פסקי דין על עופר איובי | פסקי דין על עיריית ירושלים

8872/00 בשא     18/02/2001




בשא 8872/00 עופר איובי נ' עיריית ירושלים




בעניין:


בתי המשפט

בית משפט השלום בירושלים
בשא 8872/00


בפני
:
כב' השופט נעם סולברג



1



בעניין:
עופר איובי



ע"י ב"כ עוה"ד
ראובן נתאי

המבקש (הנתבע)



- נגד -



עיריית ירושלים



ע"י ב"כ עוה"ד
נועה וגנר

המשיבה (התובעת)





החלטה


בקשה לביטול

פסק דין
חלקי שניתן ביום 28.3.2000.

על פי פסק הדין החלקי חוייב המבקש לשלם לעיריית ירושלים
שכ"ט עו"ד בסך 2322 ש"ח (בתוספת מע"מ), אגרת תביעה בסך 351 ש"ח והוצאות מסירה אישית בסך 28.1 ש"ח, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין.


על פי האמור בבקשת ב"כ עיריית ירושלים
למתן פסק הדין, ערך המבקש - לאחר הגשת התביעה - הסדר תשלומים לגבי חוב הארנונה, אך נמנע מלשלם את שכר הטירחה, את הוצאות המסירה, ואת אגרות המשפט.

באשר לתוכנו של ההסדר המתואר ומידת יישומו על-ידי המבקש חלוקות הדעות בין הצדדים.
המבקש טוען כי הוצע לו בגזברות העירייה הסדר פשרה לפיו יסדיר את התשלומים שאינם שנויים במחלוקת וכנגד זה תימחק נגדו התביעה בבית המשפט.

מתוך טענות העירייה, לא ניתן לעמוד על קיומו של הסדר פשרה, אלא על קיומו של הסדר לתשלום חוב הארנונה, שעיקרו ככל הנראה הוא פריסת התשלומים.
ב"כ העירייה טוענת כי המבקש שילם על חשבון החוב שלושה שיקים, אך לא עמד בהמשך בהסדר התשלומים ויתרת החוב עומדת על סך 8354.23 ש"ח. לענין ייתרה זו מבקשת ב"כ העירייה ליתן

פסק דין
משלים.


על כל פנים, תהא הגירסה כאשר תהא, ברי כי לאחר הגשת התביעה נערך הסדר בין הצדדים.
כך גם עובר למתן פסק הדין החלקי נשוא בקשה זו, לא נטען כי המבקש הפר את התחייבויותיו על פי ההסדר בין הצדדים. טענה זו נשמעה לראשונה בתגובת העירייה לבקשה לביטול פסק הדין החלקי.

ב"כ המבקש טוען כי יש לבטל את פסק הדין החלקי מטעמים של צדק. לטענתו, משהסדיר המבקש את חובותיו לעירייה לא ראה
עוד
צורך להגיש בקשת רשות להתגונן; בהסדר בין הצדדים לא דובר על תשלום ההוצאות נשוא פסק הדין החלקי. אשר על כן, לא היה מקום ליתן

פסק דין
במעמד צד אחד מבלי שתינתן למבקש האפשרות לומר את דברו.

בבקשת העירייה בשעתו למתן פסק הדין החלקי ציין בא-כוחה כי נערך הסכם תשלומים לגבי החוב מחוץ לכתלי בית המשפט. בנסיבות כגון דא, סבורני כי אכן אין הצדקה למתן פסק הדין החלקי, כפי שהתבקש.

העירייה טענה בבקשתה כי "הנתבע [המבקש כאן - נ' ס'] נמנע מלשלם לתובעת את שכר הטירחה את הוצאות המסירה ואת אגרות המשפט בגין התביעה". וכי ביקש מאן דהוא מטעם העירייה מאת המבקש לשלם תשלומים אלה, עד שטוענים נגדו כי נמנע מלשלמם?

אציין עוד, כדרך שאמרתי בעניין אחר [ת"א 15697/99 חורגין מרינה נ' עיריית ירושלים
(לא פורסם) מצ"ב] כי הסימולטניות שבהליך המשפטי והמינהלי, עצם האפשרות שניתנה למבקש לשלם את חובו לעירייה, בגזברות העירייה, מחוץ לכתלי בית המשפט, בהחלט יכולה לבסס מחשבה-כנה אצל המבקש כי אינו חייב בתשלום הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ואגרה. דומני, כי היה יסוד לסברתו של המבקש כי אם יעמוד בהסדר התשלומים שהוסכם בין הצדדים, שוב אין לעירייה כל דרישה ממנו. לפיכך, לא ראה המבקש לנכון להגיש בקשת רשות להתגונן, כיוון שבעיני רוחו ראה את המחלוקת מיושבת בהסכמה מחוץ לכתלי בית המשפט.

בענין זה אפנה להערת חברי, כבוד השופט ר' יעקבי [ת"א י-ם 3871/99 עיריית ירושלים
נ' הרדי עדנה]:

"מן הראוי שהתובעת
[עיריית ירושלים
- נ' ס'] תמצא הסדר ראוי, יותר מזה הקיים, למקרים שבהם לאחר הגשת תביעה מסדיר הנתבע את חובותיו. ההסדר הקיים, לפיו קיים פיצול (מלאכותי ומיותר) בין הסדרת החוב עצמו לבין הסדרת עניין שכה"ט והוצאות המשפט, יוצר חוסר בהירות אצל הנתבעים, וגורם לא אחת להליכים מיותרים, מסוג אלה דנן".

באשר לביטול

פסק דין
מחובת הצדק כבר קבע כבוד השופט א' גורן בספרו כי:

"כאשר פסק
הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום... יבוטל פסק הדין מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי
ההצלחה.
הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל-דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק"
[א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה חמישית (תשנ"ט - 1999), עמ' 260].

כיוון שכך,
נראה כי יש מקום לבטל את פסק הדין החלקי משיקולים של צדק.

ברם, בפיה של ב"כ העירייה טענה מקדמית על הגשת בקשה זו באיחור. לדבריה, אזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נמסרה למבקש עוד ביום
28.4.00; לתמיכה בטענה זו צורף אישור מסירה.
המבקש ידע על פסק הדין החלקי והגיש בקשה ביום 7.5.00 בלשכת ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי". הבקשה לביטול פסק הדין החלקי הוגשה רק ביום 2.11.00.

אמת נכון הדבר, בהתאם לאמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 נדרש המבקש להגיש בקשה לביטול

פסק דין
- "תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה".
בענייננו הוגשה הבקשה כחצי שנה לאחר שנודע למבקש על פסק הדין החלקי נגדו.

בסעיף יא לתצהיר שצורף לבקשתו משליך המבקש את יהבו על העובדה כי פנה להוצאה לפועל והגיש בקשה בטענת "פרעתי", ולדבריו המליץ ראש ההוצאה לפועל לפנות לדרך של הגשת בקשה לביטול פסק הדין. כיוון שניכר כי המבקש לא שקט על שמריו, מן הדין להעתר לבקשתו.



טענה זו של המבקש לא מבהירה את האיחור שנגרם בהגשת הבקשה. הפנייה ללשכת ההוצאה לפועל נעשתה חצי שנה קודם להגשת הבקשה שבפני
י. המבקש לא הבהיר מה מנע בעדו להגיש את הבקשה בתקופה האמורה.

המבקש לא עמד איפוא במסגרת הזמן הקבועה בתקנות להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ובקשתו הוגשה באיחור לא מבוטל.
אולם, בנסיבות העניין כאשר ביטול פסק הדין נדרש מחובת הצדק, וכאשר ניתן לפצות את העירייה בפסיקת הוצאות עבור הנזק והטרחה שנגרמו לה בגין מחדלו של המבקש, ראיתי להיענות לבקשה בכפוף להטלת הוצאות.

סוף דבר: אני נעתר לבקשה ומורה על ביטול פסק הדין מיום 28.03.00.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך כולל של 500 ₪.

ב"כ העירייה ביקשה בתגובתה לבקשה ליתן פסק-דין משלים על סך 8,354.23 ₪ כיון שייתרת החוב, לפי הנטען, לא סולקה.

משביטלתי את פסק הדין, כדלעיל, תהא העירייה רשאית להגיש בתוך 30 יום כתב תביעה מתוקן שייכלול גם את טענתה האמורה.

ניתנה היום, כ"ה בשבט, תשס"א (18 בפברואר 2001), בהעדר.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.



נעם סולברג
, שופט




008872/00בשא130 דא








בשא בית משפט שלום 8872/00 עופר איובי נ' עיריית ירושלים (פורסם ב-ֽ 18/02/2001)