פסקי דין על יונתן פאלק | פסקי דין על מרדכי מזרחי | פסקי דין על אופיר כהן | פסקי דין על רוני בורוכוב |

8293/05 א     14/05/2006




א 8293/05 יונתן פאלק נ' מרדכי מזרחי, אופיר כהן, רוני בורוכוב




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
לפני כב' השופטת א' זיסקינד
א
8293/05
בשא 1724/05 לצו למניעת הטרדה מאיימת
בשא 6723/05 צו מניעה זמני
בשא 9246/05 צו מניעה זמני דחוף וחילוט ערבויות
בשא 1745/05 צו מניעה זמני וצו עשה זמני
בשא 2368/06 צו לפי פקודת בזיון בית משפט כנגד נתבע 1
בשא 2655/06 הטלת שכר המומחה על התובע
א 3187/06
בשא 3454/06 בקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה בתביעה הקניינית
בשא 2621/06 בקשה לצו מניעה זמני בתביעה הקניינית


בעניין:
יונתן פאלק



ע"י ב"כ עו"ד
עמרם ואח'
התובע



נ
ג
ד



1. מרדכי מזרחי

2. אופיר כהן
3. רוני בורוכוב


ע"י ב"כ עו"ד
אשר ברק ואח'
הנתבעים

החלטה



1.
לפניי מונחות 5 בקשות שונות, כלהלן:


3 בקשות מטעם התובע
א.
בבש"א 9246/05 בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני ולחילוט ערבות, שהפקיד הנתבע 1 בביהמ"ש.
ב.
בבש"א 1745/05 בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני וצו עשה זמני.
ג.
בבש"א 2368/06 בקשה למתן צו לפי פקודת בזיון בית המשפט כנגד הנתבע 1.


2 בקשות מטעם הנתבע 1
א.
בבש"א 2655/06 להטלת שכר המומחה שמונה על התובע בלבד.
ב.
בבש"א 3459/06 למתן

פסק דין
בהעדר כתב הגנה בתביעה שכנגד שהגיש
הנתבע 1, שהוא התובע בת.א. 3187/06 כנגד התובע בתיק העיקרי.
ג.
בבש"א 2621/06 בת.א. 3187/06 לצו מניעה זמני בתביעה הקניינית.

2.
טרם שאדון בבקשות הנ"ל, אסקור בקצרה את הרקע ואת השתלשלות ההליכים בתיק זה.

התובע והנתבע 1 הינם שכנים המתגוררים במבנה ברח' סלמן 12, כשקיר משותף מפריד בין דירותיהם. הנתבעים 3-2 השוכרים מהנתבע 1 יחידות דיור באותו מבנה ומתגוררים בהן מעל דירת הנתבע 1. לדירותיהם גם גישה מרח' נהר פרת 5.
בדעת התובע לבצע עבודות בניה שונות בדירתו ובדרך הגישה אליה, הוא מעונין לבנות קומה מתחת בקומת העמודים בכניסה שמתחת לדירתו וכן לחפור קומת מרתף. ולשם כך פעל להשגת היתר בניה, אולם לטענתו כשהחל לבצע את העבודות, הופרע ע"י הנתבעים. לפיכך פנה לביהמ"ש בתביעה לצו מניעה קבוע ולסעד כספי, ובבקשה לצו מניעה זמני, כשעקרם של צווים אלה, נועדו לאפשר לו לבצע את העבודות ולאסור על הנתבעים להפריע לו לבצען על כל המשתמע מכך.
בעבר אף הנתבע 1 ביצע עבודות בניה שונות והקים מעל דירתו יחידות בניה, בהן מתגוררים עתה הנתבעים 3-2. הנתבעים מתנגדים לאפשר לתובע לבצע את עבודות הבניה מטעמו, ועקר טענות הצדדים מתמקדות בכליפת האגוז, בכך שעבודות הבניה השונות של התובע והנתבע 1 מספחות או סיפחו בעבר שלא כדין, חלקים מהשטח המשותף לדירותהם, ו/או מונעות ו/או מפריעות את הגישה אליהם.

טרם שאגיע להכריע בבבקשות השונות שלפני, להלן השתלשלות ההליכים בתיק זה:

3.
תחילת הליכים
היתה בבקשת התובע ביום 30.1.05 בבש"א 1724/05 בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת כנגד הנתבעים 1 ו-2, בטענתו כי משהחל התובע לבצע את עבודות הבניה מטעמו, נכנסו השניים לחצרו, מנעו ממנו לבצע את העבודות, איימו עליו ועל עובדיו באמצעות אנשים אלימים שפגעו בו, הנתבע 1 היכה אותו בראשו, והנתבע 2 איים להרגו אם ימשיך בשיפוצים. כן פגעו הנתבעים ברכוש התובע, הרסו קיר שבנה, שברו מצלמות, גנבו משטחו וזרקו סורגים וחומרי בנין בחצר שמפריעים לו.

בדיון מיום 31.1.05 במעמד הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה, אף אחד מהצדדים לא יאיים ולא יטריד את חברו, יאפשר ביצוע כל שיפוץ על פי היתר בניה חוקי, יימנע מהשארת פסולת בניה בשביל המוביל למבנה מרח' אליהו סלמן, או מסביב למבנה, וידאג לפנות פסולת שהניח, על מנת לאפשר גישה חופשית למגורים במקום.
4.
ביום 23.8.05 הגיש התובע בת.א. 8293/05 תביעה כנגד הנתבעים, למתן צו מניעה קבוע, האוסר עליהם להפריע לעבודות הבניה, לרבות הריסת כל מבנה שלא ניתן לו היתר בניה בחלקה 220 בגוש 344, סילוק כל אלמנט מסוכן ממנה, ולכן לאפשר לו לסלק את הבטון ופסולת הבניה שנוצקו ונשפכו לבור המקלט. כן עתר, בין השאר, להתיר לו לבנות על פי היתר הבניה שבידו, ולמנוע מהנתבעים להטרידו, לאיים עליו, או לפגוע בו או ברכושו בכל צורה ודרך, ולהשתלט על רכוש המשותף שבחלקות 220-219 בגוש 344.

5.
התובע גם עותר בתביעתו בתיק העקרי לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך של 247,750 ₪, בגין שכר דירה, תשלומים שונים, ונזקים שונים שנגרמו לו.

6.
במקביל, הגיש התובע ביום 23.8.05 בבש"א 6723/05 בקשה לצו מניעה זמני, שעניינה הסעד המבוקש בכתב התביעה, ולאחר שהתקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, ניתנה ביום 26.8.05 החלטתי, בה דחיתי את הבקשה, ככל שהיא מתייחסת להמשך עבודות הבניה שהמבקש חפץ לבצע, מאחר והמבקש טרם מילא את התנאים שהוטלו עליו בהחלטת כב' השופטת ענת זינגר מיום 3.8.06, בב"ש 5391/05 בבית המשפט לעניינים מקומיים, דהיינו חיזוק המדרגות הקיימות מזרחית למקלט והמובילות לקומה ב', וכל שינוי במדרגות יהיה בכפוף לאישור הריסתן או החלפתן בהיתר בנייה.
הבקשה לצו המניעה הזמני התקבלה חלקית, בכך שאסרה על המשיבים לשפוך פסולת בניה ברכוש המשותף, ו/או בשטח שאושר למבקש לבנות בו, על פי היתר הבניה, וכן להטריד ו/או לאיים ו/או לקלל ו/או לנהוג באלימות בכל דרך שהיא כלפי המבקש ורכושו, או לפגוע בהם. לצורך זאת הפקיד המשיב 1 ערובה כספית בסך 2,500 ₪ בקופת בית המשפט.

ולהלן הבקשות העומדות בפני
י עתה לדיון ולהכרעה:

7.
ביום 14.12.05 הגיש התובע בבש"א 9246/05 בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני ולחילוט הערבות, שהפקיד הנתבע 1 בבית המשפט, עפ"י ההחלטה מיום 26.8.06 בבש"א 6723/05, התובע קיבל בינתיים היתר והוא עתר לצוות על הנתבעים להימנע מלהפריע לו בכל דרך שהיא לבצע את עבודות הבניה שעל פי היתר הבניה המתוקן שקיבל - מספר 54888 מיום 18.9.05, ולהורות על חילוט הערבות בסך 2,500 ₪ שהפקיד המשיב בקופת בית המשפט, על פי ההחלטה מיום 26.8.05, ולהעבירו אליו על חשבון הוצאותיו בבקשה, וכן לחייב את הנתבע 1 להפקידו סכום נוסף בקופת בית המשפט, כערבות להימנעות הנתבעים מכל אלימות בעתיד. לטענת התובע, לאחר תום הדיון מיום ו' - 26.8.05 בבית המשפט בבש"א 6723/05, לפני כניסת שבת, הגיע הנתבע בלויית 6 בריונים ויחד הם תקפו את התובע ליד דירתו, ומאז הנתבע מאיים באזניו יום יום על חייו ועל וחיי אשתו והוריו, כן איים לשרוף את דירת התובע ולמנוע את המשך עבודות הבנייה.


התובע עותר לאפשר לו להקים גשר גישה זמני לכניסת המשותפת לדירות התובע והנתבע 1 על מנת שיוכל לבצע תחתיו ללא הפרעה, את חפירת מקלטו עפ"י ההיתר המתוקן, בלא להפריע ולמנוע במקביל את גישת וכניסת הנתבע 1 לדירתו.

8.
בתגובתו מיום 15.1.06 טוען הנתבע 1 כי את ההיתר מס 54888
השיג התובע שלא כדין, מאחר והשטח אליו מתייחס ההיתר הינו שטח פרטי של הנתבע 1
ולא של התובע. המדרגות הן בבעלות הנתבע 1, והמקלט שמבקש התובע לחפור נמצא בשטח הרכוש המשותף. ההיתר להרוס את המדרגות אינו מכיל פתרון זמני או קבוע לגישת הנתבע 1 בקומה א', ובדעת הנתבע 1 לפנות לביהמ"ש לעניינים מנהליים בבקשה לביטול ההיתר ולקבל סעדים זמניים מתאימים.

בתגובה לטענת התובע כי הנתבע בנה קיר, מודה הנתבע 1 כי בנה יציקת בטון וגדר בטון בחלק מהבור שחפר התובע ונותר פתוח, גם על מנת למנוע אסון וגם כדי ליצור שביל גישה לדירתו במקום בו נפער הבור (ראה סעיפים 11-9 לתצהיר הנתבע 1
מיום 15.1.06).

הנתבע 1 דוחה את טענות התובע באשר למעשי האלימות שהועלו כנגדו וטוען כי מדובר בהאשמות שווא, וכי התובע פוגע בפרטיות הנתבעים, הוא ניסה להתקין מצלמות ליד הכניסה לדירת אמו של הנתבע 3 וכשהתובע נתפס שם במעשיו, הוא ניסה להימלט תוך שהניף אגרופים לעבר הנתבע 1.

9.
בתאריך 29.1.06 הגיש התובע בבש"א 1745/05 בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני וצו עשה זמני במעמד צד אחד. בצו המניעה הוא עותר לאסור על הנתבעים לבצע עבודות בנייה בשטח המבנה ובצו עשה הוא עותר ולצוות על הנתבע 1 לפרק לאלתר את גרם המדרגות שהציב הנתבע 1 בצמוד לדירת התובע, על השטח המיועד לתוספת הבניה לדירתו, זאת בעקבות קבלתו ביום 18.9.05 את היתר בניה המתוקן לביצוע עבודות באזור מקלט דירתו ולהריסת מדרגות הברזל האירעיות ובניית מדרגות אבן במקומן, ומשום שבעקבות ההיתר המתוקן, ביטלה כב' השופטת זינגר את את הצו השיפוטי להפסקת עבודות במקלט ובמדרגות.


לטענת התובע, ביום 26.1.06 פירק הנתבע 1 את גרם המדרגות האירעי העשוי מברזל, שהיה מוצב בחצר הבניין והרכיבו מחדש בצמוד לקיר דירת התובע, על השטח המיועד לתוספת בנייה לדירת הנתבע ולדירת השכן שמתחתיה. זאת עשה הנתבע 1 ללא שביקש וקיבל מהתובע ומהשכנים הסכמה, והעבודה בוצעה בשטח המהווה נכס משותף שיועד כתוספת.

10.
הנתבע טוען בתגובתו לבקשה, כי התובע מתעלל בו, וכי ביום 29.1.06 חיבל התובע במערכת הביוב של הנתבע 1, הביוב הציף את יסודות הבניין, גרם להם נזקים, ומילא את חלל הבניין בריחות דלוחין. לאחר שהנתבע 1 ביצע תיקונים, שוב שבר התובע את צינור הביוב, כאשר שחפר בור ענק בכניסה לבית הנתבע 1, מתחת למדרגות. לצורך ביצוע התיקון, נאלץ הנתבע 1 להזיז את המדרגות כדי לתקן את הצינור, ולאחר מכן המדרגות הושבו למקומן.


עוד טוען הנתבע 1, כי התובע הונה את רשויות התכנון כשקיבל היתר לבנות על שטח הכניסה לבית הנתבע 1. העדר אמצעים וחסרון כיסו, מנעו ממנו להגיש תביעות (נגד התובע) התובע ועובדו, חנן, מציקים לו בהערות מתגרות, מקקלים אותו ומאיימים עליו, אך הוא מתאפק ומבליג בכל כוחו.


ביום 29.1.06 נעתרתי לבקשה, ניתן צו מניעה זמני כנגד המשיבים והדיון במעמד הצדדים נקבע ליום 2.2.06.
11.
לאחר דיון ממושך שהתקיים ביום 7.2.06, בשתי הבקשות האחרונות (בש"א 9246/05 ובש"א 1745/05) (שהתארך עד שעות אחה"צ ולא קיבל ביטוי בפרוטוקול, בשל מורכבות הטענות וההסברים משולבים של ב"כ הצדדים והנתבע 1, תוך הצבעה על תמונות שהוצגו בפני
ביהמ"ש, הגיעו הצדדים בתחילה להסכמה, לפיה התובע יבנה את גשר הגישה לדירת הנתבע 1, שהציג בסקיצה ובתכניות המהנדס, ידלין, מטעמו, כדי שיוכל (התובע) לבצע תחת הגשר את עבודות חפירת מקלטו עפ"י ההיתר המתוקן, אלא שממש בתום הדיון הציע ב"כ הנתבע 1 לעכב את בניית הגשר כדי לאפשר קודם בדיקת מומחה שימנה בית המשפט, שיבחן בדחיפות את טענות הצדדים ויגיש בתוך זמן קצר ביותר את חוות דעתו בפני
בית המשפט, לצורך הכרעתו בבקשות לצו מניעה שהוגשו, לרבות הקמת הגשר זמני. לפיכך הוסכם, כי בשלב ביניים זה, לא יינתן לפי שעה צו מניעה למען "ימנה בית המשפט מומחה מטעמו, על מנת שיבדוק את טענות הצדדים בבקשות לצווי המניעה..., לרבות ההצעה שהעלה המבקש בבש"א 9246/05 לבניית גשר זמני במעבר לדירת המשיב לצורך ביצוע עבודות חפירה" (ראה החלטתי מיום 7.2.06).

עוד הוסכם כי המומחה יתייחס לשאלות שהכתיבו ב"כ הצדדים לפרוטוקול, כל אחד מזוית ראייתו, וימליץ על פתרונות. זאת
הוסכם לאחר שקלא וטריא של מכלול הטענות הרבות שהועלו בדיון. שאלות אלה נרשמו בפרוטוקול ואומצו כחלק מהחלטת בית המשפט בתום הישיבה.

12.
כן הוסכם בין הצדדים כי לאחר קבלת חוות דעת המומחה, התובע רשאי לבצע לאלתר את עבודות חפירת המרתף שלו, יציקת קירות המרתף והתקרה, בלי שתחסם ותיפגע כניסת הנתבע 1 לדירתו, ולמרתף שתחתיו ולבנות את גשר העץ על פי תכניות המהנדס ידלין מטעמו.

עוד הוסכם כי הנתבע 1 יפרוץ פתח בצד גדר הברזל שברחבת הכניסה לדירתו, שמעל פתח המרתף שבשימושו (התמונות מ/2-1 בבש"א 1745/06 שהגיש הנתבע 1), כדי לאפשר לנתבע 1 גישה מהכניסה שליד בדירתו למרתף/חלל שמתחתיה, ויציב בפתחו מדרגות תלויות מברזל שתובלנה לכניסה למרתף האמור.

13.
בנוסף, ובהמשך להסכמה על בדיקת המומחה, הסכימו הצדדים בסעיף ז' להסכמתם על לוח זמנים קצר ומהיר שנקבע בתוך שבוע לבדיקת וביקור המומחה ולהגשת חוות דעתו
לביהמ"ש (עמ' 2 ש' 5 לפרו') :

"יבוצע במקום ככל המוקדם ובתוך שבעה ימים ביקור על ידי המומחה שימנה בית המשפט בנוכחות הצדדים וב"כ, וככל שיתאפשר ישתתף גם בית המשפט בביקור".


ובסעיף ח' להסכמתם הסכימו כי:

"...עד מחר בשעה 14:00 המשיב יפנה לאלתר את כל קורות העץ הנראות בחלק העליון של התמונה מ/2 והמבקש יפנה את הפסולת שבתמונה מ/3א-ה".


14.
כאמור, בתום הדיון, ביום 7.2.06, נתתי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, מיניתי את המהנדס מר אחי קליין כמומחה מטעם בית המשפט, לבקר במקום בתוך 7 ימים, תוך תיאום מיידי של ב"כ הצדדים עמו, וקבעתי כי מועד הביקור יתואם וייקבע עם המומחה מיד לאחר הדיון. ציינתי כי אם ייקבע ביקור ליום 12.2.06 יוכל בית המשפט להשתתף בו וקבע בהחלטתו, כי הצדדים ישאו בשכר המומחה שווה בשווה וכי חוות דעת המומחה תוגש עד יום 19.2.06. המשך הדיון נדחה למועד קרוב - ליום 22.2.06.

15.
למחרת, ביום 8.2.06, הודיע המומחה לבית המשפט כי יוכל לקיים את הביקור ביום 14.2.06, אך התברר כי הודעת המומחה הגיעה לשולחני ביום 19.2.06, לפיכך, בו ביום, הוריתי למומחה לתאם ביקור דחוף עם הצדדים, בין אם בית המשפט יצטרף אליו ובין אם לאו. למיצער, שוב לא תואם מועד אחר עם המומחה, בשל העדרות ב"כ הנתבע 1, שנסע לחו"ל בתוך השבוע שהקציתי בהחלטתי לקיום לביקור.
למרות ההחלטה שנתנה תוקף להסכמת הצדדים, ולבדיקת המומחה בדחיפות, התברר כי לא תואם מועד עם המומחה. בינתיים שקד ב"כ הנתבע 1 על הכנת כתב תביעה מצד הנתבע 1 כנגד התובע במחלוקות נשוא המשפט, ומצא לנכון להגישו במועד הדיון שנקבע ליום 22.2.06, ומשום כך אף איחר לדיון כ-30 דקות, ובעת שביהמ"ש ושאר המתייצבים המתינו לו באולם, הוא התייצב בפני
כב' השופט זילברטל בבית המשפט המחוזי בענין בקשה לצו מניעה שהגיש ממש בזמן הדיון כנגד התובע. התוצאה היא, כי לבית המשפט לא הוגשה חוות דעת המומחה, וכך לא ניתן היה לקיים את הדיון הדחוף בצו המניעה. הוריתי לצדדים לקבוע מועד נוסף לבירור המומחה בין הימים 28.2.06 - 2.3.06, כדי שחוות דעתו תוגש בדחיפות לבית המשפט טרם הכרעה בבקשה לצו מניעה.

16.
ביום 21.2.06 הגיש התובע בבש"א 2368/06 בקשה למתן צו לפי פקודת בזיון בית המשפט כנגד הנתבע 1, בה טען כי בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 29.1.06, שאסרה על הנתבעים לבצע עבודות בניה ו/או הריסה בכל השטח הסובב את הבית, הביא הנתבע 1 לבנין חומרי בניה, ביצע בחצר הבנין עבודות חפירה שנועדו להעמיק את החלל שתחת דירתו, שינה את מיקום גרם המדרגות שבכניסה לחלל ייצבו ובנה קיר בלוקים בחלל המרתף ובסביבתו, הכל בניגוד לצו המניעה, תוך זלזול בהחלטת בית המשפט וכנסיון לקבוע עובדות בשטח, לקראת ביקור בית המשפט במקום. בנוסף, הוא ניסה שוב בדרכים שונות לסכל ולדחות את ביקור המומחה במקום, בנסיון להרוויח זמן, וליצור עובדות חדשות בשטח.

17.
ביום 2.3.06 התקיים ביקור בית המשפט במקום בהשתתפות המומחה, הצדדים וב"כ. בעקבות מחדל הנתבע 1, לא ניתן היה לבקר בדירת החדר שלו, הממוקמת מתחת לדירתו. בתום הביקור הוסכם כאמור בסעיף 11 להחלטתי מיום 19.3.06, ובין השאר שוב הוסכם כי בדיקות המומחה, לרבות בדיקות מדידה מטעם המומחה ע"י מודד מוסמך, תושלמנה בתוך 10 ימים ותפורטנה בחוו"ד שיגיש המומחה בדחיפות, ובהתאם להחלטתי מיום 7.2.06, בה מונה המומחה.

18.
ואולם, ביום 1.3.06 בבש"א 2655/06 הגיש הנתבע 1 בקשה להטלת שכר המומחה על התובע בלבד, מהטעם שלאור הודעתו המפורשת של ב"כ התובע, כי הבניה אותה מבקש התובע לבצע הינה ברכוש המשותף, ולאור טענת הנתבע 1 בתביעה הקניינית שכנגד שהגיש לבית המשפט המחוזי והועברה בהסכמה לבית משפט זה ביום 2.3.06, כי הוא הבעלים הבעלים של יותר ממחצית השטח המשותף, ומשאינו מסכים לבניה זו, נשמט הבסיס לבקשת התובע לקבל צו מניעה ולתביעתו בכלל, ואין הגיון כי הנתבע 1 יממן את חוות דעת המומחה, וכי תוטל עליו איזו שהיא חבות.



דיון והכרעה

19.
ביחס לבש"א 2655/06 בה עותר הנתבע 1 להטיל את שכר המומחה על התובע בלבד, אינני מוצאת עילה והצדקה לבקשה, ומוטב היה כי בקשה זו לא היתה מוגשת. להלן טעמי:
ראשית
, ההצעה למינוי המומחה עלתה דווקא על ידי ב"כ הנתבע 1, בשלבי סיום הדיון הארוך שהתקיים ביום 7.2.06, בו ביקש ב"כ הנתבע 1 לעכב לזמן קצר את בניית התובע, כדי לאפשר למומחה בדיקה כוללת של טענות שני הצדדים, מהסיבה שמדובר בנושאים להם מחד השפעה על הבניה שמבקש התובע לבצע עפ"י ההיתר, ומאידך, השפעה על גישת הנתבע 1 לדירתו, ועל אפשרות הנתבע 1 לפרוץ את הקיר המפריד בין דירת החדר, שבנה מתחת לדירתו למפלס המרתף, כדי לאפשר את גישתו לחדר מהכניסה הראשית.

שנית
, ממש באותה ישיבה גובשו לאחר דין ודברים בין ב"כ הצדדים, השאלות שבמחלוקת, אשר שניהם ביקשו מבית המשפט שהמומחה יבדוק, לרבות טענות ושאלות שביקשו ב"כ הנתבע 1 והנתבע 1 עצמו.

שלישית
, ב"כ הנתבע 1 היה מודע כבר בדיון זה לכל טענות הנתבע 1, לרבות טענותיו כי הוא בעלים של 50% מהשטח, טענה שאין אפשרות להכריע בה עתה, והיא טעונה ליבון ובירור מקיף בתביעה שכנגד שהנתבע 1 הגיש, כך שנימוק תביעתו אינו מהווה חידוש המצדיק סטיה מחיובו בתשלום שכר המומחה, בין אם יזכה או יפסיד בסופו של יום. מדובר הרי בנושאים השנויים במחלוקת.

רביעית
, הוסכם בפירוש, כי לצורך בדיקת טענות הנתבע 1 בדבר קשיי הגישה שנוצרו לדירתו, בעקבות הבניה שמבקש התובע לבצע, ימונה מומחה שיבדוק גם שאלות אלה. לנתבע 1 היה ענין בבדיקה זו, ותמוהה התנערותו מתשלום שכר המומחה.

חמישית
, להסכמת הצדדים למינוי המומחה ניתנה תוקף של החלטה על פי בקשתם המשותפת, לפיכך אין מקום שאף אחד מהם יבקש לפתע להסתייג ממנה, במיוחד לאחר שהמומחה כבר ביקר במקום וביצע את מרבית הבדיקה.

שישית
, לא רק התובע עומד לבצע עבודות בניה בשטח המשותף, אלא אין חולק כי הנתבע 1, כבר ביצע בניה נרחבת בשטח המשותף שסיפח לעצמו, וזו אחת מהשאלות שהתבקש המומחה לבדוק, ואף התבקש במעמד הבדיקה לצרף לשם כך מודד, בהתאם להסכמה המשותפת של הצדדים בתום הביקור במקום.

שביעית
, טענות הצדדים בתביעות העיקריות המונחות לפני, טרם הוכרעו, והנתבע 1 אינו רשאי לצאת מהנחה, כי כל טענותיו תתקבלנה, ולהתנער מבדיקות המומחה.

שמינית
, הנסיון להתחמק מחובת התשלום בשלב הזה, בטרם המחלוקות הוכרעו, אינו ראוי ולא הוגן, ועל פניו נראה כנסיון למשוך זמן, ולמנוע מבית המשפט לברר באמצעות המומחה את הסוגיות שהתבקש לבדוק.

תשיעית
, בתום הביקור ביקש ב"כ הנתבע 1 כי המומחה יבצע מדידות של פלישה וסיפוח של כ"א מהצדדים בשטח המשותף (לרבות הבניה שמבקש התובע לבצע עתה), ואף הודיע כי הוא חוזר בו מבקשתו בבש"א 2653/06, ובאותו מעמד גם הצהיר כי אם יתברר שהתובע לא יספח בבנייתו שטח משותף עפ"י היתר הבניה שבידו, העולה על השטח המשותף שסיפח הנתבע 1, יסתלק הנתבע 1 לאלתר מתביעתו הנגדית ויסכים לבניית התובע עפ"י היתר הבניה שבידו. לפיכך, בקשתו לפטור עצמו מתשלום שכר המומחה גרמה למכשול בקידום הדיון.

20.
אשר על כן, מכל הנימוקים שלעיל,
לא מצאתי ממש בבקשת הנתבע 1, לפטרו מתשלום חלקו בשכר המומחה, שכן הגשת הבקשה לא היתה ראויה ובשלב כה מאוחר 1.3.06, גרמה לעיכוב בקידום הדיון, ולפתרון הסכסוך בכללותו. אני מורה לו להעביר למומחה את מחצית שכר המומחה עד יום 25.5.06.

אם לא ישלם הנתבע 1 למומחה את שכרו, כאמור, ייחשב הדבר לחוסר מעש על כל משמעויותיו, וכנסיון למנוע בירור, קידום ההליכים וההכרעה בהם בת.א. 8293/05 ובת.א. 3187/06.

21.
באשר לבקשה לבזיון בית המשפט שהגיש התובע בבש"א 2368/06
בבקשתו טוען התובע כי הנתבע 1 חפר בחלל שליד דירתו חפירות, שינה את מיקום גרם המדרגות, ובנה קיר בלוקים בחלל ובסביבתו, וכי הנתבע 1 מונע ממנו ביצוע העבודות עליהן הוסכם בדיון שהתקיים ביום 7.2.06 בשתי הבקשות (בש"א 9246/05 ובש"א 1745/05). באותו דיון הגיש הנתבע 1 את התמונות מ/2-1 בבש"א 1745/05, בהן לא רואים כלל את הבלוקים שהתובע טוען כי הנתבע 1 הציב לאחר הדיון ליד הכניסה לדירתו מעל חלל המרתף - כמתואר בתמונות שהגיש התובע בבש"א 2368/06, בהן רואים את ערימת הבלוקים.
בדיון שהתקיים ביום 5.4.06, בכל הבקשות נשוא החלטה זו נחקר הנתבע 1 ע"י בית המשפט והתבקש להבהיר את פשר הופעת הבלוקים בתמונות שבבש"א 2368/06 שאינם מופיעים כלל במ/2-1.
הנתבע 1 טען כי מדובר בבלוקים שרק הונחו במקום ולא נבנו, והם היו קיימים שם גם קודם לביקור.
אין בידי לקבל גירסה זו, שכן במ/2-1 רואים בירור כי הבלוקים כלל אינם מופיעים שם (ליד הכניסה לדירת הנתבע 1 (ומתחת למכנסי הג'ינס שבתמונה מ/2). מ/2 היא תמונה שהנתבע הציג בפני
בית המשפט כדי לתאר את מצב השטח בדיון מיום 7.2.06, והבלוקים אינם מופיעים בה.
גם בביקור במקום לא היתה קיימת ערימת הבלוקים הללו. לפיכך, מדובר בבלוקים שהוצבו בשטח לאחר הדיון מיום 7.2.06, כפי שרואים בתמונות החדשות, וזאת חרף צו המניעה הזמני מיום 29.1.06, שאסר על הנתבע 1 לבצע כל פעולה.
בנוסף, הנתבע 1 הודה בדיון כי הדייר של הנתבע 3 אכן הציב את התריס/דלת בקומה העליונה בתמונה שצורפה לבקשה לבזיון בית המשפט (ראה עמ' 9 ש' 20-24 לפרו' מיום 5.4.06), והוא לא עשה מאומה, וכי אכן הזיז את המדרגות, אם כי, לטענתו, החזירן למקומן.
22.
לפיכך, אני קובעת כי הנתבע 1 פעל בניגוד לצו המניעה הזמני מיום 29.1.06, הן בהצבת הבלוקים בשטח המשותף והן בהתירו לנתבע 3 להציב את הדלת בקומה העליונה שבנכס שלו, והן בהזזת המדרגות ובכך עבר על פקודת ביזיון בית המשפט. אני מורה לנתבע 1 לסלק לאלתר את הבלוקים מהשטח המשותף, ויחד עם הנתבע 3 יסלקו שניהם גם את התריס/הדלת שהציבו בקומה ג' - הכל בתוך 3 ימים.

בגין הפרת ההחלטה מיום 7.2.06 ישלם הנתבע 1 קנס בסך 1,000 ₪ עד יום 15.6.06.

במידה ולא יפונו הבלוקים והדלת הנ"ל, בתוך 3 ימים, ישלם הנתבע 1 קנס על תנאי בסך 700 ₪ לכל לכל יום בו לא יפנה את האמור לעיל.

23.
הבקשות לצוי המניעה בבש"א 9246/05 ובש"א 1745/05
אכן התרשמתי כי ננקטת סחבת של ממש מטעם הנתבע 1, שמנעה בפועל מבית המשפט להכריע במהירות בסכסוך, ולהלן טעמיי.

ראשית
, הדיון שלפניי הינו דיון של סעד זמני של צו מניעה וצו עשה, שעל בית המשפט להכריע בו בהקדם. בהחלטתי מיום 7.2.06 נקבע לוח זמנים קרוב לבדיקת המומחה, ועוד נקבע כי עוד באותו היום יקבעו ב"כ הצדדים מועד לביקור משותף עם המומחה במקום. למרות זאת הדבר לא נעשה, ובמהלך הימים הבאים הוברר כי עו"ד ברק אינו נמצא כלל בארץ, כך שלא ניתן היה לתאם עמו מועד ועורכי דין אחרים במשרדו לא היו פנויים כלל. ב"כ התובע עו"ד עמרם הגיש התכתבות על כך, ומכל מקום, גם אח"כ הוברר כי לא ניתן היה לקבוע מועד ביקור בשל העדרו של עו"ד ברק מהארץ.
דבר העדרותו של עו"ד ברק מהארץ לא הוצג כל בדיון, כדי שבית המשפט יוכל ליתן החלטה מתאימה ולא יצפה לקבל חוות דעת המומחה בדחיפות בתוך ימים ספורים, כפי שהוסכם. סבורני כי בהתחייבות עו"ד המייצג צד בהליך לקיים ביקור במקום בתוך פרק זמן כה קצר, כפי שהציע בעת שנתן הסכמתו לכך בהחלטתי מיום 7.2.06, גלומה עצם נגישותו והימצאותו בארץ באותם 7 ימים, כדי שיוכל להשתתף בביקור, כפי שהורה בית המשפט, וכפי שהובן במהלך הדיון. היה ברור כי עו"ד ברק יתייצב לביקור במקום, נוכח העובדה שהיה שותף לדיון הממושך מיום 7.2.06 בבית המשפט, שהתארך במשך שעות, ולא
בשל כל הצדדים, ולאור השאלות והדילמות השונות שנשקלו בו בכובד ראש, שאת רובן העלה עו"ד ברק לאחר דין ודברים עם מרשו במעמד הדיון, ולא ניתן היה להעלות בדיון זה בפרוטוקול את כל הפרטים והנתונים הרבים שהועלו בדיון,
במיוחד לאור שטף דיבורו המהיר של הנתבע 1 והתפרצויותי, שלא איפשרו זאת, ובשל מעורבות כל הצדדים בשיחה שהתנהלה. היה ברור כי שני עוה"ד שנכחו בדיון הם אלה שיגיעו גם לביקור, ולא אחרים, אך אם נבצר ממי מהם להשתתף בביקור - ראוי היה כי יאמר זאת מיד בדיון.
מכל מקום, גם עוה"ד האחרים במשרד עו"ד ברק לא היו פנויים כלל להשתתף בביקור והביקור לא התקיים.

שנית
, בעת הביקור עצמ התברר כי לא ניתן היה להיכנס לדירת החדר התחתונה שמתחת לדירת הנתבע 1, מאחר והנתבע 1 לא טרח להביא לביקור את מפתח הדייר המתגורר בה, על אף שנחוץ היה לבקר בה, כדי ליתן מענה לשאלה שהופנתה למומחה. לפיכך, נמנע מכל הנוכחים לבקר ביחידה זו, ובשל כך נדרש המומחה להגיע לביקור במקום פעם נוספת.

שלישית
, למרות שב"כ הנתבע 1 ביקש בתום הביקור במקום לבצע מדידת שטחים משותפים שסופחו ע"י מי מהצדדים, והצהיר כי יחזור בו מהבקשה בענין שכר המומחה בבש"א 2655/06, הוא לא עשה כן, הותיר את הבקשה על כנה, ונדרשה בה הכרעה. לפיכך משלא שילם שכרו למומחה - התעכבה עוד ועוד בדיקת המומחה לצורך הדיון וההכרעה בבקשות לצווי המניעה שהוגשו.

24.
הנתבע 1 הפר גם את ההחלטה מיום 29.1.06 בבש"א 1724/05, בכך שהניח את ערימת הבלוקים בשטח המשותף חרף החלטת בית המשפט, והתיר לנתבע 3 להוסיף את התריס/הדלת בקומה ג'. כן הפר ההחלטה בהקימו את הגדר והיציקה ליד הבור שחפר התובע לחפירת מרתפו עפ"י היתר הבנייה. גם אם יש ממש בטענה כי הבור הפריע למעבר, היה על הנתבע 1 להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט כדי לקבל רשות לבצע את היציקה, ולא לקחת את החוק לידיו, ולצקת יציקה בלא רשות חרף קיומו של הצו נגדו. אל לנתבע לשכוח כי בידי התובע היתר בניה המתיר לו לחפור את המקלט ולבנות, בעוד לנתבע 1 לא היה היתר ליציקה, או לביצוע חפירה או לבניה אחרת כלשהי במקום.
25.
הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה בתביעה הקניינית בת.א. 3187/06
הנתבע בת.א. 3187/06 שהוא התובע בת.א. 8293/05) אמנם לא הגיש כתב הגנה לכתב התביעה הקניינית שהוגשה נגדו, אך בעניין זה מקובלת עליי תגובת הנתבע, כי לאור הודעת עו"ד ברק, בתום הביקור במקום, כי יחזור בו מהתנגדותו לבניית התובע עפ"י ההיתר, אם יתברר כי השטח המשותף שצרף לדירתו אינו עולה על השטח המשותף שצרף הנתבע 1 לדירותיו
-
עשוי להתייתר הצורך בהגשת כתב ההגנה בתביעה הקניינית בת.א. 3187/06'. ייתכן כי לאחר שתוגש חוות דעת המומחה, והצעותיו לפתרונות, ניתן יהא לסיים או לפתור הסכסוך בהסכמה. המניעות להשלמת המומחה להגשת חוות דעתו עקב אי תשלום שכרו, היא שמנעה ועדיין מונעת את קידום הדיון וההכרעה לגופו של ענין.

26.
לפיכך, אני דוחה בשלב זה את הבקשה למתן פס"ד כנגד הנתבע בת.א. 3187/06 בהעדר כתב הגנה.

27.
איחוד הדיון בין ת.א. 8293/05 ות.א. 3187/06
התביעה בת.א. 3187/06 שהוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי בירושלים הועברה בהסכמת הצדדים לצורך איחוד הדיון עם ת.א. 8293/05. לפיכך, אני מורה על איחוד הדיון:

א.
בין שני התיקים העיקריים ת.א. 8293/05 ו-ת.א. 3187/06.
ב.
בכל הבקשות לצוי המניעה, לרבות בקשה זו.

ג.
בבקשות לצווי מניעה עם הדיון בתיקים העיקריים הנ"ל.

28.
הבקשה לצו מניעה זמני בבש"א 2621/06 בתביעה הקניינית בת.א. 3187

בקשה זו לצו מניעה זמני במסגרת התביעה הקניינית ת.א. 3187/06 וגם התביעה הקניינית, שהוגשו לבית המשפט המחוזי, הועברו לבית משפט זה, תוך כדי שהדיון בבקשות לצו מניעה שהגיש הצד שכנגד בת.א. 8293/05 ממתין לבדיקת מומחה, שנתעכבה עקב אי תשלום שכרו ע"י מר מזרחי.

29.
לאור העיכוב בדיון עקב אי תשלום שכר המומחה ע"י המבקש (מר מזרחי) בבקשות לצוי מניעה שהגיש המשיב, אינני מוצאת לראוי ליתן צו מניעה
במעמד צד אחד, והדיון בבקשת צו ייקבע ויאוחד עם הדיון בבקשות האחרות לצוי מניעה, לאחר שתוגש חוות דעת המומחה בבקשות לצוי המניעה בת.א. 8293/05, הממתינות אף הן לדיון לאחר קבלת חוות דעת המומחה.

30.
לאור התוצאות אליהן הגעתי בהחלטתי, אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם את הוצאות התובע ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

31.
המומחה יודיע לביהמ"ש עד יום 26.5.06 האם הנתבע 1 שילם את שכרו. במידה וישלם את שכרו, יגיש המומחה את חוות דעתו (לרבות מדידות השטח המשותף שסיפח הנתבע והשטח המשותף שעומד לספח התובע לדירתו) בהתאם להחלטות ביהמ"ש.

32.
המזכירות תשלח החלטתי בפקס לב"כ הצדדים ולמומחה ותעביר את התיק לעיוני ביום 26.5.06.

ניתנה היום ט"ז באייר, תשס"ו (14 במאי 2006) בהעדר הצדדים.
אילתה זיסקינד, שופטת

קלדנית: אפרת טוביה






א בית משפט שלום 8293/05 יונתן פאלק נ' מרדכי מזרחי, אופיר כהן, רוני בורוכוב (פורסם ב-ֽ 14/05/2006)