פסקי דין על קרנית - קרן לפיצי נפגעי תאונות דרכים | פסקי דין על זאהר דיף אללה

1938/09 בשא     17/12/2009




בשא 1938/09 קרנית - קרן לפיצי נפגעי תאונות דרכים נ' זאהר דיף אללה




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
בשא001938/09

בתיק עיקרי: א
001430/07

בפני
:
כבוד השופט דב פולוק
תאריך:
20/12/2009





בעניין
:
קרנית - קרן לפיצי נפגעי תאונות דרכים
ע"י ב"כ עו"ד עוזי לוי ואח'

מרח' שלומציון המלכה 18, ירושלים








המבקשת

נ
ג
ד


זאהר דיף אללה
ע"י ב"כ עו"ד כאסתרו דאוד

מנווה שלום ד.נ. שמשון 99761








המשיב

החלטה


כללי

התובע הגיש בתיק העיקרי תובענה לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

על-פי תיאור העובדות בכתב התביעה המתוקן, התובע הינו תושב בית לקיא (בית להיא ??) שבאזור רמאללה, נפגע ביום 19/2/05 בתאונת דרכים עת נסע ברכב מ.ר. 10-115-53 (להלן: "הרכב") אשר היה נהוג בידי מוניר אבו גאנם (הנתבע 3), בכביש מודיעין-ירושלים ליד תחנת הדלק כאוג'ה (להלן: "התאונה").

היות והתברר בדיעבד, כי לרכב בו נסע התובע לא היה כיסוי ביטוחי במועד הרלוונטי, הוגשה התביעה נגד קרנית (המבקשת).

במסגרת הבקשה שלפני עותרת קרנית לדחיית התובענה על הסף נגדה בטענה שהיא איננה הנתבעת המתאימה להיתבע בתביעה זו.

נימוקי הבקשה

התובע (המשיב) הינו תושב השטחים והתאונה אירעה בשטח

c
שאיננו אתר צבאי או התיישבות ישראלית, כשמשמעו בהסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה שנחתם בין הרשות הפלסטינית לבין מדינת ישראל (להלן: "הסכם הביניים"); לראיה צורפה תעודת עובד ציבור של מפקדת פיקוד המרכז בצבא ההגנה לישראל (נספח א').

על יסוד הוראות הסכם הבינים והנספח לו, הועברה החבות הביטוחית לתחום אחריותה של הרשות הפלסטינית.

על-פי חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות (תיקוני חקיקה), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק היישום"), "בית משפט לא ידון בתובענה נגד המדינה של מי שאינו ישראלי או תייר בישראל שעילתה מעשה או מחדל, חבות או התחייבות, שנעשו או שיסודן במסגרת תחומי האחריות או הכוחות שהועברו למועצה כמפורט בנספח

iii
להסכם"

(ראה סעיפים 6-8 לחוק).

קרנית אשר הוקמה מכוח סעיף 10 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") עונה להגדרת "המדינה" בסעיף 6 לחוק היישום הקובע כדלקמן: ""המדינה" – מדינת ישראל, לרבות כל רשות מרשויות צה"ל והמינהל האזרחי בשטחי יהודה והשומרון וחבל עזה, כל רשות אחרת מרשויות המדינה וכל תאגיד שהוקם על-פי חוק בישראל או על-פי הדין ותחיקת הבטחון באזור";

בנסיבות אלה, יש לקבוע כי אין לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה ואין קרנית הנתבעת המתאימה; על התובע היה לתבוע את קרנית הפלסטינית (בעניין זה מפנה המבקשת לפסק הדין של כב' השופטת ד' דורנר בע"א 4195, חוסיין ברג'ת נ' קרנית ואח', תק-על 2001(3) 405 מיום 7/11/01).

תגובת המשיב

אין מחלוקת על העובדות.

הועלתה הטענה המשפטית שלהלן; הכביש בו אירעה התאונה – כביש 443 – הינו אחד הכבישים המרכזיים והראשיים במדינת ישראל, שבחלקו עובר בשטחי הגדה המערבית. אמנם, בהתאם להוראות הסכם הביניים הועברה האחריות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בשטחי

c
, שאינם התיישבות ישראלית או אתר צבאי, לרשות הפלסטינית ואולם, הואיל ומדובר בכביש המוביל להתיישבות ישראלית ולאתר צבאי, ובשים לב לכך שהחל משנת 2002 חל איסור כללי על כלי רכב פלסטיניים לנוע בכביש זה, הרי שלא ייתכן כי דינו יהא שונה מדין ה"מובלעות" אליו הוא מוביל.

תשובת המבקשת

למקרא לשון התגובה עלול בית המשפט לטעות לחשוב כי שטח

c
הינו כביכול באחריות ביטחונית ואזרחית מלאה. הסמכות האזרחית, ובכלל זה הסמכות להסדיר חבות בגין נפגעי תאונות דרכים בשטח זה, הועברה לרשות הפלסטינית. בעניין זה מפנה המבקשת שוב להלכה שנפסקה בע"א 4195/01 שאוזכרה לעיל.

דיון והכרעה

כאמור לעיל, אין חולק כי המשיב הינו תושב האזור, התאונה אירעה בשטח

c
שאיננו אתר צבאי או התיישבות ישראלית (כאמור בתע"צ) ולרכב בו נסע המשיב לא היה כיסוי ביטוחי במועד הרלוונטי. משכך, השאלה העומדת להכרעה הינה שאלה משפטית, האם מוטלת אחריות על קרנית לפי חוק הפיצויים בגין תאונת דרכים שאירעה בשטחי הרשות הפלסטינית (להלן: "האזור") בשטח שהוגדר כאזור

c
, שבגדרה נפגע תושב האזור כאשר הוא נסע ברכב נושא מ.ר. ישראלי ללא כיסוי ביטוחי ?

באופן עקרוני, חל חוק הפיצויים על נהיגה בשטח מדינת ישראל בלבד [ע"א (י-ם) 6299/99, הכשרת הישוב נ' רחל אוחנונה, תק-מח 2001(2) ע' 14628] ותחולתו הינה טריטוריאלית (ראה ספרו של פרופ' י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עמ' 9). לפיכך, על תאונות דרכים שאירעו באזור, חל דין המקום, כפי שהוחל מכוח הוראות צווי הממשל ומכוחם, הוקמה גם קרן מקבילה לקרנית, הידועה בשם "קרן שטחים" ומכאן, תרופתו של תושב האזור שנפגע בתאונת דרכים, מרכב בלתי מבוטח, היא בתביעה כנגד קרן שטחים (אנגלרד, עמ' 27). ודוק, דין אחר חל בעניינם של ישראלים או תיירי חוץ, ראה ס' 2(א1) לחוק הפיצויים, הקובע כי יש לראות את התאונה שם "... כאילו אירעה בישראל" (ראה הרחבה בפסק דינו של כב' השופט מ' בר-עם בת"א (ירושלים) 9287/03, עומר עלי שמאסנה ואח' נ' עלי אחמד קנדיל ואח', תק-של 2006(3) 12336).

הוראות הסכם הביניים נקלטו כחלק מהדין הפנימי בישראל בחוק היישום והוא יושם ונקלט בדין הפנימי ביו"ש במנשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה ושומרון) (מס' 7) תשנ"ו-1995 [ראה בג"צ 2717/96 ופא עלי נ' שר הביטחון ואח', פ"ד נ(2) 848, 852].
על-פי הסכם הביניים (וההסכמים האחרים) שנחתמו בין מדינת ישראל לרשות (הסכם "עזה ויריחו", הסכם "קהיר והסכם"פריז") הועברו סמכויות אזרחיות בתחומים שונים לרשות. על-פי סעיף 19 להסכם "קהיר" (הוא נספח

iii
ל"הסכם" (להלן ייקרא "נספח
iii
"

או "הסכם "קהיר") וסעיף 11 להסכם "פריז" (הוא נספח

v
ל"הסכם" (להלן ייקרא "נספח

v
"

או "הסכם פריז"), שהם למעשה נספחים להסכם הביניים, הסמכויות בעניין ביטוח כלי רכב בשטחי הרשות הועברו זה מכבר לרשות. כן נקבע באותם סעיפים שעל הרשות להקים קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים בדומה לקרנות הישראליות.

לפי הסכם הביניים, סווגו כל השטחים ביו"ש ובעזה לאזורים

c
,

b
,

a
[סעיף 11(3) להסכם]. באשר לאזור שהוגדר כאזור

c
, נקבע כי ישראל תעביר לרשות את הסמכויות האזרחיות שאינן "קשורות לשטח" בהדרגה, אך הוצאו מכלל זה אזורים שהוגדרו כ"ישובים ישראליים" ו/או כ"אתרים צבאיים" (סעיף 11 להסכם). דהיינו, הסמכויות האזרחיות בענייני ביטוח כלי רכב ובתוך זה חובת הקרן הפלסטינית לפצות נפגעים בתחום הרשות, הועברו לרשות החל ממועד העברת הסמכויות (10/9/95 על-פי ההסכם – ראה ע"א 4195/01 לעיל).

עם חקיקת חוק היישום בשנת 1996, לא ניתן להגיש תובענות נגד המדינה או רשות מרשויותיה (ובכלל זה קרנית), בבית משפט בישראל, מכוח הוראות סעיף 7א', המהווה מחסום דיוני ובית המשפט לא ידון בהן (ראה בג"צ. 6267 פתחי עלי סלימאן עספור ו-19 אח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', תק-על 2003(4) 666). משכך, מקום בו אירעה תאונת דרכים באזור, בשטח שהסכם הביניים חל לגביו והנפגע הינו תושב האזור, תרופתו של הנפגע איננה כנגד קרנית אלא, ככל הנראה, כנגד קרן פלסטין בלבד (ע"א 6773/01, סבאח עלוש ו-7 אח' נ' נאדר עלוש ואח', תק-על 2002(3) 833).
טענת המשיב כי יש לכלול בשטחי "המובלעות" (קרי אתר צבאי וישוב ישראלי) גם את הדרך המובילה אליהן, אינה נסמכת על אדנים. בסעיף 11 להסכם הביניים נקבע כי סמכות הרשות הפלסטינית חלה באזור

c
, למעט בשטחים שהדיון בעניינם בסוגיית מעמד הקבע נדחה למועד אחר ואלו כוללים, יישבוים ישראלים ואתרים צבאיים ומלבד אלו נקבע, כי "באזור

c
, בשלב הראשון של ההערכות מחדש, תעביר ישראל למועצה כוחות ואחריות אזרחיים שאינם קשורים לשטח, כפי שקבוע בנספח

iii
" (ההדגשות שלי – ד.פ.). למקרא סעיף זה ברי כי אין מקום לפרשנות המוצעת על ידי המשיב.

לפיכך, בהעדר מחלוקת בדבר מקום אירוע התאונה, באזור

c
, בשטח שאיננו מוגדר כהתיישבות ישראלית או כאתר צבאי, נוכח המשטר המשפטי החל באזור, הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי לא מוטלת על קרנית אחריות כלפי התובע ואין מנוס מדחיית התובענה מחמת העדר יריבות.

המשיב ישא בהוצאות קרנית ובשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ניתנה היום ל' בכסלו, תש"ע (17 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים.


דב פולוק
, שופט


001938/09בשא130






בשא בית משפט שלום 1938/09 קרנית - קרן לפיצי נפגעי תאונות דרכים נ' זאהר דיף אללה (פורסם ב-ֽ 17/12/2009)