פסקי דין על דן קמפינו | פסקי דין על המוסד לבטוח לאומי

2632/08 בל     12/11/2009




בל 2632/08 דן קמפינו נ' המוסד לבטוח לאומי




בעניין:
1




מדינת ישראל


בית הדין האזורי לעבודה
בבאר שבע
בל 2632/08


בפני
:
כבוד השופט אילן סופר

12/11/2009




בעניין

:
דן קמפינו





התובע



נ
ג
ד



המוסד לבטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
גניה ברקוביץ
הנתבע



פסק דין


1.
התובע הגיש תביעה להכיר בגידולים בעורו כ"תאונת עבודה".

2.
התובע הינו יליד 1940.

3.
התובע עבד משנת 1970 ועד שנת 2000.

4.
התובע עבד כמפקח על הבינוי במחנות צה"ל בפיקוד הדרום.

5.
התובע עבד בשטח במרבית שעות היום מדי יום משעה 08:00 ועד שעה 17:00.

6.
התובע היה חשוף לשמש במהלך היום במשך כ- 6 – 7 שעות.

7.
במהלך עבודתו התובע לבש מכנסיים ארוכים.

8.
במהלך עבודתו התובע לבש חולצה עם שרוול ארוך.

9.
התובע חבש כובע כל יום.

10.
מחלת העור של התובע התפרצה בשנת 1989 ומאז ועד היום נתגלו עוד גידולים סרטניים.

11.
הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי.

12.
בתאריך 18.1.2009, מינה בית הדין את פרופ' רוני וולף, כמומחה רפואי מטעמו, אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות:


א.
מהי המחלה ממנה סובל התובע?

ב.
האם קיים קשר סיבתי על דרך של גרימה או החמרה, בין מחלת התובע
שהתפרצה בשנת 1989, לבין האבחנה הרפואית הרשומה בתעודה רפואית
ראשונה לנפגע בעבודה?
ג.
האם עבודתו של התובע שכללה ארועים תאונתיים חוזרים ונשנים, גרמו לנזקים ולמחלה בה חלה התובע?

13.
בתאריך 30.3.09, הגיש המומחה הרפואי לבית הדין את חוות דעתו כדלקמן:


"דיון ומסקנות

מדובר בגבר שעבד כמפקח על בינוי, אשר במהלך עבודתו במשך שנים נחשף
למנות קרינה

uv
מצטברות גבוהות

ביותר. הוא פיתח כמה סרטנים מסוג
bcc
בעור הפנים, ועלינו להחליט האם קיים קשר סיבתי רפואי בין הסרטן, לחשיפה לשמש במהלך עבודתו.

בבואנו לדון במקרה עלינו לברר ראשית מהו הקשר, שבין הסרטן אותו פיתח התובע,
bcc
, לבין חשיפה לקרינת השמש.


bcc
הוא סרטן העור השכיח ביותר באוכלוסיה העולמית הלבנה. חשיפה לשמש, לקרניים האולטרה סגולות, הוא גורם הסיכון הסביבתי החשוב ביותר להופעת הגידולים העוריים הממאירים, כולל סרטן תאי בסיס (
bcc
). אולם, בעקבות עבודות אפידמיולוגיות רבות, שבוצעו בשנים האחרונות התגבשה המסקנה, שיותר מהכמות הכוללת של חשיפה ל-
uv
, קובעת צורת החשיפה את הסיכון להתפתחות
bcc
. חשיפה לסירוגין, דהיינו חשיפה בשעות הפנאי וכוויות שמש, במיוחד בגיל הצעיר מעלים באופן משמעותי את הסיכון. מאידך נמצא קשר חלש בין הכמות הכוללת של החשיפה לשמש לבין הסיכון ללקות ב-
bcc
. יתירה מכך, במחקר מבוקר ואמין מאנגליה נמצא יחס הפוך בין המצאות סרטן תאי בסיס לבין קמטים (המביעים מדד לחשיפה מתמשכת לשמש). במחקר אחר, נמצא יחס הפוך בין פגיעה ברקמת החיבור כתוצאה מחשיפה לשמש (
solar elastosis
) לבין סרטן תאי בסיס, ולא נמצא קשר בין קמטים לבין
bcc
, בניגוד למחקר הקודם.


לסיכומו של הנושא, בשנים האחרונות התגבשה דעה, שהגורם הסביבתי העיקרי להיווצרות סרטן תאי בסיס הוא חשיפה לסירוגין, בעת חופשות סוף-שבוע, עיסוק בספורט וכיו"ב, בעיקר בגיל צעיר, כוויות שמש הן גורם הסיכון החשוב ביותר. קרינה מצטברת אצל עובדים בחוץ לא נחשבה כגורם סיכון משמעותי להתפתחות
bcc
, בניגוד לסרטני עור אחרים (בעיקר סרטן תאי קשקש), זאת ועוד, ישנן עבודות המראות, שלחשיפה מצטברת אף עשויה להיות השפעה ממתנת על התפתחות
bcc
, או כפי שאחד החוקרים התבטא השפעה מגינה “
actinic elastosis turned out to be the only protective factor for sporadic bcc clinica
.....".

אולם, בראשית השנה הנוכחית פורסם מאמר הסותר מכל וכל את הגישה הנוכחית באשר לקשר הסיבתי בין קרינה לסרטן העור. בעבודת מחקר זו נבדקו רישומי הסרטן במרחב בוואריה (בגרמניה) בשנים 2001 ועד 2005, סה"כ רישומים של למעלה משני מיליון אנשים לשנה. בעבודה נמצא, שהסיכון לפתח סרטן מסוג
bcc
מוגבר משמעותית הן אצל גברים והן אצל נשים העובדים בחוץ לעומת עובדי פנים. ממצא דומה נמצא גם לגבי סרטן תאי קשקש, ולא לגבי מלנומה. המחברים דיינו את ממצאיהם, תוך שהם אינם מתעלמים מעבודות קודמות שהראו את ההפך.


האם עלינו לזנוח את הגישה השלטת בעשור האחרון, והנתמכת במספר רב של עבודות מחקריות מבוססות לטובת מחקר חדשני אחד? קשה לענות על שאלה זו בהחלטיות, אולם נטיית לבי היא לאמץ את הגישה החדשה דהיינו, שיש קשר סיבתי ישיר בין סרטן תאי בסיס (
bcc
), לבין חשיפה לשמש בעת העבודה אצל עובדי חוץ. ראוי לציין, שלמרות, שהגישה המקובלת כיום הגורסת את ההפך נתמכת במאמרים מבוססים ומשכנעים, גם הגישה החדשה שאיננה מקובלת כיום נתמכת בכמה עבודות מחקר המצוטטות בחלקן במאמר האחרון (מצורף).

אשר על כן, ע"פ הידע העדכני המתבסס בעיקר (אבל לא רק) על עבודה אחת, שפורסמה רק השנה אני מקבל את הקשר הסיבתי
בין חשיפתו של התובע לשמש בעת עבודתו לבין מחלת העור שלו.

את הפגיעה של השמש ניתן לחלק למנות קרינה קטנות, שחזרו על עצמן שוב ושוב. כל פגיעה זעירה כזו ב-
dna
או במערכות תוך תאיות אחרות ניתנת כיום להדגמה באמצעי מחקר חדישים ומשוכללים. חלק מהפגיעות יתוקנו ע"י מערכת התיקון של הרקמות, וחלקן ימשיכו להתקיים, להשתכפל ולהצמיח (בעידוד מנות נוספות של קרינת
uv
) שורה של תאים ממאירים, שברבות השנים יתגלו לעינינו כסרטן עור.
"

14.
בתאריך 4/6/09, נתבקש המומחה להשיב על שאלת ההבהרה הבאה:

"האם לדעתך ניתן להקביל את העבודה שנבדקה לחולי סרטן בארץ ולהסיק לגבי החולים בארץ את אותן מסקנות?"

15.
בתאריך 17.6.2009, השיב המומחה על שאלת ההבהרה כדלהלן:

"תשובתי היא, שאכן כך. בעבודה המדוברת נמצא, שעובדי חוץ פיתחו יותר סרטנים מסוג סרטן תאי בסיס (מחלתו של התובע) מאשר עובדי פנים ומכאן עולה המסקנה, שחשיפה מתמשכת/מצטברת לשמש מהווה גורם סיכון לסוג זה של סרטן. מסקנת העבודה בוודאי מתאימה גם לארץ."


הכרעה

16.
על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה
לבין הפגיעה
הנטענת בעבודה
או שלילת קיומו
של קשר כאמור,
הינה קביעה משפטית המושתתת
על חומר הראיות.
אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד
משקל מיוחד
לחוות דעת שמוגש על ידי
מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם
אחד הצדדים.

ראה:

דב"ע תשן/48-0 המוסד
נ' עמירם
פיאלקוב, פד"ע כב',
321.
דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374.

17.
בית הדין יסמוך
את ידו על חוות דעת
המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן,
אלא אם
קיימת
הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן
לעשות כן.
ראה
:

דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק
פרבר, (לא פורסם).

בית הדין
נוהג לייחס משקל רב
לחוות הדעת
של
מומחה
מטעם בית
הדין וזאת
מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה
מטעם בית הדין
גדולה יותר
ומובטחת
במידה מירבית
מעצם העובדה,
שאין הוא מעיד
לבקשת צד ואין הוא מקבל
שכרו מידי
בעלי
הדין.
ראה:


דב"ע
411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום
2.11.99.

18.
לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

במקרה הנוכחי, לא
ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או
שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה.

19.
המומחה קבע כי התובע סבל מסרטן מסוג
bcc
. המומחה הבהיר בחוות דעתו כי בשנים האחרונות התגבשה המסקנה לפיה הגורם המכריע על הופעת סרטן ה-
bcc
הוא צורת החשיפה, ולא כמות החשיפה. המומחה הסביר כי חשיפה לסירוגין בגיל צעיר נמצאה כגורם המשמעותי ביותר, זאת
לעומת כמויות כוללות של חשיפה לשמש. המומחה אף איזכר עבודות שהראו כי לחשיפה ממושכת יש השפעה ממתנת, או מגנה, על סרטן מסוג
bcc
. לכאורה לאור אלו, היה מקום לשלול קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע למחלתו, שכן מדובר בחשיפה ממושכת של עובד חוץ לקרינת השמש.


יחד עם זאת, בהמשך חוות הדעת המומחה סוקר מחקר חדש הסותר מכל וכל
את הגישה הרווחת. לדברי המומחה במחקר החדש, המקיף, נמצא כי הסיכון לפתח סרטן מסוג
bcc
מוגבר משמעותית אצל עובדי חוץ, לעומת עובדי פנים.

20.
המומחה התעמת בחוות דעתו עם הגישה הרווחת, ואף שואל מפורשות האם יש מקום לנטוש את הגישה השלטת בעקבות מחקר חדשני אחד. המומחה משיב
בחיוב
לשאלתו זו, וקובע כי הוא סבור שיש להעדיף את הגישה החדשה ולאמץ אותה.


המומחה הסביר כי הגישה החדשה נתמכת במספר עבודות מחקר, וכי לדעתו מסקנותיה מתאימות גם לעבודה בארץ, על אף השוני בתנאי האקלים בין הארץ, לבין אירופה - שם נערך המחקר.


על כן קובע המומחה כי לדעתו קיים קשר סיבתי רפואי בין מחלתו של התובע לבין חשיפתו לשמש במסגרת עבודתו.

21.
המומחה הסביר כי ניתן לראות בפגיעות הקרינה פגיעות זעירות חוזרות ונשנות, אשר הובילו למצבו הרפואי הנוכחי של התובע.

22.
הנתבע טוען כי אין לקבל את המסקנות בחוות הדעת של המומחה הרפואי, מחמת הספקות שהוא עצמו מעלה במסגרת
חוות הדעת. לטענת הנתבע יש למנות מומחה רפואי נוסף בתיק בטרם ינתן

פסק דין
.

23.
דעתנו אינה כדעת הנתבע. המומחה מתייחס למחלוקת בין אסכולות בעולם הרפואי, תוך שהמומחה מציין מפורשות כי הגישה הרווחת היא אחרת מזו שהוא בוחר לאמץ. על יסוד בחירתו זו כתב המומחה חוות דעת התומכת בעמדת התובע, ולפיה יש לקבל את התביעה.

בנסיבות אלו, ומשחוות הדעת נשענת על תשתית רפואית ומחקרית, הרי שאין בידי בית הדין לפסול אותה.


זאת ועוד, משחוות דעתו של המומחה עומדת בפני
נו, והיא קובעת קיומו של קשר סיבתי, הרי שכל חוות דעת אחרת שתינתן בתיק זה לא תוכל להועיל לנתבע. הלכה היא כי במצב בו ניתנו חוות דעת סותרות בעניינו של מבוטח יפעל הספק לטובת המבוטח, ובית הדין יאמץ את חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח, במיוחד כאשר מדובר במומחה מטעם בית הדין.


ראה:
עב"ל (ארצי) 213/98 שרלוט וימן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 558.
עב"ל (ארצי)
106/07
דורית גלס נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 20.5.07.


מכאן, שגם לו עמדה בפני
נו חוות דעת נוספת, השוללת אפשרות של קשר סיבתי על יסוד הגישה הרפואית הרווחת בנוגע לגידולי סרטן מסוג
bcc
, לא היה בה כדי לשנות מהתוצאה.

24.
עוד יש לזכור כי חוות הדעת בתיק התקבלה על ידי מומחה מטעם בית הדין. רמת האובייקטיביות המיוחסת למומחה מסוג זה גבוהה ביותר, ועל כן, ניתן משקל מכריע לקביעותיו הרפואיות. במקרה שבפני
נו חוות הדעת של המומחה הרפואי אינה נשענת על הנחות משפטיות שגויות, אלא מאמצת אסכולה חדשנית בסוגיה רפואית. דברים אלו נוגעים לשאלה הרפואית בגינה מלכתחילה מונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, ואין בידי בית הדין את הכלים להעמיד את קביעותיו הרפואיות המקצועיות של המומחה במבחן.

25.
לסיכום, כידוע, תחום הרפואה הוא תחום דינמי אשר השינויים, והגילויים החדשים בו מתרחשים כל העת. שעה שהמומחה ביסס את חוות דעתו על אסכולה רפואית קיימת, אף אם חדשנית, ובהתחשב בעובדה כי מסקנתו מיטיבה עם המבוטח, הרי שיש לקבל את התביעה על יסוד האמור בחוות הדעת הרפואית.

26.
אשר על כן התביעה מתקבלת.

27.
אין צו להוצאות.


ניתן היום 12 בנובמבר, 2009 (כ"ה בחשון תש"ע) בהעדר הצדדים.



אילן סופר
- שופט









בל בית דין אזורי לעבודה 2632/08 דן קמפינו נ' המוסד לבטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 12/11/2009)