פסקי דין על שאול אריה | פסקי דין על דבורה בוהדנה | פסקי דין על שרה (זהרה) כהן ואח' | פסקי דין על יהודה דמארי | פסקי דין על נועה אלטמן | פסקי דין על בועז בכר ואח' |

9162/08 עא     15/12/2009




עא 9162/08 שאול אריה, דבורה בוהדנה, שרה (זהרה) כהן ואח' נ' יהודה דמארי, נועה אלטמן, בועז בכר ואח'




החלטה בתיק ע"א 9162/08



בבית המשפט העליון
בירושלים


ע"א 9162/08 - ו'


בפני
:

כבוד הרשמת גאולה לוין


המערערים:

1. שאול אריה



2. דבורה בוהדנה



3. שרה (זהרה) כהן


4. אברהם אריה


5. דוד אריה


6. משה אריה



נ


ג


ד



המשיבים:

1. יהודה דמארי



2. נועה אלטמן



3. בועז בכר


4. תלמה בכר


בקשה לסילוק הערעור על הסף




החלטה


לפניי בקשה לסילוק הערעור על הסף. בטרם אדרש לבקשה אביא את השתלשלות העניינים הדיונית הנוגעת לעניין.

1.
המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי מרכז תובענה בה ביקשו להורות כי קיימו את חיוביהם כלפי הנתבעים על פי הסכמי מכר משנת 2006 ולהצהיר כי הם זכאים להירשם כבעלים של המקרקעין נשוא ההסכמים. ביום 20.3.2008 החליט בית המשפט (כב' הנשיאה ה' גרסטל) כי מאחר שפרט לשני נתבעים (שלא צוינו כבעלי הדין בערעור) כל יתר הנתבעים (ובכללם המערערים בהליך שבכותרת) מסכימים למבוקש בתובענה, הם פטורים מהתייצבות ליתר הישיבות, אולם אם יימצאו לנכון לנהל את התובענה, יהיו רשאים לעשות כן ולהגיש תצהירים במועדים שפורטו בהחלטה. הובהר כי אם לא יוגשו תצהירים יתנהל התיק רק נגד נתבעים 1 ו-3. באותה החלטה נקבעו המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע להוכחות ליום 29.6.2008. ההחלטה ניתנה במעמד המערערים 1, 4, 5 ו-6.

2.
מטעם התובעים (המשיבים בערעור) הוגש תצהיר עדות ראשי של משיב 1, מר יהודה דמארי
, ואילו הנתבעים (המערערים) לא הגישו תצהירי עדות ראשית. עם זאת התייצבו לדיון ההוכחות נתבע 1, נתבעת 3 ונתבעת 5 (שאינם מוזכרים כבעלי דין בערעור) וכן נתבע 8, שהינו המערער 5 בערעור שבכותרת. בתום דיון ההוכחות ניתן

פסק דין
מפי כב' השופט אברהם יעקב, לפיו התקבלה התביעה ככתבה כלשונה, מאחר שהתצהיר של התובע לא נסתר. הנתבעים חויבו לשלם תובעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ולצד ג' הוצאות בסך 5,000 ₪. פסק הדין ניתן ביום הדיון (29.6.2008) במעמד הנוכחים.

3.
ביום 17.9.2008 הגישו המערערים 4 -6 (אברהם אריה, דוד אריה ומשה אריה) בקשה לתיקון טעות שנפלה בפסק הדין. התיקון שהתבקש היה שבפסק הדין ייכלל תוכן ההחלטה מיום 20.3.2008 וייכתב כי המערערים 4 – 6 פעלו בהתאם לה, כי הסעד ניתן בהסכמם וכי יופטרו מתשלום הוצאות המשפט. לחלופין התבקש ביטול פסק הדין שניתן בהעדר. ביום 25.9.2008 החליט בית המשפט כדלהלן: "הבקשה הוגשה באיחור לאור המועד הקבוע בחוק ולא התבקשה הארכת מועד. מעבר לכך לא מדובר בטעות בה עוסק סעיף 81 לחוק. לפיכך הבקשה נדחית".

4.
המערערים 4 -6 שבו ופנו לבית המשפט המחוזי (ביום 2.10.2009) בבקשה דחופה לעיון מחדש, בה נטען כי הבקשה לא הוגשה באיחור מאחר שפסק הדין, שניתן ביום 29.6.2008, ניתן בהעדרם והומצא להם לראשונה עם הגשת התביעה הכספית נגדם לבית משפט השלום ביום 27.7.2008. גם בקשה זו נדחתה ביום 5.10.2008 בנימוק כי "אין מקום לעיון מחדש מקום בו לא היה שינוי בנסיבות".

5.
כתב הערעור שבכותרת הוגש ביום 1.11.2008. תמצית הערעור היא כי בית המשפט פטר את המערערים מלהתייצב לדיון ההוכחות ומלהגיש תצהירי עדות ראשית אך בשל אי התייצבותם ואי הגשת תצהירי עדות ראשית ניתן

פסק דין
נגדם בהיעדרם. ביום 24.2.2009 הגישו המשיבים בקשה למחיקת הערעור על הסף. בבקשה נטען כי כתב הערעור הוגש באיחור. לטענת המשיבים יש למנות את המועד ממועד מתן פסק הדין, שכן הודע למערערים, בנוכחותם, המועד לקיום ההוכחות. העובדה שחלקם בחרו שלא להתייצב אינה הופכת, כך נטען, את פסק הדין ל

פסק דין
שניתן בהעדר המערערים, בייחוד נוכח העובדה שהסכימו למתן

פסק דין
כמבוקש נגדם. המשיבים מוסיפים וטוענים כי משיב 5 נכח בעת מתן פסק הדין כך שהוא וודאי שאינו יכול לטעון כי פסק הדין ניתן בהעדרו. אשר לבקשה לתיקון טעות, משזו לא התקבלה היא אינה משפיעה על מניין הימים להגשת הערעור. עוד נטען כי אפילו תתקבל טענת המערערים 4 ו-6 כי נודע להם לראשונה על פסק הדין ביום 27.7.2008, גם אז חלף המועד להגשת ערעור. לבסוף נטען כי יש לסלק את הערעור על הסף מאחר שאינו מגלה עילה.

6.
המערערים כולם מתנגדים לבקשה. בתגובתם נטען כי לחלק מהמערערים נודע על פסק הדין רק מתביעה כספית שהוגשה כנגדם לבית משפט השלום. המערערים קובלים על כך שהמשיבים טוענים במסגרת הבקשה לסילוק הערעור על הסף את הטענות העוסקות בערעור גופו. לעניין המועדים טוענים המערערים כי ככל שעסקינן במערערים 1 -3, אין כל אישור המעיד כי פסק הדין הומצא להם או כי הובא לידיעתם. הובהר כי המערערים 1 – 3 לא יוצגו על ידי בא-כוחם הנוכחי עד ליום 23.10.2008, לא היו שותפים בבקשה לתיקון פסק הדין והמשיבים מעולם לא הציגו ראייה בדבר המצאה או ידיעה של מי מהם אודות פסק הדין. ככל שמדובר במערערים 4 – 6, נטען כי פסק הדין הומצא להם במצורף לתביעה הכספית במהלך פגרת הקיץ. מאחר שהגישו בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, הרי שבהתאם לתקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 יש למנות את הימים להגשת ערעור מעת קבלת ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין. מכאן מסקנת המערערים כי הערעור מטעם כל המערערים הוגש במועד.

7.
בתגובה לכך שבים וטוענים המשיבים כי ביחס לכל המערערים יש למנות את מועד מתן פסק הדין – 29.6.2008 – כמועד קבלת פסק הדין שכן כל המשיבים ידעו אודות מועד זה וחלקם בחרו לא להתייצב אליו. מכאן טענתם כי אין עסקינן ב

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד. כן טוענים המשיבים כי המערערים 1 -3 קיבלו את פסק הדין במהלך פגרת הקיץ, במצורף לכתב התביעה הכספית שהגישו נגדם המשיבים. הם הוסיפו אם בית המשפט יורה, הם ימציאו את אישורי המסירה על כך.

8.
לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה, במובן זה שמערער 5 יימחק מרשימת המערערים. המחלוקת בין בעלי הדין נוגעת למועד ממנו יש למנות את הימים עד לתום התקופה להגשת ערעור. נקודת המוצא לעניין זה מצויה בתקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות). וזו לשון התקנה:

"מנין הימים שנקבעו בסימן זה יתחיל בין אם ניתנה ההחלטה בפני
המערער או המבקש ובין אם ניתנה שלא בפני
ו, ובלבד שהוזמן כדין לשמוע את ההחלטה; ניתנה ההחלטה שלא בפני
המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה".

9.
בעלי הדין חלוקים בשאלה האם יש לראות את פסק הדין מיום 29.6.2008 כ

פסק דין
שהמערערים הוזמנו כדין לשמוע או כ

פסק דין
שניתן שלא בפני
הם ובלי שהוזמנו. שאלה נוספת השנויה במחלוקת, והקשורה לשאלות שהוזכרו, היא האם פסק הדין הוא

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד, אם לאו. שאלות אלה כולן
קשורות קשר הדוק לטענות בערעור גופו. לטעמי אין זה ראוי להכריע, במסגרת ההליכים שמתנהלים לפניי ואשר נועדו לבחון את התקינות המינהלית שבקבלת הערעור לרישום, בטענות נשוא הערעור גופו.
הדבר עלול ליצור "מעגל שוטה" דיוני שיחסום את דרכם של המערערים מבירורן של טענות אלה ממש
לפני שופטי הערעור. כך, השאלה האם העובדה שחלק מהנתבעים-מערערים הסכימו בדיון מיום 20.3.2008 למבוקש בתובענה שוללת את סיווגו של פסק הדין כ

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד, ראוי שתתברר במסגרת הערעור גופו ולא במסגרת ההליך שלפניי. אשר על כן, ההחלטה בבקשה שלפניי תתבסס על ההנחה – שאיני מביעה כל עמדה לגבי נכונותה - שפסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא

פסק דין
שניתן שלא בפני
המערערים (למעט מערער 5), מבלי שהוזמנו לדיון, והוא בבחינת

פסק דין
במעמד צד אחד.

10.
לאור הנחתי הנזכרת, חלה על המקרה תקנה 398א לתקנות, ולפיה
"המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה במעמד צד אחד..., שהוגשה לגביה בקשת ביטול לפי תקנה 201 או תקנה 214, יימנה מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול". בבקשה מטעם המערערים 4 – 6 (מיום 17.9.20098) התבקש, בין היתר, ביטול פסק הדין שניתן בהעדר המערערים. החלטת בית המשפט ניתנה ביום 25.9.2009. הערעור הוגש בתוך 45 ימים ממועד ההחלטה בבקשת הביטול. מכאן שככל שעסקינן במערער 4 ובמערער 6, הערעור הוגש בתוך המועד לעשות כן.
הדברים אינם תקפים לגבי מערער 5, מאחר שאין מחלוקת כי הוא נכח במעמד מתן פסק הדין.

11.
אשר למערערים 1 – 3, טענת המשיבים כי אלה קיבלו לידיהם את פסק הדין מידיהם של המשיבים במהלך פגרת הקיץ היא טענה עובדתית, אשר ראוי היה לה שתועלה כבר בבקשה המקורית למחיקת הערעור על הסף, ותיתמך בתשתית הראייתית המתחייבת. עיון בבקשה לסילוק על הסף מעלה כי כל שנטען בה לגבי מערערים 1 -3 בהקשר זה הוא שאין כל טענה מצידם כי לא ידעו אודות פסק הדין במועד נתינתו. בכך אין די. על המשיבים היה להראות באופן פוזיטיבי כי פסק הדין התקבל אצל המערערים 1 -3, במיוחד שעה שלשיטתם הם עצמם המציאו להם את פסק הדין. משלא העלו המשיבים את הטענה בבקשה לסילוק על הסף, ובמיוחד משלא הציגו כל ראייה להוכחתה, נזקף הדבר לחובתם. על רקע זה המשיבים אינם יכולים כיום להישמע בטענה כי פסק הדין הומצא למערערים 1 -3 במהלך פגרת הקיץ. במצב דברים זה, ונוכח ההנחה כי יש למנות את הימים להגשת ערעור מעת המצאת פסק הדין ולא מעת שניתן, אין יסוד לקביעה כי הערעור מטעם מערערים 1 – 3 הוגש באיחור. אשר לטענה כי כתב הערעור אינו מגלה עילה, המקום לבררה הוא במסגרת בירור הערעור לגופו ואין מקום להידרש לה בהליכים המקדמיים שלפניי. למשיבים נתונה כמובן הזכות להעלותה בסיכומים ובהשלמת הטיעון בעל-פה.



סיכומו של דבר, הבקשה לסילוק הערעור על הסף מתקבלת רק ככל שהיא נוגעת למערער 5. בא-כוח המערערים יגיש, איפוא, כתב ערעור מתוקן, מטעמם של מערערים 1 – 4 ו-6 בלבד. כתב הערעור המתוקן יוגש תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. אין באמור כדי לשלול מן המערער 5 את האפשרות לבקש ארכה להגשת הערעור, אשר תידון כמקובל. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו. ההחלטה תתויק בתיקי השופטים אשר ישבו בדין.


ניתנה היום, כ"ח כסלו תש"ע (15.12.2009).




גאולה לוין





ר ש מ ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08091620_g05.doc

כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 9162/08 שאול אריה, דבורה בוהדנה, שרה (זהרה) כהן ואח' נ' יהודה דמארי, נועה אלטמן, בועז בכר ואח' (פורסם ב-ֽ 15/12/2009)