פסקי דין על עו"ד משה כהן | פסקי דין על קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ

1054/09 עא     08/11/2009




עא 1054/09 עו"ד משה כהן נ' קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ




בעניין:
1


בתי

-

המשפט
בית משפט מחוזי באר שבע
עא 001054/09


לפני:
כבוד השופט אריאל ואגו


תאריך:
09/11/2009





בעניין:
עו"ד משה כהן






בעצמו
המערער

נ
ג
ד


קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ


ע"י ב"כ
עו"ד י. סרויה

המשיבה



פסק דין

הערעור מופנה כנגד פסק דינו של ביהמ"ש השלום באשקלון (כב' השופטת סבין כהן), שניתן בשתי תביעות שאוחדו, ועניינן ביטול והפרה של הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים.

המערער, עו"ד במקצועו, שכר מהמשיבה משרד בבניין שבבעלותה, אלא שלטענתו הגם שאמור היה לקבל את המושכר לחזקתו עד יום 3.10.04, התברר שאינו יכול לשמש ליעודו במועד זה, וכי המקום משמש כמחסן, ועל כן שיגר ביום 3.11.04 מכתב ביטול של הסכם השכירות.

הוא תבע השבת מקדמה בגובה 6 חודשי שכירות, ששילם מראש, וכן עתר לפיצוי על הוצאות ונזקים שונים בשל הפרתו הנטענת של ההסכם בידי המשיבה.

בתביעה שהוגשה ע"י המשיבה נגד המערער, היא טענה שפעלה להעמדת המושכר לרשותו כנדרש, וכי הוא מטעמיו ביטל את ההסכם, שלא כדין, וביקשה לחייבו לשלם לה דמי שכירות ודמי ניהול של הבניין, לפי ההסכם, למשך 24 חודשים, בהפחתת המקדמה.

בפועל, הושכר הנכס לשוכר חלופי, לשם צמצום נזקי המשיבה, החל מיום 1.07.05, ועפ"י כתב תביעה מתוקן מטעמה, עתרה המשיבה לחיוב המערער בדמי השכירות רק עד מועד זה, וכן תבעה החזר בגין שכ"ט עו"ד לעריכת הסכם השכירות החדש, ולחיוב המערער בתשלומים עבור עבודות חשמל שהוזמנו להתאמת הנכס לצרכיו.

סלע המחלוקת בין הצדדים היה סביב היקף עבודות ההתאמה שנדרשו ע"י המערער, והוסכם על ביצועם, ועל מי נטל המימון של עבודות אלה, כאשר נטען שהמערער ביקש לבצע שיפורים ועבודות נוספות, מעבר למוסכם, וסירב לממן מכיסו את העלות הנוספת. הוא, מצדו, טען כי לא היה אמור לשאת בכל תשלום נוסף, וכי דרישת מנהל המשיבה, במישור זה, מהווה הפרת ההסכם.

על מנת להכריע בנקודה המרכזית הזו, נזקק ביהמ"ש לניתוח והערכה של האותנטיות והתוקף המחייב של המערך ההסכמי שהונח בפני
ו, ואשר כלל נוסחים שונים של ההסכם, כאשר לא היה ברור אם מדובר בטיוטה, או בהסכם גופו, וכן עסק ביהמ"ש בתוכנית שצורפה להסכם השני, כהגדרתו בפסה"ד, שם מצויה תוכנית החשמל שלכאורה על פיה אמורים היו להתבצע השינויים בנכס.

מסקנתו של ביהמ"ש קמא היתה חד משמעית, כי גרסת המשיבה ביחס להיקף העבודה שהיה עליה לבצע כדי להתאים את המשרד שיושכר, לצרכי המערער, היא הנכונה, וכי יתרת העבודות צריכה היתה להיות ממומנת על חשבון המערער.

נקבע, כי אותה תכנית מאוחרת יותר אינה משקפת את נקודות החשמל שעל המשיבה לספק, על חשבונה, וכי מעבר לנקוב במפרט, שהיה מצורף להסכם המקורי, ובו 8 נקודות מאור, לא התחייבה המשיבה לספק את אשר נכלל בתוכנית החשמל האמורה, שכללה כ-60 נקודות.

ביהמ"ש ביסס קביעתו זו, שבמידה רבה חרצה את גורל ההליך, על ניתוח מפורט של המסמכים, ונסיבות עריכתם, כפי שעלה מהעדויות שבאו לפניו, על האמון שניתן בעדים שהתייחסו לכך, ועל הגיונם של דברים כפי שעלה מהנסיבות וההשתלשלות שהוכחו.

יצויין, שכב' השופטת כהן גם הסתמכה על עדויות אובייקטיביות, שלא מטעם הצדדים הישירים, וכך, למשל, מצאה את עדות החשמלאי שעבד במקום כמהימנה, ועלה ממנה שהיה סיכום שהמערער אכן ישא בעלות של עבודות חשמל מעבר למה שסוכם שהמשיבה תשלם לו.

כאמור, בפסה"ד אומצה גרסת המשיבה, גם באשר לנוסחו המחייב של ההסכם בין הצדדים, ונקבע שזהו "ההסכם הראשון", מבין שני נוסחים שנבחנו, וגם באשר לטענה שכל תוספת מעבר למפרט המוסכם – מימונה על המערער בלבד.
ביהמ"ש בחן, על רקע זה, את השאלה האם העכוב בהעמדת המושכר לרשות המערער נבע מפיגור בביצוע העבודות המוטלות על המשיבה, שאז, עדיין אפשר שהיא בגדר מפרת ההסכם, או שמא, חדל המערער עצמו במחדל של עיכוב העבודות הנוספות שהוא יזם. גם בעניין זה התקבלה עמדת המשיבה, וגם כאן לאחר ניתוח הראיות והנמקה מפורטת, מצא ביהמ"ש כי המשיבה עמדה בהתחייבויותיה והעמידה את המושכר, מצדה, לרשות המערער בהתאם להתחייבותה, ובמסגרת הזמן שהוסכמה להשלמת העבודות, כאשר גם לשיטת המערער, ניתנה ארכה מסויימת לביצוען.

כב' השופטת קמא התרשמה שהסיבה האמיתית לביטול החוזה בידי המערער, היתה כלכלית, וכי החליט לשכור נכס אחר, כנראה בעלות פחותה, והטעימה, שלו, כשיטתו, הטעם לביטול היה אכן עיכוב מצד המשיבה בהעמדת הנכס לרשותו, והשלמת העבודות, בוודאי היה טורח ליתן התראה וארכה לצד השני, כמתחייב גם בדין, דבר שלא נעשה, ובפועל לא ניתנה למשיבה הזדמנות לתיקון ההפרה הנטענת, טרם שהוא הזדרז וחתם על הסכם שכירות על נכס אחר, עוד ביום 19.10.04.

משנקבע שהסכם השכירות הופר ע"י המערער דווקא, וכאשר הנכס הושכר לצד ג' רק חודשים ארוכים לאחר "פיצוץ" העסקה, חוייב המערער בדמי השכירות לתקופה הרלוונטית, בהפחתת המקדמה ששילם.

אמנם, המערער טען שהמשיבה לא פעלה די להקטנת נזקה ולמציאת שוכר חלופי, אך נפסק כי הוא לא פירש מה וכיצד ניתן היה להיעשות מעבר למה שנעשה ע"י המשיבה, ומעבר לכך, בהסכם השכירות, כלשונו ופרשנותו הנכונה, נקבע, שבסיטואציה כזו, הוא זה שאמור למצוא שוכר חלופי במקומו, וכל מאמץ מצידו לעשות כן, לא הוצג ולא הוכח.

נדחתה דרישת המשיבה לשכ"ט עו"ד עבור עריכת ההסכם עם שוכר חלופי, וכן דרישתה לתשלום לחשמלאי עבור גופי שתאורה שהותקנו, ולעבודות מיזוג אויר מסויימות, הכל מטעמים שפורטו בפסה"ד, ובגין כך לא הוגש ערעור שכנגד מטעם המשיבה.

בסופו של יום, נדחתה תביעתו של המערער, והתקבלה, חלקית, תביעתה של המשיבה, והמערער חויב לשלם לה סכום של 20,294 ₪, נכון ליום 7.12.05, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 8,000 ₪ ומע"מ.

ערעורו של המערער, הנדון כעת, משתרע על לא פחות מ- 62 עמודים, ובהם קובל המערער על כל ממצא, כל עובדה, וכל מסקנה שבפסה"ד קמא, וסבור הוא שכל הקביעות שפורטו ע"י השופטת קמא, וחלקן המהותי הובא אף לעיל, שגויות ומופרכות.

בעיקרי הטיעון, שעפ"י הסכמת הצדדים הוגשו במתכונת של סיכומים, לצורך מתן פס"ד ללא טיעון בע"פ, חוזר המערער על טענותיו וגורס כי אין פסה"ד קמא יכול לעמוד, וכי ממצאיו ומסקנותיו שגויים.

מטבע הדברים, המשיבה תומכת באמור בפסה"ד נשוא הערעור, מנימוקיו,
ונטען כי אין להתערב בממצאים העובדתיים ובהערכת מהימנות העדים, דברים שנעשים רק לעיתים נדירות, ולא זה המקרה.

הארכתי, יחסית, בתיאור קביעותיו ומסקנותיו של ביהמ"ש השלום, ועיקרי נימוקיו, מהטעם, שלאחר עיון מעמיק בכל החומר המונח לפני, מצאתי, שהקביעות וההנמקות הללו מבוססות היטב ומשקפות את מצב הדברים לאשורו, וכי אין כל מקום להתערבות ערכאת הערעור, כהוא זה, בכל אלה.

עיקרו של הערעור בתקיפת ממצאים עובדתיים ומהימנות של עדים, כאשר לא הונח בסיס להתערבות, החריגה והטעונה טעמים כבדי משקל, בעניינים אלה, ולגופם של דברים, העדויות שעליהן השעין ביהמ"ש את ממצאיו ומסקנותיו, ברורות ויוצרות תמונה קוהרנטית שאותה ראה ביהמ"ש לפניו והובילה למסקנה האופרטיבית הבסיסית שלפיה הפרת ההסכם באה מצדו של המערער בלבד.

המסקנות הנגזרות מקביעות העובדה התחייבו מהן ואין בהן דופי.

המערער סבר, בטעות, כי יש סתירה בין עמדת השופטת קמא, כי נפל פגם בכך שלא ניתנה ארכה לקיום ההסכם מטעמו של המערער למשיבה,
ולבין קביעתה כי לא היתה הפרה מצד המשיבה, אלא מצדו הוא, ואולם, התעמקות בנימוקי כב' השופטת כהן מעלה כי
השופטת הנכבדה ראתה בנקודה זו משום תימוכין נוספים למסקנתה בדבר השיקולים הזרים, שלא ממין העניין, של המערער, בביטול ההסכם, ולו לשיטתו, שהרי אם לא נבע הדבר משיקול כלכלי ורצון לשכור נכס זול יותר, מצופה היה, ואף מתחייב בדין, שהמערער היה נותן הזדמנות נאותה וארכה, אפילו קצרה, להשלמת העבודות ולריפוי ההפרה שלגרסתו ולשיטתו התרחשה.
אין סתירה בין הדברים, וזהו אך נימוק תומך ונוסף להגעה למסקנה שהתחייבה ונגזרה מיתר הראיות.

באשר לשאלת הקטנת הנזק, תהיתי, שמא יש ממש בטענה שהתקופה של 7 חודשים למציאת שוכר חלופי, ארוכה מעט, שמא אין היא בגדרי הסביר לקיום החובה למזעור הנזקים, ושמא בנקודה זו לא דק בימ"ש קמא פורתא עת אימץ את טענת המשיבה וחייב את המערער בדמי השכירות בגין מלוא התקופה.

אולם, מעבר לכך שהמערער לא הביא ראיה כלשהי שניתן היה, או שסביר היה, לצפות להשכרה מהירה יותר של הנכס לשוכר חלופי, יש לזכור, שהסכם השכירות החלופי נחתם ב- 9.06.05, הגם שתחילתו כ-3 שבועות אח"כ, משמע שהמו"מ החוזי, ובוודאי המאמץ למציאת שוכר החלו, עוד קודם לכן, ועוד יש לשים אל לב, שעפ"י תנאי ההסכם בין הצדדים שכאן, קיימת התחייבות בלתי מותנית של השוכר, המערער, שגם אם יפסיק את השימוש במושכר לפני תום 24 חודשים, עליו לדאוג לתשלום דמי השכירות, עבור כל התקופה, וכי ישלם כספים אלה "לתקופה שלא תפחת מ-24 חודשים" (סעיפים 4.3 ו- 4.4 בהסכם). על רקע זה, אין לומר שהמשיבה נהגה
בחוסר תום לב, או באופן בלתי סביר, ומההיבט החוזי הדווקני, אפשר שאף יכלה לשקוט על שמריה גם מעבר לכפי שנעשה.

לסיכום – פסה"ד נשוא הערעור מבוסס ומנומק היטב, ובצורה משכנעת, כאשר תשתית הראיות הביאה לממצאים עובדתיים ראויים ונכונים, והמסקנות המשפטיות שנגזרו מאלה – אף בהן אין דופי, ולא נמצאה כל עילה להתערבות ערעורית בכל אלה.

התוצאה היא שהערעור נדחה.

על המערער לשאת בהוצאות המשיבה, ושכ"ט עו"ד שלה, בסכום של 7,000 ₪ ומע"מ, נכון להיום.


ניתן היום, כ"א בחשון, תש"ע (8 בנובמבר 2009), בהעדר הצדדים.



א' ואגו, שופט









עא בית משפט מחוזי 1054/09 עו"ד משה כהן נ' קלוד נחמיאס חברה לבניין בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/11/2009)