פסקי דין על אבראהים סיאם | פסקי דין על יוסף סיאם | פסקי דין על חמדאן מוסא סיאם |

9776/09 בש     17/12/2009




בש 9776/09 אבראהים סיאם, יוסף סיאם, חמדאן מוסא סיאם נ' מדינת ישראל




בעניין:

10
בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בירושלים
ב"ש 009776/09


לפני כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ




17/12/2009



בעניין:
1. אבראהים סיאם

2. יוסף סיאם
3. חמדאן מוסא סיאם
ע"י ב"כ עו"ד י' קמר




העוררים

נ
ג
ד


מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)



המשיבה



החלטה

1.
ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' רנר) מיום 10.12.09 לפיה נתקבלה חלקית בקשתם של העוררים לעיון חוזר בתנאי שחרורם והותר להם לצאת לעבודה, תוך שנדחתה בקשתם לביטול כל התנאים המגבילים שהוטלו עליהם.

2.
נגד העוררים, שלושה אחים, ועוד אח נוסף, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפת עובד ציבור, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, החזקת נשק והיזק בזדון. על פי הנטען, בתמצית, תקפו העוררים שני פקחים של משרד החקלאות, לאחר שאחד הפקחים דרש מאחד האחים להוביל את משאיתו העמוסה בירקות ליחידת פיקוח של משרד החקלאות בפתח תקווה לצורך חקירה. העוררים ארבו למשאית בה נסע הפקח, חסמו אותה, גררו את הפקח בכוח מן המשאית, השכיבו אותו על הכביש, הכו ובעטו בו בכל חלקי גופו, ונטלו את אקדחו. בהמשך, נחסם רכבו של פקח נוסף. העורר 2 ואחרים שזהותם אינה ידועה, הכו את הפקח בראשו, בעטו בבטנו, ושברו את משקפיו. האקדח הוחזר למשטרה ע"י העורר 2 בשעה מאוחרת יותר באותו היום.

המשיבה עתרה למעצרם של העוררים עד לתום ההליכים. בתום הדיון בבקשה, ולאחר קבלת תסקירי מעצר, הורה בית המשפט, ביום 30.9.09, על שחרורם של העוררים לחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית מלא וערובות כספיות.

3.
ביום 12.11.09, ולאחר שהוחלף ייצוגם, הגישו העוררים בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורם. בבקשתם העלו ספקות ביחס לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וטענו לקיומם של קשיים ראייתיים ניכרים להוכחת האשמה. באשר לחלופה טענו, כי הזמן שחלף ממועד קביעת החלופה, ללא אירוע מפר, מוכיח כי לא נדרשת עוד חלופה כה מחמירה וכי ניתן להקל בתנאי שחרורם. העוררים טענו כי הם בעלי משפחות גדולות, וכי חלופת המעצר שנקבעה פוגעת קשות בפרנסתם ועלולה לגרום לקריסת עסקיהם. לפיכך עתרו לשחרור מלא ללא תנאים מגבילים.

4.
בית משפט קמא קיבל את בקשת העוררים באופן חלקי. בית המשפט דחה את טענות העוררים להעדר ראיות לכאורה, שכן ביחס לעוררים 1-2 לא היה חולק על קיומן של ראיות לכאורה בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. ביחס לעורר 3, לגביו נטען לכרסום בראיות, קבעה ערכאת הערעור (כב' הנשיאה מ' ארד), בהחלטתה מיום 4.9.09, כי קיימות ראיות לכאורה מספקות נגדו. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם עילת המעצר, עילת המסוכנות, נבחנה ונקבעה בהחלטות קודמות, לרבות בהחלטת ערכאת הערעור, ואין מקום לבחנה מחדש במסגרת הבקשה לעיון חוזר. באשר לבקשה לעיון חוזר, סבר בית המשפט כי לאור חלוף הזמן יש מקום להקל בתנאי שחרורם של העוררים, אך יש לעשות כן באופן מדורג, ולאפשר לעוררים בשלב ראשון לצאת לעבודה. בית המשפט דחה את טענת המשיבה לפיה אין לאפשר חזרתם של העוררים לעבודתם בשוק, מחשש היתקלות בפקחים, ואפשר לעוררים לחזור לעבודתם: העוררים 1 ו-3 לעבודתם בשוק, והעורר 2 לעבודתו בהובלת ירקות. בית המשפט הבחין בין העוררים על פי רמת המסוכנות הנשקפת מהם וקבע כי העורר 2 יהיה רשאי לצאת לעבודה בין השעות 09:00 ועד 21:00, וכי העורר 3 יהיה רשאי לצאת לעבודה בשוק מחנה יהודה, בפיקוח צמוד של אחד המפקחים, בימים א-ד בין השעות 04:00 -18:00, ביום ה' בין השעות 04:00 -22:00, וביום ו' בין השעות 04:00 -17:00. באשר לעורר 1, הנמצא במעצר בית מלא בבית אחותו בנצרת, קבע כי ככל שתוצע חלופה של מעצר בית בפיקוח בירושלים, היא תישקל בחיוב, וניתן יהיה לקבוע לעורר תנאי יציאה לעבודה הדומים לאלו שנקבעו לעורר 3. נקבע גם כי אם תועלה בקשה ליציאה לעבודה בנצרת, היא תישקל בחיוב.

5.
העוררים משיגים על החלטה זו. לטענת העוררים, אין ההחלטה ישימה, במיוחד ביחס לעוררים 1 ו-3. לטענת העוררים, אין קשר בין התנאים המגבילים שנותרו, ובמיוחד מעצר הבית בשעות הלילה, לבין המסוכנות אשר לפי הנטען נשקפת מן העוררים. העבירות המיוחסות לעוררים עניינן בסכסוך מסוים עם פקח מסוים, ואין כל חשש כי העוררים ייתקלו באותו פקח דווקא בשעות הלילה, לאחר סיום עבודתם. העוררים טוענים גם נגד מיקומה של חלופת המעצר. העוררים 1 ו-3 מתגוררים בכפר עקב, ונדרשו להציע חלופה מחוץ לכפרם בשל טענת המשיבה כי המשטרה תתקשה לפקח על מעצר הבית בכפר עקב. בכך, הם טוענים, מופלים העוררים לרעה ביחס לכלל אזרחי ישראל רק בשל נוחותה של המשטרה. העוררים מבקשים בעררם לבטל את כל התנאים המגבילים שהוטלו עליהם, ולחילופין, לאפשר לעוררים 1 ו-3 לשוב לביתם.

6.
המשיבה מבקשת לדחות את הערר. המשיבה טוענת כי מסוכנותם של העוררים, כפי שהיא משתקפת ממעשיהם, היא כללית, ולא מופנית דווקא כלפי פקחי משרד החקלאות. לטענתה, מדובר באירועי אלימות קשים כלפי שני פקחים אשר נחבלו באירוע. עוד היא טוענת כי החלטת בית המשפט, אשר קבע שחרור הדרגתי, היא מאוזנת, ואין מקום לבטל את כלל התנאים המגבילים בהם נתונים העוררים. באשר למקום חלופת המעצר של העוררים 1 ו-3, מחוץ לכפר עקב בו הם מתגוררים, טוענת המשיבה כי כניסת כוח משטרה לכפר נעשית רק בלווי הצבא, וזאת כאשר ישנה סכנת חיים. עוד היא טוענת כי היותה של חלופת מעצר בעייתית מבחינת נגישות המשטרה למקום, מהווה שיקול רלבנטי לקביעת החלופה.

7.
לאחר ששקלתי את טענות העוררים, הנני סבורה כי דין הערר להידחות.
ס' 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי תנאי לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט הוא גילויין של עובדות חדשות, שינוי נסיבות או מעבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה נשוא הבקשה. כך נקבע כי-

"כלל הוא כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחודש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר, או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה. עיקרו של הליך העיון החוזר הוא בבחינה ובדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה אירעו עובדות או נסיבות חדשות או מעבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראוייה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי"
(בש"פ 2/06 אייל זילברפרב נ' מדינת ישראל
, ניתנה ביום 7.2.06).

עוד נקבע כי-
"נקודת המוצא היא כי הסדר חלופת המעצר כפי שנקבע במקורו הוא זה אשר יהא תקף עד לתום המשפט, ואין לסטות ממנו אלא בנסיבות מיוחדות ומטעם מיוחד המצדיק שינוי ההחלטה" (בש"פ 2016/05
חודויארוב נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 31.3.05).

הבקשה לעיון חוזר הושתתה, למעשה, רק על חלוף הזמן. החלטת בית המשפט המורה על שחרורם של העוררים ועל תנאי שחרורם ניתנה אך ביום 30.9.09. בקשת העוררים לעיון חוזר הוגשה ביום 12.11.09, כחודש וחצי לאחר החלטת השחרור, והוכרעה ביום 10.12.09. ספק אם מדובר ב"זמן ניכר" שיש בו די כדי לשנות את נקודת האיזון בעניינם של העוררים. חרף זאת, ומתוך הבנה לקשייהם של העוררים ולצורך לפרנס את משפחותיהם, הלך בית המשפט דרך ארוכה לקראת העוררים, והקל משמעותית בתנאי שחרורם. בית המשפט הבהיר כי יש להקל בתנאי השחרור באופן מדורג, ככל הנראה על מנת שניתן יהיה לבחון את אופן עמידתם של העוררים בתנאי חלופת המעצר, והתיר לעוררים לצאת לעבודה מידי יום לאורך שעות רבות. יוסף כי בעת הדיון בפני
בית משפט קמא הודיע ב"כ העוררים כי "אם בית המשפט מבקש להדריג את השחרור אני מבקש בשלב הראשון שיוכלו לצאת בשלב הראשון לעבודה. אסכים לזה כצעד התחלתי" (בע' 4 לפרוטוקול הדיון). בית המשפט נענה לבקשה במלואה ואפשר יציאתם של העוררים לעבודה. מעבר לבקשתו של ב"כ העוררים כי במדרג ההקלות יש להקדים יציאה לעבודה על פני הקלות אחרות, אף לגופו של עניין, אין מקום לביטול כלל התנאים המגבילים שהוטלו על העוררים. חומרת העבירות והמסוכנות הניכרת העולה מהן, הערכת הסיכון בתסקיר המעצר בעניינם של העוררים 1 ו-3, ומקום העבודה המאפשר מפגש עם פקחי משרד החקלאות, מצדיקים הותרת חיובם של העוררים בלווי ובפיקוח. גם תנאי מעצר הבית שנותרו, בשעות הלילה בלבד, מאפשרים מחד מידה של פיקוח על העוררים, ומאידך, אין בהם אלא פגיעה מידתית ומוגבלת ביותר בחירותם.

באשר למיקום חלופת המעצר של העוררים 1 ו-3, מחוץ לביתם בכפר עקב, לא מצאתי בסיס לפקפק בטענות המשיבה ביחס לקשיי הנגישות של המשטרה לכפר עקב, בכל המתייחס לפיקוח על מעצר בית (ועל הרלבנטיות של קשיי נגישות אלה על קביעת החלופה ראה ההחלטות אליהן הפנתה המשיבה: בש"פ 4149/07
מדינת ישראל
נ' מונג'ד בזיאן
, ניתנה ביום 20.5.07, ב"ש (מחוזי-ת"א) 90636/07
מדינת ישראל
נ' רשק
, ניתנה ביום 24.5.07). יצוין כי בעת הדיון בבקשה למעצרו עד לתום ההליכים הציע העורר 1 חלופת מעצר בבית הוריו בואדי ג'וז או בנצרת. חלופת המעצר בנצרת נבחרה ע"י בית המשפט
לאחר שזו הומלצה ע"י שירות המבחן על מנת לצמצם את הסיכון הנשקף מן העורר. עתה, אפשר בית משפט קמא לעורר, בהחלטתו נשוא הערר, להציע חלופת מעצר בירושלים, ולצאת לעבודה כפי שהותר גם לשני אחיו. בכך יושווה מצבו למצבו של העורר 3. למותר לציין כי ככל שהעוררים יעמדו בתנאי שחרורם לאורך זמן, ללא כל הפרה, ניתן יהיה לעתור להקלות נוספות בעניינם.

הערר נדחה, אפוא.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, על פי הסכמתם.

ניתנה היום ל' בכסלו, תש"ע (17 בדצמבר 2009), בהעדר הצדדים.


גילה כנפי-שטייניץ
, שופטת











בש בית משפט מחוזי 9776/09 אבראהים סיאם, יוסף סיאם, חמדאן מוסא סיאם נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 17/12/2009)