פסקי דין על חנה בורשטיין | פסקי דין על קוזניץ שרה | פסקי דין על בורשטיין נוח | פסקי דין על איתן שריקי | פסקי דין על קמפוס דוד | פסקי דין על אלטבואר איתן ואח' |

29137/07 תאק     14/12/2009




תאק 29137/07 חנה בורשטיין, קוזניץ שרה, בורשטיין נוח נ' איתן שריקי, קמפוס דוד, אלטבואר איתן ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



14 דצמבר 2009

תא"ק 29137-07 בורשטיין ואח'
נ' שריקי ואח'







בפני

כב' השופט
צבי כספי


תובעים

1
.
חנה בורשטיין
2. קוזניץ שרה
3. בורשטיין נוח


נגד


נתבעים

1. איתן שריקי
2. קמפוס דוד
3. אלטבואר איתן
4. ממן אשר




פסק דין


עובדות המקרה נשוא

פסק דין
זה תוארו על ידי בהחלטתי מיום 20.11.08 במסגרתה דחיתי את עיקר טענות הנתבעים בבקשתם למתן רשות להתגונן כנגד התביעה שהוגשה ב"סדר דין מקוצר" [ להלן: "החלטת 08" ].
לאור האמור לעיל, איני רואה צורך לחזור על האמור שם וגם הגדרות ומונחים ששימשו אותי בהחלטת 08 ישמשו לצורך האמור ב

פסק דין
זה.
שני נושאים נשארו לדיון במסגרת שמיעת הראיות: האחד, האם יכולים היו התובעים להקטין את נזקם בהשכרת המושכר; השני, האם יש מקום להפחית מגובה הפיצוי הנתבע, שהוא פיצוי מוסכם על פי ההסכם בסכום של -.100 $ לכל יום בו החזיק שריקי
את המושכר לאחר תום המועד להחזקתו לפי ההסכם.
הפיצוי נדרש לתקופה המתחילה במועד סיום השכירות על פי ההסכם הוא יום 28.2.07 ועד ליום 24.1.08 הגם שהמושכר נותר תקופה נוספת לאחר מכן ולא הושכר אלא ביום 22.5.08 [ נספח ת/15 לתצהירו של מר אריה קוזניץ, שמסר עדותו מטעם התובעים; להלן: "אריה" ].
דומני שעניין זה הוא פשוט; יהא אשר יהא המועד שבו הפסיק שריקי להשתמש במושכר, מועד החזרת החזקה בו הוא מועד החזרת המפתחות לידי התובעים והוא ביום 24.1.08 כפי שמעיד על עצמו מכתבו של בא כוחו של
שריקי, עו"ד אילן, מאותו המועד, נספח ת/1 לתצהירו של אריה, לפיו, בלשונו של ב"כ שריקי:
"יש לראות במסירת המפתחות של הנכס הנ"ל כהחזרת הנכס".
מקובלת עלי על כן עמדת התובעים לפיה: הנכס לא הוחזר, מעשית ומשפטית, לפני יום 24.1.08, וכן גם חוסר רצונם לעשות דין לעצמם ולהיכנס למושכר בלא קבלת החזקה הפורמלית בו, ומכאן נובע כי לא היו יכולים להשכיר את הנכס טרם המועד הנ"ל, ודין הטענה לעניין הפחתת הנזק להדחות [ ראה סעיפים
14 עד 16 לתצהירו של אריה ].
הפחתתו של פיצוי מוסכם ניתנת לביצוע לפי שיקול דעתו של בית המשפט, במסגרת הוראת הסיפא לסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה),
תש"ל – 1970.
העיקרון ליישומו של סעיף זה העובר לאורך כל פסיקת בית המשפט העליון הוא שרק לעיתים נדירות יתערב בית המשפט בהסכמות הצדדים וזאת רק כאשר אין כל
[ הדגש מופיע במקור מספר פעמים – צ.כ. ] יחס סביר בין הפיצוי שנקבע ובין מה שיכולים היו הצדדים לצפות כנזק בעת כריתת ההסכם [ ראה, לאחרונה,

פסק דין
"מסכם" בע"א 4630/04 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ. בני יעקב נדל"ן בע"מ ואח'
, פורסם באתר "נבו" ].
מקובלת עלי עמדת ב"כ הנתבעים לפיה הצדדים לא נתנו דעתם כלל לסעיף הפיצוי בחסכם בעת כריתתו [ עדות אריה, לשאלת בית המשפט; בתצהירו של שריקי, שרובו ככולו אינו נוגע לשאלות שנותרו לדיון לאחר החלטת 08, אין לשריקי מה לומר בעניין זה, לבד מלהביע "תדהמה" ].
אין בכך כ די לסייע לנתבעים, אולי נהפוך הוא; על הנתבעים לשכנע את בית המשפט שיש מקום להפחית מהפיצוי ולא להפך [ ראה: קדמי, "על הראיות", חלק ג' עמ' 1509 – 1521 ].
העדר עדות או ראיה לאלמנט זה או אחר
הדרוש להפעלת הסיפא של סעיף 15(א), גורם לכך שבית המשפט אינו יכול להפעיל כל שיקול דעת בעניין ובכך למעשה מסתיימות טענות הנתבעים.
אני מחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסכום של -.100 $ ליום החל מיום 28.2.07 ועד ליום 24.1.08 לפי שער יציג ביום 24.1.08 בצרוף ריבית והצמדה כדין וכן את הוצאות המשפט בצרוף ריבית והצמדה כדין וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל [ לרבות הסכום הקבוע בהסכם ]
בסך של -.15,000 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כדין.
ניתן היום,
כ"ז כסלו תש"ע, 14 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 29137/07 חנה בורשטיין, קוזניץ שרה, בורשטיין נוח נ' איתן שריקי, קמפוס דוד, אלטבואר איתן ואח' (פורסם ב-ֽ 14/12/2009)