פסקי דין על איוב מוחמד ג'אבר כיוף | פסקי דין על רקאב חסין | פסקי דין על ארקאב פואד |

18834/98 א     18/12/2003




א 18834/98 איוב מוחמד ג'אבר כיוף נ' רקאב חסין, ארקאב פואד




1
בתי המשפט

א 18834/98
א 005023/00
בית משפט השלום חיפה
18/12/2003
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

איוב מוחמד ג'אבר כיוף

בעניין:
התובע בת"א 5023/00
הנתבע בת"א 18834/98
עו"ד שושי שרון

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
רקאב חסין
(התובע בת"א 18834/98)
ארקאב פואד
(הנתבע בת"א 5023/00)
עו"ד אבו-ורדה גאסן

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. ביום 25.1.98 נחתם בין חסין רקאב ( להלן: המזמין) לבין איוב מוחמד ג'אבר כיוף
(להלן: הקבלן) הסכם לביצוע עבודות לבניית דירת המזמין בעוספיה. במהלך ביצוע העבודה, ביום 6.6.98, חתם הקבלן על התחייבות שלפיה התחייב לסיים את כל העבודות במהירות תמורת סכום כולל של 7,000 ש"ח נוספים ועוד 10,000 ש"ח בשיק דחוי, מלבד 5,000 ש"ח ששולמו במקום. לטענת המזמין, למרות התחייבות זו, נטש הקבלן את האתר ולא השלים את עבודתו ונותרו בה פגמים שתיקונם הוערך בסך 16,000 ש"ח, בנוסף על עבודות שלא בוצעו שהוערכו בסך 24,000 ש"ח. המזמין תובע סכום זה בתוספת עוגמת נפש, בסך כולל של 52,500 ש"ח. הקבלן טוען כי המזמין פנה אליו וביקש ממנו עבודות נוספות, ובהן הגדלת שטח המבנה והרחבת הקירות ובניית קירות בטון נוספים, בניית קיר תומך, תיקרה נוספת, הוספת לבני זכוכית, בור מים ובניית קומת קרקע. הקבלן הסכים לבצע עבודות אלה תמורת סכום נוסף של 25,000 ש"ח, וכיום עלות העבודות היא 40,000 ש"ח. לטענתו, חתם על ההתחייבות מיום 6.6.98 מתוך מחאה ותוך איומי התובע שאם לא יחתום תופסק העבודה ולא תשולם לו התמורה בגין העבודות שכבר בוצעו על ידו. כאשר לא שולמו לו כספים נוספים, הפסיק את העבודה. לטענתו, שולם לו סך 50,000 ש"ח, ונותר חוב של 40,000 ש"ח שכן עלות העבודות שבוצעו היא 90,000 ש"ח. לטענתו, אין בעבודה ליקויים, וכל העבודות נעשו תחת פיקוחו ובאישורו של המפקח מטעם המזמין. כמו כן טוען הקבלן כי על המזמין לשלם לו שיק של 10,000 ש"ח שלא כובד וכי סבל מנזקים של 30,000 ש"ח שכן קיבל עבודה אצל המזמין ולאחר שהפסיק עבודתו אצל המזמין, היה מאוחר מדי לבצען. על כן, הגיש הקבלן תביעה שכנגד על סך 90,000 ש"ח.
המזמין טען כי ההתחייבות מיום 6.6.98 נחתמה לאחר משא ומתן ומרצון חופשי של הקבלן.

2. השאלה הראשונה שיש להכריע בה היא מה הוסכם שהקבלן יבנה בהסכם המקורי ומה נוסף כתוספת לאחר מכן. לפי ההסכם נ/ 1 הוסכם שהקבלן יבצע את כל עבודות השלד לפי תוכנית המהנדס יוסף נסר אל דין, כולל יציקת חגורות, יסודות חגורת קשר + רצפה, תקרה ראשונה, מדרגות עגולות בתוך הבית, תקרה שניה, בליטות 6 יחידות, קרניז ופרגולה. לאחר מכן הוסכם על תוספות, שהן קומת מרתף, הגדלת חדר שינה והוספת מאגר מים (סעיף 9 לתצהיר יוסף נסר אל דין ועמ' 7). לא הוסכם תחילה ולא צומצם לאחר מכן ביצוע גג חניה ומדרגות חיצוניות, כפי שעולה מאי ציון סעיפים אלה בחוזה המקורי ומכך שגם לפי התוכנית של יוסף, ולפי אישורו בעדותו, לא סומן גג לחניה אלא צמיחת עמודים לצורך חניה, והתקרה שמעליה לא כלולה (עדות יוסף בעמ' 7). יצויין, כי ב"כ המזמין טען שלפי ההסכם צומצמו המדרגות החיצוניות וגג החניה, אך בהסכם לא נאמר אלא "השלמת הבניין במהירות המירבית" ולא פורט מה צומצם ומה הוסף. על כן, כאשר הוחלט, כטענת המזמין, לא לבצע את המדרגות החיצוניות ואת גג החניה, לא היה זה צמצום של עבודות שנכללו בהסכם. מכאן, שהיה צורך להוסיף כסף עבור התוספות המוסכמות הנ"ל. לא מובן חשבונו של ב"כ התובע בענין זה. עבור ההסכם המקורי היה הקבלן זכאי ל- 60,000 ₪. לטענת ב"כ המזמין, הוסף 2,000 ₪ עבור תוספות וצומצם עבורן 3,000 ₪, כך שהסכום המגיע הכולל הוא 68,000 ₪. אלא שהסכום הכולל המגיע הוא במקרה זה 59,000 ₪, ולאור העובדה ששולמו לפי הטענה 45,000 ₪ היה צריך לשלם עוד 14,000 ₪, כאשר אין חולק שנמסר שיק דחוי ע"ס 10,000 ₪ והיה צריך לשלם עוד 7,000 ₪ במזומן (לאחר הנחה של 1,000 ₪), כלומר 17,000 ₪ יתרה ובסה"כ 62,000 ₪ תשלום. החשבון לא מסתדר לפי גירסת המזמין. 60221

3. הקבלן טוען כי ברור שאולץ לחתום על התחייבות מיום 6.6.98, שכן לא הגיוני שיסכים לקבל עבור התוספות האמורות 7,000 ₪, כאשר מחירן המקובל הוא 20,000 ₪. לא הוכח שמחירן המקובל של תוספות אלה הוא 20,000 ₪, כאשר יש להביא בחשבון שלא היה על הקבלן לבנות קומת מרתף, אלא עקב השיפוע נוצרה קומת מרתף והיה על הקבלן רק לסגור אותה. על כל פנים, טענתו של הקבלן היא טענת אילוץ שבגללו הוא טוען שאין לייחס תוקף להתחייבות מיום 6.6.98. ואולם, בעדותו בפני
נתן כמה גירסאות בענין זה. הקבלן העיד שהמזמין איים עליו שלא ישלם לו את המגיע לו, והוא היה נאלץ לחתום כדי לשלם לעובדיו, ובמקום אחר שחתם כפי שהיה רגיל לחתום על אישור קבלת כספים ולא הסתכל מה הוא חותם. אם לא הסתכל וחתם כרגיל, הרי לא היה שום איום. בפועל, אני מאמין לאחת מגירסאות הקבלן, זו שלפיה נאמר לו שאם לא יחתום על ההתחייבות לא יקבל כסף. אלא שזה אינו איום. על פי סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973
מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

ולפי סעיף 20, דרך הביטול תהיה בהודעה זמן סביר לאחר שפסקה הכפיה. שניהם חסרים. כפיה היא כל מעשה לא לגיטימי כדי לאלץ אדם להתקשר בחוזה (ג. שלו דיני חוזים (מהדורה שניה) עמ' 383). בע"א 2299/99 אברהם שפייר ו-28 אחרים נ' חברת דיור לעולה נה (4), 213 ,עמ' 234-235, נקבע:
בסוגיה זו של כפיה, קושי מיוחד עשוי להתעורר נוכח טיעון של כפיה כלכלית. השאלה הנשאלת היא אימתי מגיע לחץ כלכלי כדי כפיה בלתי חוקית, והתשובה לשאלה אינה פשוטה כל-עיקר. עמדנו על כך בע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח (705 (5, וכך אמרנו (שם, 719):
הרחבת תחום הכפייה ופרישתה גם על כפייה "כלכלית" מעוררות מעצמן קושי באשר למציאת איזון ראוי בתחום חדש זה של כפיה: איזון בין הצורך לקיים חוזים שנכרתו, לבין הצורך לשמור כראוי על רצונו החופשי של אדם - על האוטונומיה של רצון הפרט - בכריתתם של חוזים. אכן, איתור נקודת האיזון בנושא הלחץ הכלכלי קשה במיוחד. כולנו חיים ב"לחץ אטמוספרי כלכלי" כלשהו, ולעיתים לא קל להבחין בין לחץ המצוי בתחום האטמוספרי-הכלכלי הרגיל לבין לחץ שהוא לבר אותו תחום, בין לחץ "לגיטימי" - והוא חלק מאורחות חיינו - לבין לחץ ש"אינו לגיטימי" ואשר לעניינו יזעק המשפט להעניק סעד לאדם.
ראו עוד:
sian e. provost, "a defense rights-based approach to identifying coercion in contract law", 73 texas law review 629 (1995).
אכן, מהו לחץ כלכלי לגיטימי ואימתי יהפוך לחץ כלכלי לגיטימי להיותו כפיה כלכלית בלתי לגיטימית? התשובה לשאלה תלויה באיכותה ובעוצמתה של הכפיה. אשר לאיכותה של הכפיה, חייבת שתהא זו כפיה הכונפת פסול מוסרי-חברתי -כלכלי. וכדבר בית-המשפט בפרשת פנפורד (שם, 719):
בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלכליות מכל-עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. ענייננו הוא אך בכפיה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי-חברתי-כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם.

אשר לעוצמתה של הכפיה, חייבת שתהא זו כפיה שהמתקשר אינו יכול בנסיבות העניין להימלט מבין מתלעותיה. ושוב נביא מפרשת פנפורד (שם, 721):
מיבחן זה הנסוב על היעדרה של ברירה מעשית וסבירה העומדת לפני הצד התם, מנפה ומסנן לחצים כלכליים מקובלים וראויים: מקובלים במקומותינו ונראים ראויים בעינינו בעת שאנו באים לקבוע את מקומה של נקודת האיזון בין האינטרסים המושכים לצדדים. יש בו במיבחן זה כדי לספק הגנה ראויה לצד התם, ובהבעת מחייב הוא אותו צד להתמודדות כלכלית-מיסחרית - בכללה פנייה לבתי משפט לקבלת סעד - ובלבד שאותה התמודדות הינה סבירה ומעשית מבחינה כלכלית-מסחרית.

במקרה שלפני, לא היה זה מעשה לא לגיטימי מצד המזמין לעכב בידו ביצוע תשלום עד אשר יסיים הקבלן את עבודתו. לפי הגירסה שהקבלן ידע על מה הוא חותם (שהרי בגירסה האחרת הוא לא ידע ולא נכפה) הקבלן עשה את חשבונו הכלכלי כאשר הוא צריך לשלם לעובדיו את שכרם והחליט לקבל על עצמו את ההתחייבות, אף שלא נתנה לו שום כסף במזומן, אלא רק כספים דחויים, ולא פתרה שום מצוקה מיידית שהיתה לו לפי טענתו. על כן, אין כאן מעשה כפיה. יתר על כן, אפילו היה מעשה כפיה, הרי הקבלן לא הודיע על ביטול ההתחייבות לאחר שסרה הכפיה, דהיינו מייד לאחר שקיבל את השיק הדחוי, או מייד לאחר אי פרעונו, וההודעה הראשונה שיש לפרשה כהודעה כדין היא לאחר עבור זמן רב, מעבר לזמן הסביר, בעת הגשת כתבי בי דין בתיק זה. מכאן, שלא היתה כפיה ולא היתה הודעת ביטול עקב כפיה, וההסכם מיום 6.6.98 מחייב את הקבלן.

4. שאלה נוספת שעלתה היא השאלה האם הקבלן עזב את העבודה לאחר שקיבל התחייבות לסיים את העבודה, כולל התוספות, תמורת 7,000 ₪ נוספים, כטענת המזמין או שנדרש לעזוב את העבודה על ידי המזמין, כטענת הקבלן. בתצהירו העיד הקבלן כי הנתבע הפסיק את עבודתו לאחר החתימה על ההתחייבות מיום 6.6.98 ודרש ממנו לעזוב את האתר (סעיף 10). גירסת הקבלן אינה סבירה בעיני. מדוע יבקש המזמין מהקבלן לעזוב את העבודה, מייד לאחר שהסכים עימו על תנאים להשלמת העבודה? ועוד, לפי גירסת הקבלן, מדוע לאלץ את הקבלן לחתום על מסמך רק כדי לסלק אותו מייד לאחר מכן בלי שהמזמין יקבל את היתרונות הנובעים מאותו מסמך. על כן, אני מעדיף את גירסת המזמין וקובע כי הקבלן נטש את האתר ולא התבקש לעזוב.

5. הקבלן טוען שאין ליקויי בניה, שהרי בנייתו אושרה על ידי המפקח. אני דוחה טענה זו שכן אני מקבל את עדותו של יוסף נסר אל דין שגם במהלך העבודה העיר לקבלן על פגמים בעבודתו, אלא שלא היו אלה פגמים המעכבים ביצוע עבודה נוספת, והם נשארו לסיום העבודה שלא הושלמה. בכל מקרה, גם עבודה שאושרה על ידי המפקח, אינה בהכרח נטולת ליקויי בניה. המזמין הוכיח את טענותיו לליקויי בניה, וכן לאי השלמת העבודה על ידי חוות דעת מר ברנע, ואעסוק בכמה פרטים מתוכה:
א. סגרגציה - המומחה שטען שיש לתקן סגרגציה העיד כי בתמונות הרבות שצילם זו סגרגציה שתוקנה. תירוצו היה שאי אפשר לצלם סגרגציה. יש מקום אחד או שניים בתמונות המראים סגרגציה שלא תוקנה עד אז, אך בודאי שלא בהיקף שנקבע על ידי המומחה.
ב. משקוף עקום - הקבלן טען שהמשקוף סופק על ידי רב בריח ולא היה זה תפקידו לעשותו ישר. אני דוחה טענה זו. אמנם, המשקוף סופק על ידי רב בריח, אבל הוא יושב בתוך בנייה שאותה על הקבלן לעשות, ובצורה ישרה. משלא עשה כן, עליו לתקן את הליקוי.
ג. קירות סוטים מאנך - המומחה מר ברנע, שלא צילם ליקוי זה, טען שבדק זאת בעין אך צריך להביא מודד כדי לקבוע באופן מדויק. אין די בבדיקה בעין בצורה זו, וניתן היה לצלם סטיה מאנך, אילו טרח המומחה, על ידי צילום אנך ליד הקיר. על כן, אני קובע שליקוי זה לא הוכח.
ד. ברזל חשוף ללא בטון - בתמונות ראו שני מקומות של ברזל חשוף, האחד 10 ס"מ והשני 20 ס"מ. המומחה טען שהיו עוד שלא צילם. לא מובן מדוע חסך המומחה בצילומים. על כל פנים מדובר בליקוי זעיר שעל הקבלן לתקנו.
ה. מדרגות פנימיות שלא הושלמו - הוצגו תמונות המראות מהלך מצדרגות מושלם, והמומחה לא הצליח לציין מה לא מושלם (עמ' 4). על כן, לא הוכח ליקוי.
ו. המחירים שננקבו על ידי ברנע - המומחה, שחובה עליו להגיש חוות דעת באופן שמתוכה בלבד ניתן יהיה ללמוד את הדברים החשובים למסקנתו וכיצד הגיע אליה, לא ציין את המקור למחירים שנקב, והאם לפי מטרים, עבודה או בדרך אחרת.

6. אשר לעלות תיקון הליקויים, מה לנו חוות דעתו של מר ברנע, כאשר מר פואד רכאב העיד כי הליקויים תוקנו ויש לו קבלות עבור התיקון (עמ' 11 לפרוטוקול). אם אכן הליקויים תוקנו, ושולמה תמורה עבור תיקונם, היה על המזמין להציג את החשבוניות על ביצוע התיקונים כך שאם הן סבירות לפי חוות דעת המומחה, יקבע הנזק לפיהם. לא יתכן, במקום שבו היה תשלום בפועל, להעריך לפי הערכות בלי להתיחס לתשלום בפועל. על כן, על פי אומדנא, אני מעקריך את עלות תיקון הליקויים שהוכחו בסך 3,500 ₪, בהתחשב במחירי העבודות שהוסכמו בין הצדדים.

7. המומחה קבע 24,000 ₪ בגין אי השלמת עבודות, ועוד 2,500 ₪ נקיון כללי. יש להוריד את נושא המדרגות. מהצילומים עולה אכן שרוב המחיצות בוצעו, ובוצעה טפסנות לתקרה השניה. בהתחשב בעובדה שהמומחה הגזים במחירים בקשר לליקויים יש להפחית בהתאמה גם עבור עבודות שלא הושלמו, כאשר מנגד מתחשבים בעובדה שהעבודות הושלמו על ידי המזמין והוא לא גילה כמה כסף זה עלה. על כן, יש לחשב עבור עבודות שלא בוצעו 12,000 ₪.

8. המזמין תבע בגין עוגמת נפש. בדרך כלל, בהעדר מימד רגשי מיוחד לנשוא החוזה, אין לפסוק עוגמת נפש בנוסף לנזקים כספיים, ויש להניח שתשלום הנזקים הכספיים מעמיד את הצדדים שבמקום שבו היו אילו קויים החוזה. לפיכך, אני דוחה את התביעה בגין עוגמת נפש.

9. יש לערוך איפוא את החישוב בין הצדדים כדלקמן:
עבור כל העבודה היה הקבלן זכאי ל- 60,000 ₪ ועוד 7,000 ₪ עבור עבודות נוספות. הקבלן לא ביצע עבודות בסך 12,000 ₪ ועל כן הוא זכאי ל- 55,000 ₪. הקבלן זכאי איפוא ל- 10,000 ₪ נוספים. שיק ע"ס 10,000 ₪ לא כובד ועל המזמין וחותם השיק לשלמו לקבלן, כאשר ממילא זו היתרה.

10. על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את פואד וחסין רקאב לשלם לאיוב מוחמד ג'אבר כיוף
10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.7.98 ועד לתשלום המלא בפועל וכן מחצית האגרות ששולמו על ידו ועוד שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום כ"ג בכסלו, תשס"ד (18 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט








א בית משפט שלום 18834/98 איוב מוחמד ג'אבר כיוף נ' רקאב חסין, ארקאב פואד (פורסם ב-ֽ 18/12/2003)