פסקי דין על הבנק הבינלאומי הראשון לישראל | פסקי דין על י.ש שבשבת מיזוג אוויר 1998 | פסקי דין על אלימלך אורלי | פסקי דין על אלימלך יעקב |

28227/03 א     05/01/2004




א 28227/03 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' י.ש שבשבת מיזוג אוויר 1998 בע"מ, אלימלך אורלי, אלימלך יעקב




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
028227/03
בש"א 170841/03

בפני
:
כב' השופט קליין מנחם
תאריך:
30/07/2006




בעניין:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל


ע"י ב"כ
עו"ד סופר ועו"ד שני
התובע/המשיב


נ
ג
ד


1 . י.ש שבשבת מיזוג אוויר 1998 בע"מ

2 . אלימלך אורלי
3 . אלימלך יעקב


ע"י ב"כ
עו"ד שלגי
הנתבעים/המבקשים

החלטה

בפני
תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר.
התובע בענייננו הנו תאגיד בנקאי אשר נקשר עם הנתבעת 1 ובערבות הנתבעים 2 ו-3, ביום 21.12.98 לרצונם ובהסכמתם, בהסכם לניהול חשבון שיקים (נספחים א' וב' לכתב התביעה).
המבקשים
בקשת רשות להתגונן הם הנתבעים בתיק העיקרי והמשיב הוא התובע בתובענה שבכותרת
.
התובע
טוען כי חשבונה של הנתבעת 1 היה לדיבטורי ויתרת החובה של הנתבעת 1 בחשבונה כולל ריבית נכון ליום הגשת התביעה עמד בסך של 8,817 ₪ . התובע טוען עוד, כי הנתבעת לא עמדה בפירעון חוב זה למרות בקשתו של התובע,
ועל כך נסבה תביעה זו.
מעיון בבקשה למתן רשות להגן בתצהיר המבקשת 2
ובחקירתה הנגדית עולה, כי אין עוררין, כי הנתבעת 1 חתמה מרצונה על הסכם לניהול חשבון שיקים, בצירוף שיעורי הצמדה וריבית אשר הסכימו עליהם הצדדים, וכי הנתבעים 2 ו-3
ערבו לחובה של הנתבעת 1.

המבקשים טוענים כי לפני כשלש שנים בסיכום בין מנהל סניף הבנק דאז מר אלון, והמבקשת 2 סוכם כי יימסרו למשיבה מספר שיקים דחויים לכיסוי יתרת החובה שהייתה אז, וכי לאחר פירעון השיקים ייסגר חשבונם, וכי כל השיקים נפרעו עד לפני כשנתיים.
עוד טוענת המבקשת,
כי לפני מספר חודשים פנה מי מנציגי המשיב ומסר כי נותרה ייתרת חוב של כמה מאות שקלים בגין עמלות וריביות, וכי הפקידה כמה מאות שקלים ושכחה מן העניין. לטענתה, פתאום נודע לה כי המשיב שילם בגין המחאה אשר ניתנה כביטחון לצד ג', ואשר לא היה אמור לשלם שכן אין לה מסגרת אשראי, ולא חפצה היא בתשלום בגין השיק הנ"ל, ואשר על כן אין עליה לשאת בגין מחדלי המשיב.
ב"כ המשיב מצידו, טוען שאין ליתן רשות להתגונן למבקשת, טענותיה לא מפורטות ונוגדות ההסכמים וכי החובה של המשיב בתור בנק היה לכבד את השיק, מאחר שלא ניתנה בגינו הוראת ביטול.


דיון
על מנת להידרש להכרעה בעניין זה טוב נעשה אם נשים פעמינו אל עיקרי ההחלטות המעצבות תכניה של בקשת הרשות להתגונן בהליך מקוצר מעיין זה.
כבר עתה, טוב כי נזכיר, ויהיה זה לנו למורה דרך כי לא במהרה ייעשה שימוש להכרעת תובענה בסדר דין מקוצר רק על פי כתב התביעה ונספחיה המצורפים, מבלי ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט. קיומו של הליך זה נועד למנוע דיון מיותר בתובענה אך ורק כאשר נעלה מכל ספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. זאת יקבע כי למקרא תצהירו של הנתבע יעלה כי אין בו כדי הגנה לכאורית לביסוס חיץ כנגד טענות התביעה. (ד. בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שישית, תש"ס -2000), 123).
בעניין זה נקבע כי די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן. ואולם, על אף קיומם של כללים קפדניים אלו לזכותו של נתבע, שוב עדיין אין לנו לעשות הליך זה סרק, בדרך לבירורה של כל תובענה באופן המוציא שכר בהפסד (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי בע"מ, פ"ד מה(1) 69, 70).
לשם כך, נקבעו להם כללי מנחים בפסיקה שבאמצעותם להטוות לנו הדרך, אם יש בטענה לכאורה כדי להצדיק את בירורה וליבונה בהליך משפטי סדור.

נקבע, כי בשלב זה אין צורך לפסוק בדבר טיב הטענות והזכויות לגופן, אלא אך ורק לבחון אם מתצהירו של הנתבע בצירוף חקירתו הנגדית קיימת עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות כלשהיא אשר אם תוכח, תוכל לשמש מגן וצינה בפני
טענותיה של התביעה (ראה ע"א 478/75 אנגלרד נ' אשכנזי, פ"ד ל(3) 437, 443).

בשלב זה, רשאי השופט לפסוק לזכות התובע אך ורק כאשר השתכנע שאין לנתבע הגנה כלשהיא ושלא נתעוררה כל נקודה הגיונית אשר ניתן להיאחז בה לטובתו, כך לדוגמא אם תמצא עילה חוקית לכאורית בטענות הנתבע אך זו מתבדית לחלוטין בחקירה הנגדית לא יתן ביהמ"ש לזה האחרון רשות להתגונן, אא"כ גרסתו אך נחלשה עקב אותה חקירה (ע"א 534/61 חפציבה בע"מ נ' בן ארי, פ"ד טז 694, 699 וכן ע"א 86/66 פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בשיראל בע"מ ואח', פ"ד כ(2) 520, 522).
ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה כי הנאמר בתצהיר הנו אמת לאמיתה ועל פי פרזומציה זו יקבע האם הראה הנתבע הגנה אפשרית אם לא (ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15, 17).

בבקשת הרשות להתגונן אין מקפידים, יתר על המידה עם המבקש. עם זאת, יש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך באמצעות העלאת טענות סתמיות שכל מטרתן בסיכול תכליתו של ההליך המקוצר המקנה לתובע יתרונות דיוניים בזכות בהליך זה. יש ליצור את האיזון הראוי בין הרצון להעניק לתובע
יתרונות דיונים להם נתכוון המחוקק, לבין הרצון שלא לקפח את הגנתו של הנתבע ולפגוע בזכויותיו החוקתיות למצוא לו יומו בביהמ"ש (ע"א 779/87, 780/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל ואח', בוספורוס חב' לבניין והשקעות בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד(3) 311).
בשלב זה, אין על המבקש רשות להגן לשכנע את ביהמ"ש בנכונות טענותיו העובדתיות, כל שעל ביהמ"ש לברר הוא האם יש בטענותיו, כאמור, הגנה לכאורית בפני
התביעה. בטענות משפטיות המשמשות הגנה לנתבע יוכל ביהמ"ש להכריע כבר בשלב הדיון בבקשה. ואולם, כאשר משית המבקש את הגנתו על טענות שבעובדה על המבקש לעמוד על מדת היקפן ופירוטן של טענותיו. כאמור, יזקק ביהמ"ש בשלב זה להקנות את מלוא המהימנות לטענות ההגנה של הנתבע, ואולם, גם לזאת סייג יינתן על מנת לא לעשות פלסתר דבריו של המחוקק, קבעה הפסיקה, כאמור סייגי אופן וצורה בה יוכל הנתבע להציג מלוא טענותיו ולהיכנס כדבעי בפרטי הגנתו על מנת לאפשר בידי ביהמ"ש ליתן בידם רשות להתגונן.


בעניין זה נקבע כי לא תינתן רשות להתגונן אימת שהנתבע לא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, וזאת כשם שלא יתן ביהמ"ש יד למתן רשות להגן כאשר טענותיו העובדתיות של המבקש חסרות משמעות על פניהן או שאין הן אלא "הגנת בדים" במלווה במתן גרסאות סתומות, עמומות או סותרות את ההגנה גופא (ע"א 594/85 זהבי נ' נגרית בע"מ ואח', פ"ד מב(1) 721,722 וכן ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 139, 140).

על הנתבע להתכבד ולהיכנס בפרטי הגנתו, אולם אין הוא נזקק בשלב זה לפרט ולהוכיח את כל נימוקי ההגנה. באשר לזאת, יתחשב אף ביהמ"ש בהתנהלות התביעה ולאופן ניסוחו של כתב התביעה אשר לעיתים מקשה על הנתבע להעלות גרסת הגנה מדויקת ומפורטת (ע"א 680/89 בן-אבו שווק והפצה בע"מ נ' בנק מזרחי בע"מ, פ"ד מה(3) 760, 761).
הנתבע זכאי לקבל רשות להתגונן, אם טענותיו הלכאוריות מגלות הגנה כנגד התביעה. על פי הנחה זו אין מקום וצורך לבדוק במסגרת זו אם וכיצד יעלה בידי הנתבע להוכיח טענותיו אלו. גם לאמינותו המפוקפקת של הנתבע אין משקל בשלב זה של הדיון בבקשת הרשות להתגונן וזאת, אף אם מרביתן התגלו ככוזבות במהלך החקירה הנגדית (ע"א 592/95 שלי נ' בוכבזא ואח', פ"ד כ 608, 610). די בשלב זה אם נקנה לטענותיו של התובע את מלוא משקל מהימנותם ורק אם לאחר כל אלו השמיט הנתבע כל יסוד לטענותיו בשלב חקירתו הנגדית, רשאי ביהמ"ש לקבוע כי הגנתו הנה "הגנת בדים" שאין להיעתר לה (ע"א 575/76 עזבון המנוח יעקוב דוביצקי נ' אהרון דוביצקי פ"ד לא(3) 197, 210).

כמו-כן, רשאי ביהמ"ש לעשות שימוש אף בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהתנותה בהפקדת ערובה מצד הנתבעים.
אלו הם המקרים אשר תצהירו של המבקש כמעט ואינו מגלה בפני
ביהמ"ש טענת הגנה אשר ראוי להתכבד בה. וביהמ"ש נכון כבר לסרב לבקשת הרשות, אך כעניין של שיקול דעת ניתנה לו הרשות לעשות שימוש בתנאי ערובה על מנת לאפשר רשות להתגונן במקום דחיית הבקשה (ע"א 219/65 דגני ואח' נ' גניני פ"ד יט(4) 149, 152 וכן ע"א 38/77 צימרינג נ' גורדין פ"ד לא(3) 410, 406).
כך נטייתו של ביהמ"ש היא לעשות שימוש בתקנה 210 כל אימת אשר מובא בפני
ו אותם "מקרי גבול" בהם ניכר ספק רב ברצינות ההגנה או ביכולותיה, מקרים בהם נגוע תצהיר בחוסר בהירות מספקת או העדר פירוט כנדרש או כאשר הפרשנות העובדתית המוצעת על ידי המבקש הנה "דחוקה" ביותר עד כי קיימת ההרגשה שאין סיכויים רבים להצליח בהוכחתה העובדתית של זו. במקרים מעיין אלו יכול ביהמ"ש לעשות "חסד" עם המבקש ולאפשר לו רשות להתגונן תוך הפקדת ערובה להבטחת זכויותיו הלכאוריות של התובע (ע"א 508/85 ברק ושות' סוכניויות בע"מ נ' מירות סוכניויות בע"מ פ"ד מב(1) 393, 396 וכן ע"א 507/85 בדר פנון ואח' נ' שטראוס חברה לשווק, פ"ד מג(1) 106).
ב- ע"א 462/88 גדעון בן צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מד (1) 127 התייחס כבוד השופט אלוני להתנאת רשות להתגונן במתן ערובה וציין שהאפשרות להתנות רשות להתגונן בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת ביהמ"ש, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר נתונה לשיקול דעת בית משפט עפ"י תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 .
גדר השיקולים הנאותים להפעלתו של כוח זה על- ידי ביהמ"ש מקבל ביטוי ממצה בדבריו של כב' השופט(כתוארו דאז) זוסמן בע"א 373/69, חונן נ' חגור, פד"י כג (2) 347, בעמ' 349:
"אנו מבקשים לציין כי בדרך כלל, כשמשמיע נתבע הגנה אפשרית, לא יחסום לו בית - המשפט את הדרך לבירור העניין על - ידי הטלת תנאים, שאם יעשה כן, יוכל להתגונן רק נתבע המסוגל לעמוד בתנאי ומי שאין בידו כסף לקיום התנאי, הגנתו לא תישמע. ואולם בנסיבות מיוחדות, כשאמנם 'כמעט' אין לנתבע הגנה, בית -המשפט עושה חסד עם הנתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה..."
ומן הכלל אל הפרט
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני בדעה שזהו המקרה הגבולי, של טענות בע"פ נגד מסמכים בכתב.
במאמר מוסגר ברצוני לציין כי תמוהה בעיני מאד העובדה שהמבקשת 2 לא נאותה לענות לא בחקירתה הנגדית ולא בחקירה החוזרת, מיהו אותו צד ג' אלמוני אשר לו ניתנה ההמחאה נשוא התביעה שבפני
,
הנני עושה חסד עם הנתבעים בהחלטתי להעניק להם רשות להגן, ומאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, וכאשר אין לנתבעים סיכויים רבים להוכיח את הגנתם (ראה ע"א 680/89 – בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד – פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן
ראה ע"א 519/65 – ברזילי נ' קשת, פ"ד
כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד
כ(4) 90,
וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401)
הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להגן בהפקדת ערובה בסך 9,000 ₪ בקופת בית המשפט, תוך 15 יום מהיום,
על ידי הפקדת מזומנים, או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להגן וב"כ התובע רשאי להגיש פסיקתא לבית המשפט.

במידה ויופקד הפקדון תיק זה יועבר לדיון מהיר וישמע בקדם משפט
בתאריך 14.3.04, בשעה 15:00.
ניתנה היום י"א בטבת, תשס"ד (5 בינואר 2004) בהעדר הצדדים.


מנחם קליין, שופט








א בית משפט שלום 28227/03 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' י.ש שבשבת מיזוג אוויר 1998 בע"מ, אלימלך אורלי, אלימלך יעקב (פורסם ב-ֽ 05/01/2004)