פסקי דין על יואב דוד | פסקי דין על אלומנרקיס | פסקי דין על בן ברוך עמרם | פסקי דין על ע.ב. פרוייקטים ואח' |

26/01 הפ     31/10/2001




הפ 26/01 יואב דוד נ' אלומנרקיס בע"מ, בן ברוך עמרם, ע.ב. פרוייקטים ואח'




בעניין:
16



בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד
הפ 000026/01


בפני
:
סגנית נשיא, כב' השופטת ו. מרוז



תאריך:
31/10/01





בעניין:

יואב דוד


ע"י ב"כ עו"ד
בן שימול דוד

המבקש

נ
ג
ד



1 . אלומנרקיס בע"מ

2 . בן ברוך עמרם

3 . ע.ב. פרוייקטים, חברה לבניין בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד מילמן מרדכי

המשיבים


פסק דין

א.
זוהי בקשה ליתן

פסק דין
, המצהיר, כי המבקש הינו הבעלים ובעל הקניין הבלעדי של המכוניות המנויות להלן: רכב מסוג יונדאי לנטרה, מס' רישוי, 4363720 ורכב מסוג לנדרובר דיסקברי, מס' רישוי 7325708 (להלן: "
המכוניות").

ב.
העובדות

ב.1.
בתאריך 31/7/99, בשעות הבוקר המוקדמות, ביצעה
המשיבה, באמצעות נציגיה,
עיקול ברישום של המכוניות, אשר חנו בחצר ביתו של מר בן ברוך עמרם
, אשר חייב למשיבה כספים בסכום כולל של כ – 20,000 ₪, על פי

פסק דין
ואשר המשיבה נקטה נגדו הליכים
בתיק הוצל"פ 0-98-04192-34
לשכת הוצל"פ רמלה.

מר בן-עמרם הינו גיסו של המבקש (להלן: "
החייב").

ב2.
13 חודשים לאחר
שהעיקול הוטל על המכוניות והודעה על כך נמסרה למבקש, הגיש זה את בקשתו דנן.

המבקש טוען, כי העיקול הוטל על המכוניות, שלא כדין, הואיל והוא הבעלים של המכוניות, ומכאן זכותו לסעד המבוקש.

לטענתו, המכוניות נרכשו מכספו, אף כי הן מוחזקות בפועל על ידי החייב וגרושתו, שהינה אחותו של המבקש.

ב.3.
המבקש מוסיף וטוען, כי, בנסיבות המתוארות לעיל, אין יריבות בינו לבין המשיבה – ולפיכך, המשיבה היתה מנועה מלהטיל את העיקול על המכוניות, כפי שעשתה.

ב.4.
המשיבה טוענת, כי המבקש אינו הבעלים ובעל הקניין במכוניות, וכי אלו נרכשו על ידי החייב ונרשמו על שם המבקש, במגמה להבריח נכסים ולמלט את החייב מפרעון חובו כלפי המשיבה.


לטענתה, הוכח כי המכוניות מצויות
בחזקתם וברשותם של החייב וגרושתו, ונסיבות רכישתן של המכוניות, על פניהן, מצביעות על כך שהם אלו שרכשו אותן.

ב.5.
המכוניות נרכשו, לאחר ששתי מכוניות אחרות, אף הן מסוג יונדאי לנטרה ולנדרובר, אשר היו מצויות בבעלותו של החייב, נגנבו "לפתע" בערב אחד, באופן תמוה, ממקום חנייתן בבית החייב. סמוך לאחר מכן, נרכשו המכוניות דנן, לכאורה, על ידי המבקש, ו"הועמדו" לכאורה לרשות החייב וגרושתו. עובדות אלו, לטענת המשיבה – די בהן כדי להפריך את טענות המבקש באשר לזכויותיו במכוניות. מנגד, הן מצביעות על הברחת נכסים על ידי החייב.

ב.6.
המשיבה מוסיפה וטוענת, כי נסיבות רכישתן של המכוניות, עולות בקנה אחד עם התנהגות החייב, דרך כלל, אשר נוקט צעדים מרחיקי לכת, על מנת להתנער מחיוביו ולהתחמק מפרעון חובותיו.

כך, הוא התגרש באופן פיקטיבי מאשתו, אף כי בני הזוג ממשיכים להתגורר יחדיו ולנהל אורח חיים תקין לכל דבר ועניין.
לפיכך, "גיוסו" של המבקש, שהינו נכה, בודד וערירי, לשם רכישתן של המכוניות,


למראית עין, על ידו, ורישומן על שמו – מתיישבת עם ההתנהגות, הנגועה בחוסר תום

לב,
של החייב.


ג.
טענות המבקש


בחינת עדותו של המבקש, לרבות תצהירו, מעלה את העובדות להלן:

ג.1.

המבקש, כבן 40, אחיה של גרושת החייב, נכה מלידה, ככל הנראה לוקה בשיתוק מוחין .

ג.2.
המבקש חי מקצבת
נכות
מהמוסד לביטוח לאומי – מקור פרנסתו העיקרי.

כמו כן, המבקש זכאי לקצבת ניידות, אשר באמצעותה רכש מכונית פרטית מסוג

מיצובישי, פטורה ממס.

ג.3.
המבקש מתגורר בבית אמו, וזוהי כתובתו הרשמית.

עם זאת, לטענתו, הוא נוהג מפעם לפעם להתגורר אף בבית אחותו, הלא היא,
גרושתו של

החייב.

ג.4.
ברשות המבקש כרטיסי אשראי זהב, של ויזה כ.א.ל ושל בנק לאומי, אשר
באמצעותם ביקש לשכנע את בית המשפט כי מצבו הכלכלי יציב, ואיתן.

ג.5.
המבקש טוען, כי רכש את המכוניות, באמצעות כספים שחסך וכן מתוך כספי תמורת

דירה, אשר הייתה בבעלותו, ואשר מכר אותה בעבור סך של 40,000$.

מתוך הסכום
הנ"ל, חסך, לטענתו, 30,000$ אשר הושקעו במניות.

לא הוצגו מסמכים להוכחת טענתו זו.

ג.6.
המבקש הוסיף וטען, כי רכש את המכוניות, כדי "שישרתו אותו".
לדבריו, הוא רצה כי יהיו ברשותו "גם ג'יפ וגם מכונית פרטית" (עמ' 4 לפרוטוקול).
להדגיש, כי עד למועד רכישת המכוניות, המבקש הסתפק, לאורך שנים רבות, במכונית אחת בלבד, אשר אותה רכש באמצעות קצבת הניידות, אחת ל- 5
שנים, על פי הזכויות הקנויות בידו מהמל"ל.

לשאלת בא כוח המשיבה, על שום מה שינה את טעמו והחליט לפתע, לרכוש שתי מכוניות נוספות, חרף העובדה שמצויה ברשותו מכונית הפטורה ממס, ענה
המבקש:
"
אני אוהב לבזבז את הכסף שלי על מכוניות. אני רוצה לבזבז את הכסף שלי
על מכוניות. מישהו יכול להגיד לי לא."


עם זאת, המבקש אישר כי המכוניות כלל לא שרתו אותו, והיו בחזקתם של
בני הזוג בן עמרם. כמו כן האיבזור שהותקן בהן, הותקן על ידי החייב ומכספו.

המבקש הוסיף ואישר, כי על מכונית הלנדרובר הותקן וו גרירה, המשמש את החייב בעבודתו, ללמדך כי זוהי מכונית המצויה בשימושו הייחודי של החייב.

בנוסף, המבקש אישר, כי לאחרונה, הוסר חלק מהאיבזור שהותקן במכוניות, הואיל ובכוונתו למכור אותן.

מהטעם הזה, הוגשה, ככל הנראה, הבקשה דנן.

ד.
דיון והכרעה

ד.1.
המשיבה טוענת, כי על יסוד עדותו של המבקש, דין הבקשה להידחות.

טענה זו מקובלת עלי.

אין חולק כי הכנסתו העיקרית של המבקש, וראוי לומר, היחידה, הינה הקיצבה
העומדת לרשותו בסך
4,000 ₪.

באמצעות הכנסה זו, ביקש המבקש לשכנע את בית המשפט כי עמדו לרשותו חסכונות, אשר איפשרו לו את
רכישתן של שתי המכוניות.

הטענה אינה מתיישבת, כאמור, עם האמצעים הכספיים העומדים לרשותו ואף אינה עולה בקנה אחד עם ההגיון והסבירות.
ד.2.
זאת ועוד; על שום מה, נזקק המבקש לפתע, בגיל 40, לשלוש מכוניות, אשר יעמדו לרשותו?! דבר לא השתנה בחייו, אשר יצביע על הצורך "הפתאומי" ברכישתן של מכוניות אלו.
המבקש לא הצביע על המניע, אשר בעטיו נקט בצעד המפתיע של רכישת המכוניות.

ד.3.
יתירה מזאת – סמיכות המועדים, בין מועד גניבת המכוניות מהחייב לבין מועד רכישתן של המכוניות, אינו מותיר ספק, באשר לנסיבות רכישתן וזהות רוכשיהן.

ברי, כי המכוניות נרכשו על ידי החייב, ככל הנראה, באמצעות כספי הביטוח – לשימושו ולשימוש משפחתו.

מהטעם הזה, המכוניות מצויות בחזקתו של החייב, חונות בחצר ביתו והותקנו עליהן התקנות, המתאימות לצרכי עבודתו.

ד.4.
להדגיש, המבקש לא הציג מסמך או אסמכתא לאישוש טענותיו. כך הוא נמנע מלהציג מסמכים באשר למכירת דירתו, לא הציג חשבונות בנקים המצויים ברשותו או פקדונות
- מהם ניתן ללמוד על מצבו הכלכלי. יוצא, איפוא, כי המבקש לא השכיל להוכיח כי המכוניות אכן נרכשו על ידו ובאמצעות כספו.

ד.5.
בית המשפט מצר על כך, שהחייב עשה שימוש לא ראוי, במבקש, בן משפחתו, הסובל מנכות קשה, לשם סיפוק צרכיו.

לא ראוי היה להעמיד את המבקש במעמד המביך, שעה שמסר עדותו - אך ורק כדי למלט את החייב מפרעון חובותיו.

ד.6.
מבוכתו של המבקש והמצוקה אליה נקלע, במהלך הדיון, באה לביטוי שעה שנפנף בפני
בית המשפט, פעם אחר פעם, בכרטיסי האשראי המצויים בכיסו ואשר באמצעותם, ביקש לשכנע את בית המשפט, באשר לחוסנו הכלכלי.

היה ראוי, כי החייב יחסוך למבקש מעמד זה.

ד.7.
אשר על כן, גירסת המבקש נדחית בזאת.

הבקשה נדחית.


המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה + שכ"ט עו"ד, בסך 3,500 ₪, בצירוף מע"מ.

סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.


המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"ד בחשון, תשס"ב (31 באוקטובר 2001) בהעדר הצדדים.



ו. מרוז
- שופטת


000026/01הפ 139 ריקי בניסטי
לפרסום ביום 31.10.01






הפ בית משפט שלום 26/01 יואב דוד נ' אלומנרקיס בע"מ, בן ברוך עמרם, ע.ב. פרוייקטים ואח' (פורסם ב-ֽ 31/10/2001)