פסקי דין על גל אלי שמיע | פסקי דין על אהרון הורוביץ

166406/06 בשא     14/06/2007




בשא 166406/06 גל אלי שמיע נ' אהרון הורוביץ




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
בשא166406/06


בפני
:
שופט: שוורץ אהוד
תאריך:
14/06/2007




בעניין:
גל אלי שמיע






מבקש

נ
ג
ד


אהרון הורוביץ






משיב

החלטה
א. כללי וטענות המבקש
1.
זו התנגדות לביצוע שיק ע"ס 162,400 ₪, שזמן פירעונו 7/9/05, משוך ע"י המבקש לפקודת המשיב. גובה החוב בתיק הוצל"פ נכון להיום הנו ......................

2.
בתצהיר ההתנגדות טוען המבקש, כי מדובר בשיק ביטחון שמסר למשיב כבטוחה לפירעון עסקת הלוואה, באופן שהבטוחה תפקע עם סילוק ההלוואה. לטענתו, בהתאם לתנאי ההסכם שנחתם בין המבקש ושותפו לשעבר, מר בועז שטיין (להלן – בועז), לבין המשיב, ובטרם מועד מסירת השיק למשיב, אין לראות ברעייתו, המבקשת 2, צד להסכם ו/ או לעסקה, מאחר ולא ידעה על קיומה, לא ערבה למשיב בערבות כלשהי, לא הציגה בפני
ו הבטחות כלשהן, ובוודאי שלא חתמה על השיק נשוא ההתנגדות.

3.
לגופם של דברים, טוען המבקש, כי במסגרת יחסי הידידות שנרקמו עם המשיב הוחל בשיתוף פעולה עסקי, שמטרתו ליצור עסקים משותפים בתחום האיפור והקוסמטיקה, ולראשונה הוחלט להעניק זיכיון ללא תמורה כספית לידי המשיב, ובלבד שחברת "רנדין", שבבעלות ובשליטת המבקש (להלן – החברה), תהא שותפה עימו ב- 50% ממניות החברה המשותפת שתוקם לצורך העניין.
המבקש טוען, כי בשל בעיה תזרימית של החברה בסוף 2004, הוסכם כי המשיב יעביר הלוואה כספית, בסוף 2004, וב-2005, ושבגינה תחוב החברה בריבית שנתית של 20%. עוד הוסכם, כי ההלוואה תובטח ע"י המבקש באמצעות 2 שיקים שמשך מחשבונו (המשותף עם רעייתו) לפקודת המשיב, שערכם הכולל כפול מגובה ההלוואה, ואשר ישמשו כבטחון, ושיוחזרו למבקש בתום פירעון ההלוואה.
המבקש טוען, כי בעקבות מחלוקת קשה שנתגלעה בינו לבין בועז, שותפו, נכרת הסכם באוגוסט 2005 (להלן – ההסכם), בהסכמת ובידיעת המשיב, לפיו בועז יקבל מותג האיפור של החברה, השווה כדי מאות אלפי דולרים, ובתמורה יומחה חוב ההלוואה לבועז, שיחוב לבדו בהשבת ההלוואה, תוך שחרור המבקש מחבותו כלפי המשיב. כן הוסכם, כי סילוק ההלוואה יעשה ע"י מתן סחורה ולא בכסף, כך שהמשיב יהפוך לבעלים היחיד בזיכיון ובחברה. לדבריו, המשיב אישר קבלת הסחורה (בתמליל השיחה שצורף כנספח א' לתצהיר) ובדרך זו נפרע החוב כלפי המשיב, שממילא פקע עם ביצוע המחאת חוב לבועז במסגרת ההסכם. בנוסף לכך, טוען המבקש, כי הסכים למכור למשיב 50% ממניות החברה המשותפת אי.בי.גי. יזמות עסקית בע"מ, ללא תמורה, בכפוף להתחייבותו לקבל את ערך ההלוואה מבועז ע"י סחורה שערכה כ- 900,000 ₪. לדבריו, אמנם המשיב אישר קבלת סחורה מבועז בשווי 300,000 ₪, אלא שהתברר לו, כי בועז דרש מהמשיב קבלת חשבונית מס כנגד הסחורה בעוד שהמשיב סבר שמדובר בהחזר הלוואה. בנסיבות אלה, טוען המבקש, כי דרישת בועז מהווה הפרת הסכם שכרתו ביניהם, ולכן פנה למשיב מספר פעמים שלא ישלם תמורת הסחורה אחרת יהווה הדבר הפרה יסודית של ההסכם שכרת עימו. עוד נטען, כי משהמשיב הפר ההסכם, זכאי המבקש לתשלום פיצוי בסך 235,550 ש"ח בגין החזר השקעה והוצאות (סע' 39 לתצהיר), ובנוסף להם לפצותו בסך של 100,000$ שווי המניות שהועברו למשיב.

גם רעיית המבקש, המבקשת 2, הגישה תצהיר בו חזרה על הטענה לפיה אינה שותפה להסכם, ולכן פטורה מחבות כלפי המשיב, ואימצה את הטענות שהעלה המבקש לגופם של דברים.
ב. דיון והכרעה
4.
ביום 5/9/06, בהעדר התייצבות הצדדים לדיון, נמחקה הבקשה, וביום 25/9/06 הוגשה בקשה בהסכמה לביטול החלטה. הבקשה נתקבלה. בדיון בהתנגדות הסכימו הצדדים על מחיקת המבקשת 2 מרישומי ההוצל"פ כחייבת, וזו נתקבלה עפ"י החלטתי.

5.
בדיון בפני
י, נחקר המבקש קצרות על תצהירו, והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב עפ"י החלטתי בעניין. בהמשך הגיש המבקש סיכומי תשובה לסיכומי המשיב. לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, הדיון, וסיכומי הפרקליטים המלומדים, אני סבור שהבקשה על נספחיה, מעלה טענת הגנה אפשרית, אם כי דחוקה ביותר, ובכפוף להפקדת ערובה שתקבע.

6.
המבקש חזר בסיכומיו על טענותיו שפורטו בהתנגדות, וכן טוען שאין לקבל את הסכם
ת/1 שהוצג ע"י המשיב בהתנגדות משום שאינו מהווה הסכם; הסכם זה נחתם ע"י המבקש בלבד, ולא ע"י המשיב, ונוספו לו תוספות בכתב יד שהמבקש ו/או המשיב אינם חתומים עליו, ולכן אין לקבלו. כמו-כן, מפנה המבקש להלכות משפטיות לעניין הבר"ל ולטעמו הונחה בפני
בית המשפט הגנה אפשרית ולו גם דחוקה, ונוכח ההלכה לגבי השלב הדיוני מצדיקה מתן רשות להגן.


המשיב טוען כי יש לדחות את ההתנגדות, שכן מרבית התצהיר מסתמך על עדות שמיעה ו/או סברה, ותמליל ההקלטה שצורף לא קביל. לגופם של דברים, מציין המשיב, כי ההתנגדות לא מגלה הגנה כלשהי. לטענתו, עפ"י הסכם ת/1 מדובר בהסכם להלוואה אישית שניתנה למבקש, ושהוא ערב לה, ולא ניטען כלפיה שנפרעה, כך שאין כל מניעה, גם לשיטת המבקש, לביצוע השיק. המשיב מוסיף וטוען, כי ההסכם שנכרת בין המבקש לבועז, נכרת כשנה לאחר מתן ההלוואה, וחודשיים לאחר מועד פרעונה, כך שטענת הפרעון מתייחסת להלוואה של החברה ולא להלוואה אישית שקיבל. כן מפנה המשיב להלכות משפטיות לעניין החזקות הקבועות בדין לזכותו של אוחז בשיק ביטחון.
לגבי המחאת חוב לבועז וה"הסכם המשולש" (מבקש-בועז-משיב) נטען, כי טענת המבקש סתמית ונעדרת פירוט מינימאלי, שהרי ה"הסכם" לא צורף לתצהיר, ולא פורטו בתצהיר תנאיו, פרטיו, מועד עריכתו, דרך ביצועו, מתן בטוחות וכו'. לשיטתו, המבקש לא עמד בנטל המינימאלי המוטל עליו בשלב דיוני זה, וכי מדובר בהגנת בדים. עוד נטען, כי המשיב לא הסכים להמחאת החוב לבועז, ולא נתבקש להסכים, ולכן אינה מחייבת את המשיב, וכפי האמור בסעיף 6 לחוק המחאת חיובים.
גם לעניין אספקת הסחורה וטענות הקיזוז נטען, כי המבקש לא סיפק פירוט כלשהו בדבר היקף וסוג הסחורה שסופקה, לא הציג המכתב שקיבל מצד ג' בעניין (עמ' 3 ש' 18); לא פירט טענת הקיזוז כנדרש, ולא ניסחה על דרך של כתב תביעה, ולכן יש לדחות ההתנגדות. במקרה הטוב, מוסיף המשיב, יכול המבקש להגיש תביעה נפרדת לעניין ההסכם.

המבקש בתשובתו חוזר על סיכומיו ומוסיף, כי מדובר בשלב רשות להגן ולא בשלב הוכחות, ולכן גם בית המשפט לא נדרש לאמיתות הראיות, והמשקל שינתן לכל ראיה יעשה בשלב המשפט עצמו.

7.
כאשר אני שוקל את כל האמור, סבורני, שנוכח השלב הדיוני וההלכות לגביו, למבקש הגנה אפשרית, אם כי דחוקה ביותר.
אין חולק כי השיק נשוא ההתנגדות ניתן כביטחון, אם כי לא ברור, ויש מחלוקת בעניין, אם ניתן להלוואה אישית או לחברה. בנוסף לכך, לטענת המבקש, הסכם ת/1 לא מלמד לגבי נסיבות מסירת השיק, המטרות במסירתו, והתנאים העומדים בחובו, וזה עניין שיש לברר במשפט.
אמנם, מחד, פרס המבקש בתצהירו תשתית לכאורית בקשר לנסיבות מתן השיק ובקשר ל"הסכם" שנערך, שבעקבותיו נפרעה ההלוואה, ושלא נסתרה בחקירתו הנגדית, ומאידך, אין בידי המבקש, בשלב זה, ראיה כי אכן נערך הסכם כזה. הדבר מלמד כי המבקש מגלה בתצהירו טפח ומסתיר טפחיים. יחד עם זאת, הואיל ובשלב זה לא נכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת המבקש, ודי לה לגרסתו שתעמוד לכאורה, אני מחליט לתת רשות להתגונן.

ג. סוף דבר
8.
נוכח כל האמור לעיל, ניתנת למבקש רשות להגן על פי תצהיר שיהווה כתב הגנה, ואולם מתן הרשות מותנה בהפקדת עירבון במזומן ו/או ערבות בנקאית צמודה למדד על סך 45,000 ש"ח, ובתוך 45
יום מקבלת המבקש החלטתי. ימי הפגרה יכללו במניין הימים, לא תופקד הערובה במועד, תידחה ההתנגדות ויפסקו הוצאות.
לת.פ. בפני
בעוד 50 ימים.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ח בסיון, תשס"ז (14 ביוני 2007), בהעדר הצדדים.




אהוד שוורץ - שופט







בשא בית משפט שלום 166406/06 גל אלי שמיע נ' אהרון הורוביץ (פורסם ב-ֽ 14/06/2007)