פסקי דין על מוסטפא אבו הלאל | פסקי דין על אלצד אבו הלאל | פסקי דין על יוסף אבו הלאל ואח' | פסקי דין על הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ולבניה מנשה – אלונה |

1/04 ערר     01/07/2004




ערר 1/04 מוסטפא אבו הלאל, אלצד אבו הלאל, יוסף אבו הלאל ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה, הועדה המקומית לתכנון ולבניה מנשה – אלונה




המועצה הארצית לתכנון ולבניה
ועדת המשנה לעררים

העוררים: 1. מוסטפא אבו הלאל

2. אלצד אבו הלאל

3. יוסף אבו הלאל
4. תייסיר אבו הלאל
כולם ע"י ב"כ עו"ד ס' אבו חסיין
המשיבות: 1. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה

ע"י ב"כ עו"ד א' בן-בסט

2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה מנשה – אלונה

ע"י ב"כ עו"ד ס' מזרחי
חברי הועדה: סמיר אבו זיאד, עופר גריידינגר, דליה דרור, פנחס כהנא, אורי עלוני, אשר שולמן

ערר 04 / 1, תכנית מ/330 – דאר אלחנון

החלטה

תכנית מ/330 שהוגשה ע"י העוררים (להלן – התכנית), מתייחסת לשטח של 34 דונם בוואדי ערה, בסמוך לישובים ערערה וכפר קרע, ומבקשת לשנות את יעוד המקרקעין מאזור חקלאי לאזור מגורים הכולל גם שטחים למבני ציבור ודרכים. התכנית הוגשה לועדה המקומית המשיבה, אשר נמנעה מלדון בה ולקבל כל החלטה. משהועברה לועדה המחוזית המשיבה, קיבלה זו החלטה לדחותה, ומכאן הערר. נציין כי בתשובתה לערר ובטיעונה בפני
נו תמכה הועדה המקומית בכל טענותיה של הועדה המחוזית, כאילו קיבלה עמדה ברורה ביחס לתכנית, וזאת מבלי שטרחה לדון כלל בתכנית.

בשטח התכנית קיים מקבץ של 15 מבנים, מהם 7 בתי מגורים. כמה מן הבתים שנמצאים בשטח מזה עשרות שנים. במשך השנים הוגשו שתי תכניות קודמות (מ/152 ו-מ/315) במטרה להכשיר את המבנים, אך הן נדחו. בדו"ח הועדה הבינמשרדית לבניה בלתי חוקית במגזר הערבי (דו"ח מרקוביץ), אשר המלצותיה הוגשו בשנת 1986 ואושרו על ידי הממשלה, סומנו מבנים אלה בצבע אפור, ומנהל מקרקעי ישראל התבקש לקיים מו"מ עם בעלי הקרקע על-מנת למצוא פתרונות שיאפשרו העברת דיירי הבתים לישובים מוכרים בסביבה. כך המליצה גם ועדת קהת שבחנה את הנושא בשנת 1992. ברור שאין בדו"חות אלה כדי למנוע ממוסדות התכנון לשקול את התכנית לגופה.
לטענתו של ב"כ העוררים אין מדובר בישוב חדש אלא במתן לגיטימציה למספר מבנים הקיימים בשטח מזה שנים רבות. הוא הצביע על מספר תכניות שהופקדו ואושרו למקבצי מגורים הנמצאים בתחום השיפוט של אום-אל-פחם, אף שאינם ברצף עם השטח הבנוי שלה. לדבריו גם אם השטח מוגדר לפי תכנית מתאר ארצית משולבת לבניה, פיתוח וקליטת עליה (תמ"א 31) כשטח "נוף כפרי פתוח", ניתן לייעד בו קרקע למגורים, מה גם המבנים היו שם עוד לפני כניסתה לתוקף. מבחינת תכנית המתאר הארצית ליער וייעור (תמ"א 22), שטח המבנים אינו נמצא בתחום יער (כי אם בין שני יערות מסוג נטע אדם) ורק כביש הגישה לישוב נמצא בתחום יער. יצויין כי הכביש מהווה הרחבה של דרך קיימת ומוסדרת לפי פקודת זכויות הסדר במקרקעין [נוסח חדש] התשכ"ט-1969 (מתרוכה) וכי לפי הוראותיה של תמ"א 22 ניתן עקרונית להעביר תשתיות מסוג זה בשטח יער. אשר לתכנית המאתר המחוזית תמ"מ 6, היא מציעה לקבוע שימושים מוגבלים יותר מאשר תמ"א 31 בשטח נוף כפרי פתוח, אך התכנית אינה בתוקף, אלא מופקדת בלבד, והוגשו לה אלפי התנגדויות באזור זה, ובהן התנגדותם של העוררים.

לעומת זאת טוענת הועדה המחוזית כי הכשרתו של מקבץ המבנים תהווה גרעין של ישוב חדש שקשה יהיה בעתיד להתמודד עם בקשות להרחיבו, כשהבניה תהיה רצופה לשטח הבניה שיאושר במסגרת התכנית. בגרסתה הנוכחית יכולה התכנית לאפשר כ-50-40 יחידות דיור. לטענתה גם אם תמ"א 31 מאפשרת עקרונית להקים בשטח נוף כפרי פתוח בניה בעלת אופי כפרי, מדיניותה של הועדה – כפי שהיא מתבטאת בתכנית המחוזית המופקדת – היא שלא להתיר בו בניה למגורים. באשר לתכניותיהן של 'שכונות הלוויין' הסובבות את אום-אל-פחם, טוענת הועדה המחוזית כי מדובר בשכונות אינן רק מצויות בתחום השיפוט של העיר, אלא מונות מספר רב בהרבה של מבנים.

בחינתן של התכניות הארציות מעלה כי אין הן מונעות באופן מוחלט אפשרות להכשרת הבניה למגורים והדרך במקום, על-אף הגדרת השטח כנוף כפרי פתוח. אולם ברי כי אין הן מחייבות לעשות כן, ויש לבחון את מכלול השיקולים התכנוניים הרלבנטיים. נחה דעתנו כי הועדה המחוזית שקלה שיקולים תכנוניים ענייניים, וכי הגם שהתחשבה בהמלצותיהן של ועדות מרקוביץ וקהת, לא ראתה את עצמה כבולה בהן בבחינת 'כזה ראה וקדש'. מבחינה תכנונית יש מקום לאבחנה בין שכונות הלוויין הנזכרות, שיהוו חלק מן המרקם העירוני, לבין מקבץ מבנים קטן הנמצא בלב אזור מיוער ומעברו השני של כביש 65. מתוך החשיבות שאנו מייחסים לשטחים פתוחים בכלל ולשטח בעל רגישות נופית בפרט, לא יהא זה נכון לפגוע ברצף המיוער ואין ליצור בו מוקד של בינוי – לא על-ידי התיישבות בודדים, או ישוב נקודתי מנותק של מספר משפחות, שקשה לספק לו תשתיות ברמה נאותה, ולא על-ידי ישוב גדול יותר שיכרסם בשטח המיוער ממש. נדגיש כי עקרונות תכנון אלה יפים הן לגבי ישוב ערבי והן לגבי ישוב יהודי, במיוחד שעה שנמצאים בסמיכות ממש ישובים משני הסוגים, שאין כל מיצוי בקיבולות המגורים שלהם.

בשולי הדברים נעיר כי כפי שנמסר לנו מטעם הועדה המחוזית, כמחצית מן התושבים בשטח פונו בהסכמה, קיבלו פיצויים ממינהל מקרקעי ישראל ומגרשים בתחום ערערה וכפר קרע. פעולות אלה, הנעשות בהסכמה, עולות בקנה אחד עם המלצותיהן של ועדות מרקוביץ וקהת, ואנו מקווים כי מינהל מקרקעי ישראל יגלה רצון טובה והגינות בהמשך המגעים להסדרת הנושא.
לפיכך אנו דוחים את הערר ומאשרים את החלטתה של הועדה המחוזית לדחות את התכנית.

החלטה זו נתקבלה על-ידינו ברוב דעות. אל מול דעת הרוב, סברה דעת המיעוט (מר אשר שולמן ומר סמיר אבו זיאד), כי יש לקבל את הערר ולאשר את התכנית, אם גם בהגבלה מסוימת של הקיף הבניה שהיא תאפשר, שכן מדובר במבנים הקיימים במקום לפני תחילתן של התכניות הארציות הנזכרות. כמו-כן המחצבה הנמצאת בסמוך מקשה על התייחסות לשטח כבעל רגישות נופית מיוחדת.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערר ברוב דעות.

דלית דרור

יו"ר ועדת המשנה לעררים

ניתן היום, י"ב בתמוז תשס"ד (1 ביולי 2004)









ערר ועדת ערר לתכנון ובניה 1/04 מוסטפא אבו הלאל, אלצד אבו הלאל, יוסף אבו הלאל ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה, הועדה המקומית לתכנון ולבניה מנשה – אלונה (פורסם ב-ֽ 01/07/2004)