פסקי דין על אליהו אליעזר ואח' | פסקי דין על משטרת ישראל

1731/09 בשא     30/11/2009




בשא 1731/09 אליהו אליעזר ואח' נ' משטרת ישראל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בשא001731/09

בתיק עיקרי:
003625/09

בפני
:
כב' השופטת יפה שטיין

נציג ציבור (ע) אברהם שחם
נציג ציבור (מ) אילן לוי


03/12/2009




בעניין:
אליהו אליעזר ואח'



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד אשר אוחיון

מבקשים

נ
ג
ד


משטרת ישראל



ע"י ב"כ
פרקליטות המדינה

משיבה





החלטה

1.
זוהי החלטה בבקשתם של תשעה שוטרים ממשטרת ישראל
(להלן: "המבקשים"), למתן צו מניעה זמני כנגד משטרת ישראל
(להלן: "המשיבה"). על פי הבקשה, מתבקש בית הדין למנוע מהמשיבה להפחית מתוספת השכר המשולמת למשכורתם החודשית של המבקשים (להלן: התוספת או תוספת השכר), וזאת עד למתן ההכרעה בתביעה שבתיק העיקרי.
2.
אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עובדות אלו:
א.
המשיבה, כמעסיק ציבורי, מאפשרת לעובדיה לקבל תוספות שכר בגין השכלה גבוהה.
ב.
ביום 11/5/98, פרסמה המשיבה את נהליה בדבר התנאים וההנחיות להכרה בלימודי יהדות כלימודים השקולים לתואר אקדמי.
ג.
החל משנת 1999, החלו המבקשים ללמוד בבית המדרש "יחווה דעת", לימודי ערב מספר פעמים בשבוע, וזאת עד לקבלת אישורים המזכים אותם בתוספת השכר.
ד.
ביום 2/11/08, הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום כנגד שורה של גורמים, וזאת בעקבות חקירה פלילית אשר הצביעה על גורמים שונים, לרבות ברבנות הראשית ובמערכת המשטרתית, אשר חברו על מנת להנפיק לאנשי צבא ומשטרה, אישורי לימודים כוזבים.
ה.
בעקבות החקירה הפלילית, פנתה המשיבה לכל עובדיה, אשר הגישו אישורי לימודי יהדות לעניין שכרם, והמבקשים ביניהם, והודיעה כי אינה מכירה בהם עוד וכי תבחן מחדש את מתן הטבות אלו באופן פרטני.
ו.
המשיבה החלה לבחון מחדש את מתן תוספות השכר לעובדיה ולהודיע על החלטותיה, באופן הדרגתי ועל פי קבוצות לומדים שונות.

ז.
לאחר שניתנו החלטות ראשונות ששללו מתן תוספות השכר בגין לימודי יהדות, פנו חלק מהעובדים הנפגעים לבית הדין ותביעותיהם אוחדו להליך אחד בבית הדין בבאר שבע. כמו כן, הגישו חלק אחר מהנפגעים עתירה לבג"צ על החלטת המשיבה בעניינם (בג"צ 8634/08).
ח.
ביום 16/9/09, נתנה המשיבה את החלטתה בעניינם של המבקשים, לפיה אינם עומדים בקריטריונים הנדרשים, על מנת לזכותם בתוספת שכר בגין לימודי יהדות וכי היא מתעתדת להפחית משכרם את גובה תוספות השכר ששולמו להם בגין הלימודים לכדי 30%.
ט.
ביום 30/9/09, במסגרת העתירה לבג"צ (8634/08) ובהודעה מטעם המשיבות-שם, הודיעה המשיבה כי במקרים בהם לא נמצאו ראיות על מעשי מרמה מצד מי מהעותרים (כדוגמת המבקשים בענייננו) - החליטה המשיבה שלא לנקוט כנגדם הליכים פליליים או משמעתיים וכן להפחית את גובה תוספות השכר המשולמים להם לכדי 30% מהתוספת.
י.
על אף שנתנה החלטותיה לכלל השוטרים שעניינם נבדק בעניין התוספות, החליטה המשיבה כי רק בסופו של הליך, לאחר מתן כלל ההחלטות לכל העובדים הרלוונטיים, תפחית באחת את תוספות השכר לכולם, וזאת ביום 1/12/09, במשכורת חודש נובמבר.

יא.
בעקבות החלטת המשיבה בעניינם של המבקשים, הגישו המבקשים ביום 19/11/09 את הבקשה שבכותרת. ביום 25/11/09, התנהל דיון בבית דין זה בבקשה.
3.
דיון והכרעה:
א.

ראשית יובהר כי הבקשה שהוגשה הינה למתן צו מניעה זמני, והיות ומדובר בבקשה לסעד זמני, נדרש בית הדין להכריע בטענות הצדדים, על סמך ראיות לכאורה, כפי שהובאו בפני
בית הדין. בשל כך, הרי שהכרעותינו גם הן במישור הלכאורי בלבד.
ב.
עיקר עניינו של צו המניעה הינו לשמר, ככל הניתן, את המצב הקיים. כך בדברי בית הדין הארצי לעבודה, אשר קבע כי:
"עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה היא לשמור, כל עוד תלויה בבית המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהיא הנה קיום בעת הגשתה, אין בית המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלולה להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו"
.(דב"ע לג/ 3-3 מ.י.- מרדכי גנץ פד"ע ד' 161, 164)
ג.
בדונו בבקשה לצו מניעה זמני, בוחן בית הדין את מידת ההכרח וההצדקה שבמתן הסעד, תוך איזון ראוי של השיקולים השונים במאזן הנוחות של הצדדים (ר' י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 613). עוד יצויין כי בית הדין אינו שם עצמו במקום הרשות המוסמכת, ולא שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה, אלא בודק האם נפל פגם לכאורי המצדיק את התערבות בית הדין.
ד.
על פי הפסיקה, הרי שבדרך כלל בית הדין אינו נוהג לתת צו מניעה במקום בו מתבקש סעד כספי. ובלשון בית הדין הארצי: "מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בתשלום כסף, לא ינתן צו מניעה זמני או צו עשה זמני
". (בש"א 1572/98 (ב"ש) חדוה שמואלי - סולל בונה,
לא פורסם ניתן ביום
9.11.98).
ה.
יחד עם זאת, וככל
סעד אחר,
מתן הסעד נתון לשיקול דעתו של בית הדין, בשים לב לנסיבות המיוחדות המאפיינות אותו. כך בדברי בית הדין בבש"א (ת"א) 1866/02 דרורי ואח'- מ"י:
"שיקול הדעת אם להיעתר לבקשה לצו מניעה זמני, הינו מורכב ולמעשה על בית הדין מוטלת החובה לשקול מגוון שיקולים ולתת להם את המשקל הראוי, בשים לב למערכת הנסיבות הספציפית באותו עניין
- 'כל הסעדים שביושר הם, במובן מסוים, סעדים שבשיקול דעת, ושיקול הדעת יתחשב בכל העניינים הרלבנטיים המצביעים על צדק או עוול שייעשה בהענקת הסעד, כגון: הכבדה, שיהוי, נקיון כפיים וכיו"ב. כל אלה צריכים להישקל במאזני שיקול הדעת, כדי להחליט אם הסעד המיוחד המבוקש צריך בכלל להינתן, אם בשלמותו או בחלקו, מותנה או ללא תנאי, לשעה או לתמיד... ' (ד"ר א. וינוגרד, "צווי מניעה – חלק כללי" (תשנ"ג, 1993, כרך א') 94-95".
ו.
בשלב לכאורי זה על בית הדין לשקול אף את מאזן הנוחות שבין הצדדים – למי מהם יגרם נזק גדול יותר מקבלת הבקשה או מדחייתה.
ז.
לאחר ששמענו את העדויות בדיון שקויים, ואת סיכומי הצדדים, לקחנו בחשבון במסגרת החלטתנו ותוך שקילת מאזן הנוחות, את השיקולים והנקודות שיפורטו להלן:
1.
מהראיות הלכאוריות שבפני
נו אכן עלו לכאורה תמיהות של ממש בכל הנוגע להתנהלות המערכות המעורבות באישורי הלימודים, וכן בנוגע למידת הקורלציה בין היקף לימודיהם והתנאים שנדרשו מהם לבין תוספות השכר. בנוסף, וכפי שהבהירה ב"כ המשיבה, הרי שהבקשה שלפנינו קשורה בעניין מערכתי רחב היקף, הכולל קרוב ל- 650 שוטרים, אשר עניינם נדון בערכאות השונות ובכללן בבג"צ. במצב זה יתכן - אף כי אין וודאות מוחלטת בשלב זה - כי להחלטת בג"צ בעניינם של שוטרים אחרים, תהיה השלכה גם על המבקשים דנן.

2. אולם מאידך, יש לזכור
כי אף שמדובר בסעד כספי, בו בית הדין אינו נוהג לתת בסעד זמני, אין חולק כי מדובר במצב בו עומדים לקצץ למבקשים סכום משמעותי משכרם החודשי, שכר לו היו רגילים במשך שנים, ועל פניו דחיית עניינם לסוף ההליך יכול אכן לגרום להם נזק בלתי הפיך (כפי שהעידו שניים מהמצהירים על משכנתאות שלא יוכלו להחזיר ועל מצוקה אמיתית שתיווצר עם הקיצוץ הדרסטי). עוד יצויין, כי במובדל מהשוטרים האחרים שעניינם נבדק, מצבם של המבקשים קשה יותר, וזאת מאחר שהם היו הקבוצה האחרונה שנבדקה, בטרם מתן ההחלטה על הניכוי. כתוצאה מכך הרי שבניגוד לקבוצות האחרות, אשר קיבלו התראה ארוכה יותר להיערך למצב, לא קיבלו המבקשים די זמן על מנת שיוכלו להיערך למצב של ניכוי זה משכרם.
3. מעדותה של הגב' עפרה ברטוב, אשר הייתה אמינה, עולה,
כי דווקא בשל הקושי להכריע אם וכמה להפחית מתוספות השכר של המבקשים, נדחתה ההכרעה בעניינם למועד אחרון הסמוך למועד כניסת ההחלטה לתוקף.
יוצא, כי בשונה ממצבם של שאר השוטרים, אשר ניתנה להם התראה מבעוד מועד, הרי שהמבקשים - אשר דווקא להם, לכאורה, סיכויים טובים יותר (מאחר שהתיקים הפליליים
בעניינם נסגרו), לא ניתנה שהות מספקת לכלכל את צעדיהם, והם נאלצו לברר את עניינם בבית הדין מעמדה נחותה יותר מחבריהם.
4. לפיכך, גם אם לא הייתה כוונה לפגוע בהם, הרי שבפועל בהליך ההחלטה הופלו המבקשים לרעה לעומת שאר השוטרים שעניינם נבדק אצל המשיבה, וזאת, אף שכאמור, התיק הפלילי בעניינם, נסגר .
5. עוד יובהר כי המבקשים למדו ופעלו לכאורה על סמך מה שנדרש מהם, וכי חלק ניכר מהטענות שעולות בעניינם הן בעיקר
כלפי הגורמים אשר
היו אפשרו את המצב שנוצר (או כאלו שפעלו במרמה להשגת התוספת). על כן, על אף שלכאורה עלו תמיהות בנוגע לקורלציה בין לימודי המבקשים לבין התוספת שקיבלו בתמורה, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה כי, לפחות לכאורה, פעלו
המבקשים על פי מה שנדרש מהם ותוך ליווי ותמיכה של המערכת.
6. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהסתמכות רבת השנים של המבקשים על התוספת, המהווה אחוז גבוה משכרם, ואשר על פיה כלכלו צעדיהם, כפי שהעידו.
7. לאור האמור,
הרי שעל אף היות הסעד המבוקש - סעד כספי, הרי הכורח לבחון הדברים בשיקול דעת ובתשומת לב ראויה, נכונה עוד יותר בענייננו,
שעה
שמדובר בבקשה למנוע פגיעה במשכורת חודשית, ממנה מנהל אדם את שיגרת יומו.
8. מששקלנו את האמור לעיל, ובהתחשב גם במאזן הנוחות, הגענו למסקנה כי גם אם אין מקום להיעתר בשלב מוקדם זה לבקשה במלואה, יש לקבלה
באופן חלקי, כך שהמשיבה לא תהיה רשאית לנכות משכרם אלא עד 50% מהתוספת, וזאת עד להכרעה בפסה"ד העיקרי. ככל שבינתיים תינתן החלטת בג"צ, וככל שיהיה בה כדי להשליך גם על הליך זה, יהיו רשאים הצדדים להגיש בקשה מתאימה.
יובהר: המחלוקות בתיק העיקרי מעוררות שאלות נכבדות הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. החלטה זו אין בה כדי להוות קביעה אופרטיבית לעניין סיכויי המבקשים בתביעתם העיקרית, ובבוא היום ידון עניינם על פי הראיות בתיק העיקרי (כולל לעניין החזר הכספים - של מי מהצדדים – על פי ההכרעה בתיק העיקרי).
4.
סוף דבר:

א.
הבקשה מתקבלת בחלקה.

ב.
עד למתן פס"ד בתיק העיקרי, המשיבה לא תהיה רשאית להפחית מהתוספת אלא עד 50% ממנה.

ג.
הצדדים יהיו רשאים להגיש תצהירים משלימים
בתיק העיקרי: המבקשים (התובעים בתיק העיקרי) יהיו רשאים להגיש תצהירים משלימים תוך 30 יום, והמשיבה (הנתבעת) תהיה רשאית להגיש תצהירים משלימים מטעמה תוך 30 יום שלאחר מכן.

ד.
מועד להוכחות בתיק העיקרי יקבע בנפרד.
________________
_______________
______________

נציג ציבור (ע)

יפה שטיין
, שופטת

נציג ציבור (מ)

אברהם שחם
אב"ד

אילן לוי
ניתן היום, י"ג בכסלו תש"ע, 30 בנובמבר 2009, בהיעדר הצדדים.

מזכירות בית הדין תשלח לצדדים את ההחלטה.






בשא בית דין אזורי לעבודה 1731/09 אליהו אליעזר ואח' נ' משטרת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/11/2009)