פסקי דין על ארביב ציון | פסקי דין על קלר יצחק | פסקי דין על ארדיטי עזרא | פסקי דין על אסיף דב | פסקי דין על אסיף אפרים |

179624/03 בשא     24/12/2003




בשא 179624/03 ארביב ציון, קלר יצחק, ארדיטי עזרא נ' אסיף דב, אסיף אפרים




1
בתי המשפט
בשא179624/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
24/12/2003
תאריך:
השופטת יעל הניג

בפני

1 . ארביב ציון

2 . קלר יצחק

3 . ארדיטי עזרא

בעניין:
מבקשים
נ ג ד
1. אסיף דב

2. אסיף אפרים
משיבים
החלטה

התנגדות לבצוע שטר.

השטרות:
1. המבקש 1 (להלן - "ציון") עשה לפקודת המשיבים (להלן - "אסיף") שני שטרי חוב על סך 80,000 ₪ כל אחד ב - 1.2.98 (להלן - "השטרות"). מועדי הפרעון בשטרות נכתבו סמוך להפעלתם - 28.7.03. המבקשים 2 ו - 3 ערבו בערבות אוול לתשלום השטרות.

2. השטרות נעשו וניתנו לאסיף על פי חוזה שכירות של אולם וחצר מ - 1.2.98 (להלן - "חוזה השכירות", "המושכר"). אמנם הצדדים לחוזה השכירות הינן חברות בע"מ, אך אין חולק כי השטרות נעשו וניתנו כאמור בין מנהלי החברות באופן אישי, והשטרות שימשו להבטחת התחייבויות השוכר כפי חוזה השכירות.

3. לטענת אסיף הפר השוכר התחייבויותיו בחוזה השכירות, שילם בחסר ובחלק מהמקרים אף לא שילם כלל דמי שכירות וארנונה ועל כן, הכניסו את השטרות לבצוע בלשכת ההוצאה לפועל. 60221

טעמי ההתנגדות:
4. השטרות נמסרו על תנאי ותנאי זה לא התקיים שכן השוכר פינה המושכר בהסכמת אסיף. אמנם השוכר לא שילם דמי שכירות עבור ארבעה חודשי שכירות בהם שהה במושכר, אך השטרות אינם ברי הפעלה עקב חוב כאמור אלא מבטיחים פינוי בלבד.

5. דמי השכירות המוסכמים בחוזה השכירות הופחתו ב - 5%.

6. אין לאסיף זכות להפעיל תניה חוזית של תשלום דמי שכירות עבור שישה חודשי שכירות (גם אם לא נוצלו על ידי השוכר). מכל מקום, תוקף חוזה השכירות פג עם סיום תקופת השכירות שבו בשנת 2000 ואף שהופעלו ומומשו אופציות להארכת תקופת השכירות, הרי הדבר הסתיים בשנת 2002 ושהיית השוכר במושכר לאחר מכן אינה כפופה להוראות חוזה השכירות. בנוסף, פינה השוכר את המושכר במועד שפינה בהסכמת המשכיר ובתאום עמו.

דיון:
מסירה על תנאי:
7. אין חולק כי השטרות שימשו לבטחון וככאלה מסירתם לאסיף הינה על תנאי כפי סעיף 20 (ב) (2) לפקודת השטרות (נוסח חדש). על ציון (ושאר המבקשים) להראות, בשלב זה לכאורה, כי לא התקיים תנאי במסירה.

עיון בסעיף 9 לחוזה השכירות מעלה כי השטרות מבטיחים הן פינוי של המושכר (סעיף 9 (א)) והן ביצוע תשלומים שחלים על השוכר לפי חוזה השכירות (סעיף 9 (ב)). ציון לא הראה ולו לכאורה כי השוכר עמד במלוא התשלומים כולל ארנונה ודמי שכירות בתקופה בה שהה השוכר במושכר. כן לא הראה כי שולמו הפרשי שער הדולר על דמי השכירות והכל כמתחייב מהוראות חוזה השכירות. ציון אף הודה כי לא שולמו דמי שכירות לתקופה ממרץ 2003 ועד כולל יולי 2003, תקופה בה שהה השוכר במושכר.

הטענה אינה מגלה הגנה לכאורה ונדחית.

דמי השכירות:
8. דמי השכירות החודשיים הועמדו בסעיף 3 (ב) לחוזה השכירות על 5,650 דולר בתוספת מע"מ (היינו, 6,667 דולר כפי שווים בש"ח). ציון טען כי הוסכם בעל פה בינו לבין אסיף על הנחה של 5% מדמי השכירות. אין לטענה זו חשיבות מעשית שכן גם אם תתקבל, החיובים בגינם מופעלים השטרות עולים על סכום השטרות.

מעבר לכך, אין הטענה מבססת הגנה לכאורה: נכון שבשלב הדיון בהתנגדות אין בית
המשפט "פוסל" הגנה המבוססת על טענה בעל פה נגד מסמך בכתב אך עדיין נדרש המבקש להראות הגנה לכאורה. עיון בסעיפים 7 - 8 לתצהיר ציון התומך בהתנגדות מעלה כי לא הוצהר כי הושג הסכם בין הצדדים לחוזה השכירות על הפחתת דמי השכירות. ציון הצהיר כי המשכיר הגיש לשוכר הצעה (על גבי טיוטת חוזה שצורפה) להפחתת דמי השכירות בשנת 2002 אך זאת בתנאים שפורטו בהצעה. עוד הצהיר כי השוכר לא הסכים לתנאים ולא חתם על טיוטת החוזה. משמע, השוכר לא ביצע "קיבול" כמשמעותו בסעיף 5 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. משכך, לא נכרת חוזה להפחתת דמי השכירות אף לא לכאורה. הטענה נדחית.
תניה חוזית - תשלום דמי שכירות עבור שישה חודשי שכירות:
9. חוזה השכירות חל על התקופה הרלבנטית. לפי סעיפים 3 (ב) ו - 3 (ו) לחוזה השכירות, תקופת השכירות הינה בין 1.4.98 ו -31.3.00. לשוכר הברירה להאריך תקופת השכירות בכל פעם לשנה נוספת ועד לחמש תקופות שכירות נוספות. הארכת תקופת השכירות בכל פעם הינה "אוטומטית" אלא אם יודיע השוכר בכתב ושלושה חודשים מראש על סירובו להאריך תקופת השכירות (להלן - "האופציה"). הוראות חוזה השכירות יחולו לפיכך גם בתקופות השכירות הנוספות לאחר מימוש האופציה. השטרות מבטיחים בהתאם התחייבויות השוכר גם בתקופות אלו (ראו סעיף 9 (א) סיפא לחוזה השכירות).

אין חולק כי בפועל פינה השוכר את המושכר בסוף יולי 2003. תאריך זה נכלל בתקופת השכירות המוארכת הרביעית על פי חוזה השכירות.

10. ציון טוען כי הודיע לאסיף בתחילת 2003 כי הוא לא מאריך את תקופת השכירות עקב חילוקי דיעות בנוגע לגובה דמי השכירות וכי אסיף מצדם הסכימו שיפנה המושכר ובלבד שיודיע להם חודש ימים מראש וכך עשה ב - 17.6.03 ובסוף יולי 2003 פינה השוכר את המושכר. אין צורך ואין מקום לדון במסגרת זו בהכחשת אסיף טענה עובדתית זו. השאלה הינה האם, בהנחה שגרסת ציון נכונה, בטלה ההוראה בסעיף 14 (ב) לחוזה השכירות כפי שיפורט להלן.

11. תהא אשר תהא הודעתו של ציון לאסיף בתחילת 2003, בפועל מימש השוכר את האופציה לתקופה הרביעית כאשר נותר במושכר לאחר 31.3.03. הסכמת אסיף לפינוי המושכר בהודעה של חודש מראש (הגם שלא פורטה במידה הנדרשת) לא היה בה, אף לא לפי התצהיר כדי לשלול תחולת סעיף 14 (ב) לחוזה השכירות. על פי הסעיף אף אם לא ינצל השוכר תקופת אופציה עד תומה, הוא מתחייב בכל מקרה לשלם דמי שכירות חודשיים בעד תקופה של שישה חודשים. על פי הפרשנות המקלה עם השוכר, עליו לשלם עבור שישה חודשי שכירות בתקופת השכירות הרביעית, כשבחודשים אלו נכללים גם ארבעת חודשי השכירות (מרץ 2003 עד יולי 2003) בהם שהה השוכר בפועל במושכר.

ציון אינו טוען כי שולמו תשלומים כאלו. על כן השטרות ברי הפעלה לפחות לגביית סכומים אלו: 26,668 דולר (לפי 5,650 דולר + מע"מ לחודשים מרץ 2003 עד יולי 2003) ובנוסף 13,334 דולר (לחודשיים נוספים) ובסך הכל - 40,002 דולר. סכום זה מגיע ל - 180,000 ₪ לפי שער של 4.5 ₪ לדולר והוא עולה על סכום השטרות.

נמצא כי אף טענה זו דינה להדחות.

סוף דבר -
12. העולה מן האמור - אין ההתנגדות מגלה הגנה לכאורה בפני
הפעלת השטרות והיא נדחית.
המבקשים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪ + מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
מורה על הפעלת הליכים נגד המבקשים בתיק הוצאה לפועל 01-72877-03-5.
המזכירות תשלח החלטה לצדדים.
ניתנה היום 24 בדצמבר, 2003 בהעדר.

יעל הניג
, שופטת
בימ"ש השלום ת"א-יפו

קלדנית: סמדר








בשא בית משפט שלום 179624/03 ארביב ציון, קלר יצחק, ארדיטי עזרא נ' אסיף דב, אסיף אפרים (פורסם ב-ֽ 24/12/2003)