פסקי דין על יעל חבר (מגלי) | פסקי דין על שחר מגלי | פסקי דין על גל מגלי | פסקי דין על רינה בר גורן

8774-09/08 א     13/12/2009




א 8774-09/08 יעל חבר (מגלי), שחר מגלי, גל מגלי נ' רינה בר גורן








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה




13 דצמבר 2009

ת"א 8774-09-08 בר גורן נ' מגלי(המנוח) ואח'




בקשה מס' 2

בפני

כב' השופט
אבישי רובס

מבקשים
1. יעל חבר (מגלי)
2. שחר מגלי
3. גל מגלי


נגד

משיבה
רינה בר גורן


החלטה


1.
בפני
בקשה לביטול

פסק דין
.

2.
המשיבה הגישה כנגד עיזבון המנוחה מגלי אמונה ז"ל וחמישה יורשיה (להלן "מגלי") תביעה במסגרתה עתרה ליתן צו המורה להם להימנע מביצוע כל עבודת בניה במקרקעין, אשר בבעלות משותפת של הצדדים.

3.
כפי שעולה מכתב התביעה, הרי שהצדדים הינם בעלים משותפים, בחלקים שווים, בלתי מסויימים, של מקרקעין הידועים כחלקה 26 בגוש 10760 (להלן "החלקה"). לטענת התובעת, לא נכרת הסכם שיתוף בין הצדדים.

בפועל, למעלה מחמישים שנה התובעת מחזיקה באופן בלעדי במחצית האחורית של החלקה, שם בנוי בית מגוריה, ואילו מגלי עשו שימוש בלעדי במחצית הקדמית של החלקה.

לטענת המשיבה, הרי שמאחר והצדדים הינם בעלים משותפים במקרקעין, בחלקים בלתי מסויימים, מנוע שותף אחד מלבצע עבודות בניה בחלקה ללא הסכמת השותף השני וכך נהגו הצדדים לאורך השנים. לאחרונה, החלו מגלי בהליכים חד צדדים לביצוע עבודות בניה במקרקעין, בניגוד לרצונה של המשיבה ובהעדר הסכמתה. הם הגישו בקשה להיתר בניה לאפשר להם להרוס את המבנה שעמד על המחצית הקדמית של החלקה ולבנות תחתיו בניין מגורים בן ארבע דירות. לטענת המשיבה, מאחר והוועדה המקומית אינה מביאה בין שיקוליה שיקולים קנייניים, עלול להווצר מצב בו ינתן למגלי היתר בניה והם יחלו בעבודות הבניה בחלקה. המבקשת מבססת תביעתה על סעיפים 30 – 31 לחוק המקרקעין והיא עתרה, כאמור, ליתן כנגד המבקשים צו שימנע את העבודות בחלקה.

4.
המבקשים לא התגוננו מפני התביעה וביום 31.12.2008 ניתן כנגדם

פסק דין
בהעדר. מנגד, הנתבעים 1, 3 ו - 5 הגישו כתב הגנה, לאחר שניתנה להם ארכה לשם כך.

5.
המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדם בהעדר, אשר נתמכה בתצהירו של המבקש מס' 3 בלבד.

6.
הדיון בבקשה נערך עת שמשתי כרשם בית המשפט. במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

7.
במסגרת בקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון מהי הסיבה למחדלו של המבקש מחד ומה הם סיכויי ההצלחה שלו, אם יבוטל פסק הדין, מאידך. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד פגום בשל העדר המצאה כדין של כתב התביעה לידי הנתבע או כל החלטה אחרת שלא פעל על פיה, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, בלי להתייחס למשקלן של הטענות ולסיכויי הצלחה (
ע"א 64/53
כהן נ' יצחקי
, פדח 395,397).

8.
הלכה היא, כי כאשר פסק הדין אינו פגום, נתונה לבית המשפט סמכות לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו. במצב דברים זה, יציב בית המשפט שני מבחנים: האחד - סיבת מחדלו של המבקש והשני - סיכויי הצלחתו כי הגנתו תתקבל, כאשר התשובה למבחן השני חשובה יותר (
ע"א 64/53,
לעיל;
ע"א 5000/92
בן - ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן - ציון
, פ"ד מח
(1) 830; ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 738; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 283, 284, לרבות האסמכתאות המפורטות שם).

9.
המבקש טען כי הוא משמש מנהל עזבונה של המנוחה ז"ל, בהתאם לצו הרשמת לענייני ירושה מיום 22.10.2003. הנתבעים, וביניהם המבקשים, הינם יורשים על פי דין וצוואת המנוחה ז"ל. התביעה הוגשה על רקע סכסוך שהתגלע בין הצדדים בנוגע לזכותם של המבקשים לבצע עבודות בניה על חלק המצוי בחזקתו הבלעדית של העיזבון. בין הצדדים התקיים מו"מ שתכליתו לסיים את הסכסוך בהסכמה אולם, המו"מ נכשל. לטענת המבקש, מתוקף תפקידו כמנהל העיזבון, ייצג את עניינם של המבקשים בכל ההליכים שתכליתם לקדם את תכניות הבניה והוא היה זה שניהל את המו"מ לפתרון הסכסוך. יתר המבקשים סמכו עליו ולא סברו שיש צורך בהתערבות אישית מצידם בכל הנוגע לניהול העיזבון, הליכי הבניה והמגעים עם המשיבה. המבקשת מס' 1 קבלה את כתב התביעה, אך סברה לתומה כי לא דרושה כל התערבות מצידה, משום שענייניה מנוהלים על ידיו. המבקש מס' 2 מתגורר דרך קבע בחו"ל, הוא כלל לא היה מודע להגשת כתב התביעה כנגדו והדבר נודע לו רק בשיחה טלפונית שערך עימו המבקש. באשר למבקש עצמו - טען הנ"ל כי קבל את התביעה ביום 19.10.2008 "אך למען האמת, במשך זמן רב ביותר לא טרח לפתוח את המעטפה שנמסרה לו או לעיין בקפדנות בתכנה", משום שסבר בטעות כי המעטפה מכילה מסמכים המתייחסים להתנגדות שהגישה המשיבה לוועדה המקומית לתכנון ובניה (עליה כבר ידע) ולא נתן דעתו על כך שמדובר בתביעה שיש להתגונן מפניה. לטענתו, הן לפני הגשת התביעה והן לאחר מכן, נהל מו"מ עם המשיבה והניח בטעות כי כל עוד הסכסוך מתברר בוועדה המקומית, לא מתנהלת בעת ובעונה אחת "חזית" גם בבית המשפט. לטענתו, במהלך אותן פגישות לא הוזהר מפני התביעה.

10.
ייאמר מיד, נראה כי המבקשים עשו כל טעות אפשרית בניהול ההליך, החל מהתייחסות בשוויון נפש לכתב תביעה שהוגש כנגדם, אי הגשת כתב הגנה במועד וכלה בהגשת בקשה לביטול

פסק דין
, הנתמכת בתצהירו של המבקש בלבד. גם בהנחה שנושא סיכויי הגנתם של המבקשים הינו בידיעתו של המבקש בלבד, כמנהל עזבונה של המנוחה ז"ל וכמי שעסק בעניין היתר הבניה בחלקה, ראוי היה שהמבקשת מס' 1 תעיד מידיעתה האישית על דרך התנהלותה מאז הגשת כתב התביעה כנגדה. המבקשת מס' 1, אשר קבלה את כתב התביעה לידיה, לא טרחה להגיש תצהיר שיבהיר ממקור ראשון מדוע לא פעלה להגשת כתב ההגנה או למצער, לא פנתה למבקש, כמנהל העיזבון, וכמי שהציג עצמו כבקיא בפרטי העניין ומשמש שלוח של הנתבעים האחרים, אשר סמכו עליו. גם אם אתעלם מאי הגשת תצהיר על ידה בתמיכה לבקשה לביטול פסק הדין, הרי שאין להימנע מהמסקנה שמבקשת מס' 1 התייחסה בשוויון נפש לתביעה שהוגשה כנגדה, אף אם לא מדובר בזלזול מכוון בהליך.

11.
אכן, כפי שציין ב"כ המשיבה בתצהירו, לא נותר אלא להביע תמיהה נוכח "התירוץ" שבחר המבקש להעלות כנימוק למחדל שלו לאי הגשת כתב הגנה במועד. היעלה על הדעת שאדם, המצוי בסכסוך עם שכנתו, יקבל לידיו מעטפה בדואר רשום עם אישור מסירה, יזהה את המעטפה כנוגעת לאותו סכסוך ולא יפתח אותה? אינני מקבל את הטענה לפיה, המבקש לא היה מודע לתביעה. מרגע שכתב התביעה, בצירוף הזמנה לדין, נמסרו לידי המבקש, הרי שהוא מוחזק כמי שמודע בפועל להגשתה ואין זה משנה אם הוא עצמו חתם על אישור המסירה או בתו. מנגד, גם אם התנהל המבקש ברשלנות בטיפול בהגשת כתב ההגנה, ספק בעיני אם מדובר בזלזול מכוון בהליך המשפטי.

באשר למבקש מס' 2, במהלך הדיון שהתקיים בפני
התברר כי הנ"ל מודע לפסק הדין שניתן כנגדו אולם, הוא לא נתן לב"כ המבקשים יפוי כח לייצג אותו בבקשה לביטול פסק הדין ואף לא ניתן בידי מי מהמבקשים האחרים יפוי כח כללי לייצגו בהליך. משמע – המבקשים 1 ו – 3 וב"כ כלל לא הוסמכו על ידי המבקש מס' 2 להגיש בקשה לביטול

פסק דין
או לייצגו. לא מצאתי בסיכומיו של ב"כ המבקשים התייחסות כלשהי לעובדה שכלל לא ניתן בידיו יפוי לייצג את המבקש מס' 2 ומאז הדיון בבקשה, לא הוגש יפוי כח מעין זה. משלא הסמיך המבקש מס' 2 את עו"ד דיסני או מי מהמבקשים האחרים לייצגו בהליך, הרי שאין לראות בבקשה כאילו הוגשה בשמו ואין מקום להתייחס לטענות הנוגעות אליו.

סיכומה של נקודה זו, אין מקום לביטול פסק הדין כנגד המבקשים 1 ו - 3 מחובת הצדק ואילו המבקש מס' 2 לא הסמיך מי מהמבקשים או ב"כ להגיש בשמו בקשה לביטול פסק הדין. בנוסף, ספק רב בעיני אם הנימוקים שהעלו המבקשים 1 ו - 3 בבקשתם, יש בהם כדי להסביר את המחדל באי הגשת כתב ההגנה מטעמם והתנהלותם מצביעה, לכל הפחות, על שוויון נפש ורשלנות בטיפול בהגשת כתב ההגנה.

12.
באשר לסיכויי התביעה - לטענת המבקשים, הרי שבין בעלי המקרקעין קיים זה יותר מחמישים שנה הסכם בדבר פירוק השיתוף במקרקעין וחלוקת השימוש בהם עד לפירוקם בפועל, כמפורט להלן:

א.
המשיבה היא המחזיקה היחידה והבלעדית במחצית האחורית של החלקה והיא שתקבל את מלוא הבעלות בחלק זה לכשיפורק השיתוף במקרקעין ואילו מגלי מחזיקים בחלק הקדמי של החלקה והם שיקבלו את מלוא הבעלות בו, לכשיפורק השיתוף בפועל.

ב.
למשיבה זכות מעבר להולכי רגל בשביל שרוחבו 1 מטר, המצוי בחלקה הקדמי של החלקה והוא שמאפשר מעבר מרחוב צדקיהו לשטח המוחזק על ידי המשיבה.

ג.
כל צד זכאי לאחוזי בניה לפי שיעור חלקו במקרקעין וכל צד נושא במיסים או התשלומים החלים על חלקו.

ד.
כל צד רשאי לנהוג מנהג בעלים בחלקו ולבצע אגב כך עבודות בניה מכל סוג שהוא ומאידך, כל צד יסכים לביצוע עבודות בניה בחלקו של הצד האחר.

לטענתו, קיומו של הסכם זה מתבטא בראש ובראשונה בעובדה שהצדדים פעלו כך במשך למעלה מחמישים שנה, תוך שהם מחלקים את המקרקעין ביניהם מבחינה פיסית, כל צד בנה בשטחו בית מגורים והם חלקו את החלקה באמצעות גדר.

בנוסף, הפנה המבקש למפה אותה הגדיר כ"מפת חלוקה", עליה חתמה המשיבה ביום 19.1.1961 (נספח ד' לתצהירו).

13.
במהלך חקירתו הנגדית, אשר המבקש כי אין למי מיורשי עיזבון המנוחה מגלי אמונה ז"ל התקשרות משפטית ישירה למול המשיבה וכי אין בידיו מסמך כלשהו, פרט לנספח ד' לתצהירו, אשר יעיד על הסכם פירוק שיתוף במקרקעין (עמ' 2, שורות 12 – 18 לפרוטוקול) וכי לא ראה הסכם כזה (עמ' 2, שורה 20 לפרוטקול). לטענתו, יש בידיו שיקוף של אותו הסכם, שעה שהצדדים אינם חלוקים כי כל אחד מהם מחזיק בפועל בחלק אחר של החלקה (עמ' 2, שורות 21 – 23 לפרוטוקול). מנגד, טען המבקש כי לפי ידיעתו היה קיים מסמך כאמור והוא הוצהר על ידי אביו לרשויות המס, למשכנתאות ובמסגרת שעבודים שהוטלו בזמנו על המקרקעין, ואשר נוגעים כולם לחלק הקדמי. בנוסף, טען הנ"ל כי המיסוי נוגע כולו לחלק הקדמי (עמ' 2, שורות 24 – 28 לפרוטוקול). ברור כי נספח ד' לתצהירו של המבקש, אינו מהווה מפת חלוקה, כפי שטען הנ"ל, אלא, חלק מבקשה לתוספת בניה למבנה הקיים, אשר הוגשה לפני שנים על ידי המנוחה ז"ל וכי אין בין מסמך חלקי זה לבין מפת חלוקה דבר.

14.
הצדדים לא הגישו בקשה לפירוק השיתוף בחלקה ומשלא נרשם צו פירוק מעין זה, המורה על חלוקה בעין של החלקה, הרי שעל פי סעיף 27 לחוק המקרקעין, בעלותו של כל צד לפי שיעור חלקו, הינה ביחס לכל חלק של המקרקעין. אין חולק, והמשיבה אף ציינה זאת במפורש בכתב התביעה, כי בפועל, למעלה מחמישים שהיא מחזיקה באופן בלעדי במחצית האחורית של החלקה, שם בנוי בית מגוריה, ואילו מגלי עשו שימוש בלעדי במחצית הקדמית של החלקה, שם בנוי ביתם.
אמנם, עצם העובדה שבמשך למעלה מחמישים שנים נהגו הצדדים על פי חלוקה פיסית של החלקה, אין בה כדי להוכיח כי אכן נכרת הסכם שיתוף אולם, אין מקום לשלול טענה זו כבר בשלב זה, טרם נשמעו ראיות הצדדים ובין היתר, גרסתה הנגדית של המשיבה בעניין.
המשיבה אינה מתכחשת לקיומו של הסכם כלשהו בין הצדדים אולם, בשלב זה בחרה שלא לתמוך גרסה בתצהיר ולא ניתן היה לחקור אותה במהלך הדיון בבקשה לביטול פסק הדין.
השאלה האם נכרת הסכם שיתוף בין הצדדים אם לאו, הינה שאלה שבעובדה, אשר יהא על בית בית המשפט להכריע בה, לאחר שיובאו בפני
ו מלוא ראיותיהם של הצדדים.


במדה ואכן נכרת בין הצדדים הסכם שיתוף, יהא על בית המשפט להכריע, אילו תניות כלל אותו הסכם. בעניין זה, ראוי להדגיש כי
אין מניעה ששותפים במקרקעין יסכימו לייחד חלק מסויים במקרקעין לשמושו של אחד השותפים ואילו חלק אחר לשימושו של השותף השני. אלא, שהסכמה כזו אינה מפקיעה את בעלותו של מי מהם בחלקים בלתי מסויימים בחלקה כולה.
ככלל, שמוש סביר במקרקעין משותפים, אינו כולל בניה בהם, ללא הסכמת השותפים האחרים (סעיף 30 לחוק). עם זאת, רשאים
הצדדים לקבוע בהסכם השיתוף מהו אותו "שימוש רגיל" במקרקעין, לפי סעיף 30 לחוק, או "שמוש סביר" במקרקעין, כאמור בסעיף 31 לחוק ויתכן שבית המשפט ימצא שהוסכם בין הצדדים בענייננו, כי בניה בחלקים שהוקנו בפועל לכל אחד מהם, אינה מהווה שמוש חורג כאמור.

אני מודע לכך, שנטל ההוכחה הרובץ על המבקשים כבד אולם, אין לומר כבר בשלב זה, כי אין בידם הגנה מפני התביעה. יתירה מזאת, צודק ב"כ המבקשים בטענתו לפיה, צו המניעה הקבוע, אשר ניתן כנגד המבקשים בהעדר הגנה מטעמם, אינו מסוייג ויתכן כי בית המשפט ימצא בסופו של דבר שיש מקום לסייגו לתנאים מסויימים, מעבר להסכמתה של המשיבה.

15.
אין גם להתעלם מן העובדה שעיזבון המנוחה ז"ל, באמצעות יורשיו, מתנהל, הלכה למעשה, כגוף אחד בטענותיו. בעוד שהמבקשים כשלו באי הגשת כתב ההגנה מטעמם, הרי שהנתבעים 1, 3 ו - 5 הגישו כתב הגנה והם יהיו זכאים להעלות את מלוא טענותיהם ולנסות להוכיחן. יש טעם בטענה לפיה, צו המניעה שניתן במסגרת פסק הדין אינו אפקטיבי, אלא אם ינתן כנגד כל אחד מהנתבעים. בנוסף, במדה ופסק הדין ישאר בעינו ומאידך, הנתבעים האחרים יזכו בהגנתם, ולו בחלקה, תיווצר אסימטריה במצב המשפטי ובזכויות הנתבעים, למרות שכאמור, הם מתנהלים כגוף אחד (אף אם מדובר באישיות משפטית שונה) ומעלים טענות זהות.

16.
לאור האמור לעיל, חרף מחדליהם של המבקשים באי הגשת כתב הגנה מטעמם, אני סבור כי יש מקום לבטל את פסק הדין מכח שיקול דעתו של בית המשפט, מאחר וקיימים להם סיכויי הגנה מפני התביעה, גם אם סיכויים אלו נמוכים. מאידך, ניתן לרפא את הפגמים שבהתנהלותם עד כה, בתשלום הוצאות, כתנאי לביטול פסק הדין.

17.
לאור האמור לעיל, אני מורה כי פסק הדין כנגד המבקשים יבוטל, בתנאים הבאים:

א.
המבקשים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ ומע"מ, וזאת עד ליום 15.1.2010.

ב.
עד לאותו מועד יגישו המבקשים כתב הגנה או לחלופין, יודיעו כי כתב ההגנה שהוגש בשם הנתבעים 1, 3 ו - 5
יחשב גם ככתב ההגנה מטעמם.

ג.
תנאי נוסף, הנוגע למבקש מס' 2 בלבד, הינו הגשת יפוי כח לטובת עו"ד דיסני, המתיר לו לייצגו בהליך הבקשה לביטול פסק הדין, כמו גם בהליך העיקרי, וזאת עד ליום 15.1.2010.

החלטה זו ניתנה על ידי כרשם בית המשפט.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,
כ"ו כסלו תש"ע, 13 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 8774-09/08 יעל חבר (מגלי), שחר מגלי, גל מגלי נ' רינה בר גורן (פורסם ב-ֽ 13/12/2009)