פסקי דין על בנק לאומי סניף כרמיאל | פסקי דין על שלטי הגליל מ.ס. (1996) | פסקי דין על ציפורה דהן | פסקי דין על שמעון דהן |

2963/03 א     06/11/2009




א 2963/03 בנק לאומי סניף כרמיאל נ' שלטי הגליל מ.ס. (1996) בע"מ, ציפורה דהן, שמעון דהן





בפני

כב' השופטת ישראלה קראי-גירון
תובע
בנק לאומי סניף כרמיאל

נגד

נתבעים
1. שלטי הגליל מ.ס. (1996) בע"מ

2. ציפורה דהן

3. שמעון דהן
פסק דין
א. מבוא
1. ראשיתה של התביעה דנן ביום 4/2/03. התובע (להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר, בה עתר לחיוב הנתבעים לשלם לו את סכום התביעה. זאת בגין יתרת חוב שנצטברה בחשבון הבנק של הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה"). החברה הינה חברה בע"מ העוסקת בתחום ייצור שלטים.
הנתבעים 2 ו-3 הם בני זוג. נתבעת 2 הייתה במועדים הרלוונטיים בעלת המניות והמנהלת של החברה (להלן: "גב' דהן"). נתבע מס' 3 היה שכיר בחברה (להלן: "מר דהן").

2. גב' דהן נתבעת בשל חתימתה על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום להתחייבויות החברה עוד ביום 17/12/01. מר דהן נתבע בשל חתימתו ביום 17/6/02 על כתב ערבות מוגבל עד לסך 130,000 ₪ לקיום התחייבויות החברה לבנק.

3. בכתב התביעה נטען כי יתרת חוב החברה בבנק נכון ליום 30/1/03 הגיעה לסך של 511,140 ₪. סכום זה כלל בתוכו עפ"י המוסכם בין הצדדים, ריבית אשר חושבה עד יום 31.12.02 וסכום נוסף בגין ריבית עד יום הגשת התביעה בסך 10,017 ₪.

4. בקשת הנתבעים ליתן להם רשות להתגונן נדונה בפני
כב' הרשם בן ציון ברגר אשר החליט ביום 25/1/06 ליתן לנתבעים רשות להתגונן חלקית. על החלטה זו הוגש ערעור ע"י הבנק, אשר נדון בפני
כב' השופטת תמר נתנאל שרון. בהחלטתה מיום 11/9/06 קיבלה כב' השופטת תמר נתנאל שרון באופן חלקי הערעור. טענות הנתבעים לעניין התניית שירות בשירות נדחו ובפועל נתנה לנתבעים רשות להתגונן בשלוש סוגיות בלבד אשר מצריכות הכרעתי בתיק זה, ואלו הן:
i. טענות כנגד התנהלות הבנק אשר שינה באופן חד צדדי, ללא הסכמה וללא התראה סבירה, תוך התנהגות בלתי סבירה, שלא בתום לב ותוך הפרת חובות המוטלות על הבנקים, את מסגרות האשראי שהוקצו לחברה בחשבון.
ii. טענה כנגד התנהלות הבנק אשר מהר למכור רכב שהיה בבעלות החברה במסגרת הליכי כינוס במחיר נמוך בהרבה מזה שהיה מוצע לנתבעים, אלו ביקשו למכרו בעצמם. הנתבעים ביקשו למכור הרכב במחיר גבוה ממחיר המחירון וטענו כי היתה להם הצעה קונקרטית שקיבלו.

iii. טענות מר דהן שמעון כי חתימתו על כתב הערבות הייתה כפופה לתנאים מקדמים ונעשתה רק בגין מצגי שווא שהוצגו בפני
ו ע"י נציגי הבנק. נטען כי מר דהן הסכים לחתום על כתב הערבות רק בתנאי שהבנק יגדיל מסגרת האשראי לחברה בחשבונה לסך של 250,000 ₪ ויתן לחברה כל הערבויות הנדרשות על מנת להשתתף במכרזים. נטען כי הבנק לא מלא אחר התנאים המוקדמים, הפר התחייבויותיו כלפי מר דהן והנתבעים כולם ובשל כך בוטל כדין ע"י מר דהן כתב הערבות.

5. הניסיון להשיג על החלטת כב' השופטת תמר נתנאל שרון בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור נכשל. לפיכך צודק ב"כ הבנק כי הסוגיות שפורטו לעיל הן היחידות העומדות להכרעה בתביעה דנן. כך כל טענה אחרת, שהועלתה ע"י הנתבעת לרבות ובמיוחד, זיוף מסמכי הערבות, זיוף חתימת מר דהן על כתבי הערבות, נזקים שנגרמו לנתבעים, אגב התנהלות הבנק וזכאות לקיזוז הינן טענות החורגות מגדר המחלוקות בתביעה דנן.

ב. העובדות הרלוונטיות
1. החברה פתחה בבנק חשבון ביום 22/1/96. החשבון נוהל ע"פ תנאי ניהול חשבון, נספח ת/1, לת/1 ותנאים כלליים לפתיחת חשבון אשראי במט"ח ובמט"י, נספח ת/2, לת/1.

2. בחודש מרץ 1996, וביום 17/12/01, חתמה גב' דהן, אשר הייתה בעלת המניות המנהלת והרוח החיה בחברה, על כתב ערבות בלתי מתמדת ללא הגבלה בסכום, להתחייבויות החברה.

3. ביום 17/06/02 חתם מר דהן על כתב ערבות מתמדת בסך של 130,000 ₪ (קרן), להתחייבות החברה. על הנסיבות שקדמו לחתימת ערבות זו חלוקים הצדדים. כן קיימת מחלוקת האם האמור בכתב ערבות זה, נספח ת/5, לת/1 ממצה כל שהוסכם בין הצדדים או שמא קיים הסכם נוסף בע"פ אשר סוכם בין הצדדים ורק בכפוף לו חתם מר דהן על כתב הערבות.
עוד חלוקים הצדדים בשאלה האם התחייב מר דהן במועד מוקדם הרבה יותר, הסמוך למועד פתיחת חשבון החברה בבנק לחתום על ערבות ולא עשה כן.
הנתבעים מכחישים התחייבות זו, ומכחישים שמר דהן נדרש אי פעם לפני שנת 2002 לחתום על ערבות כזו. עוד טוענים הנתבעים כי הבנק ניסה להחתים את מר דהן על ערבות כמנהל ובעל מניות כדי לעקוף מגבלות החוק בנוגע לעניין ערב יחיד.

4. עד סוף שנת 2001 נחשבו החברה והנתבעים ללקוחות אמינים וטובים בבנק. ראה עדות גב' כוכבה שגיא עמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 13/3/08.
עוד אין מחלוקת כי במהלך שנת 2002 הורעו יחסי הבנק והנתבעים וזאת עם כניסת גב' סימונה עובדיה לשמש כמנהלת סניף כרמיאל בבנק. הנתבעים חשו כי מצרים צעדיהם. הם נדרשו, לטענתם, לצמצם יתרות חובה, להפקיד כספים בחשבונם ומסגרת האשראי לחברה צומצמה.

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך כל תקופת ניהול החשבון ע"י החברה, הועמדה לחברה מסגרת אשראי. סכום המסגרת שונה מעת לעת. מוסכם עוד כי במהלך ניהול חשבון החברה בבנק, נתנו לנתבעים שירותים שונים ואלו ניהלו תכניות חסכון שונות בבנק.

6. אין מחלוקת כי למעט בשנת 1998 הפסידה החברה ע"פ האמור במאזניה, בכל השנים בהם נהלה חשבון בבנק.
ראה לעניין זה עדות המומחה מטעם הנתבעים, מר אמיר רפאל, עמ' 3 לישיבת יום 28/9/08.

7. אין מחלוקת בין הצדדים כי מסגרות האשראי שאושרו לחברה היו כמפורט בסעיף 14 לתצהיר גב' כוכבה שגיא, כאשר מדי פעם הועמדו מסגרות אשראי זמניות לחברה.
מסגרת האשראי הגבוהה ביותר שהוענקה לחברה הייתה בחודש דצמבר 2001, כאשר מסגרת אשראי קבועה עמדה על סך 200,000 ₪ ומסגרת אשראי זמני עמדה על סך 342,000 ₪. מסגרות האשראי לחברה קטנו וצומצמו גם ע"פ בקשת הנתבעים ע"פ עצת רואי החשבון (סעיף 7-9 לתצהיר גב' דהן, ב/6). לטענת הנתבעים צמצום חד ובלתי סביר במסגרות האשראי נעשה בין התאריכים 27.2.02 - 6/2/02, עת צומצמה מסגרת האשראי לסך 185,000 ₪, אח"כ לסך 50,000 ₪.
מוסכם כי צמצום מסגרות האשראי לחברה נעשה במקביל לפירעון תכניות חיסכון ובטוחות אחרות שהמציאה החברה להבטחת פירעון יתרת האשראי בחשבונה.

8. בתקופה הרלוונטית היה לגב' דהן קשר יומיומי עם נציגי הבנק. מוסכם כי על חלק מבקשת הקצאת האשראי שהגישה החברה ושהובילו לצמצום מסגרת האשראי שלה, חתמה גב' דהן אשר הייתה מודעת לתהליך צמצום מסגרת האשראי בחשבון הבנק של החברה (סעיף 14 לתצהיר גב' שגיא- ת/1).

9. בעקבות מו"מ שנוהל בין הצדדים וע"פ דרישת הבנק, חתם מר דהן על ערבות מתמדת מוגבלת בסכום. הצדדים חלוקים האם נחתמה ערבות זו ביום 17/6/02 כאמור בטופס הערבות או קודם לכן בימים 27-28/5/02 כעולה מעדות נציגות הבנק. בנוסף ביום 17/6/02 חתמה גב' דהן על בקשה להקצאת אשראי בסך 100,000 ₪ לשנה- נספח ת/25 לת/1.

10. בתאריכים 10/9/02 ו- 24/9/02, לבקשת הנתבעים, הוגדלו מסגרות האשראי לחברה לסך של 125,000 ₪ ו- 145,000 ₪. אין מחלוקת כי בסוף שנת 2002 עמד חשבון החברה ביתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי.

11. ביום 5/11/02 נערכה פגישה בין הנתבעים ונציגי הבנק בהשתתפות יועץ הנתבעים שמונה כיועץ מלווה. בעקבות פגישה זו שלחו הנתבעים לבנק מכתב ביום 17/11/02 אשר לטענתם מהווה מכתב ביטול ערבות מר דהן.

12. ביום 12/01/03 בוטלה מסגרת האשראי בחשבון החברה אשר עמדה אותה עת ע"ס 145,000 ₪. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם נתנה התראה כדין על צעד זה. בהמשך הועמד חוב החברה לבנק לפירעון מיידי.

13. ביום 11/2/03 הודיעה החברה לבנק כי סיימה לשלם עבור עסקת ליסינג המתייחסת לאחד מרכבי החברה ובקשה לקבל מסמכי הרכב ומסמך הסרת שעבוד לצורך מכירתו.

14. ביום 9/2/03 הגיש הבנק בקשה למימוש משכון ולמינוי כונס נכסים הנוגעים לרכב הנ"ל ובקשתו נעתרה. הרכב נמכר ביום 2/4/03 תמורת סך של 54,584 ₪. לטענת הנתבעת מחיר זה נמוך בהרבה ממחיר המחירון של הרכב, וזה נמכר למרות שבאותה עת הייתה לנתבעים הצעה למכרו בסך 87,438 ₪. נטען כי ההצעה הודעה לבנק.

15. ביום 4/2/03 הוגשה תביעת הבנק נשוא

פסק דין
זה. אין מחלוקת כי למרות שחשבון החברה עמד בסוף שנת 2002 ובראשית שנת 2003 ביתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי המאושרת, מעולם לא הוחזרו שיקים לחברה וחשבונה לא הוגבל.
עוד אין מחלוקת כי לא היה גידול במחזור העסקי של החברה בתקופה הרלוונטית ודוחות כספיים שנדרשו על ידי הבנק לא הומצאו.

16. הנתבעים לא הראו כי הגישו בתקופה הרלוונטית בקשות ספציפיות לבנק למתן ערבויות לצורך הגשת מכרזים מטעם החברה אשר סורבו. כן לא הוצגו מסמכים המלמדים לאילו מכרזים ניגשה החברה בתקופה הרלוונטיות ומה היו תוצאות מכרזים אלו.

ג. הראיות
1. מטעם הבנק שמעתי עדות גב' סימונה עובדיה אשר שמשה מנהלת הסניף הרלוונטי החל משנת 2001 ועדות גב' כוכבה שגיא אשר הייתה במועדים הרלוונטיים מורשית חתימה בסניף וטיפלה בחשבון הרלוונטי.

2. מטעם הנתבעים שמעתי עדות מר וגב' דהן וכן עדות המומחה מטעמם מר רפאל אמיר.

3. כל העדים הגישו תצהירי עדות ראשית והצדדים אף הגישו מוצגים שונים, לרבות ובמיוחד מסמכי הבנק המקוריים והערבויות עליהם חתמו הנתבעים.

4. הצדדים הסתמכו בטיעוניהם וראיותיהם על הליכי הביניים שנתקיימו בתיק זה וחקירות שנערכו במסגרתם. בתום שמיעת הראיות התרתי לצדדים לבקשתם להגיש סיכומים בכתב.

ד. המסקנה
1. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על כל נספחיהם, בתצהיריהם, במוצגיהם ובסיכומיהם ולאחר שהאזנתי לעדויות שנשמעו בפני
והתרשמתי מהם, אני מקבלת תביעת הבנק אם כי בחלקה.
לדעתי זכאי היה הבנק להפרע מהחברה ומגב' דהן מלוא סכום התביעה נכון למועד הגשתה ולא הוכחו טענות הנתבעים כנגד החוב. שוכנעתי כי הבנק היה זכאי להפרע ממר דהן מלוא סכום הערבות עליה חתם ולא הוכחו טענות מר דהן באשר לביטול הערבות.

2. כן מצאתי ממש בטענות הנתבעים באשר לסכום התביעה. יש להפחית מסכום התביעה ע"פ הצהרת הצדדים בפני
בעמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 28/9/05 את סכום החוב בסך 96,955 ₪. עוד יש להפחית מסכום התביעה הכנסות שנתקבלו ממכירת משאית בסך 54,548 ₪ אשר נמכרה בחודש אפריל 2003, לאחר הגשת התביעה דנן, ולאחר הוצאת נספח ת/7 לת/1, אשר הווה בסיס לקביעת גובה סכום התביעה. מעיון בטיעוני הבנק ובמוצגים לא מצאתי כי סכומים אלו לא נתבעו בתביעה העיקרית או קוזזו מהסכום הנתבע בסיכומי הבנק. לסכומים אלה שיש להפחית מסוכם התביעה, יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית ממועד קבלת סכום אלו בבנק ועד מועד פסק הדין.

3. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים כי יש להפחית מסכום תביעת הבנק את ההפרש בין הסכום בו נמכרה משאית החברה והתמורה שיכולה הייתה להתקבל לו נתנה לנתבעים ההזדמנות למכור המשאית בעצמם. לעניין זה לא הוכחו טענות הנתבעים.

4. כן מצאתי ממש בטענות הנתבעים באשר לאי הוכחת הבנק זכאותו לריבית הנתבעת. הכל כאמור בסעיפים 67 ו- 68 לסכומי הנתבעים. עדי הבנק אכן לא הבהירו אופן חישוב סכום הריבית הנתבעת ולא צרפו לעניין זה מסמך רלוונטי עדכני. הפניה סתמית לסולמות הריבית בשנים 1996-2003 (נספח ת/8 לת/1) אינו תחליף לחובת הוכחה מלאה של כל רכיבי סכום התביעה. גם אין די באמירה סתמית בסיכומים כי סכום התביעה הינו כ- 175,000 ₪ כדי להרים נטל הוכחת סכום התביעה.
אין ממש בטענה שהופיעה בסיכומי התשובה של הבנק כי על הנתבעת ליתן גירסא פוזיטיבית אחרת לסכום החוב. נטל הוכחת סכום התביעה על כל רכיביו במקרה דנן מוטל על הבנק. נטל זה לא הורם. אציין כי לא מדובר בענייננו בטענה כנגד רישומי הבנק באשר לגובה החוב אשר ע"פ המוסכם בין הצדדים על הנתבעים לקבל ללא עוררין. מדובר בענייננו ברכיב בהוכחת סכום התביעה אשר לא הוכח בפני
י.
בנסיבות אלה, ישא סכום התביעה רק הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

5. עוד מצאתי ממש בטענות ב"כ הנתבעים בקשר להתנהלות הבנק במהלך ניהול ההליכים בפני
ובטענותיו לעניין הערכת עדות העדים מטעם הבנק. גם בשל טענות אלו אין להשית על הנתבעים מעבר לחובתם לשלם לבנק סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, גם ריבית בנקאית ממועד הגשת התביעה ועד מתן

פסק דין
זה.
ראה לעניין זה:
ת.א. 219439/02- בנק המזרחי נ' מיכאלי תק' של 2004 (4) 2330;
ת.א. 45713/03 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' חלי לוי תק' על 2005 (2) 12288;
רע"א 9025/03 בנק המזרחי המאוחד נ' בן פורת ואח' תק/ על 2004 (4) 78;
בש"א 92841/01 כץ נ' בנק לאומי תק'- מח' 2002 (2) 6383.

ה. דיון
i. טענות לעניין מימוש הרכב הממושכן
א. לא הוכחו טענות הנתבעים כי הבנק בפעולותיו הכשיל אפשרות הנתבעים למכור המשאית מסוג מרצדס במחיר גבוה ממחיר המחירון וכי בשל כך נמכרה המשאית בחודש אפריל 2003 ע"י הבנק במחיר הפסד.

ב. יש לזכור כי טענות אלו של הנתבעים הוכחשו על ידי עדי הבנק. עוד יש לזכור כי הנתבע מר דהן, על פי עדותו לא היה מעורב כלל ועיקר בניהול הפיננסי של החברה. לפיכך קשה היה לי לקבל אמירותיו בסעיף 14 לתצהירו כי כן היה מעורב דווקא בהליכי מכירת המשאית. יתר על כן, גם אם אקבל טענת מר דהן כי נטל על עצמו משימת מכירת המשאית ופעל לצורך מימוש משימה זו, לא הובא בפני
כל הסבר מדוע לא הוצגו ראיות באשר לניסיונות אלו. לא הובאה בפני
כל הוכחה כי נעשו פרסומים לצורך מכירה, כי נוהל משא ומתן עם גורם כלשהו ואפילו לא נאמר לי ברמז מי הוא אותו גורם עלום עמו נוהל משא ומתן ואשר היה מוכן לרכוש המשאית במחיר הנטען בסיכומי ב"כ הנתבעים.

ג. טענות הנתבעים באשר לאפשרות מכירת המשאית שלא בהליכי כינוס, ובמחיר גבוה ממחיר מחירון, נסתרות גם בעובדה כי במועד כי מכירת הרכב היה הרכב במוסך לצורך טיפול בו ואין זה סביר, לאור עובדה זו, כי היה גורם אשר היה נכון לרכשו במחיר גבוה ממחיר מחירון.

ד. גם הימנעות הנתבעים מהבאת ראיה כלשהי לעניין מצב הרכב וראיה כלשהי בנוגע להצעה בכתב שהתקבלה לרכשו ראוי שתפעל לרעתם ותחזק הקביעה כי טענתם לעניין זה לא הוכחה.

ה. תמיהה נוספת התומכת במסקנתי הנ"ל הנה העדר הוכחה של ממש לקיומו של רוכש פוטנציאלי למשאית. במכתב אותו שלחו הנתבעים ביום 11/2/03 לבנק - נספח ט לנ/6, לא הוזכר רוכש כזה. באם היה קיים רוכש פוטנציאלי, מדוע לא אוזכרו פרטיו במכתב בו נדרש הבנק ע"י הנתבעים להמציא מסמכי הסרת השעבוד?

ו. עוד יש ממש בטענות ב"כ הבנק באשר למחדלי הנתבעים אשר תרמו למכירת המשאית בהליכי ההוצאה לפועל. לו באמת היה קיים רוכש למשאית במחיר גבוה היה על הנתבעים להגיש מיידית בקשה אשר הייתה יכולה למנוע מכירת המשאית בהליכי כינוס במחיר הפסד.
הרי גם לבנק אינטרס לקבל בעבור נכס השייך לחברה מחיר מקסימלי אשר יכול היה להקטין את חוב החברה לבנק. אין לבנק אינטרס במכירת נכס במחירי הפסד.

ז. לאור כל האמור לעיל, בהתחשב בעובדה כי נטל הוכחות הטענה לעניין קיומה של אפשרות מכירת הרכב במחיר גבוה יותר על הנתבעים, ואלו לא הרימו נטל זה, דין הטענה להדחות.

ii. האם הייתה ערבות מר דהן (ת/3) מותנית
א. כבר הבהרתי לעיל כי טענות מר דהן לעניין זיוף חתימתו על כתב הערבות וזיוף מסמכי הערבות מהווים הרחבת חזית אסורה ואין מקום לדון בהם.

ב. מר דהן טוען לעניין הערבות שתי טענות שאינן חורגות ממסגרת הדיון בתביעה זו. באחת נטען כי הבנק הפר התחייבויותיו ששימשו תנאי מוקדם לחתימתו על הערבות או הסכם נספח לערבות. בשניה נטען כי הערבות בוטלה כדין. נטל הוכחת שתי הטענות על הטוען אותם, מר דהן. ונטל זה לא הורם.

ג. שוב יש לזכור כי טענות מר דהן באשר למוסכם בין הצדדים עובר לחתימה על כתב הערבות, נדחו והוכחשו בעדויות עדי הבנק בפני
. עדים אלו הכחישו כי ערבותו של מר דהן הותנתה בתנאי כלשהו וכי ניתנו הבטחות מצד הבנק אשר הופרו עובר להשגת הסכמת מר דהן לחתום על הערבות.
במצב עניינים זה בפני
עדות בעל דין אשר נתמכה בעדות בעלת דין נוספת. לשני בעלי הדין אינטרס בתוצאת המשפט ולפיכך, בטרם אבסס מומצאים עובדתיים רק על עדויות אלו, עליי למצוא נימוק סביר מדוע יש לעשות כן במקרה זה.
לא מצאתי במקרה דנן נימוק כזה.

ד. טענות מר דהן ואשתו באשר להתחייבויות הבנק המהוות תנאי לכניסת ערבות מר דהן לתוקפה לא מצאו כל ביטוי במסמכים אשר נחתמו בין הצדדים.
הצדדים גם לא מצאו לנכון להוסיף תנאים בכתב יד על גבי ת/3 אשר אין מחלוקת כי נחתם ע"י מר דהן. הדבר לא נעשה למרות שחתימת מר דהן על ת/3 נעשתה ע"פ עדותו ועדות אשתו גב' דהן רק לאחר שחלפו חודשים בהם נוהל משא ומתן במהלכו שוכנע מר דהן לחתום על הערבויות הנדרשות. הדבר גם לא נעשה למרות שבמועד החתימה גם לוו הנתבעים ע"י יועץ מלווה אשר היה אמור ליתן להם ייעוץ לצורך טיפול בבעיות הפיננסיות שנתגלו אצל הנתבעים ולאחר שאלו קיבלו ייעוץ צמוד גם מרואה חשבון. גם לא נשלח ע"י הנתבעים מיד ובסמוך לחתימת מר דהן על כתב הערבות מכתב המעלה המוסכם בין הצדדים על הכתב.

ה. זאת ועוד, טענות מר דהן על הסכמת הבנק להגדיל מסגרת אשראי לחברה לסך של 250,000 ₪ נסתרת ממסמך ת/25 בו ביקשה גב' דהן בשם החברה בו ביום בו חתם מר דהן על כתב הערבות ת/3, להגדיל את מסגרת האשראי לחברה רק לסך של 100,000 ₪. לו הייתה הסכמה להגדלת מסגרת אשראי לסך של 250,000 ₪ מדוע לא הוגשה בקשה על סכום זה באותו יום?

ו. התקשיתי לקבל טיעוני מר דהן בפני
גם בהתחשב בעובדה כי למרות שהערבות נחתמה על ידו לטענתו בחודש יוני 2002, ולמרות שאשתו אשר נהלה ענייני החברה בבנק וביקרה באורח יומיומי בבנק ע"פ עדותו ועדותה, לא העלו מר דהן ואשתו טענות כלשהן באשר לנוסח הערבות במשך מספר חודשים. בני משפחת דהן נמנעו מלעשות כן למרות שת/3 הועבר לידיהם והם היו מודעים לתוכנו ולמרות שע"פ טענותיהם גישת הבנק כלפיהם לא השתנתה גם לאחר חתימת ת/3.

ז. הימנעות מהעלאת הטענות נותרה בעינה למרות שגם לאחר חתימת הערבות ת/3 המשיכו הנתבעים להיזקק לייעוץ יועץ מלווה ורואה חשבון. היה בכוחם של יועצים אלו להבהיר לנתבעים כי התנאים שנטען על ידם כי סוכמו עם הבנק כתנאי למתן ערבות מר דהן לא נכללו בטופס הערבות.
ח. עוד התקשיתי לקבוע ממצאים עובדתיים עפ"י עדותו של מר דהן כאשר קיימות סתירות תמוהות בין עדותו בתצהיר נ/9 ובין עדותו בפני
ובהתנהלותו אגב חתימתו על ת/3. כך טוען מר דהן בתצהירו, בסעיף 8, כי קיבל עדכון על עצם קיום חובות לחברה ובסעיף 6 לאותו תצהיר מציין כי הסכים לחתום על הערבות נוכח הלחץ בו הייתה נתונה החברה. מנגד בעדותו בפני
בעמ' 25 לפרוטוקול ישיבת יום 28/9/05 מעיד מר דהן כי אשתו ספרה לו שמצב החברה טוב ויש עבודה אותה לא ניתן לבצע. בנוסף, באם אכן סבר מר דהן כעולה מעדותו בפני
כי מצב החברה טוב, מדוע התנה חתימתו בהגדלת מסגרת האשראי ומתן ערבות לחברה? לשם מה היה צורך בתנאים אלו וכיצד כל זה מתיישב עם עדותו בפני
כי כלל לא היה מעורב בעסקים הכלכלים של החברה בניהול עניינה בבנק?

ט. עדות מר דהן בפני
ותיאורו את הישיבה עם נציגי הבנק בה חתם על ת/3 אינה תואמת את עדות אשתו, גב' דהן, בפני
ותיאורה את נסיבות הפגישה עם נציגי הבנק.
מר דהן בעדותו בעמ' 26 לפרוטוקול מתאר פגישה נעימה בה לא הועלו נושאים פיננסים כלל ועיקר. בהמשך בעמ' 27 אומר מר דהן:
"כשישבתי מול סימונה בהתחלה, אמרתי לה שאני רוצה לחתום על ערבות של 100,000 ואמרתי שהתנאי לחתימה זה הגדלת האשראי לחברה ל- 250,000 ונתינת ערבויות. היא אמרה לי לא לדאוג והאמנתי לה. זה היה באווירה נעימה".
מאידך, גב' דהן בעדותה בעמ' 22 לפרוטוקול מעידה בנוגע לפגישה בין גב' סימונה, עובדים ומהבנק ובין הנתבע:
"ש. היא לא דיברה עם שמעון על שום דבר עסקי.
ת. לא כלום ממש לא."
מעדות גב' דהן בפני
עולה כי על התנאים לחתימת מר דהן על הערבות דיברו גב' דהן וגב' עובדיה לאו דווקא בנוכחות מר דהן ואלו סוכמו קודם לכן.
לסתירות שתארתי לעיל מתווספות הסתירות עליהם דיבר ב"כ הבנק בסיכומיו (עמ' 53 ואילך) בין עדות הנתבעים בפני
ועדויותיהם ותצהיריהם בהליכי הביניים. בהליכי הביניים העידו הנתבעים כי ערבות מר דהן נתנה רק לצורך הסכמת הבנק ליתן ערבות למכרזים.

י. עוד התקשיתי לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותם היחידה של שני בעלי הדין שבפני
, מר וגב' דהן, בהתחשב בעובדה שנתגלתה בעדות גב' דהן בפני
, כי החברה שנוהלה ע"י גב' דהן שילמה משכורת ל-3 אנשי בני משפחה שכלל לא עבדו בחברה (עדות גב' דהן בעמ' 18 לפרוטוקול, ישיבת יום 28/9/09).
כן הוכח כי מר וגב' דהן משכו משכורות לעצמם ולילדיהם תוך לקיחת כסף מהחברה, למרות מצבה.
עוד הוכח כי מר וגב' דהן בחרו להציג במאזני החברה מצגים מטעים לצורך מיסוי (שם עמ' 18).

יא. טענות מר דהן באשר לסיכומים שהושגו עמו בעל פה טרם חתימתו על הערבות גם אינן מתיישבות עם אופן התנהלות הבנק, בתקופת החתימה על כתב הערבות עפ"י עדות הנתבעים עצמם. אלו העידו כי מר דהן נדרש ע"י הבנק לחתום על ערבות לקיום התחייבויות החברה במועד בו מצב החברה היה בכי רע. במועד זה הבטוחות שהמציאה החברה לבנק הלכו ופחתו ויתרת החובה של החברה בבנק הלכה ותפחה. באותו מועד הייתה לבנק רק ערבות חתומה אחת של הגב' דהן ולכן הועלתה דרישה להמציא ערבות נוספת. לצורך כך נוהלו בין הצדדים מגעים במשך חודשים רבים כאשר גב' דהן הודתה כי נציגי הבנק התריעו בפני
ה על מצב החברה.
במצב כזה אין זה סביר בעיני כי הבנק יהיה נכון להגדיל התחייבויותיו כלפי החברה והנתבעים, מבלי לקבל בטוחה נוספת ובלתי מותנית כדוגמת ערבות אישית של מר דהן.

יב. לאור כל האמור לעיל ומבלי שיהיה צורך לדון בטענות השונות והנוגדות של הצדדים באשר לשאלה האם נתנה התחייבות מצד מר דהן עוד לפני שנת 2002 בסמוך לפתיחת חשבון הבנק של החברה לחתום על ערבות לטובת החברה, נחה דעתי כי לא הוכחו טענות מר דהן כי ערבותו (ת/3) הייתה ערבות מותנית בתנאים שלא קוימו ע"י הבנק ולכן בטלה.

iii. ביטול ערבות מר דהן
א. גם כאן לא הרימו הנתבעים נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי ערבותו של מר דהן בוטלה כדין .

ב. אציין כי גם אם טעיתי במסקנתי הקודמת ואכן מדובר בערבות מותנית של מר דהן, כלל לא הוכח כי התנאים המוקדמים, לכניסתה לתוקף של הערבות לא קויימו .

ג. כך כשלו הנתבעים מלהוכיח כי הבנק סירב לאחר חתימת מר דהן על הערבות, ת/3, להעמיד לחברה ערבויות לצורך השתתפות במכרזים.
גב' דהן בעמ' 18 לפרוטוקול, ישיבת יום 28/9/08, טוענת כי:
"ש. גם לאחר שהבנק ממש את הפיקדונות, הוא המשיך ללוות אותך. היה לך ויזה, ערבויות, וזה בחודש 5/02, זאת אומרת שהבנק נתן לך מסגרת ערבויות?
ת. כן."
בעמ' 20 לאותו פרוטוקול גב' דהן מודה כי מעולם לא פנתה לבנק בכתב להמציא ערבויות נדרשות למכרזים בהם השתתפה החברה ופניותיה סורבו. גב' דהן מודה כי פניותיה בע"פ לא נענו בסירוב אלא בתגובה שתינתן תשובה.
גב' דהן גם מודה כי ניתנה לחברה מסגרת ערבויות בחודש 5/02 ולא ידעה להסביר מדוע מסגרת זו לא הספיקה למכרזים אליהם בקשה החברה לגשת.

ד. הנתבעים אף כשלו מלהראות לי מכרזים אליהם נגשה החברה וכשלה בשל אי המצאת ערבות. לא הוכחו פניות ספציפיות לבנק להמצאת ערבות ספציפית למכרז ספציפי וסירוב שכזה.

ה. במצב עניינים זה בו קיימת לחברה מסגרת ערבויות כללית, אין ראיה לגבי מכרזים אליהם ביקשה החברה לגשת, רק בשל העדר ערבויות, ואין ראיה על סירוב ממשי של הבנק להמציא ערבות לא הורם נטל הראיה המוטל על הנתבעים להוכיח כי הבנק הפר התחייבויותיו כלפיהם אשר שמשו תנאי מוקדם לחתימת מר דהן, על הערבות.

ו. עוד לא נסתרה טענת עדות הבנק כי מסגרת האשראי לחברה כן הוגדלה לאחר חתימת מר דהן על הערבות ת/3. מסגרת האשראי כן הוגדלה לסך של 100,000 ₪ , כאמור בסעיף 33 לתצהיר גב' כוכבה שגיא, ת/1 ובפועל עמדה מסגרת האשראי אז על סך של 300,000 ₪. עוד הוכח כי מסגרת אשראי לחברה הוגדלה לסך של 125,000 ₪ ולסך של 145,000 ₪ בחודש ספטמבר 2002. עוד לא הייתה בפי הנתבעים תשובה לעובדה כי מסגרות האשראי לחברה גדלו מעת לעת ע"פ בקשת גב' דהן גם לאחר יום 17/6/02 ומאידך, דווקא ביום 17/6/02 המועד בו חתם מר דהן על הערבות ת/3, והתבקשה ע"י החברה הגדלת מסגרות אשראי רק לסך של 100,000 ₪ בלבד.

ז. זאת ועוד, מר דהן גם לא הוכיח עצם ביטול הערבות. אמנם גם נציגות הבנק העידו כי מר דהן התרעם על אופן התנהלות הבנק לאחר חתימתו על ת/3, וביקש להתנער מאחריותו עפ"י ערבותו (עדות גב' שגיא עמ' 15 לפרוטוקול). אולם לא הוכחה טענת מר דהן כי בפועל בוטלה הערבות על ידו.
הנתבעים תולים יהבם לעניין האמור בנספח 6 לנ/6, הוא מכתב של גב' דהן לבנק מיום 7/11/02 ורואים במכתב הודעת ביטול ערבות מר דהן. אולם, עיון מדוקדק באמור במכתב זה מלמד, כי הוא אינו כולל כל הודעת ביטול.

ח. לא הובא גם כל הסבר מדוע לא נתנה לבנק הודעת ביטול כלשהי לאחר שגילו הנתבעים כי הבנק מפר התחייבויותיו כלפיהם. לא הובהר גם מדוע לא כתב מר דהן בעצמו מכתב כלשהו לבנק המעגן הודעתו כי ערבותו בטלה. עניין זה תמוה משום שאין מחלוקת כי לאחר חתימת מר דהן על הערבות, קוימו ישיבות בבנק בהשתתפות הנתבעים והיועצים מטעמם, במהלכן לטענת הנתבעים, נתנה לבנק הודעה על הכוונה לבטל הערבות.

עוד אין הסבר מניח את הדעת מדוע יועצי הנתבעים אשר השתתפו בישיבות עם הבנק לא העידו לעניין בטלות הערבות. מר דהן גם לא מצא צורך לשוב וליתן הודעת ביטול ערבות כאשר החליט ליטול חלק בענייני החברה ולטפל לבדו (ע"פ עדותו) במכירת המשאית. גם כאן, נשלח בעניין זה מכתב לבנק ביום 11/2/03 חתום ע"י גב' דהן וגם הוא אינו כולל אמירה כלשהי לגבי ביטול ערבות מר דהן.

ח. במצב עניינים זה, כאשר קיימת הכחשה כי ניתנה הודעת ביטול הערבות מצד עדי הבנק ואין כל ראיה מספקת כי הודעת ביטול ניתנה וכי היתה לה הצדקה לא הוכחו טענות הנתבעים.
בנסיבות אלו גם אין מקום לדון בטענותיו המוצדקות של ב"כ הנתבעים באשר להתנהלות עדי הבנק ועדותם בפני
, זאת הן בנוגע לתאריך חתימת הערבות והן בנוגע לטענה לפיה עוד לפני שנת 2002, התחייב מר דהן לחתום על ערבות בלתי מוגבלת לחובות החברה, והפר התחייבותו זו. תמיהות אלו בנוגע לעדויות עדי הבנק ואופן התנהלות נציגי הבנק, אין בהם כדי לסייע לנתבעים להמציא יש מאין ראיות להוכחת לטענותיהם.

iv. שינויים במסגרת האשראי
א. כעת נותר לדון בטענות הנתבעים באשר להתנהלות בלתי סבירה של הבנק בהקטינו באופן חד צדדי במהירות ותוך גרימת נזקים, את מסגרות האשראי שעמדו לחברה, דבר שהביא להתמוטטותה. גם כאן לא מצאתי ממש בטענות הנתבעים.

ב. אין מחלוקת כי ההסכמים בין הבנק והחברה שנחתמו עובר לפתיחת החשבון והקצאת מסגרת אשראי, הקנו לבנק סמכות להקטין או לבטל מסגרת אשראי ולדרוש פירעון מידי של סכומי האשראי.
אין גם מחלוקת כי בפעולותיו ע"פ המוסכם בין הצדדים, על הבנק לפעול בתום לב, בסבירות, תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי, השם דגש מחד על האינטרס הפיננסי של הבנק עצמו, אך מנגד מתחשב גם בציפיות הסבירות של הצדדים.
ראה לעניין זה:
ע.א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות בע"מ נ' צבאח פד. מח (2) 573.

ג. במקרה דנן הוכח לי כי הקטנת מסגרת האשראי נעשתה גם לבקשת הנתבעים עצמם באמצעות בקשות גב' דהן אשר נתנו ע"פ עצת יועצים פיננסים שהמליצו על הקטנת מסגרת אשראי ופירעון בטוחות שנתנו לבנק כמו תכנית חסכון, והכול כדי להימנע מתשלומי יתר של ריבית. כך בעדותה בעמ' 15 לפרוטוקול מספרת גב' דהן כי מסגרות אשראי זמניות וקבועות הוגדרו במו"מ וע"פ בקשותיה, כאשר הבנק נהג כלפיה כהלכה. גב' דהן אף מודה כי כך היה גם בתקופת עבודת גב' סימונה עובדיה בבנק, כל עוד היו לחברה בטחונות בבנק. עוד מודה גב' דהן בעמ' 16 לפרוטוקול ישיבת יום 28/9/08 כי פירעון תכניות חסכון ומימושן נעשה ע"פ המלצת יועצים פיננסים תוך הבנה של הנתבעים כי הדבר יקטין יתרות חובה.

ד. אין סתירה בעדויות עדי הנתבעים לתיאורי נציגת הבנק את המהלכים השונים שהשתרעו על פני השנים 2001 ו- 2002 אשר הביאו בהסכמה להקטנת מסגרת האשראי של החברה באופן מהותי כאמור, למשל בסעיף 14 לת/1. בנסיבות אלו אין לומר כי הוכח כי הבנק נהג בחוסר סבירות ללא שיתוף פעולה ובניגוד לאינטרס הנתבעים.

ה. זאת ועוד, הנתבעים אינם מכחישים כי מצבה של החברה התדרדר, כי החברה הייתה נתונה בהפסדים במועדים הרלוונטיים לתביעה, כי הביטחונות שהמציאה החברה הלכו וקטנו ויתרת החובה גדלה וכי בפועל היה קיים הפרש משמעותי לרעת הבנק בין יתרת החובה והביטחונות אשר ערער בטחון הבנק ביכולתו לגבות מהנתבעים סכומים המגיעים לו.
לא נסתרה גם הטענה כי הנתבעים לא המציאו מסמכים נדרשים בנוגע לשווי הציוד אשר שמש בטוחה לחובות החברה ולא ניתן פירוט ודאי על תקבולים עתידיים אותם תקבל החברה בגין עסקיה. במצב עניינים זה, לא שוכנעתי כי פעולות הבנק לא היו סבירות ולא תאמו התחייבות בנק כלפי לקוחותיו.

ו. עוד שוכנעתי מהראיות שהובאו בפני
כי נערכו פגישות לעיתים קרובות עם הנתבעים, באמצעות גב' דהן במהלכן נתנו לנתבעים התראות חוזרות ונשנות באשר למצב חשבון החברה. כן נוהל מו"מ והושגו הסכמים באשר לצורך לצמצם מסגרת אשראי לחברה ולהמציא בטוחות, ובמקרה הצורך אושרה הגדלת מסגרת אשראי זמנית. הוכח גם כי הבנק נמנע מלסרב לכבד התחייבויות שנטלה החברה, נמנע מלסרב לכבד המחאות שמשכה ונמנע מלחבל במאמצי החברה מלנהל עסקיה. במצב עניינים זה המפגשים האינטנסיבים עם הנתבעים, וניהול המשא ומתן עמם, מספיק בנסיבות העניין כדי לקבוע כי הבנק מילא חובתו ונתן ההודעה המוקדמת הדרושה. שוכנעתי כי הנתבעים קבלו התראות, היו מודעים למצב חשבון הבנק ולעובדה כי יתרת החובה גדלה וכי קיימת אפשרות לביטול כליל של יתרת החובה בחשבון הבנק של החברה.

ז. אשר לטענה כי מסגרת האשראי לחשבון החברה צומצם באופן משמעותי בתוך זמן בלתי סביר, כאן לא הוכח לי שצמצום זה גרם לנזק כלשהו לחברה. שהרי לא נסתרה הטענה כי כל התחייבויות החברה כובדו ולא הוכח כי נמנע מהחברה בשל צמצום האשראי לתפקד כרגיל.
זאת ועוד, אין מחלוקת כי בין החודשים 20/12/01-27/02/02 צומצמה מסגרת האשראי של החברה ב- 90% (סעיף 38 לסיכומי הנתבעים) ולמרות זאת המשיכה החברה לנהל עסקים ולהגיע להסכמים עם הבנק בנוגע למסגרת האשראי, מבלי שהושמעה טרוניה כלשהי. הטענות כאילו צמצום האשראי פגע ביכולת החברה לשלם לספקים, למשכורות ולרכישת חומרי גלם לא הוכחו.

ח. לאור האמור לעיל, לא הוכחו בפני
הטענות כי צמצום מסגרת האשראי לחברה נעשה באופן חד צדדי, בלתי סביר וגרם נזק כלשהו לחברה.

v. ביטול מסגרת האשראי
א. גם כאן לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים אשר טענו כי ביטול מסגרת האשראי ביום 10/1/03 נעשה ללא סיבה סבירה וללא מתן התראה מוקדמת נדרשת.

ב. אופן התנהלות החברה כלפי הבנק, צמצום דרסטי של הביטחונות שנתנה החברה לבנק וחריגה מתמדת ממסגרת אשראי, כמו גם הגשת מאזנים המורים על הפסד מתמשך ותמידי ואי הגשת מסמכים נדרשים באשר לשווי ממשי של ציוד החברה. כל אלו די בהם כדי להצדיק החלטת הבנק שלא להמשיך ולהעמיד מסגרת אשראי לחברה.

ג. עוד שוכנעתי כי ביטול מסגרת האשראי לחברה ביום 10/1/03 לא היה מאורע פתאומי ובלתי צפוי. הוכח בפני
כי במשך כשנתיים נוהלו הליכים בין הצדדים שמטרתם הייתה לייעל התנהלות הנתבעים, להבריא פעילות החברה ולצמצם הפסדים כמו גם יתרות חובה לבנק.
במסגרת זו נכון היה הבנק לאשר תוספות זמניות למסגרות האשראי, נכון היה לכבד התחייבות החברה לרבות שיקים שמשכה גם תוך חריגה ממסגרת אשראי ולהעמיד לה מסגרת ערבויות.
פעולות אלו לא הביאו החברה להבראה ולמרות כל האמצעים שננקטו הוסיפה החברה וחרגה ממסגרת האשראי שהוקצה לה ואף התקשתה להמציא בטוחות נוספות לבנק. לכך יש להוסיף התנהלות הנתבעים עצמם, סירובם לשתף פעולה עם דרישת הבנק, סירובם להמציא מסמכים נדרשים, מכתבי התלונה והתרעומת שנשלחו על ידם לבנק. בכל אלו יש די כדי לקבוע כי פעולת הבנק לרבות ההחלטה להעמיד לפירעון מידי את חוב הבדיקה לבנק הנה סבירה.

ד. הנתבעים בקשו לייחס לבנק התנהגות בלתי סבירה בכל הנוגע לקבלת החלטה לביטול מסגרת האשראי. עיינתי בפסיקה הענפה אליה הופנתי בסיכומי ב"כ הנתבעים ולא מצאתי בה רלוונטיות לעניינו. האירועים שתוארו בפסקי הדין הנ"ל כבלתי סבירים בהתנהלות בנק מול לקוחותיו לא ארעו במקרה דנן.
עוד יש לקבוע כי התנהלות הבנק, כפי שהוכחה לי: פגישות תכופות של נציגי הבנק עם גב' דהן, שיחות והתראות שקוימו וניתנו, כל אלו עומדים בדרישה למתן הודעה מוקדמת מצד הבנק. לעניין זה אציין כי לא מצאתי סיבה שלא לקבל כסבירה את עדות נציגות הבנק בפני
, כי נשלחו התראות גם לעניין ביטול מסגרות האשראי לחברה ולגב' דהן. גב' דהן לא הכחישה קבלת התראות באשר למצב חשבון הבנק של החברה ולתקשורת יומיומית עם נציגי הבנק בקשר לכך. במצב עניינים זה לא סביר שדווקא מתן הודעה על העמדת אשראי לפירעון מידי לא תינתן לחברה ולגב' דהן.

vi. נזקי הנתבעים
צודק ב"כ הבנק בטיעוניו כי כל טענות הנתבעים האמורים בפרק ו (2) לסיכומיו מהווה הרחבת חזית וחריגה ממסגרת דיוננו. זאת כי לא נתנה לנתבעות רשות להתגונן בטענת קיזוז. לגוף העניין אציין כי גם הטענות לגופן לא הוכחו.
מדובר בטענות באשר למוניטין של חברה אשר גב' דהן עצמה ורואה החשבון שלה טענו כי הייתה שרויה במצב של הפסד תמידי. לא הוכח גם כי החברה נגשה למכרזים ונמנע ממנה לזכות בגין אי המצאת ערבות או בגין מצבה בבנק. לא הוכח כי החברה בקשה להוציא ערבות ספציפית למכרז ספציפי והבקשה סורבה ע"י הבנק, בשל כך דין הטענה לעניין נזקי הנתבעים להדחות גם לגופה.

vii. הערכת עדות עדי הבנק
כאמור, התרשמתי כי עדויות נציגי הבנק אמינות. גירסת עדי הבנק ולא נסתרה בראיות אחרות שהובאו לי. דא עקא, משמיעת עדות עדי הבנק עלתה תמונה עגומה באשר לאופן התנהלות הבנק, הן בנוגע להעדר רישום וידיעה באשר למועדי החתמת מסמכים וכניסתם לתוקף והן באשר לנוהג של החתמה על מסמכים ריקים. כמו כן נתגלתה תמונה עגומה לפיה הבנק ויתר על זכותו לאכוף מימוש התחייבות מר דהן לחתום על ערבות בלתי מוגבלת לטובת החברה. כן התגלתה בעייתיות בדרישת הבנק להפוך מר דהן לבעל עניין בחברה כדי להימנע מההגבלות המועלות על החתמת ערב יחיד.
בכל אלו אין די כדי לסייע לנתבעים להוכיח טענות ההגנה שלהם. אולם, יש בהם די כדי לקבוע כי יש ממש בתחושות הנתבעים בנוגע ליחס אותו קיבלו מנציגי הבנק. בכל אלו די גם כדי לתמוך בקביעתי לעניין סכום התביעה הנתבע. די בכך כדי לקבוע כי הבנק בעצמו תרם להגדלת סכום התביעה משלא נקט בכל האמצעים העומדים לרשותו להקטנת נזקיו.
ראה לעניין זה:
ת.א. 105332/98 בנק דיסקונט לישראל נ. יוסף פישמן, פסקים שלום תשס"ג
חלק iii עמ' 260.

ו. סיכום
לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת תביעת הבנק בחלקה ומחייבת הנתבעים לשלם לבנק ביחד ולחוד סכום התביעה ע"פ האמור בכתב התביעה בניכוי הסכומים שיפורטו להלן ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. היה ולא ישולם סכום פסק הדין בתוך 30 יום לאחר המצאתו לצדדים תתווסף לסכום פסק הדין ריבית ממועד פסק הדין ע"פ המוסכם בין הצדדים במסמכים שנחתמו אגב פתיחת חשבון החברה בבנק.
מהסכום הנ"ל ינוכה סך של 54,548 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/4/03 ועד מועד פסק הדין וסך של 96,955 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הפקדתו בחשבון הבנק של החברה ועד תאריך פסק הדין.
לאור הערותיי בגוף פסק הדין ובשל נסיבותיהם האישיות הנתבעים, ישלמו הנתבעים לבנק הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ, כן ישלמו הנתבעים לבנק אגרה ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרה ועד ההשבה בפועל.
כספים שהופקדו על ידי הבנק לרבות ערבות בקופת בית המשפט יושבו לבנק. כספים לרבות ערבות שהופקדו ע"י הנתבעים בקופת בית המשפט יועברו לבנק וישמשו לפירעון חוב הנתבעים לבנק על פי

פסק דין
זה.


ניתן היום, י"ח תשרי תש"ע, 06 אוקטובר 2009, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בחיפה

06 אוקטובר 2009
ת"א 2963-03 בנק לאומי סניף כרמיאל
נ' שלטי הגליל מ.ס. (1996) בע"מ
ואח'
1 מתוך 16








א בית משפט שלום 2963/03 בנק לאומי סניף כרמיאל נ' שלטי הגליל מ.ס. (1996) בע"מ, ציפורה דהן, שמעון דהן (פורסם ב-ֽ 06/11/2009)