פסקי דין על החברה לניהול חוף שלדג בע"מ | פסקי דין על נסי עמוס | פסקי דין על עידו גרנות | פסקי דין על שי ירושלמי ואח' |

7655-05/08 א     14/12/2009




א 7655-05/08 החברה לניהול חוף שלדג בע"מ נ' נסי עמוס, עידו גרנות, שי ירושלמי ואח'








בית משפט השלום בטבריה



14 דצמבר 2009

ת"א 7655-05-08 החברה לניהול חוף שלדג בע"מ
נ' עמוס ואח'






בפני

כב' השופטת
רים נדאף

התובעת
החברה לניהול חוף שלדג בע"מ


נגד

הנתבעים
1. נסי עמוס
2. עידו גרנות
3. שי ירושלמי
4. חברת פורט שלדג בע"מ




פסק דין


רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.
בפני
נו תביעה לפינוי, סילוק יד, וסעד כספי של 374,930 ₪. התובעת טוענת כי היא בעלת זכויות הניהול של האתר הידוע בכינויו "חוף שלדג" הנמצא בחלקה 23 וחלק מחלקה 124 בגוש 15308 בתחום מושבה כנרת (להלן: הנכס" או "המושכר").


עם הגשת התביעה הועמד הסעד הכספי ע"ס 57,702 ₪ המורכב מסך של 7,032 ₪ כולל מע"מ, דמי שכירות בגין תקופת האופציה הראשונה כפי שיפורט בהמשך, וכן סכום השווה בשקלים לסך של 15,000 דולר, פיצוי מוסכם בגין הפרת החוזה. בשלב יותר מאוחר, ולפני ישיבת ההוכחות, הושלם הסעד הכספי לסך של 374,903 ₪ ושולמה בגינו
היתרה המתחייבת.

2.
אין מחלוקת כי ביום 18.5.06 נחתם הסכם בין התובעת לבין נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") יחד עם שותפו אז מר מעוז יגר (להלן: "ההסכם הראשון") לשכירות בלתי מוגנת בנכס לתקופה המתחילה ביום 1.6.06 ומסתיימת ביום 31.3.07.

3.
אין עוד מחלוקת כי ביום 25.4.07 נערכה פגישה בין מר יאיר רחמים (להלן: "רחמים") מצד התובעת לבין הנתבע ומר שי ירושלמי, שהוא נתבע מס' 3, במשרד בא כוחם של האחרונים, ובנוכחות באי כוח הצדדים.

באותה פגישה סוכם על מימוש תקופת האופציה הראשונה שנקבעה בהסכם הראשון לתקופה מיום 1.4.07 עד יום 31.3.08. כן סוכם באותה פגישה על החלפת מר מעוז יגר בנתבעים 2 עד 4.

הנתבעים הוציאו מכתב לתובעת ברוח הדברים לעיל עוד באותו יום.

4.
ב"כ התובעת הוציא מכתב תשובה ביום 26.4.07, אשר בו נתן הסכמתה של התובעת למימוש האופציה בכפוף למספר תנאים, כמו למשל המצאת פוליסת הביטוח לתקופת השכירות ולתקופת האופציה הראשונה בהתאם לתנאי ההסכם, וכן תשלום מלוא דמי השכירות עבור תקופת האופציה הראשונה
עד יום 27.4.07, וכן יומצא לתובעת רישיון עסק תקף עד יום 25.7.07. עוד צויין באותו מכתב כי במידה והתנאים דלעיל לא יקויימו תהיה רשאית התובעת להודיע על ביטול ההסכם מבלי שהדבר יהווה הפרה של ההסכם.

5.
התובעת טוענת כי במידה והנתבעים היו חפצים לממש את תקופת האופציה השניה היה עליהם להודיע על כך לתובעת 4 חודשים מראש לפני תום תקופת האופציה הראשונה, הכל
בהתאם לסעיף 4 (ב)(2) להסכם הראשון. התובעת טוענת כי הנתבעים לא הודיעו לתובעת על כוונתם כאמור, לפיכך ההסכם הגיע לכלל סיום ביום 31.3.08. התובעת טוענת כי הנתבעים היו אמורים אז לפנות את הנכס ולהשיבו לחזקת התובעת.

6.
התובעת טוענת עוד כי הנתבעים הפרו את ההסכם במספר הפרות יסודיות, תחילה בכך שלא שילמו לתובעת את מלוא דמי השכירו ונותרו חייבים לה סך של 70,000 ₪ ומע"מ, נכון ליום 1.4.07. חשוב לציין כאן כי הנתבעים הפסיקו לשלם לתובעת כל סכום גם לאחר הגשת התביעה, לפיכך, ב"כ התובעת השלים את האגרה עד ליום 31.3.09 לסך של 290,228 ₪ כולל מע"מ.


התובעת טענה להפרות נוספות בכך שהנתבעים עשו שימוש במושכר שלא בהתאם למטרת השכירות, ולא המציאו לתובעת פוליסת ביטוח בתוקף.

7.
במכתבו של ב"כ התובעת מיום 20.3.08 נמסרה לנתבעים הודעה על סיום ההתקשרות, והנתבעים נדרשו לפנות את הנכס ולהשיבו לידי התובעת כשהוא נקי מכל חפץ ואדם, וכן נדרשו לסלק את חובם הכספי לתובעת.

8.
נוכח תוכן המכתב לעיל ביקשו הנתבעים להיפגש עם נציגי התובעת בניסיון להגיע לפשרה, והצדדים אכן נפגשו ביום 1.4.08.


באותה פגישה ביקש הנתבע לקבל אפשרות לממש את תקופת האופציה השנייה מיום 1.4.08 עד ליום 31.3.09, ולשם קבלת הסכמת התובעת התחייבו הנתבעים לעשות את הדברים הבאים:

א.
להמציא עד יום 3.4.08 בקשה מסודרת בכתב למימוש תקופת האופציה השניה.
ב.
לסלק עד יום 9.4.08 את חובם בגין דמי השכירות בסך 70,000 ₪ נכון ליום 1.4.07 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
ג.
להפקיד עד יום 9.4.08 בידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעים סכום השווה בשקלים ל-60,000 דולר בגין תקופת האופציה השניה.

ד.
למלא אחר התנאים שנקבעו ע"י המועצה האזורית עמק הירדן בדבר רישיון עסק.
ה.
להמציא התחייבות מפורשת בכתב למניעת רעש בלתי סביר מהנכס תוך כדי ציון רף הדציבלים המקסימאלי.

9.
התובעת טוענת כי על אף ההסכמות שהושגו באותה פגישה מיום 1.4.08 הפרו הנתבעים את התחייבויותיהם לעיל ולא עמדו בתנאים לעיל, לפיכך הודיע ב"כ התובעת לנתבעים במכתב מיום 10.4.08 כי ההתקשרות בין הצדדים הגיעה לכלל סיום באופן סופי ומוחלט והם נדרשו לפנות את המושכר לאלתר ולסלק את החוב הכספי.

10.
הנתבעים לא נענו לפניית ב"כ התובעת והם ממשיכים לעשות במושכר שימוש, לפרסם מודעות בדבר שורת אירועים המתוכננת בנכס, ללא תשלום דמי שכירות או ללא תשלום כלשהו.

11.
לנוכח סירובם של הנתבעים לשלם לתובעת חובם בגין יתרת דמי השכירות עבור תקופת האופציה הראשונה, מימשה התובעת את זכותה על פי סעיף 31 (ב') להסכם וקיבלה לידה את כספי הפיקדון הקבוע בהסכם. כספי הפיקדון הועברו בפועל לידי התובעת ביום 13.5.08 הסתכמו לו לסך של 80,052.69 ₪.

12.
הנתבעים טוענים כי עולה מההסכם הראשון כי אין לתובעת כל זכויות בנכס ואין היא מוסמכת לפעול כנגד הנתבעים ביחס לנכס.

13.
הנתבעים טוענים כי בהסכם הראשון צוין, כי הנכס מוחזק משנת 1921 בידי משפחתם של מרדכי רחמים ז"ל וגב' חיה רחמים ז"ל, וכי גב' חיה רחמים מסרה את ניהולו של הנכס לתובעת. הנתבעים עוד טוענים כי בהסכם צוין שבשל מחלוקת עם ממ"י בנושאים שונים, טרם נחתם חוזה חכירה מעודכן, וממילא גם לא נרשמו עדיין זכויות החכירה על שמה של גב' חיה רחמים בספרי רישום המקרקעין.

14.
הנתבעים טוענים, כי מלשון ההסכם עולה כי לתובעת אין זכויות בנכס, ולכל היותר הזכויות הן של גב' חיה רחמים, והתובעת אך משמשת בתפקיד של מנהלת הנכס בשמה של גב' חיה רחמים .

15.
הנתבעים טוענים כי בתצהירי העדות הראשית לא צורף כל אישור זכויות מטעם המינהל אשר מלמד על זכויות כלשהם של גב' חיה רחמים בנכס.

16.
יתרה מכך, התובעת לא טרחה לציין כי גב' חיה רחמים הלכה לעולמה בחודש 2/08, לפיכך גם אם היה בידי התובעת יפוי כח או כתב הרשאה מטעם גב' רחמים אשר הסמיך אותה לפעול ולנהל את הנכס, הרי עם פטירתה של גב' רחמים ז"ל, פקע אותו יפוי כח או כתב הרשאה, ואין לתובעת כל זכות לפעול ביחס לנכס או להגיש תובענה זו.

17.
הנתבעים טוענים גם כי התובעת לא טרחה לצרף צו ירושה או צוואה כלשהי של המנוחה גב' רחמים ז"ל, וכי זכותם של משפחת רחמים בנכס לוטה בערפל.

18.
הנתבעים טוענים כי במהלך חודש 4/08 פנה אל הנתבעים פקח מטעם המינהל וטען בפני
הם כי כל החוף מוחזק שלא כדין ע"י משפחת רחמים, ולמיטב ידיעתו של אותו פקח נמצא העניין בטיפול משפטי מול המינהל, כאשר לטענתו לא שולמו למינהל דמי שימוש בשיעור העולה על מליון ₪. עוד נודע לנתבעים מטעם אותו פקח כי בכוונת המינהל לנקוט בהליכי פינוי נגד משפחת רחמים, וממילא לא מוכרת למינהל כל זכות של גב' רחמים ז"ל להחזיק בנכס.

19.
הנתבעים טוענים כי ערכו בירור לאחר אותה שיחה במינהל והתברר להם לטענתם כי אכן קיים הליך משפטי כנגד משפחת רחמים, לפיכך המצג שהוצג בפני
הם ע"י נציג התובעת כאילו יש הכרה בזכות כלשהי של משפחת רחמים בנכס, אינה בבחינת עורבא פרח.

20.
הנתבעים מכחישים את הסכומים להם טוענת התובעת, וטוענים כי לא הוכח הבסיס לאותם סכומים הואיל ואין הסכם מחייב בין הצדדים, ובנסיבות אלו המדובר בדמי שימוש ראויים, כאשר התובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה ביחס לאותם דמי שימוש נטענים.

21.
הנתבעים טוענים כי בידיהם פוליסות הביטוח הדרושות לשנים 2007 ו-2008 ואשר העתקיהם צורפו לכתב ההגנה.

22.
הנתבעים טוענים לקיזוז סך של 191,329 ₪ בגין הנזקים הכספיים שנגרמו להם כתוצאה מאירוע של פיצוץ חמור במערכת המים של המושכר.

23.
ב"כ הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר יאיר רחמים (להלן: "יאיר"), ומטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע.

בתום שמיעת העדויות סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה :

24.
כאמור, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים בכך שמר יאיר רחמים הינו מנהל התובעת ובעל המניות בה וכי רחמים הינו
נכדה של גב' חיה רחמים ז"ל, כשלטובתה של המנוחה קיים פס"ד אריסות במקרקעין נשוא התביעה עוד מיום 17.6.52 (ראה נספח ח' לתצהיר התובעת).

25.
מחומר הראיות שהונח בפני
י עולה כי הנתבעים מבססים את הגנתם על טענה עיקרית ויחידה שעניינה העדר זכות של התובעת במקרקעין. הנתבעים אינם טוענים לזכות עצמאית כלשהי הנתונה בידיהם להחזיק בנכס, מה גם אינם מכחישים שההסכם בין הצדדים הופר על ידם. למעשה הנתבעים תולים יהבם בטענה להעדר זכות עמידה לתובעת שכן לשיטתם אין בידי התובעת כל הסכם או חוזה המסדיר את זכויותיה אל מול מינהל מקרקעי ישראל, וטוענים כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי היא החזיקה בפועל בחוף עובר לכריתת ההסכם, שכן בשנים האחרונות הוחזק החוף לטענתם ע"י שוכרים שונים.

26.
עיון בהסכם השכירות הראשון מיום 18.5.06 (נספח א' לכתב התביעה) מעלה כי משפחת רחמים מחזיקה במקרקעין נשוא התביעה עוד משנת 1921, וכי בשל מחלוקת עם מינהל מקרקעי ישראל טרם נרשמו זכויות החכירה של המנוחה בספרי לשכת רישום המקרקעין.

27.
אומר כבר עתה, כי הגנתם של הנתבעים הנה הגנת בדים המצביעה על חוסר תום- משווע מצידם משום שהמחלוקת אשר הונחה בפתחי נדונה לא אחת בפסיקה וההכרעה המתבקשת בנסיבות העניין הנה כאשר ידה של התובעת על העליונה .

28.
פסק הדין המנחה בסוגיה זו, ככל שנוגע לחזקה, הנו רע"א 5518/98 יצחק יוסף נ' אביגדור עוקשי ואח'
, פד"י נה(3) 294, 308-307)
כאשר שם נקבע כי:


"ההגנה ניתנת למחזיק, אף שחזקתו אינה כדין, כל עוד חזקתו בפועל נמשכת. אם חדל להחזיק ואחר תפס את החזקה, לא יוכל לתבוע סילוק המחזיק המאוחר רק מהטעם שבעבר החזיק בקרקע. (ויסמן, שם, עמ' 36) על התובע להוכיח, איפוא, כי הוא החזיק בפועל בקרקע עובר לתפיסתה על ידי הנתבע, וכי הנתבע אינו בעל זכות חזקה לקרקע."

בית משפט העליון חזר ברע"א 4311/00 - מדינת ישראל נ' אליעזר בן שמחון . פ"ד נח(1), 827) על ההלכה שנקבעה בעוקשי והתייחס להגנת המשפט על החזקה במקרקעין באומרו:

"להגנה על החזקה במקרקעין מקום מרכזי במשפט. היא מהווה נושא להגנת המשפט לא רק כמאפיין של זכות הבעלות אלא גם כאשר היא משקפת מצב עובדתי שאין מקורו בזכות. "החזקה היא ענין שבעובדה שהמשפט מייחס לו תוצאות משפטיות בעלות משמעות" (רע"א 5518/98 יוסף נ' עוקשי, פד"י נה(3) 294, 303). טעמים שונים הביאו את המשפט למתן הגנה נרחבת על החזקה במקרקעין - בין חזקה מכח זכות ובין חזקה בפועל שלא מכח זכות. טעם עיקרי לכך נעוץ ברצון להגן על החזקה כאמצעי של שמירה על הסדר הציבורי ושלום הציבור. טעם נוסף נעוץ בחשיבות שבהגנה על רצף והמשכיות השימוש בקרקע (פרופ' י. ויסמן, החזקה, מחקרי משפט ט"ו (תשנ"ט-תש"ס) 5, 38). חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 מסדיר את הגנת המשפט על החזקה במקרקעין, בפורשו את ההגנה על המחזיק, בין שהוא בעלים, בין שהוא זכאי לחזקה שלא בתורת בעלים, ובין שהוא מחזיק בקרקע בפועל שלא מכח זכות כלל. וכך, נתונה לבעלים ולמחזיק כדין הגנה כנגד מסיג גבול, וכל אחד מהם זכאי לדרוש את החזרת המקרקעין אליו ממי שמחזיק בהם שלא כדין (סעיף 16 לחוק המקרקעין). החוק מכיר בעליונותם של בעלי זכות הבעלות והחזקה על פני מסיג גבול, אולם מימוש זכותם לקרקע הינה על דרך תביעה משפטית בערכאות לצורך קבלת צו לסילוק ידו של הפולש. על התובע מכח זכות הנטל להוכיח את זכותו להחזיק בקרקע ואת העדר זכותו של הנתבע, ועמידתו בנטל ההוכחה היא תנאי להצלחת התביעה. במקביל לכך, מגן החוק גם על המחזיק בקרקע בפועל, אף שלא מכח זכות, כלפי מסיג גבול, באופן שבהתמודדות ביניהם יגבר המחזיק בפועל על מי שמנסה לנשלו... "

ובהמשך נאמר:
במסגרת הגנתו הרחבה על החזקה, מסדיר חוק המקרקעין את האמצעים להשבת מצב לקדמותו כל אימת שחזקה בקרקע ניטלה בלא משפט מידי המחזיק– בין מחזיק בזכות ובין מחזיק שלא בזכות, וזאת, אפילו מקום שתופס הקרקע טוען לזכויות בקרקע, העדיפות על אלה של המחזיק... "

29.
מהמקובץ לעיל עולה, כי הפסיקה הכירה בזכותו של מחזיק ראשון במקרקעין, אפילו החזקה היתה שלא כדין -שלא כמו במקרה שלנו- לתבוע סילוקו של מחזיק שני, הכל
בתנאי שעובר לכניסת המחזיק השני למקרקעין החזיק בהן הראשון לפניו.

30.
במקרה דנן לא דובר על זכות בעלות לתובעת במקרקעין, אלא לחזקה ממושכת במקרקעין. הוכח בפני
י כי מינהל מקרקעי ישראל הסכים ואף אישר למשפחת רחמים להמשיך ולהחזיק בנכס משך דורות תמורת תשלומים שנתיים. אומנם לא נחתם ולא הוצג בפני
י הסכם בין רחמים או התובעת לבין המינהל, ככל הנראה עקב מחלוקת כספית, אך מנספחים י1 – י3 עולה כי רחמים שילם לאחרונה תשלומים שונים למינהל בגין אותו נכס. יש בהגשת נספחים אלו כדי להוכיח כי המינהל הסכים לקבל מרחמים תשלומים בגין החזקה בנכס לתקופה הרלוונטית. ובכך, אף הביע הסכמה לכך שרחמים והתובעת ימשיכו להחזיק בנכס.

יוצא איפוא, כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה בכל הנוגע לחזקה. ברי שהחזקה אינה חייבת להיות חזקה פיזית בשטח, אלא די בכך שהתובעת השכירה המקרקעין לשוכרים שונים בטרם כניסתם של הנתבעים למקרקעין, והשכרת הנכס לשוכרים אחרים הוא אחד מסוגי החזקה הרלוונטיים לענייננו, ואין בה כדי "להפקיע" את חזקת התובעת בנכס.

31.
בהסתמך על הקביעות שהותוו בפסיקה לעיל אני קובעת כי לתובעת עמדה הזכות להשכיר הנכס לנתבעים כפי שעשתה בפועל.

32.
למעלה מהצורך אדרש לטענות הנוספות שהועלו ע"י הנתבעים, בהן אף לא מצאתי ממש: האם התובעת רשאית להשכיר הנכס לנתבעים ובפרט משלא הוצג צו ירושה ? האם הנתבעים צריכים לשלם דמי השכירות לתובעת
? ומה יהיה בקשר לתביעה עתידית מצד המינהל כנגד הנתבעים, ככל שזו תגיע ?

33.
בהסכם הראשון
אשר נחתם בין התובעת לבין הנתבע, יחד עם שותפו אז מר מעוז יגר,
עולה מפורשות כי הנתבעים ידעו היטב אודות מהות זכויות התובעת במקרקעין, ש
הינה בעלת זכויות ניהול בחוף, והעובדה כי טרם הוסדרו זכויות החכירה של גב' חיה רחמים ז"ל בלשכת רישום המקרקעין אינה מעלה או מורידה לעניין זה.

כך נקבע בפתיח של אותו הסכם:


" והואיל
" והמשכירה הינה בעלת זכויות הניהול של אתר בידוע בכינויו "חוף שלדג"
(להלן- "החוף") הממוקם... "
והואיל
והמקרקעין הינם בבעלות מדינת ישראל או רשות הפיתוח או הקרן הקיימת לישראל
ומנוהלים על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן "המנהל" או "ממי")
והואיל והמקרקעין מוחזקים משנת 1921 על ידי משפחתם של מרדכי רחמים ז"ל וחיה רחמים,
והואיל ובשל מחלוקת עם ממ"י בנושאים שונים טרם נחתם חוזה חכירה מעודכן , וממילא גם לא נרשמו , עדיין , זכויות החכירה על שמה של גב' חיה רחמים בספרי לשכת רישום המקרקעין ..."

34.

לשם השלמת התמונה יודגש, כי הנתבע בחר להתקשר בהסכם הראשון מיום 18.5
.06
ולפעול על פיו במהלך שנה שלמה, ובתום השנה אף ביקש לממש את שנת האופציה הראשונה
, כאשר הנתבעים 2-4 ישמשו כחליפיו של מר יגר מעוז.

35.
לשון ההסכם ברורה, חד משמעית, וכתובה בלשון הדיוטות ביחס למהות הזכות של התובעת בנכס, והנתבעים, או מי מטעמם, לא הביעו כל הסתייגות ביחס לזכות התובעת במקרקעין, ובחרו מרצונם החופשי להתקשר בהסכם, ולהאריך אותו, ומכאן שומא עליהם לקיימו ככתבו וכלשונו.

36.
לא זו אף זו, נושא זכויות התובעת במקרקעין הובא לידיעת בא כוחם של הנתבעים, הן במעמד החתימה על החוזה הראשון (בנוכחות עו"ד מס) והן במעמד החתימה על חוזה האופציה לשנה נוספת (בנוכחות עו"ד פרח). חרף זאת הנתבעים מילאו פיהם מים בכל הנוגע למהות הזכות על המקרקעין, ובחרו לממש האופציה.

37.
מעבר לנאמר עד כה, עולה מסעיף 2(ג) להסכם כי הנתבעים ידעו והבינו את מהות זכות התובעת במקרקעין, ודומה כי סוגיה זו עלתה במו"מ בין הצדדים, אשר הגיעו לידי הסכמה
לפתרון "מחלוקת" זו בכך שהתובעת התחייבה במסגרת ההסכם לשפות את הנתבעים במידה ויתבקשו לשלם סכום כלשהו למינהל מקרקעי ישראל, וכך צוין:

"מבלי לגרוע מן האמור לעיל מוסכם כי אם יחויב השוכר לשלם למינהל מקרקעי ישראל תשלום כלשהו בקשר עם השימוש שיעשה על ידו במושכר על פי הסכם שכירות זה , כי אז תחול על החברה לניהול שלדג בע"מ החובה לשפות את השוכר על כל תשלום בו יחויב כאמור" .

38.
לאור לשון ההסכם הברורה והבלתי משתמעת לשתי פנים ניתן להגיע לתוצאה זהה בכל הנוגע לזכות החזקה, מכח עקרון תום הלב בחוזים, עקרון על אשר הפך לאבן יסוד בכל הנוגע למשא ומתן בשלב כריתת חוזה וכן במהלך קיומו של ההסכם.
במה הדברים אמורים? הנתבעים שכרו הנכס מהתובעת, בהיותם מיוצגים, ניהלו הנכס משך שנים, נהנו מפירותיו, ומעולם לא ביקשו שיוצג בפני
הם צו ירושה בטרם כריתת ההסכם, או הוכחות בדבר זכות התובעת להשכיר להם את הנכס.

39.
כיום, טוענים הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה שהנה זכאית להשכיר להם את הנכס, ומכאן שאינה זכאית, לשיטתם, לקבל דמי שכירות ולעתור לפינויים. טענה זו יש לדחותה בשתי ידיים, בהיותה מועלית בחוסר תום-לב מצד הנתבעים הן בשלב המשא ומתן לקראת כריתת ההסכם, והן בעת קיומו של ההסכם.

40.
יוטעם כי אם היו לנתבעים באמת ובתמים ספקות כלשהן ביחס לזכות התובעת בנכס הרי ששומא היה עליהם להעלות הסתייגויותיהם בטרם כריתת ההסכם, לדרוש ולקבל הוכחות עוד בטרם החתימה על ההסכם, ומשלא עשו כן, מנועים הם כיום מלהעלות טענות מעין אלו.

41.
מכאן נעבור לטענה נוספת, שבמסגרתה טענו הנתבעים כי הנם זכאים לפטור מתשלום דמי שכירות, בנימוק שביצוע תשלום כאמור עלול לחשוף אותם בפני
תביעה עתידית מצד מינהל מקרקעי ישראל, או בעל המקרקעין כאמור.

הנתבעים מבססים טענה זו על עדותו של הנתבע (ראה סעיף 9 לתצהיר הנתבע, וכן פרוטוקול עמ' 14 שורות 11-13) לפיה קיים הליך משפטי המתנהל בין המינהל לבין משפחת רחמים, כשאינפורמציה זו, לטענתו, נמסרה לו ע"י פקח מטעם המינהל.

42.
טענה זו אף היא דינה להידחות, שכן לא הוכח בפני
י כי מתנהל הליך כלשהו נגד משפחת רחמים, ועדותו של הנתבע נותרה בגדר עדות שמיעה, בלתי מסובבת, שאין לה כל משקל ראייתי.

43.
דומני, כי כל מטרתה של טענה סתמית מעין זו היא להתחמק מתשלום דמי השכירות המוסכמים המגיעים לתובעת בהתאם להסכם המחייב בין הצדדים, כך שההתרשמות שהותיר הנתבע אינה משקפת חשש אמיתי אצלו מהליך משפטי כלשהו, כפי שנטען בפני
י.

44.
אם הנתבעים סברו באמת ובתמים כי הנם חשופים לתביעה מטעם צדדים שלישיים הרי מדוע לא פנו עד היום, משך שלוש שנים, למינהל ולו במכתב פשוט לליבון סוגיה זו ? מדוע הנתבעים לא צירפו את המינהל כצד להליך או כל גורם אחר? ומדוע לא פנו הנתבעים בהליך של טען ביניים בכל קשור לתשלום דמי שכירות בנכס. סבורני, כי לנתבעים התשובות והפתרונות.

45.
מכאן אני מסיקה שכל מטרת טענות הנתבעים הנה להתחמק מתשלום דמי השכירות לתובעת בפרט, ולהתחמק מתשלום דמי השכירות בכלל .

46.
גם במידה והייתי מקבלת את טענת הנתבעים לפיה מתנהלים כנגד משפחת רחמים הליכים מצד המנהל ביחס לנכס המושכר, הרי שטענה זו עומדת לנתבעים לרועץ, מהסיבה הפשוטה שהמינהל רואה במשפחת רחמים את הכתובת היחידה, בבואו לנקוט בהליכים הקשורים לנכס, ומכאן שחששותיהם של הנתבעים אין בהן כל ממש.

47.
חשוב להבהיר, כי מותה של הגב' חיה רחמים ז"ל הובא לידיעת הנתבעים מההתחלה, שכן הנתבע העיד בפני
י כי במהלך חודש אוקטובר 2007 סגרו הנתבעים את החוף לשבוע ימים מתוך כבוד למנוחה (ראה עמ' ראה עמ' 16 שורה
2-3), הנתבע אף העיד בפני
י כי לאחר מותה של הגב' רחמים, ובסמוך לחודש 4/08, ביקשו הנתבעים לממש את האופציה השנייה, מבלי שהעלו כל הסתייגות ביחס לנפקות זכויות
התובעת בנכס לאחר פטירת המנוחה. (ראה עמ' 16 11-14).

48.
יש להתייחס בחומרה רבה להתנהלותם המקוממת של
הנתבעים, אשר עם הגשת התובענה
בחרו להפסיק לשלם לתובעת כל דמי שכירות, תוך השתלטות על הנכס, כאילו אין דין ואין דיין.


לעניין זה, העיד הנתבע בפני
י באלו המילים:

"
ת. כן, בגלל התביעה, לא מצאתי לנכון להמשיך לשלם, כי עדיין לא הוצג לי כי הובהר לי ע"י פקח שהגיע לחוף שאין בעלים חוקיים של החוף, וקיימת תביעה ע"ס מליון ש"ח על החוף שיכולים לפנות אותנו בכל זמן שירצו, מתנהלת תביעה נגד מר יאיר רחמים ולא קיימת זכות למר רחמים יאיר בחוף, התחלתי לבדוק את זה, ופניתי לעו"ד וגם לרישוי עסקים בעמק הירדן והובהר לי ע"י המנהלת רישוי עסקים שולה עטיה, שלמשפחת רחמים לא קיימת שום זכות בחוף והחוף שייך למינהל, התייעצתי עם עו"ד והחלטתי להפסיק את התשלום, אם אדע למי צריך לשלם אשלם. כרגע אני בחוף, מושקע מאות אלפי ש"ח.

(ראה עמ' 14 שורה 11-13
+ עמ' 14 שורה 11-13 )

49.
התוצאה מהתנהלות הנתבעים היא כי התובעת מחד משלמת למינהל עבור החזקה והשימוש בנכס, ומאידך הנתבעים מחזיקים בפועל בנכס מפעילים אותו ונהנים ממנו, ומבקשים לפטור מלא מתשלום בנימוק סתמי שאינם יודעים למי עליהם לשלם עבור השימוש בנכס!! אילו אכן היו לנתבעים ספקות ושאלות באשר לזכות התובעת בשטח, ואילו אכן סיבה זו מנעה מהם לשלם דמי שכירות, היו אמורים לפעול ככל שוכר הגון וסביר, ולגשת לבית המשפט עם הליך של טען ביניים. הנתבעים לא פעלו כאמור, והדבר אומר דרשני.

50.
אשר לפוליסת הביטוח, בהתאם לסעיף 24 (ד) להסכם עולה כי הנתבעים התחייבו להוסיף את שמה של התובעת וכן שמה של גב' חיה רחמים ז"ל כמבוטחים נוספים בפוליסה לכיסוי נזקי צד ג. יחד עם זאת, עיון בפוליסת הביטוח מטעם חברת מנורה (נספח א'1 –א'2 לתצהיר הנתבע) מעלה כי הנתבעים לא צירפו את התובעת או גב' חיה רחמים ז"ל כמבוטחים נוספים בפוליסות, ואף על פי שהתחייבו לעשות כן בהסכם ונדרשו לעשות כן במספר הזדמנויות, כפי שעולה מההתכתובת בין הצדדים (ראה נספח
ג' לתצהיר התובע).

הקיזוז:

51.
באשר לטענת הקיזוז בגין נזקים נטענים כתוצאה מאירוע פיצוץ במערכת המים של המושכר, טענה זו לא הוכחה כדבעי, ולא הובאה כל ראייה לגובה הנזק הנטען. אין בחוות דעתו של מר זכנון ג'ואן מיום 4.9.08 כדי להוות ראייה קבילה להוכחת הנזק, הרי מר זכנון הוא יועץ מס במקצועו (ראה נספח ב' לתצהיר הנתבע), כך שאינו מוכשר או מוסמך לאמוד את הנזקים הנטענים במערכת המים. דומני כי הנתבעים עצמם לא התייחסו אף הם לטענת הקיזוז שהועלתה על ידם, רק בתור טענת נגד מפני התביעה. לפיכך טענת הקיזוז נדחית.

52.
בעניין דמי השכירות לתקופה שלאחר סיום תקופת האופציה הראשונה, יש לקבוע את דמי השכירות בנכס על סמך הנתונים שנקבעו בהסכם. אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה לא הוכחו דמי השכירות הראויים בתקופה זו. משסוכם בין הצדדים על דמי שכירות ספיציפיים בתקופה שקדמה לתקופה הרלוונטית, הרי יש לאמץ את הסכמת הצדדים, ולקבוע על פיה את דמי השכירות הראויים באותו נכס, היות והנתבעים המשיכו להחזיק באותו נכס באותם תנאים. לפיכך לא היתה מוטלת חובה על התובעת לצרף חוות דעת בעניין זה, או להוכיח דמי שכירות ראויים, מעבר למה שנקבע בין הצדדים.


לפיכך יש לפסוק לתובעת את הסכום הנתבע בגין חזקה ושימוש בנכס ע"י הנתבעים, עד ליום תשלום האגרה הנוספת.

פיצוי מוסכם:

53.
הוכח בפני
י, כאמור לעיל, כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרות יסודיות, הן בנוגע לתשלום דמי השכירות, והן בנוגע להמצאת פוליסות לפי מה שנקבע לעיל, והמשיכו להחזיק בנכס ולתפעלו לאחר סיום תקופת האופציה הראשונה, על אף שלא נחתם הסכם חדש המסדיר את המשך היחסים בין הצדדים, או הנותן בידם כל זכות להמשיך להחזיק בנכס.


בנסיבות אלו, יש לפסוק לתובעת את מלוא הפיצוי המוסכם בסכום השווה בשקלים לסך של 15,000 דולר, שהועמד בכתב התביעה על סך 50,670 ₪.

54.
לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל לפיה הנתבעים הפרו ההסכם בין הצדדים הפרה בוטה ויסודית, נהגו לאורך הדרך בחוסר תום לב משווע, השתלטו על המושכר וממאנים לפנותו, הנני נותנת בזאת צו לפינוי וסילוק יד הנתבעים מהנכס, לפיו עליהם לפנותו ולמסור אותו חזרה לתובעת עד יום 16.12.09. במידה והנכס לא יפונה כאמור רשאית התובעת לפתוח בהליכי הוצל"פ לביצוע הפינוי, ולהיעזר במשטרת ישראל בעניין.

55.
הנתבעים ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 374,930 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.3.08 (אמצע תקופת החיוב מהאופציה הראשונה עד יום 31.3.09) ועד יום התשלום בפועל, וכן החזר אגרות בסך 9000 ₪, ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ.

56.
המזכירות תשיב לידי ב"כ התובעת את הפיקדון בתיק.

ניתן היום,
כ"ז כסלו תש"ע, 14 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 7655-05/08 החברה לניהול חוף שלדג בע"מ נ' נסי עמוס, עידו גרנות, שי ירושלמי ואח' (פורסם ב-ֽ 14/12/2009)