פסקי דין על איתן בחר | פסקי דין על "הפול" חברה לביטוח בע"מ

1173/06 א     14/12/2009




א 1173/06 איתן בחר נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה



14 דצמבר 2009

ת"א 1173-06 איתן בחר
נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ






בפני

כב' השופטת
תמר שרון נתנאל


התובע

איתן בחר
ת.ז. 024518584

ע"י ב"כ עוה"ד מאיר ברק ואח'

מדרך העצמאות 51, חיפה


נגד


הנתבעת

"הפול" חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד נ. לביא ואח'

מדרך העצמאות 57, חיפה




פסק דין



1.
התובע, יליד 29.11.1969 (בן 34 במועד התאונה), נפגע בתאונת דרכים, שאירעה ביום 14.7.03, עת רכב על אופנוע מ.ר. 75-010-24, שהיה בבעלות חברת ננדוס זיו בע"מ, אצלה עבד ומבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת והתנגש ברכב אחר (אירוע זה ייקרא, להלן: "התאונה").

2.
בתאונה, שהוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי, כתאונת עבודה, נגרמו לתובע נזקי גוף ובכללם -
קרעים בכבד, חבלה בריאה ובכליה, חבלה בראש, שבר בכתף ובזרוע השמאלית, קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית וקרע חלקי של הרצועה הקולרטלית המדיאלית.

התובע אושפז למשך 13 ימים (עד יום 27.7.03) ולאחר כשלושה חודשי אי כושר חזר לעבודתו, ביום 10.10.03.

3.
וועדות המוסד לביטוח לאומי קבעו לתובע נכויות (המהוות "קביעה על פי דין", הוא
סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1965), כדלקמן:

נכויות זמניות
:
אי כושר מלא מיום התאונה ועד יום 10.10.03.
נכות זמנית בשיעור 30% - מיום 11.10.03 ועד יום 30.4.04.
נכות זמנית בשיעור 20% - מיום 1.5.04 ועד יום 31.8.05.


נכויות צמיתות (מיום 1.9.05)
:

30%, לפי סעיף 22(4)א' -
בגין אבדן כליה.
10% - בתחום האורטופדי, לפי סעיף 48(2)ו'
ii
, בגין הגבלה בכיפוף ובישור הברך.

נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה, איפוא, בשיעור 37% לצמיתות.

המל"ל לא הפעיל את תקנה 15, בקבעו:

"לדעת הוועדה אין מקום להפעלת תקנה זו. חזר לעבודתו ומסוגל לה ולגילו אין השפעה".

4.
ב"כ התובע טוען שעובר לתאונה היה התובע איש עסקים מוכשר, רב פעלים וברוך כשרונות, אשר כבר בגיל צעיר יחסית הקים וניהל מספר חברות, אולם בעקבות התאונה קרסו עסקיו בזה אחר זה ונסיונותיו לשקמם כשלו.

5.
כן נטען, כי משמעות אבדן הכליה הינה, חשש שמא תיפגע הכליה היחידה שנותרה לתובע, דבר המשפיע רבות על פעילותו, מחייבו לא להתאמץ יתר על המידה ולא להיות חשוף ללחץ בעבודתו. כן נטען, שיהא עליו להקפיד על בדיקות תקופתיות, על איזון יתר לחץ דם וסוכרת (בעיות מהן אין הוא סובל היום, אולם קיים סיכוי שיסבול בעתיד) ולהימנע מתרופות העלולות לפגוע בתפקוד הכליה.

עוד נטען, שהתובע מוגבל בפעילותו בשל פגיעתו בברך, הגורמת לו קושי בהליכה ובעמידה, הגבלה בתנועות וכאבים.

לפיכך, טוען התובע, כי שיעור נכותו התפקודית עולה לאין שיעור על נכותו הרפואית וכי יש להעמידה על 45%.

המשמעות התפקודית של אבדן הכליה
–

6.
הנתבעת טוענת, שאבדן כליה אינו משפיע על התפקוד ונסמכת בטענתה זו על כך שתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי תאונות עבודה), התשט"ז-1956, אינן מקנות זכויות לקצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים, בגין אבדן כליה ועל הפסיקה, הקובעת, דרך כלל, שאבדן כליה אינו פוגם בתפקודו התעסוקתי של הנפגע, אם כי יש לאסור עליו פעילויות ספורט מסוימות, העלולות

לגרום פגיעה ישירה בכליה. מקובלת, בפסיקה, פסיקת פיצוי גלובלי בגין חשיפת הנפגע לסיכון של כשל הכליה השניה, למרות שהסיכון הינו קלוש.

הנתבעת מפנה, בין היתר, לפסה"ד שניתן בע"א 9/87 - ג'ריס חורי נ' צבי פרידמן ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 8.5.89), שם הובאה בחשבון נכות תפקודית בשיעור של 20%, עבור אבדן כליה, כריתת טחול וטנטון, יחדיו.

לפיכך, טוענת הנתבעת, כי יש להעריך את הפיצוי הגלובלי שיש לפסוק לתובע בגין אבדן הכליה, לפי נכות תפקודית בשיעור של 10% - 15% בלבד.

7.
ב"כ התובע מפנה, מנגד, לפסה"ד בענין אדנה - ת"א (מחוזי חיפה) 1130/99 - נגדו אדנה ואח' נ' שימשלשוילי רמזי ואח' (ניתן ביום 1.3.07), שם גרמה תאונת דרכים שאירעה לתובע, לכריתת הטחול, הכליה השמאלית ולשבר בצלע התשיעית.

לא ניתן להקיש מ

פסק דין
זה ישירות לענייננו, שכן שם עלה חשש שהנפגע (קטין כבן 9 שנים), סבל מפיגור שכלי קל ולמד במסגרת חינוך מיוחד. בהסתמך על נתונים אלה ועל פי חוו"ד המומחית ד"ר פרבר, בשל רקעו ונתוניו, יקשה עליו מאוד להשתלב בעבודה, למעט במסגרת מוגנת. לכן, ספק אם ילמד מקצוע שאין עמו מאמץ גופני והזדמנויות רבות בשוק העבודה סגורות בפני
ו, בנסיבות אלה קבע ביהמ"ש, שלפגיעה תהיה השפעה של 50% על יכולת השתכרותו.

שונה המצב בענייננו, בו התובע אינו עובד עבודה פיזית. גם אם בעבודתו כמנהל סניפים של רשת ננדוס הוא עבד 16 שעות ביום, כטענתו וגם אם עמד שעות רבות "על רגליו", אין מדובר בעבודה פיזית מהסוג אליו מתייחס פס"ד אדנה הנ"ל. עבודתו של התובע, כמנהל מסעדה, או חנות, או רשת מסעדות/חנויות, ייתכן שכרוכה בנסיעות ובשעות רבות של עמידה או הליכה, אולם אין בה סיכון לפגיעה ישירה בכליה שנותרה, או לסיכון מוגבר אחר לגרם נזק לכליה.

8.
הנתבעת מציעה לפצות את התובע, בגין אבדן הכליה, בסכום גלובלי של 40,000 ₪.

אף אני סבורה שיש מקום לפצות את התובע, בגין כך, בסכום גלובלי. בהתחשב בסכומים שנקבעו בפסיקה, בגילו ובשנות התעסוקה שנותרו לו, אעמיד סכום זה, נכון להיום, על סך של 60,000 ₪.




הנכות האורטופדית
–

9.
לתובע נקבעה, כאמור, נכות אורטופדית בשיעור 10%, בגין הגבלה בכיפוף ובישור הברך. לכאורה, נכות כזו בעבודה מהסוג בה עבד התובע עובר לתאונה, מצדיקה פסיקת נכות תפקודית, בשיעור זה.

אמנם, התברר, בחקירה הנגדית, שבסיום שירותו הסדיר בצבא, נפגע התובע בתאונה ונקבעה לו נכות משוקללת בשיעור 19%, המורכבת מנכות אורטופדית ברגל, בשיעור 10% ונכות נוירולוגית בשיעור 10%. נכויות אלה לא הפריעו לתובע לעבוד קשה, שעות רבות ביממה, ללא כל הגבלה תפקודית, כפי שהוא עצמו
תיאר את עבודתו עובר לתאונה, אולם שיעור הנכות הרפואית אינו מצביע, תמיד, על שיעור הפגיעה התפקודית.

בענייננו, מדובר בנכות בברך ובהתחשב עיסוקו של התובע, כאמור לעיל, יש בסיס להעמדת הנכות תפקודית על שיעור זהה לזה של הנכות הרפואית, היינו – 10%.

הפסדי החברות
-

10.
התובע טוען, שהוא "הקדיש את חייו ליצירת נכס, שהיה אמור לשמש אותו כמקור הון ולאפשר משיכת דיבידנדים בעתיד".

לטענתו, בעת שהיה מאושפז בגין פציעתו בתאונה, ביצע שותפו, בחברת ננדוס קריות, "פעולות שאי אפשר היה להמשיך את השותפות... הוא לקח את שכר הניהול שלי ושלו ביחד כיוון שאני לא נמצא". לכן סוכם ביניהם שהשותף עוזב והתובע לקח שותף אחר. לדבריו, רק בשל היעדרותו עקב התאונה, קרסו החברות וכל ההשקעה, שהשקיע בהן במהלך השנים עובר לתאונה, ירדה לטמיון.

11.
לא אוכל לקבל טענה זו.

התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין קריסת החברות, כפי שנטען בחוות דעתו של לינאדו. למעשה, זנח, בסיכומיו, את החישובים שבחוות דעת זו אולם ביקש להעמיד את הפסדיו החודשיים (על בסיס האמור בחווה"ד), על שילוש השכר הממוצע במשק.




12.
עובר לתאונה היה התובע בעל 3 סניפים של מסעדות ננדוס, אולם בעת התאונה היה בעלים של שני סניפים, לאחר שסניף אחד נסגר. התובע נותר, עובר לתאונה, בעלים יחיד של חברת "ננדוס" זיו בע"מ ובעלים, ב- 50%, של חברת ננדוס סניף קריות בע"מ (להלן: "החברות").

התובע עבד בעסקי המסעדנות במשך 13 שנים עובר לתאונה, אשר אירעה בהיותו כבן 34 שנה. עד אותה עת עסקי המסעדנות שניהל התובע לא הצליחו באופן שאיפשר לו משיכת משכורת וחלוקת דיבידנדים בשיעור כולל של שילוש השכר הממוצע במשק ובפועל – עד לתאונה לא חילקו החברות כל דיבידנדים. נהפוך הוא -
עובר לתאונה, בשנים 2002 ו- 2001, דיווחו החברות על הפסדים ולא הונחה כל תשתית עובדתית להנחה, שלולא התאונה היו עסקיו מצליחים יותר מאשר הצליחו עובר לתאונה.

13.
זאת ועוד - פגיעתו של התובע בתאונה לא היתה פגיעה קשה. הוא אושפז למשך 13 ימים בלבד ולאחר 3 חודשי אי כושר (אשר גם בהם יכול היה להיות בקשר, לפחות טלפוני, עם עסקיו), שב לעבודתו. אין זה סביר שמשך העדרות זה, כמו גם שיעור נכותו הצמיתה, הם שגרמו לכשלון עסקיו.

14.
מהנתונים שבפני
י עולים גורמים נוספים לכשלום עסקיו של התובע. בנוסף לעצם העובדה שבשנתיים שקדמו לתאונה דיווחו החברות שבניהולו על הפסדים, מצביעה הנתבעת בסיכומיה גם על כך שביום 4.10.03 התפוצצה מחבלת במסעדת "מקסים" בחיפה וטוענת שעובדה זו השפיעה על מחזור המכירות בענף המסעדנות ולכן היתה ירידה במחזור המכירות של החברות בחודש זה ולא משום שהתובע נעדר מעבודתו.

לא ניתן, כמובן, לקבוע מה היתה השפעת הפיצוץ במסעדת "מקסים", על הכנסות החברות, אם כי ניתן להניח שהיתה לכך השפעה כלשהי, לפחות בחודשים שלאחר הפיצוץ. מכל מקום – גורמים רבים משפיעים על הצלחה או כשלון של רשת מסעדות ובענייננו, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שפציעתו בתאונה גרמה לכשלון עסקיו. בהקשר לכך יש לציין עוד, שכל סעיפי רשת ננדוס נסגרו, בשנת 2007, בצו בית משפט ואף התברר שסניפי הרשת בארץ עבדו ללא זכיון מטעם רשת "ננדוס" הבינלאומית. בנוסף, מעדותו של התובע עולה, שהוא שלח ידו בעסקים רבים, בעת ובעונה אחת, תוך שהוא נוטל על עצמו התחייבויות כספיות גבוהות ביותר (ראו, במיוחד, עדותו בעמ' 10-11 לפרו').

15.
לפיכך ומשהתובע לא הוכיח שהאירועים שאירעו בעסקיו לאחר התאונה, קשורים לפציעתו בתאונה, יש לחשב את נזקיו של התובע, על פי שכרו עובר לתאונה, היינו – לפי שכר של 7,904 ₪, נכון להיום.


גובה השכר בחישוב התובע
-

16.
התובע הגיש חוו"ד שנערכה ע"י רואה החשבון מר לינאדו יהושע (להלן: "לינאדו"), אשר סומנה כמוצג נ/1, על פיה אבדן משכורותיו של התובע, עקב התאונה, עולה כדי סך של
3,614,000 ₪.

כן נכתב בחוות הדעת, שהתובע היה מגדיל את שכרו החודשי, עד לרמת שכר של
75,000 ₪ (!), כבר בחודש יולי 2003, אם היה מחליט למשוך דיבידנדים.

17.
ב"כ התובע זנח, בסיכומיו, את הטיעון על פי חוות דעתו של לינאדו. לטענתו, יש להוסיף למשכורת בסך 7,095 ₪ (על פי נתוני המל"ל), שמשך עובר לתאונה (המגיעה, בשערוך להיום, לסך של 7,904 ₪), הפסד שימוש בטלפון נייד, שווי ארוחות והפסד שימוש ברכב, בסך כולל של 2,000 ₪.
ועל בסיס כך וההנחה שהחברות היו מחלקות דיבידנדים, הוא מבקש להעמיד את שכרו של התובע, לאור "פוטנציאל" השתכרות נטען, על שילוש השכר הממוצע במשק נטו, דהיינו – על סך 18,076 ₪. לטענתו מגלם סכום זה, הן את פוטניציאל ההשתכרות של התובע והן את אבדן ההכנסות "אשר היו צפויות לו מעסקיו השונים, הגם שסכום זה משול לטיפה בים ההפסדים שנגרמו לתובע".

18.
לפי חישוביו של ב"כ התובע, הכוללים הפסדי שכר, על פי בסיס השכר הנ"ל ונכות תפקודית בשיעור 45% (לעבר – 646,076 ₪ ולעתיד – 1,929,345 ₪), הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים

(212,227 ₪), כאב וסבל (77,244 ₪), עזרת צד ג' בעבר ובעתיד (204,198 ₪) והוצאות בעבר ובעתיד (200,000 ₪), מגיע לתובע פיצוי בסך כולל של 3,269,090 ₪, לפני ניכויי מל"ל.

חישוב הנתבעת
–

19.
הנתבעת הגישה חוו"ד רואה חשבון מטעמה, שנערכה ע"י רואה החשבון גד כהן (להלן: "כהן"), לפיה כל החברות של התובע דיווחו על הפסדים, גם עובר לתאונה ולפיה היקף הפעילות של התובע דווקא גדלה, משמעותית, לאחר התאונה והתאונה לא גרמה לתובע כל הפסד.

לפי חישובה, נבלעת התביעה בתגמולי המל"ל, המגיעים לסך של
675,737 ₪.





חישוב הנזק
:

נתוני השתכרותו של התובע עובד לתאונה
–

20.
משכורתו של התובע הסתכמה (על פי נתוני המל"ל), בסך של 7,095 ₪, המגיע, נכון להיום, לסך של 7,904 ₪. אין מקום להוסיף לכך הטבות להן טוען התובע, הן מאחר שלא הוכח שווי ההטבות והן
משום שהתובע המשיך, לאחר התאונה, בעיסוקיו עובר לה והוא ממשיך ליהנות מהטבות אלה.

21.
הנזק –

א.
כאב וסבל, על פי נכות רפואית בשיעור 37% ו- 13 ימי אשפוז -
77,334 ₪.

ב.
הפסד שכר מלא מיום התאונה – 15.7.03 עד 10.10.03 -

23,772 ₪
=
3

x

7,904 ₪ -
23,772 ₪.

ג.
הפסד שכר מיום 11.10.03 ועד היום -


הנתבעת טוענת
לתנודות
בשכרו
של
התובע לאחר
התאונה,


כאשר, תחילה,
משך
משכורת בסך של 4,000 ₪ בלבד, לאחר
מכן (בשנת 2004), משך
משכורת
כפי
שהיתה
עובר
לתאונה
ובשנת 2005 שוב חלה ירידה בשכרו וטוענת, שגובה המשכורת
שמשך התובע (ואשר נשלט על ידו), הושפע משיקולי מס. אינני
סבורה
שניתן לקבוע כך, במידה הנדרשת.
משקבעתי
שנכותו
התפקודית
של
התובע הינה בשיעור 105 ומאחר שהתובע הינו
עצמאי
וקיימות
תנודות
בהכנסות
עסקיו, אחשב
את
הפסד
השתכרותו גם לעבר, על פי שיעור נכותו התפקודית ושכרו עובר
לתאונה –
54,000 ₪
= 74 ח'

x
10%

x
7,904
-
58,490
₪.

ד.
הפסד כושר השתכרות מהיום ועד גיל 70 (לאור מקצועו של התובע)


מקדם (237.1893) -
187,474 ₪.

ה.
הפסד כושר השתכרות בשל אבדן כליה -
60,000
₪.

ו.
הפסד פנסיה - בהתחשב בהפסדי השכר -
17,217 ₪.

ז.
עזרת צד ג' – נכותו של התובע אינה מצדיקה פסיקת סכומים לעתיד,
אולם אפסוק לתובע, בגין עזרה בתקופת האשפוז ואי הכושר, פיצוי
גלובלי בסך 10,000 ₪ נכון להיום -
10,000 ₪.

ח.
הוצאות – התובע לא המציא קבלות על הוצאות, אולם
בהתחשב בימים בהם היה מאושפז ובתקופת אי הכושר
אפסוק לו סכום גלובלי בסך 5,000 ₪, נכון להיום.
אין
כל בסיס לטענה בדבר הוצאות עתידיות -

5,000 ₪.



סה"כ:
439,287 ₪.

22.
מאחר שתגמולי המל"ל מגיעים, על פי חוו"ד אקטוארית של האקטואר שי ספיר, לסכום כולל של 675,737 ₪, נבלעת התביעה בתגמולי המל"ל.

23.
אין מחלוקת שהתובע נהג, בעת התאונה, באופנוע שהיה בבעלות מעבידתו – חברת ננדוס זיו בע"מ, אין התובע זכאי ל- 25% מנזקו ואין מנוס מדחיית תביעתו.

ראו, בענין זה: ע"א 545/85 - אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מסעודי אלגריסי . פ"ד מד(2), 8, עמ' 18-19 וכן ע"א 390/06 - רומן גרינשטיין נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 22.7.08), סעיף 12 לפסק הדין.

24.
לפיכך, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות המומחה החשבונאי מטעמה (כנגד הצגת קבלה על התשלום ובשערוך כדין) וכן שכ"ט עו"ד, בסך 13% + מע"מ מסכום הנזק.

ניתן היום,
כ"ז כסלו תש"ע, 14 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 1173/06 איתן בחר נ' "הפול" חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/12/2009)