פסקי דין על אבי טוקר | פסקי דין על חנה טוקר | פסקי דין על בן חמו מכלוף ואח' | פסקי דין על עו"ד גולדברג יואל | פסקי דין על אוהד מרדכי | פסקי דין על דפנה זריף ואח' |

10872/06 א     16/12/2009




א 10872/06 אבי טוקר, חנה טוקר, בן חמו מכלוף ואח' נ' עו"ד גולדברג יואל, אוהד מרדכי, דפנה זריף ואח'








בית משפט השלום בחיפה



16 דצמבר 2009

ת"א 10872-06 טוקר ואח'

נ' מרדכי ואח'






בפני

כב' השופט שלמה לבנוני
, סגן נשיא

התובעים
1
.
אבי טוקר

2
.
חנה טוקר

3
.
בן חמו מכלוף
4. בן חמו שולה
ע"י ב"כ עוה"ד
אטיאס גיא


נגד

הנתבעים
1. עו"ד גולדברג יואל
2. אוהד מרדכי
3. דפנה זריף
4. אורית גינדין
5. מאור ערן
6. קרן הנאמנות ע''ש המנוח אוהד ארנון ז''ל
7. גיא אוהד
8. שרון אוהד
ע"י ב"כ עוה"ד
גולדברג יואל




פסק דין


1.
התובעים הם שני זוגות אשר רכשו מהמנוחה ציפורה אבדיק ז"ל (להלן "המנוחה") שני מגרשים, בגדר שני חוזי מכר. התובעים התעתדו לבנות בתיהם על המגרשים. נטען כי המנוחה לא שילמה היטל השבחה, שעל פי החוזים היא אמורה הייתה לשלמו. התובעים נאלצו, איפוא, לשלם ההיטל הנ"ל והגישו תובענת השבה נגד עיזבון המנוחה ב-ת.א. 3645/04 שנדון בפני
כב' השופטת טאובר (להלן-"התביעה הראשונה"). בגדרה של התביעה הראשונה נרשם הנתבע כ "עיזבון המנוחה אבדיק ציפורה ז"ל באמצעות מנהל העיזבון עו"ד יואל גולדברג" .

2.
בפסק דינה מיום 6.11.05 נענתה השופטת טאובר לתביעה, תוך שהיא דוחה טענות ההגנה כנגדה.

3.
בגדר התובענה שבפני
י נטען כי פסק הדין האמור לא כובד. ככל שעסקינן בנתבע 1 (להלן, גם "מנהל העיזבון"), נטען כי לא זו בלבד שהוא לא עשה לשם קיום פסק הדין אלא הוא פעל לחלוקת העיזבון טרם פירעון חובות העיזבון כלפי התובעים בגין פסק הדין בתביעה הראשונה. ככל שעסקינן בנתבעים 2 – 8 (להלן-"היורשים") נטען כי הם ידעו בזמן חלוקת העיזבון על פסק הדין בתביעה הראשונה, ומכאן שחייבים הם בסילוק החוב עד כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 128 לחוק הירושה.

4.
בהחלטתי מיום 14.12.07 דנתי בעתירת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, וראיתי לדחותה, ודנתי בטענת ב"כ התובעים לעניין השתק פלוגתא שנטען, וראיתי לאמצה. על אותה דרך רשמתי, בין השאר, כי "אם יסתבר כי מנהל העזבון פעל לחלוקת העזבון טרם פירעון חובות העזבון, וכי עשה כן ללא צידוק, ברי שהתביעה כנגדו, כמנהל עיזבון, היא לגיטימית" (סעיף 5). ועוד קבעתי כי "בגדר פסק דינה של השופטת טאובר נקבעה זכאותם של התובעים בגין העילה שם נגד העיזבון, וקביעה זו היא קביעה חלוטה, וככזאת פטורים התובעים מלחזור ולהוכיחה בפרשה שבפני
י" (סעיף 10). רשמתי כי משום טעמים של "קרבת עניין" או "קרבה משפטית", השתק הפלוגתא חל לגבי היורשים, הגם שלא היו בעלי דין בתביעה הראשונה.


וחתמתי, כאמור בסעיף 12 להחלטתי הנ"ל, כי "מקובלת עליי הגדרת הפלוגתאות שדרושות לפנים בפני
י, כמוצע על ידי ב"כ התובעים בסעיף 46(ב) לתשובתו. אכן עליי להידרש לסוגיית היקפו של העזבון, אופן חלוקתו, ואחריות הנתבעים לתשלום הסכומים להם זכאים התובעים מהעיזבון על פי התביעה שבפני
י" (סעיף 12).

5.
לנוכח כל אלו הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעים הוגש תצהירו של עו"ד גיא אטיאס. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של מנהל העיזבון ושל הנתבע 5. אחר הדברים הללו הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן

פסק דין
מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

6.
מעיון בסיכום טענות ב"כ התובעים, ובעצם עוד למקרא תצהירו של עו"ד אטיאס, הם עותרים לקבל את התביעה אך כנגד הנתבעים 5-1, משמע כנגד מנהל העיזבון והיורשים, הנתבעים 5-2. אין כל הסבר, לנוכח זאת, על שום מה נתבעו מלכתחילה הנתבעים 8-6. ואולם משעה שב"כ הנתבעים, בסיכום טענותיו, אינו טוען דבר לעניין סוגיה זו תידחה התביעה כנגד הנתבעים 8-6, ללא צו להוצאות.

7.
עיון בסיכום טענות ב"כ הנתבעים מעלה כי הם אינם מפנימים את האמור בהחלטתי מיום 14.12.07 לעניין הגדרת הפלוגתאות שבמחלוקת. הם אף טוענים שהתובעים מפרשים באופן שגוי את החלטתי זו, מבלי שמבארים את השגיאה הנטענת האמורה. טענתם זו חסרת שחר. אכן התובעים בלבד מתמודדים עם הטענות שהוגדרו כצריכות לפנים. בדעתי להתעלם ממכלול טענות הנתבעים, החורגות מגדר הפלוגתאות שהוגדרו על ידי. זאת ועוד: בגדר סיכומי הטענות נטענת טענה נוספת של הנתבעים להדיפת התביעה והיא שהתובעים מעולם לא הגישו כל דרישה או תביעה ביחס לעיזבון המנוחה בהתאם לסעיפים 99 ו- 132 לחוק הירושה. טענה זו נשמעת לראשונה בסיכומי הטענות, מבלי שנשמעה בכתב ההגנה ובתצהירי העדויות, ובוודאי שאין בדעתי להידרש לה.

8.
שני ב"כ הצדדים, איפוא, מאוחדים בדעתם שבגדר הכרעתי לעניין סוגיית היקפו של העיזבון, אופן חלוקתו, ואחריות הנתבעים לתשלום הסכומים להם זכאים התובעים מהעיזבון, יש להידרש לסוגיית "יורש אחר יורש".

9.
מסיכומי הטענות אני למד כי המנוח יוסף אבדיק ז"ל (להלן – "המנוח"), בן זוגה המנוח של המנוחה, ציווה בצוואתו נכסי מקרקעין למנוחה, כשהיא הייתה עוד בין החיים, והורה בצוואתו כי המנוחה תהיה רשאית להוריש נכסים אך ורק לנתבע 2 ולאמם (שבינתיים נפטרה) של הנתבעים 5-3. שני בעלי הדין, איפוא, מודים כי על הוראת צוואתו של המנוח חל האמור בסעיף 42 לחוק הירושה, שעניינו "יורש אחר יורש". אבהיר כי אף אחד מב"כ הצדדים לא ראה לגרום לכך שעיני תשזוף את צוואת המנוח. אין לי, אלא, לאמץ את המוסכם על דעת בעלי הדין, הגם שלא ראיתי את צוואת המנוח. וככל שסבור הייתי שצוואת המנוח היא זהה והדדית לצוואת המנוחה, ושמא משם אוכל לשאוב תובנות שאבקש, אף נתון זה מתבדה. מן הנתונים שבפני
י אני למד כי צוואתה של המנוחה נעשתה ביום 26.10.97 (והיא נפטרה ביום 29.12.01). עיון בצוואתה מעלה כי היא איזכרה את בעלה המנוח, בסעיף 4 לצוואתה, כאשר דנה ב"צאצאיו של יוסף אבדיק ז"ל".

10.
סעיף 42(א) לחוק הירושה מורה כי "המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון; השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר". סעיף 42(ב) מורה כי "הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון; אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה". כב' הנשיא שמגר, ב-ע"א 4714/90 שרה ויספלד נ' אריה ויספלד, פ"ד מח(3) 104, מבאר כי דרך עיקרון, ועל פי פשוטו של סעיף 42(ב), "יורש ראשון הוא בעלים לכל דבר; יכול הוא להשתמש בירושה, לאכול פירותיה, ואף לכלותה או להשמידה... לסיכום, יורש ראשון רשאי איפוא, מבחינה משפטית, לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והמגבלה היחידה המוטלת על כוחו זה על פי סעיף 42(ב) היא בסיפא: 'אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה'" (סעיף 7).


אכן, מקום שניצבת צוואה לפרשנותו של בית המשפט ניתן להסיק לעיתים הגבלות על כוחו של יורש ראשון לנהוג בנכסי הירושה מנהג בעלים, תוך פגיעה בזכות היורש השני. וכך, ב-ע"א 1182/90 דורית שחם נ' מרים רוטמן, פ"ד מו(4) 330, תוך שבית המשפט פירש צוואה שניצבה לנגד עיניו, הסיק כב' השופט חשין, בפרשה ההיא, כי היורשת הראשונה לא יכולה הייתה להעביר לצד שלישי זכויותיה בדירה שירשה ללא תמורה.


בנדוננו, כאמור, צוואת המנוח לא הונחה בפני
י. ממילא לא הוצגה בפני
י כל תשתית פרשנית ממנה ניתן לחרוג מן הכלל האמור בסעיף 42(ב) לחוק הירושה ומיכולתו של היורש הראשון לעשות בירושתו כרצונו, ובלבד שלא יגרע בצוואתו-שלו מזכותו של השני לרשת ממה שקיבל, ככל שנותר מה שנותר.

11.
לנוכח כל אלו למנוחה לא הייתה כל מגבלה לבצע עסקאות במקרקעין בחייה, כאותן עסקאות שנדונו בתביעה הראשונה. וכאמור, בתביעה הראשונה הוכרעה, מהותית, צדקת תובענת ההשבה של התובעים נגד עזבון המנוחה, ונהיר לחלוטין כי

פסק דין
זה לא כובד. על יסוד הנתונים האמורים נקל, ראש לכל, לקבוע את חבותו של מנהל העיזבון.

12.
אין עוררין כי בגדר תפקידיו של מנהל העיזבון מוטלת עליו החובה לחלק את נכסי העיזבון, וכמתחייב מכך רובצת עליו החובה לפרוע את חובות העיזבון לנושיו. מעמדו של מנהל העיזבון, איפוא, הוא מעמד של נאמן כאשר היורשים והנושים של העיזבון הם הנהנים. התובעים שבפני
י הם הנושים של העיזבון. חוב העיזבון להם לא יכול להיות שנוי במחלוקת, לנוכח פסק הדין בתביעה הראשונה. שומה היה, איפוא, על מנהל העיזבון לדווח הכיצד חילק את נכסי העיזבון, ומה עשה על מנת לפרוע את חוב העיזבון הזה, שהוא בוודאי ידע עליו לנוכח מעמדו כמנהל עיזבון ולנוכח מאבקו נגד צדקת התביעה, בתביעה הראשונה.


וכך, ועל אחת כמה וכמה לנוכח הנמקת היורשים על פיה יש מקום למינוי מנהל עיזבון. בסעיף 5 לבקשה זו (נספח ג' לתצהירו של עו"ד אטיאס) נומק עניין זה בצורך "לשמור על שלמות העיזבון, איסוף העיזבון והשקעת כספי העיזבון באופן שימנע נזקים מאת העיזבון באשר בין השאר כספים בבנקים הדורשים השגחה" (סעיף 5). פשיטא, עסקינן בעיזבון הנחזה להיות "מורכב", שיש בו נכסים הדורשים איסוף, ניהול ומימוש. לא יעלה על הדעת, איפוא, כי התבקש מינויו של מנהל עיזבון מקום שבעיזבון לא קיים דבר. והרי זו טענתם של הנתבעים. לשיטתם אין בנכסי עיזבון המנוחה כל נכסי מקרקעין באופן שנכסי העיזבון כלל אינם במסת הנכסים של העיזבון הנ"ל, והרי הם עברו ליורשים האחרים, מכוח הוראת "יורש אחר יורש".

13.
ב"כ הנתבעים טוען כי עם מותו של היורש הראשון, והיא המנוחה, פקעה זכותו והיא אינה עוברת בכל זמן שהוא לעיזבונו כי אם ישירות אל היורש השני, הקבוע בצוואת המוריש-המנוח.


התובנה האמורה נדחית על ידי כחסרת היגיון. אכן מקובלת עליי טענת ב"כ התובעים בסיכום טענותיו על פיה "ככל שבעת מותה של היורשת הראשונה – המנוחה אבדיק ציפורה ז"ל – זכויותיה היו 'פגומות', הרי 'היורש השני' – הנתבעים 5-2 מקבלים את הזכויות כפי שהן. הנתבעים 5-2 הנכנסים בנעלי המנוחה ואינם מקבלים זכויות טובות משהיו למנוחה (היורשת הראשונה) במותה. על כן ככל שהנכסים עוקלו להבטחת חוב התובעים, הרי שהיורשים השניים – הנתבעים 5-2 – יוכלו לזכות בכספי העיזבון בכפוף לתשלום החוב" (סעיף 47).

14.
מן הנתונים שבפני
י נהיר כי הנתבעים 5-2 ירשו מעיזבון המנוחה נכס מקרקעין שערכו מגיע כדי סך של 500,000 דולר, כמוכח מטיוטת חוזה של הסכם זה. התובעים הטילו עיקול על מקרקעין אלו. חרף זאת המשיכו הנתבעים 5-2 לבצע עסקאות מכר שונות באותם מקרקעין, ונהיר כי הם לא היו רשאים לעשות כן, מבלי להסדיר תחילה תשלום חובות העיזבון לתובעים.

15.
ככל שעסקינן בסכום התביעה לא הושמעה מעולם כל השגה מטעם הנתבעים. לנוכח מכלול הנתונים האמורים בדעתי לקבל התביעה במלואה.

16.
לפיכך הנני מחייב את הנתבעים 5-1, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 90,507 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 21.5.08 ועד מועד התשלום המלא בפועל, מלוא אגרת התביעה ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ על הסך הנ"ל, כהצהרת ב"כ התובעים על הסכם שכר הטרחה. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.


הנני דוחה התביעה נגד הנתבעים 8-6 ללא צו להוצאות.

17.
המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ"ט כסלו תש"ע, 165 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.

_________________________
שלמה לבנוני
, שופט
סגן נשיא









א בית משפט שלום 10872/06 אבי טוקר, חנה טוקר, בן חמו מכלוף ואח' נ' עו"ד גולדברג יואל, אוהד מרדכי, דפנה זריף ואח' (פורסם ב-ֽ 16/12/2009)