פסקי דין על מחמד ג'בר | פסקי דין על אחמד ג'בר |

26417-11/09 הת     16/12/2009




הת 26417-11/09 מחמד ג'בר, אחמד ג'בר נ' מדינת ישראל










בית משפט השלום בחדרה




16 דצמבר 2009

ה"ת 26417-11-09 ג'בר ואח' נ' מדינת ישראל





בפני

כב' השופט
נאסר ג'השאן

מבקשים
1.

מחמד ג'בר


2.

אחמד ג'בר




נגד

משיבים

מדינת ישראל





החלטה

1.
זוהי בקשה להחזרת תפוס, בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) התשכ"ט 1969 (להלן : "פקודת סדר הדין הפלילי")

2.
במסגרת ת.פ 3495-10-09 הוגש כנגד המבקש מס' 1 כתב אישום בגדרו יוחסה לו הסעת תושב זר שלא כדין, עבירה בניגוד לסעיף 21א (ג) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"). עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 4/10/09 בצומת כפר קרע, הוביל המבקש מס' 1 עשרים שוהים בלתי חוקיים תושבי אזור יהודה ושומרון במשאית מסוג מרצדס מ.ר 81-639-14 (להלן : "המשאית").

3.
המשטרה תפסה את המשאית וכנגד המבקש מס' 1 הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. כיום, שוהה המבקש מס' 1 במעצר בית מלא בפיקוח איזוק אלקטרוני.

4.
לטענת המבקשים (המבקש מס' 2 הוא אחיו של המבקש מס' 1 ), המשאית רשומה על שם המבקש מס' 1 אך היא משמשת את העסק המשפחתי. לטענת המבקשים, המשאית משמשת לצורך חלוקת מזון בקו חלוקה עבור חברת "השופרסל" (ראו טענות ב"כ המבקשים במהלך הדיון שהתקיים בפני
ביום 15/12/09). לטענת המבקשים, מדי יום ביומו נגרם להם נזק כבד כתוצאה מהשבתת המשאית.

5.
עוד מוסיפים המבקשים, כי שווי המשאית הוא כ- 280,000 ₪ וכי רשום שעבוד על זכויות המבקש מס' 1 במשאית לטובת בנק דיסקונט וזאת להבטחת הלוואה שיתרתה, נכון להיום, עומדת על סך 135,000 ₪.

6.
המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתה מעלה המשיבה טענה אחת המצדיקה, לשיטתה, דחיית הבקשה והיא- כי בכוונת המשיבה לעתור לחילוט המשאית במידה והמבקש מס' 1 יורשע בדין, וזאת מכח סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי.

7.
בטרם אפנה להכריע בבקשה, אני מוצא לנכון לציין מספר עובדות שאינן שנויות במלוקת: אין מחלוקת, כי ישנן ראיות לכאורה לכך, שהמבקש מס' 1 ביצע את המיוחס לו בכתב האישום (דברי ב"כ המבקשים בעמוד 2 לפרוטוקול). אין מחלוקת, כי המשאית שנתפסה היא המשאית האמורה בכתב האישום (סעיף 6 לבקשת המבקשים).

חילוט לאחר הרשעה בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל:

8.
עפ"י תגובת המשיבה, בכוונתה לעתור לחילוט המשאית בהתאם לסעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי הקובע בסעיף קטן (א) שבו כלהלן:

"על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32, או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ;דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם. "

9.
הגם שקיים הסדר חילוט ספיציפי בחוק הכניסה לישראל (הקבוע בסעיף 12א(ד2)) נקבע, כי הוראות סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי גוברות על הסדר החילוט האמור בחוק הכניסה לישראל. משמע- המשיבה יכולה לעתור מכח הוראות סעיף 39 הנ"ל לחילוט הנכס אף במקרה שבו לא מתמלאים התנאים האמורים בסעיף 12א(ד2) לחוק הכניסה לישראל. (ראו לעניין זה : רע"פ 4105/06 ג'אבר נ' מדינת ישראל
פורסם בתקדין עליון 2006 (3) (2/1/07) וכן בש"פ 6467/09 ראמי אבו חמידה נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 18/9/09).




10.
השאלה שעלי להכריע בה היא: האם ראוי בנסיבות העניין ליתן צו זמני, שיתיר למשיבה להחזיק את המשאית עד להכרעת בית המשפט בבקשת המשיבה לחילוטה ואם ניתן להבטיח זכויות המשיבה לחלט את המשאית בעתיד באמצעים אחרים שפגיעתם במבקשים פחותה.

טענת המשיבה- יש להחזיק את המשאית בידיה עד למתן החלטה בבקשה לחילוט
ה:

11.
סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי הוא המקור הנורמטיבי המאפשר למשטרה לתפוס נכסים והוא קובע מספר חלופות לתפיסת נכס: חלופה ראשונה: באותו חפץ נעברה עבירה; חלופה שנייה: באותו חפץ "עומדים לעבור עבירה"; חלופה שלישית היא שהחפץ "עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה"; החלופה הרביעית היא שהחפץ ניתן "כשכר בעד ביצוע עבירה" ואילו החלופה החמישית היא שהנכס היה אמצעי לביצוע העבירה.

12.
עיינתי בתגובת המשיבה ולא מצאתי כי היא טוענת לאחת מן החלופות הנ"ל (לרבות החלופה שתפיסת המשאית נועדה כדי למנוע ביצוע עבירות דומות בעתיד). הטיעון היחיד, אותו מעלה המשיבה, הוא, כי היא עתידה לעתור לחילוט המשאית ולהבטחת צו החילוט מבקשת היא כי המשאית תיוותר בידיה.

13.
במהלך הדיון טען ב"כ המשיבה, כי המשיבה תבקש, אולי, להציג את המשאית במהלך המשפט. אני רואה עצמי פטור מלדון בטענה זו, לפחות בשלב זה, ממספר טעמים, ראשית,
טענה זו לא נטענה כלל בתגובת המשיבה, ושנית, עיינתי בכתב האישום עצמו ואין זכר לרצון המשיבה להציג מוצג בפני
בית המשפט. על- כן טענה זו ראוי כי תטען, במידה ויתוקן כתב האישום בעתיד.

צו זמני עד לחילוט:

14.
כבר נפסק, כי לבית המשפט סמכות להורות, כי המשטרה תחזיק תפוס עד להכרעה בבקשת לחילוטו לפי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי, אף אם התפוס אינו דרוש להצגה במהלך המשפט (ראו: רע"פ 1792/99 - אלי גאלי נ' משטרת ישראל פד"י נג(3), 312, בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל
(פורסם בתקדין עליון 2006)).


15.
יחד עם זאת, בבוא בית המשפט להשתמש בסמכותו ל-"מעצר נכסים" עד למתן החלטה בחילוטם, עליו להפעיל שיקול דעת הדומה לשיקול דעת המופעל בעת דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. לעניין הראיות לכאורה, די בשלב זה בראיות לכאורה המצביעות על "פוטנציאל חילוט" (ראו בש"פ 3750/09 אלהואשלה נגד מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 2/6/09 וכן
ע"פ 4341/99 וידאל נ' מדינת ישראל

, פ"ד נ"ג(3) 329
). לעניין זה השתכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן
"פוטנציאל חילוט"
, בשים לב להצהרת ב"כ המבקשים בדבר קיומן של ראיות אלה.

16.
לאחר שבית המשפט השתכנע, כי קיימות ראיות לכאורה כאמור, עליו לבדוק האם קיימת "חלופה" שתאפשר "שחרור המשאית" מבלי שתסוכל אפשרות חילוטה בבוא היום. לעניין זה ראו הדברים שנאמרו ברע"פ 1792/99 - אלי גאלי הנ"ל:

"לא ייעלם מעינינו, כי המשך החזקת החפץ שנתפס בידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים - מעבר לפגיעה שהיתה בעצם התפיסה - ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המשטרה - ועל בית-המשפט בשיבתו לביקורת על מעשי המשטרה - לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש. לשון אחר: שומה עליו על בית-המשפט לבדוק ולמצוא אם קיימת חלופה אשר תשיג את תכלית "מעצרו" של הנכס, אך פגיעתה בבעל הזכות בנכס תהא פחותה מן הפגיעה בו אם תמשיך המשטרה ותחזיק בנכס
".

17.
אין להקל ראש בעבירה המיוחסת למבקש מס' 1 . לכאורה, המבקש הוביל עשרים שוהים בלתי חוקיים ע"י דחיסתם בארגז סגור של המשאית וניסה להכניסם אל תוך תחום מדינת ישראל
. הובלת השוהים הבלתי חוקיים בתוך ארגז סגור, מוכיחה כי המבקש מס' 1
ידע היטב, כי הם שוהים בלתי חוקיים ואף על פי כן הכניסם אל תוך תחומי מדינת ישראל
אגב סיכון חייהם וסיכון בטחון הציבור.

18.
יחד עם זאת, איני יכול להתעלם מטענות המבקשים, כי המשאית משרתת קו חלוקה שמפרנס משפחה של מספר אחים וכי העמדת המשאית, כאבן שאין לה הופכין, לתקופה שאין יודעים סופה, מסבה נזק הן למבקש מס' 1 והן לבני משפחתו. נתתי דעתי לעובדה, כי המבקש מס' 1 עצמו אינו יכול עוד להשתמש במשאית, לפחות עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, הואיל והוא שוהה במעצר בית בפיקוח איזוק אלקטרוני.

19.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה, כי ניתן יהיה להבטיח כי צו החילוט לא יסוכל וזאת על ידי החזרת המשאית למבקשים כאשר לקחתי בחשבון, כי המשאית משועבדת להבטחת הלוואה שיתרתה היום עומדת ע"ס 135,000 ₪ וכי ערך המשאית הוא 280,000 ₪ (לבית המשפט הוצג אישור לגבי גובה ההלוואה המובטחת בשעבוד).

20.
לסיכום- אני מורה, כי המשאית תשוחרר לידי המבקשים וזאת עד למתן החלטה בבקשה לחילוטה, ככל שתוגש, לאחר שימלאו המבקשים את התנאים שלהלן:

א)
המבקשים יפקידו בקופת בית המשפט סכום במזומן או ערבות בנקאית אוטונומית בלתי מוגבלת בזמן ע"ס 45,000 ₪.

ב)
כל אחד מן המבקשים יחתום על התחייבות עצמית ע"ס 235,000 ₪ שתמומש במידה ויינתן צו חילוט למשאית והמבקשים לא יעמידו את המשאית בתחנת המשטרה תוך 7 ימים ממתן הצו או שתהיה מניעה לחילוט המשאית בשל התנהגות המבקשים או מי מטעמם.

ג)
תומצא ערבות צד ג' ע"ס 50,000 ₪ שתמומש במידה ויינתן צו חילוט למשאית והמבקשים לא יעמידו את המשאית בתחנת המשטרה תוך 7 ימים ממתן הצו או שתהיה מניעה לחילוט המשאית בשל התנהגות המבקשים או מי מטעמם.

ד)
מובהר, כי המשיבה לא תגבה ממימוש הערבויות האמורות בסעיף א- ג מעבר לסך 280,000 ₪.

ה)
ירשם צו עיקול על המשאית במשרד הרישוי לטובת מדינת ישראל
בהתאם להחלטתי זו.

ו)
ניתן בזאת צו האוסר על המבקשים או מי מהם להעביר את הבעלות או החזקה במשאית לידי צד ג'.

ניתנה היום,
כ"ט כסלו תש"ע, 16 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.








הוקלד על ידי .......







הת בית משפט שלום 26417-11/09 מחמד ג'בר, אחמד ג'בר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 16/12/2009)