאיחוד משפחות. ביום 18.4.04 הודיע המשיב לב"כ העותרים, כי הואיל ולא הוגשה בקשה להארכת היתר המת"ק, הבקשה לאיחוד משפחות מבוטלת. מכתב זה נשלח, ככל הנראה, בטעות, לאחר שדבר ההסדר שהגיעו אליו הצדדים במסגרת העתירה השנייה, לא עודכן במחשבי המשיב.

18.
על-רקע התקלה האמורה, נאלצו העותרים להגיש ביום 15.7.04 עתירה נוספת לבית-משפט זה, בתיק עת"מ 913/04 (להלן –
העתירה השלישית
). בעקבות הגשת העתירה נתגלתה הטעות האמורה שבמשלוח התשובה מיום 18.4.04, והמשיב הודיע לעותרים כי ימשיך לטפל בבקשתם לאיחוד משפחות. בנסיבות האמורות, נמחקה העתירה השלישית ביום 11.10.04, זאת בהסכמת הצדדים.

19.
ביום 17.11.04 קיבלה העותרת היתר מת"ק לשנה, ומאז נופקו לה היתרי מת"ק מידי שנה בשנה. בחודש אוקטובר 2007 שכרו העותרים את שירותיה של עו"ד ל' צמל
, ורק אז, עם החלפת הייצוג, ביקשו לראשונה לשדרג את מעמדה של העותרת למעמד של תושב ארעי בעל אשרת שהייה מסוג א/5, בטענה כי היא הייתה זכאית לשדרוג מעמדה עוד בטרם כניסת החלטת הממשלה לתוקף. משלא ענה המשיב למכתביה של ב"כ העותרים, לרבות לתזכורות שנשלחו לו, הוגשה העתירה דנן.

עיקר טיעוני העותרים
20.
ב"כ העותרים טוענת, כי העותרת הייתה זכאית, במסגרת ההליך המדורג לאיחוד משפחות, לשדרג את מעמדה למעמד של תושב ארעי עוד לפני המועד הקובע, קרי – מועד החלטת הממשלה – 12.5.02. העתירה הוגשה כחודשיים לפני מתן פסק-הדין בעע"ם 8849/03 בעניין
דופש
, זאת בעקבות מספר עתירות שבהן, במסגרת הסדרי פשרה, נאות משרד הפנים לאפשר שדרוג מעמד, למעמד שהיה העותר זכאי לקבל טרם החלטת הממשלה. בין מועד הגשת העתירה לבין מועד הגשת כתב-התשובה, ניתן, כאמור, פסק-הדין בעניין
דופש
, אשר קבע, בהסכמת המשיב, כי ניתן יהיה לשדרג מעמדו של מבקש אף אם מעמדו לא שודרג לפני המועד הקובע, זאת אם אי-השדרוג מקורו בטעות או בעיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב. ב"כ העותרים גורסת, כי המשיב היה אמור להעניק לעותרת מעמד של תושבת ארעית עוד לפני המועד הקובע, ויש לאפשר זאת גם כיום, זאת הואיל ואי-שדרוג המעמד נבע מעיכוב בלתי מוצדק בעטיו של משרד הפנים. בכתב-העתירה טענו העותרים, כי הגישו בקשה לשדרוג מעמדה של העותרת למעמד של תושבת ארעית ולקבלת אשרה מסוג א/5, וכי בקשתם לא נענתה בשעתו (סעיפים 14-15 לעתירה). במסמך הנושא כותרת "תשובה לתשובת המשיב" (להלן –
תגובת העותרים
), לא חזרו העותרים על הטענה האמורה, אלא ציינו כי שכרו שירותיו של עורך-דין לצורך הגשת בקשה להסדרת מעמדה של העותרת, משלא עלה בידם להשיג טלפונית את לשכת מנהל האוכלוסין לצורך הסדרת המעמד. בתגובתם האמורה הרחיבו העותרים את טרוניותיהם בדבר עיכובים מצד משרד הפנים בטיפול בבקשה לאיחוד משפחות, מעבר לטיעונים שהועלו בכתב-העתירה, וטענו כי חלו עיכובים בלתי מוצדקים בטיפול בבקשה, לא רק בשלבי ההליך המדורג, אלא גם בין השנים 1996-1999 – עד לאישורה של הבקשה לאיחוד משפחות.

תמצית טיעוני המשיב
21.
ב"כ המשיב גורסת, כי יש לדחות את העתירה על הסף, זאת מחמת שיהוי ניכר בהגשתה, וחוסר ניקיון כפיים מצד העותרים. כן טוענת היא, כי יש לדחות את העתירה אף לגופה.
בכל הנוגע לשיהוי
, טוענת ב"כ המשיב, כי טענת העותרים – לפיה היה על המשיב להנפיק לעותרת אשרת שהייה מסוג א/5 – נגועה בשיהוי ממושך של כשלוש שנים מאז קיבלה העותרת, בשנת 2004, את היתר המת"ק הראשון לאחר המועד הקובע.
באשר לחוסר ניקיון הכפיים
,

טוענת ב"כ המשיב, כי העותרים הטעו את בית-המשפט, עת טענו בעתירתם שהעותרת עמדה בכל דרישות המשיב טרם כניסת החלטת הממשלה לתוקף; כי הללו הסתירו מבית-המשפט את העובדה שכלל לא הגישו בקשה להארכת אשרת שהייה, ובוודאי שלא לשדרוג מעמד, בטרם המועד הקובע; וכי השניים בחרו להשמיט מעתירתם את הצהרת העותר, לפיה עו"ד מטעמם הוליך אותם שולל, וכי בפועל לא הוגשה על-ידם בקשה להארכת היתר השהייה של העותרת טרם מועד קבלת החלטת הממשלה.
את דחיית הבקשה לגופה
, מנמקת ב"כ המשיב בכך שאין לפנינו מקרה של אי-שדרוג מעמד בשל טעות או עיכוב בלתי מוצדק שמקורו במשיב, שכן העותרים כלל לא הגישו לפני המועד הקובע בקשה להארכת היתר המת"ק או לשדרוג מעמד. ב"כ המשיב התנגדה לבקשת העותרים, לאפשר להם להגיש את תגובתם האמורה בכתב, הן בהיבט הדיוני והן לגופו של עניין.


דיון

ההתייחסות לתגובת העותרים לכתב-התשובה
22.
אינני נדרש להכריע בנסיבות המקרה דנן בשאלה, האם יש מקום להיעתר לבקשת העותרים להגשת "
תשובה לתשובת המשיב
", ומה המסגרת הדיונית לכך, אם בכלל; שכן החלטתי לקבל את המסמך האמור כעיקרי-טיעון, לפי תקנה 14 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי-דין), התשס"א-2000, זאת כבקשתה החלופית של ב"כ העותרים בהודעתה מיום 21.10.08. עם זאת, מובן כי בגדרו של המסמך האמור, בין אם מדובר בעיקרי טיעון, ובין – בתגובה בכתב, לא ניתן להעלות נימוקי עתירה חדשים אשר לא הועלו בכתב-העתירה; וכי אין לאפשר, באמצעותו, תיקונו של כתב-עתירה והרחבת חזית מעבר לזו שנתגבשה בכתב-העתירה ובכתב-התשובה.

שיהוי
23.
סבורני, כי העתירה אינה נגועה בשיהוי שיש בו כדי להביא לדחייתה על הסף. אכן, העתירה הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר שהמשיב העניק לעותרת היתר מת"ק בשנת 2004, מבלי שהעותרים העלו דרישה לשדרג את מעמדתה של העותרת ולהנפיק לה מעמד של תושב ארעי. ואולם, במהלך התקופה האמורה פסיקת בתי-המשפט לעניינים מינהליים קבעה, כי החלטת הממשלה וחוק הוראת השעה אינם מאפשרים שדרוג מעמד מעבר למעמד שהיה למבקש ערב החלטת הממשלה, אף אם היה שיהוי בטיפול בבקשה מצד משרד הפנים. סבורני, כי נוכח השינוי במצב המשפטי, עם מתן פסק-הדין מיום 2.6.08 בעע"ם 8849/03 בעניין
דופש
, לא עומד לפני העותרים מחסום דיוני של שיהוי, בבקשתם כיום לשדרג את מעמדם, בהתאם לקריטריון שנקבע בפסק-הדין האמור (ראו: עת"מ (י-ם) 8436/08
עוויסאת נ' משרד הפנים
(14.9.08)).



חוסר ניקיון הכפיים
24.
הלכה היא, כי על עותר לגלות בעתירתו את כל הפרטים הנוגעים לעניין, תוך פרישׂת התמונה המלאה לפני בית-המשפט, וכי הסתרת פרטים חייבת לחסום את דרכו של העותר לערכאה המינהלית
(בג"ץ 421/86
אשכנזי נ' שר התחבורה
, פ"ד מא(1) 409; בג"ץ 2631/09
ימין נ' נציבות שירות המדינה
(21.4.09); בג"ץ 6939/09
פלונית נ' שר הפנים

(23.9.09); ועת"מ (י-ם) 552/05
פרחאן נ' שר הפנים

(15.12.05)).


צודקת ב"כ המשיב בטענתה, כי יש מקום לסלק העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים מצד העותרים. העותרים לא פרשׂו בפני
בית-המשפט בכתב-העתירה את המסכת העובדתית הרלבנטית לבקשתם לשדרוג מעמדה של העותרת. בפרק העובדתי בכתב-העתירה ציינו העותרים, כי בשנת 1999 הונפק לעותרת היתר מת"ק למשך שניים-עשר חודשים, כי בהמשך הוארך תוקפו של ההיתר, כי העותרים הגישו בקשה לשדרוג מעמד העותרת למעמד של תושבת ארעית ולקבלת אשרה מסוג א/5, וכי העותרת עמדה בכל דרישות המשיב טרם כניסת החלטת הממשלה לתוקף. העותרים לא הציגו את התמונה העובדתית המלאה לפני בית-המשפט, בכל הנוגע לתקופה מאז פג תוקף היתר המת"ק האחרון שניתן לעותרת. יתירה מכך: הטענות שהעלו בעתירה גבלו בהטעיה, שכן בפועל לא הוגשה על-ידם כל בקשה להארכת היתר המת"ק במועד שקדם להחלטת הממשלה, לא כל-שכן – בקשה לשדרוג מעמד למעמד של תושב ארעי. כאמור, הם בחרו להשמיט מעתירתם את האמור בתצהיר שהגיש העותר למשיב ביום 24.9.03, שבו אישר כי לא הגיש בקשה כלשהי להארכת תוקף אשרת השהייה של רעייתו, וכי בעניין זה הוּלך שולל על-ידי בא-כוחו דאז.


מן הראוי, אפוא, לדחות את העתירה על-הסף, זאת מחמת אי-גילוי כל המידע הרלבנטי על-ידי העותרים, והסתרת מידע ענייני שסתר את הטענה שעליה נסמכה עיקר העתירה. מכל-מקום, כפי שיבואר להלן, דין העתירה אף להידחות לגופה.

דחיית העתירה לגופה
25.
דין העתירה להידחות לגופה, זאת הואיל וחוק הוראת השעה אינו מאפשר שדרוג מעמדה של העותרת לאחר מועד החלטת הממשלה, והיות שעניינם של העותרים אינו בא בגדרם של החריגים להגבלה זו על-פי הקריטריונים שנקבעו בעע"ם 8849/03 בעניין
דופש
. אין מדובר במקרה שבו לא שודרג מעמד עובר להחלטת הממשלה מחמת טעות, או בשל עיכוב בלתי-מוצדק מצד המשיב, שכן לאחר פקיעת תוקפו של היתר המת"ק מיום 13.3.01 לא הגישו העותרים למשיב בקשה להארכת תוקפו של ההיתר, או לקבלת מעמד. כאמור, העותר עצמו אישר בתצהיר שהגיש למשיב ביום 24.9.03, כי לא הוגשה על-ידו בקשה שכזו, כי סבר שהבקשה הוגשה על-ידי אחד מבאי-כוחו הקודמים, וכי נתחוור לו שאותו עורך-דין הוליך אותו שולל, עת אמר לו כי הגיש את הבקשה בשמו ועליו להתאזר בסבלנות עד לקבלת החלטה. לפיכך, אם היה עיכוב בהמשך הטיפול בהליך המדורג, מאז תום תקופת היתר המת"ק האחרונה ועד למועד החלטת הממשלה, נבע הוא מהעותרים, ואין מדובר בעיכוב בעטיו של המשיב. בחינת הבקשה לאיחוד משפחות, על שלביה השונים, כמפורט בסקירת הרקע העובדתי לעיל, הן בגדרו של ההליך המדורג, והן בשלב שקדם לאישור הבקשה לאיחוד משפחות, אינה מבססת מסקנה בדבר עיכוב בלתי מוצדק בטיפול בה אשר נבע מהמשיב, ושיש בו – בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסק-הדין בעע"ם 8849/03 בעניין
דופש
– כדי לאפשר שדרוג מעמד גם לאחר המועד הקובע.

התוצאה
26.
על-יסוד האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

העותרים ישלמו למשיב הוצאות בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"א בחשון תש"ע, 8.11.09, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תודיע לצדדים טלפונית על מתן פסק-הדין, ותמציא להם עותקים ממנו בדואר רשום.
י' נועם
, שופט









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 8270/08 נאדר סב לבן, דעאא אבו רמילה נ' שר הפנים (פורסם ב-ֽ 08/11/2009)