פסקי דין על אלעד מנחם | פסקי דין על יוסף גיגי | פסקי דין על ניר מרדכי דרעי | פסקי דין על שלמה ביטון |

13723-03/09 פ     09/12/2009




פ 13723-03/09 מדינת ישראל נ' אלעד מנחם, יוסף גיגי, ניר מרדכי דרעי, שלמה ביטון





לפני כבוד השופט ג'ורג' אזולאי
– נשיא

המאשימה
מדינת ישראל
נגד

הנאשמים
1 אלעד מנחם

2 יוסף גיגי

3 ניר מרדכי דרעי

4 שלמה ביטון
#2#>
נוכחים:
בשם המאשימה: עו"ד גרייניט

הנאשמים: הופיעו
בשם הנאשם1: עו"ד שחם

בשם הנאשם 2: עו"ד בן חיים
.
בשם הנאשם 3: עו"ד טדרי

בשם הנאשם 4: עו"ד אלכביר
גזר דין- נאשם 2

הנאשם 2 הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בביצוע עבירה של שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 420+ 418 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:"חוק העונשין".
במהלך שנת 2007 קשרו שובל בוסקילה, יצחק לוי, ניסים בוגנים, חיים מנחם ואביחי עמר, קשר לזייף ולמכור תווי נכה ורישיונות נהיגה מזויפים. בתאריך 15.06.07, פנה ניסים בוגנים לנאשם 2 והציע לו לרכוש תו נכה מזויף בתמורה ל- 2,000 ₪, ביודעו כי הנאשם 2 אינו נכה ואינו זכאי לתו חניה. הנאשם 2 הסכים להצעתו של ניסים, העביר לו סכום של 2,000 ₪ ובתמורה קיבל לידיו, תו נכה מזויף. במהלך התקופה הרלוונטית, עשה הנאשם 2 שימוש בתו הנכה המזויף.
תסקיר שירות המבחן:
מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם כבן 33, נשוי ואב לארבעה ילדים, מתגורר עם משפחתו במגדל העמק, עובד כמורה בבי"ס בבית שאן ומשמש כרכז הביטחון במוסד. הנאשם 2 הינו מוסמך בכיר בהוראה כללית ובחינוך מיוחד מטעם המכללה התורנית "מקור המעיינות" של משרד החינוך. בצעירותו למד במסגרות ישיבתיות וב"כולל", הוסמך כ"פוסק" על ידי המועצה הדתית של מגדל העמק.
בהתייחסותו לעבירה נשוא תיק זה, הודה הנאשם בביצועה, הביע צער ובושה במעשיו וכן הבנה כי ראוי לענישה. כאשר ניסה הנאשם 2 להסביר את מניעיו, נטה לצמצם מאחריותו וזאת כחלק מקשייו להכיר בחלקים הבעייתיים בהתנהגותו.
קצינת המבחן המליצה לכלול בגזר דינו, הן את המרכיב הטיפולי- מבחן לשנה והן את המרכיב העונשי- של"צ בהיקף של 180 שעות.
בנוגע לסוגיית ההרשעה, התלבטה קצינת המבחן, כאשר מחד עמדה למולה חומרת העבירה ומנגד הנאשם העלה בפני
ה את החשש כי הרשעתו עלולה לגרום לפיטוריו, ואף לשלול אפשרות אחזקת נשק הדרוש לו כרכז ביטחון. בסופו של יום הומלץ לשקול אפשרות ביטולה של ההרשעה.
טעונים לעונש:
ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם 2 הסכים לקבל לידיו תו נכה, על אף שאינו זכאי לכך, כאשר מלבד הטבות החנייה, ביקש אף להנות מהנחה משמעותית באגרת הרישוי. ביצוע העבירה פוגע בעיקר באוכלוסיית הנכים. עוד ביקשה לדחות ההמלצה לבטל הרשעתו של הנאשם 2. לדבריה, העבירה אינה מצדיקה סטייה מהכלל. התביעה ביקשה לגזור על הנאשם 2 מאסר בפועל, אשר יכול וירוצה בדרך של עבודות שירות וכן מאסר על תנאי וקנס.
ב"כ הנאשם 2 ביקש לאמץ המלצותיו של שירות המבחן לבטל הרשעתו ולהטיל עליו צו מבחן ושל"צ. הנאשם 2 הודה בהזדמנות הראשונה בעובדות כתב האישום המתוקן, מסר את תו החנייה, מודע לחומרת מעשיו והביע חרטה אמיתית וכנה. המדובר במעידה חד פעמית, הנאשם 2 ללא עבר פלילי כלל, עובד גם כמאבטח והרשעתו תגרום לפגיעה קשה בפרנסתו.
הנאשם 2 ביקש להוסיף כי מאז האירוע הוא חש כי עולמו חרב, שיתף פעולה והודה במעשיו, ביקש לחוס על בני משפחתו, וטען כי באם יורשע יפוטר מעבודתו.

הרשעה או אי הרשעה:
בסיום ההליך הפלילי ולאחר שהוכחה אשמתו, הכלל הוא הרשעת הנאשם. רק נסיבות חריגות ויוצאות דופן מצדיקות במקרים מיוחדים ביטול הרשעה, המבחנים להימנעות מהרשעה נקבעו למעשה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל
:
"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים : ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

בבר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל
נאמר מפי כב' הנשיא שמגר (כתארו אז) כי:
"לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש אימתי ישתמש בית המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל שהמחוקק יכול היה לקבוע לענין זה הוא מניינם של הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון והם נסיבות הענין, ובכללם אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאיו בביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה אחרת".

בע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל
נ' שמש ואח' , פ"ד נ (3) 682, קבע בית המשפט העליון כי:
"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו, זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת הנאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן".

מן הכלל אל הפרט:
כעת לא נותר לי אלא לבדוק האם מצדיק המקרה שלפנינו הפעלת החריג של חזרה מהרשעה.
אפתח ואומר כבר כעת כי הגעתי לכלל מסקנה לפיה האינטרס הציבורי גובר על האינטרס השיקומי והנזק הצפוי אשר לא הוכח ועל כן אין מקום להימנע מהרשעתו של הנאשם 2.
המלצתו של שירות המבחן הינה לעולם בגדר המלצה, כאשר שרות המבחן רואה לנגד עיניו את האינטרס הטמון בשיקומו של הנאשם, ובית המשפט לבדו הוא האמון על האיזון הנכון, בין הפן ההרתעתי והאינטרס הציבורי, ונסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות הפן השיקומי.
זהו המקום לצטט דבריה של כב' השופטת חיות ברע"פ 5176/03 בן ציון סוריאנו נ' מדינת ישראל
:
"עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני
בית המשפט בגוזרו את הדין, ועליו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל את עמדת שירות המבחן ולעיתים ידחה אותה" .
המעשים בהם הודה הנאשם הינם חמורים. הנאשם רכש תו נכה מזויף ועשה בו שימוש לצרכיו האישיים. תו הנכה מונפק לרווחתם של בעלי המוגבלויות אשר ניידותם מוגבלת, מטרתו להקל במעט על סבלם כי רב ולסייע בידם בהתמודדות עם פעולות היום יום. תו הנכה מקרבם למחוז חפצם, ומאפשר להם להחנות את רכבם בחניות המוקצות ומיועדות לנכים על פי חוק. הנחה בדמי האגרה למבחן הרישוי השנתי לרכב, נועדה אף היא להקל בניידותם של הנכים. הערך של עזרה לזולת, ובפרט אם הזולת הוא אדם סובל, היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה במסורת היהודית. ערך זה נחשב לאחת מן המצוות הנעלות שבתורה, ועליה אמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה" (ספרא, קדושים, פרשה ב). מצווה זו הידועה גם כמצוות "גמילות חסדים" הפליגו חכמים בחשיבותה ובשבחה עד שאמרו שהיא אחד מן העמודים שעליו מושתת העולם - "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים" (משנה, אבות א,ב).
ניתן ללמוד על גמילות החסדים אף מהמקור הבא:
"ראה שלמה [המלך] שמידת גמילות חסדים גדולה לפני המקום, כשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים וכו' כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתם בגמילות חסדים, משחרב בית המקדש התקינו שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וכו' כדי שיצאו ישראל ידי חובתם בגמילות חסדים (פרקי דרבי אליעזר, פרק יז)".
ניתן ללמוד מהמקור, כי דווקא אלה שהחברה בקשה לנדות ("המנודים") ביקש שלמה לעשות להם מקום של כבוד ("שני שערים" בבית המקדש). ומכאן שהיחס הראוי אינו להרחיק אותם מן החברה אלא לשלבם בה מתוך אחריות, דאגה לסבלם ומתן הזדמנות לכל לעזור להם. (מתוך מאמרו של ד"ר מיכאל ויגודה מיום 9.9.02, המח' למשפט עברי משרד המשפטים).
הקצאת מקומות חנייה מיוחדים לנכים בקרבת היעד המבוקש, מאפשרת להם להשתלב ולהגיע למחוז חפצם, ומאפשרת לכלל הציבור לגמול עמם חסד, ואילו כאשר נתפסים אותם מקומות חנייה המיועדים לנכים, על ידי אדם שאינו זכאי לכך, הנושא תו נכה מזויף, גדל הסיכוי כי נכה הזקוק לאותה חנייה יתקשה להגיע ליעדו.
הצורך בהרתעת הרבים, ובהוקעת מעשי העבירה, כל אלה משמשים כגורמים העשויים לגבור אף על שיקומו של נאשם.
במקרה דנן, לא הרים הנאשם 2 את הנטל כנדרש, ולא הוכיח כי ייגרם לו נזק ממשי וקונקרטי מעצם הרשעתו, הנאשם 2 עובד כמורה בבית ספר יסודי וכן כרכז ביטחון באותו בית ספר, ועל פניו לא נראה כי הרשעתו בפלילים תפגע, פגיעה ישירה, בתעסוקתו, כאשר לא הוגש מסמך המעיד כי אכן כרכז ביטחון נדרש הוא לאחוז בנשק בעצמו, ואף נראה כי הרשעה בפלילים אינה שוללת באופן אוטומטי את האפשרות להחזיק בנשק, אלא, כדברי ב"כ המאשימה, נשקלים שיקולים נוספים על ידי קצין המשטרה הממונה.
מכל מקום, גם אם היה הנזק הצפוי מוכח, מורה אשר צריך להוות דוגמא ומודל לחיקוי, מורה לילדים אשר במודע רכש תו נכה מזויף לצרכיו הפרטיים, מורה שכזה ספק אם יש מקום לעשות הכל כדי שילמד ילדים מהי דרך הישר.
לאחר ששקלתי את כל הנסיבות והטיעונים שפורטו לעיל, ובהתחשב באמות המידה שנקבעו בפסיקה, לא שוכנעתי כי מתקיימות בפרשה שלפנינו "נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר" המצדיקות סטייה מן הכלל שלפיו מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. כמו כן לא מצאתי כי מתקיים כאן יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי לנאשם 2 מהרשעתו לבין חומרתה של העבירה שעבר ומסקנתי היא כי אין מקום להימנע מהרשעתו של הנאשם.
לאור כל האמור לעיל, מותיר אני על כנה הרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
העונש
בעבירות מסוג זה, האינטרס הציבורי אכן מחייב להעניש את העבריינים בצורה מרתיעה כדי למנוע הישנותם של המעשים אשר הפכו נפוצים. הנאשם 2 הינו איש חינוך ודת וככזה, צריך הוא להוות מופת ודוגמא בקרב תלמידיו והציבור בכללותו. אולם מלאכת הענישה הינה לעולם אינדיבידואלית, על כן אתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם 2 ובאמור בתסקיר שירות המבחן לעניין העונש.
לזכותו של הנאשם בתיק זה יאמר, כי אין לחובתו עבר פלילי כלל, מדובר בצעיר המנהל אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל ועובד בצורה קבועה לפרנסתו, על כן לא מצאתי לנכון להטיל עליו עונש מאסר בפועל, אולם בשל העובדה כי מדובר בעבירה אשר מטרתה לשלוח יד בקופה הציבורית, יש מקום להטיל על הנאשם 2 קנס כספי אשר יפגע בכיסו הוא.
כמו כן ירשם לזכותו כי הודה במעשה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, כנאמר במקורותינו "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו, לֹא יַצְלִיחַ; וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם:" (משלי כח, יג).

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולאמור בתסקיר שרות המבחן, אני מטיל על הנאשם את העונש הבא:
1. אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על כל עבירה שיש בה מרמה או זיוף.

2. אני דן את הנאשם לקנס בסך 6,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 6 תשלומים חודשיים, תשלום ראשון בעוד חודש. במידה ולא ישולם תשלום אחד מבין התשלומים, יעמוד כל הקנס לפרעון מידי. במידה והופקדו כספים בתיק זה יש לקזזם עם הקנס.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום בבית משפט מחוזי בנצרת.
<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תש"ע, 09/12/2009 במעמד הנוכחים.
ג'ורג' אזולאי
, נשיא

הכרעת דין- נאשם 1
אני מרשיע את הנאשם על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
<#8#>

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תש"ע, 09/12/2009 במעמד הנוכחים.
ג'ורג' אזולאי
, נשיא
החלטה- נאשם 1
אני דוחה את התיק לטיעון לעונש לתאריך 24/3/10 שעה 09:00
שירות המבחן למבוגרים יכין תסקיר אודות הנאשם.
המזכירות תעביר עותק מהחלטתי זו לשירות המבחן למבוגרים.
מס' טלפקס של ב"כ הנאשם עו"ד שחם
0774403819 , וכן מס' טל' של הנאשם - 0506444713
<#10#>

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תש"ע, 09/12/2009 במעמד הנוכחים.
ג'ורג' אזולאי
, נשיא
ג'ורג' אזולאי
, נשיא
הוקלד על ידי: מרטין פרץ
9
בית משפט השלום בנצרת
ת"פ 13723-03-09 מדינת ישראל
נ' מנחם ואח'
09 דצמבר 2009








פ בית משפט שלום 13723-03/09 מדינת ישראל נ' אלעד מנחם, יוסף גיגי, ניר מרדכי דרעי, שלמה ביטון (פורסם ב-ֽ 09/12/2009)