פסקי דין על נמוז מילאד | פסקי דין על אבתסאם נמוז | פסקי דין על זיאד אניס נמוז | פסקי דין על פריד אניס נמוז | פסקי דין על גרוס עמאד |

3338-11/08 א     21/01/2009




א 3338-11/08 נמוז מילאד, אבתסאם נמוז נ' זיאד אניס נמוז, פריד אניס נמוז, גרוס עמאד








בית משפט השלום בקריות

ת"א 3338-11-08 מילאד ואח' נ' נמוז ואח'



21 ינואר 2009



בפני

כב' השופט
דאוד מאזן

תובעים

1
.
נמוז מילאד



2
.
אבתסאם נמוז



נגד

נתבעים

1. זיאד אניס נמוז


2. פריד אניס נמוז


3. גרוס עמאד


החלטה


פתיח:-
לא כל סכסוך שכנים,בוודאי שכנים שהם קרובי משפחה, צריך להגיע להתדיינות ולהכרעה של בית משפט.שכנות טובה, פתיחות ונכונות לראות את מצוקות האחר, מובילות בד"כ לפתרונות ראויים, שלא לומר טובים יותר, מאשר הכרעות משפטיות. הכרעה משפטית, בד"כ פותרות מחלוקת נקודתית, אך אין בכוחה לפתור את הסכסוך . שכנים,לרבות קרובי משפחה, נאלצים, בחלק גדול של המקרים, להמשיך לחיות יחדיו. עדיפה מערכת יחסים תקינה שבכוחה להתגבר על כל סכסוך בין השכנים, מאשר השקעה ומאמץ בהבאת הסכסוך לפתחו של בית המשפט.

כולי תקווה ששני הצדדים,בעזרת באי כוחם, ישכילו להניח את חרב ההתדיינות המשפטית,ימצאו דרך הולמת לפתרון הסכסוך.

בית המשפט ניסה לדבר לליבם של המתדיינים ולהציע הצעות שיובילו להסכמות, ללא הועיל.
הבקשה:-


בפני
בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להשתמש , או להמשיך להשתמש בדירה המצויה בחלקה 45/29 בגוש 10277 ,בכל שימוש שאינו שימוש למטרת מגורים ולהפסיק את השימוש שנעשה בדירה כמשרד רו"ח.
(הבקשה מיום 8/12/08)

לא ניתן צו במעמד צד אחד.

קבעתי דיון במעמד שני הצדדים ליום 31/12/08 וכעת ניתנת ההחלטה, בשל עומס רב המוטל על בית המשפט.

יוער כי בקשה קודמת הוגשה ביום 9/11/09 ונקבעה לדיון בפני
ביום 27/11/08 ובה קיבלו המבקשים המלצתי למחוק את הבקשה ,תוך שמירת זכות המבקשים להגיש בקשה חדשה ,על יסוד ביטול ההיתר שניתן למשיבים, שלטענת המבקשים עומד בסתירה להסכם בתיק עת"מ 3334/06.

העובדות הדרושות להכרעה:-


מעיון בתביעה על צירופיה עולה
כי
אבותיהם של התובע מס' 1 והנתבע מס' 1, היו אחים ובעלים משותפים,בחלקים שווים, בנכס הידוע כחלקה 45 גוש 10277 . התובעת מס' 2 ונתבעת מס' 2, בנות הזוגים של הצדדים הנ"ל,בהתאמה.

נתבע מס' 3, רו"ח במקצועו ושוכר הנכס שבמחלוקת ,החל משנת 2006 ,מהנתבעים 1 ו-2.

בין הצדדים נחתם ביום 29/6/88 הסכם המסדיר את השימוש וחלוקת זכויות הבניה בנכס. אין מחלוקת בין הצדדים שהשימוש המותר, לפי חוק התכנון ובנייה והתוכניות המאושרות החלות על הנכס, למטרות מגורים.

על חלקת האדמה, בנוי מבנה המורכב מ שלוש קומות, ( קומת קרקע ועוד שתי קומות נוספות). המבקשים מחזיקים בדירה הנמצאת בחלק הצפוני של שקומת הקרקע וכן דירה בקומה "א" של אותו מבנה, ואילו המשיבים 1 ו-2 מחזיקים את הדירה בחלק הדרומי של קומת הקרקע ושתי דירות נוספות
בקומה "ב".

ביום 30/4/06 שכר המשיב מס' 3 את דירת המשיבים הנמצאת בצד הדרומי של קומת הקרקע וזאת לתקופה של
5 שנים , למטרת ניהול משרד רו"ח .

כאן אבקש ,כבר עתה לציין עובדה שנראית בעיני חשובה מאוד, המבקשים ידעו על חוזה השכירות או על כוונתם של המשיבים 1 ו-2 להשכיר את הנכס( מפנה לסעיף 9 לעתירה המנהלית בתיק 3334/06) ולמרות זאת ובטרם השכרת הנכס למטרות מגורים כפי שהעתירה מלמדת מהוראת סעיף 9 , לא פנו מיד בבקשה למתן הצו מכוח זכות הקניין , אלא העדיפו לפנות בתלונה למשרדי הוועדה לתכנון ובנייה
" גבעות אלונים". בעניין זה אני מפנה לסעיף 10
ו-11 לעתירה המנהלית ,שם העידו המבקשים על עצמם שהזדרזו והגישו תלונה על כוונת המשיבים 1 ו- 2
וציינו שמנהל הוועדה מר ריאד חורי הודיע להם, כי כל עוד לא הושכר הנכס,לא ניתן למנוע מבעד המשיבים 1 ו-2 להשכיר את הנכס. הזכרתי את העובדה הזו, כדי לציין שהיה בידי המבקשים לפנות אז ובנקודת זמן זו בהליך שנקטו בו בפני
, מכוח הדין בהליך אזרחי ולא להסתמך על פעולות הוועדה מכוח הדין
הפלילי בחוק התכנון ובנייה.

בעקבות תלונה שהוגשה למשרדי הוועדה, הגישו המשיבים בקשה לאשר שימוש חורג, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אישרה שימוש חורג למטרת הפעלת משרד רו"ח בדירה נשוא הבקשה. המשיבים הגישו התנגדות לבקשה.

הוועדה דנה בהתנגדות המבקשים לשימוש החורג, וכל אותה תקופה לא ראו המבקשים לפנות בהליך חלופי ולמנוע את המשך השימוש שאינו למטרות מגורים בהליך בבית המשפט. כל התקופה ועד ליום בו החליטה הוועדה להחליט בבקשה, המשיבים המשיכו ועשו שימוש שלא למטרות מגורים על ידי השכרת והפעלת משרד רו"ח.

הוועדה החליטה על פי ההחלטות מיום 30/8/06 ו- 10/9/06 , לאשר את השימוש החורג.

על החלטות אלו, נקטו המבקשים בהליך של עתירה מנהלית בתיק עתמ 3334/06, ובמסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכם לפיו:-

" תקופת השימוש החורג שנקבעה בהחלטות הוועדה המקומית מתאריכים 10/9/06 ו- 30/8/06,תוגבל לתקופה של שנתיים מיום 10/9/06."

בהסכם נקבעו הוראות נוספות. על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוקף ההיתר לשימוש חורג הינו עד ליום 10/9/08. למרות

פסק דין
זה,הוועדה הנפיקה היתר נוסף
וזאת מכוח החלטתה מיום
18/4/07,שתקופתו ל 3 שנים מיום מתן ההיתר ביום 15/8/07( למרות שניתן גם להבין מההיתר שהוא ל- 5 שנים).מפנה
לנספח "א" לתשובת המשיבים לבקשה לצו מניעה הראשון.

לכאורה פסק הדין אפשר שימוש חורג עד ליום 10/9/08 ואילו ההיתר המאוחר לפסק הדין אפשר שימוש חורג עד לשנת 2011.

רק בחודש 11/08 הגישו המבקשים את הבקשה הראשונה, בחלוף חודשיים מיום המועד הקבוע בפסק הדין.

הוועדה המקומית מקבלת פניות משני הצדדים, ונדמה לי שהתנהגות הוועדה, לכאורה, מלבה את הסכסוך בין הצדדים. לפעולות הוועדה יש מספר פנים וכל צד יכול להיאחז בהחלטות הוועדה או מכתביה, כדי לחזק את עמדתו, ואי הבהירות תרומת להעמקת הסכסוך.

בעקבות ההליך כאן וגם לפניו ובשל פניות מצד המבקשים הוועדה החלה במשלוח סדרת מכתבים בעניין הטעות שנפלה בהיתר שניתן , אך מבלי להנפיק היתר חדש.לא היה ניתן להבין את ההליכים בפני
הוועדה ועל ההחלטות התקפות, ודבר זה חלק מהשיקולים במתן ההחלטה בתיק. אולי עם הזמנת הוועדה כעדה בתיק, התמונה תתבהר בפני
.

לאי הבהירות מפנה להחלטת הוועדה
וסדרת המכתבים שכל צד צירף, ראה למשל המכתב שהופנה לתובע על ידי הוועדה מיום 30/10/08, בו מודיעים כי נפלה טעות קולמוס, אך הוועדה –כדרכה בקודש בתיק זה- לא נוקטת בכל צעד כדי לתקן את ההיתר ולהנפיק היתר חדש.

רק ביום 22/12/08 החליטה הוועדה לבטל את ההיתר לשימוש חורג, אך שובה, לא ברור אם החלטה זו בוצעה לפי הנהלים, אך עניין זה אינו חלק מהמחלוקת שבפני
.

מכאן שבה וחזרה הבקשה לשולחני.

ביום
11/6/07 ניתן היתר לשימוש חורג שתוקפו למשך 3 שנים.

המסגרת
הנורמטיבית
:

ב
קשה למתן צו מניעה זמני, הינה בקשת "סעד זמני" שהוגדר בתקנות:

"סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין, לרבות צו עשה, צו לא-תעשה, עיקול, עיכוב יציאה מהארץ, הגבלת שימוש בנכס, תפיסת נכסים, כינוס נכסים זמני, וכל סעד אחר שבית המשפט ייתן בנסיבות העניין לפי פרק כ"ח".

התנאים, שבהתקיימותם, ייעתר בית המשפט למתן סעד זמני, הוגדרו בתקנה 362 (א) לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד – 1984, כדלקמן:

"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש
".

התנאים האחרים הכלולים בפרק כ"ח של תקנות סדר הדין האזרחי, הם (כעולה מתקנה 362 (ב) (1) לתקסד"א התשמ"ד – 1984): "שקילת הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למבקש אם יינתן הסעד הזמני".

בחינת תום הלב (כעולה מתקנה 362(ב)(2) ובחינת השאלה האם הסעד "צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (כעולה מתקנה 362(ב)(2) סיפא).

אם כך, ניתן לסכם את התנאים למתן צו מניעה זמני – כדלקמן:

א.
צו המניעה הזמני הוא הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני התובע הוכיח לכאורה קיום זכותו, אשר למענה דורש הוא מתן סעד והגנה עד תום הדיונים.
ב.
התובע הוכיח לכאורה קיום זכותו, אשר למענה דורש הוא מתן סעד והגנה עד תום הדיונים.
ג.
הנזק שייגרם לתובע באם לא יינתן הצו כבד הוא לעומת הנזק שייגרם לנתבע אם יינתן.
ד.
בקשתו של התובע למתן הצו אינה נגועה בפגמים שביושר כגון: היעדר ניקיון כפיים, העלמת עובדות, שיהוי וכיוצא בזה.

(ראה, י'. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 613 – 620).

יודגש: על המבקש לעמוד בכל ארבעת המבחנים באופן מצטבר, במובן זה שדי אם נכשל במבחן אחד, לא יינתן לו הסעד המבוקש (ראה, בר"ע (מחוזי – ת"א) 200907/98 שקם בע"מ נ' סופר פארם ואח' (פורסם באתר נבו).

א. זכות לכאורה/עילת תביעה:-


הסעד שנדרש בתביעה הוא צו מניעה קבוע, הצו נדרש בהתבסס על הוראות ההסכם שאושר בבית המשפט המחוזי, מכוח זכות הקניין וכי הפעלת משרד רו"ח מהווה מטרד.

אני סבור כי לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי התביעה לא מקימה זכות לכאורה. התביעה ככל שהיא מבוססת מכוח ההסכם או מכוח זכות הקניין,היא מעמידה עילה תביעה שיש לברר, הרי זכות הקניין שיש לצדדים כאן מבוססת על יחסי השיתוף ועל המטרה ששני הצדדים הסכימו לעשות שימוש למטרות מגורים.

כל עוד השימוש המותר הוא שימוש למטרות מגורים, ולא ניתן כל שימוש חורג למטרות אחרות, ניתן ,לדרוש הפסקת השימוש שאינו הולם את מטרות המגורים, כחלק מזכות הקניין.

ועל כן אני סבור כי תנאי זה, אכן מתקיים, מבלי להידרש לשאלת העילה הנזיקית.

אך קיימת מחלוקת, שיש צורך לבררה בהמשך ולאחר שכל הראיות יובאו בפני
בית המשפט ,אם
השימוש נשעה הוא שימוש שהותר ולאיזה תקופה, לפחות בעניין זה המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת אמיתית.

ב. שיקולי יושר: ניקיון כפיים ושיהוי:-


לטעמי,בעילה הקניינית היה מקום לנקוט בהליך דנן כבר אז בשנת 2006 ולמנוע מצב שבו קיים צד שלישי-השוכר שמחזיק בנכס על פי חוזה לתקופה לא מבוטלת. אי נקיטת ההליך במועד הנ"ל, יש לזקוף
זאת לחובת המבקשים שההשתהות הזו, יצרה עובדות מוגמרות בשטח כגון שכירות בפועל שנמשכת מאז 2006.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים מתקיימת בפני
הוועדה
המקומית, שכן הן למבקשים זכות קניין וכנגזרת ממנה הזכות לשמור על השימוש למטרות מגורים, והן למשיבים זכות קניין ,כנגזרת ממנה עומדת להם הזכות לדרוש שימוש אחר מלבד השימוש למטרות מגורים. הוועדה תשקול את מכלול השיקולים התכנוניים והסביבה ותינתן את החלטתה. מכאן שנראה יש לאפשר לצדדים למצות את כל ההליכים בפני
הוועדה לתכנון ובנייה, תחילה.

שני שיקולים אלו מטים את הכף לטובת אי מתן הצו.

מאזן הנוחיות:
-
המבקשים כברים משלימים לפחות מאז ההסכם עם שימוש שלא למטרות מגורים, והנזק שייגרם לשוכר במתן הצו והפסקת השימוש על ידו באמצע תקופת השכירות, נראה נזק גדול לאין ערוך מנזקם לש המבקשים.

אני מקבל את טענת המשיבים, לפיה הצו המבוקש אינו בגדר הקפאת מצב קיים אלא הוא צו עשה לשינוי מצב קיים . אני ער לכך שעל פי ההלכה הפסוקה, רק במקרים נדירים ייעתר בית המשפט לבקשה כזו, ואולם בין אותם מקרים נדירים מנתה הפסיקה גם את אותם מקרים בהם קיים צורך להפסיק מטרד קשה או פגיעה חמורה (ראה רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א - יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45, 50).
בנסיבות העניין וכעולה משיקולי הוועדה בעת מתן האישור הראשון, לא כך הוא המצב. מקרה זו אינו נמנה עם המקרים החריגים שיידרשו מבית המשפט להתערב
על אתר ולהעניק את הסעד כבר עתה.

כן ראה בש"א 861/03 משה מרקו סוריג'ן נ' התעשייה הצבאית לישראל בע"מ, דינים ועוד, כרך 55 עמ' 1 ורע"א 338/88 נחום חמיס נ' דוד שטרן, פ"ד מג(4), 552, שם עמד ביהמ"ש העליון על השיקולים למתן צו עשה זמני באילו המילים (עמ' 555-556):

"מתן צו עשה זמני נתון לשיקול דעת ביהמ"ש, והשאלה המרכזית אשר מן הראוי שתעלה בפני
ביהמ"ש בהפעילו את שיקול דעתו היא, אם מתן הסעד הזמני הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבותו של ביהמ"ש - לשם שינויו של המצב הקיים עובר להגשת התובענה - עוד לפני שהוכרע בתובענה. האם דרוש, למשל, הצו לשמירת המצב הקיים כדי שלא ישונה, לפני בירור כדבעי של זכויות בעלי הדין כדי למנוע שינוי שאינו הדיר ואשר ההכרעה השיפוטית בו לא תוכל, אפוא, לתקן את אשר כבר שונה".

מהנסיבות שהובאו בפני
אני סבור כי אין הכרח שיינתן צו שהוא למעשה צו עשה, לפני בירור ומיצוי טענות הצדדים ולפני שהתאפשר למשיבים לבחון האפשרות לקבלת ההיתר לשימוש חורג.

זאת ועוד, גם אם יש ממש בטענה בדבר הפעלת משרד רו"ח
ללא היתר לשימוש חורג, הרי שעילת התביעה בגין כך, שמורה לוועדה המקומית לתכנון ובניה, לפחות עד למיצוי הליכי הערר העומדים למשיבים, לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. כנראה כי כך גם סבורה הוועדה המקומית, אשר חרף התנגדויותיהם של המבקשים, לא הוציאה צו סגירה מינהלי
או לא פעלה לנקוט בכל הליך לרבות הגשת כתב אישום.

גם מטעם זה, אני סבור כי אין מקום להיתר לבקשה.

זהות סעדים:-


במקרה דנן, הסעד הזמני המבוקש, זהה לסעד הסופי הנתבע והוא עשוי לסיים את הדיון בתובענה, עוד טרם החל. השאלה שיש לשאול בהקשר זה הינה, האם מתן הסעד הזמני, הוא כה הכרחי, עד כדי להצדיק את התערבותו של ביהמ"ש בשלב מוקדם זה, לפני בירור התובענה?

התנהלות התובעים, המחלוקת בנושא תוקף ההיתר והשימוש שנעשה בנכס, הסביבה הרועשת של הנכס כעולה מהתשובה-שהצדדים לא חלקו עליו- מלמדים כי אין תכיפות במתן הצו.

למעלה מן הצורך, אינני מוצא כל סיבה מוצדקת ואמיתית, כגון למשל סכנה שנשקפת למבקשים או רמיסת זכויותיהם ברגל גסה, אשר מחייבת ליתן את הצו עוד טרם התבררה התובענה לגופה.

התוצאה:
-

הבקשה למתן צו מניעה, נדחית.

בנסיבות העניין איני מוצא לנכון לחייב בהוצאות.

ניתנה היום,
כ"ה טבת תשס"ט, 21 ינואר 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3338-11/08 נמוז מילאד, אבתסאם נמוז נ' זיאד אניס נמוז, פריד אניס נמוז, גרוס עמאד (פורסם ב-ֽ 21/01/2009)