פסקי דין על אורה דוגה | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח בע"מ

5785/98 א     21/12/2003




א 5785/98 אורה דוגה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ






1
בתי המשפט
ת"א 5785/98

בבית משפט השלום בירושלים
כב' סגן הנשיא י' נועם

לפני
אורה דוגה

בעניין:
התובעת
ע"י ב"כ עוה"ד יוסף תוסיה-כהן ואח'
נ ג ד
מנורה חברה לביטוח בע"מ
הנתבעת
ע"י ב"כ עוה"ד מ' תגר ואח'

פסק דין
התובענה ועיקר יריעת המחלוקת

1. לפניי תובענה לקבלת תגמולי ביטוח על-פי פוליסה לביטוח מקיף לרכב.

התובעת - אורה דוגה
, ובעלה - דוד דוגה, היו בעלי זכויות השכירות והשימוש במשאית וולוו מס' רישוי 00-811-28 משנת ייצור 1993 (להלן - המשאית או הרכב), וזאת במסגרת עסקת ליסינג שנכרתה בינם לבין הבעלים הרשומים של הרכב - חברת כלל ליסינג בע"מ.

הנתבעת - מנורה חברה לביטוח בע"מ
, הנה חברת ביטוח, אשר ניפקה לתובעת, באמצעות סוכן הביטוח שלמה דובנוב, פוליסה לביטוח מקיף לנזקי רכוש למשאית, שמספרה 330383416/97 (להלן - הפוליסה).

2. התובעת טוענת, כי המשאית נגנבה ביום 18.3.97, ועותרת - בגין האירוע הביטוחי הנטען - לקבלת מלוא תגמולי הביטוח על-פי הפוליסה.

הנתבעת גורסת, כי לא קמה לה חובה לפצות את התובעת משני טעמים: הראשון - מפני שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי הרכב אכן נגנב, ושהיא לא הייתה מעורבת בהעלמתו; והשני - משום שאף אם אירע מקרה הביטוח, היא פטורה כליל מתשלום תגמולי הביטוח, הואיל והתובעת הפרה את חובת הגילוי שהוטלה עליה בשלב הטרום-חוזי, עת הסתירה בכוונת מרמה בהצעת הביטוח פרטים מהותיים, אשר לו היו ידועים לנתבעת - לא הייתה מבטחת את המשאית. הנתבעת זנחה בסיכומיה טענה נוספת וחלופית שהעלתה בכתב ההגנה לדחיית התביעה, לפיה בעת הגניבה הנטענת לא היו ברכב מערכות מיגון תקינות על-פי דרישות הפוליסה.

באשר להפרת חובת הגילוי, טוענת הנתבעת, כי בתשובותיה לשאלות בהצעת הביטוח, הסתירה התובעת את העובדות הבאות: עברו הפלילי של בעלה, קיומן של פוליסות קודמות לרכב בעבר וסירובן של חברות ביטוח אחרות לבטח את התובעת. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת הפרה כלפיה את חובת הגילוי היזום, עת נמנעה מלדווח לה כי בעבר נגנבו ממנה מספר כלי רכב. לגרסתה, היא פטורה במקרה דנן מתשלום תגמולי ביטוח כלשהם, נוכח הפרת חובת הגילוי על-ידי התובעת מתוך כוונת מרמה; ולאור העובדה שהיא, כמו כל מבטח סביר, לא הייתה מתקשרת בחוזה הביטוח הנדון עם התובעת, אף לא תמורת פרמיה גבוהה יותר, לו הייתה מודעת לעובדות כהווייתן.

3. התובעת טוענת, כי לא הפרה את חובת הגילוי, שכן דיווחה לסוכן הביטוח דובנוב, עובר לכריתת חוזה הביטוח, על פוליסות ביטוח שהוצאו בעבר לכלי הרכב שלה ושל בעלה, וכן מסרה לו מידע על כלי רכב שנגנבו להם.

4. על-פי הסדר דיוני, נשמעו בשלב ראשון ראיות במחלוקות בשאלת החבות, והצדדים הגישו סיכומים בכתב בפלוגתאות אלו. לאחר הגשת הסיכומים הוסכם בין הצדדים, כי בית המשפט יכריע בפסק-הדין בכל הפלוגתאות; ובאשר לשיעור תגמולי הביטוח אף הוסכם, כי אם בית המשפט יקבע שהתובעת זכאית למלוא התגמולים, יעמדו אלו על סך של 252,000 ₪, כערכה של המשאית כחודש לאחר הגניבה, בהפחתת השתתפות עצמית של המבוטחת בשיעור של 10%, דהיינו - על סכום של 226,800 ₪ כערכו ביום 18.4.97.

התרחשות מקרה הביטוח

5. התובעת טוענת, כי המשאית נגנבה ביום 18.3.97 בשכונת א-טור בירושלים, לאחר שהוחנתה במקום על-ידי הנהג חליל אבו אל-הווא, בסמוך לביתו, בתום יום עבודתו.

6. הנתבעת גורסת, כי התובעת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת הגניבה, וכי ממכלול הנסיבות עולה חשד שהיא ו/או בעלה היו מעורבים בהעלמת המשאית על-מנת לזכות בתגמולי הביטוח. לטענתה, לתובעת ולבעלה היו שלל סיבות להעלים את המשאית ולזכות בתגמולי ביטוח; וזאת, בין השאר, על רקע - מצבם הכלכלי הדחוק, חובות כבדים שרבצו עליהם, עיקולים שהוטלו על נכסיהם והליכים שנפתחו על-ידי חברת הליסינג למימוש משכון על המשאית.

7. הנטל להוכחת התקיימותו של מקרה ביטוח רובץ לפתחו של המבוטח, ועול השכנוע המוטל עליו משתנה מעניין לעניין. במקרה של אובדן או גניבה, די בהוכחת עצם האובדן - בנטל המוטל על תובע במשפטים אזרחיים - ואין המבוטח נדרש להוכיח את סיבת האובדן ואת דרך התרחשות הגניבה. (ראו והשוו: ע"א 497/85 אשל ואח' נ' פיליפ ריט חתם לוידס ואח', פ"ד מב(1) 89, בעמ' 92-94).

מאידך, מבטח המייחס למבוטח ביצוע מעשים פליליים לשם השגת תגמולי ביטוח במרמה, נדרש לתמוך טענתו בדרך כלל בראיות ממשיות בעלות משקל, וזאת לפי נסיבותיו של המקרה ולפי מהותן ומידת חומרתן של טענותיו. (ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661, בעמ' 683-684; וכן ראו: ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589).

8. את אירוע הגניבה הוכיחה התובעת בעדותו של חליל אבו אל-הווא, נהג המשאית. הנהג העיד, כי ביום 18.3.97, עם תום עבודתו, החנה את המשאית ליד ביתו ונעל אותה, לאחר שהפעיל את מנגנון המיגון שהותקן בה. על-פי עדותו, למחרת היום נוכח לדעת כי הרכב נגנב, והזדרז לדווח על כך למעסיקיו (התובעת ובעלה), למשטרה ולחברת הביטוח. גרסתו של הנהג - בדבר הדיווחים שמסר לאחר הגניבה - נתמכה בעדויותיהם של התובעת ובעלה ובאישור המשטרתי על הגשת תלונה בגין גניבת הרכב (ת/3). על תקינות מערכות המיגון שהיו ברכב, העיד אלי חכמיאן, שהנו בעל עסק להתקנת מערכות מיגון ואבטחה לכלי רכב. הלה העיד, כי במשאית הייתה מערכת מיגון הידראולית, וכי התקין ברכב מערכת אזעקה שאף תוקנה על-ידו לאחר ניסיון גניבה קודם. כאמור, זנחה הנתבעת בסיכומיה את הטענה, כי מערכות המיגון ברכב לא היו תקינות בשעת הגניבה.

מנגד, לא הרימה הנתבעת את הנטל להוכחת טענותיה החמורות כנגד התובעת - לפיהן הרכב כלל לא נגנב אלא הועלם על-ידה או על-יד מי מטעמה, לצורך השגת תגמולי ביטוח במרמה. העובדה שעסקיהם של התובעת ובעלה נקלעו לקשיים כלכליים, שהוטלו עיקולים על נכסיהם ושאף נפתחו נגדם על-ידי חברת הליסינג הליכים למימוש המשכון, אין בה די כדי להוכיח את תזת המרמה הנטענת על-ידי הנתבעת.

התובעת הרימה, אפוא, את נטלי הראיה והשכנוע להוכחת התרחשות האירוע הביטוחי של גניבת הרכב.

המסגרת הנורמטיבית: חובת הגילוי של המבוטח בשלב הטרום-חוזי והתרופות בגין הפרתן

9. חובת הגילוי של המבוטח כלפי המבטח בשלב הטרום-חוזי מוסדרת בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - החוק), המורה כדלהלן:

"(א). הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה.
(ב). שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה.
(ג). הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע שהוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה".

10. לחובת הגילוי של המבוטח כלפי המבטח שני פנים: הראשון - שבא לידי ביטוי בסעיף 6(א) לחוק - איסור מצג-השוא, והכוונה היא בדרך כלל לחובה להשיב תשובות כנות ומלאות, וכן לאיסור למסור תיאור מטעה; והשני - שנקבע בסעיף 6(ג) לחוק - חובת הגילוי היזום, דהיינו - החובה לנדב מידע גם מבלי שהמבוטח התבקש לתתו ולא נשאל לגביו. (ראו: ד' שוורץ, "דיני ביטוח - תהליכים ומגמות", ספר השנה של המשפט בישראל (תשנ"ו), הוצאת פפירוס - אוניברסיטת תל-אביב, 31 בעמ' 45-51).

11. חובת הגילוי הכללית של המבוטח לפי סעיף 6(א) לחוק, בהיבט של איסור מצג-השוא, מתמצית בחובה המוטלת עליו להשיב תשובות כנות ומלאות לכל השאלות המופנות אליו בכתב מאת המבטח ב"עניין מהותי" כהגדרת המונח בסעיף האמור. המבחן לקיומו של "עניין מהותי" הנו אוביקטיבי, ונקבע על-פי קנה-מידה של מבטח סביר (ע"א 282/89 רוטברג ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מו(2) 339, בעמ' 354). מדובר במבחן המביא במכלול השיקולים את "נתוניו הספציפיים של כל מבוטח", והשפעת הנתונים "על תוחלת הנזק והפרמיה שתהא חברת הביטוח מעוניינת לגבות" (ע"א 1845/90 בעניין סיני, לעיל, בעמ' 671). על ה"העניין המהותי" לפי אופיו וטיבו להיות רלבנטי לסיכון שאותו נועדה הפוליסה לכסות, והוא צריך להיות נתון שעלול להשפיע על נכונותו של המבטח לכרות את חוזה הביטוח - אם בכלל - או בתנאיו. (ע"א 1809/95 הלמן נ' לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 77, בעמ' 83-84).

12. ה"עניינים המהותיים" מתאפיינים בשלושה סוגים: הראשון - מקרים אשר יש בהם כדי להשפיע באופן ישיר על סיכויי התממשותו של הסיכון המבוטח; השני - עובדות הנוגעות לתכונותיו של אובייקט הביטוח; והשלישי - עניינים הקשורים לעברו הביטוחי של המבוטח, קרי - ל"סיכון המוסרי" (moral hazard) הגלום בו, כמו למשל - אירועים ביטוחיים של המבוטח בעבר, סירובן של חברות ביטוח אחרות לבטחו או עובדות שיש בהן כדי להשפיע על מהיימנותו. ( אליאס, דיני ביטוח, הוצאת בורסי, כרך א, עמ' 164-165).

13. הרציונל העומד ביסוד ההסדר החקיקתי האמור, משקף תפיסה צרכנית, כי מבטח אמור לדעת מהו המידע אשר ישפיע על החלטתו לבטח את המבוטח ועל תימחור הפרמיות. על-כן, נושאים שאינם נשאלים בהצעת הביטוח, נתפסים כמידע שהמבטח ויתר על הצורך להתוודע אליו. על רקע רציונל זה, לא נטתה הפסיקה (הן לפני חקיקת חוק חוזה הביטוח והן לאחריו) לראות כמצג מטעה מתן תשובה בלתי מספקת לשאלה שלא נוסחה בבהירות חד-משמעית, וזאת תוך עשיית שימוש בכלל של פרשנות נגד המנסח. (ד' שוורץ, במאמרו הנ"ל בעמ' 46-47; ע"א 493/77 ציון נ' משייך, פ"ד לב(1) 477 בעמ' 482; ע"א 103/72 חתמי לוידס נ' אליוף, פ"ד כז(1) 405; ת"א (י-ם) 75/87 טננבאום נ' פזית סוכנות לביטוח בע"מ, פ"מ תש"ן (3) 177; ע"א 1845/90 בעניין סיני, לעיל).

14. סעיף 6(ג) לחוק מרחיב את חובת הגילוי אף לגילוי יזום, דהיינו - גם אם לא נשאל המבוטח שאלות על-ידי המבטח (ע"א 282/89 בעניין רוטברג, לעיל בעמ' 354). ואולם, הרחבה זו חלה רק במקרה שהמבוטח הסתיר מהמבטח אינפורמציה שהוא ידע כי הנה בגדר "עניין מהותי", וזאת מתוך כוונת מרמה. 60221

15. תוצאות אי הגילוי מוסדרות בסעיף 7 לחוק. סעיף 7(א) קובע, כי אם ניתנה לשאלה בעניין מהותי תשובה שלא הייתה מלאה וכנה, רשאי המבטח - כל עוד לא קרה מקרה ביטוח - לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח. סעיף 7(ג) לחוק דן בסיטואציה - כמו הנדונה לפנינו - שבה התרחש אירוע ביטוחי בטרם בוטלה הפוליסה לפי סעיף 7(א), ומורה כדלהלן:

"(ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:
(1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה;
(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח".

16. סעיף 8 לחוק שולל מהמבטח את התרופות לפי סעיף 7 בשני מקרים, למעט אם מדובר באי גילוי מתוך כוונת מרמה: האחד - אם "הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא הייתה מלאה וכנה"; והשני - אם העובדה שהוסתרה "חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה".

נסיבות כריתת הסכם הביטוח

17. על נסיבות כריתת הסכם הביטוח העידו, מטעם התובעת - היא עצמה, בעלה וידידם יוסף כהן, ומטעם הנתבעת - סוכן הביטוח שלמה דובנוב, אשר התקשה לשחזר את האירועים וטען כי זכרונו בוגד בו.

18. התובעת העידה, כי סוכן הביטוח דובנוב נפגש עמה ועם בעלה בדירתם לצורך עריכת ביטוחים לרכביהם, וזאת בנוכחות ידידם יוסף כהן, אשר הפגיש בינם לבין הסוכן לתכלית האמורה. היא הוסיפה וציינה בעדותה, כי על-פי הצעתו של הסוכן הוסכם שהפוליסה תונפק על שמה בלבד, וכי מסרה לו את כל המידע הנדרש לצורך הכנת הצעת הביטוח. לדבריה, באותה פגישה הציגה לסוכן דובנוב את מסמכי הרכב, מסרה לו מידע מפורט לגבי העבר הביטוחי שלה ושל בעלה ואף עדכנה אותו בעניין אירועים ביטוחיים בעבר, לרבות גניבות כלי רכב. עוד היא העידה, כי הסוכן מילא את הפרטים בטופס ההצעה בכתב ידו, ואמר לה ולבעלה כי לאחר שיקבל אישור להצעה מחברת הביטוח - יזמין את הבעל למשרדו לחתום על הצעת הביטוח. על-פי גרסתה וגרסת בעלה, טופס הצעת הביטוח נחתם על-ידי הבעל למחרת היום במשרדו של הסוכן, לאחר שהאחרון הזמין אליו את הראשון למטרה זו.

19. עדותה של התובעת, על המפגש שנערך עם סוכן הביטוח בביתה, נתמכה בעדותו של העד יוסף כהן, אשר, כאמור, זימן את הסוכן לאותה הפגישה ואף נכח בה. כהן העיד, כי במהלך הפגישה מסרה התובעת לסוכן מידע על העבר הביטוחי של כלי הרכב, והתייחסה, בין השאר, לתאונה שהייתה מעורבת בה אחת המשאיות, לגניבת כלי רכב ולביטול פוליסות קודמות.

20. דוד דוגה העיד אף הוא, כמו רעייתו, כי הפגישה עם סוכן הביטוח דובנוב נערכה בביתו, כי ההצעה לערוך את הביטוח על שמה של התובעת הייתה של הסוכן, וכי מסר לדובנוב פרטים על עברו הביטוחי, ובין השאר דיווח לו על כלי רכב שנגנבו ממנו בעבר ועל תאונות שהיו לצי הרכב שלו. בעלה של התובעת הוסיף והעיד, כי למחרת היום הודיע לו דובנוב שביטוח כלי הרכב אושר על-ידי חברת הביטוח וביקש ממנו להגיע למשרדו על-מנת לחתום על הצעת הביטוח. לדבריו, חתם על טופס הצעת הביטוח מבלי שמולאו בו באותה עת כל הפרטים, והסוכן אמר לו כי ידאג להשלים הפרטים הנדרשים לאחר מכן.

כאמור, בטופס הצעת הביטוח, שעליו חתם בעלה של התובעת בשמה של רעייתו, סומנו תשובות שליליות, בין השאר, בהתייחס לשלוש השאלות שלהלן: האם למבוטח או לנהג יש עבר פלילי; האם לרכב היה ביטוח קודם; והאם חברת ביטוח אחרת ביטלה בעבר ביטוח או סירבה לחדשו.

21. סוכן הביטוח, שלמה דובנוב, חדל לעסוק בתחום הביטוח תקופת-מה לאחר הנפקת הפוליסה הנדונה. הוא הוזמן להעיד מטעם הנתבעת, לאחר שזמן רב לא אותר על-ידה, ולאחר שאותר באקראי על-ידי בית המשפט עת העיד בתיק אחר. דובנוב העיד בחקירתו הראשית, כי לא נפגש עם התובעת לקראת הכנת הצעת הביטוח ולא הגיע לביתה, וכי היה זה בעלה של התובעת שהתייצב במשרדו וביקש לבטח מספר משאיות על-שם רעייתו. לדברי דובנוב, טופס הצעת הביטוח מולא על-ידו על-פי המידע שמסר לו הבעל באותה פגישה ראשונה ויחידה, ולא נתקיימה כל פגישה נוספת בינו לבין מי מבני הזוג בשלב הטרום-חוזי.

כאשר נשאל דובנוב, בחקירתו הנגדית, האם הפנה לבעלה של התובעת שאלות בדבר עברו הביטוחי, השיב בשלילה, והעלה לראשונה בעדותו את הטענה כי הוא סובל מליקויי זיכרון חריפים, המקשים עליו לשחזר את האירועים:

"ש. האם דרשת ממר דוגה כאשר הוא לטענתך הגיע למשרדך, האם דרשת ממנו עבר ביטוחי שלו?
ת. לא דרשתי.
ש. לא דרשת את העבר הביטוחי שלו?
ת. לא. למה שאני אדרוש את העבר הביטוחי שלו. רגע, רגע, תן לי להיזכר. (העד מעיין בנ/1) אני מצטער אני לא זוכר, הזכרון שלי מאוד חלש. אבי נפטר מאלצהיימר ואני לצערי הרב מרגיש את זה עליי, אני שוכח המון דברים. אני בן 55.
ש. האם אתה סובל מסיפטומים של מחלת אלצהיימר?
ת. כן.
ש. האם נבדקת על-ידי רופא?
ת. לא. אני יודע שאין לזה מזור.
ש. במה זה בא לידי ביטוי?
ת. אני שוכח הרבה דברים.
ש. ייתכן שאתה זוכר דברים שלא קרו?
ת. לא. לא.
ש. למעשה לא זכור לך עבר ביטוחי של מי מבני הזוג שביקשת, אבל על-פי המסמך...
ת. על-פי המסמך, הוא ביקש את זה על שם אשתו, זה הכל. זה מה שאני זוכר... (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 29.04.02).

בהמשך חקירתו הנגדית טען הסוכן, כי לא ידע פרטים על עברו הביטוחי של בעלה של התובעת, אך הוסיף וציין, כי משנרשמה הצעת הביטוח על שמה של התובעת, לא היה כל צורך - לדידו כסוכן ביטוח - לציין בהצעת הביטוח את העבר הביטוחי של בעלה.

22. נוכח עדותו של סוכן הביטוח דובנוב, כי הוא לוקה בקשיי זיכרון חריפים, לא מצאתי שלא לקבל את גרסת התובעת ובעלה, שנתמכה בעדותו של יוסף כהן, לפיה הסוכן הגיע לדירתם יחד עם כהן ושמע מפיהם מידע רלבנטי על העבר הביטוחי, לרבות על פוליסות קודמות ועל גניבות כלי-רכב. הסוכן נתבקש לבטח מספר משאיות, שאינן חדשות, והיה מודע לכך שלכלי-רכב אלו הונפקו בעבר פוליסות ביטוח. גרסתם של שני בני הזוג - כי רישום הפוליסות החדשות על-שם התובעת נעשה על-פי עצתו של סוכן הביטוח, נתמכת למעשה בעדותו של הסוכן - לפיה ביטוח כלי הרכב על-שמה של התובעת לא חייב את המבוטחת לדווח בטופס הצעת הביטוח על עברו הביטוחי של בעלה.

הטענות בעניין מצגי השוא בהצעת הביטוח

השאלה בדבר עברו הפלילי של המבוטח

23. מצג-השוא הראשון הנטען מתייחס לעברו הפלילי של המבוטח. בטופס הצעת הביטוח הוצגה השאלה - "האם בשבע השנים האחרונות המציע או הנוהג ברכב הורשע בעבירה פלילית, או האם תלוי ועומד נגדו כתב אישום בגין עבירה שכזו?". לשאלה זו ניתנה בטופס תשובה שלילית.

הנתבעת טוענת, כי לבעלה של התובעת עבר פלילי, וכי התשובה האמורה הייתה כוזבת. דא עקא, שהיא כלל לא טרחה להוכיח, כי הבעל הורשע בפלילים בשבע השנים שקדמו להצעת הביטוח, או כי בתקופה זו הוגש נגדו כתב-אישום. כל שאישר הבעל בעדותו בעניין עברו הפלילי, היה דבר הרשעתו בעבירת אלימות בסוף שנות השבעים, ולפיכך לא הוכח כי בהצהרה האמורה - בעניין עברו הפלילי של המציע או הנוהג ברכב - היה משום מצג-שוא מטעה. מכל מקום, כבר נפסק, כי בשאלון שמפנה חברת ביטוח למבוטח בטופס הצעת הביטוח, בעניין עבר פלילי, עליה להקפיד לנסח שאלות ספציפיות ומוגדרות בדבר הרשעות קודמות שהנן מהותיות לסיכונים שאותם באה הפוליסה לכסות (ע"א 212/71 רונן נ' "לה פונסייר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כו(1) 533); ולמותר לציין, כי עבר פלילי בעבירת אלימות אינו מהווה עניין מהותי לסיכונים שפוליסת הביטוח לרכב באה לכסות, מה גם שמדובר כאמור בעבר פלילי מתקופה שקדמה לזו שצויינה בשאלה.

השאלה בעניין קיומו של ביטוח קודם לרכב

24. מצג-השוא השני הנטען, מתייחס לתשובה שלילית שניתנה בטופס הצעת הביטוח לשאלה "האם הרכב המוצע עתה לביטוח היה מבוטח בחברה אחרת?".

שאלה זו, כפי שנוסחה בכלליות, איננה נוגעת ל"עניין מהותי" כמשמעו בסעיף 6 לחוק, שכן היא לא רלבנטית - כשלעצמה - לסיכון שאותו נועדה הפוליסה לכסות; ולא הוכח שהיא אמורה להשפיע על נכונותה של הנתבעת לכרות את חוזה הביטוח - אם בכלל - או בתנאיו. (ראו והשוו: ע"א 1809/95 הלמן נ' לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, לעיל).

מכל מקום, לא היה כל נסיון מצד התובעת או בעלה להסתיר את העובדה שלרכב היו ביטוחים קודמים, שכן מדובר היה במשאית משנת ייצור 1993 אשר מסמכיה הוצגו לסוכן הביטוח, מה גם שהתובעת ובעלה דיווחו לסוכן על ההיסטוריה הביטוחית שלה.

השאלה האם חברת ביטוח אחרת ביטלה פוליסה או סרבה לחדשה

25. בטופס הצעת הביטוח ניתנה תשובה שלילית לשאלה: "האם חברת ביטוח כלשהי דחתה פעם את הצעתך, או סירבה לחדש את הפוליסה, או ביטלה פוליסה שלך מכל סוג שהוא?" (ההדגשות אינן במקור - י' נ'). הנתבעת גורסת, כי התשובה השלילית מהווה מצג-שוא בעניין מהותי, שכן לטענתה מספר חברות ביטוח ביטלו בעבר פוליסות שהנפיקו לתובעת ולבעלה. מדובר, אפוא, בטענה הנוגעת לעניין מהותי מתחום "הסיכון המוסרי", שהוצג ברקע המשפטי לעיל.

26. השאלה - כפי שנוסחה - התייחסה אך להצעות ביטוח ולפוליסות של מי שמבקש שהפוליסה החדשה תרשם על שמו; וסוכן הביטוח עצמו אישר בעדותו, כי לדידו לא נדרשה התובעת להצהיר בהצעת הביטוח על עבר ביטוחי בפוליסות שהונפקו על-שם בעלה. עמדה זו אף זכתה לתימוכין בעדותה של עו"ד גלית טייכמן, מנהלת מדור תביעות אלמנטריות בפני
קס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, אשר העידה מטעם הנתבעת. עו"ד טייכמן אישרה בעדותה, כי לא חלה על המועמד לביטוח החובה לפרט את העבר הביטוחי של בן-זוגו.

משהעיד סוכן הביטוח, כי על-פי הבנתו את השאלה הנדונה לא נדרשה התובעת להצהיר בהצעת הביטוח על עבר ביטוחי בפוליסות שהונפקו על-שם בעלה, יש לצאת מההנחה, כי התשובה לשאלה נרשמה בהתאם לגישה זו בהתייחס לתובעת בלבד, וזאת בין אם התשובות ניתנו לסוכן עוד בפגישה המוקדמת בדירתם של התובעת ובעלה, בין אם אלו ניתנו לו למחרת היום במשרדו על-ידי הבעל בשם רעייתו, ובין אם הסוכן רשם את התשובה על סמך התרשמותו מהמידע שנמסר לו על-ידי שני בני הזוג.

27. אין חולק, כי בעבר בוטלו פוליסות ביטוח שהונפקו על-ידי חברת הביטוח "אררט" על-שם התובעת ובעלה. ואולם, לטענת התובעת הביטולים האמורים נעשו בהסכמה, וזאת בין השאר על רקע תביעה שהגישו היא ובעלה לקבלת תגמולי ביטוח. טענה זו, בדבר הביטול בהסכמה, זוכה לתימוכין הן ברישומי ביטול הפוליסות (נ/3 ו-נ/4) והן באישור בכתב של סוכן הביטוח מטעם "אררט" (ת/1). הטענה אף לא נסתרה בעדותה של נציגת "אררט", הגב' שולמית עזיז, שהוזמנה לדוכן העדים מטעם הנתבעת (עמ' 50).

לפיכך, לא היה במענה לשאלה האמורה משום מצג-שוא בעניין מהותי, בין אם ניתנה התשובה על-ידי התובעת או בעלה, ובין אם נרשמה התשובה על-ידי הסוכן על יסוד המידע שנמסר לו על-ידי התובעת ו/או בעלה; מה גם, שכאמור, עדכנו השניים את הסוכן בדבר עברם הביטוחי.

28. מכל מקום, אף אם היה על התובעת לציין בתשובה לשאלה הנ"ל את ביטול הפוליסות שהונפקו לה בעבר, לא קמה לנתבעת התרופה של פטור מתשלום מלוא תגמולי הביטוח לפי סעיף 7(ג) סיפא לחוק; שכן לא הוכח, כי אי ציון העובדה נעשה מתוך כוונת מרמה, והנתבעת אף לא טרחה להוכיח את טענתה, כי לו היו ידועות מראש העובדות לאשורן - בעניין הביטולים הנטענים של הפוליסות בעבר - לא היא ולא כל מבטח סביר אחר היו מתקשרים עם התובעת בחוזה הביטוח בכלל, או בתנאיו. אכן, המבחן לקיומו של התנאי לפי סעיף 7(ג) לחוק, בדבר אי התקשרותו של מבטח סביר בהסכם ביטוח בתנאים האמורים, הנו אובייקטיבי. ואולם, הנתבעת כלל לא ניסתה להוכיח תחולתו של התנאי על המקרה הנדון, שכן היא נמנעה מלהעיד עובדים וחתמים שלה או של חברות ביטוח אחרות, בשאלה - האם העובדות שנתחוורו בעניין העבר הביטוחי של התובעת היו מונעות התקשרות ביטוחית כלשהי עמה. נהפוך הוא: עו"ד טייכמן, נציגת חברת הביטוח "אררט", שהוזמנה לעדות מטעם הנתבעת לשם הוכחת ביטולן של פוליסות בעבר, אישרה בחקירתה הנגדית, כי חרף ביטולן של הפוליסות, לא הייתה מניעה מצד "אררט" להמשיך לבטח את התובעת.

29. ומכאן לשאלת ביטולן של פוליסות ביטוח שהונפקו בעבר על שם בעלה של התובעת.

דוד דוגה העיד, כי מעולם לא בוטלו באורח חד-צדדי פוליסות ביטוח שהונפקו לו, וטען כי כל ביטולי הפוליסות בעבר נעשו בהסכמתו. גרסה זו לא נסתרה בעדויותיהם של נציגי חברות הביטוח שהעידו מטעם הנתבעת, ובפרט כאשר הללו התייצבו למתן עדות ללא כל התיעוד הרלבנטי. מכל מקום: אף אם בוטלו בעבר פוליסות ביטוח שהונפקו על-שמו של הבעל, עברו הביטוחי הובא על-ידו לידיעתו של סוכן הביטוח; מה גם, שהסוכן עצמו אישר בעדותו כי לא ראה את עברו הביטוחי של הבעל כרלבנטי לפוליסה הנדונה שהוצאה על-שם רעייתו.

30. מן המקובץ לעיל עולה, כי הנתבעת לא הוכיחה, בעניין התשובה לשאלה - האם חברת ביטוח אחרת ביטלה פוליסה או סרבה לחדשה - כי נתקיימו הנסיבות לפי סעיף 7(ג) סיפא לחוק, המקנות לה פטור מתשלום מלוא תגמולי הביטוח; ומשלא נטען, וממילא לא הוכח, כי קמה לה הזכות לתשלום פיצוי מופחת לפי סעיף 7(ג) רישא לחוק - אין היא זכאית לפטור כלשהו מתשלום תגמולי הביטוח הנתבעים.

הטענה בדבר אי הגילוי היזום

31. טענת הנתבעת - כי התובעת הפרה כלפיה את חובת הגילוי היזום בכך שנמנעה מלדווח לה על אירועים ביטוחיים בעבר של גניבת מספר כלי רכב - נדחית, כאמור, בהיבט העובדתי; שכן התובעת הוכיחה, כי דיווחה לסוכן הביטוח על העבר הביטוחי, לרבות על גניבת כלי רכב.

מכל מקום, לא עומדת לנתבעת התרופה לפי סעיף 7(ג) סיפא לחוק, הואיל ולא מדובר בהסתרת מידע מהותי מתוך כוונת מרמה, והיות שלא הוכח בעדות כלשהי מטעם הנתבעת, כי היא או מבטח סביר לא היו מתקשרים כלל בחוזה הביטוח, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידעו את המצב לאמיתו בעניין גניבות כלי רכב בעבר.

ייחוס ידיעת סוכן הביטוח לידיעת המבטח

32. ידיעתו של סוכן הביטוח את העובדות לאשורן בעניינים המהותיים בשלב הטרום-חוזי, לרבות בדבר עברו הביטוחי של מגיש הצעת הביטוח, נתפסת כידיעת המבטח, שכן סעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח מורה, כי "לעניין חובת הגילוי בכריתת חוזה הביטוח, יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של עניין מהותי כידיעת המבטח". (ראו: ת"א (ת"א) 1848/90, סומך נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, דינים מחוזי כרך כו(7) 549; ת"א (י-ם) 75/87, טננבאום נ' פזית, לעיל, בעמ' 182).

נוכח ייחוס ידיעת הסוכן למבטח, בדבר עברם הביטוחי של התובעת ובעלה, אין הנתבעת זכאית לתרופות הקבועות בסעיף 7 (ג) סיפא לחוק, שלהן היא עותרת, שכן סעיף 8 לחוק מורה, כי "המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלה אם התשובה שלא הייתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה: (1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה...".

33. הנתבעת טוענת, לחלופין, כי אם ידע הסוכן על עברם הביטוחי של התובעת ובעלה, ובחר לערוך את הפוליסה על שמה של התובעת מבלי ליידע את המבטחת על כך - אזי יש לראות בו כמי שהיה שותף לביצוע מעשה מרמה כלפי שולחו וכמי שממילא חרג משליחותו. כאמור, לא שוכנעתי, כי התובעת ובעלה בחרו להסתיר מידע מהותי מהנתבעת מתוך כוונת מרמה, וממילא לא הוכח שסוכן הביטוח היה שותף למרמה שכזו.

34. ולסיכומם של דברים: דין הטענה - בדבר אי הגילוי היזום בכל הנוגע לאירועים הביטוחיים בעבר - להדחות, ולו מן הטעם שסוכן הביטוח, כשלוחה של הנתבעת, ידע על אירועים אלו עוד בטרם נכרת חוזה הביטוח.
סוף דבר

35. טענת הנתבעת - כי התובעת מסרה לה בהצעת הביטוח תשובות שאינן כנות ומלאות בעניינים מהותיים להתקשרות הביטוחית - לא הוכחה; ואף לא הוכחה טענתה, כי זו הסתירה ממנה את עברם הביטוחי שלה ושל בעלה. נהפוך הוא: הוכח כי העובדות כהווייתן הובאו לידיעת סוכן הביטוח, שידיעתו נתפסת כידיעתה של הנתבעת עצמה. מכל מקום, הנתבעת לא הוכיחה, כי התובעת הסתירה ממנה בכוונת מרמה עובדות בעניינים מהותיים לחוזה הביטוח, וכי היא או מבטח סביר לא היו מתקשרים כלל בחוזה הביטוח, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידעו את המצב לאשורו.

36. אשר על כן, משאירע מקרה הביטוח של גניבת הרכב, ומשלא הוכיחה הנתבעת, כי היא פטורה מתשלום תגמולי ביטוח לפי סעיף 7 לחוק מחמת הפרת חובת הגילוי של המבוטח, עליה לשלם לתובעת את דמי הביטוח הנתבעים בסך 226,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.4.97 ועד לפרעון המלא בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט וכן שכר-טרחת עו"ד בסך 25,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו בכסלו התשס"ד, 21.12.03, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותקים מפסק-הדין לצדדים.
י' נועם
, שופט
סגן נשיא
















א בית משפט שלום 5785/98 אורה דוגה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/12/2003)