פסקי דין על אדד חנן | פסקי דין על אדד מיכל | פסקי דין על קדומים 3000 חברה לבניין | פסקי דין על נחמן זולדן |

3098/04 א     10/09/2006




א 3098/04 אדד חנן, אדד מיכל נ' קדומים 3000 חברה לבניין בע"מ, נחמן זולדן




בעניין:

11



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
003098/04


בפני
:
כב' השופט משה סובל
תאריך:
10/09/2006



בעניין:
1.
אדד חנן
2.
אדד מיכל



ע"י ב"כ עו"ד
אדד חנן
תובעים

נ
ג
ד


1.
קדומים 3000 חברה לבניין בע"מ

2.
נחמן זולדן



ע"י ב"כ עו"ד
יחיאל כשר

נתבעים



החלטה


1.
ביום 23/9/04 מיניתי את מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין דניאל יאסו כמומחה מטעם בית המשפט (להלן – המומחה) לשם בדיקת טענות התובעים בדבר הליקויים ואי-ההתאמות המצויים בדירה נשוא התביעה, ובדבר ירידת ערך הדירה בשל ליקויים ואי-התאמות שאינם ניתנים לתיקון. בתחילת ההחלטה נאמר כי אם התובעים יסברו "כי קיימת עילה קונקרטית למניעת המינוי של המומחה שייקבע, יוכלו להודיע על כך מבעוד מועד, לפני תחילת עבודת המומחה". הודעה כאמור לא נתקבלה מטעם התובעים. המומחה ביצע את בדיקותיו, וקיים לשם כך שני ביקורים בדירה, כאשר בין הביקור הראשון לביקור השני הגישו התובעים לבית המשפט בקשה לצוות על המומחה לבדוק שני ליקויים שלא נזכרו בחוות הדעת של המומחה מטעמם שצורפה לכתב התביעה, ובקשתם זו נתקבלה. חוות דעת המומחה הושלמה ביום 29/5/05; וביום 14/6/05 הוגשה על ידי התובעים בקשה לפסילתה. הנתבעים הגיבו על הבקשה, ותמכו את תגובתם בחוות דעת של מומחה מטעמם. התובעים הגיבו על התגובה, והוסיפו וצירפו חוות דעת נגדית של מומחה מטעמם במענה לחוות דעת מומחה הנתבעים. הנתבעים ביקשו שבית המשפט יתעלם מחוות הדעת של מומחה התובעים, והתובעים הגיבו גם לבקשה זו.

2.
הטענה הראשונה של התובעים כנגד המומחה הינה שהוא קיבל מהנתבעים תשלום נוסף בסך של 2,500 ₪ ומע"מ בתורת שכר טרחה משלים, מעבר לשכר הטרחה הבסיסי בסך 10,000 ₪ ומע"מ ששולם לו על ידי שני הצדדים בחלקים שווים, וזאת למרות שניתנה החלטה של בית המשפט לפיה המומחה אינו זכאי בשלב זה לתשלום הנוסף, ולמרות שהתובעים לא שילמו לו תשלום זה, לנוכח החלטת בית המשפט. בכך, טוענים התובעים, הפר המומחה את השוויון בין בעלי הדין והתנהלותו "עולה כדי קבלת שוחד".

אין בידי לקבל טענה זו. הבקשה המשותפת של הצדדים לביטול דרישתו של המומחה לשכר טרחה נוסף הוגשה ביום 21/3/05; וביום 28/3/05 ניתנה ההחלטה הקובעת כי חוות הדעת תוגש בלא תשלום נוסף, תוך שמירת זכותו של המומחה לצרף לחוות הדעת בקשה לתשלום כזה. ביום הגשת הבקשה לבית המשפט, נשלחה לצדדים הודעת המומחה לפיה ביקורו השני בדירה יתקיים ביום 23/3/05. בפועל, הביקור נדחה ביום אחד והתקיים ביום 24/3/05. נמצא כי בעת שהנתבעים ביצעו את התשלום הנוסף למומחה, טרם ניתנה החלטת בית המשפט המבטלת את דרישת התשלום. נכון הוא שהבקשה לבטול הדרישה כבר הייתה מונחת אז בפני
בית המשפט. אולם בהקשר זה נאמר בתצהירו של נתבע 2 המצורף לתגובת הנתבעים – עליו לא באה הכחשה בתצהיר נגדי של התובעים (שנמנעו מלתמוך את תשובתם לתגובה בתצהיר) – כי בתום הביקור מיום 24/3/05, שב המומחה ודרש לקבל את הסכום הנוסף. נציג הנתבעים שנכח באותו ביקור, לא היה מעורה בכל ההליכים ולא ידע על הגשת בקשה לבית המשפט בעניין דרישה זו, ולפיכך נענה לדרישת המומחה ומסר לו את התשלום הנוסף. כאשר נודע על כך לב"כ הנתבעים, הוא הודיע על כך לתובע 1. התובעים יכולים היו בשלב זה – שהיה עוד לפני ההחלטה מיום 28/3/05 – להעביר למומחה סכום זהה, למען שמירת השוויון, ולהמתין יחד עם הנתבעים להחלטת בית המשפט. אולם התובעים בחרו שלא לעשות זאת. לא זו אף זו, אלא שגם בהתקבל החלטה מיום 28/3/05, התובעים לא הגישו כל בקשה להורות למומחה להשיב את התשלום העודף שקיבל מהנתבעים, למרות שב"כ הנתבעים דיווח לתובע 1 על אי-ההשבה. התובעים החרישו והמתינו חודשיים נוספים עד שקיבלו את חוות הדעת; איפשרו למומחה להמשיך במלאכתו ולכתוב את חוות הדעת; ואף העבירו אליו מסמכים נוספים (ראו הודעת התובעים מיום 31/3/05). רק לאחר שקיבלו, בתחילת חודש יוני 2005, את חוות הדעת ונוכחו כי כוללת היא קביעות שאינן מקובלות עליהם, ראו התובעים לנכון לעשות שימוש בטענה, שהייתה ידועה להם עוד מסוף חודש מרץ 2005, בדבר התשלום הנוסף שקיבל המומחה מהנתבעים.

אינני סבור כי ניתן לומר על תשלום שהועבר למומחה על פי דרישה שוויונית אותה הפנה לשני הצדדים, כי יש בו משום "שוחד" העלול להטות את חוות דעתו המקצועית, במיוחד שעה שבעת ביצוע התשלום טרם ניתנה ההחלטה המבטלת את הדרישה, ואף הגשת הבקשה לבית המשפט בנדון לא הייתה ידועה אז למשלם. הדיווח המיידי של ב"כ הנתבעים לתובע 1 על ביצוע התשלום, מצביע על כנות מהלכיהם של הנתבעים, שאילו היו חפצים להשפיע שלא כדין באמצעות התשלום על המומחה, היו מסתירים אותו, ולא ממהרים לגלותו לתובעים. מכל מקום, העובדה שהתובעים לא נזעקו מיד לאחר שנודע להם על התשלום בבקשה לעצור את מלאכת המומחה ואת כתיבת חוות הדעת על ידו, מצביעה על כך שגם לדידם לא היה מדובר במהלך שהוא עצמו, במנותק ממסקנות חוות הדעת, פוגם באובייקטיביות של המומחה. על כך נאמר בבר"ע 187/80 עמרם נ' דאודיאן, פ"ד לה(1) 673, 676:

"את שאלת 'מומחיות' הרופא יש לעורר בטרם ניתנה חוות הדעת הרפואית. אין להמתין עד לקבלת חוות-דעתו, ולעורר תוקף המינוי, להבדיל ממשקל חוות הדעת, לאחר מכן. המתנה כזו עשויה לעורר את הרושם – אפילו אין לו יסוד בעובדות – כי בקשת הביטול הושפעה מתוצאות חוות הדעת. לרשות בא-כוח הנתבעים עמד זמן די והותר לבקש ביטולו של המינוי בטרם נמסרה חוות הדעת. משבחר להגישה לאחר קבלת חוות הדעת, איחר את המועד".


3.
טענה נוספת של התובעים היא שהמומחה נמנע מלהתייחס בחוות דעתו לשורה של ליקויים בדירה אותם הציגו הם בפני
ו; התעלם מממצאים ברורים בהם נוכח בעת הביקורים המצביעים על ליקויים אלה; ונמנע מלקבוע את ירידת הערך שתיוותר בדירה לאחר שיתוקנו הליקויים אותם מנה בחוות הדעת. זאת ועוד, התובעים טוענים כי חוות הדעת כוללת בתוכה קביעות עובדתיות ומשפטיות אותן המומחה העלה ביוזמתו, בלא שהנתבעים טענו אותן בפני
ו, ובלא שהיה מוסמך להביע דעתו לגביהן, שכן המינוי שניתן לו לא היה אלא לצורך הבעת דעה בשאלות המקצועיות המצויות בתחום מומחיותו.

עברתי אחד לאחד על כל הסעיפים בחוות הדעת עליהם סומכים התובעים טענות אלה. מדובר בחילוקי דעות מקצועיים שיש לתובעים, וכמוהם למומחה מטעם התובעים, עם המומחה מטעם בית המשפט. חילוקי דעות אלה, לרבות טענות התובעים בדבר קביעותיו של המומחה שאינן בתחום מומחיותו, יתבררו במהלך המשפט; והרי ידוע הוא כי חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט איננה תורה למשה מסיני, ובית המשפט פתוח לכל טענה שיש לבעל דין כנגד צדקת קביעות המומחה מטעמו, ולא אחת אף מקבל את הטענות ופוסק בניגוד לדעת המומחה שמינה (ע"א 675/77 אלטשולר נ' נציב המים, פ"ד לד(1) 731, 737; ע"א 123/79 מדינת ישראל נ' קמינר, פ"ד לד(1) 617, 621-622). אולם ההתערבות בקביעת המומחה מצויה במישור שונה לחלוטין מפסילת חוות דעתו. פסילת חוות דעת מומחה הינה צעד קיצוני, השמור לאותם מקרים בהם המומחה גילה בהתנהלותו או בניסוח חוות דעתו נטייה כה ברורה ובלתי-מוצדקת לטובת אחד מבעלי הדין, עד שיש בכך כדי להצביע על חוסר אובייקטיביות שלו באופן מובנה. נקודת המוצא היא כי המומחה מוחזק כמי שעשה את מלאכתו נאמנה, ללא משוא פנים וביושר, בהתאם לשיקול דעת המתבסס אך ורק על ידיעותיו וניסיונו (רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סאלח, פ"ד נה(3) 97, 100; רע"א 11147/03 ביטון נ' אלעזרה, תק-על 2004(1) 3211, פסקה 5 סיפא). הנטל להוכיח אחרת רובץ על הטוען זאת, ואין הוא נטל קל כל עיקר. חוות דעת המומחה תיפסל בגין כשל שנפל בה, רק כאשר הטעות הנובעת מן הכשל אינה ניתנת לתיקון (רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון, תק-על 97(3) 1051). טעות של המומחה או התעלמותו ממשימה שהוטלה עליו בכתב המינוי מביאה לפסילת חוות הדעת רק כאשר אין מנוס מן המסקנה כי המומחה כלל לא הבין את משימתו. תעיד על כך דווקא הדוגמה המובאת על ידי התובעים: ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' שגב, פ"ד מ(3) 706. באותה פרשה שני הצדדים היו תמימי דעים בכך ש"חוות הדעת אינה מתייחסת כלל לתפקיד שהוטל על השמאי על-פי החלטת בית המשפט, והיא מתעלמת כליל מטענותיהם של שני הצדדים" ולפיכך "חוות הדעת הנ"ל לא קידמה אותם, ולו במעט, לקראת פתרון כלשהו של המחלוקת שנפלה ביניהם" (עמ' 709 לפסק-הדין). לא עוד אלא אפילו בנסיבות קיצוניות אלו בית המשפט לא מיהר לפסול את המומחה, בהבהירו (בעמ' 711) כי "אין לקבוע כלל גורף – כדבר שבשגרה – שבכל מקרה בו אין חוות-דעתו של מומחה עונה כראוי, או במילואה, על החלטת בית המשפט והוראותיו – לא רק שדינה להיפסל, אלא גם המומחה עצמו יהיה פסול מלהמשיך בתפקידו. הכול תלוי בנסיבות העניין". המומחה נפסל לבסוף רק משום שלפגם בדבר אי-הבנתו המוחלטת את תפקידו נוסף כשל חמור שבא לידי ביטוי בכך שהוא הכין חוות דעת משלימה בעקבות פנייה ישירה של אחד הצדדים אליו, בלי להמתין להחלטה של בית המשפט. המקרה שבפני
נו רחוק עד מאוד מנסיבות מעין אלה, גם אם צודקים התובעים בכל הטעויות שהם מונים בחוות הדעת. בדומה לכך, התקדים הנוסף המוצג על ידי התובעים, בו חוות דעתו של המומחה נפסלה בשל צורת הניסוח שלה, שכללה השתלחויות בצדדים והבעת דעה באשר לתום ליבם ולמידת האותנטיות של מסמך שהוצג. לליקויים כאלה ולליקויים אותם מיחסים התובעים לחוות דעת המומחה, אין ולא כלום.

ראוי לציין כי במקרה שלפנינו, התובעים כלל לא ניסו לגרום לתיקון המשגים שנפלו, לשיטתם, בחוות הדעת, שכן הם נמנעו מלשלוח אל המומחה שאלות הבהרה כפי שהותר להם לעשות בסעיף 6 להחלטה מיום 23/9/04. אפילו כך, יוכלו התובעים להעלות את השגותיהם כנגד חוות הדעת, במסגרת הדיון בתיק לגופו. ממילא, גם אם יש ממש באותן השגות (ועדיין לא אמרתי שכך הוא הדבר שהרי העניין טרם התברר) אין מדובר אלא בטעויות של המומחה. טעויות אינן עילה לפסילת מומחה, אלא לצורך הפסילה יש להצביע על הימצאות המומחה בנקודות פתיחה וסיום שגרמו להטיית דין לטובת אחד הצדדים. כדבר הזה לא עלה בידי התובעים להוכיח גם בהנחה שטענותיהם הפרטניות כנגד חוות הדעת נכונות.

4.
גם בטענתם האחרונה של התובעים לא מצאתי עילה לפסילת חוות דעתו של המומחה. הטענה היא שבית המשפט הורה למומחה להגיש את חוות דעתו כעבור חודש מביקורו בדירה, ואילו בפועל חוות הדעת הוגשה כעבור 5 חודשים מהביקור הראשון וחודשיים מהביקור השני. אולם מנגד יש לזכור כי הצורך בביקור שני נבע מכך שבביקור הראשון נמצאו למומחה בדירה ליקויים נוספים שלא נכללו בחוות הדעת המקורית שצורפה על ידי התובעים לכתב התביעה, דבר שהצריך לא רק ביקור נוסף אלא גם פנייה לבית המשפט והחלטתו בנדון כתנאי לאותו ביקור. בנוסף, נכפה על המומחה אילוץ אישי שהתובעים הודיעו (בבקשתם מיום 8/3/05) כי הם מודעים לו ולהיותו מעכב את הגשת חוות הדעת. משכך, ובשים לב לכך שהתובעים הם אלה שפנו לבית המשפט בבקשה להרחבת חוות הדעת, דבר שגרר אחריו את הביקור השני, אינני סבור כי ניתן לעשות באיחור שימוש כדי לפסול באמצעותו את חוות הדעת. זאת ועוד. לא מוכר לי תקדים שבו איחור לפרק זמן של מספר חודשים הוביל לפסילת חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, שמטבע הדברים אינו נתלה על זכרונו אלא חי מפי רישומים, מסמכים ותמונות (ראו עמ' 4 לחוות הדעת).

5.
מטעמים אלה אני דוחה את הבקשה לפסילת חוות דעתו של המומחה. בבש"א 5283/05 עותרים הנתבעים לאפשר להם לבצע בכוחות עצמם את התיקונים על פי חוות דעת המומחה. קראתי את תגובת התובעים לבקשה, ונחה דעתי כי יש בפיהם טענות הראויות לבירור בנוגע להשתהות הנתבעים מביצוע תיקונים קודם להגשת התביעה באופן המפקיע את זכות התיקון של הקבלן לפי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973. בנוסף, כאמור, יהיו התובעים זכאים במהלך בירור התובענה לנסות ולקעקע את קביעות המומחה שאינן מקובלות עליהם. משני טעמים אלה, אין מקום לצוות בשלב זה על ביצוע תיקונים על ידי הנתבעים, בלי לגרוע מזכותם לעתור לכך שוב עם התקדמות ההליך.

6.
לנוכח הדחייה ההדדית של שתי הבקשות, החלטתי להימנע מעשיית צו להוצאות.


לעניין המשך ההליכים בתיק זה – ראו החלטתי מיום 31/8/06.


ניתנה היום י"ז באלול תשס"ו (10 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
.


משה סובל
, שופט








א בית משפט שלום 3098/04 אדד חנן, אדד מיכל נ' קדומים 3000 חברה לבניין בע"מ, נחמן זולדן (פורסם ב-ֽ 10/09/2006)