פסקי דין על שמעון בן מסעוד פחימה

22597/01 בש     02/01/2002




בש 22597/01 מדינת ישראל נ' שמעון בן מסעוד פחימה




5
בתי המשפט
בש 022597/01
בית משפט מחוזי באר שבע
02/01/02
תאריך:
כבוד השופטת רויטל יפה-כ"ץ

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
העוררת
נגד
שמעון בן מסעוד פחימה
המשיב
החלטה

1. כנגד המשיב הוגש לבימ"ש השלום בקרית גת כתב אישום המייחס לו ביצוע שורת עבירות של מרמה, גניבה, זיוף ועוד. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וביהמ"ש בקרית גת (כב' הש' א. חזק) קבע, כי חרף המסוכנות הקמה מן המשיב ניתן לשחררו בחלופת מעצר. לפיכך, קבע ביהמ"ש קמא, כי המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בבית הוריו שבמושב איתן, כי יאסר על המשיב להתקשר בכל אמצעי שהוא עם אנשים מחוץ לבית, כי אחותו של המשיב תשהה עם המשיב כל שעות היממה פרט לשעה ביום (בין 11:00 ל - 12:00) שאז תשהה אמו של המשיב עמו, כי האחות והאם יחתמו כערבות צד ג' למשיב וכי הוא אף יחתום על ערבות עצמית, וכי המשיב ימצא בפיקוח שירות המבחן למשך 6 חודשים.

על החלטת שחרור זו הוגש הערר נשוא החלטתי כדלקמן.

2. כבר בפני
ביהמ"ש קמא לא עלתה מחלוקת בין הצדדים, כי חומר הראיות כולל ראיות לכאורה מספיקות כנגד המשיב להוכחת המיוחס לו בכתב האישום.

בכתב האישום נטען, כי בכל המועדים הרלבנטיים לכתב האישום התגורר המשיב בבית הוריו שבמושב איתן ולא עבד בעבודה קבועה. כן נטען, כי המשיב מעולם לא נישא ואין לו
ילדים.

עפ"י עובדות כתב האישום, הרי שב.י.צ. (להלן: "המתלוננת") היא אם לשני ילדים והיא השתתפה בחודש מאי 2001 בתוכנית הכרויות ששודרה ברדיו. נטען, כי המשיב יצר מיוזמתו קשר עם המתלוננת יום אחרי התוכנית, והציג עצמו כמי שמעוניין בקשר רומנטי עמה, וזאת כשכוונתו האמיתית היתה להונות את המתלוננת ולהוציא ממנה כספים במרמה. המשיב שוחח עם המתלוננת מספר פעמים בטלפון, והם החלו להפגש באופן קבוע לאחר שלושה שבועות ועד סוף חודש ספטמבר 2001. כחלק ממזימתו וכדי לרכוש את אמונה של המתלוננת, סיפר לה המשיב סיפורי כזב על עצמו, ובין היתר טען בפני
ה שהוא גרוש בן 31, אב לילדה ובבעלותו בית בן 3 מפלסים; סיפר לה שהוא מחפש קשר רציני עם בת זוג; הציג עצמו בפני
ה כנכה צה"ל וכיו"ר ארגון נכי צה"ל; סיפר למתלוננת כי כיום הוא משרת במשטרת ישראל כקצין בדרגת סנ"צ, וכן סיפר לה סיפורים על מעשיו, כביכול, במשטרה במסגרת תפקידו.
בנוסף לכל זאת הציג המשיב בפני
המתלוננת מצג שווא כאילו בכוונתו לשאתה לאישה, והוא אף הבטיח לה שעם נישואיהם יגורו עם ילדיה בביתו אשר ברעות, אותו ירהט מחדש לכבודה, ואף פרט את תוכניתו לחתונתם בפרטי פרטים.

לאחר שהמשיב רכש את אמונה של המתלוננת, ובין החודשים 9/01-5, הוא הזמין אותה לבילוי בבתי מלון שונים, כשהוא מציג בפני
ה מצג שווא כאילו השהות במלון ממומנת ע"י משטרת ישראל או משרד הבטחון. המשיב גם טען בפני
ה שבשל "הרגישות" שבתפקידו הוא מנוע מלהזמין את המקום בבתי המלון השונים על שמו, וכאילו כרטיסי האשראי שלה משמשים רק כפיקדון בבתי המלון. בחלק מהמקרים אף הזמין המשיב את המקום בבתי המלון מראש תוך שמוש במספרי כרטיסי האשראי של המתלוננת, ללא ידיעתה וללא הסכמתה. המשיב גם הבטיח למתלוננת, כי הסכומים ששלמה, לבקשתו, לשירותים שונים בבתי המלון - יוחזרו לה ע"י משטרת ישראל או משרד הבטחון, הכל, כשהוא יודע שאין הדבר כן ובמטרה לגרום במרמה למתלוננת לשאת בכל התשלומים.
כתב האישום מפרט את הסכומים השונים שבהם חוייבו כרטיסי האשראי של המתלוננת בבתי המלון השונים, ובהם 25 חיובים בסך כולל של - 13,942 ₪.

בנוסף לכל זאת, נטען בכתב האישום, כי במהלך תקופת ההכרות של המשיב עם המתלוננת הוא השיג את הקוד הסודי של כרטיסי האשראי שלה, וב - 21 הזדמנויות שונות (המפורטות בכתב האישום) גנב מחשבונותיה סך כולל של 12,480 ₪, ללא ידיעתה ובלא הסכמתה.

עוד נטען בכתב האישום, כי ב - 8 מקרים שונים (המפורטים אף הם בכתב האישום) נטל המשיב את כרטיסי האשראי של המתלוננת ללא ידיעתה וללא הסכמתה והשתמש בהם כאמצעי תשלום לרכישות שונות בסך כולל של 8,201.9 ₪.

בנוסף לכך, ועל מנת לחזק את אמונה של המתלוננת בו, ביום 30.9.01 הודיע המשיב למתלוננת כי הפקיד 5,000 ₪ בחשבונה, וטען בפני
ה בכזב כאילו מדובר בחלק מההחזר בגין חיוב כרטיסי האשראי שלה כמתואר לעיל. למעשה, סכום זה הופקד בחשבונה של המתלוננת בעקבות הלוואה שנטל המשיב בשוק האפור, תוך שהוא מחייב את כרטיס האשראי של המתלוננת בגין החזרי ההלוואה - והכל, ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

לפיכך, יוחסו למשיב בכתב האישום ביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה, זיוף בכוונה לקבל דבר, התחזות כעובד ציבור, גנבית כרטיס חיוב ל-הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות.

ניתן לציין כבר כאן, כי המשיב הודה בחלק מהמעשים המיוחסים לו. כך, למשל, הודה כי קיים מערכת יחסים עם המתלוננת וכי הציג עצמו כקצין משטרה בכיר. כן הודה בכך שהשתמש בכרטיס האשראי של המתלוננת, אך טען כי השמוש נעשה באישורה ובידיעתה של המתלוננת.
כאמור, ב"כ המשיב לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיב.

3. בפני
ביהמ"ש קמא טענה ב"כ המשיב, כי ספק אם קמה עילת מעצר כנגד המשיב, אך בפני
חזרה בה הסניגורית המלומדת מעמדתה זו, ובצדק הסכימה שקיימת עילת מעצר כנגד מרשה. המחלוקת בין הצדדים עמדה, לפיכך, באשר לאפשרות קיומה של חלופת מעצר בעניינו של המשיב.

לענין זה יש לציין, כי למשיב 13 הרשעות קודמות בשורה ארוכה של עבירות רכוש, מרמה וזיוף, ובתאריך 15.7.98 נדון בבימ"ש השלום בקרית גת ל- 5 שנות מאסר לריצוי בפועל בגין שורת עבירות מרמה בעלות דמיון רב לעבירות נשוא התיק שבפני
נו. הערעור שהוגש על גזר דין זה - נדחה.
עוד יש לציין, כי גם בתיק הקודם הנ"ל התחזה המשיב לנכה צה"ל אמיד המשרת במשטרת ישראל ו/או במג"ב בתפקידים בכירים, וגם שם הוציא במרמה כספים מנשים להן הבטיח בכזב נישואין, וזאת בנוסף לשורה ארוכה של עבירות מרמה, זיוף וגניבת כרטיסי חיוב והונאה באמצעותם בגינם הורשע.

כבר בערעור שהוגש על גז"ד זה, קבעו חבריי - כב' השופטים לרון, פלפל והנדל כי "אין ספק שהמערער (המשיב בענייננו - ר.י.כ) מהווה סיכון לציבור, עברו מעיד על כך שלאחר ריצוי העונש ימשיך לסכן את הציבור, ובנסיבות אלה השיקול המכריע הוא להרחיקו מן הציבור ולמנוע ממנו לבצע עבירות..." ולפיכך - דחו את הערעור על חומרת העונש. ואכן - צדקו חבריי, שהרי המשיב שוחרר ברשיון בתאריך 23.5.01 ומספר ימים אח"כ כבר שב לבצע העבירות נשוא התיק שבפני
נו, שכן בחודש זה יצר את הקשר עם המתלוננת.

רוצה לומר, כי העובדה ששוחרר ברשיון לא מנעה מהמשיב - לפחות לכאורה - לחזור מיד על אותו סוג של מערכות יחסים כוזבות ועבירות זיוף ומרמה שגרמו מלכתחילה למאסרו, וגם לא מנעה ממנו לטעון בפני
ועדת השחרורים שעקבה אחריו לאחר שחרורו, בתאריך 10.10.01, כי "לא יהיו יותר זיופים, אני מעדיף לירות בעצמי דקה לפני".

זאת ועוד, גם שני עונשי המאסר על תנאי בני 12 החודשים כל אחד - לא מנעו מהמשיב מלבצע את העבירות נשוא תיק זה, ולפיכך סבורה אני שביהמ"ש קמא טעה כשסבר ששחרורו של המשיב ממעצרו לבית הוריו (אגב, משם יצא לבצע את העבירות נשוא תיק זה) ימנעו ממנו לשוב ולסכן את שלום הציבור.

אמנם עמד בפני
ביהמ"ש קמא תסקיר מטעם שירות המבחן שבו היתה המלצה לשחרר את המשיב, אך התסקיר עצמו מעורר שאלות ותמיהות, כולל בנוגע להמלצה הסופית שלו. כך, למשל מתמיה ביותר, כי שירות המבחן התרשם מהמשיב כאדם "דל כישורים באשר ליכולתו ליצור תקשורת בין אישית...", שכן התרשמות זו סותרת לחלוטין את אישיותו של המשיב כפי שזו באה לידי ביטוי בשורת עבירות התרמית שבצע בעברו (כולל הנוכחית), אשר בבסיסה מערכת יחסים רומנטית, על בסיס כזב, עם נשים - אותן הוליך המשיב שולל.
אדם שמבצע עבירות כאלה אינו דל כישורים בבנית מערכות יחסים, ונשאלת השאלה האם יתכן שגם שירות המבחן הלך שולל אחר התדמית שרצה המשיב להציג בפני
ו?
זאת ועוד, שרות המבחן התרשם, כי "פיקוח מעצר יסייע לשמעון לשמור על התנאים" של חלופת מעצר, אך אין לשכוח כי העבירות נשוא התיק שבפני
נו בוצעו כאשר המשיב היה נתון בפיקוח מעקב של ועדת השחרורים, ופיקוח זה לא מנע ממנו (לכאורה) לבצע את העבירות, ומדוע פיקוח של שירות המבחן - שלא עומדת בצידו סנקציה מיידית של שלילת הרישיון - ירתיע את המשיב? ומדוע נאמין למשיב שהפיקוח של בני משפחתו יהיה אפקטיבי אם חרף המגורים המשותפים עמם עם שחרורו לא נמנע מלשוב, באופן כה מהיר, לבצע עבירות?

4. אשר על כן סבורה אני שביהמ"ש קמא טעה שעה שסבר ששחרורו של המשיב בתנאים יוכל למנוע ממנו מלשוב ולפגוע בציבור. המשיב עסוק במשך שנים בביצוע עבירות מרמה וזיוף, ואפילו עונש מאסר ממושך, שליש ברשיון ושני עונשי מע"ת לא לימדו אותו את לקחו, ולפיכך קיים חשש ממשי שימשיך לבצע עבירות כאלה באם ישוחרר.

חלופת מעצר, לרבות מעצר בית, מתבססת על אמון שביהמ"ש נותן לנאשם למרות החשש שקיים ממנו לבטחון הציבור, ובמקרה שבפני
נו אינני סבורה שהמשיב זכאי לאמון מצד ביהמ"ש ואינני סבורה שניתן לסמוך עליו שלא ינצל את שחרורו מן המעצר כדי לשוב ולבצע עבירות.
המשיב הוכיח, כי איננו ראוי לאמון המערכת שהלכה לקראתו ושחררה אותו שחרור מוקדם ממאסרו, והפועל היוצא הוא שאין להסתפק לגביו בחלופת מעצר.

5. אשר לתנאי השחרור הקשים בהם שוהה המשיב - אני פונה למפקד בית המעצר בבקשה לשוב ולבחון את האפשרות למצוא למשיב תנאי מעצר הולמים יותר. באם תנאי מעצרו של המשיב לא ישתפרו, הוא יהיה רשאי, כמובן, לפנות לביהמ"ש בעתירה בענין זה.
6. אשר על כן אני קובעת כי יש לקבל את הערר ואני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו במסגרת ת.פ. 1867/01 של בימ"ש השלום בקרית גת.
ניתנה היום יח' בטבת, תשס"ב (02 בינואר 2002) במעמד ב"כ המבקשת עו"ד מרגלית
המשיב וב"כ עו"ד יונס בהעברה מעו"ד בכר.
רויטל יפה-כ"ץ
, שופטת








בש בית משפט מחוזי 22597/01 מדינת ישראל נ' שמעון בן מסעוד פחימה (פורסם ב-ֽ 02/01/2002)