פסקי דין על שמעון בן שימול | פסקי דין על ראסן פייסל | פסקי דין על עיריית חיפה |

14817-06/09 תק     19/11/2009




תק 14817-06/09 שמעון בן שימול נ' ראסן פייסל, עיריית חיפה








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



19 נובמבר 2009

ת"ק 14817-06-09 בן שימול נ' פייסל ואח'






בפני

כב' השופטת
רננה גלפז מוקדי


תובעים

1
.
שמעון בן שימול


נגד


נתבעים

1. ראסן פייסל
2. עיריית חיפה





פסק דין


1.
בבוקרו של יום 22/8/08 יצאו בני הזוג בן שימול, התובע 1 ובת זוגו, מפתח ביתם וגילו כי שמשת רכבם מנופצת. על הרכב ומסביבו נראתה פסולת גיזום. אותה עת, הבחינו, לטענתם, במשאית מנוף של עיריית חיפה
, הנתבעת 2, עוזבת את המקום. התובע התקשר מייד למוקד העירוני ופקח הגיע לבחון את פרטי האירוע ואת הנזק. פרטי הנתבע 1 נמסרו לתובע על ידי אותו פקח.

2.
על כך נסבה התביעה הנדונה כאן בפני
.
בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי הנזק הנטען, לא נגרם כתוצאה ממעשה כלשהו של הנתבע 1 וכי הנתבע 1 לא פגע ברכב, בכל דרך שהיא.

3.
בדיון העיד התובע, שמאי רכב במקצועו, וגם בת זוגו. השניים חזרו והסבירו, בהגינות, כי לא ראו את התאונה עצמה וגם לא שמעו את קול ניפוץ השימשה. עם זאת, ראו ואף צילמו את הגזם הפזור בסמוך מאד לרכב וכן עליו, ממצא שלטענתם, מצביע על קרבתו הרבה של המנוף לרכבם במהלך עבודתו.
הנתבע 1 בעדותו, טען כי יצא מן הרחוב מוקדם מן השעה בה טוענים בני הזוג שראו אותו וטען כי ייתכן שראו משאית אחרת. הנתבע מסר כי אין תיעוד של מסלול נסיעתו לפי שעות היום והדבר נאמר על פי זכרונו ועל פי הגיונו כי בשעה בה יוצאים מן הבתים, לא ייכנס לרחוב כה צר. הנתבע טען כי אין לו סיבה שלא להודות כי העירייה היא זו שאמורה לפצות נפגעים, אך הודה כי במידה שלא יעשה תאונות, יקבל בונוס מהעיריה. טענה נוספת של הנתבע 1 היתה כי ייתכן שהתאונה נגרמה על ידי משאית אחרת, אך לדבריו, אם הרכב היה פגוע כשהיה ברחוב, היה מבחין בכך בוודאות, אולם כשהיה בסמוך לרכב, השימשה היתה שלמה. הנתבע 1 הסביר בעדותו כי מכת מנוף היתה גורמת לנזק רב פי כמה לרכב וכי אין הגיון בטענה שהמנוף פגע וגרם רק לשבר בשימשה.
עוד העיד מר אבי פרץ, עוזר מנופאי, אשר עבד אותו יום עם הנתבע 1. העד פרץ מסר כי תפקידו לרכז את הגזם, ידנית, עבור המנופאי אשר מעמיסו למשאית. לדבריו, לא ראה ולא שמע כלום. העד לא זכר באיזו שעה היו ברחוב, אך לא פסל את האפשרות שהיו בבוקר, כנטען על ידי התובע, ברחוב קדימה, רחוב בו אירעה פגיעת הרכב. העד פרץ הבהיר כי אינו מביט במנוף מאחר שהוא עובד ואוסף את הגזם ולכן גבו מופנה אל המנוף בחלק ניכר מהזמן.
עדי ראיה לאירוע לא אותרו.

4.
הצדדים הסכימו כי המדובר ברחוב צר וכי הגזם אשר ממתין לאיסוף, מוטל, לעתים, בין המכוניות. גם במקרה כאן, הצביעו הצדדים על מיקום הגזם אשר הונח מאחורי הרכב, בסמוך לצנרת המצויה במקום. הנתבע 1 עמד על כך שבמקרה שיש חשש כי יפגע בכלי רכב בשל מיקום הגזם, הוא אינו מפנה אותו מהמקום, אלא לאחר הזזתו. עוד הסכימו הצדדים כי למנוף הפועל רעש רם מאד, העולה, בוודאי, על רעש של ניפוץ שימשה.

5.
עיון בתמונות הרכב הפגוע מעלה כי בחלקה העליון של השמשה, באזור המצוי בגג הרכב, נפער חור. יתר השימשה מסורגת כולה בשברים.

6.
במהלך הדיון הגיש נציג הנתבעת 3 הצעת מחיר ל"שימשה אחורית לטריוס

m
" העומדת על סך 700 ש"ח וטען כי המחיר בו החליף התובע את השימשה היה מחיר מופרז. עוד עלה במהלך הדיון כי המדובר בהצעה המתייחסת לשימשה משומשת. הצעה זו באה, לטענת נציג הנתבעת 3, כדי להצביע על כך שהתובע החליף את שימשת רכבו בעלות גבוהה פי כמה מן המקובל. מאחר שלא הובאה כל חוות דעת ממשית נגדית מטעם הנתבעות, לסתירת חוות דעתו של השמאי מטעם התובע, לא מצאתי כי יש במסמך שהוגש כדי לסתור את האמור בחוות דעתו של השמאי מטעם התובע ועל כן, איני מייחסת למסמך זה משמעות כלשהי.

7.
אחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהגישו הצדדים ושמעתי את העדים השונים, מצאתי לתת אמון בדבריהם של התובע ובת זוגו. משכך, אני מקבלת את גרסתם כי ראו משאית עם מנוף יוצאת מרחוב מגוריהם וכי סביב הרכב ועל גבי השימשה המנופצת נמצאו שאריות גזם. מנגד, מצאתי כי להכחשת הנתבע את אירוע התאונה אין לתת משקל משמעותי, מאחר שכאמור, הגם שהנתבע 1 אינו נושא בעול התשלום עבור נזקים שגורם במהלך עבודתו, כך לדבריו, הרי שהוא צפוי להפסיד מענק אם יימצא אשר בתאונה ומעבר לכך, סברתי כי ייתכן שבלי משים, יכול היה לפגוע ברכב התובע.

8.
בשלב זה, נשאלת השאלה האם די בראיות שהביא התובע כדי לעמוד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.

9.
אמנם, משקלן של ראיות נסיבתיות אינו נופל מכוחן של ראיות ישירות, אך הכלל הוא כי אין לקבוע ממצא על יסוד ראיה נסיבתית, אלא אם כן ממצא זה מתחייב הגיונית מן ה"נסיבה" או ה"נסיבות" שהוכחו, כמסקנה אחת ויחידה היה ונותר מקום למסקנה "אחרת", ואפילו על דרך של ספק, לא תשמש הראיה הנסיבתית בסיס לקביעת הממצא (י. קדמי, על הראיות, עמ' 692).
ויודגש, גם אם הוצגו ראיות נסיבתיות, אשר לכל אחת מהן כשלעצמה כוח מועט לבדה, הן עשויות להשתלב זו בזו כך שיחדיו, יהיה להן את המשקל הראייתי המצריך להוכחת אחריות במשפט אזרחי
.


10.
הגעתי לכלל מסקנה כי בראיות הנסיבתות שהובאו על ידי התובע, אין די, לטעמי, כדי להרים את הנטל המונח על כתפיו להוכחת תביעתו. מדובר בראיות נסיבתיות דלות בלבד אשר אינן מובילות למסקנה אחת ויחידה, כנדרש, אלא יכולות להצביע גם על השתלשלות עניינים אחרת מזו הנטענת על ידי התובע.
התובע לא רשם את פרטי המשאית המתרחקת ועל כן זהותו של הנתבע 1 נלמדה אך מתוך שיחה עם פקח העירייה, שלא העיד לפנינו, ואשר לדברי התובעים, מסר להם כי משאיתו של הנתבע היתה אותו בוקר ברחוב. הנתבע 1 מודה אמנם כי פינה גזם אותו בוקר מן הרחוב, אך לדבריו, הדבר היה בשעת בוקר מוקדמת ולא כפי שטוענים התובעים ועל כן, אין כל הוכחה שאכן משאית הנתבע 1 היתה המשאית שהתרחקה מן המקום לנגד עיניהם של התובע ובת זוגו.

פקח העירייה, כאמור, או כל ממונה אחר על הנתבע 1 לא הובא כעד ולא ניתן היה לשייך באופן ברור את הנתבע 1 לאירוע הנזק הנטען.
מעבר לכך, התובע לא הביא ראיות כלשהן שיש בהן כדי להצביע על כך שהנזק שנגרם לרכב נראה כנזק שיכול היה להגרם על ידי המנוף או על ידי גזם שנשא עליו, והתובע הודה בהגינותו, כי אינו יודע כיצד נגרם הנזק לרכבו. בפועל, התובע אף לא ניסה לשלול את האפשרות שגורם אחר אחראי לתאונה.
הגזם אשר נמצא בסמוך לרכב ועליו, יכול להתיישב גם עם גרסא לפיה קודם הוטל הגזם ורק לאחר מכן נגרם הנזק על ידי גורם אחר, או שהגזם הוטל לאחר מועד קרות הנזק.
עינינו רואות כי אותן ראיות נסיבתיות שהובאו בתיק זה יכולות להתיישב עם גרסאות שונות לנסיבות קרות אירוע הנזק, לאו דווקא עם אחריותו של הנתבע 1.

11.
אשר על כן, הנני דוחה את התביעה.

12.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.



ניתן היום,
ב' כסלו תש"ע, 19 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 14817-06/09 שמעון בן שימול נ' ראסן פייסל, עיריית חיפה (פורסם ב-ֽ 19/11/2009)