פסקי דין על יפה רושה | פסקי דין על מיכאל מוטהדה

2988/02 עב     23/12/2003




עב 2988/02 יפה רושה נ' מיכאל מוטהדה




1
בתי הדין לעבודה
עב 002988/02
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב - יפו
23/12/2003

כב' השופטת ע. פוגל
- סגנית שופט ראשי
בפני
:

יפה רושה

בעניין:
התובעת
לייבו ועו"ד ינקלביץ

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . מיכאל מוטהדה

2 . מנשה מוטהדה

הנתבעים
עיטם

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התביעה שבפני
היא לפיצויי פיטורין, גמול שעות נוספות, פדיון חופשה, הבראה, הפרשי דמי נסיעות, והפרשי דמי אבטלה.

2. טענות התובעת כעולה מתביעתה ותצהירה הן:
א. התובעת הועסקה ע"י הנתבעים יחד ולחוד כמוכרת בחנותם "אופנה והלבשה מייק", ברח' ביאליק 48, רמת-גן, בתקופה שבין 1.2.96 ועד ליום 28.5.01.

ב. כעולה מתצהירה, שעות עבודתה של התובעת בחנות היו כדלקמן:
בימים א', ב', ד' ו- ה' פתחה התובעת את החנות בשעה 9:00 ועבדה בה עד לשעה 20:00, למעט הפסקת הצהריים במשך שעתיים בין השעות 15:00 עד 17:00; בימי ג' משעה 9:00 עד לשעה 15:00; בימי ו' משעה 10:00 ועד לשעה 15:00 ולעיתים גם עד לשעה 16:30.

ג. התובעת טוענת כי עבדה במשך 47 שעות לפחות בשבוע.
כל זאת - בתקופה שלא חלו חגים ומבלי לקחת בחשבון את עבודתה במוצאי שבתות. בסמוך למועדי החגים, עבדה התובעת ברציפות משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות ללא הפסקת צהריים לרבות במוצאי שבתות וחגים.

ד. התובעת טוענת כי שכרה החודשי היה 3,200 ₪ נטו, והוא שולם לה בחלקו באמצעות תלושי שכר ובחלקו במזומן, ותלושי השכר לא שיקפו את השתכרותה האמיתית.
שכרה מעולם לא שולם לה במועד אלא בתשלומים על פני החודש בכל חודשי עבודתה.

ה. כדברי התובעת - בכל שנות עבודתה בחנות, יצאה לחופשה בתשלום במשך חודש אחד בלבד. יצויין כי במשך כמה פעמים ביקשה לנצל את יתרת ימי החופשה שנזקפה לזכותה הן על מנת לנפוש והן על מנת לטפל באמה החולה בזמן שהיא נזקקה לטיפול רפואי לאחר שעברה ניתוח לב פתוח בסמוך לחג הפסח. ברם, הנתבעים לא אישרו לה ניצול בפועל של ימי החופשה שלה.

ו. לתובעת לא שולמו דמי נסיעות במלואם, אלא באופן חלקי.
כטענתה - היא עבדה במשך 24 ימים בחודש ונזקקה לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתה.

ז. כשנה לפני הפסקת עבודתה, היה בכוונתה לשפץ את חדר האמבטיה שבביתה. הואיל והיה עליה לעמוד בהוצאות כספיות גדולות, ביקשה התובעת מהנתבעים שישלמו לה את דמי ההבראה המגיעם לה ומשנענתה בחיוב, הסתמכה על הבטחתם לשלם לה את דמי ההבראה המגיעים לה עפ"י וותקה על מנת שתוכל לעמוד בתשלום שיפוץ חדר האמבטיה שלה.

ח. משהסתיים שיפוץ האמבטיה פנתה התובעת לנתבע 2 וביקשה את תשלום דמי ההבראה המגיעים לה ואשר הובטחו לה, לע מנת לשלם את חוב השיפוצים, ואולם הנתבע 2 הודיע לה שאין לו כסף ושעליה לחפש לעצמה מקורות הלוואה.

ט. התנהגות זו כלפי פגעה בתובעת קשות והכניסה אותה לחובות כספיים, שהרי לא זו בלבד שמדובר בתשלום המגיע לה על פי דין, אלא שמדובר בתשלום שהיא הסתמכה עליו ואשר הובטח לה שישולם לה בטרם החלה לשפץ את חדר האמבטיה שלה.

י. בעקבות זאת פנתה התובעת אל הנתבעים בבקשה כי ישולמו כל זכויותיה המגיעות לה כעובדת לרבות גמול עבודה בשעות נוספות, הבראה וחופשה, אך הנתבע 2 פטר אותה כל הזמן ב"לך ושוב".
חרף ההבטחות לא שולמו לתובעת הזכויות הסוציאליות המגיעות לה. לפיכך חזרה התובעת והתלוננה על כך שלא משולמים לה מלוא התשלומים להם היא זכאית, אך שני הנתבעים התעלמו ממנה ומדרישותיה.

יא. משנוכחה התובעת לדעת שאלו פני הדברים ואין בכוונת מעסיקיה לשלם את אשר מגיע לה על פי חוק, הודיעה להם בתחילת חודש אפריל 2001 כי באם לא ישלמו לה את זכויותיה לא תוכל להמשיך ולעבוד אצלם החל מן החודש הבא.

יב. גם לאחר הודעת ההתפטרות של התובעת, המשיכו שני הנתבעים להבטיח לתובעת ולהתחייב בפני
ה לשלם לה את מלוא זכויותיה הסוציאליות. הנתבעים אף התחייבו לשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים המגיעים לה בנסיבות סיום עבודתה.

יג. חודש ימים מאוחר יותר משלא שולמו לתובעת כל זכויותייה על פי דין, לא נותרה בידיה כל ברירה ולפיכך כך חדלה להגיע למקום העבודה החל מיום 28.5.01.

3. טענות הנתבעים:
א. הנתבעים טוענים כי התובעת התפטרה מיוזמתה, רק בגלל אי היענות הנתבעים להעלות את שכרה בשיעור שהתובעת נקבה בו.
לפיכך - אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורין.

ב. הנתבעים מכחישים את טענת התובעת כי הועסקה 47 שעות עבודה לפחות בשבוע.
הם כופרים בטענותיה כי בסמוך למועדי החגים הועסקה ברציפות משעות הבוקר ועד שעות הערב המאוחרות ללא הפסקת צהריים וטוענים כי לא הועסקה במוצאי שבתות וחגים.
הנתבעים אף הכחישו כי התובעת עבדה שעות נוספות.

ג. הנתבעים טוענים כי תלושי השכר שניתנו לתובעת משקפים את השכר ששולם לה בפועל.
התובעת לא הלינה ולא מחתה מעולם על תלושי השכר.
כן טוענים הנתבעים כי התובעת מעולם לא טענה שהיא עובדת בתנאי שכר מקפחים.

ד. באשר לפדיון חופשה - טוענים הנתבעים כי באפריל 99' יצאה התובעת לחופשה של 10 ימים, וביולי, אוגוסט 2000 יצאה ל- 21 ימי חופשה.
הנתבעים מודים כי לתובעת מגיע סך 1,270 ₪ בגין עשרה ימי חופשה לתקופה שבין ספטמבר 2000 ומאי 2001.

ה. באשר לדמי נסיעות - טענות הנתבעים כי התובעת נהגה ללכת ברגל מביתה לעבודה וחזרה, כיוון שהיא גרה במרחק קצר ממקום העבודה.

ו. באשר לתביעה לשעות נוספות - התובעת עבדה בכל יום 7.5 שעות (עם הפסקה).
במהלך היום נהגה לצאת לסידורים שונים על חשבון שעות העבודה מבלי שהדבר נוכה משכרה, ובימי שישי וערבי חג אף יצאה בשעה מוקדמת יותר ממה שסוכם.

ז. באשר לתביעה לדמי הבראה - מודים הנתבעים כי התובעת זכאית לתשלום של 3,420 ₪ ולא כפי שתבעה.


לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת
כדלקמן:

1. לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים, עלי להתייחס למספר שאלות:
מה היו שעות העבודה של התובעת, האם שולמו לה כל זכויותיה בגין עבודתה אצל הנתבעים ובאופן מלא, והאם - התפטרות התובעת היתה התפטרות מוצדקת כמשמעותה בס' 11 א' לחוק פיצויי פיטורין.

2. באשר לשעות עבודתה של התובעת -
בנושא זה נתגלו סתירות בגירסת הנתבעים.
בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי התובעת הועסקה בימים א', ב', ג', ד' ו-ה' בין השעות 9:30 ל- 14:30, ובין 17:00 ל- 19:30.
ביום ג' בין השעות 9:30 ו- 14:30. וביום ו' משעה 10:00 עד 15:00.
לפי חישוב זה עבדה התובעת כל יום 7.5 שעות, ובימי ג' - כ- 5 שעות, וביום ו' 4.5 שעות.
בתצהירם, שינו הנתבעים מעט את גירסתם וטענו כי התובעת עבדה בימים א', ב', ד' ו- ה' משעה 9:00 עד 15:00, ומשעה 17:00 עד 20:00.
ביום ג' משעה 9:00 עד 15:00, וביום ו' משעה 10:00 עד 15:00.
הנתבעים גם טענו בתצהירם כי החנות לא נפתחה דרך קבע על ידי התובעת אלא גם על ידי עובד אחר ו/או על ידם.
בסיכומיהם (ס' 6 לסיכומים) הודו הנתבעים כי התובעת עבדה 9 שעות בימים א', ב', ד' ו-ה' (באופן מפוצל עם הפסקת צהריים) וביום ג' מ- 9:00 עד 15:00 וביום ו' מ- 9:00 עד 15:00.

3. אין כל הסבר בסיכומי הנתבעים, מדוע שינו את גירסתם בכל פעם.
הסתירה בגירסאות, וגם הסתירות שיובאו להלן, בצירוף התרשמותי מעדויות התובעת והנתבעים, מביאה אותי להעדיף את גירסת התובעת על פני גירסת הנתבעים בקשר לכל רכיבי התביעה.

4. לפי גירסת הנתבעים עצמם בסיכומיהם, עבדה התובעת 47 שעות בשבוע לפחות.
התובעת זכאית היתה איפוא לגמול שעות נוספות.
כבר קבעתי כי אני נותנת אמון בגירסת התובעת. לפיכך - אני מקבלת את טענתה כי בסמוך למועדי החגים עבדה ברציפות ללא הפסקת צהריים, לרבות - במוצאי שבתות ובחגים.

5. מעדויות הנתבעים עצמם עולה כי הנתבע 1 לא היה נוכח בחנות, כיוון שניהל חנות אחרת (סופרמרקט ברמת גן).
לנתבע זה איפוא אין כל ידיעה מכלי ראשון על שעות עבודתה של התובעת.
להגנתו טען הנתבע 1 כי הוא מקבל דיווח מאחיו, אך בחקירה הנגדית הודה כי אינו מקבל דיווח שוטף, ואח"כ העיד כי אחיו מדווח לו רק אם יש מקרה יוצא דופן.
חרף אי ידיעתו, הודה הנתבע 1, כי התובעת עבדה במוצאי שבתות ובערבי חג, אך לא שולמו לה שעות נוספות בגלל שלא היו מכירות.
הנתבע 1 גם הודה שהתובעת עבדה ימים רצופים ללא הפסקת צהריים.
הנתבע 2 טען בעקשנות כי התובעת לא עבדה שעות נוספות, למרות שאחיו, הנתבע 1 טען כי עבור השעות הנוספות שילם הנתבע 2 לתובעת.


6. כאמור - עשתה עלי עדות התובעת רושם אמין.
בעדותה תמכו עדויותיהם של שתי עדות שאינן קשורות לנתבעים.
גב' רוז עזר, גרה סמוך לתובעת, ועובדת בחנות שממול חנות הנתבעים.
היא העידה כי התובעת פתחה את החנות בדרך כלל לפני שעה 9:00 וסגרה אותה לאחר שעה 20:00.
גב' עזר גם העידה כי בתקופות הסמוכות לחגים יש תנועת קונים רבה ברח' ביאליק, והחנויות עמוסות מאוד.
בתקופה זו נדרשה גם גב' עזר שלא לצאת להפסקת צהריים. אך היא קיבלה גמול שעות נוספות ממעסיקיה.
העדה הנוספת היא גב' מיה צוברי, אשר עבדה יחד עם התובעת במשך שנה אצל הנתבעים.
עדה זו אישרה את גירסת התובעת באשר לשעות עבודתה, ואף העידה כי התובעת היתה נשארת בימי שישי גם לאחר שעה 15:00 בחנות.
לפי עדות גב' צוברי נדרשה התובעת על ידי הנתבעים לעבוד שעות נוספות בתקופות החגים אך קיבלה שכר רגיל ולא תמורת שעות נוספות.

7. העולה מכל האמור לעיל הוא כי התובעת זכאית לגמול שעות נוספות בגין שעות עבודתה.
הלכה פסוקה היא כי "התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד על כך, על מנת שבין הדין יוכל לפסוק לסכום קצוב (דב"ע לב/32-3 מרלן פרוימוביץ נ' בן אדון פד"ע ד' 39) אולם מקום עבודה שבו קיימת מסגרת שעות קבועה, ההנחה המשפטית היא שהעובד עבד אותן השעות, להוציא הפסקות העולות מעצם מהותו של מקום העבודה (דב"ע לז/2-1 תופיק חלד מחמוד נ' דקל מרקט פד"ע ח' 343) הוא הדין בעובד המועסק בכל השבתותוהחגים. במקרה זה אין צורך בפירוט כאשר מספר השבתות והחגים עולה מן הלוח ואינו צריך ראיות בפירוט כאשר מספר השבתות והחגים עולה מן הלוח ואינו צריך ראיות(דב"ע לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן נ' אטי אוזהויזר פד"ע ו' 299)".

8. התובעת לא פירטה את המועדים בהם עבדה שעות נוספות, אלא חישבה אותם באופן גורף, ועל כן קיים קושי לקבל את כל תביעתה בנושא זה.
עם זאת - הנתבעים מודים בסיכומיהם בשעות העבודה של התובעת בימים רגילים, ואינם טוענים כי נעדרה מעבודתה אי פעם.
לפיכך - אני מקבלת את חישובה של התובעת לגבי גמול שעות נוספות בגין שבועות רגילים ומחייבת את הנתבעים לשלם לה סך 28,525 ₪ בגין רכיב זה.
לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.01 ועד ליום התשלום בפועל.

9. באשר לפדיון חופשה -
כבר נפסק כי "נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד. מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס לא/22-3 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215).
הנתבעים לא הציגו בפני
בית הדין פנקס חופשה כלשהו, ואף בתלושי המשכורת לא ניתן לראות כי לתובעת ניתנו ימי חופשה כלשהם.
לא נערך כל רישום ואין כל תימוכין לטענת הנתבעים כי התובעת קיבלה חופשה כלשהי.
לפיכך - לא הרימו הנתבעים את הנטל שהיה מוטל עליהם להוכיח כי ניתנו לה ימי חופשה.
אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך 5,227 ₪ כפדיון חופשה.
לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.01 ועד ליום התשלום בפועל.

10. באשר לדמי הבראה -
נתבע 1 הודה במפורש בעדותו (ישיבה מיום 26.2.03 עמ' 17 שורה 14):
"עד היום לא שילמתי לה את דמי ההבראה. אנחנו התכוונו לשלם לה".
בסיכומיהם, הודו הנתבעים בחובם לדמי הבראה.
הנטל להוכיח תשלום דמי הבראה מוטל על הנתבעים, וכיוון שלא הרימו נטל זה - אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך 3,420 ₪ בגין דמי הבראה.
לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.01 ועד ליום התשלום בפועל.

11. באשר לדמי נסיעות -
התובעת קיבלה שכר שאינו עולה על סכום מינימום, ולפיכך - אין מקום לטעון כי דמי הנסיעות נכללו בתוך שכרה.
המעסיקים, אשר טענו כי התובעת "הלכה ברגל" מביתה לעבודתה ובחזרה, שילמו לה בכל זאת תמורה כלשהי עבור נסיעות, ובכך סתרו את הטענה כי התובעת אינה זקוקה לנסיעה כדי להגיע לעבודתה.
על פי צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, שולמו לתובעת החזרי נסיעות, אך בשיעור נמוך מהקבוע בצו או מעלותו של כרטיס חודשי חופשי.
כיוון שתלושי המשכורת מוכיחים כי לתובעת לא שולמו מלוא דמי הנסיעות, והנתבעים לא סתרו זאת אני מחייבת אותם בתשלום סך 6,326 ₪ כהפרשי דמי נסיעות.
לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.01 ועד ליום התשלום בפועל.

12. האם התפטרה התובעת בנסיבות שדינן כפיטורים?
במהלך כל תקופת עבודתה, לא ניתנו לתובעת הזכויות המגיעות לה, ושוכנעתי כי היא עבדה במסירות עבור מעסיקיה, ואף לא התלוננה על תנאי עבודתה בשל היחסים הטובים איתם.
במועד מסויים ביקשה התובעת לשפץ את חדר האמבטיה בביתה והיתה זקוקה לכסף, ואז פנתה אל הנתבעים בבקשה לקבל את דמי ההבראה אשר הגיעו לה במהלך כל שנות עבודתה.
הנתבעים סירבו לשלם לה, והיפנו אותה לחפש הלוואה במקומות אחרים.
התובעת, אשר כבר שבעה עלבונות בשל הצורך לבקש את המגיע לה, נפגעה פעם נוספת כאשר - לאחר ביצוע השיפוץ, סירבו הנתבעים ליתן לה את מה שמגיע לה כדין.

13. הן בשל כך והן בשל אי תשלום התנאים הסוציאליים, נוצרו בעבודתה של התובעת נסיבות שבהן לא ניתן לדרוש עוד מהעובד להמשיך לעבוד בהן.
התובעת אף פנתה אל הנתבעים והעמידה אותם על חומרת המצב, והתרתה בהם כי אם לא ישלמו לה - תעזוב את מקום העבודה, אך הנתבעים לא קיימו התחייבותם.
לפיכך - אני קובעת כי התובעת התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורין ומחייבת את הנתבעים לשלם לה סך 17,422 ₪ כפיצויי פיטורין.
לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.01 ועד ליום התשלום בפועל.

14. באשר להפרשי דמי אבטלה -
התובעת לא צירפה כל נתונים על גובה דמי האבטלה שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, ולאיזה תקופה שולמו לה, ולא הוכיחה את גובה הנזק שנגרם לה, ועל כן אני דוחה רכיב זה של התביעה.

15. כיוון שמרבית תביעות התובעת התקבלו - אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך 5,000 ₪ + מע"מ וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום כ"ח בכסלו, תשס"ד (23 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים.

ע. פוגל
, שופטת
סגנית שופט ראשי








עב בית דין אזורי לעבודה 2988/02 יפה רושה נ' מיכאל מוטהדה (פורסם ב-ֽ 23/12/2003)