פסקי דין על ג'ארלד ברקוביץ | פסקי דין על קיס ליברנט | פסקי דין על אנטוני ברקוביץ | פסקי דין על ג'נין שטראוס | פסקי דין על עודד קרני | פסקי דין על קרני-שטראוס -משרד עורכי דין |

1193/07 א     08/12/2009




א 1193/07 ג'ארלד ברקוביץ, קיס ליברנט, אנטוני ברקוביץ נ' ג'נין שטראוס, עודד קרני, קרני-שטראוס -משרד עורכי דין





מבקשים
תובעים

1. ג'ארלד ברקוביץ


2. קיס ליברנט


3. אנטוני ברקוביץ


ע"י ב"כ עו"ד בלטר
, גוט ושות'

נגד

משיבים
נתבעים

1. ג'נין שטראוס
, עו"ד

2. עודד קרני
, עו"ד

3. קרני-שטראוס -משרד עורכי דין
ע"י ב"כ עו"ד אילן וייס

החלטה

1. המחלוקת הדרושה להכרעה בהחלטתי זו הינה האם חוות דעת של מומחה מוסכם מטעם בית המשפט, מונעת מבעל דין להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, במסגרת תביעה מאוחרת בין אותם הצדדים ובאותו העניין?

2. עיקר העובדות הדרושות לעניין

2.1 המבקשים הינם תושבי דרום אפריקה וארה"ב, העוסקים, בין היתר, בייזום והשקעות בפרויקטים שונים ברחבי העולם. המשיבים 1-2 הינם עורכי דין, שהיו בעת הרלוונטית לתובענה שותפים במשרד עורכי דין, הוא המשיב 3.

2.2 המשיבים היו מעורבים בייזום מספר פרויקטים בישראל, שהיו כרוכים בהשקעות
ניכרות שמקורן בכספים שהגיעו מדרא"פ, וביניהם הקמת "כפר הגולף באשקלון" (להלן: "הפרויקט"). המשיבים היו זכאים לקבל את שכרם בין היתר, מתקבולי המכירות של היחידות שאמורות היו להיבנות בפרויקט. המבקשים, להם הייתה מעורבות בפרויקט שאינה דרושה פירוט לצורך ההחלטה, טענו כי מגיעים להם כספים מהמשיבים בקשר עם הפרויקט. המשיבים סירבו לשלם את המגיע למבקשים לטענתם של האחרונים.

2.3 בהמשך לאמור, הגישו המבקשים ביחד עם אחר, עמנואל נשרי (להלן: "נשרי") תביעה למתן חשבונות נגד המשיבים לתשלום המגיע להם בקשר עם חלקם בפרויקט והעמידו את התביעה על סך של חמישה מיליון ₪ (ת.א 1207/97). ביום 8/2/00 הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה לו ניתן תוקף של

פסק דין
ע"י כב' השופט דר' אזר ז"ל, (להלן: "הסכם הפשרה").

2.4 בהתאם להסכם הפשרה, היו זכאים המבקשים לקבל מהמשיבים שליש מכל מין וסוג
שהוא מהכנסות המשיבים מהפרויקט, בין הכנסות ששולמו למשיבים בעבר, ובין אלה שישתלמו בעתיד. במסגרת הסכם הפשרה, הוסכם כי על המשיבים יהיה למסור למבקשים אישור רו"ח וכן תצהיר בדבר גובה הכנסותיהם, ואילו המבקשים יהיו רשאים לבדוק את נכונות ההכנסות האמורות, באמצעות רו"ח מטעמם לו יימסרו כל המסמכים והנתונים הדרושים לבחינת ההכנסות. הסכם הפשרה אף קבע מנגנון של פיצוי באם יתברר שההכנסות שידווחו המשיבים יהיו נמוכות מאלה שבפועל.

2.5 בשלב מסוים, ועוד בטרם ביצוע התשלומים על פי הסכם הפשרה, עתרו המשיבים
לביטולו (הפ' 1087/00). התביעה נדחתה בפסק הדין מיום 30/03/03 (כב' השופטת דותן)
אשר קבעה כי הסכם הפשרה מחייב.

2.6 לאחר דחיית התביעה, פנו ב"כ המבקשים אל ב"כ המשיבים באשר למינוי רו"ח מטעם המבקשים כמתחייב מהוראות הסכם הפשרה. בין אלה הוא מכתב באת כוח המבקשים, אל ב"כ המשיבים דאז מיום 30.12.01 לפיה מינו המבקשים את רו"ח אריה רפופורט כרו"ח מטעמם לבדיקת הכנסות המשיבים מהפרויקט (להלן: "רו"ח רפופורט"). ב"כ המשיבים, הודיע בתגובתו הכתובה מאותו יום כי אין למרשיו התנגדות למינוי של רוה"ח.

2.7 בין לבין, התגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר להמצאת המסמכים לרו"ח, כאשר לעמדת המבקשים, מאחר ורו"ח לא קיבל את מלוא הדרוש, הם הגישו נגד המשיבים, במסגרת התביעה ת.א. 1207/97 בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, (בש"א 22264/04), לכוף על המשיבים להמציא לרו"ח את המסמכים והנתונים לבחינת הכנסות המשיבים מהפרויקט (להלן: "בקשת הביזיון"). לאחר דיון ביום 6/1/05, לפני כב' השופט ברוך, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה רוה"ח ימונה כמומחה מטעם בית המשפט לצורך בדיקת החשבונות תוך שימת דגש על חובת הסודיות המוגברת בבדיקת המסמכים אגב תפקידו בתיק (להלן: "החלטה הראשונה בביזיון").

2.8 במועד שאינו ידוע במדויק, הגיש רו"ח רפופורט את חוות הדעת (להלן :"חוו"ד
רפופורט"). חוו"ד רפופורט, ערוכה כחוות דעת של מומחה בהתאם לדין, נאמר בה שהיא הוכנה לפי פניית בית המשפט ומטרתה בדיקת ההכנסות שנבעו למשיבים בקשר לפרויקט. מחוו"ד רפופורט עולה כי לעמדת עורכה, היו למשיבים הכנסות נוספות שלא דווחו על ידם, כי אלה לא שיתפו פעולה באופן מלא במסירת הנתונים. רו"ח רפופורט השאיר להכרעת בית המשפט מספר שאלות ובכללן, כימות טובת ההנאה שניתנה למשיבים בגין משיכות כספים, חיוב ברבית, האם יש להפחית מהכנסות המשיבים את שכר הטרחה שנתבע מהם על ידי עורכי דין שטיפלו בענייני מיסוי עבורם.

2.9 לאחר קבלת חוו"ד רפופורט התקיים ביום 25.12.05, דיון נוסף לפני כב' השופט ברוך אשר במסגרתו טענו המבקשים כי יש לחייב את המשיבים לשלם את המגיע לפי חוו"ד
רפופורט. בית המשפט קבע כי ההליך לפניו, קרי בקשה לביזיון בית המשפט אינו מתאים לאכיפת חיוב כספי וכי הליך הביזיון הסתיים עם מתן חוו"ד רפופורט, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "החלטת הביזיון השנייה").

2.10 בנסיבות אלה הגישו המבקשים את התביעה נשוא ההחלטה, לאכיפת הסכם הפשרה, לרבות התשלומים שמגיעים לפי הודעת המשיבים הפרשים לפי חווה"ד רפופורט באשר להכנסות שלא דווחו וכן לחייב את המשיבים ליתן חשבונות ומסמכים שלא נמסרו לרו"ח וקביעת הרבית וטובת ההנאה שנצברו בידי המשיבים. לעניין זה אציין שבין המבקשים ונשרי ניתק הקשר מזה שנים והתביעה הוגשה על סך 75% מהתקבולים המגיעים לתובעים על פי המתווה שנקבע בפסק הדין ושעיקרו כאמור הינו כי המשיבים ישלמו למבקשים שליש מההכנסות כהגדרתם בהסכם הפשרה, בין שהתקבלו ובין שיגיעו להם בעתיד, בקשר לפרויקט.

2.11 המשיבים טוענים כי התביעה עומדת בסתירה להסכם הפשרה. לדבריהם, הם מילאו את כל התחייבויותיהם לפיו, שילמו למבקשים כחמש מאות אלף ₪ אשר עפ"י אישור רו"ח מטעמם, מהווה שליש מן ההכנסות שצמחו להם מהפרויקט וכמתחייב מהסכם הפשרה. המשיבים טוענים כי המבקשים מנסים באמצעות התביעה לקבל סכומים מהכנסות של המשיבים, מפרויקטים אחרים לרבות במסגרת עיסוקם כעורכי דין. בכתב ההגנה מעלים המשיבים גם שלל טענות נגד התנהלות רו"ח רפופורט אשר לדבריהם, דרש מהם להעביר לו מסמכים שחורגים מענייני הפרויקט.

3. לאחר ישיבת קדם המשפט, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. במסגרת תצהירי עדות המשיבים, צורפה גם חוות דעת של רו"ח אמיר שטיין מטעמם, לפיה נפלו שגגות בחוו"ד רפופורט ואילו הדרך הנכונה לבדיקת הכנסות המשיבים, היא זו שננקטה על ידי רו"ח שטיין (להלן: "חוו"ד שטיין").

4. הבקשה – הוצאת חוו"ד שטיין מראיות המשיבים

4.1 המבקשים טוענים כי על בית המשפט להורות על הוצאת חוו"ד שטיין מתיק תצהירי המשיבים. לעמדתם במסגרת הליכים שהתנהלו בין הצדדים מונה על ידי בית המשפט ובהסכמת הצדדים רו"ח רפופורט כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט לבחינת מסמכים וקביעת הכנסות המשיבים מהפרויקט. לפיכך ובהתאם לתקנה 130 (ג) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), שעה שמונה מומחה מוסכם, אין לאפשר הגשת חוו"ד אחרת מטעם מי מבעלי הדין.

4.2 המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי אין תחולה לתקנה 130 לתקנות על התביעה שכן המומחה מונה במסגרת תובענה אחרת. זאת ועוד, לדידם של המשיבים, המחלוקות נשוא התובענה הנוכחית טרם התגבשו שעה שמונה רו"ח רפופורט, ורק בכתב ההגנה ניתנה להם ההזדמנות לראשונה להעלות את טענותיהם בעניין, שכן באופן מובנה לא ניתן היה לדעת את המחלוקות אלא רק לאחר שחוו"ד רפופורט הוגשה.

לטענת המשיבים, רו"ח רפופורט כלל לא התבקש ואף לא הוסמך להגיש חוות דעתו כמומחה מטעם בית המשפט בעניין שיעור הכנסותיהם בפרויקט. לגרסתם, רו"ח רפופורט מונה כמומחה מטעם בית המשפט רק לצורך סוגיה צרה של קבלת המסמכים מהמשיבים תוך שמירת חובת הסודיות המוגברת שהוטלה עליו לשם ביצוע הוראות הסכם הפשרה. המשיבים מוסיפים כי מסקנות חוו"ד רפופורט הינן מוטות חד צדדיות ונסמכות על קביעות שאינן בגדר מומחיותו, הן הבסיס לתובענה הנוכחית ומעצם טיבה חוות הדעת שנויה במחלוקת.
דיון

5. מן הראוי להדגיש כי אף צד לא תמך את טענותיו בתצהיר וההסתמכות הייתה על המסמכים בתיק בית המשפט, לרבות ההחלטות ופסקי הדין שניתנו, כנזכר לעיל, הגם שלטעמי חלק מהטענות חורגות מהסתמכות גרידא על מסמכים ותוך הסתמכות על עובדות שהיה מקום לתמוך אותן בתצהיר כדין, ועל כך בהמשך הדברים.

6. לצורך הכרעה בבקשה, שומה עליי לבחון תחילה את השאלה האם ככלל ניתן לראות בחוות דעת מומחה מוסכם מטעם בית המשפט שמונה בתובענה מוקדמת בין הצדדים, כחוות דעת מומחה מוסכם מטעם בית המשפט, גם לצורך תביעה מאוחרת שבין אותם הצדדים ובאותו עניין. רק בהנחה והתשובה לשאלה זו תהיה חיובית, יהיה מקום לבחון האם חוו"ד רפופורט דנה במחלוקות אחרות מאלו שנדונו בתביעה נשוא ההחלטה.

7. אקדים ואציין כי לא מצאתי בתקנות ואף לא בפסיקה הלכה בעניין, והצדדים אף לא הפנו אותי לכל אסמכתא הנותנת מענה לשאלה. בנסיבות אלה, אסתמך על סמכותו הכללית של בית המשפט למנות מומחה, על דרך ההיקש מהלכות אחרות כמו גם נסיבות המקרה, שורת ההיגיון והשכל הישר.

8. אפתח בהפניה לתקנה רלוונטית לעניין היא תקנה 130 (א) לתקנות הקובעת:
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט).
(ההדגשה אינה במקור –א.א.)

אין בתקנה קביעה מפורשת לפיה חוות הדעת בהליך תוכל לשמש גם חוו"ד בהליך המאוחר שבין הצדדים, אך גם אין שלילה מפורשת של אפשרות כאמור. שעה שאין בחקיקה מניעה כאמור, אזי מטעמים שאפרט בהמשך, ובכללם יעילות דיונית, חסכון במשאבים ועוד, ניתן להכיר בחוות דעת מומחה מוסכם מטעם בית המשפט שניתנה בהליך ראשון בין הצדדים גם כחוות דעת של מומחה מוסכם מטעם בית המשפט וזאת בכפוף למספר תנאים:

האחד, שלא קיימת מניעה לעשות כן, כגון שהתביעה הראשונה נמחקה ולא נקבע בהחלטת המחיקה סייג לפיו אין במחיקה כדי לגרוע מתוקף חוות הדעת. או אם למשל הוסכם על מחיקת ההליך ובמסגרת ההסכמה נקבע כי חוות הדעת לא תשמש כראיה בהליך האחר.

השני, כי עסקינן באותו עניין שהיה דרוש לצורך המחלוקת בתיק הראשון. דרך משל, אם עסקינן בתביעת ליקויי בנייה של קוני דירה מקבלן, ומונה בהסכמה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הליקויים ועלות תיקונם של אלה. במסגרת חוות דעתו, נתן המומחה גם אומדן של דמי שכירות של דירה שיהיה על הקונים לשכור במהלך תקופת ביצוע התיקונים. נושא זה לא עמד על המדוכה, ולא היה בר פלוגתא בתביעה הראשונה ולכן אם תוגש תביעה נוספת על ידי הקונים לתשלום דמי שכירות במהלך תקופת ביצוע התיקונים, לא ניתן יהיה לראות בחוות הדעת האמורה גם כחוות דעת מומחה בית המשפט לצורך התביעה השנייה.

השלישי, אי ההכרה בחוות הדעת לצורך ההליך המאוחר, תקנה יתרון בלתי הוגן לאחד הצדדים, ויהיה בכך משום פגיעה בלתי מידתית בבעל הדין האחר. כך, אם תוצאת חוות הדעת, הייתה נמוכה ביותר, והתובע חפץ לכן למחוק את התביעה ולהגישה מחדש ובכך להשיג יתרון דיוני ולאיין את חוות דעת המומחה המוסכם. ככל שהתביעה תמחק ובמסגרת זאת לא ייקבע כי אם תוגש תביעה בעתיד, תשמש חוות הדעת שהוגשה בתביעה הראשונה, כחוות דעת גם לצורך התביעה העתידית, יהא בכך יתרון בלתי הוגן לתובע ופגיעה שלא כדין בנתבע.

סבורני כי קיומם של התנאים האמורים, מאזן כראוי בין האינטרסים השונים. מחד גיסא, הרצון לייעל את ההליכים המשפטיים, חסכון בזמן שיפוטי וזמנם של הצדדים כמו גם חיסכון בעלויות הכרוכות במינוי מומחה או מומחים נוספים, ומאידך גיסא שלא לפגוע בבעל דין על ידי הכרה בחוות דעת קודמת של מומחה שעה שלא כך נקבע או שחורגת מגדר המחלוקת החדשה.

אוסיף כי תימוכין לגישתי ניתן למצוא בדרך של אנלוגיה מפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 4921/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' דגש רשיד (2009). באותו מקרה קבע המשנה לנשיאה, כב' השופט ריבלין, כי שעה שתביעה נמחקה, משמע כל ההליך נמחק על כל שנעשה בו לרבות חוות הדעת שהוגשו. המשיך וציין בית המשפט את הדברים הבאים:
"...ובהיעדר קביעה מפורשת כי חוות דעת שהוגשה בהליך שנמחק תשמש גם בהליך עתידי, או בהיעדר הסכמה של הצדדים בעניין הזה, ברירת המחדל היא היעדר נפקות לחוות הדעת."

מכאן ניתן להקיש על דרך השלילה, שאם ההליך הקודם לא נמחק, אזי חוות הדעת שניתנה בו עומדת על כנה ואין מניעה להכיר בה ככזו גם לצורך ההליך המאוחר.

ביסוס נוסף למסקנתי הוא בפסק הדין שניתן בע"א 746/88 בוזגלו נ' אוחנה, פ"ד מה (3) 690 (1991), הנזכר ברע"א 4921/09 הנ"ל. באותו מקרה הדגיש בית המשפט העליון את החשיבות בשמירה על זכויות בעל דין, שעה שבית משפט מתבקש למחוק תביעה, לבקשת תובע בין אם מעדיף להגיש את התביעה בבית משפט אחר שכן המותב שנקבע לשמיעת תביעתו אינו נוח לו, או מחמת שאינו מעוניין בחוות דעת של המומחה שמונה באותו הליך. נקבע שאין פסול בכך שבית המשפט המוחק תובענה או מורה על הפסקתה, מתנה זאת בהשארת חוות הדעת על מנת לשמור את היתרון של הנתבעים.

מן הכלל אל הפרט:

9. לטעמי, ההליך הקודם, קרי הסכם הפשרה, ההחלטה הראשונה והשנייה בביזיון, לא זו בלבד שלא שללו את ההכרה בחוו"ד רפופורט גם לצורך ההליך העתידי שבין הצדדים, אלא היה ברור שהיא תשמש גם בהליך שלפניי. לא היה ספק ספיקא לבעלי הדין בכלל ולמשיבים בפרט, כי המבקשים יאלצו להגיש תביעה לחייבם בתשלום הסכום שנקבע בחוו"ד רפופורט. זאת בין היתר, גם בשים לב לאמור בהחלטת הביזיון השנייה (עמוד 20), בה הורה כב' השופט ברוך מפורשות כי הליך ביזיון בית המשפט אינו מתאים לחיוב המשיבים בסכומים נשוא חוו"ד רפופורט ואין זאת אלא כי יהיה עליהם לנקוט הליך חדש לצורך כך. בית המשפט ציין כי "ההליך הנכון אינו ההליך הנוכחי", משמע שחוו"ד רפופורט תשמש גם בהליך האחר, אחרת היה פוסק באופן שונה.

זאת ועוד, בית המשפט בהבדל מהמקרים שנדונו לעיל בהם נמחקה התביעה ובמסגרתה נקבע שאין תוקף לחוו"ד שהוגשו בה, לא מחק את בקשת הביזיון, ואף השאיר את חוו"ד רפופורט כמות שהיא, ברת תוקף מלא. בהקשר זה אף נקבע בהחלטה השנייה במפורש: "הושלם ההליך וניתנה חוות דעת מומחה, כאמור מטעם בית המשפט" (עמ' 20).

לפיכך המסקנה המתבקשת היא שהמבקשים עומדים בתנאי הראשון לצורך הכרה בחוו"ד רפופורט גם לצורך ההליך נשוא הבקשה שלפניי.

10. התנאי השני הדרוש לעניין הינו האם המחלוקת לשמה נדרש המינוי של רו"ח רפופורט היא זו הדרושה להכרעה גם בתביעה שלפניי, קרי האם מדובר על אותו "עניין במחלוקת בין בעלי הדין" כמשמעות הביטוי בתקנה 130 בשתי התובענות, קרי התובענה במסגרתה מונה מומחה רו"ח כמומחה מטעם בית המשפט והתובענה הנוכחית?

הרקע למינויו של רו"ח בתובענה 1207/97 במסגרת הבקשה לביזיון בית המשפט היא לאכוף את הוראות פסק הדין שעסק בין היתר בתשלום שישולם למבקשים כנגזרת מהכנסות הפרויקט, פיצויים, ואופן אימות ההכנסות ובדיקת הנתונים הנוגעים לעניין. עילת התביעה הנוכחית היא אכיפת פסק הדין על רקע קבלת חוו"ד רפופורט ובהתאמה נתבעים הסכומים המגיעים למבקשים, לטענתם, הנובעים מהכנסות הפרויקט, פיצוי מוסכם ומתן מסמכים וחשבונות שיש בהם צורך, לשיטתם, לבדיקת הכנסות שאפשר וצמחו מהפרויקט כעולה מחוות דעת רו"ח רפופורט.
מבחינה מהותית התובענות קשורות בקשר הדוק, עילת התובענה והסוגיות הטעונות בירור הן משותפות, קרי אכיפת פסק הדין. בנסיבות העניין רק שעה שמבחינה פרוצדוראלית לא ניתן היה לעתור במסגרת הבקשה לביזיון בית משפט לסעדים המבוקשים במסגרת התובענה הנוכחית ואשר חייבו הגשת תובענה נפרדת, יש לראות בהליך הנוכחי כהמשך ישיר לתובענה 1207/97 ובאופן שיש לראות בתובענות כעוסקות באותו "עניין במחלוקת בין בעלי הדין" כמשמעה בתקנה 130.
11. אין בידי לקבל את טעמם של המשיבים לפיו לא מונה רו"ח אלא לקבל את המסמכים ולהתחייב לשמירה על סודיות. מעדיף אני ללא היסוס את עמדת המבקשים לפיה מונה רו"ח רפופורט כמומחה מטעם בית המשפט גם ובעיקר לצורך בדיקת החשבונות והמסמכים הנוגעים להכנסות המשיבים מהפרויקט.

לצורך הכרעה בין עמדות הצדדים, יש לפנות בראש וראשונה ללשון הסכמת הצדדים עת מונה רו"ח רפופורט, לה ניתן תוקף של החלטת בית המשפט בהחלטת הביזיון הראשונה, ולראות האם יש בו כדי לצקת תוכן למטרה לשמה מונה רו"ח רפופורט. עסקינן בפרשנות הסכם, ולשם כך מצווה הפרשן לפנות בראש וראשונה ללשון ההסכם כמצוות סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.

ההסכמה הייתה כדלקמן:
"בשלב זה מוסכם כי רו"ח רפופורט אריה שמונה בעבר לצורך בדיקת החשבונות, ימונה כמומחה מטעם בית המשפט, תוך שמובהר לו כי חלה עליו חובת סודיות מוגברת ומוחלטת על כל מה שיובא לידיעתו, אגב בדיקת החשבונות והמסמכים השונים, אגב תפקידו בתיק זה..."

לשון ההסכמה היא ברורה ולפיה כוונתם הייתה שרו"ח רפופורט יבדוק את החשבונות של המשיבים, כעמדת המבקשים. לא נאמר בהסכמה כי רו"ח רפופורט רק יקבל את המסמכים תוך הקפדה על חובת הסודיות, כעמדת המשיבים.

גרסת המשיבים אינה דרה אפוא בכפיפה עם לשון ההסכמה. בנסיבות אלה, חובה הייתה על המשיבים לתמוך את עמדתם באשר לפרשנות הנכונה של ההסכמה, העומדת כאמור בניגוד ללשונה, בתצהיר כדין. כזאת לא נעשה ובכך טעם מספק לדחות את פרשנותם.

זאת אוסיף; לא תמיד תחייב לשון ההסכם וייתכנו מקרים בהם תכלית העסקה תגבר על המשמעות העולה מלשון ההסכם. לעניין זה אציין את מחלוקת הפוסקים בשאלת פרשנות חוזה, מחד גיסא, המצדדים במבחן התכלית העסקית שנקבע בהלכת ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265, ונשנה בע"א 2553/01 ארגון מגדלי הירקות ואחר' נ' מדינת ישראל נט (5) 481 (2005), ומאידך גיסא, המצדדים בגישה שיש להשיב עטרה ליושנה, ובשעה שלשון ההסכם ברורה היא, אין לסטות הימנה, (ע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט (2008): רע"א 2903/09 אפרים אברהם נ' עמיקם ברקוביץ (2009). מחלוקת זו, אשר טרם הוכרעה סופית על ידי בית המשפט העליון, ומקשה לעתים על הערכאה הדיונית באשר לאופן בו יש לפרש הסכם שבין הצדדים (ראה לאחרונה, ע"א 9551/04 ואח' אספן בנייה ופיתוח בע"מ ואחר' נ' מדינת ישראל (2009), אינה ניצבת לפניי, שכן גם לפי עמדת אלה המצדדים בפרשנות התכליתית, ידם של המבקשים על העליונה.

לענין זה; המטרה במינוי של רו"ח רפופורט כמומחה מטעם בית המשפט הייתה לבחון את חשבונות המשיבים ולא רק כדי לקבל מהם את המסמכים השונים. אין כל תכלית במינוי מומחה, בעל מקצוע, מטעם בית המשפט אך ורק לקבלת המסמכים בבחינת היותו שליח ובלדר, אלא גם ובעיקר לשם בחינת משמעותם של אלה וקביעת הכנסות המשיבים מהפרויקט. עסקינן בבעל מקצוע, רו"ח שתפקידו לבחון את הנתונים הכספיים השונים ולהגיע לידי מסקנות וממצאים בשאלת ההכנסות הנטענות.

לטעמי, הפרשנות שמנסים המשיבים ליתן למינוי של רו"ח רפופורט גם אינה דרה בכפיפה עם השכל הישר ושורת ההיגיון, לפי שאין בה כשלעצמה כדי לקדם את המטרה שלשמה הוגשה בקשת ביזיון בית המשפט והיא אכיפה של מתן מסמכים ע"י המשיבים לצורך בדיקת הכנסותיהם מהפרויקט.

ראיה חשובה לקבלת עמדת המבקשים היא בעצם דברי בית המשפט בהחלטת הביזיון הראשונה, עת ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים למינוי רו"ח רפופורט כמומחה, לפיהם מתבקש רו"ח רפופורט להשלים את ההליכים במועד קרוב ככל הניתן וכן קביעת תזכורת במעמד הצדדים בהמשך. לו כגרסת המשיבים, לא מונה רו"ח רפופורט להכין חוו"ד, לשם מה הורה לו בית המשפט להשלים את מלאכתו, לא כל שכן, לקבוע מועד להמשך דיון.

זאת ועוד, גם בדיון השני בבקשת הביזיון ביום 25/12/05 יש כדי תימוכין למסקנתי לפיה חוו"ד רפופורט נועדה לבחון את הכנסות המשיבים, שכן בית המשפט הבהיר:
""בהמשך, הפך מינויו של רואה החשבון, למינוי כמומחה מטעם בית המשפט, עד שבסופו של דבר, לאחר תלאות כאלה ואחרות, הושלם ההליך וניתנה חוות דעת מומחה, כאמור מטעם בית המשפט."

נתתי דעתי לטענת המשיבים לפיה המחלוקת נשוא תיק זה טרם נולדה בעת המינוי של רו"ח רפופורט ולכן לטעמם לא ייתכן שעסקינן באותה מחלוקת, אך אין בידי לקבל את הטענה, וזאת נוכח משקלם של כל הטעמים שפירטתי לעיל. עוד אוסיף בהקשר זה כי קבלת עמדת המשיבים עומדת בניגוד לשורת ההיגיון, שכן בית המשפט ממנה בהסכמה מומחה מטעם הצדדים, שעה שכבר קיימת פלוגתא בין הצדדים בנשוא חוות הדעת. גם במקרה שלפניי היה ברור שהמבקשים סבורים שההכנסות של המשיבים מהפרויקט גבוהות מאלו שהוצהרו על ידם ולפיכך הוסכם על מינוי רו"ח כמומחה שיבדוק הדבר.

בשולי הדברים, גם התנהגות המשיבים עומדת להם לרועץ. אם סברו שרו"ח רפופורט לא היה מוסמך ליתן את חוות דעתו, שומה היה עליהם להגיש הסתייגות עם קבלתה, כמו גם לערער עליה, ולמצער להשיג עליה במסגרת הליך הביזיון. לא הובאה לפניי כל אסמכתא כי כך נהגו המשיבים. הימנעותם עומדת בעוכריהם. זאת ועוד, אם בית המשפט סבר שלא היה זה מתפקידו של רו"ח רפופורט להגיש חוו"ד באשר להכנסות המשיבים מהפרויקט, חזקה שהדבר היה בא לידי ביטוי בהחלטה השנייה, לאחר שחוו"ד הונחה לפתחו של בית המשפט, אך לא נרשמה בהחלטת הביזיון השנייה כל הסתייגות בעניין.

12. לטעמי, המבקשים עומדים גם במבחן השלישי אותו הצבתי לעיל, שכן אם יתאפשר למשיבים להגיש את חוו"ד שטיין, יהיה בכך כדי להקנות למשיבים יתרון בלתי הוגן. מינוי המומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים נועד למנוע מצב בו יגיש כל אחד מהם חוות דעת מטעמו. המשיבים היו צריכים לצפות אפשרות לפיה תוצאת חוות הדעת לא תאמץ את גישתם בדבר שיעור הכנסותיהם מהפרויקט. אם יתאפשר אפוא למשיבים להגיש חוו"ד חשבונאית הסותרת את חוו"ד רפופורט יעמוד הדבר בניגוד למטרת תקנה 130 (ג) (1) ולהלכה הפסוקה, לפיה שעה שמונה מומחה בהסכמה, יהיו הצדדים האחרים מנועים מלהגיש חוות דעת מטעמם. מובן שאין באמור כדי למנוע מהמשיבים לבקש את חקירת רו"ח רפופורט כזכותם על פי דין, תוך שיסתייעו בגישת רו"ח אחר מטעמם על מנת לקעקע את ממצאיו של רו"ח רפופורט, ומבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה לגופו.
13. סופו של דבר, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לראות בחוו"ד רפופורט, כחוו"ד מומחה מוסכם מטעם בית המשפט וזאת גם לצורך התובענה הנוכחית.

לפיכך דין הבקשה להתקבל ואני מורה על הוצאת חוות הדעת של רו"ח שטיין מתצהירי המשיבים.

המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסך 7,500 ₪ בצירוף מעמ.

ההוכחות יישמעו כמות שנקבע ובאם צד מעוניין בחקירת המומחה, רו"ח רפופורט, יגיש בקשה תוך 14 יום, והמומחה יזומן לדיון בכפוף להפקדת שכרו.

ניתנה היום, כ"א כסלו תש"ע, 08 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את החלטתי לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
בפני
:
ת.א. 1193/07
בש"א 14722/09
כב' השופט איתן אורנשטיין
עמוד 1 מתוך 12









א בית משפט מחוזי 1193/07 ג'ארלד ברקוביץ, קיס ליברנט, אנטוני ברקוביץ נ' ג'נין שטראוס, עודד קרני, קרני-שטראוס -משרד עורכי דין (פורסם ב-ֽ 08/12/2009)