פסקי דין על פרס סלאם אריק | פסקי דין על אפי לוין | פסקי דין על הפניקס הישראלי חברה לביטוח | פסקי דין על בי-פוינט מערכות |

1794/06 עא     04/11/2009




עא 1794/06 פרס סלאם אריק נ' אפי לוין, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, בי-פוינט מערכות בע"מ




בעניין:

1
בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
עא 001794/06


לפני:
כבוד השופטת אסתר קובו
, סגנית הנשיאה
כבוד השופטת מיכל רובינשטיין
, סגנית הנשיאה
כבוד השופטת עפרה צ'רניאק



04/11/2009




בעניין:
פרס סלאם אריק



ע"י ב"כ עו"ד ע. מולסון

המערער



- נ
ג
ד –



1 . אפי לוין


ע"י ב"כ עו"ד ד. הדר

2 . הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד י. דוידוביץ
3 . בי-פוינט מערכות בע"מ



המשיבים



ע"י ב"כ עו"ד י. שטיין

משיבה פורמאלית

פסק דין



ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בת.א 1295/03 (כבוד השופט מ. שנהב, סגן נשיא) לפיו נדחתה תביעתו של המערער לתגמולי ביטוח בגובה של 75% משכרו נגד מי שביטחה אותו בביטוח כנגד אובדן כושר עבודה. כן נדחתה תביעתו של המערער נגד סוכן הביטוח שערך את הביטוח, וכך גם תביעתו נגד מעבידתו (להלן: "פסק הדין").

השופטת אסתר קובו

: -

רקע

1.
בין השנים 1995-1999 עבד המערער בחברת בי-פוינט מערכות בע"מ
, היא המשיבה 3 המכונה בהודעת הערעור "משיבה הפורמאלית" (להלן: "המעביד").
עם קבלתו לעבודה, ובמסגרת תנאי עבודתו מילא המערער טופס הצעה לביטוח חיים אצל המשיבה 2, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
, (להלן: "המבטחת"), במסגרתו ביקש כיסוי ביטוחי לאובדן כושר עבודה בגובה של 75% משכרו
(
להלן: "הצעת הביטוח",
ראו הצעה לביטוח חיים מיום 28.2.95, מוצג 1 לתיק מוצגי המבטחת).
סוכן הביטוח אפי לוין
באמצעותו מילא המערער את ההצעה לביטוח הינו המשיב 1 (להלן: "סוכן הביטוח").

2.
המבטחת הסכימה לבטח את המערער בביטוח חיים, תמורת תשלום פרמיה בשיעור של 175%, ואילו את בקשתו לקבל כיסוי ביטוחי בגין אובדן כושר העבודה, דחתה מטעמים שבהצהרת הבריאות של המערער
(ראו החלטת החתם מיום 21.5.95, מוצג 2 לתיק מוצגי המבטחת).

עמדתה של המבטחת הובאה לידיעת המערער, ובתאריך 16.6.95 הסכים לתנאים שהוצבו על ידה וחתם עליהם
(ראו מכתב המבטחת ובו התנאים, וכן חתימתו של המערער עליהם, נספח 3 לתיק מוצגי המבטחת).

3.
המערער לא השלים עם דחיית בקשתו לכיסוי ביטוחי בגין אובדן כושר עבודה והמשיך לפעול באמצעות סוכן הביטוח על מנת לשפר את תנאי הביטוח. בתיק המוצגים של המבטחת נמצאים מספר מזכרים פנימיים שבין הסוכן למבטחת, בהם הוא מפציר בה לשקול שוב עמדתה, בין היתר משום היותו של המערער עובד בכיר אצל המעביד, משום פוטנציאל עריכת ביטוחים נוספים אצל אותו מעביד נוכח היקף האנשים המועסקים על ידו, וכן בשל מסמכים רפואיים נוספים וחדשים אותם המציא המערער
(ראו מזכרים מיום 11.5.95, 8.1.96 ו - 15.1.96 נספחים
4-7 לתיק מוצגי המבטחת).

4.
מאמצים אלו נשאו פרי ובתאריך 11.2.96 כתב סוכן הביטוח מכתב למעביד כדלקמן: -

"רצ"ב אישור תנאים שחברת הביטוח אישרה לפנים משורת הדין לגבי ביטוח אובדן כושר העבודה ע"ש אריק פרס.... שחרור מתשלום פרמיה (הפיצויים והתגמולים) ופיצוי חודשי בסך 2,000 ₪ בחודש עד גיל 65, זמן המתנה 12 חודשים. עלות התוכנית הינה 125.- ₪ בחודש לפי שכר של 5,439 ₪ ...
בהתאם לסיכום איתך ועם חברת הביטוח נגיש בעתיד ערעור עם המסמכים הרפואיים מטעמו של אריק פרס, שלדעתנו מצבו הרפואי טוב יותר – לחתם החברה.
בינתיים כדאי שאריק יהיה מבוטח, לכן יש צורך בחתימתו על הרצ"ב ולהחזיר אלי בהקדם.
לידיעתך, אריק כרגע אינו בכיסויי אובדן כושר עבודה".
[הדגשה איננה במקור]

(להלן: "מכתב סוכן הביטוח למעביד",
ראו מכתב 11.2.96 נספח 8 לתיק מוצגי המבטחת).

למכתב זה צורף מכתבה של המבטחת הנושא תאריך 6.2.96, המופנה למעביד בו נאמר:

"הננו מתכבדים להודיעך כי בהתאם לבקשתך מיום 8.1.96, ובהסתמך על הוכחת מצב הבריאות, לרבות הצהרת הבריאות, החלטנו לאפשר לך לרכוש אצלנו את הביטוחים/הכיסויים הבאים בהתאם לתנאים המפורטים:

הביטוח/הכיסוי


התנאים
הערות
פיצוי חודשי + שחרור

תוספת רפואית 100%
(12 חודשי המתנה)

מגבלה רפואית: פגיעה בברך שמאל

התחלת הביטוח לפי ההצעה תהיה
1.2.96 ..."

(להלן: "תנאי החיתום",
ראו תנאי החיתום מיום 6.2.96, נספח 8 לתיק מוצגי המבטחת).

בתאריך 1.3.96 הוסיף המערער את חתימתו בשולי תנאי החיתום, כמסכים להם. כעבור ימים ספורים הוסיף גם המעביד את חתימתו.

5.
פוליסת הביטוח שהונפקה משקפת ביטוח כנגד הסיכון של אובדן כושר עבודה בגובה 31% (השיעור לו תורגמו 2000 ₪)
(ראו פוליסת ביטוח מיום 21.12.97, נספח 9 לתיק המוצגים של המבטחת).

6.
בשנת 1998 פנה המערער יחד עם מעבידו למבטחת בניסיון להגדיל את היקף הכיסוי
(ראו מכתב מיום 27.8.98, מוצג 11 לתיק מוצגי המבטחת).
דרכו לא צלחה.

בחודש פברואר 1999 הפסיק המערער את עבודתו אצל המעביד. ממועד זו קמה לו זכאות על פי הפוליסה בכפוף לתנאיה (פיצוי של 31%
לאחר 12 חודשי המתנה).

7.
בין המערער למבטחת התעוררה מחלוקת באשר להיקף הכיסוי הביטוחי, כאשר המערער טוען כי לא ידע שהיקף הכיסוי הוא מוגבל. לאחר משא ומתן, חתם המערער בתאריך 31.1.00 על מכתב למבטחת בו הוא מסכים כי תקופת ההמתנה על פי הפוליסה (12 חודשים) תתקצר בחמישה חודשים, ו"עם קבלת הפיצוי האמור לעיל אין לי ולא יהיו לי כל טענות ו/או תביעות בקשר לתנאי הקבלה ו/או החיתום"
(ראו מכתב מיום 31.11.00, נספח 13 לתיק המוצגים).

8.
גם לאחר חתימתו זו המשיך המערער לדרוש כי תגמולי הביטוח יהיו מבוססים על 75% משכרו, ומשלא נענה הגיש לבית משפט השלום תביעה על סך של כמיליון ₪ נגד המבטחת, סוכן הביטוח והמעביד. לטענתו, ביקש לקבל כיסוי ביטוחי על בסיס 75% משכרו החודשי ותקופת המתנה בת 3 חודשים, ולמרות שהצעתו התקבלה על ידי המבטחת, היא הנפיקה לו פוליסה שונה המגבילה את הכיסוי הביטוחי ל - 31% משכרו החודשי, וזאת ללא ידיעתו ושלא בהסכמתו. לחילופין, טען המערער כי סוכן הביטוח התרשל בטיפולו בהנפקת הפוליסה, ולחילופי חילופין טען המערער לרשלנותו של המעביד אשר גם הפר את החוזה עימו ברוכשו פוליסה שלא היתה זהה לתנאי העסקתו.

9.
בית משפט השלום דחה את התביעה על כל ראשיה וסעדיה. השופט המלומד קבע כי הוכח לפניו שהמערער ידע שהמבטחת לא אישרה את

הכיסוי המבוקש ובעקבות זאת פעל באופן אקטיבי כדי לשנות את החלטתה. בעקבות פעולותיו, אכן שינתה המבטחת את עמדתה, אך הגבילה את הכיסוי כשהמערער מודע להיקפו כבר בשנת 1997 (מועד קבלת הפוליסה) ולכל המאוחר בחודש אוגוסט 1998, וזאת על פי מכתבים אותם כתב למפקח על הביטוח, למבטחת וכן מתשובתו בחקירתו הנגדית. הווה אומר, עוד קודם לקרות מקרה הביטוח (פברואר 1999 עת הפסיק לעבוד) ידע המערער על תנאי הביטוח ועל מגבלותיו.

עוד הוכח כי המערער ניהל משא ומתן עם המבטחת, אשר בסופו קוצרה תקופת ההמתנה מ - 12 חודשים ל – 7 חודשים. המכתב עליו חתם, בו שופרו חלק מהתנאים, כולל ויתור על כל טענותיו לעניין תנאי הקבלה ו/או החיתום לרבות הטענה בדבר הגבלת תקרת הפיצוי והוא מהווה כתב ויתור המתייחס למחלוקות נשוא התביעה ומחייב את המערער לכל דבר ועניין. טענתו של המערער כי חתם על כתב הויתור בשל מצוקה או עושק, לא הוכחה. כן ציין השופט הנכבד כי המערער הודה בבקיאותו בתחום הביטוח, בטיפול בהסדרת הביטוחים של יתר עובדי המעביד, הוא הותיר רושם כמי שמודע לזכויותיו ומבין בתחום הביטוח. העובדה כי לא ביטל את הפוליסה על אף מגבלת הכיסוי וגם לא ביטל את כתב הויתור אומרת דרשני ומעידה כי השלים עם המצב.

עוד נדחתה התביעה גם נגד סוכן הביטוח, וזאת לאחר שהשופט המלומד קבע כי הלה לא התרשל אלא סייע למערער כמיטב יכולתו כדי לשנות את החלטת המבטחת שלא לבטחו בביטוח אובדן כושר עבודה. גם הטענה כי המעביד התרשל לא הוכחה.

סיכומו של דבר, קבעה הערכאה הדיונית כי התביעה היא תביעת סרק שהוגשה בחוסר תום לב ובדרך מתחכמת המתעלמת מהראיות ויש לדחותה. כך הווה, תוך חיוב המערער בהוצאות.

10.
לטענת המערער, במועד חתימתו על תנאי החיתום, 1.3.96, הוצג לפניו מצג לפיו עלה בידי סוכן הביטוח לשכנע את המבטחת לקבלו לביטוח, מבלי לשנות את שעור הכיסוי המבוקש בהצעת הביטוח. הוא מפנה לתנאי החיתום בהם אין ציון של סכום הביטוח או כי הכיסוי הביטוחי יהיה מוגבל. על כן נכרת חוזה ביטוח שכולל כיסוי ביטוחי לאובדן כושר עבודה כפי שהתבקש בהצעת הביטוח אותה מילא המערער עם כניסתו לעבודה – לפי 75%.
מדגיש המערער כי כוונת המבטחת להגביל את הכיסוי הביטוחי באה לידי ביטוי במכתב סוכן הביטוח למעביד, ובית המשפט לא קבע, כי תוכנו של מכתב זה הוצג לו עובר לחתימתו על תנאי החיתום. מכאן, שלא הוכח כי ידע במועד כריתת החוזה קרי, בתאריך
1.3.96, על כוונה מצד המבטחת להגביל את גובה הפיצוי.

טוען המערער כי רק שנתיים לאחר שנכרת חוזה הביטוח נודע לו, לראשונה, ובעקבות כניסתו של סוכן ביטוח חדש לתמונה, כי הכיסוי מוגבל. אז גם פנה לגורמים שונים (המבטחת, המפקח על הביטוח ועוד) בניסיון לשכנע כי אין צדק בעמדה זו. ידיעתו של המערער בדיעבד איננה משנה את גמירות דעתו בעת שהוסיף את חתימתו על תנאי החיתום ובעת שנכרת חוזה הביטוח. על כן, משעיגן בית המשפט את פסק דינו על פעולות אותם עשה לאחר שמבחינה משפטית כבר נכרת חוזה הביטוח, שגה.

לעניין המכתב עליו חתם בו ויתר לכאורה על טענותיו, מבאר המערער כי זהו מזכר הרשום בכתב ידו של עו"ד אריאלי מנכ"ל המבטחת ומנהל מחלקת התביעות, שנחתם כמעט ארבע שנים לאחר כריתת חוזה הביטוח, כשהמערער מצוי במצב של אי-כושר קרוב לשנה וטרם קיבל תגמולי ביטוח בשל תקופת המתנה ארוכה בת 12 חודשים. מזכר זה נחתם לאחר שיחה בין השניים, כשהמערער אינו מיוצג. המזכר, על נייר מכתבים של המבטחת, היה מוכן מראש והמערער הוחתם תוך כדי קבלת הסברים מעו"ד אריאלי לפיהם מדובר בהסדר שנערך לטובתו. מציין המערער כי במסגרת תכתובת שנערכה לאחר חתימה על המזכר ובתשובה לטענותיו, עו"ד אריאלי לא נסמך על המזכר כאילו מהווה הוא "כתב קבלה ושחרור" ביחס לגובה הכיסוי, להבדיל מתקופת ההמתנה. הטענה כי יש במזכר משום ויתור גורף הועלתה רק במסגרת כתב ההגנה, ועומדת בניגוד להנחיות המפקח על הביטוח האוסרות על העלאת טענות הגנה שלא נטענו בהזדמנות הראשונה ובכתב.

מוסיף המערער ומדגיש כי אין מקום להשלים את המסמך שבכתב - תנאי החיתום בהם נעדרת כל התייחסות לגובה תגמולי הביטוח - בעדות כזו או אחרת כאילו קיבל "הסבר בעל פה" על התנאים באופן שידע אודות הכיסוי המופחת והמוגבל. האיסור על העלאת טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב מקבל משנה תוקף נוכח חובתה של המבטחת, באמצעות סוכנה, השלוח שלה, ליידע מבוטח לגבי כל תנאים מיוחדים וחריגים. על כן, גם אם ניתן היה לראות כ"ראיה" עדות בעל פה המתיימרת להשלים את תנאי החיתום, וגם אם היה ניתן לתת לעדות כזו משקל, אין לכך כל ערך משפטי נוכח דרישות חובת הידוע והוידוא החלה על המבטחת.

11.
לטענת המבטחת, חוזה ביטוח המנהלים נערך בין מעביד שהינו "בעל הפוליסה", המשלם את כל הפרמיות, לבין המבטחת. העובד הינו מוטב בחוזה זה, ולכן המבחן לגבי ידיעתו של צד אודות תוכן ההתקשרות הוא מבחן ידיעתו של המעביד וגמירות דעתו. אין חולק כי בעל הפוליסה, המעביד, ידע על הגבלת הכיסוי. יתרה מכך, גם למערער היתה ידיעה אודות היקף הכיסוי והיא מנמקת: המערער ידע שמלכתחילה לא אושר לו הכיסוי הביטוחי המלא ובעקבות זאת פעל להשיג על ההחלטה. סוכן הביטוח הצהיר כי הגיע למשרדי המעביד, ושוחח עם המעביד והמערער, והבהיר להם שוב ושוב את התנאים המוגבלים שהושגו לפנים משורת הדין. המעביד הצהיר כי בעת שנכנס הסוכן החדש לתמונה המערער התנהג כמי שכבר יודע מה מצב הפוליסה, וגם סוכן הביטוח החדש הצהיר כי מגבלת הכיסוי לא הפתיעה את המערער. עוד מדגישה המבטחת כי המערער בקיא בתחום הביטוחים, והוא היה אמון על הסדרת הביטוחים של יתר העובדים. אל מול שלל העדויות הללו עומדת עדותו היחידה של בעל הדין, המערער, הטוען היפוכו של דבר, וזהו טעם נוסף לשלול את גרסתו. עוד נטען כי פסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט התרשם מחוסר מהימנותו של המערער וחוסר תום ליבו, ועל כן אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בכגון דא.

מוסיפה המבטחת ומציינת כי אם לשיטתו של המערער הוא לא ידע על היקף הכיסוי במועד חתימתו על תנאי החיתום, הרי שנודע לו על כך כבר בשנת 1997 כשהתחלפו סוכני הביטוח. והנה, רק בחודש אוגוסט 1998 פנה יחד עם מעבידו וביקש לשנות את אובדן כושר העבודה לשיעור של 75%, תוך שהוא מצהיר בהצהרת הבריאות כי הוא בריא לחלוטין. משפנה, לא היתה לו כל טרוניה על כי ניתן לו בעבר כיסוי ביטוחי מוגבל. מכאן, שאפילו הפרה המבטחת חובותיה כלפי המערער שלא העמידה אותו על מגבלת הכיסוי בעת החתימה על תנאי החיתום, אין כל קשר סיבתי בין מחדליה לבין "הנזק", שכן עובר לקרות מקרה הביטוח היה המערער מודע היטב לתנאי הפיצוי בפוליסה ואף חתר לשנותה.

אשר למזכר, טוענת המבטחת כי עסקינן בכתב ויתור, ועל בית המשפט למנוע ביטולם של הסכמי פשרה אלא בנסיבות קיצוניות, וזאת מטעמים של מדיניות משפטית ושמירה על היציבות והוודאות. כן, מדגישה המבטחת, כי אין מדובר בהסכם שנכרת בעושק או תוך הטעייה, ומכל מקום, המערער לא ביטל את ההסכם, אף כי זכה לייעוץ משפטי מעורכי דין שונים, וגם נמנע מלהשיב את שקיבל בגינו. ולא זו בלבד, הטענה כי אין בהסכם כדי להוות ויתור מהווה שינוי חזית שלא נטען בכתבי הטענות בערכאה דלמטה.

12.
סוכן הביטוח שהצטרף לטיעוני המבטחת הוסיף והטעים בעיקרי טיעונו כי אין כל ראיה שמבטחת אחרת היתה מסכימה לפעול בצורה שונה מהמבטחת כאן ולבטח את המערער כפי בקשתו. דרישתו של המערער לא היתה ישימה נוכח נתונים סובייקטיביים ובהם גילו ומצבו הרפואי, ומשום כך לא גרמה לו התנהלותו של סוכן הביטוח כל נזק. לטענתו, ניסה לסייע למערער במידת האפשר, והדברים באו לידי ביטוי הן בפסק הדין והן בהחלטתה של ועדת המשמעת של לשכת סוכני הביטוח לפניה הלין המערער, בה נקבע כי הוא פעל באופן מקצועי וללא דופי.

דיון

13.
לאחר שעיינו בכתבי בי-הדין ובאסמכתאות אליהן הפנו בעלי הדין, וכן שמענו את טיעוני באי-כוחם, מצאנו כי דין הערעור להדחות, אם כי לא בהכרח על יסוד נימוקיה של הערכאה הדיונית.

שני ראשים לערעור זה; האחד, היקף ידיעתו של המערער אודות תנאי הביטוח לפיהם הוגבל הכיסוי הביטוחי ל- 31% משכרו החודשי. השני, משמעותו של "המזכר" (בפי המערער), "כתב הויתור" (בפיהם של המשיבים), עליו חתם המערער.

ראשון-ראשון, ואחרון, אם ידרש, אחרון.

"ידע או לא ידע" ?

14.
זוהי שאלה שבעובדה. לפני הערכאה הדיונית הונחו תצהירי עדות ראשית של המערער, סוכן הביטוח ועדים נוספים. עם זאת, נחקרו בחקירה נגדית רק המערער וכן ומר אלי כהן (שותפו של סוכן הביטוח החדש), משום שלאחר מכן הסכימו בעלי הדין לעבור לשלב הסיכומים כשפסק הדין יינתן על בסיס כל החומר שלפני בית המשפט
(ראו החלטה מיום 19.12.05, בעמ' 29 לפרוטוקול).
מכאן, שעל אף היתרון שיש דרך כלל לערכאה הדיונית בקביעת עובדות נוכח התרשמותה הבלתי אמצעית מהעדים שנשמעו באולמה, במקרה זה בו מרבית הקביעות העובדתיות נסמכות על מסמכים שהוגשו לבית המשפט, אין מניעה כי גם ערכאת הערעור תבחן את הראיות. אך יודגש, בית משפט זה לא יתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע השופט המלומד על סמך חקירותיהם הנגדיות של מי שכן שנחקרו בפני
ו (המערער ואלי כהן), שאז אין הצדקה לסטייה מהכלל.

15.
מבחינה עובדתית, השתלשלות העניינים ראשיתה בהצעת הביטוח אותה מילא המערער. זו נתבקשה על 75% מגובה שכרו, אולם המבטחת סירבה לבטחו באובדן כושר עבודה, והמערער ידע על כך: חתימתו מיום 16.6.95 מתנוססת על תנאי החיתום המקוריים שם מצוין במפורש כי הכיסוי המבוקש, נדחה
(מוצג 3 לתיק מוצגי המבטחת).

חוזה הביטוח המקורי נכרת אפוא מבלי שיהיה למערער כיסוי לאובדן כושר עבודה כלל.

16.
על קורותיו של חוזה הביטוח מאוחר יותר בעקבות תנאי החיתום הנוספים מיום 1.3.96 חלוקות הדעות, אך בית המשפט הכריע כי המערער ידע שהכיסוי לו הסכימה המבטחת בתנאי החיתום לאובדן כושר עבודה הינו כיסוי ביטוחי מוגבל, ואף פעל באופן אקטיבי לשנותו, והכל בטרם ארע מקרה הביטוח. נימוקיו של בית המשפט שנסמכו על מכתבים אותם כתב למבטחת (1998) ולמפקח על הביטוח (2001) הם המעידים לטענת המערער כי ידיעתו נבחנה נכון לכתיבת אותם המכתבים, בעוד ששומה היה על בית המשפט להכריע בדבר גמירות דעתו במועד מוקדם יותר, עת שחתם על תנאי החיתום ביום 1.3.96.

אנו מקבלות טענתו זו;
חוזה נכרת בדרך של "הצעה" ו"קיבול" (סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 להלן: "חוק החוזים") ובשני מונחים אלו גלום יסוד גמירות הדעת, אם של המציע (סעיף 2 לחוק החוזים) אם של הניצע (סעיף 5 לחוק החוזים). 'ההצעה' במקרה דנן, הינה מסמך תנאי החיתום מטעמה של המבטחת, עליו נתבקש המערער להוסיף חתימת קיבול (ליתר דיוק, תנאי החיתום מהווים 'הצעה חדשה' כמשמעותה בסעיף 11 לחוק החוזים, לאחר שהמבטחת קיבלה את הצעת הביטוח של המערער תוך שינוי; ראו גם ירון אליאס דיני ביטוח 131 (כרך א', 2002)). עם מסירת הודעת הקיבול על ידי הניצע נכרת חוזה הביטוח, ועל כן יש לבחון את גמירות דעת הצדדים, ובעיקר את גמירות דעתו של הניצע, המערער, במועד חתימתו על תנאי החיתום. אין לבחון את גמירות דעתו של המערער בנקודת זמן שלאחר כריתת החוזה, אלא במועד בו חתם על תנאי החיתום. כאמור, אין יתרון במקרה זה לערכאה הדיונית, ומאחר שעבר זמן רב מאז החל ההליך המשפטי, הגיעה העת לסיימו ואנו נקבע את הממצאים העובדתיים בהקשר זה על פי המסמכים שבתיק בית המשפט כאן, לרבות תיק הערכאה הדיונית.

17.
לעובדות המקרה; לאחר שהמערער נדחה על ידי המבטחת לביטוח בגין אובדן כושר עבודה, הוא פעל באמצעות סוכן הביטוח לשינוי הפוליסה, ולראיה מכתביו של סוכן הביטוח למבטחת המפצירים בה לשקול בשנית כיסוי גם לאובדן כושר עבודה
(מוצגים 4-7).

מאמצים אלו נשאו פרי, לפחות באופן חלקי, והמבטחת מסכימה לבטח את המערער בכיסוי מוגבל. בתאריך 5.2.96 מאשר חתם המבטחת במסמך חיתום פנימי: "2000 ₪ בלבד ללא הגדלה בעתיד. 12 חודשי המתנה", מוסיף "השיקול בחיתום – עסקי" ומדגיש שוב "שימו לב – 2000 ₪ בלבד ללא הגדלה עם 12 חודשי המתנה"
(ראו קלט פוליסות – חיתום מיום 5.2.96, מוצג 19).
מכתבו של סוכן הביטוח למעביד מיום 11.2.96 המצוטט לעיל משקף את הסכמתה של המבטחת, גמירות דעתה, בהקשר זה.


עד כה שלושה מהמעורבים בעריכת הביטוח עבור המערער יודעים ומודעים לכיסוי המוגבל: המבטחת, סוכן הביטוח וגם המעביד, שלעניין ידיעתו נפנה להצהרתו של חגי יצחקי, מנהל ושותף במעביד, כי קיבל לידיו את מכתבו של סוכן הביטוח והבין את תוכנו, וגם להצהרתו כי ידע שקיים קושי לבטח את המערער בביטוח כנגד אובדן כושר עבודה
(ראו תצהיר יצחקי מיום 26.10.05, מוצג 16).

עם זאת, יודגש, ועמד על כך גם המערער, כי תנאי החיתום אינם מעידים על כיסוי המוגבל ל – 31%. כל שנאמר בהם הוא "פיצוי חודשי + שחרור (12 חודשי המתנה); תוספת רפואית 100%; מגבלה רפואית: פגיעה בברך שמאל"
(ראו תנאי חיתום מיום 6.2.96, מוצג 9).

רק
תנאי החיתום בצרוף מכתבו של סוכן הביטוח הם הנותנים את התמונה השלמה. אלא שלטענת המערער, המכתב לא הוצג לו ותוכנו לא הובא לידיעתו.

18.
בדיקתנו מעלה כי הראיות והעדויות עומדות בסתירה לגרסתו זו. גם לאור התרשמותה של הערכאה הדיונית - עליה אין לנו עוררין, שקבעה שהמערער הוא אדם משכיל שמילא תפקיד ניהולי, מודע לזכויותיו, בקיא ומיומן בנושא הביטוחים שגם טיפל בהסדרת ביטוחיהם של יתר עובדי המעביד.

במועד חתימתו של המערער על תנאי החיתום, הנסיבות היו כאלה שבאותה נקודת זמן לא היה למערער ביטוח אובדן כושר עבודה כלל וסוכן הביטוח פעל למענו על מנת לרכוש כיסוי שכזה. סוכן הביטוח הצהיר כי יידע את המערער אודות תנאי הביטוח
(ראו סעיף 7(נד) לתצהירו),
המעביד הצהיר זאת
(ראו סעיף 4 לתצהירו)
, ומול אלה עומדת גרסתו הסותרת של המערער. מטעמנו נוסיף כי לא מצאנו הסבר למכתב אותו כתב המערער למבטחת ביום 5.5.96. מכתב זה נמצא בתיק המוצגים של סוכן הביטוח כפי שהיה לפני בית משפט השלום. חשיבותו של מכתב זה בכך שנכתב
לאחר שהמערער חתם על תנאי הביטוח, שלגרסתו סבר כי העניקו לו את מבוקשו – 75% כיסוי לאובדן כושר עבודה. וכך כותב המערער למבטחת: "הריני מבקש להעמיד את כל החומר הרפואי שניתן להעמיד להבנת הבעיה הרפואית שלי לטענתכם", ומצרף חומר רפואי הקשור לבעיות לב ואסטמה
(ראו מכתב המערער למבטחת מיום 5.5.96, נספח 11 לתיק המוצגים של סוכן הביטוח בבית משפט השלום).

אם לכאורה הסכימה המבטחת לבטחו ביום 1.3.96 לשביעות רצונו, כטענתו, מדוע היה עליו להמשיך ולהתכתב עימה ולהעביר לה חומר רפואי שאינו מתייחס למגבלה הרפואית שהופיעה בתנאי החיתום (ברך שמאל) ? מכאן המסקנה המתבקשת שלא היה מעביר חומר רפואי אלא אם ידע שהביטוח הוגבל בשל בעיות הקשורות בלב ובאסטמה, וביקש לשנותו.

19.
ועוד - בהנחה שהמערער לא ידע כי הכיסוי מוגבל, הרי נודע לו על כך באמצע שנת 1997. נפנה למכתביו לגורמים שונים בהם הוא מגולל את השתלשלות העניינים, ובכלל זה מפרט כי הובא לידיעתו הכיסוי הביטוחי המוגבל רק עם חילופי סוכני הביטוח אצל המעביד באמצע 1997
(ראו לדוגמא מכתבו של המערער למבטחת מיום 13.10.99, נספח 13 לתיק מוצגי סוכן הביטוח, מכתבו לועדת המשמעת של לשכת סוכני הביטוח מיום 27.11.00, נספח 16 לתיק מוצגי סוכן הביטוח; מכתבו של המערער למפקח על הביטוח מיום 16.5.01, נספח
19 לתיק מוצגי סוכן הביטוח בערכאה הדיונית). אגב,
פוליסת הביטוח שתיעוד לה נמצא בראיותיו של סוכן הביטוח לפני הערכאה הדיונית הנושאת תאריך 31.12.96 ובתיק מוצגי המבטחת פוליסה נוספת הנושאת תאריך 21.12.97. הדעות חלוקות האם נמסרה הפוליסה לידי המערער, אך מכל מקום, לכל היותר, ידע המערער על היקף הפיצוי באוגוסט 1998 עת פנה עם מעבידו למבטחת בבקשה לקנות אובדן כושר עבודה בגובה 75%
(ראו מכתב מיום 27.8.98 נספח 11 לתיק מוצגי המבטחת; תשובתו בחקירה נגדית בפרוטוקול הדיון מיום 19.12.05, בעמ' 25 שו' 4-11).

כל האמור בטרם קרות האירוע הביטוחי בגינו קמה לו זכות על פי הפוליסה.

המערער מצידו לא ביטל את הפוליסה בעקבות "ידיעתו החדשה", לכאורה, אלא ביכר להותירה על כנה, מתוך מחשבה, ובצדק, כי עדיף פוליסה עם כיסוי מוגבל מאשר העדר פוליסה בכלל. המערער גם לא פרט האם ניסה לעשות פוליסה במקום אחר. סוכן הביטוח החדש, אלי כהן, העיד כי לא ניסה לחפש עבורו פוליסות בחברות ביטוח אחרות משום שעל דרך הכלל נשאל המועמד לביטוח על ידי חברת הביטוח אצלה הוא מבקש לרכוש ביטוח אם נדחתה בקשתו בחברות ביטוח אחרות
(ראו עדותו של אלי כהן בפרוטוקול הדיון מיום 19.12.05, בעמ' 29 שו' 4-6).
ראוי להפנות לטענתו של סוכן הביטוח (המשיב 1), ויש ממש בדבריו, כי אין כל ראיה אובייקטיבית שניתן היה להשיג תוצאה ביטוחית אחרת. וכי למעשה לא היתה אף חברת ביטוח שהיתה מוכנה לקבל את המערער לביטוח, אפילו בכיסוי מוגבל.

מכל האמור, מסקנתנו הינה כי המערער ידע, במועד חתימתו על תנאי החיתום, 1.3.96, כי הפיצוי מוגבל ל – 31% משכרו. לכל היותר ידע על כך באמצע שנת 1997, כשנה ומחצה לפני קרות האירוע הביטוחי, ובחר שלא לבטל את חוזה הביטוח. מנקודה זו ואילך, הוא אינו יכול להלין על המבטחת או על סוכן הביטוח שלא ידעו אותו אודות כיסוי זה. אשר על כן דין ערעורו אפוא להדחות.

20.
למסקנה זו הגענו בהסתמך על שיטתו של המערער, כי המבטחת וסוכן הביטוח היו צריכים ליידע אותו, באופן אישי, על תנאי הביטוח. אלא שהמבטחת מציגה עמדה אחרת, כי "הידיעה" שבמוקד איננה ידיעתו של המערער, לה אין כל נפקות, כי אם ידיעת המעביד – בעל הפוליסה, שעליה אין כלל מחלוקת.

כאן יש לבאר; בביטוח אובדן כושר עבודה שלוש הן הנפשות הפועלות: המבטח, המעביד והעובד. כפי שמבאר המלומד אליאס בספרו (אליאס, בעמ' 67), בפרקטיקה של העוסקים בביטוח, המעביד מכונה 'בעל הפוליסה', ואילו העובד הינו 'המבוטח'.
אלא, שחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") מכיר רק ב'מבטח', 'מבוטח' ו'מוטב' (ובביטוח חיים גם 'מי שחייו מבוטחים'). המונח 'בעל פוליסה' אינו מופיע בו ובכלל אין סימטריה בין המונחים שבחוק חוזה הביטוח לבין הטרמינולוגיה השגורה. אם יזוהה המעביד (בעל הפוליסה) כ'מבוטח', הרי שמקום בו חוק חוזה הביטוח מעניק למבוטח כוחות עשוי הדבר לעורר קושי (לדוגמא, הזכות לבטל פוליסת ביטוח חיים כמפורט בסעיף 45 לחוק חוזה הביטוח. האם המעביד רשאי לעשות זאת ללא ידיעתו וקבלת הסכמתו של העובד ?). אליאס, מסקירתו, סבור כי יש יסוד להניח שהמעביד המכונה 'בעל הפוליסה' הוא 'המבוטח' על פי חוק חוזה הביטוח, ואילו העובד הינו "מי שחייו בוטחו" (אם מדובר בביטוח חיים) או "המוטב" בביטוח אובדן כושר עבודה (ראו גם ת.א (חיפה)
5512/94 דוריד נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 3.11.97) שם נקבע כי הצד שהתקשר עם המבטח, המעביד הנקרא "בעל הפוליסה", הוא-הוא ה'מבוטח' כמשמעותו בחוק חוזה הביטוח, ואילו העובד הינו "מי שחייו בוטחו". ציון שמו של העובד בפוליסה כ"מבוטח" איננה הופכת אותו לכזה כמשמעותו בחוק חוזה הביטוח). לעומתו סבור המלומד ולר כי קביעה זו מתעלמת מסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח שאינו שולל הענקת כוחות של 'מבוטח' גם לצד שלישי ובלבד שלא יהיה בכך כדי לחייבו בתשלום דמי ביטוח (שחר ולר, פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי – חוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 176 (כרך א, 2005)).

סוגייה זו, אותה ביקשנו רק להאיר, חורגת ממסגרת דיוננו כאן לאחר שמבחינה עובדתית עיגנו את
ידיעתו של המערער למועד הרלוונטי עת חתם על תנאי הביטוח. נשאיר פיתוחה למקרה המתאים. רק נציין כי אם אכן חובותיה של המבטחת הינן כלפי המעביד, שהוא המבוטח, וזה היה מודע לתנאי הביטוח אך לא העבירם, למערער, המוטב, יתכן כי לא היה מקום לוותר על הטענות נגדו או על נוכחותו בערעור ולכנותו "משיב פורמאלי" (ראו הודעתו של המערער בפתיח להודעת הערעור).

מזכר/ כתב הויתור

21.
לאחר קרות האירוע הביטוחי בפברואר 1999, ומשלא קיבל המערער כל פיצוי משום שהיה עליו להמתין 12 חודשי המתנה, חתם בחודש ינואר 2000 על מכתב המופנה למבטחת לפיו הוסכם להשאיר את תנאי הפוליסה על כנם מלבד קיצור תקופת ההמתנה בחמישה חודשים. כן הוסכם כי "עם קבלת הפיצוי כאמור לעיל אין לי ולא יהיו לי כל טענות ו/או תביעות בקשר לתנאי הקבלה ו/או החיתום".

בפרשנות הסכם זה נפלה מחלוקת בין הצדדים, אולם אנו מצאנו כי הוא ברור, חד-משמעי ומתיישב עם הגיונם של דברים – ומשום כך יש ליתן לכך משקל מכריע (ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט (טרם פורסם, 28.1.08); וראו גם ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון – סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (לא פורסם, 13.2.08); רע"א 8613/08 איתן לוי
מהנדסים ויועצים בע"מ נ' עיריית גבעתיים (טרם פורסם, 23.3.09)). במועד חתימתו של הכתב, המחלוקת שבין הצדדים היתה נעוצה – בעיקרה – בשיעור הכיסוי, כשרק בשוליה תקופת ההמתנה. כתב הויתור, ובדין מכונה הוא כך, מכיל אפוא הן את טענות המערער לעניין שעור הכיסוי והן את טענותיו לעניין תקופת ההמתנה. על שניהם ויתר המערער לאחר שקוצרה תקופת ההמתנה.

אשר לטענות המערער כי חתם על כתב הויתור במצב של מצוקה או לחץ, לא הונחה תשתית עובדתית ראויה שיכולה היתה לתמוך בטענה של פגם ברצון. זאת ועוד, כתב הויתור נחתם בחודש ינואר 2000, ממש בסמוך לתום תקופת ההמתנה בת 12 חודשים, כך שהמצוקה – ככל שהיתה – עמדה לפני סיום. ניכר כי גם המערער לא ראה תשתית לטענה מעין זו, ובשלוש השנים שבין חתימתו על כתב הויתור (ינואר 2000) לבין הגשת התביעה לבית המשפט (מרץ 2003) לא ביטל את כתב הויתור בעוד שאם ביקש לעשות כן, היה עליו ליתן הודעת ביטול, תנאי מכונן לביטול, וזאת בתוך זמן סביר מיום שנודע לו על עילת הביטול
[למעט כפייה שאיננה רלוונטית כאן] (סעיף 20 לחוק החוזים).
הראיות מצביעות על כך כי המערער לא שבע נחת מקיצור תקופת ההמתנה בלבד, ופנה לאפיקים שונים ביניהם עורך דין (לא המייצג הנוכחי) אשר שיגר מכתב התראה לסוכן הביטוח בו הלין על כך שלא ידעו אותו לגבי היקף הפיצוי
(ראו מכתבים שונים נספחים יא, יד, טו לתצהירו של המערער).
משלא פעל המערער לביטולו של כתב הויתור בתוך זמן סביר, על אף השגותיו, יצר הנחה אצל המבטחת כי הוא החליט לדבוק בכתב הויתור חרף הפגם שהוא סבור כי נפל בו (גבריאל שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 365 (תשס"ה)). אין זה מיותר לציין כי גם לא השיב למבטחת את מה שקיבל על פי כתב הויתור. מכאן שכתב הויתור תקף ועומד בעינו.

סוף דבר

22.
דין הערעור להדחות.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ערבויות צד ג' שהופקדו על ידי המערער יושבו לו על ידי המזכירות.

____________________
אסתר קובו
, סגנית הנשיאה

השופטת מיכל רובינשטיין
:
אני מסכימה.
________________________
מיכל רובינשטיין
, סגנית הנשיאה


השופטת עפרה צ'רניאק
:
אני מסכימה.
_________________
עפרה צ'רניאק
, שופטת

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת קובו.


המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום י"ז בחשון, תש"ע (4 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.


__________________
_____________________
________________
אסתר קובו
, סגנית נשיאה
מיכל רובינשטיין
, סגנית נשיאה
עפרה צ'רניאק
, שופטת

אב"ד







עא בית משפט מחוזי 1794/06 פרס סלאם אריק נ' אפי לוין, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, בי-פוינט מערכות בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/11/2009)