פסקי דין על ב.יאיר ייזום ובניה בע"מ | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון

72/09 ער     17/12/2009




ער 72/09 ב.יאיר ייזום ובניה בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון








בית משפט השלום בראשון לציון



17 דצמבר 2009

ע"ר 72-09 ב.יאיר ייזום ובניה בע"מ
נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון




בפני

כב' השופט
שאול מנהיים


המערערת



ב.יאיר ייזום ובניה בע"מ


נגד


המשיבה


הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון



פסק דין


המשיבה בערעור הגישה בקשה לסילוק על הסף של ההליך העיקרי, שהוא ערעור היטל השבחה, מחמת העדר סמכות עניינית.

ההליך העיקרי נושא את הכותרת "ערעור השבחה". לא הייתי טורח ומתייחס בכתובים לכותרת זו, שאינה כוללת את המילה "היטל", אלמלא סברתי שאין המדובר בקוריוז או בפליטת קולמוס אלא בחלק מניסיון ליצור מראית עין של סמכות עניינית של בית משפט השלום בהליך שאינו מסור לסמכותו.


ביום 19/3/2008 שלחה המשיבה בהליך העיקרי (להלן גם "הועדה") דרישה לתשלום היטל השבחה למערערת בהליך העיקרי, ככל שהוא ראוי להיחשב כערעור (להלן גם "החברה"). בחודש יוני 2008 חתמה החברה על מסמך הממנה את השמאי עמיקם יציב כשמאי מוסכם לעניין היטל ההשבחה נשוא הדרישה. החברה טוענת כי ביום 1/7/2009 הגישה הועדה לשמאי המוסכם שומת היטל השבחה חדשה, ועל כן עתרה בהליך העיקרי לסעדים הבאים (בנוסף לעתירה לחיוב הועדה בהוצאות): לקבוע כי השמאי המוסכם אינו מוסמך עוד לדון ולהחליט בנושא היטל ההשבחה נשוא הדיון; לחילופין לקבוע כי הגשת השומה החדשה משמיטה את הבסיס תחת מינוי השמאי המוסכם ועל כן על הדרישה להיטל נשוא הדיון להתברר לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה כפי שתוקנה בתיקון 84 לחוק, ולא לפי הנוסח שחל עד לתיקון כפי שהתנהלו הדברים עד כה; לחילופין לקבוע כי עצם הגשת השומה החדשה לשמאי המוסכם מביאה לפגיעה בהליך ההוגן בפני
ו עד כי היא מחייבת העברתו מתפקידו ומינוי שמאי מוסכם אחר (משום-מה נכתב "שמאי מכריע אחר", אף ששמאי מוסכם ושמאי מכריע אינם תארים נרדפים לאותה פונקציה אלא בעלי פונקציות וסמכויות שונות זו מזו, ולכן אי אפשר לדבר על "שמאי מכריע אחר" במקום שמאי מוסכם); ולחייב את הועדה בשכר השמאי המוסכם במלואו.


בתמצית, טוענת הועדה בבקשתה לסילוק על הסף כי לבית משפט השלום אין סמכות עניינית לדון בהליך העיקרי משום שחרף כותרתו, אין הוא בגדר אותו "ערעור היטל השבחה" שהסמכות לדון בו מסורה לבית משפט השלום. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.


בכל עניין של היטל השבחה שתיקון 84 לחוק התכנון והבניה אינו חל עליו מוסמך בית משפט השלום לדון, לפי סעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק הנ"ל כנוסחו טרם תיקון 84 לחוק, באחת משתי אלה: ערעור בשאלה משפטית על עצם החבות בהיטל השבחה; וערעור בשאלה משפטית על שומת שמאי מכריע לפי התוספת השלישית כנוסחה טרם תיקון 84 (לרבות ערעור על שומת שמאי מכריע שניתנה תוך פגיעה בזכות הטיעון או ביכולת הבאת ראיות בפני
ו). ודוק: בית משפט השלום איננו בית המשפט המוסמך לדון ולהכריע בכל מחלוקת בעניין היטל השבחה. הסמכות כפי שנקבעה בסעיף 14(ג) לתוספת השלישית היא בגדר חריג לכללי הסמכות העניינית הרגילים בעניין שהוא על פי טבעו עניין מובהק של המשפט המנהלי. חריג יש לפרש בצמצום, שאם לא כן נמצא עצמנו הופכים את היוצרות ועושים את החריג לכלל (ואת הכלל לחריג). על כן מוסמך בית משפט השלום לדון, בהקשר של היטל השבחה, אך ורק בערעור על החבות בהיטל או בערעור על שומה מכרעת, וזאת רק בשאלה משפטית (או בטענה שנשללה זכות הטיעון או הבאת הראיות). כל זאת – כאשר חל סעיף 14(ג) לתוספת השלישית בנוסחו טרם תיקון 84 לחוק התכנון והבניה (להלן גם "התיקון"). לעומת זאת, כאשר חל הנוסח העדכני של התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה כפי שתוקנה בתיקון 84 לחוק, אין בית משפט השלום מוסמך כלל להידרש לענייני היטל השבחה. מכאן שכדי שבית משפט השלום יהיה מוסמך לדון בעניין של היטל השבחה צריכה לחול על העניין התוספת השלישית בנוסחה טרם תיקון 84, ובנוסף - העניין צריך להיכלל ברשימה הסגורה והמצומצמת של הנושאים בהם הקנה סעיף 14(ג) לתוספת השלישית סמכות עניינית לבית משפט השלום.


הצדדים הקדישו חלק נכבד מטענותיהם בקשר לבקשה לשאלה האם הסמכות העניינית בענייני היטל השבחה נקבעת לפי מבחן הסעד (כפי הכלל לפיו נקבעת הסמכות לדון בתביעות אזרחיות) או לפי "מהות העניין", העילה או כל כינוי אחר. המחלוקת הזו אינה רלבנטית כלל לבקשה שבה עלי להכריע. לכשעצמי אני סבור שקו הגבול בין סמכותה העניינית של ערכאה מנהלית (לרבות בג"צ ובית המשפט לעניינים מנהליים) לבין סמכותו של בית משפט אזרחי, אינו יכול להיקבע רק על פי מבחן הסעד. זאת משום שכמעט כל הליך מתחום המשפט המנהלי סופו בסעד "אזרחי": צו מניעה, צו עשה,

פסק דין
הצהרתי ולעיתים אפילו סעד כספי. ממילא מבחן הסעד לבדו אינו יכול לתת תשובה לשאלה האם הליך מסוים מסור לסמכות בתי המשפט ה"אזרחיים", או שמא הסמכות לדון בו מסורה לערכאה מנהלית. מכל מקום, כל מבחן שנבחר בו יביא במקרה שבפני
נו לאותה תוצאה. לפי מבחן "הסעד", הרי שהסעדים המבוקשים על ידי המערערת אינם קביעה בדבר העדר חבות בהיטל או ביטול שומה מכרעת או החזרתה לשמאי המכריע (כאשר, כזכור, בענייננו כלל אין בעת הזו שמאי מכריע), אלא סעדים הצהרתיים שעניינם תוקף ההסכמה לעריכת שומה על ידי השמאי המוסכם ותחולת תיקון 84 על ענייננו נוכח הפעולה שהמערערת מייחסת למשיבה. לפי מבחן "מהות העניין", הרי שבערעור שבפני
נו מהות העניין היא הכרעה בשאלה האם ההסכמה עליה מבוססת עבודת השמאי המוסכם עודנה בתוקף, והכרעה בשאלה האם חלה התוספת השלישית כנוסחה טרם התיקון או כנוסחה לאחריו. כך או כך, אין אנו מצויים ב-ד' אמותיהם של העניינים שנמסרו לסמכותו העניינית של בית משפט השלום מכח סעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, כנוסחו טרם תיקון 84 לחוק, וכן אין בנמצא מקור אחר לסמכותו העניינית של בית משפט השלום לדון בטענות המועלות כאן ולתת איזה מהסעדים המבוקשים כאן.


התוצאה היא כי הערעור נדחה מחוסר סמכות עניינית ומבלי שאתייחס כלל ועיקר לטענות הצדדים לגופו של עניין. אינני מביע דעה בשאלה מהי הערכאה המוסמכת לדון בהן בעת הזו, לרבות בדבר האפשרות כי יש להמתין לסיום התהליך ורק לאחר מכן יוכל כל צד להעלות טענותיו בהליך מתאים ובפני
הערכאה המוסמכת לכך, על פי הנסיבות כפי שתהיינה אז.


בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.


המזכירות תשלח

פסק דין
זה באמצעות הפקסימיליה ובאמצעות הדואר.

ניתן היום,
ל' כסלו תש"ע, 17 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.













ער בית משפט שלום 72/09 ב.יאיר ייזום ובניה בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון (פורסם ב-ֽ 17/12/2009)